Fandom

Ventura Daniel Wiki

יהודי זקינתוס

7,435דפים באתר זה
Add New Page
הערות0 Share
המפה נטענת...
המפה נטענת...

העיר עצמה

מיקומה באיי-יוון - במערב האי - במזרח האי ראו את אתונה

Zanteday.gif

מבט על האי

הנוסע היהודי אליהו מפיסארו ביקר באי בשנת 1563 וכתב על יהדות זקינטוס.אתר משרד החינוך והתרבות מרחיב את התיאור על האי במאמר על הקהילות היהודיות באיי הים היווני והאדריאטי.


האי זנטי, שנקרא זקינטוס בימי קדם, נמצא לא רחוק מהעיר פטרס והשלישי בגודלו בין איי יוון המערביים, בימים האדריאטי והיווני. האי מצטיין בנופו המרהיב ובפוריותו. כל המבקרים בו, בכל התקופות, מתארים את עושרו הטבעי, היערות, שדות התבואה ומטעי עצי הפרי.

על ראשיתה של קהילה זו אין לנו ידיעות ברורות. לראשונה הוזכרה קהילת האי זנטי בסוף המאה ה 15- על ידי הנוסע רבי משולם מוולטירה. בבואו לשם, מצא שלושים בעלי בתים ובית כנסת אחד, ואילו במאה ה 16- , מזכירים אותה שני נוסעים שביקרו בה: הנוסע רבי משה באסולה ( 1522 ), והנוסע אליהו מפיסארו ( 1562 ), שמצא בה עשרים משפחות שמוצאן מסיציליה ומפורטוגל. הוא מתאר את יהודי הקהילה כסוחרים גדולים אליהו מפיאסרו הרחיב בתיאור המצב הרוחני של הקהילה:"עשירים כלם, לוים לריוח לחשבון כ׳ לככר, אבל לפי הנראה אין נפשם חפצה לחלות, כי בסחורה מרויחים הרבה מאד וממלאים בתיהם מכל טוב בהוצאה מועטת, ובועטים מרוב טובה עד אשר שכחו אל מושיעם, בוטחים ברוב חילם ברוב עשרם יתהללו .באמת התורה, כי כאשר ראיתי בית הכנסת שלהם שהוא חרב ושמם בתוכו כפרשת דרכים, שועלים הולכים בו וכל דבר טמא נכנס בתוכו, נפשי עגמה לי כי לא הכרתי , חוץ מכבוד השכינה, אם הוא בית הרפש או בית הבקר . שם מתקבצים עשר המתפללים לפעמים ביום שבת, ע צד הקרי - וההזדמן ויתר ימי החול פונים לדהבים ושטי כזב, לדרכם יפנו, איש ל בצעו מקצהו , אוי לנפשם כי בחרו לדור באהלי רשע משכנות עול, נפשם בתוך לבאים יונים טמאים ולמד וממעשיהם. יספדו לי כי על ה רוב מוצאין מיעוט טרפות בבהמות אשד הם שוחטיו׳ ולבקשתי שחטו עגל והכשירוה, ואני בדקתי אחרי הבודק ומצאתי בריאה הדבוקה לשומן הלב. זו קשה כי לא די שלא תהו מהראשונות שעוו ושחטאו, אלא שהיו מתלחשין ביניהם, ושמעתי אומרים מכאן והלאה נשמור עצמנו מלשחוט בפני שום בעלתו ראוהב נפשו ירתק מהם, ושומרי תורה יתגרו בם..

מתוך עדויות של חכמי הדור נראה, כי הקהילה התפתחה מאוד במאה ה-17 . אך עם כל הפריחה הכלכלית והרוחנית באי זנטי, חוותה הקהילה גם מאורעות קשים, כגון: החיוב בנשיאת אות קלון על הבגד ועלילות דם בשנת 1721 . בעקבות מאורעות אלה, נוצר משבר כלכלי בקהילה ויהודים רבים עזבו את העיר והתפזרו בין קהילות יוון הסמוכות. עם חלוף הגזרות, חזרו יהודי הקהילה ושיקמו את בתיהם, את מוסדות הקהילה ואת בית הכנסת העתיק. מספר היהודים הגיע ל 300- עם הכרזת עצמאותה של יוון, ואילו במלחמת העולם השנייה מנתה הקהילה כ- 275 נפש. בשונה מהקהילות היהודיות האחרות באיי יוון, קרה לה נס! היא הייתה היחידה מכולן שניצלה. אחרי המלחמה חזרו לזנטי 70 מבני הקהילה, אך כעבור זמן מה הגרו כולם, חלקם לאתונה וחלקם לארץ- ישראל.


גורל הקהילה בשואהעריכה

התקבל במייל ממקור לא ידוע

זקינתוס (Zakynthos), יוון - אני צריכה הפסקה בסוף סמסטר ארוך ומתיש. המשפחה שלי היתה בקצה הדרומי של חצי האי הבלקני, באי בלתי ידוע ביוון. החלטתי להצטרף אליהם. טסנו מתל אביב לאתונה. מאתונה, לקראת הזריחה המפורסמת של האיים המזרחי, נחתנו על האי זקינתוס - " Fiore di Levant " ("פרח המזרח") - הידוע גם בשמו האיטלקי - זנטה. במהלך הנסיעה, קראתי את מדריך הנסיעות, ולמדתי קצת על ההיסטוריה, החקלאות, מזג האוויר, ולבסוף על מקורות הפואטיקה של ההמנון הלאומי. לא קראתי מילה אחת על מה שאני באמת עתידה לגלות על האי.


המארחתעריכה

הנסיעה משדה התעופה אל הווילה שלנו נמשכה כמה דקות. ממישור החוף, נסענו דרך הכפר במסלול מעוות אל היעד. גברת זקנה, כפרית יוונית טיפוסית לבושה כולה בשחור, קיבלה אותנו בחיוך חם לתוך ביתה. היא ביקשה לעשות לנו סביב באחוזה האהובה עליה. היה ברור כי המקום הזה היה מקור לגאווה שלה. בעלת הבית נתנה לנו סיור קצר של ביתה המעוצב בסגנון הישן, חדרי שינה, סלון שירותים.

במטבח, הבחנו בקדרות התבשילים האותנטיים בסגנון יווני שהיו תלויים מעל התנור בסגנון עתיק. כל אלה היו לשימוש שלנו. הסברנו לה כי מסיבות דתיות, למרבה הצער, אנחנו לא יוכלו ליהנות מכלי מטבח שלה שהבאנו כלים משלנו. זה הרגע שבו הכל התחיל. היא נראתה מבולבלת. היא הסתכלה על אבא שלי, ולפתע אורו עיניה. היא הבחינה בכיפה שלו. התבקשנו ללכת בעקבותיה החוצה אל הגינה.

מבט אל שריד יהודיעריכה

מנקודת גבוה שבו עמדנו, ראינו נוף נפלא של האוקיינוס ושל אוניות. אבל היא הצביעה לכיוון אחר לגמרי. "הבט לשם!" היא אמרה. היא רצתה לדעת מה שראינו. "עצים, צמחיה," אמרנו .. "תסתכלו שוב ותתמקדו!" היא דרשה. "משהו לא מזוהה שנראה כמו שיניים, נקודות לבנות," אבא שלי אמר. היא הביטה בנו לרגע ארוך ואמרה: "זה בית הקברות היהודי." הייתי המומה. כולנו היינו המומים. היינו כאן על אי בודד ביוון. מי שמע על יהודים כאן? ניסיתי להעלות זיכרונות על סיפורים וחוויות ששמעתי מהחברים שביקרו כאן. דבר לא עלה בדעתי. מרגע זה עד שעזבתי את יוון, חופשת הקיץ המרגיעה ושתיית "אוזו" על החוף, הפך למסע מרתק. בסופו חשפתי סיפור בלתי נשכח.

ביקור בבית הקברותעריכה

למחרת בבוקר, עליתי על ה"טוסטוס" השכור שלי ונסעתי לבית הקברות. הצמרמורת שעברה בי התחילה כשראיתי לראשונה את ה"מגן דוד" על השער השחור הקטן. הרעד גדל כשנכנסתי. זה היה בית קברות ענק המכיל מאות קברים מהמאה ה -16 עד 1955. השטח היה שמור היטב, ואבנים קטנות הונחו על קברים רבים, כאילו הם היו מבקרים לאחרונה. 1955. חשבתי לרגע. מי שמכיר את ההיסטוריה של יוון והאיים שלה אפילו קלושות, יודע כי לא היה מקום שנפגע יותר על ידי הנאצים. רודוס, קורפו, סלוניקי, אתונה. אובדן חיי היהודים ביוון היה הרסני. מ 1944, כמעט שלא נשארו יהודים אפילו בקהילות הגדולות. אני לעומת זאת, לא הצלחתי להבין את המשמעות של הקבר מ - "1955" והחלטתי לחקור. בבית קטן אשר עמד בלבו של הנכס, מצאתי את שומר בית הקברות, דור שלישי של שומרי בית הקברות היהודי בזקינתוס. חוסר יכולתי לדבר את השפה מנע ממני אפשרות לנהל שיחה עמוקה איתו. רציתי להמשיך את חיפוש ההיסטוריה היהודית של העיר הזו, ותוך חמש דקות הייתי בבית העירייה. כשסיפרתי לפקיד בדלפק הקבלה מה אני מחפשת, הוא שאל אם הגעתי כבר לבית הכנסת. השאלה הוצגה כבדרך אגב, כאילו זה נשאל על בסיס יומי.

בית הכנסתעריכה

"סליחה?" חשבתי שלא שמעתי נכון. "בית כנסת על האי הזה?" הוא נתן לי הנחיות. בית הכנסת נמצא על כביש סואן במרכז האי. מהרחוב הראשי, בחלל בין שני בניינים, היה שער ברזל שחור, בדיוק כמו אחד שראיתי לא מזמן בבית הקברות. מעל זה היתה קשת אבן עם ספר פתוח. קראתי , בתרגום חופשי מן עברית המקורית, "במקום קדוש זה עמד בית הכנסת "שלום". כאן, בזמן רעידת האדמה בשנת 1953, גווילי תורה, שנקנו לפני שהקהילה הוקמה, נשרפו." דרך השער הנעול ראיתי שני פסלים. אם לשפוט לפי הזקנים הארוכים שלהם, הם נראו לי כמו הרבנים.

השואהעריכה

הכתובת על הקיר הוכיחה לי שטעיתי: "שלט זה מציין את הכרת התודה של יהודי זקינתוס לראש העיר קארר והבישוף כריסוסטומוס." על מה הכרת התודה? מי האנשים האלה? למה הפסלים? מה קרה כאן? היו לי הרבה שאלות. הייתי חייבת למצוא קצה חוט ,אם לא תשובה. חזרתי לעירייה, נרגשת ורועדת. ניגשתי לפקיד, שכבר הכיר אותי, והתחלתי לחקור אותו על מה שקרה כאן. הוא הפנה אותי אל סגן ראש העיר, בקומה השלישית. מצאתי את החדר שלו, דפקתי בדלת ושאלתי אותו אם הוא יקדיש לי כמה דקות. הוא נעתר ברצון. כעבור חצי שעה יצאתי עם המידע זה: ב -9 בספטמבר 1943, ברנז, מושל הכיבוש הגרמני, ביקש מראש העיר, לוקאס קארר, רשימה של כל היהודים על האי. הוא דחה את הדרישה לאחר התייעצות עם הבישוף כריסוסטומוס, והם החליטו ללכת ביחד למשרד המושל למחרת היום. כאשר ברנז התעקש שוב לקבל את הרשימה, הבישוף הסביר כי יהודים אלה אמנם לא נוצרים אבל חיו כאן שקט ושלווה במשך מאות שנים. הם מעולם לא הפריעו לאף אחד, הוא אמר. הם היו יוונים בדיוק כמו כל היוונים האחרים, וזה יפגע בכל תושבי זקינתוס אם הם יעזבו. אבל המושל התעקש שיתנו לו את השמות. אז הבישוף הושיט לו פיסת נייר המכילה רק שני שמות: הבישוף כריסוסטומוס וראש העיר קארר. בנוסף, ההגמון כתב מכתב אל היטלר עצמו, שהצהיר כי יהודי זקינתוס היו תחת סמכותו. המושל ההמום לקח את שני המסמכים ושלח אותם אל המפקדה הצבאית הנאצית בברלין. בינתיים, בלי לדעת מה יקרה, היהודים המקומיים, נשלחו על ידי מנהיגי האי להסתתר בתוך בתי נוצרים בגבעות. עם זאת, צו הנאצים לאסוף את היהודים בוטל במהרה – אודות למנהיגים מסורים שסיכנו את חייהם כדי להציל אותם. באוקטובר 1944, הגרמנים נסוגו מן האי, משאירים מאחוריהם 275 יהודים. האוכלוסייה היהודית כולה שרדה, בעוד באזורים אחרים קהילות יהודיות רבות הושמדו.

העברעריכה

היסטוריה ייחודית זו מתוארת בספר של Dionyssios Stravolemos, "מעשה הגבורה – הצדקה", וגם בסרט קצר של Tony Lykouressis, "שירת החיים". לדברי המדריך למטייל של חיים יזאקיס , בשנת 1947, מספר גדול של יהודי זקינתוס עלה לארץ בעוד אחרים עברו לאתונה. בשנת 1948, כאות הוקרה על גבורתם של תושבי זקינתוס בתקופת השואה, הקהילה היהודית תרמה ויטראז 'על החלונות של כנסיית Saint Dionyssios. בחודש אוגוסט 1953, האי נפגע ברעידת אדמה חמורה. הרובע היהודי כולו, כולל שני בתי הכנסת שלו, נהרס כליל. זמן לא רב לאחר מכן, שאר 38 היהודים עברו לאתונה. בשנת 1978, "יד ושם" העניקו לבישוף כריסוסטומוס וראש העיר לוקאס קארר עם התואר "חסיד אומות העולם." בחודש מרץ 1982, היהודי האחרון שנותר בזקינתוס, Ermandos Mordos, מת על האי ונקבר באתונה. וכך המעגל של הנוכחות היהודית באי בא לקיצו לאחר חמש מאות שנה. בשנת 1992, באתר שבו עמד בית הכנסת הספרדי לפני רעידת האדמה, מועצת המנהלים של הקהילות היהודיות ביוון הקימה שתי אנדרטות זיכרון משיש כמחווה לבישוף וראש העיר.

Ad blocker interference detected!


Wikia is a free-to-use site that makes money from advertising. We have a modified experience for viewers using ad blockers

Wikia is not accessible if you’ve made further modifications. Remove the custom ad blocker rule(s) and the page will load as expected.

ברחבי אתר Wikia

ויקי אקראית