FANDOM


Chinese Jews from Kaifeng arrive in Israel 2009 - a moving documentary04:34

Chinese Jews from Kaifeng arrive in Israel 2009 - a moving documentary

עליה יהודי Kaifeng המאורגנת על-ידי Michael Freund מארגון שבי ישראל


רונן מדזיני כתב ב:ynet ביום 13 אפריל 2011 סין, זה טוב ליהודים - " אם הייתם נתקלים בספר שנקרא "היהודים - למה הם עשירים?" בכל מקום אחר בעולם, הייתם בטוחים שמדובר בפרסום אנטישמי. אם מדובר בספר סיני, אתם יכולים להירגע. רונן מדזיני מספר על ההערצה העיוורת של הסינים למוח היהודי"

ועוד:תיעודים היסטוריים מעריכים כי ראשוני היהודים בסין הגיעו כבר במאה ה-8 לספירה, בדרך המשי, מפרס. הקהילה היהודית הראשונה בסין נוסדה בשנת 1163 לספה"נ בעיר קאי-פאנג שבמחוז הנאן, שם נבנה גם בית הכנסת הראשון בסין. בסוף המאה ה-19 התיישבו יהודים מרוסיה בטיאנג'ין ודאליאן שבצפון סין. אך הקהילה הגדולה ביותר דאז, אשר בשיאה מנתה כ-25,000 יהודים, הוקמה בעיר חרבין, אליה הגיעו היהודים בעקבות הרחבת קו הרכבת הטראנס-סיבירית.

טדי קאופמן, יו"ר איגוד יוצאי סין, נולד בעיר חרבין בשנת 1924, ועלה לארץ בשנת 1950. ילדותו בעיר הייתה שקטה ונורמטיבית. היו לו מספר חברים סינים, אשר למדו יחד עמו בבית הספר, והוא נטל חלק בחיי הקהילה הפעילים והשגרתיים. "לא ידענו דבר על המתרחש באירופה, היה ניתוק מלא מהעולם היהודי" סיפר לי. כאשר שאלתי אם נתקל אי פעם בגילויי אנטישמיות, אמר "בוודאי, מצד הרוסים שבעיר". ומצד הסינים? "מעולם לא". כאשר התעניינתי אם הוא מכיר לסינים טובה, על יחסם ההוגן כלפי יהודים, ענה בחדות: "ללא ספק".

בשנת 1931, ובעקבות השתלטות היפנים על חבל מנצ'וריה בצפון סין, הורע מצבם של היהודים. הם נאלצו לחיות תחת פיקוח והגבלות על עסקיהם, ולציית לחוקי היפנים. בשנים הבאות, גל הגירה של כ-4,500 יהודים נדד מצפון סין לשנחאי, אשר באותה התקופה עדיין לא הייתה תחת שלטון היפנים. לקריאת כל הכתבה הקש בקישור לעיל

פיאוניעריכה

Pioni

עטיפת הספר אתר סימניה

רומן על יהודי סין מאת פרל ס. בק. תירגמה מאנגלית: שרון פרמינגר. הוצאת פן/ ידיעות ספרים,
384 עמ', 98 שקלים

אילת נגב כתבה באתר הארץ מיום 13 במאי 2013 על סיפור על יהודים מלוכסני עיניים - המחברת פרל ס. בק כתבה בזמנו את הרומנים "האדמה הטובה" ו"בית מריבה" ראו אור בעברית מיד עם פרסומם בשנות ה-30. ב-1938.

בספרה היא הביאה את סיפורם של פיאוני ודוד. פיאוני - פירוש השם הוא אדמונית החורש, הפרח הלאומי של סין - היא נערה יפהפייה שבהיותה בת שמונה נמכרה כשפחה תמורת מאה דולר למשפחה יהודית בצפון סין. היא גדלה עם בנם היחיד, דויד, כאחות ואשת סוד.

פיאוני בקיאה היטב במנהגים היהודיים. כמשרתת הראשית, היא זו שמכינה את קערת הסדר וטומנת את פיסות החמץ ברחבי הבית כדי שאביו של דויד יוכל לקיים מצוות ביעור חמץ כהלכתה. היא משגיחה שהעוגיות שנקנו בשוק לא יכילו שומן חזיר. אבל מצב הקהילה בכי רע: בית הכנסת מתמוטט ואוצרותיו נשדדים, הקהילה מידלדלת. החגים היהודיים מתערבבים במקומיים. נישואי תערובת מכרסמים בכל משפחה. אפילו מר עזרא, אביו של דויד, הוא בן למאהבת הסינית של אביו היהודי, ואת סעודת הפסח הכשרה הם אוכלים במקלות אכילה כסופים. "לאן נעלמו היהודים? כולם תמהו על כך. לא היו רדיפות או גילויי עוינות אחרים מצד הסינים, ובכל זאת הם נעלמו, וכל דור היה מצומצם מקודמו".

מאתר סימניה - "קורותיה של משפחה יהודית–סינית עשירה בעיר קַאיפֶנג שבסין באמצע המאה התשע–עשרה מסופרים מבעד לעיניה של פיאוני המשרתת. פיאוני נמכרה למשפחה בילדותה וברבות הזמן נהפכת לדמות מרכזית ומשמעותית בה - כמעט בת משפחה אך בכל זאת משרתת. היא גדלה להיות בחורה יפה ופרובוקטיבית ומתאהבת בבנה היחיד של משפחת עזרא, אך השניים מנועים מלהתחתן מטעמי מסורת. פיאוני נקרעת בין רצונה לממש את אהבתה לבין נאמנותה למשפחת עזרא ורצונה למלא את חובותיה ולציית לגבולות מעמדה.

“פיאוני מכיל סצנות חינניות ודמויות צבעוניות שקוראיה של פֶרל ס. בָק הורגלו לקרוא עליהן ברומנים שלה על סין.“ New York Herald Tribune

“פשטות נפלאה מאפיינת את דרך הסיפור של הרומן הזה. ייתכן שזה מצופה, אבל זה בכל זאת נהדר.“ Saturday Review of Literature

“התחקירים המעמיקים שערכה פרל בק אפשרו לה להחיות תרבות בת 4,000 שנה באמצעות שרטוט קפדני של דמויות יומיומיות ותיאור מפורט וססגוני של חיי שגרה, מנהגי נישואים וקבורה.“ The New York Times

הספר מומלץ לקריאה

צאצאיות הקהילה היהודית בסין יעלו לישראלעריכה

Img668393

בקרוב בישראל. חמש הבנות המיוחסות לקהילה העתיקה בקאייפנגצילום: טוביה גרינג

ניצן קידר, י"ז באדר תשע"ו, 26/02/16 07:28 כתב באתר ערוץ שבע צאצאיות הקהילה היהודית בסין יעלו לישראל - חמש צעירות, הנחשבות מיוחסות לקהילה היהודית העתיקה בעיר קאייפנג, יבואו לירושלים שם ילמדו את השפה העברית ויתכוננו להליך גיור.

בין השאר נאמר בכתבה:
הבנות - גאו וייווי, יאו טינג, לי ג'ינג, לי יואן ולי שנג'ין, למדו בשנים האחרונות עברית ויהדות בסין. עם נחיתתן בישראל הן יסעו ישירות לכותל המערבי כדי להתפלל ולהודות על שובן לארץ אבותיהן.

חמש הבנות אמורות להתגורר וללמוד במדרשת נשמת שבירושלים, בה ילמדו בין היתר עברית ויעברו הכנה לקראת גיור רשמי על ידי הרבנות הראשית לישראל. עם השלמת תהליך הגיור הן יהפכו לאזרחיות ישראליות לכל דבר.

מעניין לציין כי הקהילה היהודית בקאייפנג מונה כיום כ-1,000 בני אדם, חרף העובדה שיהודי קאייפנג כבר התבוללו כמעט לחלוטין ונטמעו באוכלוסייה המקומית לפני כמאתיים שנים. צאצאי הקהילה המשיכו לשמור על מעט מנהגים יהודיים ובשנים האחרונות - הדור השני והשלישי מתחיל בחיפוש השורשים היהודיים.

מהויקיפדיה העבריתעריכה

Synagoge china

דגם בית הכנסת בקאיפנג מהמאה ה-11 מוצג בבית התפוצות צילם:בית השלום

Member of the Jewish Zhao clan, Kaifeng, Henan

Member of the Jewish Zhao clan, Kaifeng, Henan, China. 2005 צילם:Asteiner

בסין קיימות מספר קהילות יהודיות, ביניהן הקדומה ביותר במזרח הרחוק.

היהודים הראשונים הגיעו ככל הנראה לסין במאה השביעית או במאה השמינית מהודו השכנה או במסעות סחר מאירופה ב"דרך המשי".. היהודים במקום מוזכרים בכתובות של הקיסרות הסינית, בין היתר מתקופת [[היסטוריה של סי שושלת יואן המונגולית.

הפרופסור אביגדור שחן כותב בספרו "מעבר לסמבטיון" שיהודים הגיעו לסין והתיישבו בה כחלק ממסעם של עשרת השבטים בחזרה לארץ ישראל דרך המזרח. לטענתו השבטים ידעו שהעולם עגול לפיכך כל שצריך לעשות כדי לחזור לארץ ישראל זה פשוט ללכת מזרחה. כך מוצאים קהילות מפוזרות של עשרת השבטים גם כיום בהודו, אפגניסטאן, פקיסטן, בוכרה וסין. הקהילה היהודית העתיקה ביותר בסין כיום היא קהילת קאיפנג, שנוסדה במקום במאה ה-11, כפי הנראה על ידי יהודים מהודו ופרס. בית הכנסת בעיר קאיפנג הוקם בשנת 1163. הוא נחרב מספר פעמים אך שופץ כל פעם מחדש, עד למאה התשע-עשרה. הרב האחרון של קהילת קאיפנג נפטר בשנת 1867.

קהילה נוספת היא קהילת חארבין. בשנת 1898 התחילו יהודים להתיישב בעיר חארבין, אז במנצ'וריה, כיום בירת מחוז הֵיילוֹנְגְגְ'יָאנְג. הקהילה בעיר גדלה בשנת 1905 מ-500 תושבים ל-8,000 תושבים לאחר שפליטים יהודים רבים שנמלטו מרוסיה כתוצאה מ"מלחמת רוסיה-יפן" התיישבו במקום.

במהלך מלחמת העולם השנייה ולאחריה הגיעו לסין כ-20,000 פליטים יהודים מאירופה, והתיישבו בעיקר בשאנגחאי, באזור שכונה בשם "גטו שאנגחאי". במהלך המלחמה נשבו יהודים רבים מהעיר במחנות ריכוז של הצבא היפני. (ראו להלן)

מאז הקמת מדינת ישראל עלו רוב תושבי הקהילה לארץ ישראל או היגרו לארצות אחרות ורק מעטים נשארו בסין.

נכון ל-2009 ישנם בסין מספר קהילות יהודיות שהתפתחו בעקבות פתיחת בתי חב"ד במספר מוקדים ברחבי סין. הקהילה היהודית הגדולה ביותר נמצאת בשאנגחאי, והקהילה היהודית השניה בגודלה בסין נמצאת בבייג'ינג. קהילות האחרות נמצאות בגואנג'ואו ובשנג'ן שבמחוז גואנגדונג, וביִיווּ שבמחוז גֶ'גְיָאנְג. בשאנגחאי מונה הקהילה היהודית קרוב לאלף יהודים המתגוררים באופן קבוע בשאנגחאי, וחלקם הגדול אף שותף בפעילות הקהילה המתרכזת במרכזי היהודי בשנגחאי המופעל על ידי הרב שלום גרינברג מייסד בית חב"ד במקום. בבייג'ינג מתגוררים מאות יהודים, שם מנהיג את הקהילה הרב אבצן מייסד בית חב"ד במקום.


בנוסף ישנה קהילה יהודית של כמה מאות תושבים החיה בהונג קונג עוד מימי הבריטים. הקהילה מקיימת חיי קהילה עצמאיים ויש במקום מספר בתי כנסת פעילים ובית חב"ד.

ספר תורה מסין - 1851עריכה

Shanchai 1851

מתוך אוספי הספריה הלאומית


פרדה משנחאיעריכה

Preda msanchai

חבצלת פרבר כתבה על הספר: פרדה משנחאי, אנז'ל וגנשטיין; מאנגלית: טל ארצי, כנרת, זמורה-ביתן, 2011, 348 עמ' את הכתבה הבאה:יהודים בסין עם כינור גדול במוסף "שבת" - לתורה, הגות ספרות ואמנות של מקור ראשון. בין השאר כתבה:
במרכז ספרו החדש (שמשום מה תורגם מאנגלית ולא מבולגרית), עומד סיפורה של קהילת היהודים שקיבלו מקלט בתקופת השואה בשנחאי, הנתונה לכיבוש היפני. זהו סיפור מוזר למדי, שמעורבים בו חמלה אנושית, מצד אחד, וסבך של קנוניות ותככים בינלאומיים, מן הצד האחר.

...הפרקים היפים העוסקים בקהילה היהודית בשנחאי. ובעצם לא מדובר בקהילה אחת אלא בכמה וכמה קהילות. הפליטים מדכאו ומן הדרך אל מחנות הריכוז, מצטופפים באולמות שינה "צפופים, מצחינים, דחוסים מן המסד עד הטפחות במיטות, באנשים ובמזוודות… עד לא מכבר התנהלו בהם בתי מלאכה לאריגה ותפירה… הנזירות הכרמליטיות הסבו אותם למקלטים לפליטים במצוקה…". "הפליטים שנמלטו מהנאצים היו רק חלק… מכלל האוכלוסיה היהודית בעיר. מלבדם ומלבד הבגדדים העשירים… היו בעיר שתי קהילות נוספות של יהודים צנועים יוצאי רוסיה…".

...המנהיג הרוחני של הפליטים מגרמניה ואוסטריה הוא הרב ליאו לוין שהוא "מנקודת המבט המחמירה של היהדות האורתודוכסית, גם כופר הנוטה להעדיף צרכים פרגמטיים על פני מצוות מן השמים". הרב ואשתו, מורה להיסטוריה בבית ספר תיכון לשעבר בדיסלדורף, מתפרנסים מטיגון ומכירה של "ספרינגס רולס", חביתיות האביב המפורסמות. התפילה מתקיימת במקדש בודהיסטי חרב, שפסל בודהא וסימני פולחן נוספים עוד מתנוססים עליו. ברור שבתנאים השוררים במקום לא הייתה ברירה אחרת. עבור בני הקהילה שלהם מהווים השניים מקור לעוצמה ולמילוי מצברים רוחני ובמקרים מסוימים גם את הקשר היחיד- מלבד רדיפות הנאצים – ליהדות. לעומתם מתואר "הכייס והנוכל שלמה פינקלשטיין, אסיר משוחרר מדכאו," המתפרנס מגניבה של כלבי מחמד מבתיהם של האירופאים העשירים ומכירתם לאיטליזים ומסעדות סיניות. גם על פינקלשטיין זה אפשר היה לכתוב בקלות ספר שלם.

הייקים של סיןעריכה

גבי לוין מעיתון הארץ כתב על הספר הייקים של סין

האירוע הפותח -ב-10 בנובמבר 1938 ניגנה על הבימה התזמורת הסימפונית של דרזדן, עם הכנר הווירטואוז תיאודור וייסנברג, את הסימפוניה מס' 45 של היידן, המכונה "סימפוניית הפרידה". מחוץ לאולם הקונצרטים התחוללו האירועים הטראגיים שנכנסו להיסטוריה בשם "ליל הבדולח". עם סיום הביצוע, כשהנגנים, יהודים ברובם, מכבים את הנרות המחוברים לכן התווים שלהם ויורדים לפי התור מהבמה, על פי הטקס המסורתי שהכתיב היידן עצמו, הם נעצרים בידי הגסטאפו ומובלים לדכאו.

ומכאן - היה זה הקונצרט האחרון של התזמורת הפילהרמונית של דרזדן ותחילתו של מסע ארוך שיוביל את תיאודור וייסנברג ועוד נגנים אחדים, אחרי תלאות וייסורים, דווקא לעיר הנמל שנחאי. עיר זאת - רחוקה כל כך מעולמם התרבותי של יהודי מרכז ומערב אירופה - היתה אחד המקומות הבודדים שהסכים עוד לקבל פליטים יהודים שנמלטו מהטירוף הנאצי.

הביצוע החוזר - הטון ניתן כבר בתחילת הספר: סצנת הקונצרט המאולתר, המתרחשת בשנחאי המופצצת באולם בית חרושת נטוש, נפתחת במלים "שעת דמדומים", כאילו מדובר בהנחיות תסריטאיות. קהל של פליטים גרמנים לבושים בגדי ערב מרופטים מקשיבים בחרדת קודש לנגינת ניצולי הפילהרמונית של דרזדן המבצעים שוב את "סימפוניית הפרידה" של היידן. זהו בהחלט קטע חזותי נפלא שנכתב אולי לאתר הצילומים. כך גם הפליטים התלושים הנודדים בסמטאות שכונות העוני, נמל העיר בו רוחשת פעילות חשאית תת-קרקעית.


יהדות הרפובליקה הסיניתעריכה

ראו גם:יהדות הרפובליקה הסינית

קישורים חיצוניים עריכה

לקריאה נוספת עריכה

  • Xu Xin, The Jews of Kaifeng, China, History, Culture and Religion, Ktav, 2003, ISBN 0-88125-791-5

Ad blocker interference detected!


Wikia is a free-to-use site that makes money from advertising. We have a modified experience for viewers using ad blockers

Wikia is not accessible if you’ve made further modifications. Remove the custom ad blocker rule(s) and the page will load as expected.

ברחבי אתר Wikia

ויקי אקראית