Fandom

Ventura Daniel Wiki

יהודה ראב

7,306דפים באתר זה
Add New Page
הערות0 Share

Ad blocker interference detected!


Wikia is a free-to-use site that makes money from advertising. We have a modified experience for viewers using ad blockers

Wikia is not accessible if you’ve made further modifications. Remove the custom ad blocker rule(s) and the page will load as expected.

Jeuda rav.jpg

יהודה ראב - חלוץ השמירה והחריש

יהודה ראב (1858 הונגריה - 1948 פתח תקווה) היה ממייסדי העיר פתח תקווה ומראשוני השומרים בעיר. פעולתו הראשונה הייתה חפירת הבאר של פתח תקווה, היום ב"ככר המייסדים" בעיר. הוא ובנו חרשו את התלם הראשון במושבה. עם חידוש ההתישבות בפתח תקווה בשנת 1882, הוא ארגן את השמירה במושבה והיה ראשון השומרים של פתח תקווה. בנו הוא הסופר אהוד בן עזר ואחותו, אסתר ראב, היתה משוררת.

הבאר הראשונהעריכה

כאשר שלושת מייסדי פתח תקווה יהושע שטמפפר, יואל משה סלומון, דוד גוטמן בדקו את אדמות הכפר הערבי אוּ‏מְלָבָּס במטרה לרכוש אותם. הם "הזדעזעו למראה הפלחים הדווים, הסמויים וצהובי הפנים וליבם נתמלא יאוש" [1]. יואל משה סלומון, שידע ערבית, נשאר במקום כדי לבדוק את טיב המקום. לאחר שלשה ימים הבין כי אין לסמוך על דבריהם. הוא הלך לכפרים השכנים ושם נמסר לו כי היושבים על אדמת אומבלס סובלים משתי בעיות:

לפיכך החליטו מייסדי פתח תקוה כי פעולת הבנייה הראשונה במושבה תהיה חפירת באר מים. המלאכה הוטלה על יהודה ראב. נשכר קבלן, אשר סוכם עימו לחפור עד לעומק של 18 מטר. כאשר הגיעו לעומק זה ולא נמצאו מים, הקבלן חזר ליפו. רק לאחר תשלום נוסף נמשכה חפירת הבאר ואכן נמצאו מים בעומק 24 מטר. האירוע נודע בסביבה והתושבים הערבים של הכפרים השכנים הגיעו לפתח תקווה על מנת לשאוב מים נקיים לשימושם.

המושבה ננטשה לאחר שלוש שנים. וכאשר יהודה ראב בא לראות מה נותר במקום, השומר מנע ממנו לשתות מממי הבאר. הסתבר כי הוטלה לבאר גופה והמים לא היה כבר ראויים לשתיה [2]

החריש הראשוןעריכה

יהודה ראב מוזכר בתור "פותח תלם ראשון" באדמת פתח תקווה. האגרונום דוד רגנר, שבא מהונגריה לנהל את עבודת האדמה החליט להזמין מארץ מוצאו מחרשות, מהסוג המקובל באירופה. כמו כן, הביא שוורים מסוריה "גדולים וכבירי כח". לאחר הגשם הראשון, אליעזר ראב ובנו יצאו לעבודה בשדות, יחד עם 12 פלחים ערבים. תבואת השדות הצליחה והערבים שבחו את העבודה ואמרו: "אל יהוד אשטר מן אלמן" - כלומר - היהודים עולים בחריצותם על הגרמנים, תושבי מושבות הטמפלרים. מראה השדות הירוקים לעומת השדות היבשים מסביב גרם לכך שהשכנים 'התבאו' "אל ברכת אנד אל יהוד" - דהיינו הברכה שרוייה אצל היהודים.

טוביה סלומון מסביר גם את הרקע לתופעה. הכפריים, בעלי הניסיון [3] לא זורעים מייד אחרי הגשם הראשון, אם הוא הקדים שלא כרגיל. הם קוראים לו "גשם נפל", כאילו אישה הרה מפילה את ולדה. הם מחכים לגשם השני. כי תופעה מקובלת בארץ, שלעיתים נוצר פער זמנים בין הגשם הראשון לבין בוא שאר גשמי החורף. ואם זורעים מייד אחרי הגשם הראשון, השתילים נובלים עד שמגיע הגשמים הנוספים של החורף. אבל לא כך קרה באותה שנה בפתח תקוה. האגרונום היהודי קבע: "לא הערבים יהיו מורינו לעבודה, כי אם בינתנו תהיה משמשת דוגמא להם".

השומר הראשוןעריכה

השומר העברי הראשון של המושבה היה יהודה ראב ממיסדי פתח תקוה. משה סמילנסקי מתאר: "מייד עם הופעת הירק הראשון בשדות המושבה הוא יצא לשמור על השדות". הקירבה בין היישוב לבין המדבר הביאה לכך שהבדויים השכנים ניסו לשלוח את בקרם וצאנם לשדות המושבה. האזור הצפוני מפתח תקווה היה מלא ביצות מנחל ירקון עד לנחל התנינים ליד טנטורה. הבדויים שחיו באזורים אלה חיפשו מרעה ומים ולכן כאשר הם היו מגלים שדות ירוקים, היו תושבי "המדבר שולפים את חרבותיהם להכותם נפש. על חלקת מרעה יהרגו איש" [4].

הנשק של השומר העברי היה מראו החיצוני ונחת זרועו. כאשר השומר היה מופיע על סוסתו, היה מטיל פחד על המתקרבים לשדות, אך המהלומות והמכות היו נחלת שני הצדדים.

אחד הסיפורים הקשורים בו הוא על נסיעתו ללוד בחברת חברו, אשר נשא צרור כסף גדול עימו. כאשר פגשו בהם ששה ערבים מזויינים, הוא הורה לו לברוח למושבה. הוא העסיק את השודדים עד שכדור עבר ליד כנף בגדו ולאחר שפגע באחד השודדים הוא מצא מחסה באוהל בדויים שהיו ידידיו.

על הביתעריכה

בית יהודה ראב, המכונה בית אלישיוב, היה ביתו של מייסד המושבה יהודה ראב. בסיפוריה של המשוררת אסתר ראב, שגדלה בבית זה, מתואר בית זה. בשנת תר"ע (1910) בהיותה בת 15.5, היא כתבה ביומנה: "'...ביתנו היה בית מיוחד. היה בו איזה כובד, יותר נכון – רצינות, והרצינות באה מאבי". הבית החדש שניבנה על עשרות דונמים שקיבלנו מה'קומסיון' היה ארמון במושגים של אז. היה זה כליל הבנייה: תריסים ירוקים, חדרים גדולים, מרפסות גדולות וגבוהות, מכוסות ופתוחות.

ועוד תיארה '...הבית עמד במרחק מהרחוב והחלקה שלפני הבית היתה זרועה. הבית עמד בגובה שני מטרים מעל פני האדמה ומדרגות מובילות ממנו אל החצר, הבית היה בנוי אבן כורכר מבאב אל אהווה.....היו בבית ארבעה חדרים –מרפסת ענקית לפני המטבח ומרפסת ליד הסלון, אף היא גדולה, מרובעת, ובה גג של 'סוכה' תמידית. אל מרפסת זו היו עולים במדרגות למעין במה קטנה שהיתה מוקפת 'מסטבה' (אצטבה)....'. '...המרתף השתרע מתחת לכל הבית והיה אפל וקריר. לאורך הקיר, היתה אצטבה עליה היו מונחות חביות יין מסומנות בגיר אדום ואצטבה מיוחדת לכדי חלב וכדי חרס. לאורך הקיר עמדו ג'רות גדולות מלאות דבש אזוב ודבש תפוזים. ליד הכניסה עמדה גיגית נחושת שהכילה את כל כביסת המשפחה...הירידה למרתף היתה עשויה אדמת חמרה'. [5]

בספר 'התלם הראשון' מספר יהודה ראב כי נקלע לחובות גדולים ונאלץ למכור את ביתו הגדול ברחוב רוטשילד. ב- 3.4.1910 כותבת אסתר ביומנה '...היום נמכר ביתנו ליהודי אחד עשיר, שבא הנה לקנות אחוזות אחדות'.

לפי הכתוב באתר: "המבנה ההיסטורי סובל מהזנחה, במיוחד מרפסת העץ שלא עברה שיקום שנים רבות".

לקריאה נוספת עריכה


הערות שולייםעריכה

  1. מקור טןביה גוטמן
  2. המקור: פתח תקוה הנטושה - אתר קומונה אקטואליה לצנוניות
  3. גם בימינו נוהגים כך
  4. מקור: משה סמילנסקי עמ' 95
  5. מקור: אתר "מרכז פסג'ה פתח תקוה"


קישורים חיצונייםעריכה

ברחבי אתר Wikia

ויקי אקראית