Fandom

Ventura Daniel Wiki

יהדות טטואן

7,344דפים באתר זה
Add New Page
הערות0 Share
Ceuta-melilla.png

מפת ריכוזי היהודים בצפון מרוקו: שמאל למעלה:גיברלטר - שמאל למטה: טנג'יר ואחריה נמל טטואן וסאוטה - בפינה הימנית של המפה - העיר מלייה

יהודי טטואן הם צאצאי מגורשי ספרד ופורטוגל אשר הגיעו לעירם במרוקו מגיברלטר, יחד עם מוסלמים שגם הם גורשו מחצי האי האיברי. הם ניכרו בסביבתם במאפייני תרבות ספרדית אירופית שהביאו עימם: התנהגות ונימוסים, הופעה ולבוש, השכלה ועיסוק. גם באדריכלות הבנינים ניכרת ההשפעה הספרדית: "היא משמרת בתוכה נפש אנדלוסיה...תערובת של תרבויות צבעוניות ים תיכונית הערבית והאירופית, האנדלוסית ואחרות, מעשירות את תרבותה כל הזמן" ‏‏[1].

קהילת טטואן השתלבה בקרב יהדות מרוקו. היא כונתה בזמנו "ירושלים דה-מרואקוס" - ירושלים של מרוקו או "ירושלים הקטנה" ‏‏[2]. היו בה רבנים ודיינים גדולים ומכובדים ובבתי הכנסת היה אוסף גדול של ספרי קודש עתיקים.

בשנת 1912 עברה טטואן לשליטת ספרד והייתה לבירת מרוקו הספרדית. הריבון החדש הביא תקופת של שיגשוג לקהילה. בשנת 1956 טטואן צורפה למדינת מרוקו שזכתה בעצמאית. רבים מיהודיה עברו לערים אשר נשארו תחת שלטון ספרד: סאוטה ומלייה בצפון מרוקו. מאז החלה ירידה במעמדה של הקהילה: אם בתקופת הזוהר שלהם, ראשית המאה ה-20 הם היו כחמישית מתושביה ‏‏[3] , הרי במפקד שנערך בשנת 1960 היו בעיר רק 3,103 יהודים. לאחר מלחמת ששת הימים מספרם פחת לאלפיים ובשנת 1990 לא היו בה יותר ממאתים נפש.

יהודי טטואן נהגו לדבר כמו יהודי הערים בצפון מרוקו בניב מיוחד הוא ה"חכיתיה"]. ניב שהוא ערוב של מילים בעברית וערבית. החכיתיה נכתבה באותיות עבריות והייתה חלק משמעותי בתרבות של יהודי מרוקו הספרדית, אם כי בניגוד ללאדינו של קהילות המזרח, קיימים מעט מאוד טקסטים כתובים בשפה והיא שימשה בעיקר לדיבור.

תולדות הקהילהעריכה

StraitOfGibraltar.jpg

מצר גיברלטר, כפי שצולם על ידי צוות המעבורת אטלנטיס ב-19 בפברואר 2001 (מתוך אתר נאס"א)

בשנת 1492 מספר רב של מגורשי ספרד חצו את מצר גיברלטר והשתלבו באוכלוסיה היהודית המוגרבית. יחד עם זאת צאצאי המגורשים בערים כמו טטואן, טנג'יר, ארזילה, לראצ'ה, אלקאסאר-קיביר, סאוטה ומליליה שמרו על זהותם המיוחדת ‏‏[4].

טטואן הוקמה מחדש בסוף המאה ה-15 על-ידי פליטים יהודים ומוסלמים שנסו אליה מ חצי האי האיברי. היה זה לאחר שהעיר נהרסה על-ידי הספרדים בסוף המאה ה-14. ‏‏[5]. הקהילה היהודית גדלה במאה ה-16 עקב הפיכת העיר למרכז מסחרי בילאומי. הסוחרים היהודים באו בקשרי מסחר עם ארצות האימפריה העות'מאנית, ליבורנו, גיברלטר וכמובן ספרד ופורטוגל. טטואן הייתה גם בסיס של נציגויות אירופאיות מסחריות.

בשנת 1530 הגיע משפחתו של רבי חיים ביבם מהעיר פס שבמרוקו. הוא נבחר לרבה של העיר. הוא הקים ישיבה שהיה לה פירסום רב בצפון אפריקה. בית הכנסת שלו נחרב בשנת 1610, אך בשנת 1727 נימנו בעיר שבעה בתי כנסת.

במאה ה-19 פעל בעיר הדיין רבי יצחק בן ואליד ‏‏[6], מחבר הספר "ויאמר יצחק" הכולל מידע על החיים החברתיים, הכלכליים והדתיים של תושבי העיר. הוא היה גם אחד התומכים של תנועת אליאנס, אשר פתחה בעיר מוסדות חינוך.

יחס השלטונותעריכה

במאות ה-17 וה-18 הייתה המדיניות כלפי היהודים דו-פרצופית: מצד אחד הסולטן הטיל עליהם מיסים כבדים ובשנת 1655 היו אפילו פרעות נגד היהודים. מצד שני, בשנת 1772 כאשר גורשו האירופאיים מהעיר, היהודים הורשו להשאר.

בשנת 1790 כתב ר"ש רומאנילי כי "מולאי אליזיד (השליט)...(ציווה) בפומבי להתיר את דם היהודים אשר בכל ערי מלכותו, וכי כל אשר יביא לו ראש יהודי הרוג יקבל סך מה, ככה חשב מולאי אליזיד להכחיד את יהודי מרוקו כלה, כי כן היו דבריו עוד בטרם מלכו, אל שבט משפחות אמהיום, שבט קנאים וחפצי נקם ביהודים, אשר רק בתנאי זה, נאותו לעזור אליו לתת בידו את רסן המלוכה בתנאי, שיהרגו את כל היהודים אשר במדינות מלכותו. ואמנם בעת יצאה הפקודה הזאת הראשונה מאת אליזיד בתיטואן, נמצא אז שם כהן מושלמי אחד שיעץ אותו להמיר את פקודתו זאת באחרת, ותחת להרוג אותם, יתן את רכושם והונם לשלל, כי עני חשוב כמת ורק את אותם האנשים שהיו בעוכריו של אליזיד, בימי אביו, יוכל הוא להורגם.‏‏[7]

בשנת 1798 היו יהודי העיר קורבן לפוגרום, ובין היתר נקשרו חלק מהם לסוסים ונגררו על ידם ברחובות העיר‏‏ ‏‏[8]

בשנת 1808 גורשו כל היהודים מהעיר. לאחר זמן מה הורשו לחזור בתנאי שיגורו בשכונה מיוחדת מחוץ לעיר "Juderia" - לימים המלאח. בשכונה נדרשו היהודים ללבוש בגדים שחורים, עיסוקם הוגבל למקצועות נתונים ולעיתים אף הוכו בפומבי. מספר של מיעוטי היכולת גדל וחלק מיהודי העיר היגרו למדינות דרום אמריקה.

בשנת 1859, כאשר החלה הפלישה הספרדית לעיר, פרעו התושבים ביהודי העיר שוב, והרגו כ-400 מהם. רוב האחרים נמלטו על נפשם‏‏ ‏‏[9] .

הכיבוש הספרדי ב-6 פברואר 1860 זכה לקבלת פנים חמה מיהדות טטואן. הכיבוש היה קצר, רק שנתיים, אך נתן להם תקוה לחייים טובים יותר. היהודים זכו לחופש דתי ותרבותי ואפילו שותפו במועצת העיריה. לאור השיפור במצב הכלכלי החלה הגירה יהודית מהאזורים הפנימיים של מרוקו לעיר. בסוף המאה הותקפה העיר על-ידי שודדים וכן פרצו בה מגפות אך מספר היהודים בה לא פחת.

בשנת 1912 שבה העיר לשלטון ספרד ומצב היהודים השתפר. הם זכו להגנת השלטונות וכן הייתה פחות הקפדה על החובה לגור בשכונה מיוחדת והם הורשו לרכוש בתים בשאר חלקי העיר. כן בוטלו המיסים המיוחדים שהוטלו על היהודים.

בשנת 1862 הקים ארגון כל ישראל חברים בית ספר יהודי לבנים בעיר, ובשנת 1868 ייסד גם בית ספר לבנות. לאחר השגשוג בתחילת ה-20 החלה הגירה ממנה לאלג'יריה, דרום אמריקה, ישראל, צרפת ולקנדה.

הקשר עם יהדות גיברלטרעריכה

ליהודי טטואן היה קשרים הדוקים עם יהדות גיברלטר, ממנה הגיעו מייסדיה. הקשרים היו מבוססים על קשרי משפחה ומסחר. שלטונות ספרד נהגו להטיל הסגר על העיר ולכן האספקה השוטפת הייתה תלויה במרוקו ‏‏[10]. למרות שיסוד המושבה הבריטית נקבע כי אין למכור נדל"ן ליהודים הם העלימו עין מאיסור זה בשל הצורך המעשי לקיים קשרי מסחר. הסוחרים היהודים בעיר היו בעלי קשרים טובים עם יהודי טטואן - עיר הנמל היחידה של מרוקו - לחופי הים התיכון. וכך הם קבלו על עצמם את העברת האספקה לצבא הבריטי ולאזרחי המושבה.

איפיוני הקהילהעריכה

יהודי העיר היו ניכרים בקרב יהדות מרוקו בתחושת האצילות, השורשיות וההופעה האמידה. לפי זכרונות תושבי העיר כמעט לא נראו בה קבצנים. הקהילה טיפלה בהם ומנעה מהם קיבוץ נדבות. ה"מלאח" החדש היה בן-200 שנה. אליו הועברו יהודי המלאח הישן לאחר שגורשו ממנו דורות קודם לכן. המלאח ה"החדש" היה בנוי מרחובות ישרים ומקבילים זה לזה ומסמטות צרות וארוכות, בדומה למרבית המלאחים של מרוקו. המלאח של טטואן הצטיין בניקיון מופתי ובסדר ותושביו היו נראים מטופחים ומסודרים בלבושם. בתי הכנסת היו יפים ושמורים. המוסדות היהודיים כאן היו לשם דבר וחיי הקהילה היו תקינים.

בבית הקברות הישן של העיר, שהוא בן כ-300 שנה ויותר, יש קברים מיוחדים בצורתם, שעל מצבותיהם מובלטת דמות פני אדם עם אף בולט מעל המצבה. ‏‏[11]

פיוטים מיוחדים היו ליהודי טטואן. בין השאר מוכר הפיוט: "ה' שָׁמַעְתִּי שִׁמְעֲךָ יָרֵאתִי ה'". הוא היה מבטא את אימתו של שליח הציבור, העומד לייצג את המתפללים בימי הדין מול הקב"ה. נהגו לומר אותו אחרי תפילת העמידה, כהקדמה לחזרת הש"ץ, בשחרית ובמוסף של ראש השנה ויום הכיפורים ‏‏[12].

רבני הקהילהעריכה

יצחק לוי, צאצא ליהודי טטואן פירסם "פיוט לצדיקי עיר טטואן" אשר חיבר סבו, אשר שמו הובא בסימני השיר:"אני יצחק הלוי (נולד 1871) בן דניאל חזק". בפיוט הוזכרו חכמי ורבני העיר.
תחילת הפיוט:"אשרנו מה טוב חלקנו, מה נעים גורלנו, על טיטואן עירנו, גדולה של חכמים, על קברות צדיקינו, ישרים גם תמימים". וכאן בא תאור הרבנים.

  • ר' יצחק גבורה ן' וואליד.
  • בנו דיין הרב שם טוב.
  • ר' וידאל ישראל.
  • מורנו הרב שמואל, מזרע הפרתמים (יוצא עירק), נשיא שבט בישראל.
  • רבי יצחק אור תורה, נהון (שם משפחה) מפורסם נקרא.
  • רב שמואל, נהון פניו.
  • רבנו יונה נהון, בן אותו לאותו גאון, רבי יצחק.
  • רבי מנחם נהון.
  • רבי מנחם אבודרהם.
  • רבי יעקב מארראג'י, מזרע הצרפתי. (מוזכרת פעילותו מול פני העמים).
  • רב משה הלוי.
  • הרב זבאררו - גדול היה בדורו, ראשון החכמים.
  • רב מקאסטילליא (יוצא ספרד).

ומסיים:
"זכות שבעה כהנים, שבארצה טמונים, חסידים והגונים
א-לי צור חי עולמים, גם לחשוכי בנים, שמים לב עגומים

קושר בצרור נשמות, בארבעה עולמות, מקדש האדמות, בחמלה
ורחמים, בקבורות אנשי שמות, תנו לנו אורך ימים"

נחמה ליבוביץ מצטטת בין פרשני המקרא את ר' חסדאי אלמושנינו (משמרת הקודש), תיטואן-גיברלטר (1640-1727) אשר שימש כדיין בעיר תיטואן שבמרוקו ואח"כ העתיק מושבו לגיברלטר. בנו ר' יצחק היה הרב הראשי הראשון של גיברלטר. בין ספריו:

  • "משמרת הקודש" - ביאורים על פירוש רש"י לתורה.
  • "חסד אל" - דרושים, נימוקי תנ"ך ומאמרי חז"ל.

אישים מפורסמיםעריכה

בין יוצאי העיר נמצאים האישים הידועים הבאים:

  • הרב עמרם אבורביע המתייחס למשפחת אבורביע מקסטיליה שבספרד נולד בטטואן בשנת תרנ"ב (1892) לשלמה ויוכבד לבית כלפון. בטטואן היה לאביו בית מדרש שנקרא "מדרש שלמה". בשנת תשי"א (1951) נבחר אבורביע על ידי הרבנות הראשית לישראל, בראשותו של הראשון לציון עוזיאל, כרב ראשי לעדה הספרדית בפתח-תקוה לצידו של הרב הראשי של פתח-תקוה הרב ראובן כץ, וגם היה חבר מועצת הרבנות הראשית לישראל.
  • חבר הכנסת דניאל יצחק לוי נולד בטטואן. למד בעיר ובספרד בבית ספר גבוה לפדגוגיה. לאחר מכן, היה חבר הוועד הארצי של הפדרציה הציונית במרוקו. בשנת 1957 עלה לארץ. היה חבר הוועד הפועל הציוני וחבר הנהלת המפד"ל. בנוסף, היה פעיל בתחום החינוך הדתי. בשנת 1965 נבחר כח"כ מטעם המפד"ל לכנסת השישית. הוא כיהן אף בכנסת השביעית, עד פיזורה בדצמבר 1967. במהלך כהונתה של הכנסת השביעית, כיהן כחבר בוועדת הכספים. נפטר בי"ג באדר א' תשנ"ה.
  • בנו, הרב יצחק לוי, אף הוא ח"כ מטעם המפד"ל. בנו השני, הרב שלמה לוי, הינו ראש הכולל בישיבת הר עציון.


קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ‏דוד אלמוזניני‏
  2. ‏דוד אלמוזניניו כתב :"...היא כל כך אהובה על ידי העם שנקראה בשירי משוררים ערבים "ירושלים הקטנה". "‏
  3. אין נתונים על מפקדים שנעשו - אם נעשו - ומדובר בהשערה. ‏יש להניח כי מדובר בעשרות אלפים‏
  4. תערוכת לשון אספמיה
  5. ‏יש להניח כי הסיבות לכך היום: חשש כי הנמל עמוק המים שבה יעמוד לרשות הפולשים המוסלמים והיותה נמל לאניות שודדי הים במערב הים התיכון‏
  6. ‏על שמו קרויים חברי הכנסת דניאל יצחק לוי ויצחק לוי
  7. מקור
  8. ‏‏האנציקלופדיה היהודית, "מרוקו", המאה ה-18‏.‏
  9. ‏‏האנציקלופדיה היהודית, "מרוקו", המאה ה-19
  10. ‏עקב המרחק הרב מבריטניה‏
  11. ‏המקור: הכתבה לקוחה מספרו של אלי ביטון: ’מסע בזמן במרוקו ובאטלס.‏
  12. להאזנה עם ניגון

Ad blocker interference detected!


Wikia is a free-to-use site that makes money from advertising. We have a modified experience for viewers using ad blockers

Wikia is not accessible if you’ve made further modifications. Remove the custom ad blocker rule(s) and the page will load as expected.

ברחבי אתר Wikia

ויקי אקראית