Fandom

Ventura Daniel Wiki

יהדות האימפריה העות'מאנית

7,387דפים באתר זה
Add New Page
הערות0 Share

קטעים בערך הזה מבוססים על ערכים מקבילים בוויקיפדיה העברית

במקומות שנכבשו על ידי האימפריה העות'מאנית (כגון קונסטנטינופול), היו קהילות יהודיות רבות, שנקראו בפי העות'מאנים רומניוטים (האימפריה הביזנטית נקראה בפיהם רום, ולכן היהודים נקראו בפיהם רומניוטים).

Nuremberg chronicles - CONSTANTINOPEL.png

ציור של העיר קונסטנטינופול במאה ה-15

תחילת ההתיישבות היהודית ברחבי האימפריהעריכה

לאחר כיבושה של קונסטנטינופול החליט הסולטאן ליישב אותה מחדש, והוא העביר אליה אלפי יהודים, בעיקר ממרכז יוון ומקדוניה.

מלבדם, גם מגורשים יהודיים רבים, בעיקר מארצות אשכנז, צרפת, פורטוגל וספרד, התיישבו באימפריה העות'מאנית במאות הה-14 וה-15. לאחר גירוש ספרד ופורטוגל, גירוש צרפת וכו', נודע לסולטאן באיזיט השני על גירושם של יהודים אלו. כפי שמובא בספר - סדר אליהו זוטא, הוא אמר ליועציו שאם המלך הספרדי נהג בטיפשות, הוא ינהג בחוכמה ויכניסם לארצו, וכך באמת עשה.

המבנה האתני של היהודים באימפריה העות'מאניתעריכה

כאמור, רוב היהודים באימפריה העות'מאנית היו מצאצאי מגורשי ספרד, אך היו גם קהילות נוספות של יהודים שישבו מאז ומתמיד באזור של האימפריה העות'מאנית לפני גירוש ספרד ואף לפני הקמתה של האימפריה.

  • היהודים שישבו בצפון אפריקה כונו היהודים המוגרבים או היהודים המערביים (מגרב פירושו מערב, וזהו הכינוי בערבית לצפון אפריקה להבדיל מארצות המזרח). קהילה של יהודים ממוצא צפון אפריקאי הייתה קיימת גם בארץ ישראל, והייתה נפרדת מהקהילה הספרדית לאורך השנים והם דיברו ערבית מגרבית.
  • היהודים שישבו באזור כורדיסטן עוד מימי קדם ודיברו ארמית וכורדית.

החלוקה בין הקהילות השונות הייתה קיימת בעיקר בשנותיה הראשונות של האימפריה. לאורך השנים התמעטו ההבדלים בין הקהילות הספרדיות לקהילות המקומיות ובכל מקום נוצרה תרבות יהודית המאפיינת את המקום, כאשר ידה של התרבות היהודית ספרדית על העליונה בשל יוקרתה התרבותית וכיוון שרוב היהודים באימפריה היו מצאצאי מגורשי ספרד.

תחומי תעסוקה ויחס השלטוןעריכה

מגורשי ספרד התמחו במלאכות רבות שעדיין לא היו באימפריה העות'מאנית, כגון הדפוס, ותרמו לשיגשוגה של האימפריה.

לאחר מכן, ישבו המגורשים כמעט בכל ערי האימפריה העות'מאנית, ובייחוד התפרסמו קהילות היהודים של הערים - סלוניקי, אדריאנופול, סופיה ואיזמיר.

פרנסותיהם של היהודים באימפריה העות'מאנית היו מגוונות מאוד. היו יהודים רבים שעבדו באספקת מזון ונשק, ואף סיפקו דברים אלו לצבא העות'מאני והיו יהודים אחרים עבדו בתעשיית העורות והבגדים. יהודים רבים עסקו במלאכות הקשורות בים, כגון פועלי נמל, סבלים ועוד. קהילת סלוניקי התפרסמה יותר מכל שאר הקהילות בפעילותה הימית. משום שהיו אלה יהודים ששלטו בעיקר בנמלים, הנמלים היו סגורים בשבת, חג ומועד.

הסולטאן עודד את היהודים גם לעסוק במסחר, וזאת משום שרצה לפגוע בעליונות הכלכלית של מדינות אירופה. יהודי סלוניקי ואיסטנבול הרבו לסחור עם ארצות אירופה השונות.

היהודים הורשו לנוע באופן חופשי, להתיישב בכל מקום באימפריה, ולרכוש נדל"ן. מלבד זאת, היהודים הוכרו גם כעדה דתית (אם כי לא הורשו בדרך כלל להבליט את דתם ברבים), ונהנו מאוטונומיה בתחומי הדת, המשפט והחברה. היו יהודים רבים שהגיעו לעמדות מפתח באימפריה העות'מאנית, כגון רבי יוסף המון ובנו רבי משה המון, שניהם היו רופאי החצר של הסולטאנים שבתקופתם. גם דון יוסף נשיא, חתנה של דונה גרציה, הגיע למעלת דוכס ואף בשלטון בכמה איים בים האגאי.

לאחר עלילת הדם ראשונה שהתפרסמה באימפריה העות'מאנית, הסולטאן סולימאן השני הוציא פירמאן, דהיינו צו מלכותי, שהגן על כל יהודי האימפריה מעלילות הדם הללו. למרות זאת, רבו מקרי רצח של יהודים, ובדרך כלל נמנעו השלטונות מלהעניש את הרוצחים. כלפי היהודים הופעלו גם חוקי עומר (חוקים שמטרתם לרומם את המוסלמים ולהשפיל את בני החסות), אם כי הם לא הופעלו במלואם. היהודים חויבו בתשלום מס גולגולת (מס מיוחד לבני החסות - היהודים והנוצרים), בביגוד שונה (להבדיל את המוסלמים מבני החסות) ובאי הבלטת דתם ברבים, אך רבים מהסולטאנים באימפריה העות'מאנית העלימו עין מחוקים רבים אחרים, לא כמו סולטאנים אחרים בארצות האסלמיות שמחוץ לאימפריה העות'מאנית.

בימיו של הסולטאן מהמט השני, היה לבוש היהודים - כובע אדום, מעיל עליון מכותנה, ונעליים שחורות. לאחר מכן, בתקופתו של הסולטאן מורט השלישי, נאסר על היהודים ללבוש בגדי משי, לנשים נאסר לענוד תכשיטים יקרים, ולגברים נאסר ללכת עם כובעים "מטופשים". הגזירות הללו חלו על כל היהודים באימפריה העות'מאנית, מלבד יהודי הפרנקוס, שהם נתינים יהודים המקורבים למלכות.

מאפייני לבושם של היהודיםעריכה

Nuvola apps bug and broom.png
התוכן בדף זקוק לעריכה / שכתוב / תיקונים

בחברה העות'מאנית, שהייתה מורכבת ממגוון של קבוצות אתנו-דתיות וחברתיות, נודעה ללבוש חשיבות רבה ויוחסה לו משמעות חברתית , מעמדית דתית ואתנית. התלבושת כולה או פריטים מסוימים בה, העידו על השתייכותו הדתית או המקצועית של האדם, על מעמדו החברתי ועל זכויותיו לפני החוק. כל אדם חייב היה להתלבש כך שניתן יהיה להכיר בו את הקבוצה או המעמד, שאליו השתייך. חובה זו נבעה בחלקה מגורמים חיצוניים, בעיקר מצווי הסולטאנים, ובחלקה מרצונה של הקבוצה עצמה להתבדל ולשמור על ייחודה. הלבוש היה אם כן לא רק עניין של טעם אישי אלא חלק מכללי האתיקה החברתית. הוא היווה אינדיקציה מיידית למקומו של בעליו בחברה וכלי בסיסי לשמירת הסדר החברתי. לפיכך הוענקה תשומת לב רבה להכנת הלבוש, לגיוונו, לעושר האריגים והעיטורים.

היהודים הספרדים הגיעו לאימפריה העות'מאנית ככל הנראה בלבוש ספרדי, ולפיכך היו שונים הן מבני המקום הטורקים והן מן היהודים הרומאניוטים שישבו באימפריה מזה דורות. במאות הט"ז ואף הי"ז עוד ניכרו היהודים הספרדים בלבושם, כפי שעולה מדיווחים שונים. עם השנים עיצבו נוהגי המקום את לבושם, עד כי במאה הי"ט, אם לא קודם לכן, הייתה תלבושתם עות'מאנית בסגנונה. שינוי בלבוש, שהוא בדרך כלל חלק ממכלול שינויים שעוברת קבוצת מהגרים הנטמעים בארץ חדשה, יכול להעיד על מידת הטמיעה בחברה הסובבת. היהודים הספרדים באימפריה העות'מאנית ראו עצמם מבחינות רבות כקבוצה נפרדת ומיוחסת. הם שמרו על אלמנטים תרבותיים רבים שהביאו מספרד, כגון השפה והשירה. יחסם זה בא לידי ביטוי גם בלבוש. למרות שבסופו של דבר אימצו את סגנון הלבוש המקובל באימפריה העות'מאנית, המשיכו לייחס לפריטים מסוימים מקור ספרדי. בתיאור לבושם של היהודים הספרדים יש להבחין אפוא בשני פרקי זמן: התקופה הארוכה שממועד בואם מספרד עד ראשית המאה הי"ט, שלגביה עלינו להיעזר במקורות כתובים ומצוירים בלבד, והמאה הי"ט- הכ', שממנה נותרו בידינו גם פריטי הלבוש עצמם.

העיון בצווים הסולטאניים בענייני לבוש מלמד כי הם הונחו על ידי כמה מגמות עיקריות: א.שמירת הלבוש המסורתי הישן, התואם את הדת, המנהג והמסורת, כערך שיש לקיימו. ב.הבחנת לבוש הכופרים מלבוש המוסלמים כדי שלא תהיה טעות בזיהויו של אדם. ג.איסור על היהודים והנוצרים להדר בלבושם יותר מן המוסלמים. המקבל קיימים גם צווים המעוגנים במסורת הדתית המוסלמית האוסרים על המוסלמים להתהדר בלבושם. ד.מניעת האמרת מחירי הבגדים בשל ביקוש מצד היהודים והנוצרים. קשה להעריך באיזו מידה קוימו הצווים הסולטאניים ומה היה חלקם בעיצוב הלבוש הלכה למעשה. ממקורות אחדים עולה כי נשמרה הבחנה בלבוש בין הקבוצות הדתיות-אתניות השונות, אך עצם הוצאתם של צווים חוזרים ונשנים מעידה שהייתה הפרה שלהם, למרות האיום בעונשים חמורים על העבריינים.

מאפייני לבוש היהודים על-פי הצווים: א. הגבלת צבעים: הגבלת הצבע החמורה והברורה ביותר היא האיסור להשתמש בצבע ירוק למי שאינם מוסלמים. הצבע הירוק מקודש למוסלמים ורק הם היו רשאים להשתמש בו. כך גם הצבע הלבן. המגמה הכללית הייתה להגביל את בגדי היהודים לגוונים כהים, שחורים או כחולים כהים. הרבגוניות והססגוניות היו שמורות למוסלמים. גם את צבע הנעליים הגבילו הצווים. היהודים, גברים ונשים כאחד, היו רשאים לנעול אך ורק נעליים כהות או שחורות. ב. הגבלות על סוגי החומרים ואיכותם: היהודים הורשו להשתמש לבגדיהם באריגים פחות מפוארים ופחות עדינים מאלה של המוסלמים. ג. הגבלות הנוגעות לגזרת הבגד ולמידותיו: בטורקיה יוחסה משמעות רבה לגודל הצניף ולצורתו. ככל שהצניף גדול יותר ומפואר יותר, כך רם יותר מעמדו של הלובש. בצווים ישנן לכן הגבלות על אורך אריגי הצניף המותר ליהודים ועל רוחב הגלימה.

ממעט העדויות החיצוניות עולה שייתכן כי היהודים לא ראו בהבחנה בלבוש בינם לבין המוסלמים השפלה, אלא קיבלוה מרצון ומתוך מגמה להיבדל מן הלא-יהודים. גם מן המקורות היהודיים נראה כי בדרך כלל לא ביקשו היהודים להידמות בבגדיהם לגויים, משום ההלכה "בחוקותיהם לא תלכו". הייתה גם התנגדות חוזרת ונשנית להתהדרות בלבוש. נראה כי ביסודה מצוי היה החשש שהידור מוגזם בלבושם של היהודים יעורר את קנאת האוכלוסייה הסובבת אותם ויגרום לפגיעה בהם, ועלול אפילו לגרום להוצאת גזירות מטעם השלטונות. עמדה זו באה לידי ביטוי הן בתקנות רבנים הן בספרי מוסר ובסיפורים שונים, התולים אסונות או גזירות שבאו על היהודים בהתהדרותם בלבוש. לבוש הגברים עד המאה הי"ט- מכל המקורות, הכתובים כמצוירים, עולה שלבוש הגבר כלל גלימה רחבת שוליים בצבע כהה, סגול או שחור, כל גבי שמלת מעיל או גלימה מפוספסת או חלקה, מוחזקת על ידי אבנט רחב עשוי אריג מקופך. כיסוי הראש המקובל, המופיע בוואריאציות קלות, הוא כובע גלילי המתרחב בקצהו העליון וסביב חלקו התחתון צניף בצבעים שונים. במהלך המאות הי"ז והי"ח אימצו ככל הנראה היהודים הספרדים לבוש עות'מאני, וזה לא השתנה כמעט במשך כל התקופה, עד להתמערבות במאה הי"ט. היהודים בכללם, נבדלו מן האוכלוסייה המקומית בכיסוי הראש ובצבע הבגדים והמנעלים. לבוש הנשים- לבוש הנשים היה מורכב יותר מלבוש הגברים והייתה בו הבחנה מובהקת בין בגדי הבית והבגד שנועד ליציאה. על בגד היציאה חלו כללי הצניעות, המחייבים את האישה להתכסות בגלימה עליונה. בלבוש הביתי היה חופש רב יותר במבחר האריגים, בצבעוניות ובהידור ולפיכך הוא מגוון יותר, ונראה שהיו הבדלים בין הערים השונות. מן המקורות הכתובים ומן התמונות עולה שבמאה הט"ז לבשו יהודיות, אולי רק בקבוצות מסוימות, שמלות בגזרות ובאריגים המזכירים בגדים איטלקיים בני התקופה. בסוף המאה הי"ח כבר היו היהודיות לבושות בהתאם לאופנה הטורקית הרווחת, אך ייתכן שלבוש זה נכנס לשימוש כבר קודם לכן. לבושן כלל גלימות, שמלות-מעיל ומכנסי 'שלוואר' ארוכים. נראה שההבדל העיקרי בין היהודיות לבין הטורקיות והנוצריות היה בכיסוי הראש, שהסתיר כליל את שערן של היהודיות ואילו שערן של האחרות נשאר גלוי בחלקו

קהילותעריכה

התפשטותה הטריטוריאלית של האימפריה העות'מאנית הביאה תחת שלטונה בתקופות שונות אזורים ובהם ריכוזים יהודיים ניכרים. ההיסטוריה של יהודי האימפריה קשורה לעברם של היהודים במדינות מודרניות רבות, ובהן טורקיה, יוון, בולגריה, מקדוניה, אלבניה, סרביה, בוסניה, רומניה, עיראק, סוריה, לבנון, ישראל, מצרים, לוב, תוניסיה, אלג'יריה, גאורגיה ותימן.

הקהילות העיקריות באימפריה היו קהילות איסטנבול (קושטאנדינא בפי היהודים, ובקיצור קושטא'), שלוניקי (כיום ביוון), אדירנה (אדריאנופול) והחל מהמאה ה-17 גם איזמיר. בארבע ערים אלו התגוררו יותר ממחצית יהודי האימפריה.

קיבוצים יהודיים משמעותיים נמצאו גם בערי נמל ובמרכזי מסחר ומינהל, וקהילות בינוניות וקטנות רבות התקיימו באנטוליה, כורדיסטן, הבלקנים וצפון אפריקה. בין הקהילות הבולטות במפת הקהילות העות'מאניות ניתן להזכיר את קהיר, דמשק, חלב, בגדאד ובצרה במחוזות הערביים; אלג'יר, תוניס וטריפולי בצפון אפריקה; לאריסה, פאטראס, יאנינה, סופיה, פלובדיב, בלגראד, סקופיה, מונאסטיר, סראייבו ויהדות יאשי במחוזות האירופיים ("רומלי"). מקום מיוחד נשמר כמובן גם לקהילות ארץ ישראל ובראשן ארבע ערי הקודש: ירושלים, צפת, חברון וטבריה. קהילות נוספות נהנו מפריחה במשך תקופות קצרות, דוגמת ניקופול במאה ה-16, ועכו החל במאה ה-18 ועד 1820.

חלק מן המהגרים היהודים לתחומי האימפריה שמרו על ייחודם התרבותי ועל מעמד משפטי נפרד - הגראנה בתוניס, הפרנקוס בחלב ובשלוניקי והסודיטים בתחומי רומניה. קשרים הדוקים התקיימו בין קהילות האימפריה לקהילות יהודיות שהתקיימו לאורך גבולות האימפריה או במרכזי מסחר חשובים. קשרים אלה התבטאו במסחר, הגירה ויצירת קשרי משפחה. בין הקהילות החשובות שקיימו קשרים עם קהילות האימפריה ניתן למנות את קהילות ונציה, רגוזה (דוברובניק), ליבורנו, אמסטרדם, וינה, טרייסטה. בחלקן התבססו גם קהילות נפרדות של יהודים עות'מאניים, למשל בוונציה במאה ה-16 או בווינה במאה ה-18.

המאות ה-17-18עריכה

שקיעתה של האימפריה העות'מאנית החלה באמצע המאה ה-16. שקיעה זו הביאה בהדרגה להתרופפות מעמדם הפוליטי והכלכלי של יהודי הפרנקוס, וגם הכבדת עול המיסים כל יהודי האימפריה העות'מאנית. התערערות תנאי הביטחון של היהודים, הביאו לידי שריפות בתי מגורים ועסקים של יהודים, הריגה רבה של יהודים על ידי היניצ'רים, ועוד הרג רב במרדם של הסיפאהים בתחילת המאה ה-17. לאחר מכן, גם במאה ה-18 החמיר מצבם של היהודים באימפריה העות'מאנית.

הסולטאן מורט הרביעי החמיר עם היהודים יותר מכל שאר הסולטאנים שהיו באימפריה העות'מאנית.

בעקבות מצב זה של היהודים, נהייתה הגירה מרובה למחוזות הספר של האימפריה, לערים בפנים המדינה ואל מחוץ לגבולות האימפריה.

באמצע שנות השישים של המאה ה-17 פשתה השבתאות בקהילות האימפריה העות'מאנית והמרכזים הראשיים של תנועה משיחית זו היו באיסטנבול, אדריאנופול, איזמיר וסלוניקי.

דלדול הקהילות המשיך במאה ה-18 וגם בתחילת המאה ה-19. עלילות, מסים ומעשי שוד היו מנת חלקם היומי של היהודים באימפריה העות'מאנית באותו הזמן.

המאות ה-19-20עריכה

בעקבות כל מעשי השוד, ההרג והעושק של היהודים באימפריה העות'מאנית, והתדרדרות מצבה של האימפריה העות'מאנית שהמשיך לאחר מכן במרד הסיפאהים והיניצ'רים, משפחות מכובדות רבות הוגלו או הוצאו להורג על ידי השלטונות, כגון משפחת אג'ימן.

מהעשור הרביעי של המאה ה-19, חלו שינויים משמעותיים מאוד בחייהם ובמעמדם הפוליטי של היהודים. היהודים ביקשו מינוי אחד שיהיה שווה במעמדו לפטריארכים היווני והארמני, והזוכה במינוי זה, שאושר על ידי הסולטאן מהמוט השני בשנת 1836, הוא רבי אברהם הלוי. הוא היה אחראי לגביית מס הגולגולת, וגם על הענשת יהודים.

באמצע המאה ה-19 שופרו היחסים בין היהודים ליוונים ולארמנים, ויהודים יכלו להגיע שוב לעמדות מפתח בכירות. לדוגמה, יהודי בשם יחזקאל גבאי מונה לנשיא בית הדין הפלילי של טורקיה, ואנשים יהודיים מונו ונבחרו גם לפרלמנט הטורקי.

לאחר מכן, במחצית השנייה של המאה ה-19, פרצו כ-40 עלילות דם ברחבי האימפריה העות'מאנית. אך למרות זאת, השלטונות הטורקיים הגנו על היהודים, בעיקר בזכות התערבותו של משה מונטיפיורי.

בסוף המאה ה-19 נטש חלק מן האוכלוסייה היהודית שבאימפריה העות'מאנית את קהילותיה היהודיות, ויהודים נשארו בעיקר בערי המסחר הגדולות.

אישיםעריכה

אישים רבים הטביעו את חותמם על קורותיה של היהדות העות'מאנית. ניתן לזהות ביניהם כמה קבוצות בולטות. הראשונה היא המקורבים לשלטון - רופאים, מתורגמנים, בנקאים, סוחרים גדולים - שהגיעו לגדולה במסגרת שירותים אישיים שהעניקו לאנשי השלטון העת'מאני. קבוצה נוספת היא יהודים שמעמדם בא להם מכוח קשריהם עם מדינות זרות ומכוח החסות שאלה פרסו עליהם. על קבוצה שלישית נמנו המנהיגים הרוחניים של הקהילות - תלמידי חכמים ורבנים ("חכמים"), רבים מהם בנים לשושלות רבנים ידועות. לאחר מיסוד משרות החכם באשי ב-1835 התחרו עליהן בניהם של אותן משפחות. היו גם אישים בולטים שניתן לשייכם ליותר מקבוצה אחת. קבוצה נוספת הופיעה לאחר הרפורמות המשפטיות במדינה העת'מאנית (התנזימאת) ונמנו עליה אותם יהודים שניצלו את הסרת המגבלות החוקיות על היהודים והשכילו לטפס במדרג העת'מאני, אם בשורות הצבא ואם בשירות המדינה.

בין המקורבים לשלטונות ניתן למנות בתקופות שונות את: דון יוסף נשיא (נפ. 1579), דונה גרציה נשיא (נפ. 1569), טוביה הכהן (נפ. 1729), דניאל דה פונסקה, חיים פרחי (נרצח 1819), יחזקאל גבאי (נרצח 1823). על משפחות הרבנים הבולטות באימפריה נמנו משפחות אלפאנדארי, אבואלעפיה, בנבנשתי, חזן, אלישר, נבון, די בוטון, גלנטי. מחסות זרה נהנו למשל משפחת פיצ'וטו בחלב ומשפחת עבו בטבריה.

ראו גם עריכה

לקריאה נוספתעריכה

  • רות למדן, עם בפני עצמן: נשים יהודיות בארץ ישראל, סוריה ומצרים במאה השש-עשרה, הוצאת ביתן, תל אביב, תשנ"ו 1996; מהדורה אנגלית: 2000[1]

קישורים חיצונייםעריכה

המשך
אברהם דוד, ‏תעודה חדשה לקורות הישיבה הירושלמית מראשית המאה הט"ז, קתדרה 68, יוני 1993, עמ' 48-43 קובץ PDF


הערות שולייםעריכה

  1. ביקורת: ירון בן-נאה, ‏על נשים וחקר נשים, קתדרה 102, טבת תשס"ב, עמ' 197-191 קובץ PDF



המקורעריכה

הערך היהודים באימפריה העומאנית בויקיפדיה העברית

Ad blocker interference detected!


Wikia is a free-to-use site that makes money from advertising. We have a modified experience for viewers using ad blockers

Wikia is not accessible if you’ve made further modifications. Remove the custom ad blocker rule(s) and the page will load as expected.

ברחבי אתר Wikia

ויקי אקראית