Family Wiki
Register
Advertisement
השם הרישמי

יע"א יגן עליה אלוהים או יכוננה עליון אמן

 	La_piazza_ebraica_e_la_gente 	 			  
 	Giuudaico_Romanesco 	 			  

La piazza ebraica e la gente

'Judaico Romanesco

ראו כאן:רומא - לתייר הישראלי

Ebrei_di_Roma_(Documentario_completo)_ITA

Ebrei di Roma (Documentario completo) ITA

Documentario storico delle radici degli Ebrei Romani sin dalla Roma dei Cesari fino ai giorni nostri, passando per i ghetti dei papi alle deportazioni nei campi di concentramento.

Roma ebraica

סמל הקהילה בבטאון הקהילה היהודית בעיר

Roma Ebrea

אתרים יהודיים ברומא

143453786

הדרך הראשית (via sacra) ב"פורום רומאנום" בה צעדו שבויי מלחמה יהודים מן המרד הגדול

יהדות רומא היא הקהילה הזרה היחידה ברומא, היכולה לטעון שהיא מקיימת נוכחות רצופה בעיר, יותר מאלפיים שנה. על גדות נהר הטיבר היה קיים היישוב היהודי העתיק ביותר באיטליה ובאירופה. מאז קיימת נוכחות יהודית ברומא, כמעט ללא הפסקה.

המקור הרשמי הראשון לקיום הקשרים בין ירושלים לבין רומא היה בתקופת החשמונאים. בשנת 161 לפה"ס, משלחת מטעם החשמונאים ביקרה ברומא, במטרה לכרות ברית עם המימשל הרומאי. מאז החלה התיישבות של סוחרים יהודים בעיר. החל משנת 69 לפה"ס גדלה האוכלוסייה היהודית בעיר בעקבות פדיון שבויים יהודים שהובאו לרומא על ידי המצביא פומפיוס בעקבות כיבוש יהודה מידי המלך החשמונאי אריסטובולוס השני . כך נוצרו קהילות ובשלב מסויים נמנו בעיר 12 בתי כנסת. מעריכים כי מספר היהודים בעיר הגיע ל-50,000, עשירית מאוכלוסיית העיר. לאחר נפילת השלטון הרומי עברו היהודים לחסות האפיפיורים. אלה נהגו ביהודים לפי הדוקטורינה הנוצרית: לפיה יש לשמור על היהודים במצב, שיהיו דוגמא למה שקורה לעם שלא קבל על עצמו את "הברית החדשה", דהיינו עליו להיות מושפל ובזוי. בעיר רומא פעלו חכמים יהודים. המפורסם שבהם היא בעל הספר "הערוך" ר' נתן בן ר' יחיאל. בשנת 1555 יצא האפיפיור בהכרזה כי היהודים אינם יכולים לגור יחד עם ציבור המאמינים הנוצריים. הם חוייבו לעבור לגור באזור שהוגדר בתור שכונתם. הם נשארו באזור זה עד לכיבוש איטליה על ידי נפוליאון בשנת 1870. יהודי רומא גרו בהגטו של רומא תוך אוטונומיה כמעט מלאה. היציאה מחומות הגטו יחד עם ההצטרפות של יהודי איטליה לתנועת התחייה האיטלקית, הביאה את יהודי רומא, כמו את שאר יהודי איטליה, למצב בו הם ראו עצמם כאיטלקים לכל דבר, חוץ מהיותם בני דת משה, לפי הגדרתם.

בשנת 1943 נכבשה רומא על ידי הגרמנים. השלטון החדש נקט בפעולות לריכוז היהודים לקראת משלוחם למחנות ההשמדה. נאסף כופר במטרה למנוע את הגזירה, ללא הואיל. בסופו של דבר נשלחו כ-1,000 מיהודי רומא למחנה השמדה.

היום גרים ברומא כ-15,000 יהודים, הקהילה הגדולה ביותר באיטליה. רוב יהודי רומא היום הם מהגרים שהגיעו ממצרים, אירן ולוב. קיימים בעיר כ-10 בתי כנסת. בבית הכנסת הגדול של רומא מתפללים בנוסח העתיק של יהודי איטליה.

בינואר 2002 נבחר הרב פרופ' שמואל (ריקרדו) די-סיניי (Riccardo Di Segni) לרבה של קהילת רומא‏‏ - Rabbino Capo della Comunità di Roma,[1],‏ במקום הרב אליה טואף שמילא תפקיד זה מאז תום מלחמת העולם השנייה. הוא נולד בשנת 1949, דור שלישי לרבנים, לימד בבית הספר לרבנים ברומא ובמקצועו הוא רופא רדיולוג. הוא משמש בתפקיד סגן מנהל של החברה הלאומית לביואתיקה באיטליה (Comitato Nazionale di Bioetica).

אקטואליה:גרפיטי צלבי קרס אנטישמי[]

המקור: הויקיפדיה האיטלקית

סדרה של גרפיטי צלבי קרס אנטישמי בוצעו לילה ברומא על הגטו היהודי, ליד האכסדרה ד Ottavia, על ידי אלמונים אשר לקחו כנראה את היתרון של בלבול שנוצר על ידי חגיגות הזכייה באליפות הלאומית גביע העולם.

"סיסמאות וכתובות נאצה אנטישמיות אינה מקובלת וחסר רגישות, וכן נגד כבוד האדם. אתה חייב לעשות נקייה או פיזית, של אותו, ואת האזרחים. אנחנו לא צריכים לתת לאנשים האלה זה עושה סוג של מעשים לא מקום ", אמר שר הפנים ג 'וליאנו אמאטו, יושב על האנטי שלה האפליה והאנטישמיות היום, ועדת הכנסת של רומא. "אני מתבייש בתור איטלקי נציג של הממשלה - הוא הוסיף - של הצורך להתמודד עם סוג זה של פעולה. היום לא צריך להיות דאגות כאלה יותר: רק לילה של חגיגות ניצחון של נבחרת הכדורגל הלאומית שלנו, בגלל שאיזה אידיוט מגיע לגטו לכתוב משפטים על הדעת ".

ליאונה Paserman, נשיא הקהילה היהודית ברומא, הדגיש כי "סמלים תקריות מבודדות של האנטישמיות של הלילה הזה להזכיר לנו שאנחנו לא חייבים להוריד את המתח."

ראש עיריית רומא, וולטר Veltroni, הוא מיד עשה סידורים עבור מעשי ונדליזם הוסרו. "זה - אמר ראש העיר של הבירה - פרובוקציה בלתי נסבלת ויש לעשות הכל כדי לאתר את ולהעניש את האחראים. הקהילה היהודית של רומא סבלה במקומות שבו הם הופיעו צלבי קרס סלטיק צלבים, חזק יותר את הכאב ואת אי הצדק המחריד ביותר: גירוש תושבי הגטו למחנה ההשמדה אושוויץ, שממנו אחדים חזר חי. סמלים אלה להעליב את הכאב ואת הזיכרון של העוול המחריד באופן לא ראוי הרומי של העיר ואת ההיסטוריה שלה יכול לסבול. "

גינוי פה אחד של האירוע מועבר על ידי כל הכוחות הפוליטיים. סגן הנשיא של בית הנבחרים, קרלו לאוני (זית) מדבר על "שערורייה מבישה, בלתי נסלח, כי מחזיר אותנו ברגעים האפלים ביותר בהיסטוריה של העיר שלנו." "אנחנו לצערי צדקו כאשר דיווחנו חזרה באירופה התפרצויות אנטישמיות של איטליה," אמר פרנקו ג 'ורדאנו (PRC), והוסיף כי "הישנות מדאיגה של מקרים כאלה שיחות מחייב זהירות רבה: הם חייבים להיות מתנגדים עם עליונה נחישות ידי יוזמה תרבותית רבה. " ג 'אנפרנקו פיני () טילפן הבוקר אל הרב הראשי של רומא, ריקרדו די סגני, כדי להביע את זעמו על גרפיטי אנטישמי שהופיע בגטו, להביע סולידריות כנה הקהילה היהודית כולה.

העידן הרומאי[]

בימי החשמונאים, בשנת 161 לפה"ס, נוצר הקשר הראשון בין האחים לבית החשמונאים לבין הרפובליקה של רומא. לפי ספר החשמונאים, יהודה ושמעון החשמונאיים שלחו שני שליחים, יהושע בן אליעזר ואפרים בן יוחנן, לרומא. הם התייצבו בפני הסנט ברומא במטרה להקים ברית אהבה ושלום אתם... ובני ישראל לא ידוכאו עוד תחת רגלי היונים[2]. הם הגיעו לכריתת הברית הבאה:

"וזאת משנה הספר, אשר כתבו על לוחות נחושת, וישלחו אותו ירושלימה, להיות להם לזכר הברית. יצו ה' את ברכתו שלום לעם רומא ולעם יהודה גם בים וגם ביבשה, וחרב לא תעבור בארצם עד עולם. אולם כי תקרה מלחמה ברומא, או בכל ארץ ממשלתם או בארץ בעלי בריתם, יעזרו אותם היהודים באמת ובתמים כפי מצב הדבר. ולא יכלכלו את אויבי רומא, לא בציד ולא בנשק לא בכסף ולא באניות כרצון הרומאים. כל אלה ישמרו לעשות חנם בלי קחת דבר. וכי תקרה מלחמה בארץ היהודים יבואו חיל רומא לעזרתם באמת ובתמים כפי מצב הדבר. ונתון לא יתנו לאויבי היהודים לא אוכל ולא נשק לא כסף ולא אניות, כי זה רצון הרומאים, ואת אלה ישמרו לעשות בלי מעל ומרמה.

על פי הדברים האלה הוקמה הברית בין בני רומא ובין היהודים. וכי יעלה על לב שניהם להוסיף על אלה או לגרוע מהם - כחפצם יעשו, וכל אשר יוסיפו או יגרעו יקום (ספר החשמונאים, פרק ח' כ"ב והילך)

לפי מירביליה אורביס רומא, בחיבורו "נפלאות העיר רומא", מדריך לציילן מהמאה ה-12, היה לוח ברונזה גדול סמוך לכנסיית סן בזיליו ועליו היה חקוק דבר הידידות, אשר נכרתה בין היהודים לבין הרומאים. ( אטיליו מילאנו, עמוד ))}

הברית נכרתה ומאז החלו להגיע סוחרים יהודים בעיר, בעיקר מאלכסנדריה במצרים. הידיעה הראשונה על קיום קהילה יהודית ברומא מתייחסת לשנת 139 לפנה"ס עת גורשו היהודים מהעיר על ידי בעל מישרה שיפוטית ברומא, קורנליוס סקיפיו היספניום ( Praetor Peregrinus: Cornelius Scipio Hispanus ) מכיוון שעסקו בתעמולה דתית[3]קורנליוס היה הממונה של היחסים בין התושבים הותיקים של רומא לבין המהגרים החדשים אליה הגיעו.

במצבם של היהודים בתקופת האימפריה הרומאית היו עליות ומורדות. יהודי רומא צידדו ביוליוס קיסר במאבקים הפנימיים בשלהי הרפובליקה הרומאית. לדברי ההיסטוריונים , כאשר נרצח קיסר, התאבלו עליו יהודי רומא. בשנת 61 לפה"ס פומפיוס כבש את ירושלים והביא עימו שבויים יהודיים לרומא. ברומא הם נפדו בידי יהודי המקום. וכך היו בעיר שתי קבוצות עיקריות של יהודים : הסוחרים שהגיעו ממצרים למרכז המסחר הבינלאומי והשבויים המשוחררים מיהודה. היתה גם קבוצה שלישית של האֶ‏דומים, קטנה אך בעלת השפעה, אשר גויירו בעל כורחם ובינהם משפחת הורדוס. בעתיד, יהיו שתי הקבוצות הראשונות, אלה אשר ירכיבו את הקהילה היהודית בעיר. ידוע גם על תופעה של הבעת אהדה לדת היהודית בעיקר בקרב נשים הרומאיות, בעיקר מן השכבות הגבוהות, כמו פופיאה, אשתו השנייה של נירון קיסר.

בראשית המאה הראשונה הגיע אוכלוסיית היהודים כבר לרבבות אחדות. המקור לכך הוא שתי ידיעות : משלחת מארץ ישראל לקיסר לוותה על ידי 8.000 יהודים ו-4,000 צעירים יהודיים אשר נשלחו לאי סרדיניה. [4] בימיהם של הקיסרים טיבריוס וקלאודיוס גורשו היהודים מרומא. הם הואשמו בתעמולה דתית. בימיו של אספסיאנוס החלה ירידה במעמד הקהילה היהודית כמו במעמד שאר קהילות היהודיות ברחבי אימפריה הרומאית. גרמו לכך שורה של אירועים : בשנים 67-70 לספירה, מלחמת הרומאים ביהודים, בשנת 70 חורבן בית המקדש על ידי טיטוס ובשנת 135 לספירה דיכוי מרד היהודים במזרח בכלל ובארץ ישראל בפרט מרד בר כוכבא על ידי אדריאנוס קיסר . הקהילה עמדה בפני האתגר, התמדה בפדיון אחיהם השבויים, אשר הגיעו לרומא תוך הפגנת המשך נאמנותם לקיסרות הרומאית. עוד דמות הייתה באותם הימים ברומא, ההיסטוריון יוסף בן מתתיהו, הוא יוספוס פלביום, אשר כובד באזרחות רומית וכתב את ספרי ההיסטוריה של התקופה.

המעמד הכלכלי של יהודי רומא היה באותה תקופה נמוך. הם היו רוכלים, סוחרי בגדים משומשים והיו אפילו מגידי עתידות. [5] בקטקטומבות היהודיות ברומא מופיע כתוב על גבי המצבות שמות בעלי מקצוע כמו צבע, קצב ומורה. אין שם כתובות פאר. כנראה מדובר ב"המון אדם טרוד למעלה מראש במלאכות פשוטות ובעסקים זעירים". [6].

בכתובות שנמצאו בקטקומבות, אנו מוצאים את שמותיהם של 12 בתי כנסת. הם נוהלו על ידי רשת של פרנסים ואנשי דת. היו מרכזי חינוך, תרבות וחברה לקהילה היהודית בעיר. היהודים הביאו לרומא מורשת ומנהגים מבית המקדש ולפי הדעה הרווחת בקרב יהודי רומא אלה הם היסודות לנוסח ולניגונים של נוסח התפילה האיטלקי (Rito Italiano). ריכוזי היהודים היו בשכונת טרנסטברה (Transtevere) ובעיר הנמל של רומא, אוסטיה, שם התגלו שרידי בית כנסת.

ביקורם של חכמי יבנה ברומא[]

2nd century Rome gold goblet shows Jewish ritual objects

ריקועי זהב עם סמלים יהודיים מהמאה ה-2 - ויקישיתוף, התורם:Humus_sapiens


ביקוריהם של חכמי יבנה ברומא, בראשות או בהשתתפות, הנשיא רבן גמליאל דיבנה, אשר נחשב לבעל סמכות רוחנית על ידי השלטון הרומאי, מתוארת בעשרים ואחד מסעות המובאים במסורת ישראל. ניתוח המקורות מראה כי מדובר לפחות בשתי מסעות, כאשר לכל מהמסעות היה הרכב משלחת שונה. ברם, חבר אחד היה משותף לשתי המשלחות, רבן גמליאל דיבנה שהיה ראש המשלחת השנייה ואילו המשלחת הראשונה שהייתה בראשות רבי אליעזר בן הורקנוס, היה רבן גמליאל חבר במשלחת.

הרכב משלחות חכמי יבנה אל הקיסרים ברומא
בשנת 95 אל דומיטיאנוס בשנת 96 אל נרווה
רבי אלעזר בן הורקנוס רבן גמליאל דיבנה
רבי יהושע בן חנניה רבי אלעזר בן עזריה
רבן גמליאל דיבנה רבי יהושע בן חנניה
רבי עקיבא


היה זה אחד מהביקורים של הנשיאים והחכמים מארץ ישראל בתפוצות ישראל, לאחר חורבן הבית השני. קיימים פרטים על ביקורים שנערכו בערים: נהרדעא, אנטיוכיה, אלכסנדריה ועוד
המשלחות באו לרומא, אל מרכז השלטון של הקיסרות הרומית, למטרות בעלות משמעות פוליטית. על רבי שמעון נאמר שהלך לפדיון שבויים[7] . על רבי עקיבא נאמר שפגש שר למלכות - "סריס מן מלכותא" [8]. במקרה נוסף נאמר שהלכו "למלכות פנימית"[9]

מטרת שתי המשלחות הייתה להציל את יהדות התפוצות מגזרות שעמדו לחול עליה לאחר חורבן הבית השני: הראשונה, בשנת 95 הייתה לביטול הגזירה של הקיסר דומיטיאנוס בִּ‏קְשַ‏ה למנוע את הגזירה המתוארת במקורותינו : "מכאן ועד ל' ( 30 ) יום לא יהיה בכל העולם יהודי"[10] והשנייה, בשנת 96 הייתה שתדלנות למען ביטול מס שני הדינרים כפי שמעידה המטבע שטבע הקיסר נרווה: Fisci Judaici Calumnia Sublata .
מועד יציאת המשלחת תלוי בשאלה מתי רבן גמליאל הגיע לגדולה. וכמה זמן עבר ממועד חורבן הבית השני עד אשר שלטונות רומא הסכימו לקבל פני מנהיג מארץ ישראל. ההיסטוריון צבי גרץ סבור כי הנסיעה הראשונה הייתה בימי הקיסר דומיטיאנוס, בשנת 95 והשנייה, לאחר מותו, בשנת 96, בימי הקיסר נרווה . תאריך המסע הראשון קשור לאירוע המובא על ידי ההיסטוריון הרומי דיו קסיוס הודות הקונסול טיטוס פלביוס קלמנס ואשתו שנאשמו בכפירה, עקב אימוצם את מנהגי היהדות. [11] לפי עדות דיו קסיוס, הקונסול הומת ואשתו הוגלתה לאי פאנדרטיה. בקטע במדרש רבה [12] היה הסנטור קלמנס "סנקליטו של מלך (=אחד משרי המלך) ירא שמים (כינוי לאוהד יהודים)" - ואשתו "הצדקת ממנו" - אשתו של קלמנס.[13]

ימי הביניים והרנסנס[]

כאשר עידן האימפריה הרומאית הגיע לקיצו, יהודי רומא עברו לחסות האפיפיורים. אלה נהגו ביהודים לפי הדוקטורינה הנוצרית שנקבעה על ידי הפילוסוף והתאולוג הנוצרי, אוגוסטינוס ( 354 - 430)[14], אחד מאבות הכנסייה המשפיעים ביותר על עיצוב הנצרות המוקדמת. לשיטתו, היהודים רשאים לחיות בארצות הנוצריות, אך מעמדם יהיה נחות בהכרח לעומת מעמדם של הנוצרים. לפי הברית החדשה, הכוהן הגדול קיפא, קבע כי הנציב הרומאי פילאטוס לא אשם בצליבת ישו. דמו של ישוע יהיה עלינו ועל בנינו (דהיינו על היהודים). קביעה זו שימשה בסיס לרדיפות ולהרג ביהודים ולגזרות נגדם. לפי כך היה על הנצרות לשמור על היהודים במצב מושפל ובזוי שיהיה דוגמה לנוצרים, שאולי חושבים על גיור, וגם על עמים אחרים שטרם התנצרו. במקביל נעשו מאמצים למנוע גיור נוצרים ליהדות וניתן עידוד להמרת הדת מהיהדות לנצרות. בין הגזרות שהוטלו על היהודים היו:

  • הוחרם רכושם של אלה שהתגיירו ושל אלה שגיירו אותם.
  • יהודי שהתנצר זכה בסל של הטבות.
  • על היהודים נאסר להינשא לנוצרים.
  • יהודים לא יכלו לכהן במישרות ציבוריות.
  • הוטל על היהודים מס למימון שרותי הכנסיה.

קיים דמיון בין גזרות אלה לבין חוקי הגזע באיטליה אשר נחקקו בשנת 1938.

בימי הביניים התפתחו ברומא חיים יהודיים פוריים. היו בעיר חכמים יהודים, המפורסם שבהם הוא בעל ספר "הערוך" ר' ר' נתן בן ר' יחיאל . הוא חי בתקופה בה למד רש"י בישיבות מגנצא וורמייזא שבאשכנז ולימד וכתב בטרואה ("טרויש") שבצרפת. ספר הערוך הוא מעין מילון-אנציקלופדי עברי למלים הקשות, הנדירות והלועזיות של ספרות התלמוד והמדרש - חיבור חריג וכמעט ראשון מסוגו[15].

רבי בנימין מטודלה, הנוסע היהודי בן המאה ה-12, מביא עדות מרתקת מביקורו ברומא:

" רומה היא ראש מלכות אדום. ושם כמו מאתיים יהודים מכובדים ואין פורעים מס לשום אדם (הדגשה שלי). ומהם משרתי האפיפיור אלכסנדרוס הוא האגמון הממונה על אדום. ושם חכמים גדולים ובראשם ר' דניאל הרב ור' יחיאל, משרת האפיפיור, והוא בחור יפה, נבון וחכם. והוא יוצא ובא בבית האפיפיור והוא פקיד ביתו ועל כל אשר לו. והוא נכדו של ר' נתן שעשה ערוך השלחן ופירושיו ור' יואב בן ר' שלמה ור' מנחם ראש הישיבה ור' יחיאל הדר במשמברי.

ושם שני עמודים נחשת שהיו בבית המקדש ממעשה שלמה המלך ע"ה. ובכל עמוד חקוק שלמה בן דוד. ואמרו היהודים אנשי רומה, כי בכל שנה, ביום ט' באב (מועד חורבן בית המקדש) מצאו זיעה עליהם נגרר כמו מים. ושם מערה שגנז טיטוס בן אספסינוס כלי בית המקדש שהביא מירושלים. ושם מערה בצד אחר של הנהר טיברו ושם קבורים הצדיקים עשרה הרוגי המלוכה.

בתחילת המאה ה-16 אורגנה הקהילה על ידי דניאל מפיזה שהיה מראשי יהדות רומא. היה זה לאחר שהגיעו לעיר בשלהי המאה ה-15 ותחילת המאה ה-16 המוני פליטים, אשר ייסדו בה אחד-עשרה בתי כנסת. המאבק הגדול היה בין ה"איטלקים" - תושבי רומא מימים ימימה והנספחים הותיקים וכנגדם ה"אוּ‏לטרָ‏מוֹ‏נְטִי" - כלומר אלה שהגיעו "מעבר להרים" -הרי האלפים - האשכנזים וכן הגולים הגיעו לעיר מדרום איטליה - ממלכת "המלכים הקתוליים" : פרננדו השני מלך אראגון ואיזבלה הראשונה מלכת קסטיליה.

הבנקאי כתב תקנון לקהילה והאפיפיור נתן לה אישור רישמי בבולה שלו ב-12 דצמבר 1524 והפכה למחייבת את הקהילה. בנקאיים, גבירים ובעלי הון צנוע - במשפר שווה בחרו נציגים ל"ועד" (congrega), אשר מנה 60 איש - כאשר מחציתם איטלקים ומחציתם "אולטמונטי" ‏‏[16] 25. ליד דניאל מפיזה עזרו, הרופא ופרשן המקרא, רבי עובדיה ספורנו והרופא יצחק צרפתי.

ההסדרים שנקבעו נשארו בתוקף עד המאה ה-20.

הגטו ברומא[]

Piazza Mattei

מקור המים של יהודי הגטו המקור: ויקישיתוף, צילם: מלמד כץ

ערך מורחב:גטו רומא

בשנת 1555 נצטוו היהודים לעבור לגור באזור מוגדר ברומא הוא הגטו של רומא. בו הם גרו במשך 300 שנה. בהתחשב בעובדה שרק יהודים גרו בשכונה , אשר ניתן לכנותה בשם גטו, התפתחו בה חיים בעלי אופי מיוחד [17] . בשכונה היהודית הוקמו חבורות למתן עזרה בתחומים רבים, עד שלושים במספר. מוסדות הקהילה ניהלו את חיי התושבים. התפתח פולקלור מקומי, שהדיו נשמרים עד היום. עם כיבוש רומא בידי נפוליאון בשנת 1797, בערב פסח, הופלו חומות הגטו ויהודי רומא, שוב, הורשו לגור בכל רחבי העיר.

העת החדשה[]

העת החדשה מתחלקת לשלוש תקופות: "איחוד איטליה" והקמת הרפובליקה(1815-1914), מלחמת העולם הראשונה ו"תוצאות מלחמת העולם הראשונה" (1914-1918) ושלטון ה"פשיזם" (1922-1943)

בתקופות אלה יהדות רומא נהגה כמו יהדות איטליה ולכן אין מקום לכתיבת פרק נפרד .נדון בתקופה זו במסגרת הערך : יהדות איטליה.

הגרמנים ברומא[]

A GOLDEN PLAQUE DONATED BY THE ITALIAN JEWS TO THE ISRAEL STATE UPON ITS BIRTH

לוח זהב שניתן שי למדינת ישראל ליום הקמתה - נעשה מזהב שנותר מהאיסוף שנעשה עבור הגרמנים צילם: COHEN FRITZ 1 בינואר 1948 מדינת ישראל אוסף התצלומים הלאומי

ב-5 ספטמבר 1943 פירסמה מפקדת צבאות הברית, ארצות הברית ובריטניה, הודעה על חתימת שביתת נשק עם ממשלת איטליה. לכאורה הייתה "שביתת הנשק צריכה להיות סיומה של מלחמת העולם השנייה. לא כך חשבו הגרמנים שפלשו לאיטליה וכבשו את חלקה הצפוני והמרכזי עד רומא. למרות המצב הבלתי יציב של הצבא הגרמני בחזית נגד בעלות הברית, אשר פלשו בכמויות הולכות וגדלות לאיטליה, החליטו השלטונות הגרמניים ברומא לפעול מייד נגד היהודים.ואכן, אחרי שבועיים של כיבוש רומא על ידי הגרמנים, ראשי הקהילה זומנו לשגרירת גרמניה ושם נאמר להם כי "אנו רואים בכם יהודי איטליה חטיבה מיוחדת, אך בלתי נפרדת, של אוייבים מסוכנים". אם תצליחו לאסוף 50 ק"ג זהב תוך 36 שעות למאמץ המלחמתי הגרמני "לא יארע לכם כל דבר רע". בסיומו של המועד נאסף הסכום במלואו ועוד 30 ק"ג, שנשארו ברזרבה ובסופו של דבר נתרמו בתש"ח למדינת ישראל במטרה לרכוש נשק מגן למדינה החדשה [18] .

אתר YNET מוסר הוותיקן: האפיפיור בזמן השואה הגן על יהודים באמצעות שתיקתו כי:"שר החוץ של הוותיקן, הקרדינל טרקיסיאו ברטונה, יצא להגנתו של האפיפיור המנוח פיוס ה-12 שכיהן במהלך מלחמת העולם השנייה, והואשם ששמר על שתיקה בקשר לשואה. ברטונה אמר לעיתון הוותיקן כי "באמצעות גישתו הזהירה, פיוס ה-12 הגן על יהודים ועל פליטים". ברטונה הוסיף שאם האפיפיור "היה מתערב בצורה פומבית, הוא היה מסכן את חייהם של אלפי יהודים שהסתתרו על פי הוראתו ב-155 מנזרים ברומא".

היכן נעלמו 50 ק"ג זהב ?[]

פטמבר 1943, הגרמנים השתלטו על רומא, שנכנעה לבעלות הברית. שלושה ימים אחרי זה, לויטננט קולונל הרברט קפלר, ראש משטרת הבטחון , זימן את ראשי הקהילה היהודית ונאמר להם כי "אנו רואים בכם יהודי איטליה חטיבה מיוחדת, אך בלתי נפרדת, של אוייבים מסוכנים". אם תצליחו לאסוף 50 ק"ג זהב תוך 36 שעות למאמץ המלחמתי הגרמני "לא ירע לכם כל דבר רע". בסיומו של המועד נאסף הסכום במלואו ועוד 30 ק"ג, שנשארו ברזרבה ובסופו של דבר נתרמו בתש"ח למדינת ישראל במטרה לרכוש נשק מגן למדינה החדשה (המקור:לוצ'אנו טאס, יהודי איטליה, ספריית מעריב, תל אביב, 1978. עמוד 120).

הסכום נאסף, בין השאר, לטענת הותיקן, גם בעזרתו. למרות ההבטחה, נערך "צייד" על יהודי רומא, ולמעלה מאלף מהם נשלחו להשמדה.

בספר שיצא לאור בשנת 2000 כותבת Susan Zuccotti בספרה "UNDER HIS WINDOWS:The Vatican and Holocasust בהוצאת אוניברסיטת Yale את הדברים הבאים:

Cquote2 אחרי המלחמה, כל החמישים ק"ג, נמצאו במשרדו של Ernst Kaltebrunner ראש (Reich Security Main Offive (RSHA. התיבה עם הזהב לא נפתחה מעולם.(עמוד 154) Cquote1

בארכיון הצילומים של מדינת ישראל מופיע התמונה לעיל. ניסיתי לאתר את גורל הלוח, ללא הצלחה. עכשיו יש לי חידה נוספת:היכן נעלמו 50 ק"ג זהב ?

"היודנאקציון"[]

World war II Memorial deporting of Jews of Rome 16 October 1943

לוח לזכר מקום ריכוז יהודי רומא להשמדה מכיכר הגטו

Mazevet zocaronC

לוח זיכרון לנספים בשואה מיהדות רומא בכניסה הצדדית של בית הכנסת הגדול של רומא, צילם: דניאל ונטורה

הגרמנים לא הניחו לקהילה העתיקה, אדולף אייכמן שלח נציג מיוחד לרומא ללמוד את הנושא. בשבת, 16 אוקטובר 1944, בחג הסוכות החל המצוד על יהודי רומא. יחידות בטחון מיוחדות מגרמניה חילקו את רומא לעשרים וששה אזורים ולפי כתובות ידועות מראש אספו את היהודים לכלא. הכנסייה הנוצרית, כנראה, בהנחיית האפפיור, עזרה ליהודים למצוא מקלט. פיוס השנים עשר חש ששלטון הגרמנים עומד להגיע לקיצו ומכאן הנחייתו לסייע ליהודים במציאת מחבוא במנזרים. בסוף היום הסתכם "היודנאקציון" ב-1259 נפשות: גברים, נשים וטף. בהתערבות האפיפיור שוחררו בני נישואי תערובת. לבסוף נשלחו 1,007 נפש אל מחנה השמדה בבירקנאו והושמדו בתאי הגזים. בסוף המלחמה חזרו לרומא: 13 גברים ואישה אחת .

אתר יד ושם.

מאות יהודים נוספים נשלחו לאחר מכן אל מחנה השמדה. כן נרצחו יהודים במחצבות ארדאטינה (Fosse Ardeatine). ב-25 מרץ 1944 נרצחו במחצבות 335 אזרחים, נוצרים ויהודים, בתור תגמול על הריגת חיילים גרמניים על ידי הפרטיזנים האיטלקים. במקום בו קבורים הנרצחים נבנה "יד-ושם" איטלקי בחסות רשת המוסיאונים של הצבא האיטלקי.

מיהודי רומא ניספו בשואה יותר מאלפיים נפש. על קיר בית הכנסת הגדול של רומא מופיע שמם.

הקהילה היהודית היום[]

הקהילה האיטלקית ברומא מונה כ-15,000 נפש כמחצית מיהודי איטליה.יהודי רומא הם תומנים נלהבים של מדינת ישראל יש אפילו עליה אם כי במספרים קטנים ביותר - המניע העיקרי של העולים הוא רצונם לשמור על יהדותם של הילדים. נשואי תערובת הוא חששם הגדול אך קשה לעזוב את המשפחה, את הידידים , הפרנסה .... .היהודים פעילים מאוד במישור הציבורי וגם בפעולות מיוחדות למען ישראל. אישים יהודיים מופיעים באמצעי התקשורת מעל ומעבר לחלקם באוכלוסיה. אם תשאל עובר אורח ברחוב כמה יהודים יש ברומא ובאיטליה יגידו לך כי מדובר בכמה מאות אלפים !

בתי הכנסת[]

הרצאה_58_13-10-2021_-_"תחיית_עתיקות_נוסח_יהודי-_ארוך_הקודש_הקטאלני_ברומא''_מפי-_פרופסור_איליה_רודוב

הרצאה 58 13-10-2021 - "תחיית עתיקות נוסח יהודי- ארוך הקודש הקטאלני ברומא'' מפי- פרופסור איליה רודוב

כולל תמונות של חמשת בתי הכנסת בגטו רומא

ערך מורחב:בית הכנסת הגדול של רומא

ברומא יש יותר מעשרה בתי כנסת, בחלקם מתקיימת תפילת שחרית כל בוקר אך עיקר הפעילות היא בשבת. למבקר בעיר, אציין תופעה מיוחדת: בבית הכנסת הגדול נוהגים להתכנס בין הערבים, בשעת תפילת מעריב, בני משפחות, יהודים ובני תערובת, אשר להם קרובי משפחה שזהו יום הזכרון שלהם "יורצייט". חזן הקהילה קורא בקול רם את שמותם. זו הזדמנות מיוחדת במינה לעמוד על הרכבה של הקהילה היהודית. למעשה רק בזכות ההגירה מלוב, מאירן,ממצרים ומעירק יש עדין קהילה מהותית בעיר.אפילו בבית הכנסת האשכזי בעיר מתפללת היום קבוצת יהודים מלוב.מרשים מאוד טכס הדלקת החנוכיה בכיכר מרכזית בנוכחות טובי העיר. מקומם של יהודי איטליה ה"מקוריים" נשאר רשום בספרי דברי הימים.. יה זכרם ברוך

ברומא יותר מעשרה בתי כנסת, בחלקם מתקיימת תפילת שחרית כל בוקר, אך עיקר הפעילות היא בשבת. בבית הכנסת הגדול נוהגים להתכנס בין הערביים, בשעת תפילת ערבית, בני משפחות, יהודים ובני תערובת, אשר להם קרובי משפחה שזהו יום הזיכרון שלהם "יארצייט". חזן הקהילה קורא בקול רם את שמותיהם. בחנוכה מאורגן על ידי שליחי חב"ד בעיר טקס הדלקת חנוכיה מרשים מאוד בכיכר מרכזית, בנוכחות ראשי העיר.

הרכב הקהילה היהודית שונה מאוד מכפי שהיה בעבר - רק בזכות ההגירה מלוב[ יש עדין קהילה מהותית בעיר. אפילו בבית הכנסת ה[אשכנזים| בעיר מתפללת היום קבוצת יהודים מלוב. מקומם של יהודי איטליה ה"מקוריים" נשאר רשום בספרי דברי הימים.

ניב יהודי רומא[]

ערך מורחב: ניב יהודי רומא (להשלמה)

מאכלי יהודי רומא[]

Carciofidiebrei

תצוגת הארטישוק ליד מסעדה ברחוב

המאכלים המיוחדים של יהודי רומא הם מאופיינים באותן תכונות של מאכלים יהודיים בכלל: אין ערוב בין בשר לחלב , רק של בעלי חיים כשרים ובשחיטה דתית, לבין חמאה, המקובל באוכלוסייה המקומית. שימוש רב בירקות, כולל בכל חלקי הירק: העלים, הגבעול והשורשים.

אחד המאכלים הטיפוסיים של יהודי רומא הוא הארטישוק ( או קינרס, חרשף), שעליו מטוגנים בסיר מלא שמן זית. המאכל מכונה הארטישוק של היהודיCarciofi alla giudia. המסעדות ברחוב המרכזי של הגטו ברומא, רחוב פורטיקו ד'אוטביו ( via Portico D'ottavia)[19], מתמחות בבישולו.

כמובן משעה מאפה, חלקם אופיניים לכל חג וחג. ברחוב המרכזי של הגטו יש מגדניות המתמחות במאפים האלה. יש לציין במיוחד את המאפה המכונה "פיצה", שאין לא כל קשר לפיפה המוכרת לנו. הפיצה ברומא הוא מאפה מתוק הכולל בו פירות מסוכריזים ( מטובלים ומבושלים בסוכר) מכל המינים וכן סוגי פירות מתוקים.

על משפחות יהודי רומא[]

רומן פריסטר כתב בעיתון הארץ ביום 13 מאי 1986 על "כמנהג יהודי רומא". בהזדמנות שהוענקה ליואל דה-מלאך, חבר קיבוץ רביבים, פרס ישראל על הישגיו בחקלאות המדבר, החליט כתב הארץ לסקור את עליית יהדות איטליה.

ארכיון יהודי רומא[]

ארכיון קהילת רומא

לוח זמנים[]

המועד האירוע
161 לפנה"ס משלחת יהודה המכבי באה לכרות ברית בין היהודים לבין הרומאים.
150 לפנה"ס משלחת יונתן הוופסי, המכבי מגיע לרומא במטרה לחזק את הברית.
139 לפנה"ס משלחת שמעון התרסי, המכבי ברומא. תחילת התיישבות סוחרים יהודים בעיר.
100 לפהנ"ס-44 לפנה"ס יוליוס קיסר קיסר מכיר בזכויות היהודים וממשיכו אוגוסטוס קיסר. מגדיר את היקף ההקלות שמהם יהנו היהודים.
61 לפנה"ס פומפיוס, המצביא הרומאי, שכבש את ממלכת יהודה ומביא משם 60,000 שבויים . רובם נפדים ונעשים "חופשיים" (Liberti) ומצטרפים ליהודי העיר.
19 טיבריוס קיסר מגרש את יהודים מרומא ומגלה 4,000 צעירים לסרדיניה
31 טיבריוס קיסר מרשה את שיבת היהודים לרומא.
40 בימי קליגולה קיסר, הפילוסוף היהודי פילון האלכסנדרוני מאלכסנדריה שבמצרים, בא לרומא בראש משלחת במטרה לבטל את הגזרות נגד היהודים.
54-68 נירון קיסר גוזר גזרות על היהודים ועל הנוצרים.
70 אספסיאנוס קיסר וטיטוס קיסר מגלה לרומא 90,000 שבויים מיהודה. הוא מטיל על היהודים מס מיוחד הנקרא "המס היהודי" (fiscus judaicus) , במקום "מחצית השקל" שתרמו לבית המקדש בעת קיומו.
95 בימיו של דומיטיאנוס קיסר, מגיעה לרומא משלחת מארץ ישראל, הכוללת את רבן גמליאל דיבנה, אשר נחשב לבעל סמכות רוחנית על ידי השלטון הרומאי, אליעזר בן הורקנוס ויהושע בן חנניה בבקשה לבטל גזרות נגד היהודים.
120 רבי מתיא בן החרש מגיע מיבנה כדי לארגן את הקהילה היהודית בעיר ומקים בית מדרש.
135 אדריאנוס קיסר מביא גל שבויים אחרון ( לפי המקורות, לפחות, רבבות אחדות) אחרי סיום מרד בר כוכבא
145-211 ספטימיוס סוורוס קיסר (Lucius Septimius Severus), מאפשר ליהודים לקבל מישרות ציבוריות ומשחרר אותם מחובות אזרחיות שאינן עולות בקנה מידה אחת עם מצוות דתם.
300 - 500 הנצרות בשלטון. הגבלות על היהודים.
325 הנצרות מוכרזת כדת שלטת.
361-363 יוליאנוס קיסר מאפשר חופש ליהודים ומבטל את המס היהודי המיוחד שהוטל עליהם מאז חורבן הבית.
410 אליארך מלך הויזיגותים כובש את רומא ובוזז את אוצר בית המקדש והקהילה היהודית נפגעת ורכושם נשדד.
435 גנזריך מלך הוונדליים מגביר את הפגיעה ביהודית
489- 526 תאודוריק הגדול מלך האוסטרוגותים אישר ליהודים אטונומיה והישוה את מעמד המשפט העברי למשפט המקומי.
590- 604 האפיפיור גרגוריס ה-1 מאשר את המשך מתן הזכויות ליהודים, להוציא החזקת עבדים נוצרים. המליף על העברת היהודים על דתם בדרכי נועם ודברי פיתוי.
600 - 1000 מספר היהודים ברומא פוחת ויורד ל-40,000. חשיבותם פוחתת.
1078 האפיפיור גרגורי ה-7 אוסר על היהודים להיות במשרות ציבוריות.
1159- 1167 רבי בנימין מטודלה, הנוסע היהודי מבקר בעיר.
1159 - 1181 יחיאל, נכד רבי נתן בן רבי יחיאל בן משפחת ענָ‏ו, מחבר "הערוך השלחן" אמרכל בית האפיפיור אלכסנדר ה-3
1100-1250 אבן עזרא, יהודה הלוי והרמב"ם עוברים ברומא.
1130 - 1138 האפיפיור אנקאלטוס ה-2, כנראה ממוצא יהודי, שבור ומובס בסוף ימיו
1215 הכנסייה מחליטה על ביטול הזכויות האזרחיות של היהודים ומחייבת אותם לשאת סימול מיוחד על בגדיהם
1400-1500 התחדשות רוחנית ותרבותית של הקהילה היהודית ברומא
1418 האפיפיור מרתין ה-5 יוצא להגנת היהודים
1492 -1515 מגיעים לרומא גולים מספרד, פורטוגל, דרום איטליה, סיציליה וסרדיניה.
1524 מוקמת מועצה לניהול הקהילה היהודית המסדירה את היחסים בין התושבים הוותיקים לגטו לתושבים החדשים שזה עתה באו.
1527 חילותיו של צ'ארלס ה-5 גורמים נזק רב לרכוש היהודי של הגטו.
1555 האפיפיור פאול ה-4 מכריז על "הסגר" ליהודים, מה שיכונה בדיעבד: הגטו היהודי. על היהודים הוטלו הגזרות הבאות: מהשקיעה עד הזריחה יש להישאר ב"הסגר", יש לעסוק רק במסחר בסחורות משומשות, על הבגד יש לתפור טלאי זיהוי והוטלו הגבלות על הרופאים ועל הבנקאיים.
1566 היהודים הצטוו להתרכז בבית כנסת אחד, אך הצליחו לכלול חמישה בתי כנסת.
1775 האפיפיור פיוס ה-6 החמיר את הגזרות על היהודים: נאסר עליהם לקרוא, לפרש ולרכוש ספרים עבריים, הפוגעים בקדשי הדת הנוצרים. ספרים אחרים הורשו רק באישור האינקוויציה. נאסר עליהם העיסוק בחכמת הנסתר ובכישופים. נאסר כל קשר עם המומרים והמעומדים למומרות.
1798-1799 הצרפתים כובשים את רומא. היהודים יוצאים לחופשי. מוכרז כי "היהודים שווים בזכויות לאזרחי רומא". בוטלו המיסים המיוחדים עליהם.
1809-1814 רומא חלק מהאימפריה של נפוליאון. ברומא מוקמת קונסיסטורי עמו בפריז
1814 נפוליאון יורד מעל מסך ההיסטוריה. היהודים חוזרים להיות תחת שלטון ומוגבלים בזכויותיהם.
1831 האפיפיור גרגורי ה-14 מכריז על שיויון זכויות בין יהודי רומא לבין שאר אזרחיה.
1848 "חומות" הגטו נופלות.
1870 רומא מצטרפת לממלכת איטליה
1885 הגטו נהרס לפי תוכנית חדשה לבינוי מרכז העיר.
1904 חנוכת בית הכנסת הגדול של רומא
1910 מבנה "חמשת בתי הכנסת" נהרס והמקום הופך להיות ככר ציבורית.
1938 מוטלים חוקי הגזע על יהודי איטליה.
1943 הגרמניים דורשים 50 ק"ג זהב כופר. 2,091 יהודים מוגלים לגרמניה.
1944 הטבח בפוסה ארדיאטינה, 76 יהודים נרצחים בבמחצבות.
1948 - 1967 יהודים רבים מגיעים לרומא מארצות ערב, בייחוד מלוב.
1982 התקפה מחבלים על בית הכנסת הגדול. ילד בן שנתיים נהרג.


תמונות מהרובע היהודי - 2008[]

צילם:דניאל ונטורה

מידע לתיירים היהודים מטעם הקהילה[]

Roma ebrea1
Roma ebrea2

קישורים חיצוניים[]

פעימה יהודית בלב העולם הקתולי[]

תזכורת מעיר אימי: רומא העברית

פעימה יהודית בלב בעולם הקתולי

מצאתי כתבה מאייר תשס"ט של הרב אליהו בירנבוים על "פעימה יהודית בלב עולם קתולי". הנה קטעים ממנה

  • לצעוד ברחובות רומא, ובפרט באזור הגטו היהודי, פירושו לחוש הדים של היסטוריה ארוכה, מרתקת ורצופה. ראשיתה בימי בית שני, ימי החשמונאים, ומאז ימי האימפריה הרומית – לאחר הפסקה לא ארוכה - הרציפות נשמרת. אבל כמובן, רומא היא בראש ובראשונה בירת ההיסטוריה של הקיסרות הרומית ושל הכנסייה הקתולית. הנוכחות היהודית מקבלת גוון מיוחד לאור היותה של העיר מושבו של הוותיקן, מושבם של האפיפיורים מאות בשנים. האם וכיצד חרב האימפריה הרומית מחד וצלילי פעמוני הכנסיות מאידך השפיעו על חייהם ועל אופיים של היהודים בעיר? כיצד חיו וחיים יהודים בלב ליבו של המרכז העולמי של הנצרות? אלפיים שנותיה של קהילה ייחודית זו הן מעין בבואה של כל ההיסטוריה של יהדות הגולה. האור והחושך אשר היו מנת חלקם של יהודי רומא בבירת הנצרות מסמלים בזעיר אנפין את התלאות שעבר העם היהודי בגלויותיו השונות. דרכה של קהילת רומא לשמור על קיומה הפיזי והרוחני אף בתנאים קשים תוך כדי תרומה והשפעה על תרבות המקום, מהווה דוגמא המלמדת את סוד קיומו של העם היהודי.
  • לא אשכנזים ולא ספרדים - הקהילה האיטלקית איננה קהילה אשכנזית או ספרדית כרובן של קהילות ישראל, אלא בעלת מסורת מפוארת ייחודית ועצמאית. במשך תקופה ארוכה פיתחו יהודי איטליה תרבות עצמאית אשר אין לה אח ורע בגלויות אחרות. יהודי איטליה היו לרוב מעורבים בדעת עם בני הסביבה האיטלקית, לא בלטו בלבוש שונה ודיברו את שפת המקום; השימוש בשפה העברית היה מוגבל לתפילה בלבד. אמנם גם כאן היתה 'שפה יהודית': "יודאיקו רומנסקו". סופרים רבים ברומא כתבו בניב איטלקי זה, אשר היה שגור בפי היהודים כמו הלאדינו בפי יהודי ספרד או האידיש בפי יהודי אשכנז.
  • נוסח רומא - עדות לדרכה הארוכה והמתמשכת של יהדות רומא היא "נוסח רומא" בתפילה. נוסח זה הוא העתיק ביותר מבין הנוסחים המוכרים כיום, והוא הנוסח המקובל בתפילות בבית הכנסת הגדול ברומא ובעוד בתי כנסיות בעיר. מקורו של נוסח זה בנוסחי תפילה קדומים בבבל וכן בנוסחאות ארץ ישראליות קדומות. מי שלא רק קרא בסידור אלא גם זכה לשמוע את נוסח התפילה, שם לבו לאופן ההגייה המיוחד של המילים ולמנגינות הנוסח האיטלקי, השונות מאלו המוכרות של האשכנזים והספרדים גם יחד.
  • ערב השואה התגוררו באיטליה כולה כ-43,000 יהודים, ומתוכם כתריסר אלפים ברומא עצמה. כ-7,000 יהודים איטלקים נשלחו למחנות השמדה, ומתוכם רק כ-800 ניצלו. רוב יהודי איטליה – כ-30,000 - הסתתרו במשך המלחמה במקומות שונים, בעיקר בבתים של שכנים, אצל אנשי כמורה ובמנזרים. כ-4,000 מיהודי רומא מצאו מקלט במוסדות הכנסייה. מיד אחרי המלחמה שוקמה הקהילה היהודית ברומא וכעשור אחרי המלחמה שוב מנתה הקהילה כ-12,000 יהודים.
  • שתי טרגדיות התרחשו בימי השואה ברומא - נוסף על עצם השמדתם של אלפיים מיהודיה. האחת, המפורסמת יותר, היתה סירובו של האפיפיור פיוס ה-12 לגנות את רצח היהודים בשואה. השנייה היתה אסון מבית: הרב הראשי של רומא, הרב ישראל צולי, התנצר זמן קצר לאחר השואה. הרב צולי מצא מקום מקלט במשך השואה בוותיקן. עם שחרור העיר ב-1945 הורחק הרב ממשרתו הרמה כיוון שהיו חשדות על כך שבמשך המלחמה הוא מסר רשימות של יהודים לצבא הנאצי. צולי בחר להתנצר. את תקפיד הרבנות קיבל אחריו הרב דוד פראטו ולאחריו שימש ברבנות ברומא במשך 50 שנה הרב אליה טוואף.
  • בית מדרש לרבנים - בין מוסדות הפאר של יהדות רומא ניתן לציין מוסד עתיק יומין ומוסד חדש. המוסד בעל ההיסטוריה הארוכה הוא בית המדרש לרבנים אשר הוקם על ידי שמואל דוד לוצאטו, שד"ל, בפדובה בשנת 1829, ומאוחר יותר נדד לרומא. מראשית דרכו מכשיר בית המדרש ללא הפסקה דורות של רבנים כפי מנהג איטליה, מתוך שילוב של לימוד תורה והשכלה כללית. המוסד החדש הוא אוניברסיטה יהודית, "טורו קולג'", בראשותו של הרב ד"ר שלום בחבוט – מוסד ייחודי ברחבי אירופה, המתאים מאוד לשילוב הקלאסי שהיה נהוג ברומא בין יהדות לבין תרבות העמים.
  • הרב הראשי של רומא, הרב ד"ר די סיניי, ממשיך מסורת ארוכה באיטליה עוד מימי הביניים של רבנים שהיו גם רופאים. הרב די סיניי מתחיל את יומו כרופא וממשיך אחר הצהריים בתפקידו כרב ראשי ומרפא נפשות. מתוקף תפקידו הוא משמש כדמות הרוחנית המשרתת את יהודי הקהילה ברומא וגם מעין שר החוץ בכל הקשור לקשרים עם הוותיקן ועם השלטונות בענייני דת.
  • על החינוך היהודי - אגב: יהודי רומא חבים לא מעט משרידותם הרוחנית לממשלה הפשיסטית, אשר חוקקה ב-1938 חוק להגנת ה"גזע האיטלקי" ואסרה על ילדים יהודים ואחרים ללמוד בבתי ספר יסודיים שבהם לומדים ילדים "אריים". הדבר נתן דחיפה לפיתוחה של מערכת חינוך יהודית אשר בה ילמדו הילדים היהודים אשר נפלטו מהרשת הממלכתית. בית הספר היהודי ברומא כולל את כל כיתות הלימוד מגן ילדים ועד סוף התיכון ומונה כ-1,000 תלמידים.

על בתי הכנסת - ברומא יש כיום יותר מעשרה בתי כנסת פעילים, כאשר הגדול והחשוב ביניהם הוא בית הכנסת הגדול של רומא אשר בו ממשיכים להתפלל כמובן בנוסח המקורי והעתיק של יהודי רומא. בנוסף לבתי כנסת יש בקהילת רומא את כל הנדרש כדי לחיות חיים יהודים ודתיים, בתי ספר יהודיים, בית אבות ובית חולים יהודי, מוסדות סעד, תנועות נוער ציוניות, כתבי עת יהודיים, בית דין רבני, ספרייה, מוזיאון המתאר את תולדות הקהילה ושיעורי תורה רבים.

למרות ההיסטוריה הארוכה והלא פשוטה של יהודי רומא, הם גאים ביהדותם וברומיותם, ודרכם הייחודית תופסת מקום של כבוד בספר דברי הימים של עמנו. הגטו היהודי העתיק כבר איננו משמש מקום מגורים ליהודים, אלא מרכז לתיירות יהודית, עם מסעדות כשרות, בתי כנסת ובעיקר אווירה מיוחדת של ריחות העבר אשר השתמרו ברחובות הגטו, המהווים כיום סמל לעבר המפואר של הקהילה ברומא.

לקריאה נוספת[]

  • אטיליו מילאנו, תרגמה מאיטלקית: דינה מילאנו, גיטו רומא, הוצאת ספרית מעריב, תשנ"ב.
  • בצלאל רות, תולדות היהודים ברומא, הוצאת מסדה, תל אביב, 1962
  • לוצ'אנו טאס, יהודי איטליה, ספריית מעריב, תל אביב, 1978.


  • , Cappelletti, Silvia, The Jewish Community of Rome: From the Second Century B.C. to the Third Century C.E

Leiden: Brill, 2006 pp. viii + 244. $139.00 Series Information Supplements to the Journal for the Study of Judaism, 113

"Description: This volume deals with the development of the Jewish community of Rome in the late Republican and Imperial periods. It uses both literary and archaeological evidence, but attaches a great importance to the epigraphic source. The first section studies the structure of the community, in comparison with patterns attested both in Diaspora and in Eretz-Israel. The second section examines the historical development of the Jewish presence in Rome, and the third section deals with the structure of the catacombs and studies some interpretative problems presented by inscriptions. Through this material the book tries to find the links between this community and Mediterranean Judaism

  • B. Migliau and M. Procaccia, Lazio Jewish Itineraries , Marsilio Regione Lazio, 2001.


הערות שוליים[]

  1. ‏ לא קיים תואר של רבה של יהדות איטליה‏
  2. ספר החשמונאים, פרק ח', כ'-כ"א
  3. בצלאל רות, עמוד 12, סבור כי לא היה גירוש של היהודים מהעיר. הגירוש היה של הכלדיים. היהודים שורבבו לאירוע בשל אי הבנה, המסמך שדן בכך מדבר על שהם ניסו לעוות את דרכי המוסר הרומאי בפולחן Jupiter Sabazius , המונח היה אמור לבטא ד' צבאות או שבת, אך כנראה לא זה ולא זה.
  4. שם, עמוד 16
  5. ידוע המדרש על המשיח, הנמצא בשערי רומי, לבוש סחבות ומרפה מצורעים - מן הסתם הוא לא היה יהודי חריג בנוף האנושי
  6. שם עמוד 19
  7. תוספתא, הודיות, פ"ד, ה"ה
  8. קהלת רבא פרשה ו'
  9. פרקי בן עזאי, פרק ג'
  10. מדרש רבא פרשת ואתחנן
  11. ראו בערך המורחב חכמי יבנה ברומא
  12. פרשת ואתחנן ד"א "ושבת עד ד' אלוהיך. "אין לך דבר גדול מהתשובה.
  13. ראו בערך המורחב. המעשה קשור גם לאגדה במסכת עבודה זרה דף י' ע"ב, לאחר שאשתו, שכרתה בשיניה את עורלתו של בעלה, לאחר שהוצא להורג, על מנת שיקבר כיהודי. על כך נאמר: "יצתה בר קול ואמרה: קטיעה בר שלום ( כינויו של בעלה הסנטור) מזומן לחיי העולם הבא.
  14. ראה עליו בערך נצרות ואנטישמיות
  15. מילון מאותו סוג התחבר באשכנז בידי חכם בשם רבי מאיר, אחיו של רבנו גרשם מאור הגולה, זמן לא רב לפני הערוך.
  16. ‏בשנת 1571 שונה היחס ונקבע רוב לאיטלקים: 35 לעומת‏
  17. תאור מלא ומפורט ראה בפרק לקריאה נוספת בספרו של אטיליו מילאנו
  18. המקור:לוצ'אנו טאס, יהודי איטליה, ספריית מעריב, תל אביב, 1978. עמוד 120
  19. על שם שער רומאי עתיק בשם זה שקשתו ניראת במקום הזה עד היום
Advertisement