FANDOM


קטעים בערך הזה מבוססים על ערכים מקבילים בוויקיפדיה העברית
הערה חשובה: נושא הערך הוא יהדות ספרד בחצי האי האיברי עד גירוש ספרד וגורל המגורשים וצאצאיהם
ערכים קרובים:יהדות ארצות האסלאם בויקיפדיה העברית

Sephardi Jews - mosaic

יהודים יוצאי ספרד. בשורה העליונה משמאל לימין: הרמב"ם, רבי יצחק אברבנאל, ברוך שפינוזה, דוד ניטו, דניאל מנדוסה, דייוויד ריקארדו. בשורה האמצעית: משה מונטפיורי, בנימין ד'יזראלי, סאבאטו מוראיס, אמה לזרוס, בנג'מין קרדוזו, דוד די סולה פול. בשורה התחתונה: באזיל הנריקז, פייר מנדס-פרנס, סמואל קוסטה, ז'אק דרידה, סילביו סנטוס, האנק עזריה יצר:The Ogre

יהדות ספרד היא יהדות עתיקה, אשר החל, לפחות (ראו להלן) מהמאה ה-9 ועד המאה ה-13 לספירה, בתקופה הנקראת "תור הזהב", תקופה שציינה את הפריחה התרבותית והכלכלית של יהודי ספרד, היוותה את המרכז הדתי, התרבותי והכלכלי של יהודי העולם. לאחר גירוש ספרד, ב-1492, היגר חלקם של היהודים ללממלכה העותמאנית, בלקן, איטליה ולצפון אפריקה וחלקם האחר לפורטוגל (אשר גם ממנה חלקם היגרו שנים לאחר מכן לארצות אחרות) בולטותם של המהגרים, הן בכמות והן באיכות, השפיעה רבות על הקהילות היהודיות אליהן היגרו. אחת ההשלכות לכך היא, למשל, התבססותו של נוסח התפילה הספרדי בקרב חלקים רבים מיהודי ארצות האסלאם, ויצירה, במהלך השנים, של זהות דתית-הלכתית משותפת ליהודי ארצות האסלאם, שנקראו, לעתים, ספרדיםאו יהדות ספרד, זאת בהנגדה ליהדות אשכנז. במדינת ישראל עולי ארצות האסלאם וכן צאצאי מגורשי ספרד שאינם מארצות האסלאם, נקראים ספרדים. הראשונים נקראים בנוסף גם מזרחים.

היסטוריה מוקדמתעריכה

מסורות על יישוב יהודי בחצי האי האיברי מספרות כי כבר בתחילת ימי בית ראשון התיישבו יהודים בספרד. היהודים בספרד נהגו להראות את קברו של אדונירם, גובה המס של [שלמה המלך, שלפי האגדה נהרג בספרד, בעיר סגונט. המסורות סיפרו גם כי העיר טולדו, שכינויה העברי היה "טוליטולא" נבנתה בידי גולי יהודה לאחר חורבן בית ראשון. משפחת אברבנאל, מהמשפחות המיוחסות והוותיקות בספרד, התייחסה לגזע דוד המלך ולפי מסורת משפחתית באה לספרד עוד לפני חורבן בית שני.

חותם של קהילת סביליה ספרד

חותם של הקהילה העתיקה סביליה בספרד - צילם:בית השלום

התיעוד הארכאולוגי מועט: נמצאה מצבה מהמאה ה-3 לספירה, עליה שם של נערה יהודיה, מצבה אחרת מטורטוסה מהמאה ה-4, וכן תבליט מבית כנסת באלש. כמו כן, נמצאה בטרגונה מצבה בשלוש שפות: עברית, לטינית ויוונית[1]. הידיעה ההיסטורית הברורה הראשונה על יישוב יהודי בספרד היא משנת 306 לספירה. בשנה זו התכנסה בגרנדה, שבאנדלוסיה ועידה כנסייתית בראשות הבישוף מקורדובה, וקיבלה שורת החלטות, ובהם ארבע החלטות הנוגעות להפרדה בין יהודים ונוצרים[2]. מאוחר יותר, בשנת 418, נערכו באיים הבלאריים פרעות ביהודים.

היישוב היהודי בספרד גדל תחת השלטון הרומי, בו התיישבו יהודים בעיקר בערי החוף המזרחי ובערים הדרומיות. יש ידיעות על קשרים בין יהודים לנוצרים ועל חקלאים יהודים. אך בחודש מאי 589 קיבל המלך הוויזיגוטי ריקרד הראשון את הנצרות הקתולית, ונאסר על היהודים לכהן במשרות צבוריות שמקנות לנושאיהם אפשרות להעניש נוצרים, נאסרו נשואי תערובת, ונאסר לגייר עבדים. תקנות אלו הוחלו בראשית המאה ה-7 גם נגד מומרים יהודים.

בשנת 613 הוציא המלך סיסיבוט צו האוסר על יהודים להתגורר בספרד. יהודים רבים עזבו את ספרד לצרפת הסמוכה ולארצות צפון-אפריקה, ויהודים רבים נאנסו להתנצר למראית עין. בימי המלך סוינטילה שבו מרבית המתנצרים ליהדותם, אך בשנת 633 גזר סיסינט כי מותר ליהודים להתגורר בספרד, אך המתנצרים בכפייה אסורים לשוב ליהדות. בשנים אלו נרדפו המתנצרים עד חורמה ונגזרו עליהם גזרות חדשות לבקרים על מנת לפקח שלא ישובו ליהדותם. בשנת 681 גזר המלך ארוויג איסור מוחלט על קיום הדת היהודית בפרהסיה. יהודים רבים נטשו את ספרד, וחברו למוסלמים בצפון אפריקה שהתכוננו לכיבוש חצי האי הפירינאי.

מתור הזהב לגירוש ספרדעריכה

הפניה לערך מורחב:תור הזהב של יהדות ספרד, גירוש ספרד

Toledo Transito

בית הכנסת טראנסיטו בעיר טולדו, בספרד, הפך לכנסייה לאחר גירוש ספרד

ביולי 711 כבשו המוסלמים את מרבית ספרד, ואז החלה תקופה המכונה "תור הזהב של יהדות ספרד", היהודים סייעו לפולשים המוסלמים ובמספר מקרים פתחו את השערים של הערים הנוצריות שעליהם המוסלמים צרו וכשהמוסלמים כבשו עיר היהודים התגייסו לצבא המוסלמי ושימושו כחיל מצב תחת ההנהגה המוסלמית, דבר זה היה חשוב ביותר מכיוון שזה אפשר לכוח הפלישה המצומצם לחסוך בכוחותיו וכך להמשיך במסעי הכיבושים. בתקופה זו החלה רווחה ליישוב היהודי, היהודים מילאו תפקידי מפתח וחוו תקופה של פריחה ושגשוג רוחני דתי ותרבותי. עוד בעצם ימי הכיבוש מילאו היהודים תפקיד חשוב והיו מתווכים בין הנוצרים למוסלמים. המוסלמים גם הפקידו בידי היהודים מבצרים לשמירה. מדינאים ומלומדים יהודים פעלו בחצרות השליטים המוסלמים. כך תפש רבי חסדאי אבן שפרוט עמדה רבת השפעה בחצר הח'ליף בקורדובה (המאה ה-10), ורבי שמואל הנגיד התבסס בגרנדה (מחצית המאה ה-11). תקופת "תור הזהב" העמידה רבנים ואנשי רוח, הן בלימודי קודש והן בפילוסופיה, בשירה ובדקדוק. הפילוסופיה היהודית נסתה לגשר בין המסורת וההגיון, כשהיא מושפעת מהפילוסופיה היונית ומהעולם המוסלמי. כמו כן עסקו היהודים בתורת הסוד היהודית – הקבלה. תקופה זו התאפיינה גם ביוצרים, משוררים והוגים יהודיים חשובים רבים כמו רבי שלמה אבן גבירול, רבי יהודה הלוי, רבי משה אבן עזרא, רבי שמואל הנגיד, רבי מנחם בן סרוק, רבי יונה אבן ג'נאח, ובמיוחד הרמב"ם, שהשפעתו על יהדות ספרד הייתה מכרעת.

תור הזהב ליהדות ספרד הגיע לקצו בסוף המאה ה-11, משנכבשה ספרד בידי המורביטון והאל-מוואחידון הקנאים, בעטיים נמלטו יהודים רבים אל הנסיכויות הנוצריות.

עם תחילת הרקונקיסטה, כיבושה מחדש של צפון ספרד על ידי הנוצרים, החלה הדרדרות במעמדם של היהודים. אולם המלכויות הנוצריות בצפון נזקקו לשרותי היהודים במלחמותיהם וסמכו עליהם את נאמנותם. כך ישבו רבים מהם על קרקע באזורי הספר. הכנסייה תבעה אמנם להחמיר עם היהודים, אך כל עוד השליטים היו זקוקים לשרותם, לא הקפידו בבצוע ההגבלות. במאות ה-12 וה-13 שגשגו הישיבות בספרד, ומרכז הכובד של הישיבות באירופה עבר מצרפת לספרד. התפרסמו במיוחד בתקופה זאת רבי משה בן נחמן (הרמב"ן) , רבי שלמה בן אדרת (רשב"א) , רבי יונה גירונדי, ורבים נוספים.

Picart sukka

ציור של ברנאר פיקאר המתאר יהודים הולנדים בני העדה הפורטוגזית-ספרדית היושבים בסוכה בחג הסוכות

במאה ה-13 התחדשו עלילות הדם, במקומות אחדים הונהג אות הקלון, ועל יהודים נאסר לשמש במשרות מטעם המדינה. נכפו על היהודים ויכוחים פומביים עם כמרים נוצריים, כן נפסלו היהודים מלשמש עדים במשפט. עם זאת העניקו הממלכות הנוצריות ליהודים הגנה ואפשרו להם לקים אוטונומיה פנימית. בקיץ 1391 התחוללו בספרד פרעות כנגד היהודים המכונות גזירות קנ"א. פרעות אלו התחילו להתפרץ בסביליה ומשם התפשטו לשאר חלקי הארץ. רבים מתו על קדוש השם, בסרבם להמיר את דתם. רבים אחרים המירו את דתם למראית עין, ויש שברחו לצפון-אפריקה. רב המומרים שמרו בסתר על יהדותם (הם נקראו "אנוסים") ונרדפו בשל כך על ידי האינקוויזיציה שהוקמה ב־1 בינואר 1481, שגרמה לפגיעה קשה בחייהם של היהודים. רבים אולצו להמיר את דתם בפומבי, לאחר שאיימו להוציאם להורג אם יסרבו. בפרעות חלה אמנם רגיעה, אך המצב לא חזר לקדמותו. נגזרו עליהם גזרות ונקבעו הגבלות על משרות שבהן מותר ליהודים להחזיק. הם נאלצו לעמוד בוויכוחים דתיים פומביים, וכן אסר השלטון על היהודים להתרועע עם האנוסים. בשנת 1492 גורשו היהודים מספרד. כ-200,000 יהודים נאלצו לעזוב בחפזה את הארץ. קיימת מסורת שבעקבות הגירוש גזרו מגורשי ספרד חרם שלא לשוב לספרד, אך עם חלוף השנים התעמם זכר המכה. את האנוסים שנותרו בספרד, המשיכה לרדוף האינקוויזיציה, רבים מהם הצליחו לצאת במשך הזמן מהארץ, ואף לשוב בגלוי ליהדות. בשנת 1802 הוציא קרלוס הרביעי מלך ספרד צו המחדש את גירוש היהודים.

צאצאי מגורשי ספרדעריכה

Tuerkischer Tempel Innen

בית כנסת הטורקי (ספרדי) בעיר וינה, באוסטריה

לאחר גירוש ספרד נפוצו יהודי ספרד ברחבי העולם. הם הקימו קהילות יהודיות חדשות ומשגשגות ברחבי האימפריה העות'מאנית (כולל בארץ ישראל), בצפון אפריקה, בהולנד, באיטליה ובמקומות נוספים, והשפיעו השפעה רבה על מקומות ישובם. כדוגמה ניתן לציין את ברוך שפינוזה, דונה גרציה נשיא, דון יוסף נשיא, והרב יצחק אברבנאל ממשפחת האצולה אברבנאל שעבר לאיטליה. כיום נמצאים יהודים שמקורם מחבל ארץ זה בעיקר בארצות הבלקן, במדינת ישראל (בעיקר יוצאי צפון אפריקה והבלקן המהווים את רובם של צאצאי המגורשים מספרד) ובשאר ארצות אירופה (כגון צרפת, הולנד, איטליה וכו'). בארץ ישראל נהגו לקרוא לצאצאי המגורשים ס"ט (ספרדים טהורים) או ספניולים, זאת כדי להבדיל מאלה הנקראים ספרדים, שאינם ממגורשי ספרד.

שמות משפחהעריכה

כיום נמצא שמות משפחה יהודיים המצביעים על כך ששורשי המשפחה מגיעים עד ליהודים ממגורשי ספרד. למשל, שמות משפחה עבריים, שלא עוברתו והיו במשפחות עוד בטרם עלייתם לארץ ישראל (עובדיה, אלעזר, בכור, עוזיאל, קמחי, כספי, צדקה, מימון, שמש, חורש), שמות משפחה ספרדיים (בֶטיטו‏-Betito, ניניו, דה שפינוזה, ד'יזרעאלי, פררה, קלדרון) שמות על שם ערים ספרדיות (סביליה, טולדנו, קורדובה, קסלסי) וכן שמות ששרדו מהתקופה המוסלמית בספרד (בן טולילה, אלגרנטי, אבן עזרא, אבודרהם, אלנקווה). מאפיינים נוספים של צאצאי מגורשי ספרד הם, לעתים קרובות, ידיעת שפת הלדינו וקריאת שמות פרטיים ספרדיים, כגון, ז'אק, פרסיאדו, איז'ו, קומפרדה, מואיז, וידאל ושמות נשיים כגון, אלגרה, פאלומבה, אסטריאה, סניורה.

בקרב צאצאי מגורשי ספרד שהתחתנו בארצות הבלקן, נרשם בכתובה, כי הם משתייכים לעדה הקסטליאנית.

העת החדשה וכיוםעריכה

'הפניה לערך מורחב:יהדות ספרד (העידן המודרני

V11p629001 Synagogue

בית כנסת ספרדי בעיר פילדלפיה, בארצות הברית

בשנת 1869 בוטל צו הגרוש, וישיבת היהודים בספרד הפכה לאפשרית מבחינה חוקית, ובזרם דק החלו יהודים להגיע ולהתיישב בה מחדש.


רבי אליהו בירנבוים:"מולדת הגלות"עריכה

בשנת תש"ע ביקר בספרד רבע אליהו בירנבוים וסיכם את התרשמותו בכתבה בשבועון "מקור ראשןן" ב"מוסף השבת" במסגרת מדורו "יהודי עולמי" מולדת הגלות - בכינוי זה הוא כינה גם את יהדות מצרים. נביא קטעים מנכתבה:

  • במקורותינו העתיקים ספרד אינה אלא אספמיא – סמל למקום מרוחק. "אדם ישן כאן (בבבל) ורואה חלום באספמיא" (בבלי נידה ל ע"ב). אספמיא מתאימה למילה המקומית Hispania, המשמשת עד היום. מקורו של השם ספרד בנבואת עובדיה: "וגלות החל הזה לבני ישראל אשר כנענים עד צרפת וגלות ירושלים אשר בספרד ירשו את ערי הנגב" (עובדיה א, כ).
  • איחוד הנישואין של שתי שושלות, איזבל דה קסטיה עם פרננדו דה ארגון, התחיל את התהליך של איחוד ספרד הקתולית. האינקוויזיציה התחילה לפעול ב-1481 כדי לטהר את ספרד הנוצרית. עד סוף יולי 1492 יותר ממאה אלף יהודים ברחו מספרד; עוד כמאתיים אלף גורשו בשנה זו, במה שייזכר לדורות כ'גירוש ספרד'. כפי שכתב רבי יצחק אברבנאל בפירושו לספר מלכים:

"כל מקום אשר שם דבר המלך ודתו מגיע, אבל גדול ליהודים. ותהי חרדה גדולה... אשר כמוה לא נתנה מיום גלות יהודה מעל אדמתו על אדמת נכר וילכו בלא כח שלוש מאת אלף רגלי העם אשר אנוכי בקרבו, מנער ועד זקן, טף ונשים ביום אחד מכל מדינות המלך. אל אשר שמה הרוח ללכת – ילכו".

  • היה חרם - יש הרוצים לתלות את אי חזרתם של יהודי ספרד לאדמה זו בחרם שהטילו קהילות ישראל או גדולי ישראל. לאמיתו של דבר עצם קיומו של החרם איננו מוכח ולמעשה גם לא נצרך, שכן צו הגירוש של מלכי ספרד הטיל עונש מוות על יהודי שישוב לספרד. אולם בנוסף להיבט המשפטי, שהיה מגובה בחוק מפורש עד ראשית המאה ה-19 ובעצם עד ביטולם של חוקי האינקוויזיציה בשנת 1834, לאי כניסתם של יהודים למדינה יש גם היבט חברתי פשוט: קשה להיכנס ולגור במדינה שהיהודים לא רצויים בה. יהודים לא יכלו להתגורר בספרד לא בשל "החרם היהודי", אלא בשל "החרם הספרדי".

הרב קוק כותב בקשר לחרם:
"על דבר הדירה בספרד - לא מצאתי עדיין מפורש אם היה חרם או שבועה על זה, ומן הסתם לא החמירו יותר מדירת מצרים שלא נאסרה כי אם לקבוע ולא לשם פרקמטיה ודעתו לחזור" (אגרות ראיה, ח"ב, ס' תרל"ב)

  • בראשית המאה ה-20 נמשכה הגירת היהודים לספרד, הפעם בעיקר למדריד. יהודים הגיעו בעת מלחמת עולם הראשונה לספרד ומצאו בה מחסה. בין המהגרים לספרד היה המנהיג הציוני מקס נורדאו, אשר בפרוץ המלחמה גורש מפריז וישב עד תום המלחמה בספרד. במשך מלחמת העולם הראשונה דן הפרלמנט הספרדי בדרך לשמור על היהודים הספרדים שהיו במדינות הבלקן, ונחשבו מבחינת הספרדים – ארבע מאות שנה ויותר אחרי הגירוש! – כסוג של אזרחים גולים שיש לשמור עליהם.

רק בשנת 1968 – לפני ארבעים שנה בלבד - הוחלט על ביטולו הגמור והרשמי של צו הגירוש. ראש הממשלה דאז, אמיליו קסטלאר, הכריז לראשונה רשמית על פתיחת שערי המדינה ליהודים.

  • אולם למרות הרגשות האנטי יהודיים והאנטי ישראליים המאפיינים את הציבור בספרד, אי אפשר להתעלם מהרגע ההיסטורי של ביקורו של מלך ספרד, 500 שנה בדיוק לאחר יום הגירוש, בבית הכנסת של הקהילה היהודית במדריד. באירוע זה בא לידי ביטוי הרצון של העם הספרדי לחדש את הקשר עם העם היהודי. גם נשיא מדינת ישראל דאז, חיים הרצוג, נטל חלק באירוע זה.

במלחמת העולם השנייה היתה ספרד ניטרלית באופן רשמי, אך מנהיגיה תמכו גלויות בגרמניה הנאצית. למרות זאת, וגם בזכות זאת, היה לספרדים יד בהצלת יהודים רבים. ב-1924 נתפרסם צו אשר העניק אזרחות ספרדית לכל אדם ממוצא ספרדי, בעיקר בארצות הבלקן. צו זה הציל יהודים רבים במלחמת העולם השנייה שמצאו בספרד מקום מקלט. יהודים רבים הגיעו לספרד מגרמניה בין השנים 1931-36. ספרד פעלה לשחרור יהודים ממוצא ספרדי ממחנות ההשמדה, והניטרליות הספרדית אפשרה ל-25,600 יהודים להשתמש בספרד כנתיב בריחה מזירת המלחמה האירופאית. רוב הגדול של היהודים שמצאו מקלט בספרד עזבו מאוחר יותר לארצות אחרות.

אגב: ספרד ביססה יחסים דיפלומטיים עם ישראל לפני 20 שנה בלבד, לאחר שהתקבלה לאיחוד האירופי ב-1986.

  • ספרד חיים כיום כ-30,000 יהודים. שני המרכזים העיקריים של יהדות ספרד הם מדריד, שבה חיים כ-15,000 יהודים, וברצלונה, העיר השנייה בגודלה במדינה. אולם קיימות עוד כעשר קהילות נוספות, קטנות או קטנות מאוד, המואחדות כולן תחת "איגוד הקהילות היהודיות של ספרד". כאלה הן הקהילות במלגה, טורמולינוס, מרבליה, גרנדה, סביליה, ולנסיה, פלמה דה-מיורקה, מליליה וסאוטה במרוקו הספרדית.

יהודים רבים היגרו לספרד מארצות ארגנטינה החל משנת ה-70 של המאה העשרים, ולאחרונה הצטרפו יהודים רבים מוונצואלה עקב המשבר במדינה. היהודי הנודד ממשיך בדרכו ומחפש לו יעדים חדשים לחיים שקטים ולפרנסה טובה לפי הצורך.

לקהילה במדריד יש כיום כ-6 בתי כנסת, וכמו כן יש קהילה קונסרבטיבית, בית ספר יהודי יומי, מקווה, מסעדה כשרה, כולל ללימוד תורה, חנות לממכר מוצרים כשרים, רבנות מרכזית וכל הדרוש לקיום חיים יהודים.

כשסוף סוף עבר החוק המבטיח חופש דת ב-1968, הקהילה הספרדית-אורתודוקסית במדריד קיבלה רשות לבנות את בית הכנסת הראשון בספרד מאז האינקוויזיציה, בלב הבירה - ברח' בלמס.

גם מלך ספרד, כאשר ביקר בבית הכנסת במדריד לציון מועד 500 שנה לגירוש היהודים, אמר: "ספרד איננה עוד נוסטלגיה עבור היהודים, אלא מולדת שבה היהודים יכולים להרגיש בביתם. היהודים הספרדים הם בביתם בספרד, ביתם של כל הספרדים, ללא הבדל מהי דתם ואמונתם".

רבי אליהו בירנבוים: חלומות באספמיאעריכה

Francisco de goya - escena de inquisicic3b3n - google art project

פרנסיסקו דה גויה, בית משפט של האינקוויזיציה, 1808

רבי אליהו בירנבוים כתב במוסף השבת של השבועון מקור ראשון מיום 27 באפריל 2014 עחלומות באספמיה וכך הוא סיכם את הכתבה:"תור הזהב המפואר לצד הרדיפות מצד האינקוויזיציה גרמו ליהודים לפתח מערכת יחסים מורכבת עם ספרד. קשה להבין את ההתלהבות של אלו המבקשים לחזור לשם".

הרקע - בראשית המאה ה־20 נמשכה הגירת היהודים לספרד. הפעם התיישבו היהודים בעיקר במדריד. יהודים הגיעו בעת מלחמת עולם הראשונה לספרד ומצאו בה מחסה. בין המהגרים לספרד היה המנהיג הציוני מקס נורדאו, שגורש מפריז וישב עד תום המלחמה בספרד.

בשנת 1917 החלו להתקיים תפילות ב"בית מדרש אברבנאל", אך רק בשנת 1968 (!) הוחלט על ביטולו הגמור של צו הגירוש, והקהילה הספרדית־אורתודוקסית במדריד קיבלה רשות לבנות את בית הכנסת הראשון בספרד מאז האינקוויזיציה, בלב הבירה ברחוב בלמס.

כיום חיים בספרד כ־30,000 יהודים. יש אומרים שמספר זה מופרך ואיננו משקף את המציאות, שכן יהודים רבים שהגיעו לספרד מדרום אמריקה בשנים של משבר כלכלי חזרו לארגנטינה ולאורוגוואי. שני המרכזים העיקריים של יהדות ספרד הם מדריד וברצלונה, אולם קיימות עוד כ־10 קהילות נוספות קטנות המאוחדות כולן תחת "איגוד הקהילות היהודיות של ספרד" – במלאגה, בטורמולינוס, במרבליה, בגרנדה, בסביליה, בוולנסיה, בפלמה דמיורקה, במליליה ובסאוטה שבמרוקו הספרדית.

וזה דעתו על המבקשים לקבל אזרחות ספרדית
כאשר ביקר מלך ספרד בבית הכנסת במדריד לציון 500 שנה לגירוש, הוא אמר: "ספרד איננה עוד נוסטלגיה עבור היהודים אלא מולדת, שבה היהודים יכולים להרגיש בביתם. היהודים הספרדים הם בביתם בספרד, בביתם של כל הספרדים, ללא הבדל מהי דתם ואמונתם".

כעת, לאחר שנות דור, ממשלת ספרד הצהירה על כוונתה להעניק אזרחות לכל יהודי שיציג הוכחה כי הוא צאצא ישיר למגורשי ספרד. מבלי להיכנס למערכת השיקולים והמניעים שהביאו להחלטה היסטורית זו – בין אם מדובר ברגשות אשם, במחווה סימבולית או בצורך בחיזוק הכלכלה והדמוגרפיה של המדינה – קשה להבין את ההתלהבות הפוקדת יהודים רבים. העם היהודי ידוע היטב בכישורי ההישרדות שלו, בשכל היהודי המכונה לעתים הגניוס היהודי או היידישע קופ. וכיצד יעלה על דעתם של יהודים לבוא לספרד, שממנה הם גורשו בעבר ושאותה כולם עוזבים בהווה?

מכל מקום, יש לציין שעד כה, גם המחוקקים וגם היהודים בספרד ובמקומות אחרים אינם יודעים כלל וכלל מה הם התנאים הדרושים לקבלת האזרחות הספרדית. האם יש צורך במוצא ספרדי משני הצדדים, או רק מצד אחד? האם גם צאצא מצד האב אשר איננו יהודי כהלכה יהיה זכאי או רק משפחה ביולוגית לאם יהודייה אשר עלתה על גרדום האינקוויזיציה? האם יש צורך בכך שאדם יהיה יהודי באמונתו ויאמין בא־לוהי אברהם או שמא אף אם הוא בן למשפחה יהודית ספרדית וכיום מאמין בדת הנוצרית הוא יהיה זכאי לאזרחות המבוקשת?

יש אומרים שרק הרבנים הם אלו שיחליטו מיהו ספרדי – כפי שהם מחליטים מיהו יהודי. וגם זה לא ברור. כיצד הרבנים יחליטו זאת? על פי שמות משפחה בלבד? על פי מסמכים שלא קיימים אלא במרתפי האינקוויזיציה או על פי אילנות יוחסין שכמעט לא ניתן לשחזר? מדובר במשימה קשה ומורכבת ולא תמיד מעשית.

נדמה לי שעל פי הכלל הנקוט בידינו "תורה בגויים אל תאמין, חכמה בגויים תאמין", יהיה זה חכם ונבון אם עם ישראל יקשיב לרעיון הטמון בהחלטה של ממשלת ספרד ויתרגם אותה לעצמו. צאצאי יהודי ספרד ובני אנוסים מפוזרים כיום בעולם כולו – בספרד, בפורטוגל, ביוון, בדרום איטליה, במקסיקו, בברזיל, בקולומביה, בסן סלבדור, בטקסס, בניו מקסיקו ובפלורידה שבארצות הברית. במקומות אלו חיים אנשים רבים שרואים את עצמם כבנים לעם היהודי ומבקשים לשוב לדתם וארצם. אולי ראוי שהעם החכם והנבון ילמד מהספרדים וישוב למולדת

והוא הציע לזכות תמיד - למרות שהיהודים בספרד חדשים יחסית, האנטישמיות במדינה היא עתיקת יומין. ללא קשר למוסלמים שהיגרו אליה כמו לשאר מדינות אירופה, האנטישמיות בספרד טבועה במנטליות, במושגי הלשון ובסטריאוטיפים שלא ניתן לעקור מהתרבות המקומית. מאות שנים של פעילות קתולית תיאולוגית ציבורית ופיזית נגד היהודים השאירו את חותמן על תושבי המדינה. לא בכדי ספרד נחשבת עד היום לאחת המדינות האנטישמיות ביותר באירופה.

עד היום השם "יהודי" משמש כינוי לשנואי נפשו של הציבור, כגון: זרים, בוגדים, כופרים ומתנגדים פוליטיים. גם במילון הרשמי של האקדמיה לשפה הספרדית נשמרו מושגים שונים המבטאים את היחס הקשה ליהודי ולכל הקרוב אליו. על המושג "עברי" כותב המילון: "עברי הוא ישראלי או יהודי אשר עדיין שומר על דת משה ועוסק במסחר". המילה "עדיין" מרמזת להשקפתה הנחרצת של הכנסייה שלפיה הדת האמיתית היחידה בעולם היא הדת הקתולית. כמו כן, הגדרתו של העברי כ"סוחר" לא נאמרת מתוך הערכה רבה למקצוע זה אלא מתוך ביקרות גלויה ובוז. על המילה "יהודי" נכתב במילון של האקדמיה הספרדית עד שנת 1956: "קמצן ומלווה בריבית".

הביטוי "חודיאדה" בספרדית פירושו לעשות מעשה יהודי. מילה זו מפורשת במילון האקדמיה אשר יצא לאור בשנת 1956 כך: "מעשים לא מוסריים המתאימים ליהודים". במילון שיצא לאור בשנת 1988 תוקן ביטוי זה ונכתב: "חודיאדה – מעשה שלילי אשר בעבר נחשב למעשה המתאים ליהודים". עד היום בסלנג הספרדי, כאשר אדם מבקש להגיד אל תרמה אותי הוא אומר: אל תעשה לי חודיאדה, קרי: אל תעשה לי מעשה יהודי.

גם המושג "בית הכנסת" אינו זוכה לעדנה במילוני השפה הספרדית. בית הכנסת – SINAGOGA ־מוגדר “מקום אשר בו מתקבצים היהודים להתפלל ולשמוע את תורת משה“, אך גם “מקום מפגש לאנשים המתכננים מעשה בלתי חוקי ומחרחרי ריב וסכסוך“.

ראו גםעריכה

V11p629002 Synagogue

בית כנסת ספרדי בעיר מונטריאול, בקנדה

לקריאה נוספתעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. שושנה וייך-שחק, אין בואן סימן! מחוזות פיוט ומוזיקה של יהודי ספרד, פרדס הוצאה לאור, חיפה, 2006, עמ' 13
  2. History of the Christian Church, Volume II: Ante-Nicene Christianity. A.D. 100-325. The Councils of Elvira, Arles, and Ancyra


(מהויקיפדיה העברית)

יהדות אירופה
<td> אוסטריה · אוקראינה · אוזבקיסטן · אזרבייג'ן · איטליה · אירלנד · אלבניה · אסטוניה · ארמניה · בולגריה · בלגיה · בלארוס · בוסניה והרצגובינה · בריטניה · גרמניה · דנמרק · הולנד ·הונגריה · צ'כיה · יוון · לוקסמבורג · לטביה · ליטא · מולדובה · מלטה · מקדוניה · נורבגיה · סלובניה · סלובקיה · ספרד · פולין · פורטוגל · פינלנד · צרפת · קפריסין · רומניה · רוסיה · שבדיה · שווייץ · טורקיה
ראו גם:יהדות אשכנז · מזרח אירופה

Ad blocker interference detected!


Wikia is a free-to-use site that makes money from advertising. We have a modified experience for viewers using ad blockers

Wikia is not accessible if you’ve made further modifications. Remove the custom ad blocker rule(s) and the page will load as expected.

ברחבי אתר Wikia

ויקי אקראית