Fandom

Ventura Daniel Wiki

יהדות פזארו

7,306דפים באתר זה
Add New Page
הערות0 Share

Ad blocker interference detected!


Wikia is a free-to-use site that makes money from advertising. We have a modified experience for viewers using ad blockers

Wikia is not accessible if you’ve made further modifications. Remove the custom ad blocker rule(s) and the page will load as expected.

Pesaro, Sinagoga.jpg

בית הכנסת היום המקור:אתר הקהילות היהודיות באיטליה לכבוד יום התרבות האירופאי

Pesaro, Soffitto sinagoga.jpg

תקרת בית הכנסת היום המקור:אתר הקהילות היהודיות באיטליה לכבוד יום התרבות האירופאי

PESARO SYNAGOGA.jpg

המקור:נעמי קאסוטו http://www.jija.org/ENGLISH/JIJA/Synago/AgCassMat/Cass07.html

יהדות פזארו החלה לפעול כקהילה בסוף המאה ה-15. מרשימת המשפחות שהיו בעיר התקבל כי הגיעו אליה יהודים מכל התפוצות: לבנט‏‏[1], ארצות ערב ‏‏[2] איטליה ‏‏[3], אשכנז ‏‏[4] וספרד ‏‏[5].

ליהדות פזארו היתה תקופת שגשוג בראשית המאה ה-16 תחת שלטון בית רוברה. בתקופה זו פעלו בעיר בתי דפוס אחדים. בשנת 1631 הוקם גטו בעיר ובו היו 600 נפש. עם נפילת חומות הגטו מספר היהודים ירד ובשנת 1938 עם חקיקת חוקי הגזע באיטליה היו בעיר 55 נפש. היום אין קהילה יהודית בעיר.

תולדות הקהילהעריכה

יהודים הגיעו לפזארו כבר משנת 1300. משנת 1367 עד לשנת 1499 יש עדויות לקיומו של בית כנסת אחד בעיר. הוא היה ב: Vicolo delle Zucchette, שבככר היהודים (Piazza Giudea) ברובע: San Terenzio ליד כנסיית San Francesco. בית הכנסת שכן בקומה עליונה של בניין מגורים. היהודים היו פזורים בעיר ולא היה אזור מיוחד שתוחם להם. בית קברות יהודי (Campo dei Giudei) היה מחוץ לעיר, כמקובל בשאר ערי איטליה באותם הימים ‏‏[6], באזור Porta Fanestra.

היהודים הגיעו לעיר בהזמנת המשפחות ששלטו בה :Malatesta, Sforza,Della Rovere, במטרה לקיים פעילות בנקאיים - מתן הלוואות כנגד ריבית. בשנת 1450 הוקם בעיר מוסד הלוואות נוצרי, אשר זכה להעדפה מצד השלטונות.

בימי שלטונות של Guidobaldo II della Rovere - דוכס אורבינו - בשנים 1538-1574, לקהילה היתה תקופה של זוהר. הוא עודד את בואם של יהודים לעיר, גם לצורך לימוד באוניברסיטה העירונית.

בתקופה זו חלה פריחה בפתיחת בתי דפוס עבריים בעיר ויש נתונים על חמישה בתי דפוס שפעלו בעיר, בין השאר של גרשון שונצינו - 1507-1520 - בין השאר הדפיס בפעם הראשונה את הספר "הערוך" מאת רבי נתן בן רבי יחיאל מרומי (1035 - 1110).

יחס השלטונות היה סביר: ליהודים היה חופש פולחן, שיפוט עצמי ונדרשו לשלם מס לתחזוקת העיר. יחד עם זאת חלו עליהם הגבלות. בחגים נוצריים נצטוו לא לנוע ברשות הרבים, לא לעבוד בחגי הנוצרים ולא יכלו להיות עדים בבתי המשפט. לא הורשו לקנות בשר. בימי שלטון ספורצה נדרשו לשאת טלאי צהוב, בשעות הלילה נדרשו לנוע עם אבוקה ונאסר עליהם לקיים יחסי מין עם נוצריות.

בשנת 1631 כאשר השליטה עברה למדינת האפיפיור, היהודים נדרשו להסתגר בגטו בין השנים 1634 עד 1797. גבולות הגטו נקבעו בין הרחובות: Via Castelfidardo, Via dei Mulattieri , Via Bertozzini ,Via della Battaglia. בתחום הגטו פעלו שני בתי כנסת: איטלקי וספרדי.

עם הכיבוש הצרפתי בשנת 1870 חדלה חובת היהודים לגור בגיטו. מספרם היה בשנת 1870 - 145 נפש ובתחילת המאה ה-20 נותרו 93. היום אין קהילה יהודית בעיר.


בתי הכנסת בפזארועריכה

(דיון על מועד ההקמה)

la sinagoga sefardita di pesaro בית הכנסת הספרדי בפזארו


"בהיעדר תיעוד מדויק על תיארוך של בתי הכנסת יש צורך להתייחס אל האירועים ההיסטוריים של הקהילה אשר בנתה אותם": זו, התיאוריה של האדריכל Ja'aqov פינקרפלד מייסד sinagografia המודרנית.

הוסף כי השוואה עם בתי כנסת אחרים, המתוארך בוודאות, זהים במבנה ואת הפריסה של אתרי המפתח של בית הכנסת : ארון הקודש ודוכן הקריאה של ספר התורה _(התיבה של החזן) יכול להיות לעזר רב. כאשר, כמו במקרה שלנו, הרב של העיר, מייסד בית הכנסת היה Cabalistic המפורסם, תחילה כדי אנקונה פזארו ולבסוף בצפת בארץ ישראל, ואז הופך את ההשוואה מכריע.

הספר ספרדי פזארו ולכן התאריכים מ OO באמצע '5 כפי שהיא באותו זמן, בוגרת ולשמור על התנאים הסוציו מטעמים כלכליים, תרבותיים ודתיים להצדיק.

וגם לא תתרחש ב מאות שנה מאוחר יותר, בתוך הקהילה היהודית כפי התנאים נוחים.

למרבה הצער, רחוקה מלהיות חיובית, במקום אחר האירועים הם הקובעים את הופעתם של עושר פתאומי כזה. הם אכן טרגי מרוחק בחצי האי האיברי, הן ליד אנקונה.

בעקבות "חרם אנקונה" כל סחר עשיר עם המזרח היו העביר לנמל פזארו, את היציאה של הדוכס Guidubaldo השני היה מרוצה מאוד להרחיב ולשפר את הרווח כי היו רואים את התמורה שלה.

זה היה עבור העיר של פזארו על הזהב: shiploads הסחורות יקר יותר עגנה ליד הרציפים של הנמל שלה, הפכה העיר טבורו של סחורות consigned לערים הפנים, הם עסק משגשג.

זה היה בום של יהודי אמנים פורטוגזית הון פתאומי כזה, ifugiatisi רבים בעיר.

אי 'הוא הרגע היחיד שההיסטוריה יכולה להצדיק את בניית בית הכנסת הספרדי ולא על משאבים כספיים ניכרים או על טוב הלב המיוחד של הדוכס, כמו את צרכי הדת החדשים כדי להמשיך ולהעמיק את הלימודים


בעיר היה רבי משה באסולה חוקר מכובד של טקסטים מקודשים, הרב המקובל. בשנת 1522 הוא ביקר את העיר צפת בארץ ישראל, ואז הוא הגיע לפזארו, והפרסום שלו היה כזה רבים נהרו לשם כדי להשתתף מרכז המחקר ייסד cabalistic. אפילו בנקאי עשיר, נדבן ופטרונו, ordekhaj וולטרה, שהגיעו דרך פורטוגל ליבורנו, ספג את הקסם של מחקרים כאלה, עבר זמן מה פזארו, ו מופיע כמפתח ואת הכספים של הכנסת הספרדי. כל זה לפני 157O מ -1 בינואר של אותה שנה הגיע להיקרא אל פירנצה על ידי מדיצ 'י דה פרנצ' (7), כאשר היא ההודעה של היועץ וכספים הפוליטית, כולל הרב Basola עלים העיר להתחיל בית ספר חדש בהתחלה אנקונה מכן לצפת.

לה סקולה הספרדי, או הלבנטינית, אנקונה שנוסדה על ידי אותו ועמד ליד הנמל והוא נהרס על פי צו של ממשלת האפיפיור 186O, כמה חודשים לפני הכוחות של סרדיניה לשחרר את העיר. הוא רצה להעניש את היהודים כך אנקונה להשתתפות נרחבת שלהם המהומות של הריסורג 'ימנטו.

למרבה המזל, מנהיג הקהילה הרב דוד א Vivanti לא לצייר על ידי אינג. Daretti תיאור מפורט של תוכנית הבניין. עם הממצאים הללו אנחנו יודעים שזה היה זהה לזה של פזארו. הן אהרון tevah מרכז הקירות קצרים

ממוקמים בקומות השונות כדי להוות מושרית למאמינים. שני גרמי מדרגות, Nite על הקירות בצד של החדר, onducono כדי tevah ממוקם בתוך גלריה נתמך על ידי עמודים, באיל מאחורי שלושה חלונות גדולים. אפילו את דלת גישה לחדר היה בבית הכנסת של אנקונה, נמצא בדיוק באותה נקודה שבה הוא פותח את פזארו, מפיק מתחת למרפסת של tevah, HARACTERISTICS זה נפוץ, אייק כל השאר, רק לבית הכנסת של Carpentras ו Cavaillon בצרפת, צפת בפלסטין. אולי המודל נלקח על ידי הרב Basola אותו מן הנסיעה הראשונה שלו לארץ ישראל, כדי להיות בטוח שהם כל טקס ספרדית. (8)

אהרון הוא גם המקום של מעל שלושה צעדים ואת מוקפת העמודים התומכים מסלה רמה עם קישוטים. קריאת מאמרים רבים נכתבו על האדריכל חיים "ויטו וולטרה, הכנסת tudioso אמנות ואדריכלות, נוכל לבסוף ציין הדמיון בין אלה בתי כנסת, הכל בזמנים העכשוויים הספרדי (9).

כאשר חזר הרב Basola במחצית השנייה של OO '5 בצפת, ICCO החוויה של הרנסאנס האיטלקי, תרם לפיתוח עירוני המורשת התרבותית של העיר, והקים את המשרד ההדפסה הראשונה בארץ ישראל, למד אמנות שלה להישאר פזארו, שם הם פעלו מדפסות יהודים שפייר, מן שונצינו. (שם ממוצא מאוחר יותר אימצו שם משפחה כמו א).

אבל יש עוד תו אשר, כפי שראינו, rriva ב פזארו ב i455, זמן קצר לפני האירוע הטרגי של אנקונה הוא Didac Pirro לוזיטנוס המשורר הפורטוגזי-Saudade מעריץ של הזמרת.

אם אתה שואל היום מה Saudade פורטוגזית צעיר, חלק אומרים שהוא מתגעגע הביתה, אבל מי זה נוסטלגיה חי וסבל, המחשבות שלי ללכת לעבר שטחים פתוחים האוקיינוס הגדול, אשר משקיף על הים ליסבון. ולכן כחול נוסטלגיה-הים קובלט כחול הצהוב של השמש.

אי 'הוא רק מבחינה היסטורית ורגשית רגע סביר לצבוע את קמרון צהוב וכחול של הכנסת, חבית מקומר נפוח, מתוח כמו מפרש מנופחת על ידי הרוח. מציע מיד את השמים שמעבר יעקב שמע בחלום, את קולו של אלוהים הבטיח צאצאי כמו רבים ככוכבי השמים.

במשך מאות שנים, שנפגע על ידי רעידות אדמה או פשוט על ידי הזמן, מי יודע כמה יהיה שוחזרו ואת הציור מחדש, אבל עכשיו כל כך דהוי, זה לא ha-Schaar sciamonim, כלומר "La Puerta Del Cielo" שמעבר המקובל ספרדית אברהם כהן הירירה חש את נוכחותו של אלוהים (10)

זה מעניין כי אפילו את נמל איזמיר פנים בית כנסת הוקם ב מוקדם '5 OO הגבירה דונה גרציה: יש זמן כחול ערבסקות עם צהוב, זה נקרא כיום "בית הכנסת של בכיר". וב קוצ 'ין, מדינת קראלה בהודו, יש בית כנסת קטן עם הקמרון והקירות רעפים כחול וצהוב. אולי Saudade הגיע מוקדם שם.

בהחלט אלה פורטוגזית, יהודית אחרת, מי כבול עצמם את היריעות הגיע החופים של ברזיל, והביא ייאוש בליבו, אם כי, כמו אומר המיסיונרים הגיעו לאחר כמה עשורים, בתים וכנסיות עוטרו של cabralino כחול giallone נחמד לטעון.

שמו של הנווט הפורטוגלי פדרו קברל Alvares יישאר לנצח קשור לזה כחול.

אפילו אריחי קרמיקה, אריחים המקשטים כנסיות מפוארים, חצרות וחזיתות ברחובות ליסבון וערים רבות אחרות בחצי האי האיברי, בהחלט יישאר צהוב וכחול עד OO כולה '6 (OO '7 רק מתחילות להופיע מדי ירוק סגול מנגן), ולאחר מכן הפך צבעוני.

Marranos אחר הגיעו לחופי הולנד ואם, בזכות יכולתם ספינות של אבנים יקרות, הפכה אמסטרדם, מנמל דייגים קטן, בירת היהלומים, דלפט, עם הגעתו של חרס האיברי, הפך מסוף OO של '5, מפורסם בעולם עבור חרס חרסינה שלה פתק דלפט כחול.

אבל בלי יעלה עד כה, קדרים ממוצא ספרדי אנו מוצאים אותם גם פזארו הצבע האהוב לקח אותו על שמם. אי 'משפחת אזולאי (מ azulejios?), קדרים עובד בפדואה ב I532 אז כדי פזארו, שם מצאו כמה דורות כדי מסוימת יעקב אזולאי השלישי I73O, הוא ביחד עם כמה יצחק כהן, המיוצר צלחות המתארים סצינות תנ"כ יים zudiole המפורסם תיאר Piccolpasso. (11)

אולי יש לנו expatiated מדי, בסיפור של הסיפורים הישנים, אבל הידע של האירועים שהובילו יהודים ספרדים בעיר פזארו היא בעלת חשיבות הממשלה להבין עם הלב של בית הכנסת שלהם. ההיסטוריון אטיליו מילאנו כותב על "... על פזארו, ריטואל כי ספרדית הוא היפה ביותר שנבנו באיטליה, בהחלט ההרמונית ביותר ..." סוחרים ו מוסיף, "אנשים אשר נערכו כדי לספק לעצמם מקומות תפילה וכנסים דומה, לא היו סתם" וגם, כפי שראינו, היו הרבה יותר.


בית הכנסת הספרדי פזארו עריכה

בשנת 1634 גם, הגטו הוקמה בשנת פזארו, היה סגור ולכן לתפילה בבית הכנסת הממוקם טקס יהודה פיאצה איטלקית (ב Via delle Zucchetti) הבכור.

הם נשארו, לכן, שני ממוקם Via ובתי הספר, כפי שכונו פעם את בתי הכנסת. נוכחותם של שלושה מרכזי פולחן, בין המחצית השנייה של '500 ו '600, היה מוצדק על ידי מספר גבוה של יהודים המתגוררים בעיר (כשש מאות נפשות), ואלה באים על היבשה סחר או לים ובמיוחד מן המזרח עם ספינות עמוסות סחורות יקר: תבלינים וטקסטיל.

באותו זמן היציאה של פזארו, תודה להחרים את אנקונה, הוא הפך לאחד החשובים ביותר של הים האדריאטי.

היום כבר רק בית הכנסת הספרדי, או ספרדית, כי בהיותה עכשיו בסכנה, סקולה האיטלקי הסמוך נהרס סביב הארבעים (במקומו יש עכשיו לחצר זבל).

תיאור של המבנה ושימוש האלמנטים שמרכיבים

ממוקם בלב של העיר העתיקה, בתוך החומות העתיקה, בית הכנסת הספרדי של פזארו עומד מאסיבי, עדים, וכן בית הקברות היהודי, היסטוריה מעורב את כל העיר .. עבור סיבות אבטחה, אין שלט מחוץ לזהות את פניו כמקום הפולחן הוא אכן שולבו לתוך בניין גדול המשקיף ויה דל גטו גרנדה (עכשיו דרך שרה לוי נתן). הבניין הזה היה צריך להיות עתיקה, בנוסף n למשרדי הניהולי של הקהילה, בתי הספר החל משתלה, ino המפורסם jesciwà מחקרים cabalistic, וכן כי המוסיקה של בית הכנסת של החשיבות של שירה הטקס המסורתי של האומה "" הספרדי. יש, lmeno מנקודת הסגנונית של נוף, אדריכלות בית הכנסת, בכל זאת יש מספר אלמנטים משותפים לבתי כנסת שונים, שהם חיוניים לביצוע הטקסים ועל שמירה על mizwot (מצוות).

מול, Olta דרומית מזרחית לירושלים, אתה פותח את דלת הכניסה הגדולה של הגברים הבא, IU קטנות, כי נשים מובילה ישירות, דרך גרם מדרגות תלול, שני החדרים של הגלריה. הכניסה של הגברים יש Portalino אבן ברור מחדש במאה הי"ט. באותו זמן, אה לתת מקום לחלק האחורי, היה צריך להפחית את גובה של השערים, אבל היו מאוד זהירים כדי לא לצמצם את מספר תיבות של כל עלה (תיבת החמישי בראש היה כל כך קטן יותר ארבעה אחרים). על פי הקבלה, כי מספר חמש יש ערך מיוחד לאמר "שים לב ממו שלך יש חמש אצבעות ולא ארבע": כי נועדה לתת ולא לקחת, חמש, ונדיבות, רוחניות, ארבעה L ' ההיפך. המקובלים העתיק לו הרבה מה להגיד על משמעות של תיבות שישה שבו מחולק עכשיו כל התנופה של הדלת, מחדש כדי להחליף את הישן.

הקלט קיבל אור מהחלון ממושך אשר נפתחת אל החצר האחורית, כאן בחוץ תחילת הסתיו נחגג חג סוכות (צריפים).

יש אז נגיש רק מן החצר, חדר קטן, כמעט בוודאות, זה היה ghenizà, na סוג של בית קברות של ספרי תפילה ישנים עכשיו נפגע גם לשמש, או מפות ישנות, אשר אולם לא יכול להיות שרוף או נזרק מאשר בשם אלוהים עיבד אותם. העובדה שמדובר בסביבה לא קשורה בדרך כלשהי עם הפנים של הכנסת, תומך בהשערה.

בחדר גדול אחר בקומת הקרקע ממוקמים במקווה, האמבט na עמוק שבו אתה הולך לאמבטיה טיהור, ההסקה ואת פיר. התנור שימש באופן בלעדי עבור בישול מצה שהקהילה כל צרכו במהלך הפסח, נמצא בתוך בית הכנסת רק כדי לוודא כי מעולם לא היה מבושל מזונות המכילים שמרים. אפילו גם ניתנת תמיד את החשיבות של מים, טיהור אלמנט בטקס: חדר האמבטיה אותו, שתצטרך להתבצע בעיקר מי מעיינות מים, ניתן להחליף, המתיר העונה, על ידי טבילה סה"כ בים או נהר.

יתרה מזאת, המים משמש לשטיפת ידיים במזרקה הניח במסדרון של הכניסה, חריזה לעלות במדרגות המובילות אל האולם המשמש לתפילה.

המיקום של הכניסה לחדר זהה לזה של בתי כנסת רבים אחרים, בני זמננו, ספרדית טקס (באנקונה Carpenras ו Cavaillon צרפת): המבקש להיכנס בו זמנית ארון הקודש לירושלים. ואכן, בעוד אהרון מושם תמיד על הקיר כדי מזרח (מן השמש העולה), הכניסה נמצא בדרך כלל על אחד הצדדים הארוכים של החדר. אהרון, או ארון הקודש הוא סוג של אמונה, שבו נשמרים הטקסטים הקדושים (ספרי תורה), רצועות ארוכות של הקלף התגלגל על אשר עיבד את התורה.

אהרון של פזארו, ב מגולפים מוזהבים, היתה מוקפת עמודים ומעליה כתר ענק (כתר), אבל זה עץ מצופה זהב. עכשיו רק שרידי מתחם מפואר

עקבות על הקיר כי 197O הועבר בית הכנסת החדש של ליבורנו. ההעברה היה צורך לפטור אותו נזק בבניין רעוע עכשיו ובמיוחד משום שהוא אינו יכול עוד למלא את תפקידו כמו ארון קודש, שם כבר לא היתה הקהילה. אהרון הוא וחתימה ב 17O8 ידי אבן של Cupramontana Scoccianti אנג 'לו, הפעם המפורסם.

זה מדהים כמה, בשנת 1799, הוא הציל התקפה מרושעת של התושבים כי קריאתו של "ויוה מריה", במשך חמש שעות הרסו ובזזו את הבתים של הגטו שני בתי כנסת.

הקיר שממול שבו אהרון, ולאחר מכן הוצב מעל הדלת, עולה מכלול מרשים של tevàh, פשוט לא חוקי, גם אם הניח במעין דוכן מסננים אופיינית-Rite איטלקית, אבל הגשר גלריית אמיתי, היכן הם ממוקמים, לא רק officiating, אבל, כמו גם השימוש כמנהג הספרדים, רבים זמרי המקהלה. על המדף של tevàh officiant פותח את ספר התורה, וממשיך לקרוא את הקטע התנ"כ י של היום.

זוהי גישה, כמו בבתי הכנסת שאינם קיימים עוד אנקונה ו צפת וכן של Carpentras, טיפוס על סולם נשען על שני קירות בצד צעדים עשרה כמו בבית המקדש בירושלים (שנהרס על ידי הרומאים 7O לספירה)

Tevàh המרפסת של המאה הי"ח, בשנת מגולפים מוזהבים, הועבר לפני כמה עשורים של סקולה הלבנטינית של אנקונה.

משני צדי המרפסת של tevah כוללים, ממוסגר על גבי בהקלה, כי ליצור אפקט מסוים של עומק, נאיבי טמפרה שני ציורים המתארים את השמאלית, מוקף בנוף ירוק נחצים על ידי פלג סביר, קירות ירושלים שבראשו הכיפה של בית המקדש, פועל מתחת המילים "תמונה של בית המקדש - אשר מחדש ימים" שלנו, בזמן הנכון, למרגלות הר סיני, למחנה של היהודים ואת אוהל המשכן בו הוחזק ארון הקודש עם לוחות הברית של חוק.

Un triplice arco sostenuto da quattro colonne in finto marmo e capitelli decorati con festoni fioriti, mette in rilievo la separazione tra la sala e la galleria e conferisce un aspetto monumentale all’insieme architettonico.

לאורך הקיר המזרחי כאשר פתוח, מגיב שני צווים, החלונות של הגלריה, המרחב השמור לנשים, הם היו מוגנים gratings עבה המגולף בצורת זעיר מגן דוד (מגן דוד).

לפני שנים רבות, לאחר שיקום ארוך, gratings היו רכובים בבית הכנסת של Talpioth (ירושלים).

כנגד הקירות הצדדים dell'Aron ספסלי עץ מוכנים, כמו גם ספסלים פעמיים אחרים הפועלים במקביל הראשון: מערכת זו מאפשרת להפוך את המאמינים המבט שלנו להיות all'Aron, שממנה מחלץ את officiant-ספר תורה הן tevàh אם אתה קורא בו זמנית ומאפשר all'officiante של מבט לציבור לכוון את השירה בהשתתפות כל המאמינים, בהתאם למנהג הספרדים.

תודה על החלונות הגבוהים, החדר מלא אור, כך תוכל לבצע את הקריאה של טקסטים של תפילות, אור אשר הוסיף, בערב, אחד של נרות שמן רבים (אחד לכל המשפחה). תלוי על מוטות הרים ידי קרסים, תחת זמן גדול.

לפני השחזור, הקמרון היה צבוע כחול קובלט על רוזטות אשר הוצג צהוב בהיר, וצהוב היו ענפי האלון, מחווה ברורה דלה Rovere degi יהודים ספרדים, האדונים של פזארו.

חרם אנקונהעריכה

בשנת 1555 הוכרז על-ידי דונה גרציה ודון יוסף נשיא "חרם על נמל אנקונה". האניות שהיו קשורות עם סוחרים יהודים הצטוו להפליג לנמל הקרוב בפזארו. קהילות ישראל התפלגו: קהילת פזארו והנספחים אליה עודדו את החרם, אך יהודי אנקונה והקרובים אליה התנגדו לו. יהודי אנקונה חששו פן יעלה החרם את חמתו של האפיפיור ויסכן מאד את מצבם של היהודים ב"מדינת האפיפיור".

הדעה המקובלת היא כי החרם נתן את אותותיו באנקונה רק לזמן קצר, העיר שותקה והמסחר נדם. בחוף לא עגנו יותר אניות והמצב הכלכלי הורע. אך החרם לא ארך זמן רב. הנמל בפזארו לא יכל לשמש תחליף הולם לנמל העמוק והרחב של אנקונה. בינתיים גם האפיפיור מת והחרם חדל להיות אפקטיבי. עם זאת קיימת דעה אחרת לפיה החרם היה אחד הגורמים אשר גרמו לירידה במעמדו של הנמל שהיה לו בעבר, אליו לא חזר לאחר ביטול החרם ‏‏[7].

אתרים יהודיםעריכה

בעיר ניתן לבקר באזור הגיטו לשעבר ובמבנה בית הכנסת הספרדי, בתאום עם הקהילה היהודית באנקונה השומרת על האתרים בעיר. תחום הרובע שניתן לזיהוי היום במבנים מקוריים: שלושה עד ארבעה קומות מצויה ברחובות: Castelfidardo, Sarah Levi Natan, dell Scole (בתי הכנסת) ו-della Botteghe ‏‏[8].

מבנה בית הכנסת האיטלקי ננטש ואילו בית הכנסת הספרדי בתהליך שיחזור. שניהם ללא ארונות קודש והבמות לקריאה בספר התורה, אשר הועברו לישראל. בית הכנסת הספרדי מצוי ב:via della Scuola 25. הוא נבנה בסגנון המאה ה-17.

בית הקברות היהודי נמצא בדרך הנוף היורדת לים האדריאטי.

בית הכנסת הספרדיעריכה

Maria Luisa Moscatti Benigni מתארת את מבנה בית הכנסת, אשר נבנה בשנת 1642 כדוגמא ליישום אדריכלות הבארוק בבתי הכנסת ‏‏[9].

הוא ממוקם בלב העיר העתיקה, באזור הנתחם על-ידי חומות העיר. חזות המבנה אינה מסגירה את מהותו. בזמנו הרחוב נקרא: via del Ghetto Grande. המבנה עצמו עתיק וכלל מלבד משרדי הקהילה גם בית הספר, ישיבה ללימודי קבלה ומכון ללימודי חזנות. למבנה שתי כניסות: גדולה לבית הכנסת לגברים וקטנה יותר, המובילה לקומה שנייה לעזרת הנשים. בחצר יש מקווה, גניזה, מאפיה למצות ומזרקת מים לנטילת ידים.[2]

בית הכנסת ריק. ארון הקודש הועבר לבית הכנסת בליבורנו בשנת 1970 והבמה הועברה לבית כנסת בתלפיות בירושלים. הוא נבנה בשנת 1708. הבמה היא מיוחדת במינה. ניתן לחברי המקהלה לעלות אליה משני צידיה.

בית הכנסת האיטלקיעריכה

ארון הקודש מבית הכנסת האיטלקי והבמה מבית הכנסת האיטלקי נמצאים בבבית הכנסת אל-איסנבולי - ראו תמונות מטה

תמונות בתי הכנסתעריכה

תמונות הבית הכנסת הספרדי שעדיין קיים בעיר: מקור התמונות: האתר מטה

ארון הקודש והבמה שהובאו מבית הכנסת האיטלקי מפזארו

בתמונות הבמה אפשר לראות איך נראו בעבר ואיך נראים היום. בהגדלה אפשר לראות בבסיס הבמה ציור של בית המקדש.


הגטו היוםעריכה

מקור התמונות: האתר מטה

יוזמה לשימור אתריםעריכה

"מטבחי רגבה" אשר מייבאים מטבחים מיצרן רהיטים מפזארו, נתקבלה ביוזמה לשיקום בית הקברות היהודי העתיק בעיר. הסתבר כי בית הקברות, המשתרע על פני כשמונה דונם, התגלה במקרה, בתוך שמורת טבע, כשהצמחיה כבר כיסתה כמעט לגמרי את הקברים. החברה מפזארו

התאור של בית הקברות הוא כדלקמן: "חלק גדול מהקברים הם מתקופת גירוש ספרד הכל כתוב בעברית,ולא את כולם ניתן לקרוא. האדם האחרון נקבר שם בשנות ה-30...יש שם דברים יוצאי דופן כמוקברים עגולים וכיתובים מיוחדים."

בעקבות העבודות, הוצא ספר על בית הקברות, שעותק ממנו הועבר לבית לוחמי הגיטאות על מנת לראות מה אפשר ללמוד מהמקום.

לאחר שיפוץ בית הקברות עברו לשפוץ את בית הכנסת העתיק בפזארו". ‏‏[10]


אליהו מפיסארועריכה

ראו ערך מורחבאליהו מפיסארו

אברהם יערי כתב בספרו מסעות ארץ ישראל של עולים יהודים על מסעו של אליהו מפיסארו לארץ ישראל בשנת 1563. וכך הוא כתב "על נוסע זה אין אנו יודעים יותר ממה שנאמר בתיאור־המסע ועלה עם כל בני (Pesaro) עצמו. הוא היה יהודי עשיר מפיםארו ביתו לא״י למלא נדרו אשר נדר. ביום ט״ו באב שכ״ג ( 4 באוגוסט 1563 ) הפליג באניה ויניציאנית מויניציאה. הדרך היתד,: ויניציאה — פולה—קנדיה (כרתים)—קורפו—זנטי—קפריסין. ביום 11 בספטמבר 1563 , היינו חמשה שבועות של נסיעה בים, הגיע לפמגוםטה, עיר הנמל במזרח קפריסין.

באניה היו עוד יהודים אחדים: שני יהודים איטלקים, חכם אשכנזי, שלשה יהודים מארצות המזרח וזקן ספרדי מפיםאדו, והס המשיכו דרכם באניה עד טריפולי. ואילו אליהו ויהודי איטלקי אחר נשארו לפי שעה בפמגוסטה, כי שמעו שבארץ-ישראל ובסוריה פרץ דבר וחששו להמשיך דרכם. הנוסע מסביר שחשב שמוטב לו לחכות בקפריסין מאשר בטריפולי, כי מקפריסין קל יותר להגיע לא״י."

בקפריסין מצא הנוסע 25 משפחות יהודים מזרחיים. סיצליא ייות וספרדיים, וגס את הרב הגדול ר׳ אליעזר אשכנזי, שהיה רב במצרים במשך שנים רבות, ונאנס לצאת הימנה. ליהודים העשירים שבאיטליה הוא מייעץ להשקיע כספם בקפריסין ולהשתקע בארץ ישראל בצפת או בירושלים. בסיום דבריו הוא מעורר שוב את אחיו לעלות ל ארץ-ישראל: -מתי יבוא ואראה פני מעלתכם בארץ הקדושהך״

הוא תאר את כלי השייט של אותם הימים בפירוט רב, ועל כך כדאי לעיין בספר, המביא גם הסברים מפורטים למונחים.

הוא תיאר את חיי הקהילה היהודית בדרכובאי קפריסין במונחים לא מחמיאים.

ראו גםעריכה

לקריאה נוספתעריכה

  • בצלאל רות, תולדות היהודים ברומא, הוצאת מסדה, תל אביב, 1962.
  • לוצ'אנו טאס, יהודי איטליה, ספריית מעריב, תל אביב, 1978
  • יעקב פינקרפלד, בתי הכנסת באיטליה, מוסד ביאליק, ירושלים, תשי"ד
  • Annie Sacerdoti,Guida All'Italia Ebraica,Marietti, Casale Monferrato,1986

קישורים חיצונייםעריכה


הערות שולייםעריכה

  1. ‏Cohen‏
  2. ‏Almagià, Bolaffi‏
  3. ‏Camerini, D'Ancona, Da Pesaro,Della Ripa,DUrbino, Fano, Fogliano, Montebaroccio, Mondolfo, Recanati, Rieti, Viterbo, Montefiori,
  4. ‏Benporad, Tedeschi, Beer‏
  5. ‏Costantini, Camiz‏
  6. ‏היהודים קיבלו אישור מיוחד לקבור את מיתיהם מחוץ לעיר בהתאם להלכה היהודית‏
  7. ‏מקור: Bernard Dov Cooperman' In Iberia and Beyoind page 298
  8. ‏המקור: Annie Sacerdoti - מעט שונה מהמתואר בפיסקה לעיל‏
  9. Noemi Cassuto [The Italian Synagogue through the Ages http://www.jija.org/ENGLISH/JIJA/Synago/AgesCas2.html]
  10. ‏זהבה דוברת, [1] גלובוס, , 6 באוגוסט 2003‏

ברחבי אתר Wikia

ויקי אקראית