Fandom

Ventura Daniel Wiki

יהדות מארקה

7,306דפים באתר זה
Add New Page
הערות0 Share

Ad blocker interference detected!


Wikia is a free-to-use site that makes money from advertising. We have a modified experience for viewers using ad blockers

Wikia is not accessible if you’ve made further modifications. Remove the custom ad blocker rule(s) and the page will load as expected.


Studiosa delle Comunità ebraiche delle Marche


Antichi cognomi, antichi mestieri

"La nostra è la Regione che ha dato origine al maggior numero di cognomi ebraici, i cosidetti cognomi di provenienza (1) adottati per distinguere i nuclei familiari locali da quelli di più recente immigrazione. Ciò avviene soprattutto nel 1569 quando Papa Pio V decreta l’espulsione degli ebrei da tutte le città dello Stato Pontificio ad eccezione di Ancona, Roma ed Avignone, le uniche in cui Papa Paolo IV aveva fatto erigere i ghetti nei 1555.

Le comunità presenti in quasi tutti i centri piccoli e grandi della Marca di Ancona si trasferiscono quindi o nel capoluogo o, non accettando la segregazione del ghetto, nelle città del vicino Ducato dei Montefeltro ove, fino a ché visse l’ultimo dei Della Rovere, gli ebrei ebbero condizioni di vita senza dubbio migliori.

È impossibile datare l’inizio della presenza ebraica nelle Marche. Qui confluiscono le due grandi vie consolari, la Salaria e la Flaminia, e infatti accanto ai primi nominativi troviamo l’appellativo "de Urbe", sono quindi ebrei provenienti da Roma, cioè italiani (2), quelli che a poco a poco si trasferiscono nei centri dell’entroterra marchigiano. Inoltre il porto di Ancona ha certamente visto numerosi arrivi di levantini già sin dalla diaspora, ma, tralasciando la leggenda che vuole lo stesso San Ciriaco di origine ebraica (vedi il Ciavarini), una prima documentazione si ha dalla vendita, a Elia di Giusto da parte del vescovo Pietro di Ravenna, di un pezzo di terreno già nel 967, forse è destinato ad un cimitero o all’ampliamento di uno preesistente dato che già due secoli prima figura, in un contratto con mercanti toscani, il nome di un Menachem di Ancona.

Più ampie notizie ci giungono a proposito del terremoto che nel 1279 distrusse Ancona: in quell’occasione molti ebrei, ritenuti responsabili del cataclisma, furono trucidati. Per costoro, vittime dell’ignoranza popolare, venne a quel tempo composta una speciale preghiera che gli ebrei anconetani ancor oggi recitano il 9 di Av (3), davanti al sacro Aròn dell’antico tempio levantino, unendola al pianto per la distruzione del Tempio di Gerusalemme, per il rogo di Ancona (4) degli ebrei portoghesi, …per le vittime della Shoah.

Anche le comunità ebraiche di Fano e di Pesaro figurano già fiorenti nel 1214, molto prima quindi della documentazione archivistica locale, nel registo dei "Consulta" di Rabbi Eliezer Ben Joel ha Levi a proposito di un caso singolare.

Sono testimonianze indirette che però denunciano una presenza lontana nel tempo e diffusa in tutti i centri piccoli e grandi delle Marche.

Accanto agli ebrei di rito italiano troviamo, a giudicare dai cognomi, anche quelli aschenaziti, giunti dalla Germania sin dall’epoca della grande epidemia di peste del 1348. Come già in occasione di altre calamità, anche in questa agli ebrei ne viene atribuita la responsabilità, forse perché vivendo in quartieri separati, tra loro il contagio, almeno all’inizio, si diffonde con minor virulenza. La causa può essere attribuita al fatto che prima di consumare un pasto pregano e prima di pregare vige il precetto di "purificare" le mani.

Comunque sia, quegli ebrei che scampano alla peste finiscono vittime di feroci eccidi: durante la caccia all’untore, a Costanza intere famiglie vengono chiuse a centinaia in due case di legno date alle fiamme la notte del 3 gennaio del 1349, mentre in altre città tedesche i roghi arderanno ininterrottamente dalla notte di San Giovanni ad Ognissanti (5).. I più fortunati, fuggiti in Italia, si stabiliranno soprattutto nelle città di Venezia e di Ancona non solo perché queste offrivano una maggior possibilità al commercio, ma soprattutto perché le vie d’acqua all’epoca erano considerate più rapide e sicure in caso di fuga.

Anche ebrei sefarditi (dall’ebraico Sefarad, Spagna) che alla cacciata dalla Spagna nel 1492 intraprendono una lunga migrazione attraverso il Portogallo e di lì al Nord Europa, cominciano verso la prima metà del ‘500 a raggiungere Livorno e successivamente anche le Marche. Arrivano anche dalla Sicilia da dove, vengono espulsi, per estensione dell’Editto di Granada: dopo quindici secoli di permanenza operosa possono portare con sé soltanto "una coperta da lecto cum un paro de lenzuola et uno mactarazo et la summa de tri tarì".

Non adotteranno mai, come cognome, il nome delle città dell’isola, preferiranno quello dei loro molti mestieri.

Infatti tutti questi gruppi, se pur di così diverse provenienze, hanno una vocazione comune: il lavoro. È per l’ebreo un precetto lavorare sei giorni alla settimana, non avrebbe altrimenti valore il riposo che santifica il Sabato, ed anche di questi diversi mestieri conserveranno memoria nei cognomi. Li vediamo pertanto, sin dai tempi più lontani impegnati in attività commerciali, dal commercio minuto di poveri prodotti locali ai ricchi traffici di tessuti, spezie, pellicce pregiate con il Levante.

La loro presenza è ricercata, o, come nel caso di Ancona (dichiarata porto franco dai vari Papi che considerano la città come il porto di Roma aperto verso il Levante), addirittura favorita poiché riescono con il loro spirito di iniziativa e facilità di movimento a fare delle Marche e dei suoi porti il centro di smistamento delle più disparate mercanzie. Queste prenderanno la via di Roma, ma anche delle più importanti città del Nord e su su, fino alle lontane Fiandre, già allora la Regione poteva definirsi il più attivo corridoio commerciale dell’Adriatico, tanto che l’ambasciatore della Repubblica veneta in visita ad Ancona, invia missive cariche di preoccupazione alla Serenissima.

Al commercio affiancano le più disparate attività artigianali, caratteristiche dei loro paesi di origine.

Importano pelli e cuoiame ma conoscono anche l’arte di conciare in modo perfetto le pelli locali poiché sanno come estrarre l’allume dalle vecce, o di decorare a fuoco e poi dipingere il cuoio per farne tavoli, armature, apparati o più semplicemente scarpe (cognome Galligari). Dalla Spagna importano anche l’arte della ceramica. Attività portata dalla Sicilia è la lavorazione della seta (cognome Della Seta) cui nell’isola avevano potuto dedicarsi sin dal primo stadio, cioè dalla coltura del gelso all’allevamento del filugello, dalla filatura alla tintura dei preziosi tessuti. Quella della tintura era stata per secoli in Sicilia una loro esclusiva attività per la quale pagavano una tassa chiamata appunto della "tincta judeorum".

Nelle Marche città e paesi prossimi ai fiumi avranno sempre almeno una famiglia di ebrei tintori e di Tintori resterà il cognome anche quando cambieranno mestiere come alla fine del ‘400 allorché il pesarese Abraham Tintori affiancherà Ghershom Soncino nella nuova affascinante arte della stampa (6). Per sette anni a Fano prima, a Pesaro e ad Ancona poi, dai torchi di quest’ultimo usciranno stampe e incisioni di tale perfezione che nulla hanno da invidiare alle più sofisticate stampanti di oggi. Purtroppo gran parte di questi capolavori finiranno nei roghi di testi ebraici rimessi in auge da Papa Giulio III nel 1553.

Anche i cognomi Orefice e Sarto ricordano loro antichi mestieri, e tutte queste attività cui si dedicavano nelle loro botteghe, le insegnavano ai giovani apprendisti anche cristiani. Quando però sorgono le Corporazioni di Arti e Mestieri, tutte sotto l’egida di un santo, gli ebrei ne vengono esclusi e relegati nelle infime attività della "strazzeria", il commercio dell’usato, mentre continuano le attività della medicina e del prestito, regolate da speciali contratti stipulati con le autorità concedenti la condotta.

Frequenti sono le condotte mediche concesse a medici ebrei in tante città delle Marche, del resto Federico II li aveva chiamati nella Scuola Medica Salernitana e, salvo rarissime eccezioni, sin dai tempi più remoti non vi fu Papa che non avesse il medico personale ebreo e molto spesso lo stesso archiatra. Uno dei più famosi è marchigiano di Fermo, certo magister Elia di Sabbato, che chiamato a Roma nel 1405 come medico di curia da Innocenzo VII diventa poi archiatra di Martino V, nel 1410 è in Inghilterra presso di re Enrico IV. Al suo ritorno la città di Fermo gli conferisce il raro titolo nobiliare di miles, ma viene riconfermato nella carica di archiatra presso il papa Eugenio IV, è poi chiamato a Milano dai Visconti e infine dagli Este a Ferrara.

A imitazione dell’alto clero anche i nobili amavano servirsi di medici ebrei e ciò contribuiva ad attirare risentimenti e molto spesso pesanti calunnie come quella, molte volte avanzata anche nella nostra Regione, di omicidio rituale.

In quanto alle "condotte feneratizie" vengono affidate agli ebrei a cominciare dalla fine del ‘200, è lo stesso Tommaso D’Aquino che scrive nella sua Summa Theolagica che fino alla seconda metà del secolo il prestito è esclusivo appannaggio di prestatori cristiani soprattutto toscani e lombardi ed è solo dopo il divieto, e relativa scomunica lanciata dal IV Concilio Lateranense contro i cristiani prestatori, che ad essi subentrano (7) i banchi ebraici. Infatti secondo le teorie dei Padri della Chiesa gli ebrei, come del resto le donne, non possedevano un’anima, pertanto non rischiavano neppure di perderla.

Più feroci nei loro confronti le prediche dei frati Minori dell’Osservanza, un ordine sorto nel 1386, che, distaccandosi da quello principale Francescano, si specializza in prediche antiebraiche che scatenano assalti e massacri, a sostegno dei Monti di Pietà di recente istituzione proprio e solo ove erano presenze ebraiche. Ma i Monti di Pietà almeno all’inizio, non sono di alcun sostegno per i poveri per i quali erano stati fondati, concedono appena quanto basta per una pagnotta di pane o per un panno pesante, ma non prima della restituzione del prestito precedente e mai per avviare una sia pur modesta attività commerciale.Ma l’affascinante e complesso argomento dei banchi ebraici e dei monti di Pietà ci porterebbe lontano (8)

Quando nel 1633, con la morte di Francesco Maria II Della Rovere ultimo Duca di Urbino, anche nel ducato passato alla Chiesa vengono istituiti i ghetti (Urbino Pesaro e Senigallia), sono molte le città che inoltrano una supplica al Papa per ottenere"la grazia del ritorno di doi Famiglie di Banchieri Hebrei per i bisogni de li poveri" e per le nascenti industrie della lana, e perché "si obbligasse li detti Hebrei a tenere una Bottega per uso di Merceria". Verranno concessi solo a poche città come Fossombrone e Castelleone di Suasa, mentre altre, come Macerata, inoltreranno inutilmente la richiesta fino a tutto il ‘700, sinché saranno gli stessi vescovi ad autorizzare il ritorno di qualche famiglia di banchieri e mercanti ebrei "per calmierare i prezzi", purché si allontanino durante la quaresima quando in città giungono "li predicaturi"., molto temuti persino dalle alte gerarchie ecclesiastiche per le loro invettive contro il lusso della Chiesa.

Nel 1797, con l’arrivo dei francesi verranno aperti i ghetti, sulle ceneri dei portoni bruciati, sarà piantato l’albero della Libertà. È una gioia di breve durata perché alla partenza dei Francesi la repressione sarà feroce come a Pesaro e ad Urbino e in particolar modo a Senigallia ove un’orda di sanfedisti al comando del Generale Lahoz, con il popolino locale al grido di "viva Maria", invade le vie del ghetto saccheggiando le case, distruggendo gli arredi della sinagoga e trucidando barbaramente tredici ebrei, tra i quali tre donne troppo vecchie per una rapida fuga. Decine di feriti e parte dei sopravvissuti trovano scampo su navi inviate dagli ebrei di Ancona sotto la protezione del vescovo Onorati.

Forse è grato del fatto che durante la breve Repubblica anconetana, proclamata all’arrivo dei francesi, sono proprio due ebrei anconetani, Seppilli e Terni, ad impedire che fossero fuse, come altrove, le campane della cattedrale.

Nell’ottocento per decenni gli ebrei marchigiani contribuiscono con ingenti somme e attivamente alla causa del Risorgimento, favoriti in ciò dai collegamenti di ditte commerciali (la Moisé Salmoni & C. e la Sanson Vivanti) usati spesso a copertura delle attività segrete della Carboneria prima e della Giovane Italia poi.

La pesarese Sara Levi ospiterà nella sua casa di Londra Giuseppe Mazzini e altri fuorusciti italiani.

L’ampio contributo dato alla causa verrà punito, per ordine del generale pontificio Lamorcière, nel 1860, proprio alla vigilia dell’unità d’Italia, con la demolizione della sinagoga spagnolo-levantina. Splendido monumento dal vago sapore orientale, così come risulta dai disegni eseguiti dall’ingegner Daretti prima della demolizione, si affacciava sulle mura del porto ove l’aveva fatta edificare nel 1549 il famoso mistico, cabalista, rabbi Mosè Bàsola. Costruirà poco dopo quella di Pesaro, oggi tappa obbligata di un continuo flusso di visitatori.

Anche la sinagoga italiana di Ancona seguirà la stessa sorte di quella levantina, nel 1932 infatti verrà fatta demolire dalle autorità fasciste con il pretesto della realizzazione del nuovo Corso Stamura, mentre per salvarla sarebbe stato sufficiente spostare di pochi metri il tracciato, ancora in fase di progettazione. Lo splendido Aròn, con le Tavole della Legge incise sulle porte d’argento, è oggi mortificato nel piccolo tempio allestito sotto la sala di quello levantino.

Ma la sinagoga non è l’unica vittima di quel triste periodo poiché dalle Marche furono deportati in Germania 157 ebrei, ne tornarono quindici.

Ciascuno degli argomenti, qui appena sfiorati, richiederebbe un più attento approfondimento poiché, come diceva lo storico Marc Blok, che nel ‘43 ad Auschwitz pagò con la vita il suo essere ebreo, "l’incomprensione del presente deriva dall’ignoranza del passato".

M.Luisa Moscati Benigni

Conferenza al Rotary Club di Ancona- novembre 1998


Note

1 - Cognomi ebraici derivati da centri marchigiani: Ascoli, Barchi, Belforte, Cagli, Camerino, Cingoli, Corinaldi, Da Fano, D’Ancona, Della Pergola, D’Urbino, Fano, Jesi, Macerata, Mondolfo/i, Montebarocci, Montefiore/i, Osimo, Pesaro, Pergola, Recanati, Senigaglia, Sinigallia, Tolentino, Urbino/i.

2 - Sono ebrei italiani, o di rito italiano, sia quelli già presenti a Roma prima dell’Era Volgare, sia i discendenti di quei 5.000 schiavi portati da Tito nel 70, per far più imponente il suo ingresso a Roma. Poiché saranno riscattati dalla comunità ebraica romana, è evidente che questa era già una presenza consolidata e consistente.

3 -Av, mese del calendario ebraico, luglio/agosto, il giorno 9 gli ebrei di ogni parte del mondo ricordano, con digiuni e preghiere, la distruzione del sacro Tempio di Gerusalemme ad opera di Tito.

4 - Feroso C., Gli Ebrei Portoghesi sotto Paolo IV, Foligno, 1884.

5 - Bergdolt K., La peste nera e la fine del Medioevo, ed. Piemme, Casale Monferrato, 1997.

6 - Moscati M.L., Itinerari ebraici delle Marche, Marsilio, Venezia, 1996, pag.77

7 - I primi ebrei prestatori che cominciano ad operare nelle Marche li troviamo inizialmente in società con quelli cristiani, quando questi ultimi sono ormai prossimi ad interrompere, almeno ufficialmente, l’attività feneratizia pena la scomunica. Ad Ascoli nel 1297 si costituisce un primo consorzio di 22 prestatori;: tre ebrei romani, Angeletto e Muscetto figli di Gennatano e Sabbato di Mosè, entrano in società con 19 cristiani, fiorentini e aretini, e stipulano un contratto con il Comune il 24 ottobre di quell’anno..

8 - Bonazzoli V., Il prestito ebraico nelle economie cittadine delle Marche, in Quaderni monografici di "Proposte e Ricerche", Ancona 1990.



Per gentile concessione dell'autore. Tutti gli articoli sono © degli autori è ne è vietata la riproduzione, anche parziale.



Le principali sezioni del sito Morashà Cinema ebraico i film di argomento ebraico, di autore ebreo, di vita ebraica o che riguardano l'ebraismo da vicino.

Cucina kashèr le ricette ebraiche degli ebrei sefarditi, askenaziti e italiani, secondo le regole alimentari kasher della religione ebraica e dell'ebraismo come cultura.

Ebraismo abc l’ebraismo in pillole: spiegazioni e regole dell’ebraismo per principianti con norme dello shabbat ebraico, delle feste ebraiche, del mangiare kasher, della preghiera ebraica (tefillà).

Ebrei in italia la storia degli ebrei italiani e del loro ebraismo durante la lunga permanenza nelle diverse regioni italiane.

Israele la situazione socio-politica di Israele attraverso le riflessioni personali degli ebrei italiani residenti in quel paese.

Pagine oro il più completo e aggiornato elenco di indirizzi e di numeri telefonici di tutte le istituzioni ebraiche italiane, dei servizi di ristorazione kasher, dei prodotti kasher, degli ingredienti kasher, del turismo ebraico in Italia e dell'ebraismo italiano.

Sefer Tutti i più recenti libri ebraici pubblicati e gli inserti mensili su argomenti di ebraismo, di religione ebraica, di letteratura israeliana e di lingua ebraica.

Tesi di Laurea I testi completi dei lavori più interessanti presentati in ambito universitario pronti per la consultazione. Storia ebraica, sociologia, esegesi biblica.

Umorismo ebraico le barzellette ebraiche più divertenti sul modo di vivere e di pensare tipicamente ebraici.

Zehut tutto ciò che riguarda l’ebraismo: identità ebraica e pensiero ebraico attraverso i testi dei pensatori ebrei italiani su feste ebraiche, sulla preghiera ebraica, sui motivi del mangiare kasher e in generale sulla religione ebraica..



חוקר הקהילות היהודיות של מארקה


שמות העתיקה, אמנות עתיקה

"זהו האזור כי ילדה את המספר הגדול ביותר של שמות יהודיים, שמות של המוצא שנקרא (1) משמש להבדיל בין משקי הבית המקומיים יותר מאשר העלייה האחרונים. דבר זה נכון במיוחד בשנת 1569 כאשר האפיפיור פיוס החמישי גזר L גירוש "יהודים מכל ערים של מדינות האפיפיור למעט אנקונה, רומא, אביניון, היחידים בהם האפיפיור פאולוס הרביעי בנה הגטאות בשנת 1555.

הקהילות הנוכחי במרכזים כמעט כל קטנים וגדולים של מרץ אנקונה ולאחר מכן לעבור אל הבירה או לא לקבל את ההפרדה של הגטו של העיר ליד דוכס Montefeltro, שבו, כל עוד הוא חי האחרון של Rovere דלה יהודים חיו ללא ספק הטוב ביותר.

אי אפשר תאריך תחילת הנוכחות היהודית מארקה. להתכנס כאן שני כבישים ראשיים קונסולריים, את סאלאריה ואת Flaminia ויה, ואכן לצד שמות אנחנו יכולים למצוא את השם הראשון "דה Urbe", כך הם יהודים מרומא, כי הוא איטלקי (2), אשר בהדרגה עבר המרכזים של מארקה. ב בנוסף, הנמל אנקונה בהחלט יש לראות כניסות רבות של המזרח כבר מאז הגלות, אבל משמיט את האגדה של Ciriaco סן באותו ממוצא יהודי (ראה Ciavarini), התיעוד הראשון שיש לנו ממכירת, על ידי אליהו ג 'וסטו חלק פיטר הבישוף של רוונה, חלקת אדמה מוקדם ככל 967, אולי מיועד קברות או הרחבה של שתי המאות קיים מאז הדמות הראשונה, בחוזה עם סוחרים הטוסקני, שם של מנחם אנקונה.

הרחבות חדשות אנו שומעים על רעידת האדמה בשנת 1279 נהרס אנקונה באותו הזמן יהודים רבים, האמינו אחראי שואה, נטבחו. בשבילם, קורבנות של בורות פופולרי, היה באותו זמן חיבר תפילה מיוחדת כי היהודים לדקלם אנקונה עדיין 9 באב (3), לפני המקדש הקדוש של אהרון המזרח הקדום, המאחד עד דמעות על חורבן בית המקדש של ירושלים, בשביל לשרוף את אנקונה (4) של יהודי פורטוגזית ... של קורבנות השואה.

גם הקהילות היהודיות של Fano ו פזארו כבר פורח בשנת 1214, זמן רב לפני ואז מסמכים ארכיוניים המקומית, הבמאי של "תראה" של הרב אליעזר בן יואל לוי על מקרה יחיד.

הם עדות עקיפה אך לצטט נוכחות מרוחקת בזמן התפשט בכל המרכזים קטנים וגדולים של מארקה.

חוץ מזה היהודים טקס האיטלקי, אם לשפוט לפי שמות משפחה, אפילו אלה אשכנזי, שבאו מגרמניה מאז ימי הגדול של המגפה 1348. כמו לאסונות אחרים, גם זה היהודים זה קדמו אחריות, אולי בגלל שהם גרים במגורי נפרדים, ביניהם את הזיהום, לפחות בהתחלה, זה מתפשט עם ארסיות פחות. ייתכן שהגורם לייחס לעובדה שהם מתפללים לפני אכילת ארוחה לפני התפילה את מצוות חלה "לטהר" את הידיים.

בכל אופן, אלה יהודים ששרדו את המגיפה בסופו של דבר כמו קורבנות של מעשי טבח אכזריים: All'Untore במהלך המרדף, קונסטנס למשפחות שלמות להיות סגור בהמוניהם בשני בתי עץ באש הלילה של 3 ינואר 1349, בעוד בערים אחרות שריפות לפתוח גרמנית יבער ללא הפסקה מאז הלילה של סנט ג 'ון כדי הקדושים (5) .. המזל שברחו איטליה, הם התיישבו בעיקר בערים ונציה אנקונה, לא רק משום שהם הציעו יותר הזדמנות לסחור, אבל בעיקר משום נתיבי נחשבו ואחר כך מהר יותר בטוח במקרה של דליפה .

גם יהודים ספרדים (מן עברית ספרד, ספרד) כי גירוש ספרד ב -1492 לבצע הגירה ארוכה דרך פורטוגל ומשם צפון אירופה, החל במחצית הראשונה של להגיע '500 ליבורנו ולאחר מכן גם מארקה. גם שהגיעו סיציליה מהמקום שבו הם גורשו, על ידי הארכת הצו של גרנדה, אחרי מאות שנים של חמש עשרה נשאר פעיל יכול להביא רק "גליונות Lecto שמיכה Cum וזוג אחד mactarazo Et la שיזוף יתרה דה Tri."

מעולם לא אימצה כמו שם משפחה, שם הערים של האי, יעדיפו אחד של יצירה רבים שלהם.

ב למעשה, כל הקבוצות האלה, למרות הרקע השונה של כזה, יש ייעוד משותף: עבודה. זוהי מצוות עבור יהודי לעבוד שישה ימים בשבוע, אחרת זה לא ערך את שאר המקדשת את השבת, וגם לשמר את הזיכרון של עסקאות אלה שמות שונים. אנחנו רואים אותם, ולכן, מן פעמים מרחוק רוב העוסקים בסחר, דקה המסחר של העניים כדי לייצר את הסחר המקומי עשיר של בדים, תבלינים, פרוות מוערך עם הלבנט.

נוכחותם היא ביקשה, או, כמו במקרה של אנקונה (הוכרזה נמל חופשי על ידי האפיפיורים שונים הרואים בעיר כמו הנמל של רומא כדי לפתוח הלבנט), או אפילו מעודדים כמו שהם יכולים עם רוחם של היוזמה וקלות התנועה להפוך את המותג ואת היציאות שלו, הרכזת של הסחורה המגוונת ביותר. אלה לקחת את הדרך לרומא, אלא גם מהערים החשובות ביותר בצפון על, עד פלנדריה רחוק, אז את האזור כבר יכול להיקרא מסדרון הסחר העמוסים ביותר של הים האדריאטי, כך השגריר של הרפובליקה הוונציאנית ביקור אנקונה, שולחת מכתבים מלא דאגה ונציה.

המסחר בשילוב עם עבודות יד מגוונות ביותר, המאפיינים של ארצות מוצאם.

עורות יבוא מסתיר, אלא גם מכיר את האמנות של עורות שזוף לחלוטין כי הם יודעים איך לחלץ את כלי הגשה מזכוכית המקומי מן הזקן, או לקשט האש ולאחר מכן לצבוע את העור להפוך שולחנות, שריון, ציוד, או פשוט נעליים ( Galligari שם משפחה). ספרד גם לייבא את אמנות הקרמיקה. מגוון פעילויות מסיציליה ואת משי (Seta דלה שם משפחה) באי שבו יכלו להקדיש שלב מוקדם, כלומר גידול של גידול התות של filugello, מן ספינינג כדי צביעה של בדים בסדר. כי צבען היה במשך מאות שנים בסיציליה אחד של פעילות בלעדית שלהם שעבורן הם שילמו מס שנקרא רק "judeorum Tinct.

בתוך ערים ועיירות מארקה ליד נהרות תמיד יהיה אחד לפחות של משפחה יהודית dyers וניקוי יבש יישאר גם כאשר השם שונה עבודות כמו בסוף '400 כאשר פזארו אברהם Tintori לצד גרשום שונצינו באמנות חדש ומרתק של הדפסה (6). במשך שבע שנים, הראשון Fano, פזארו אנקונה ואז לוחצת על האחרון יעזוב הדפסים תחריטים של שלמות כאלה שאין להן שום קנאה לדפוס המתוחכם ביותר כיום. למרבה הצער רוב אלה יצירות מופת ייגמר הבוער של התחדשות טקסטים יהודיים על ידי האפיפיור יוליוס השלישי ב -1553.

אפילו שמות Orefice ו חייטים זוכר מלאכת יד עתיקים שלהם, ואת כל אלה פעילויות אשר עסקו סדנאות שלהם אתה מלמד חניכים צעירים גם נוצרים. אבל כאשר עלייה של אמנות גילדות אמנות, הכל תחת המטריה של קדוש, לא נכללים יהודים ו הסיטו לפעילות שפל של שימוש 'Strazzera ", סחר, תוך המשך הפעילות של תרופות את ההלוואה, המוסדרים בחוזים מיוחדים עם התנהלות רשויות הרישוי.

טיפול התנהגות תכופות הרפואיים הניתנים ליהודים בערים רבות של מארקה, שאר פרידריך השני כינה אותם סלרנו הספר לרפואה, עם חריגים מעטים, מן הזמנים הקדומים היה האפיפיור שלא עברו את הצוות הרפואי מאוד יהודי לעתים קרובות ארכיטיפ אותו. אחד המפורסמים ביותר הוא Fermo מארקה, Magister איליה מסוימים של חול, נקרא לרומא בשנת 1405 כרופא כדי קוריה על ידי האפיפיור אינוקנטיוס השביעי הופך הרופא הראשי של מרטין החמישי בשנת 1410 וב אנגליה, המלך הנרי הרביעי. עם חזרתו לעיר של Fermo, זה נותן את האצילות נדיר של קילומטרים, אבל היה reappointed במשרד של הרופא הראשי של האפיפיור Eugenius הרביעי, אז נקרא על ידי ויסקונטי במילנו ולבסוף על ידי אסטה בפרארה.

חיקוי של אנשי דת גבוה, אצילי גם אהב להשתמש רופאים יהודים זה עוזר למשוך טינה להשמיץ ככה לעתים קרובות מאוד כבד, לעתים קרובות גם עשה באזור שלנו, של רצח פולחני.

באשר feneratizie "לנהל" מופקדים על היהודים, החל מסוף '200, הוא תומאס אקווינס אותו Theolagica Summa שלו כותב כי עד המחצית השנייה של ספקי ההלוואה היא בסמכותו של נוצרים בעיקר בטוסקנה לומברד, ורק לאחר האיסור, ועל נידוי הושק על ידי המועצה הלטרנית הרביעית של ספקי הנוצרים, אשר יחליפו אותם (7) בבתי הספר היהודיים. למעשה על פי התיאוריות של אבות הכנסייה ליהודים, כמו נשים, לא נשמה, אז אפילו לא סיכנו לאבד אותה.

יותר פראי בדרשות שלהם נגד הקטין לנזירים של Observance, צו נוסדה בשנת 1386, אשר, מנותקת הראשי הפרנציסקני, מתמחה אנטי דרשות היהודית כי התקפות ההדק ומעשי טבח, בתמיכה של מונטי די פיאטה ו החדש שהוקם שלה רק נוכחות אם הם היו יהודים. אבל די מונטי פיאטה לפחות בהתחלה, הם לא של סיוע לעניים שבהם הם הוקמו, לספק מספיק עבור כיכר לחם או בד כבד, אבל לא לפני שחזר את ההלוואה הקודמת ולא להתחיל אפילו commerciale.Ma פעילות צנועה נושא מרתק ומורכב של בתי ספר יהודיים והרי הרחמים ייקח אותנו רחוק (8)

כאשר בשנת 1633, עם מותו של פרנצ 'סקו מריה דלה Rovere השנייה האחרונה של הדוכס אורבינו, אפילו דוכסות עברה הכנסייה הוקמו הגטאות (אורבינו פזארו Senigallia), יש ערים רבות להגיש עתירה כדי להשיג את האפיפיור "החסד החזרת משפחות doi הבנקאות עברית לצרכי לי עניים "ואת התעשיות המתהווה של צמר, כי" יש מחויבים לקיים סדנה בשם עברית לשימוש מרסר. " יהיה רק כמה ערים כמו Fossombrone ו Castelleone של Suasa, בעוד שאחרים, כמו מצ 'רטה, גם למנוע את הבקשה עד סוף '700, עד הבישופים עצמם יאשר את ההחזר של המשפחה כמה סוחרים יהודים ובנקאים לתיווך המחירים ", בתנאי שהם לסטות במהלך הצום כאשר מגיעים בעיר" Li predicaturi. ", אפילו על ידי הרבה פחד ההיררכיה הכנסייתית עבור invectives שלהם נגד מותרות של הכנסייה.

בשנת 1797, עם הגעתם של הצרפתים תפתח את הגטאות, על אפרם של השערים שרף, יהיה שתל את עץ החירות. זוהי שמחה קצרת בגלל עזיבתו של הדיכוי הצרפתי יהיה אכזרי כמו פזארו אורבינו, ובמיוחד Senigallia, שבו כנופיה של Sanfedists את הפקודה של כללי Lahoz, עם האוכלוסייה המקומית כדי קריאות "ויוה מריה" פולש ברחובות הגטו ביזה את הבתים, הורסים את הריהוט של בית הכנסת בפראות שחיטה שלושה עשר יהודים, ביניהם שלוש נשים זקנים מדי עבור מילוט מהיר. עשרות פצועים ועל הניצולים למצוא מקלט על ספינה נשלח על ידי יהודים אנקונה תחת חסותו של הבישוף לכבוד.

אולי הוא אסיר תודה על כך בתקופת רפובליקת קצרה של אנקונה, הכריזו על בואם של היהודים הצרפתים הן רק שתי אנקונה, Seppilli ו טרני, כדי למנוע מהם להיות הממוזג, כמו במקומות אחרים, הפעמונים של הקתדרלה.

במאה התשע עשרה היהודים במשך עשרות שנים מארקה פעיל לתרום סכומים גדולים למטרה של הריסורג 'ימנטו, שנעזר את הקישורים זה חברות סחר (סלמון & C. מואיז ו Sanson Vivanti) המשמשת לעתים קרובות כמסווה לפעילות סמויה של Carbonari לפני "יאנג איטליה אז.

פזארו שרה לוי לארח בביתה בלונדון ג 'וזפה Mazzini ו איטלקית גולים אחרים.

התרומה גדולה כדי לגרום ייענש על פי צו של האפיפיור Lamorcière כללי בשנת 1860, בדיוק לפני איחוד איטליה, עם ההריסה של בית הכנסת הספרדי הלבנטינית. מצבה מצוין במעורפל מן המזרח, כפי לכאורה מן הרישומים שנעשו על ידי מהנדס לפני ההריסה Daretti משקיף על הקירות של הנמל שבו הוא עשה בשנת 1549 לבנות את המקובל מיסטית המפורסם, רבי משה Basola. בנה זמן קצר אחר כך של פזארו, עכשיו חובה לעצור זרימה מתמשכת של המבקרים.

אפילו את בית הכנסת האיטלקי באנקונה תעקוב אחר גורל זהה הלבנטינית, בשנת 1932 זה ייעשה על ידי השלטונות הרסו הפשיסטית באמתלה של יישום חדש Stamura כמובן תוך כדי להציל את זה היה מספיק כדי להעביר כמה מטרים השביל, עדיין תחת עיצוב. אהרון יפה, עם טבליות של חוק חקוק על דלתות כסף, הוא נבוך עכשיו במקדש קטן להגדיר באולם של המזרח.

אבל בית הכנסת הוא לא הקורבן היחיד של תקופה עצובה כי מארקה 157 יהודים גורשו לגרמניה, חזר חמש עשרה.

כל הטיעונים כאן, בקושי נגע, ידרוש שיקול מפורט יותר, כי, כפי שאמר ההיסטוריון מארק בלוק, אשר בשנת 43 באושוויץ שילמו את המחיר האולטימטיבי עבור היותו יהודי, "האי הבנה זה נובע מבורות של העבר" .

לואיזה מ Moscati בניני

ועידת במועדון רוטרי אנקונה-נובמבר 1998


הערות

1 - שמות משפחה שמקורם מרכזים יהודיים מארקה: אסקולי, Barchi, Belforte, Cagli, Camerino, מדינה בתים, קורינלדי, מפאנו, ד 'אנקונה, דלה פרגולה, D'Urbino, Fano, Jesi, מצ' רטה, Mondolfo / אני, Montebarocci, מונטיפיורי ים, אוזימו, פזארו, פרגולה, רקנאטי, Senigaglia, Sinigaglia, Tolentino, אורבינו / I.

2 - יש יהודים איטלקים, או טקס איטלקית, הן אלו שכבר קיימות ברומא לפני הספירה הנוצרית, הן צאצאי העבדים שהובאו 5000 טיטוס בשנת 70, הכניסה המרשים ביותר שלו ברומא. מאז הם להיגאל מן הקהילה היהודית הרומית, ברור כי זה היה כבר נוכחות הוקמה ועקבית.

3-אב, חודש של לוח השנה עברית, יולי / אוגוסט, ה -9 של יהודים מכל רחבי העולם זוכר, עם צום תפילה, את חורבן בית המקדש הקדוש של ירושלים על ידי טיטוס.

4 - Feros ק ', היהודים תחת פורטוגזית פול הרביעי, Foligno, 1884.

5 - Bergdolt ק, המוות השחור ועד סוף ימי הביניים, ed. Piemme, Casale Monferrato, 1997.

6 - מוסקאטו מ"ל, מארקה לוח אירועים, Marsilio, ונציה, 1996, p.77

7 - ספקי יהודים הראשונה מתחילים לפעול מארקה אנו מוצאים אותם בתחילה בשותפות עם אלה נוצרים, כאשר הלה בא עכשיו להפסיק, לפחות רשמית, את הפעילות עונש בריבית של נידוי. אסקולי בשנת 1297 היא קבוצה ראשונית של 22 ספקי;: שלושה יהודים הרומית, ואת Angeletti Muscetta Gennatano ואת החולות של בני מוזס, להיכנס לשותפות עם כריסטיאן 19, פירנצה ארזו, ו לחוזה עם העיר 24 באוקטובר באותה שנה ..

ערים ההלוואה 8 - Bonazzoli V. היהודית בכלכלות של מארקה, ב Quaderni monographic "הצעות מחקר", אנקונה 1990.



------------------------------

באדיבות המחבר. © כל המאמרים הם של סופרים אסורה רבייה, אפילו חלקית.



------------------------------

קטעי הראשי של אתר מורשה סרטי קולנוע ערכת נושא עברית יהודי, יהודי יחיד, של חיים יהודיים או קרובים ליהדות.

מתכונים לבישול כשר היהודית של יהודים ספרדים, אשכנזים איטלקי, על פי חוקי הכשרות כשרות של הדת היהודית ואת היהדות כתרבות.

ABC יהדות יהדות על רגל אחת: הסברים כללים של היהדות למתחילים עם הכללים של השבת היהודית, חגים יהודיים, אוכל כשר, תפילה יהודית (תפילה).

היהודים באיטליה את ההיסטוריה של יהודי איטליה ואת היהדות שלהם במהלך השהיה ארוכה איטלקית באזורים שונים.

ישראל, חב 'המצב הפוליטי של ישראל דרך השתקפויות האישי של יהודי איטליה השוהים באותה מדינה.

רשימת דפי הזהב השלם ביותר מעודכנת של כתובות ומספרי טלפון של כל המוסדות של שירותי קייטרינג יהודית כשרה איטלקית, מוצרים מרכיבים כשר, כשר, תיירות היהודיות באיטליה יהדות איטליה.

ספר כל הספרים היהודי האחרון שפורסם חודשי ומכניס בנושאים של היהדות, הדת, הספרות היהודית והישראלית עברית.

טקסטים תזה מוחלטת של העבודה המעניינת ביותר באוניברסיטה מוכן להתייעצות. ההיסטוריה היהודית, סוציולוגיה, פרשנות המקרא.

בדיחות הומור יהודית המצחיק בדרך החיים בדרך כלל החשיבה היהודית.

הכול זהות הקשורים ליהדות: זהות יהודית ומחשבת ישראל דרך טקסטים של הוגים יהודים איטלקית על החגים היהודיים, את התפילה היהודית, את הסיבות לאכול כשר והדת היהודית בכלל ..


איטלקית—אתר שפה—אוקראיניתאיטלקיתאינדונזיתאיסלנדיתאיריתאלבניתאנגליתאסטוניתאפריקאנסבולגריתבלארוסיתגליציאניתגרמניתדניתהולנדיתהונגריתהינדיוולשיתוייטנאמיתטורקיתיווניתיידישיפניתלטוויתליטאיתמאלזיתמלטזיתמקדוניתנורווגיתסוואהיליתסיניתסלובניתסלובקיתספרדיתסרביתעבריתערביתפולניתפורטוגזיתפיליפיניתפיניתפרסיתצ'כיתצרפתיתקוריאניתקטלאניתקרואטיתרומניתרוסיתשוודיתתאילנדית > עברית—אוקראיניתאיטלקיתאינדונזיתאיסלנדיתאיריתאלבניתאנגליתאסטוניתאפריקאנסבולגריתבלארוסיתגליציאניתגרמניתדניתהולנדיתהונגריתהינדיוולשיתוייטנאמיתטורקיתיווניתיידישיפניתלטוויתליטאיתמאלזיתמלטזיתמקדוניתנורווגיתסוואהיליתסינית (מסורתית)סינית (פשוטה)סלובניתסלובקיתספרדיתסרביתעבריתערביתפולניתפורטוגזיתפיליפיניתפיניתפרסיתצ'כיתצרפתיתקוריאניתקטלאניתקרואטיתרומניתרוסיתשוודיתתאילנדית החלף Translate web pages directly from your browser!הורד את סרגל הכלים של Google

 הצע תרגום טוב יותר 

תודה על שתרמת את הצעות התרגום שלך ל-Google Translate.אנו נשתמש בהצעה שלך כדי לשפר את איכות התרגום בעדכונים עתידיים במערכת שלנו.


חוקר הקהילות היהודיות של מארקה


שמות העתיקה, אמנות עתיקה

"זהו האזור כי ילדה את המספר הגדול ביותר של שמות יהודיים, שמות של המוצא שנקרא (1) משמש להבדיל בין משקי הבית המקומיים יותר מאשר העלייה האחרונים. דבר זה נכון במיוחד בשנת 1569 כאשר האפיפיור פיוס החמישי גזר L גירוש "יהודים מכל ערים של מדינות האפיפיור למעט אנקונה, רומא, אביניון, היחידים בהם האפיפיור פאולוס הרביעי בנה הגטאות בשנת 1555.

הקהילות הנוכחי במרכזים כמעט כל קטנים וגדולים של מרץ אנקונה ולאחר מכן לעבור אל הבירה או לא לקבל את ההפרדה של הגטו של העיר ליד דוכס Montefeltro, שבו, כל עוד הוא חי האחרון של Rovere דלה יהודים חיו ללא ספק הטוב ביותר.

אי אפשר תאריך תחילת הנוכחות היהודית מארקה. להתכנס כאן שני כבישים ראשיים קונסולריים, את סאלאריה ואת Flaminia ויה, ואכן לצד שמות אנחנו יכולים למצוא את השם הראשון "דה Urbe", כך הם יהודים מרומא, כי הוא איטלקי (2), אשר בהדרגה עבר המרכזים של מארקה. ב בנוסף, הנמל אנקונה בהחלט יש לראות כניסות רבות של המזרח כבר מאז הגלות, אבל משמיט את האגדה של Ciriaco סן באותו ממוצא יהודי (ראה Ciavarini), התיעוד הראשון שיש לנו ממכירת, על ידי אליהו ג 'וסטו חלק פיטר הבישוף של רוונה, חלקת אדמה מוקדם ככל 967, אולי מיועד קברות או הרחבה של שתי המאות קיים מאז הדמות הראשונה, בחוזה עם סוחרים הטוסקני, שם של מנחם אנקונה.

הרחבות חדשות אנו שומעים על רעידת האדמה בשנת 1279 נהרס אנקונה באותו הזמן יהודים רבים, האמינו אחראי שואה, נטבחו. בשבילם, קורבנות של בורות פופולרי, היה באותו זמן חיבר תפילה מיוחדת כי היהודים לדקלם אנקונה עדיין 9 באב (3), לפני המקדש הקדוש של אהרון המזרח הקדום, המאחד עד דמעות על חורבן בית המקדש של ירושלים, בשביל לשרוף את אנקונה (4) של יהודי פורטוגזית ... של קורבנות השואה.

גם הקהילות היהודיות של Fano ו פזארו כבר פורח בשנת 1214, זמן רב לפני ואז מסמכים ארכיוניים המקומית, הבמאי של "תראה" של הרב אליעזר בן יואל לוי על מקרה יחיד.

הם עדות עקיפה אך לצטט נוכחות מרוחקת בזמן התפשט בכל המרכזים קטנים וגדולים של מארקה.

חוץ מזה היהודים טקס האיטלקי, אם לשפוט לפי שמות משפחה, אפילו אלה אשכנזי, שבאו מגרמניה מאז ימי הגדול של המגפה 1348. כמו לאסונות אחרים, גם זה היהודים זה קדמו אחריות, אולי בגלל שהם גרים במגורי נפרדים, ביניהם את הזיהום, לפחות בהתחלה, זה מתפשט עם ארסיות פחות. ייתכן שהגורם לייחס לעובדה שהם מתפללים לפני אכילת ארוחה לפני התפילה את מצוות חלה "לטהר" את הידיים.

בכל אופן, אלה יהודים ששרדו את המגיפה בסופו של דבר כמו קורבנות של מעשי טבח אכזריים: All'Untore במהלך המרדף, קונסטנס למשפחות שלמות להיות סגור בהמוניהם בשני בתי עץ באש הלילה של 3 ינואר 1349, בעוד בערים אחרות שריפות לפתוח גרמנית יבער ללא הפסקה מאז הלילה של סנט ג 'ון כדי הקדושים (5) .. המזל שברחו איטליה, הם התיישבו בעיקר בערים ונציה אנקונה, לא רק משום שהם הציעו יותר הזדמנות לסחור, אבל בעיקר משום נתיבי נחשבו ואחר כך מהר יותר בטוח במקרה של דליפה .

גם יהודים ספרדים (מן עברית ספרד, ספרד) כי גירוש ספרד ב -1492 לבצע הגירה ארוכה דרך פורטוגל ומשם צפון אירופה, החל במחצית הראשונה של להגיע '500 ליבורנו ולאחר מכן גם מארקה. גם שהגיעו סיציליה מהמקום שבו הם גורשו, על ידי הארכת הצו של גרנדה, אחרי מאות שנים של חמש עשרה נשאר פעיל יכול להביא רק "גליונות Lecto שמיכה Cum וזוג אחד mactarazo Et la שיזוף יתרה דה Tri."

מעולם לא אימצה כמו שם משפחה, שם הערים של האי, יעדיפו אחד של יצירה רבים שלהם.

ב למעשה, כל הקבוצות האלה, למרות הרקע השונה של כזה, יש ייעוד משותף: עבודה. זוהי מצוות עבור יהודי לעבוד שישה ימים בשבוע, אחרת זה לא ערך את שאר המקדשת את השבת, וגם לשמר את הזיכרון של עסקאות אלה שמות שונים. אנחנו רואים אותם, ולכן, מן פעמים מרחוק רוב העוסקים בסחר, דקה המסחר של העניים כדי לייצר את הסחר המקומי עשיר של בדים, תבלינים, פרוות מוערך עם הלבנט.

נוכחותם היא ביקשה, או, כמו במקרה של אנקונה (הוכרזה נמל חופשי על ידי האפיפיורים שונים הרואים בעיר כמו הנמל של רומא כדי לפתוח הלבנט), או אפילו מעודדים כמו שהם יכולים עם רוחם של היוזמה וקלות התנועה להפוך את המותג ואת היציאות שלו, הרכזת של הסחורה המגוונת ביותר. אלה לקחת את הדרך לרומא, אלא גם מהערים החשובות ביותר בצפון על, עד פלנדריה רחוק, אז את האזור כבר יכול להיקרא מסדרון הסחר העמוסים ביותר של הים האדריאטי, כך השגריר של הרפובליקה הוונציאנית ביקור אנקונה, שולחת מכתבים מלא דאגה ונציה.

המסחר בשילוב עם עבודות יד מגוונות ביותר, המאפיינים של ארצות מוצאם.

עורות יבוא מסתיר, אלא גם מכיר את האמנות של עורות שזוף לחלוטין כי הם יודעים איך לחלץ את כלי הגשה מזכוכית המקומי מן הזקן, או לקשט האש ולאחר מכן לצבוע את העור להפוך שולחנות, שריון, ציוד, או פשוט נעליים ( Galligari שם משפחה). ספרד גם לייבא את אמנות הקרמיקה. מגוון פעילויות מסיציליה ואת משי (Seta דלה שם משפחה) באי שבו יכלו להקדיש שלב מוקדם, כלומר גידול של גידול התות של filugello, מן ספינינג כדי צביעה של בדים בסדר. כי צבען היה במשך מאות שנים בסיציליה אחד של פעילות בלעדית שלהם שעבורן הם שילמו מס שנקרא רק "judeorum Tinct.

בתוך ערים ועיירות מארקה ליד נהרות תמיד יהיה אחד לפחות של משפחה יהודית dyers וניקוי יבש יישאר גם כאשר השם שונה עבודות כמו בסוף '400 כאשר פזארו אברהם Tintori לצד גרשום שונצינו באמנות חדש ומרתק של הדפסה (6). במשך שבע שנים, הראשון Fano, פזארו אנקונה ואז לוחצת על האחרון יעזוב הדפסים תחריטים של שלמות כאלה שאין להן שום קנאה לדפוס המתוחכם ביותר כיום. למרבה הצער רוב אלה יצירות מופת ייגמר הבוער של התחדשות טקסטים יהודיים על ידי האפיפיור יוליוס השלישי ב -1553.

אפילו שמות Orefice ו חייטים זוכר מלאכת יד עתיקים שלהם, ואת כל אלה פעילויות אשר עסקו סדנאות שלהם אתה מלמד חניכים צעירים גם נוצרים. אבל כאשר עלייה של אמנות גילדות אמנות, הכל תחת המטריה של קדוש, לא נכללים יהודים ו הסיטו לפעילות שפל של שימוש 'Strazzera ", סחר, תוך המשך הפעילות של תרופות את ההלוואה, המוסדרים בחוזים מיוחדים עם התנהלות רשויות הרישוי.

טיפול התנהגות תכופות הרפואיים הניתנים ליהודים בערים רבות של מארקה, שאר פרידריך השני כינה אותם סלרנו הספר לרפואה, עם חריגים מעטים, מן הזמנים הקדומים היה האפיפיור שלא עברו את הצוות הרפואי מאוד יהודי לעתים קרובות ארכיטיפ אותו. אחד המפורסמים ביותר הוא Fermo מארקה, Magister איליה מסוימים של חול, נקרא לרומא בשנת 1405 כרופא כדי קוריה על ידי האפיפיור אינוקנטיוס השביעי הופך הרופא הראשי של מרטין החמישי בשנת 1410 וב אנגליה, המלך הנרי הרביעי. עם חזרתו לעיר של Fermo, זה נותן את האצילות נדיר של קילומטרים, אבל היה reappointed במשרד של הרופא הראשי של האפיפיור Eugenius הרביעי, אז נקרא על ידי ויסקונטי במילנו ולבסוף על ידי אסטה בפרארה.

חיקוי של אנשי דת גבוה, אצילי גם אהב להשתמש רופאים יהודים זה עוזר למשוך טינה להשמיץ ככה לעתים קרובות מאוד כבד, לעתים קרובות גם עשה באזור שלנו, של רצח פולחני.

באשר feneratizie "לנהל" מופקדים על היהודים, החל מסוף '200, הוא תומאס אקווינס אותו Theolagica Summa שלו כותב כי עד המחצית השנייה של ספקי ההלוואה היא בסמכותו של נוצרים בעיקר בטוסקנה לומברד, ורק לאחר האיסור, ועל נידוי הושק על ידי המועצה הלטרנית הרביעית של ספקי הנוצרים, אשר יחליפו אותם (7) בבתי הספר היהודיים. למעשה על פי התיאוריות של אבות הכנסייה ליהודים, כמו נשים, לא נשמה, אז אפילו לא סיכנו לאבד אותה.

יותר פראי בדרשות שלהם נגד הקטין לנזירים של Observance, צו נוסדה בשנת 1386, אשר, מנותקת הראשי הפרנציסקני, מתמחה אנטי דרשות היהודית כי התקפות ההדק ומעשי טבח, בתמיכה של מונטי די פיאטה ו החדש שהוקם שלה רק נוכחות אם הם היו יהודים. אבל די מונטי פיאטה לפחות בהתחלה, הם לא של סיוע לעניים שבהם הם הוקמו, לספק מספיק עבור כיכר לחם או בד כבד, אבל לא לפני שחזר את ההלוואה הקודמת ולא להתחיל אפילו commerciale.Ma פעילות צנועה נושא מרתק ומורכב של בתי ספר יהודיים והרי הרחמים ייקח אותנו רחוק (8)

כאשר בשנת 1633, עם מותו של פרנצ 'סקו מריה דלה Rovere השנייה האחרונה של הדוכס אורבינו, אפילו דוכסות עברה הכנסייה הוקמו הגטאות (אורבינו פזארו Senigallia), יש ערים רבות להגיש עתירה כדי להשיג את האפיפיור "החסד החזרת משפחות doi הבנקאות עברית לצרכי לי עניים "ואת התעשיות המתהווה של צמר, כי" יש מחויבים לקיים סדנה בשם עברית לשימוש מרסר. " יהיה רק כמה ערים כמו Fossombrone ו Castelleone של Suasa, בעוד שאחרים, כמו מצ 'רטה, גם למנוע את הבקשה עד סוף '700, עד הבישופים עצמם יאשר את ההחזר של המשפחה כמה סוחרים יהודים ובנקאים לתיווך המחירים ", בתנאי שהם לסטות במהלך הצום כאשר מגיעים בעיר" Li predicaturi. ", אפילו על ידי הרבה פחד ההיררכיה הכנסייתית עבור invectives שלהם נגד מותרות של הכנסייה.

בשנת 1797, עם הגעתם של הצרפתים תפתח את הגטאות, על אפרם של השערים שרף, יהיה שתל את עץ החירות. זוהי שמחה קצרת בגלל עזיבתו של הדיכוי הצרפתי יהיה אכזרי כמו פזארו אורבינו, ובמיוחד Senigallia, שבו כנופיה של Sanfedists את הפקודה של כללי Lahoz, עם האוכלוסייה המקומית כדי קריאות "ויוה מריה" פולש ברחובות הגטו ביזה את הבתים, הורסים את הריהוט של בית הכנסת בפראות שחיטה שלושה עשר יהודים, ביניהם שלוש נשים זקנים מדי עבור מילוט מהיר. עשרות פצועים ועל הניצולים למצוא מקלט על ספינה נשלח על ידי יהודים אנקונה תחת חסותו של הבישוף לכבוד.

אולי הוא אסיר תודה על כך בתקופת רפובליקת קצרה של אנקונה, הכריזו על בואם של היהודים הצרפתים הן רק שתי אנקונה, Seppilli ו טרני, כדי למנוע מהם להיות הממוזג, כמו במקומות אחרים, הפעמונים של הקתדרלה.

במאה התשע עשרה היהודים במשך עשרות שנים מארקה פעיל לתרום סכומים גדולים למטרה של הריסורג 'ימנטו, שנעזר את הקישורים זה חברות סחר (סלמון & C. מואיז ו Sanson Vivanti) המשמשת לעתים קרובות כמסווה לפעילות סמויה של Carbonari לפני "יאנג איטליה אז.

פזארו שרה לוי לארח בביתה בלונדון ג 'וזפה Mazzini ו איטלקית גולים אחרים.

התרומה גדולה כדי לגרום ייענש על פי צו של האפיפיור Lamorcière כללי בשנת 1860, בדיוק לפני איחוד איטליה, עם ההריסה של בית הכנסת הספרדי הלבנטינית. מצבה מצוין במעורפל מן המזרח, כפי לכאורה מן הרישומים שנעשו על ידי מהנדס לפני ההריסה Daretti משקיף על הקירות של הנמל שבו הוא עשה בשנת 1549 לבנות את המקובל מיסטית המפורסם, רבי משה Basola. בנה זמן קצר אחר כך של פזארו, עכשיו חובה לעצור זרימה מתמשכת של המבקרים.

אפילו את בית הכנסת האיטלקי באנקונה תעקוב אחר גורל זהה הלבנטינית, בשנת 1932 זה ייעשה על ידי השלטונות הרסו הפשיסטית באמתלה של יישום חדש Stamura כמובן תוך כדי להציל את זה היה מספיק כדי להעביר כמה מטרים השביל, עדיין תחת עיצוב. אהרון יפה, עם טבליות של חוק חקוק על דלתות כסף, הוא נבוך עכשיו במקדש קטן להגדיר באולם של המזרח.

אבל בית הכנסת הוא לא הקורבן היחיד של תקופה עצובה כי מארקה 157 יהודים גורשו לגרמניה, חזר חמש עשרה.

כל הטיעונים כאן, בקושי נגע, ידרוש שיקול מפורט יותר, כי, כפי שאמר ההיסטוריון מארק בלוק, אשר בשנת 43 באושוויץ שילמו את המחיר האולטימטיבי עבור היותו יהודי, "האי הבנה זה נובע מבורות של העבר" .

לואיזה מ Moscati בניני

ועידת במועדון רוטרי אנקונה-נובמבר 1998


הערות

1 - שמות משפחה שמקורם מרכזים יהודיים מארקה: אסקולי, Barchi, Belforte, Cagli, Camerino, מדינה בתים, קורינלדי, מפאנו, ד 'אנקונה, דלה פרגולה, D'Urbino, Fano, Jesi, מצ' רטה, Mondolfo / אני, Montebarocci, מונטיפיורי ים, אוזימו, פזארו, פרגולה, רקנאטי, Senigaglia, Sinigaglia, Tolentino, אורבינו / I.

2 - יש יהודים איטלקים, או טקס איטלקית, הן אלו שכבר קיימות ברומא לפני הספירה הנוצרית, הן צאצאי העבדים שהובאו 5000 טיטוס בשנת 70, הכניסה המרשים ביותר שלו ברומא. מאז הם להיגאל מן הקהילה היהודית הרומית, ברור כי זה היה כבר נוכחות הוקמה ועקבית.

3-אב, חודש של לוח השנה עברית, יולי / אוגוסט, ה -9 של יהודים מכל רחבי העולם זוכר, עם צום תפילה, את חורבן בית המקדש הקדוש של ירושלים על ידי טיטוס.

4 - Feros ק ', היהודים תחת פורטוגזית פול הרביעי, Foligno, 1884.

5 - Bergdolt ק, המוות השחור ועד סוף ימי הביניים, ed. Piemme, Casale Monferrato, 1997.

6 - מוסקאטו מ"ל, מארקה לוח אירועים, Marsilio, ונציה, 1996, p.77

7 - ספקי יהודים הראשונה מתחילים לפעול מארקה אנו מוצאים אותם בתחילה בשותפות עם אלה נוצרים, כאשר הלה בא עכשיו להפסיק, לפחות רשמית, את הפעילות עונש בריבית של נידוי. אסקולי בשנת 1297 היא קבוצה ראשונית של 22 ספקי;: שלושה יהודים הרומית, ואת Angeletti Muscetta Gennatano ואת החולות של בני מוזס, להיכנס לשותפות עם כריסטיאן 19, פירנצה ארזו, ו לחוזה עם העיר 24 באוקטובר באותה שנה ..

ערים ההלוואה 8 - Bonazzoli V. היהודית בכלכלות של מארקה, ב Quaderni monographic "הצעות מחקר", אנקונה 1990.


-------------------------------------------------- ------------------------------

באדיבות המחבר. © כל המאמרים הם של סופרים אסורה רבייה, אפילו חלקית.


-------------------------------------------------- ------------------------------

קטעי הראשי של אתר מורשה
סרטי קולנוע ערכת נושא עברית יהודי, יהודי יחיד, של חיים יהודיים או קרובים ליהדות.

מתכונים לבישול כשר היהודית של יהודים ספרדים, אשכנזים איטלקי, על פי חוקי הכשרות כשרות של הדת היהודית ואת היהדות כתרבות.

ABC יהדות יהדות על רגל אחת: הסברים כללים של היהדות למתחילים עם הכללים של השבת היהודית, חגים יהודיים, אוכל כשר, תפילה יהודית (תפילה).

היהודים באיטליה את ההיסטוריה של יהודי איטליה ואת היהדות שלהם במהלך השהיה ארוכה איטלקית באזורים שונים.

ישראל, חב 'המצב הפוליטי של ישראל דרך השתקפויות האישי של יהודי איטליה השוהים באותה מדינה.

רשימת דפי הזהב השלם ביותר מעודכנת של כתובות ומספרי טלפון של כל המוסדות של שירותי קייטרינג יהודית כשרה איטלקית, מוצרים מרכיבים כשר, כשר, תיירות היהודיות באיטליה יהדות איטליה.

ספר כל הספרים היהודי האחרון שפורסם חודשי ומכניס בנושאים של היהדות, הדת, הספרות היהודית והישראלית עברית.

טקסטים תזה מוחלטת של העבודה המעניינת ביותר באוניברסיטה מוכן להתייעצות. ההיסטוריה היהודית, סוציולוגיה, פרשנות המקרא.

בדיחות הומור יהודית המצחיק בדרך החיים בדרך כלל החשיבה היהודית.

הכול זהות הקשורים ליהדות: זהות יהודית ומחשבת ישראל דרך טקסטים של הוגים יהודים איטלקית על החגים היהודיים, את התפילה היהודית, את הסיבות לאכול כשר והדת היהודית בכלל ..



Studiosa delle Comunità ebraiche delle Marche


Antichi cognomi, antichi mestieri

"La nostra è la Regione che ha dato origine al maggior numero di cognomi ebraici, i cosidetti cognomi di provenienza (1) adottati per distinguere i nuclei familiari locali da quelli di più recente immigrazione. Ciò avviene soprattutto nel 1569 quando Papa Pio V decreta l’espulsione degli ebrei da tutte le città dello Stato Pontificio ad eccezione di Ancona, Roma ed Avignone, le uniche in cui Papa Paolo IV aveva fatto erigere i ghetti nei 1555.

Le comunità presenti in quasi tutti i centri piccoli e grandi della Marca di Ancona si trasferiscono quindi o nel capoluogo o, non accettando la segregazione del ghetto, nelle città del vicino Ducato dei Montefeltro ove, fino a ché visse l’ultimo dei Della Rovere, gli ebrei ebbero condizioni di vita senza dubbio migliori.

È impossibile datare l’inizio della presenza ebraica nelle Marche. Qui confluiscono le due grandi vie consolari, la Salaria e la Flaminia, e infatti accanto ai primi nominativi troviamo l’appellativo "de Urbe", sono quindi ebrei provenienti da Roma, cioè italiani (2), quelli che a poco a poco si trasferiscono nei centri dell’entroterra marchigiano. Inoltre il porto di Ancona ha certamente visto numerosi arrivi di levantini già sin dalla diaspora, ma, tralasciando la leggenda che vuole lo stesso San Ciriaco di origine ebraica (vedi il Ciavarini), una prima documentazione si ha dalla vendita, a Elia di Giusto da parte del vescovo Pietro di Ravenna, di un pezzo di terreno già nel 967, forse è destinato ad un cimitero o all’ampliamento di uno preesistente dato che già due secoli prima figura, in un contratto con mercanti toscani, il nome di un Menachem di Ancona.

Più ampie notizie ci giungono a proposito del terremoto che nel 1279 distrusse Ancona: in quell’occasione molti ebrei, ritenuti responsabili del cataclisma, furono trucidati. Per costoro, vittime dell’ignoranza popolare, venne a quel tempo composta una speciale preghiera che gli ebrei anconetani ancor oggi recitano il 9 di Av (3), davanti al sacro Aròn dell’antico tempio levantino, unendola al pianto per la distruzione del Tempio di Gerusalemme, per il rogo di Ancona (4) degli ebrei portoghesi, …per le vittime della Shoah.

Anche le comunità ebraiche di Fano e di Pesaro figurano già fiorenti nel 1214, molto prima quindi della documentazione archivistica locale, nel registo dei "Consulta" di Rabbi Eliezer Ben Joel ha Levi a proposito di un caso singolare.

Sono testimonianze indirette che però denunciano una presenza lontana nel tempo e diffusa in tutti i centri piccoli e grandi delle Marche.

Accanto agli ebrei di rito italiano troviamo, a giudicare dai cognomi, anche quelli aschenaziti, giunti dalla Germania sin dall’epoca della grande epidemia di peste del 1348. Come già in occasione di altre calamità, anche in questa agli ebrei ne viene atribuita la responsabilità, forse perché vivendo in quartieri separati, tra loro il contagio, almeno all’inizio, si diffonde con minor virulenza. La causa può essere attribuita al fatto che prima di consumare un pasto pregano e prima di pregare vige il precetto di "purificare" le mani.

Comunque sia, quegli ebrei che scampano alla peste finiscono vittime di feroci eccidi: durante la caccia all’untore, a Costanza intere famiglie vengono chiuse a centinaia in due case di legno date alle fiamme la notte del 3 gennaio del 1349, mentre in altre città tedesche i roghi arderanno ininterrottamente dalla notte di San Giovanni ad Ognissanti (5).. I più fortunati, fuggiti in Italia, si stabiliranno soprattutto nelle città di Venezia e di Ancona non solo perché queste offrivano una maggior possibilità al commercio, ma soprattutto perché le vie d’acqua all’epoca erano considerate più rapide e sicure in caso di fuga.

Anche ebrei sefarditi (dall’ebraico Sefarad, Spagna) che alla cacciata dalla Spagna nel 1492 intraprendono una lunga migrazione attraverso il Portogallo e di lì al Nord Europa, cominciano verso la prima metà del ‘500 a raggiungere Livorno e successivamente anche le Marche. Arrivano anche dalla Sicilia da dove, vengono espulsi, per estensione dell’Editto di Granada: dopo quindici secoli di permanenza operosa possono portare con sé soltanto "una coperta da lecto cum un paro de lenzuola et uno mactarazo et la summa de tri tarì".




.

Infatti tutti questi gruppi, se pur di così diverse provenienze, hanno una vocazione comune: il lavoro. È per l’ebreo un precetto lavorare sei giorni alla settimana, non avrebbe altrimenti valore il riposo che santifica il Sabato, ed anche di questi diversi mestieri conserveranno memoria nei cognomi. Li vediamo pertanto, sin dai tempi più lontani impegnati in attività commerciali, dal commercio minuto di poveri prodotti locali ai ricchi traffici di tessuti, spezie, pellicce pregiate con il Levante.

La loro presenza è ricercata, o, come nel caso di Ancona (dichiarata porto franco dai vari Papi che considerano la città come il porto di Roma aperto verso il Levante), addirittura favorita poiché riescono con il loro spirito di iniziativa e facilità di movimento a fare delle Marche e dei suoi porti il centro di smistamento delle più disparate mercanzie. Queste prenderanno la via di Roma, ma anche delle più importanti città del Nord e su su, fino alle lontane Fiandre, già allora la Regione poteva definirsi il più attivo corridoio commerciale dell’Adriatico, tanto che l’ambasciatore della Repubblica veneta in visita ad Ancona, invia missive cariche di preoccupazione alla Serenissima.

Al commercio affiancano le più disparate attività artigianali, caratteristiche dei loro paesi di origine.

Importano pelli e cuoiame ma conoscono anche l’arte di conciare in modo perfetto le pelli locali poiché sanno come estrarre l’allume dalle vecce, o di decorare a fuoco e poi dipingere il cuoio per farne tavoli, armature, apparati o più semplicemente scarpe (cognome Galligari). Dalla Spagna importano anche l’arte della ceramica. Attività portata dalla Sicilia è la lavorazione della seta (cognome Della Seta) cui nell’isola avevano potuto dedicarsi sin dal primo stadio, cioè dalla coltura del gelso all’allevamento del filugello, dalla filatura alla tintura dei preziosi tessuti. Quella della tintura era stata per secoli in Sicilia una loro esclusiva attività per la quale pagavano una tassa chiamata appunto della "tincta judeorum".

Nelle Marche città e paesi prossimi ai fiumi avranno sempre almeno una famiglia di ebrei tintori e di Tintori resterà il cognome anche quando cambieranno mestiere come alla fine del ‘400 allorché il pesarese Abraham Tintori affiancherà Ghershom Soncino nella nuova affascinante arte della stampa (6). Per sette anni a Fano prima, a Pesaro e ad Ancona poi, dai torchi di quest’ultimo usciranno stampe e incisioni di tale perfezione che nulla hanno da invidiare alle più sofisticate stampanti di oggi. Purtroppo gran parte di questi capolavori finiranno nei roghi di testi ebraici rimessi in auge da Papa Giulio III nel 1553.

Anche i cognomi Orefice e Sarto ricordano loro antichi mestieri, e tutte queste attività cui si dedicavano nelle loro botteghe, le insegnavano ai giovani apprendisti anche cristiani. Quando però sorgono le Corporazioni di Arti e Mestieri, tutte sotto l’egida di un santo, gli ebrei ne vengono esclusi e relegati nelle infime attività della "strazzeria", il commercio dell’usato, mentre continuano le attività della medicina e del prestito, regolate da speciali contratti stipulati con le autorità concedenti la condotta.

Frequenti sono le condotte mediche concesse a medici ebrei in tante città delle Marche, del resto Federico II li aveva chiamati nella Scuola Medica Salernitana e, salvo rarissime eccezioni, sin dai tempi più remoti non vi fu Papa che non avesse il medico personale ebreo e molto spesso lo stesso archiatra. Uno dei più famosi è marchigiano di Fermo, certo magister Elia di Sabbato, che chiamato a Roma nel 1405 come medico di curia da Innocenzo VII diventa poi archiatra di Martino V, nel 1410 è in Inghilterra presso di re Enrico IV. Al suo ritorno la città di Fermo gli conferisce il raro titolo nobiliare di miles, ma viene riconfermato nella carica di archiatra presso il papa Eugenio IV, è poi chiamato a Milano dai Visconti e infine dagli Este a Ferrara.

A imitazione dell’alto clero anche i nobili amavano servirsi di medici ebrei e ciò contribuiva ad attirare risentimenti e molto spesso pesanti calunnie come quella, molte volte avanzata anche nella nostra Regione, di omicidio rituale.

In quanto alle "condotte feneratizie" vengono affidate agli ebrei a cominciare dalla fine del ‘200, è lo stesso Tommaso D’Aquino che scrive nella sua Summa Theolagica che fino alla seconda metà del secolo il prestito è esclusivo appannaggio di prestatori cristiani soprattutto toscani e lombardi ed è solo dopo il divieto, e relativa scomunica lanciata dal IV Concilio Lateranense contro i cristiani prestatori, che ad essi subentrano (7) i banchi ebraici. Infatti secondo le teorie dei Padri della Chiesa gli ebrei, come del resto le donne, non possedevano un’anima, pertanto non rischiavano neppure di perderla.

Più feroci nei loro confronti le prediche dei frati Minori dell’Osservanza, un ordine sorto nel 1386, che, distaccandosi da quello principale Francescano, si specializza in prediche antiebraiche che scatenano assalti e massacri, a sostegno dei Monti di Pietà di recente istituzione proprio e solo ove erano presenze ebraiche. Ma i Monti di Pietà almeno all’inizio, non sono di alcun sostegno per i poveri per i quali erano stati fondati, concedono appena quanto basta per una pagnotta di pane o per un panno pesante, ma non prima della restituzione del prestito precedente e mai per avviare una sia pur modesta attività commerciale.Ma l’affascinante e complesso argomento dei banchi ebraici e dei monti di Pietà ci porterebbe lontano (8)

Quando nel 1633, con la morte di Francesco Maria II Della Rovere ultimo Duca di Urbino, anche nel ducato passato alla Chiesa vengono istituiti i ghetti (Urbino Pesaro e Senigallia), sono molte le città che inoltrano una supplica al Papa per ottenere"la grazia del ritorno di doi Famiglie di Banchieri Hebrei per i bisogni de li poveri" e per le nascenti industrie della lana, e perché "si obbligasse li detti Hebrei a tenere una Bottega per uso di Merceria". Verranno concessi solo a poche città come Fossombrone e Castelleone di Suasa, mentre altre, come Macerata, inoltreranno inutilmente la richiesta fino a tutto il ‘700, sinché saranno gli stessi vescovi ad autorizzare il ritorno di qualche famiglia di banchieri e mercanti ebrei "per calmierare i prezzi", purché si allontanino durante la quaresima quando in città giungono "li predicaturi"., molto temuti persino dalle alte gerarchie ecclesiastiche per le loro invettive contro il lusso della Chiesa.

Nel 1797, con l’arrivo dei francesi verranno aperti i ghetti, sulle ceneri dei portoni bruciati, sarà piantato l’albero della Libertà. È una gioia di breve durata perché alla partenza dei Francesi la repressione sarà feroce come a Pesaro e ad Urbino e in particolar modo a Senigallia ove un’orda di sanfedisti al comando del Generale Lahoz, con il popolino locale al grido di "viva Maria", invade le vie del ghetto saccheggiando le case, distruggendo gli arredi della sinagoga e trucidando barbaramente tredici ebrei, tra i quali tre donne troppo vecchie per una rapida fuga. Decine di feriti e parte dei sopravvissuti trovano scampo su navi inviate dagli ebrei di Ancona sotto la protezione del vescovo Onorati.

Forse è grato del fatto che durante la breve Repubblica anconetana, proclamata all’arrivo dei francesi, sono proprio due ebrei anconetani, Seppilli e Terni, ad impedire che fossero fuse, come altrove, le campane della cattedrale.

Nell’ottocento per decenni gli ebrei marchigiani contribuiscono con ingenti somme e attivamente alla causa del Risorgimento, favoriti in ciò dai collegamenti di ditte commerciali (la Moisé Salmoni & C. e la Sanson Vivanti) usati spesso a copertura delle attività segrete della Carboneria prima e della Giovane Italia poi.

La pesarese Sara Levi ospiterà nella sua casa di Londra Giuseppe Mazzini e altri fuorusciti italiani.

L’ampio contributo dato alla causa verrà punito, per ordine del generale pontificio Lamorcière, nel 1860, proprio alla vigilia dell’unità d’Italia, con la demolizione della sinagoga spagnolo-levantina. Splendido monumento dal vago sapore orientale, così come risulta dai disegni eseguiti dall’ingegner Daretti prima della demolizione, si affacciava sulle mura del porto ove l’aveva fatta edificare nel 1549 il famoso mistico, cabalista, rabbi Mosè Bàsola. Costruirà poco dopo quella di Pesaro, oggi tappa obbligata di un continuo flusso di visitatori.

Anche la sinagoga italiana di Ancona seguirà la stessa sorte di quella levantina, nel 1932 infatti verrà fatta demolire dalle autorità fasciste con il pretesto della realizzazione del nuovo Corso Stamura, mentre per salvarla sarebbe stato sufficiente spostare di pochi metri il tracciato, ancora in fase di progettazione. Lo splendido Aròn, con le Tavole della Legge incise sulle porte d’argento, è oggi mortificato nel piccolo tempio allestito sotto la sala di quello levantino.

Ma la sinagoga non è l’unica vittima di quel triste periodo poiché dalle Marche furono deportati in Germania 157 ebrei, ne tornarono quindici.

Ciascuno degli argomenti, qui appena sfiorati, richiederebbe un più attento approfondimento poiché, come diceva lo storico Marc Blok, che nel ‘43 ad Auschwitz pagò con la vita il suo essere ebreo, "l’incomprensione del presente deriva dall’ignoranza del passato".

M.Luisa Moscati Benigni

Conferenza al Rotary Club di Ancona- novembre 1998


Note

1 - Cognomi ebraici derivati da centri marchigiani: Ascoli, Barchi, Belforte, Cagli, Camerino, Cingoli, Corinaldi, Da Fano, D’Ancona, Della Pergola, D’Urbino, Fano, Jesi, Macerata, Mondolfo/i, Montebarocci, Montefiore/i, Osimo, Pesaro, Pergola, Recanati, Senigaglia, Sinigallia, Tolentino, Urbino/i.

2 - Sono ebrei italiani, o di rito italiano, sia quelli già presenti a Roma prima dell’Era Volgare, sia i discendenti di quei 5.000 schiavi portati da Tito nel 70, per far più imponente il suo ingresso a Roma. Poiché saranno riscattati dalla comunità ebraica romana, è evidente che questa era già una presenza consolidata e consistente.

3 -Av, mese del calendario ebraico, luglio/agosto, il giorno 9 gli ebrei di ogni parte del mondo ricordano, con digiuni e preghiere, la distruzione del sacro Tempio di Gerusalemme ad opera di Tito.

4 - Feroso C., Gli Ebrei Portoghesi sotto Paolo IV, Foligno, 1884.

5 - Bergdolt K., La peste nera e la fine del Medioevo, ed. Piemme, Casale Monferrato, 1997.

6 - Moscati M.L., Itinerari ebraici delle Marche, Marsilio, Venezia, 1996, pag.77

7 - I primi ebrei prestatori che cominciano ad operare nelle Marche li troviamo inizialmente in società con quelli cristiani, quando questi ultimi sono ormai prossimi ad interrompere, almeno ufficialmente, l’attività feneratizia pena la scomunica. Ad Ascoli nel 1297 si costituisce un primo consorzio di 22 prestatori;: tre ebrei romani, Angeletto e Muscetto figli di Gennatano e Sabbato di Mosè, entrano in società con 19 cristiani, fiorentini e aretini, e stipulano un contratto con il Comune il 24 ottobre di quell’anno..

8 - Bonazzoli V., Il prestito ebraico nelle economie cittadine delle Marche, in Quaderni monografici di "Proposte e Ricerche", Ancona 1990.



Per gentile concessione dell'autore. Tutti gli articoli sono © degli autori è ne è vietata la riproduzione, anche parziale.



Le principali sezioni del sito Morashà Cinema ebraico i film di argomento ebraico, di autore ebreo, di vita ebraica o che riguardano l'ebraismo da vicino.

Cucina kashèr le ricette ebraiche degli ebrei sefarditi, askenaziti e italiani, secondo le regole alimentari kasher della religione ebraica e dell'ebraismo come cultura.

Ebraismo abc l’ebraismo in pillole: spiegazioni e regole dell’ebraismo per principianti con norme dello shabbat ebraico, delle feste ebraiche, del mangiare kasher, della preghiera ebraica (tefillà).

Ebrei in italia la storia degli ebrei italiani e del loro ebraismo durante la lunga permanenza nelle diverse regioni italiane.

Israele la situazione socio-politica di Israele attraverso le riflessioni personali degli ebrei italiani residenti in quel paese.

Pagine oro il più completo e aggiornato elenco di indirizzi e di numeri telefonici di tutte le istituzioni ebraiche italiane, dei servizi di ristorazione kasher, dei prodotti kasher, degli ingredienti kasher, del turismo ebraico in Italia e dell'ebraismo italiano.

Sefer Tutti i più recenti libri ebraici pubblicati e gli inserti mensili su argomenti di ebraismo, di religione ebraica, di letteratura israeliana e di lingua ebraica.

Tesi di Laurea I testi completi dei lavori più interessanti presentati in ambito universitario pronti per la consultazione. Storia ebraica, sociologia, esegesi biblica.

Umorismo ebraico le barzellette ebraiche più divertenti sul modo di vivere e di pensare tipicamente ebraici.

Zehut tutto ciò che riguarda l’ebraismo: identità ebraica e pensiero ebraico attraverso i testi dei pensatori ebrei italiani su feste ebraiche, sulla preghiera ebraica, sui motivi del mangiare kasher e in generale sulla religione ebraica..


פירסומים על בתי כנסתעריכה

חיים ויטו וולטירא כתב בתורת חיים על יהדות מארקה על בית הכנסת האיטלקי, המזרחי, הלבנטיני והאשכנזי ועל בית הכנסת בפאזרו

  • על הארכיטקטורה של בתי כנסת באיטליה"- חיים ויטו וולטירא, חוברת 6 עמ' 7
  • על הארכיטקטורה של בתי כנסת באיטליה"- חיים ויטו וולטירא, חוברת 8 עמ' 4
  • בתי כנסת מרכזיים, בארץ ישראל ובגולה"- חיים ויטו וולטירא, חוברת 19 עמ' 5
  • קהילת הליבאנטינים באיטליה בימי התחייה"-חיים ויטו וולטירא, חוברת 20 עמ' 6
  • מערכות בתי כנסת מלפני ת' שנה"- חיים ויטו וולטירא, חוברת 48 עמ' 12
  • הכותרת הפסיאודו-יונית בסינאנוגרפיה ובאדריכלות היהודית"- חיים ויטו וולטירא, חוברת 52, עמ' 28
  • התארגנות עדתית במסגרת התכנון האורבאני"- ח"ו וולטירא, חוברת 76 עמ' 13
  • תכנית מתאר לאתרים יהודיים במחוז מארקה (איטליה)" - ח"ו וולטירא, חוברת 81 עמ' 11
  • בית הכנסת האיטלקי (סקואולה איטליאנה) באנקונא" - ח"ו וולטירא, חוברת 86 עמ' 18
  • גיבורה יהודייה באנקונא?" ח"ו וולטירא, חוברת 94, עמ' 22
  • בתי הכנסת המזרחיים באיטליה" - ח"ו וולטירא, חוברת 96 עמ' 16
  • בית הכנסת הספרדי בפיסארו"- ח"ו וולטירא, חוברת 98, עמ' 18
  • "השערות ומסמכים על ראשיתם של הגטאות" - ח"ו וולטירא, חוברת 99, עמ' 21
  • אשכנזים באנקונא" - ח"ו וולטירא, חוברת 126, עמ' 18

ברחבי אתר Wikia

ויקי אקראית