Fandom

Ventura Daniel Wiki

יום הכיפורים

7,311דפים באתר זה
Add New Page
הערות0 Share

Ad blocker interference detected!


Wikia is a free-to-use site that makes money from advertising. We have a modified experience for viewers using ad blockers

Wikia is not accessible if you’ve made further modifications. Remove the custom ad blocker rule(s) and the page will load as expected.

Gottlieb-Jews Praying in the Synagogue on Yom Kippur.jpg

"יהודים מתפללים בבית הכנסת ביום הכיפורים" (1878), ציור של מאוריצי גוטליב - ראו הסבר מטה

Shlomo Carlebach 1971-2 Erev Yom Kippur08:41

Shlomo Carlebach 1971-2 Erev Yom Kippur

Shlomo Carlebach 1971-2 Erev Yom Kippur

יום הכיפורים (נקרא גם "יום כיפור") - הוא יום עשרה בחודש תשרי, הוא יום סליחה וכפרה. בלשון התורה נקרא "שבת שבתון".

Tefilat jom kipur.jpg

תפילת יום הכיפורים - מקור לא ידוע

על תפילת ערב יום הכיפורים למדנו את הדברים הבאים:[1]

  1. במחזורים אחדים, לפני תפילת כל נדרי, אומרים את הפסוק:" אוֹר, זָרֻעַ לַצַּדִּיק; וּלְיִשְׁרֵי-לֵב שִׂמְחָה" [2]. הרב יצחק מווינה, שחי במאה ה-13, בעל "אור זרוע", בהקדמת ספרו כתב שבסופי התיבות רמוז שמו של רבי עקיבה (ראו הדגשה). יתכן והנוהג לומר פסוק זה הוא שבט' בתשרי, ערב יום הכיפורים היה זה יום מיתתו של ר' עקיבה שנהרג בקיסרי עם "עשרת הרוגי מלכות".
  2. "עַל דַּעַת הַמָּקוֹם וְעַל דַּעַת הַקָּהָל ... אָנוּ מַתִּירִין לְהִתְפַּלֵּל עִם הָעֲבַרְיָנִים." (מתפילת כל נדרי). מיוחס למהר"ם מרוטנבורג שחי אף הוא במאה ה-13. הוא הנהיג לאמרו בתפילה, בכך ניתן היתר מיוחד לאנשים שהיו בנדוי בגלל שפשעו נגד חוקי הקהל או שעברו עברה ונמנע מהם להתפלל עם הציבור. מנהג זה יצא מאשכנז לכל קהילות ישראל. בפירוש "בגדי ישע" והוא פירוש על רב מרדכי נאמר: שאם לא היו פושעי ישראל, אפשר שהיו מדקדקים למעלה במעשה הצדיקים וצדקתם לא היתה נחשבת לכלום. אך שיש פושעי ישראל, הצדיקים נחשבים כאלו לא חטאו כלל, כפי שאמרה האישה הצרפתית לאליהו הנביא:"בָּאתָ אֵלַי לְהַזְכִּיר אֶת-עֲו‍ֹנִי"[3]. רש"י פירש:"עד שלא באת אלי היו שוקלין מעשי ומעשה עירי והייתי ראוי לנס משבאת לכאן לא נחשבתי לכלום ואין צדקתי ניכרת (ספרים אחרים נזכרת) וכן בלוט הוא אומר [4] ואנכי לא אוכל להמלט ההרה אצל אברהם שלא תהא זכותי נזכרת אצלו [5]. לסיכום, תיקן מהר"ם מרוטנבורג לטובת אנשים שהיו בנידוי:
    1. עבורנו כדי שתתקבל תפילתנו.
    2. בצרוף עבריינים יש קידוש שם שמים.
    3. כך אנו למדים על ערך הכלל ביום הכיפורים ועל סגולתו של כל אדם מישראל.
  3. מדוע תיקנו להתיר נדרים דווקא ביום הכיפורים - פירוש מעניין, ביום זה ישנה הזדמנות לכל האנשים להתיר את הנדרים (גברים ונשים) זהו המצב היחידי בשנה שבו מצוי כל העם בבית הכנסת [6]. ולכן ההסתכלות כאן היא ציבורית, לדאוג שיכנסו ליום הקדוש ללא התחייבות של נדרים שענשם חמור.

מעלת היוםעריכה

  1. יום אחד שנאמר :"וַיְהִי-עֶרֶב וַיְהִי-בֹקֶר, יוֹם אֶחָד"[7]. בבראשית רבה נאמר: "יום אחד" - שנתן להם הקב"ה יום אחד. ואיזה יום ? זה יום הכיפורים.[8]
  2. "יָמִים יֻצָּרוּ; ולא (וְלוֹ) אֶחָד בָּהֶם.[9].בי יהושע אומר מהו ולו אחד בהם מימים שברא הקב"ה בחר לו אחד מהם יום הכפורים או שבת ר' לוי אמר זה יום הכפורים הכזה יהיה צום אבחרהו יום ענות אדם נפשו. [10]
  3. השטן בגימטריא 364 יום, בהם יש לו רשות לקטרג. וביום הכיפורים, היום ה-365 אין לו רשות להחטיא ולהשטין.[11]
  4. מעלת יום הכיפורים היא למעלה מכל שאר הימים. יום זה אינו נופל תחת גדרי הזמן ולכן אין חוקי שכר ועונש חלים עליו. [12]
  5. רבי יהודה אריה ליב אלתר ה"שפת אמת" כתב : "ביום הכיפורים נעשין בני אדם אחדות אחד כדאיתא :"ולו אחד מהם" - זה יום הכיפורים לישראל [13].וכמו שיום זה מאחד את כל הימים כן מתאחדים בו כל הנשמות ("אחד" מלשון מאחד)

ועוד, יום הכיפורים הוא מעין עולם הבא, שאין בו אכילה ושתיה [14]. והוא יום מיוחד מכל ימיות השנה כמו שכתבו חז"ל (על הפסוק לעיל:"יָמִים יֻצָּרוּ; ולא (וְלוֹ) אֶחָד בָּהֶם) - זה יום הכיפורים, שמיר בו הארה מעולם עליון, ואפילו השטן אין לו רשות להשטין...

הלכות יום הכיפוריםעריכה

הרב שמואל אליהו על הלכות יום הכיפורים ב"קול צופייך"
בתחילה השיעור הרב דן בנושא :"תשובה מיראה ותשובה מאהבה" - גאון עוזינו ותפארתנו בעל ה'בן איש חי' כתב בספרו 'אדרת אליהו' שיש שני סוגי תשובה. תשובה מיראה ותשובה מאהבה. בעשרת ימי תשובה אנחנו מדגישים את התשובה מאהבה. שאלוקים אוהב אותנו ורוצה בתשובתנו כמו אב שרוצה בטובתם של בניו ושמח בהצלחתם. שמח בכך שהם יוצאים זכאים בדין. שנחתמו לחיים. שמח בכל הטוב שבא להם ומצטער אם חלילה הם מצטערים וסובלים. אנחנו מדגישים בימים אלו ביותר את הצד של "בנים אתם לה' אלוקיכם" "בני בכורי ישראל". ולכן אנחנו מזכירים בימים אלו פעמים רבות "אבינו מלכנו". שנזכור כי קודם כל דבר הוא "אבינו". גם כשהוא יושב בדין עלינו כמו מלך, הוא גם מלך וגם אב שאוהב אותנו. בהמשך הוא עסק בנושא:

התשובה בדור שאחרי השואהעריכה

מעין זה רואים במזמור קב בתהילים. "תפילה לעני כי יעטוף". שהוא מזמור שכתוב בו כי הוא נכתב לדור האחרון של הגלות. "תִּכָּתֶב זֹאת לְדוֹר אַחֲרוֹן וְעַם נִבְרָא יְהַלֶּל יָהּ". הדור האחרון של הגלות שראה את כל הצרות. דור שהרגיש כי השמים חסומים לתפילה שלו. "אַל תַּסְתֵּר פָּנֶיךָ מִמֶּנִּי בְּיוֹם צַר לִי הַטֵּה אֵלַי אָזְנֶךָ בְּיוֹם אֶקְרָא מַהֵר עֲנֵנִי". דור שנחנק בגז ונשרפו הגופות במשרפות. "כִּי כָלוּ בְעָשָׁן יָמָי וְעַצְמוֹתַי כְּמוֹקֵד נִחָרוּ". דור של אנטישמיות גדולה. "כָּל הַיּוֹם חֵרְפוּנִי אוֹיְבָי מְהוֹלָלַי בִּי נִשְׁבָּעוּ" דור של בידוד והתעלמות מהצרות והמצוקות של עם ישראל מצד כל הקהילה הבן לאומית. "שָׁקַדְתִּי וָאֶהְיֶה כְּצִפּוֹר בּוֹדֵד עַל גָּג". כשהקב"ה רואה את כל הצער של עם ישראל הוא מרחם עליהם ומיד גואל אותם. הוא בורא אותם מחדש. "וְעַם נִבְרָא יְהַלֶּל יָהּ". זה הדור שמתחילה בו הגאולה. רק בזכות המסירות נפש למען ארץ ישראל. "אַתָּה תָקוּם תְּרַחֵם צִיּוֹן כִּי עֵת לְחֶנְנָהּ כִּי בָא מוֹעֵד: כִּי רָצוּ עֲבָדֶיךָ אֶת אֲבָנֶיהָ וְאֶת עֲפָרָהּ יְחֹנֵנוּ". (תהילים קב). האדמו"ר מחב"ד היה רגיל לומר כי הדור שלו הוא הדור האחרון של הגלות והדור הראשון לגאולה. שמעתי פעם כי הוא אמר את זה כבר בעת שהכתירו אותו כאדמור והיה חוזר על זה פעמים רבות. המושג דור אחרון נמצא כבר בתורה בפרשת ניצבים. "וְאָמַר הַדּוֹר הָאַחֲרוֹן בְּנֵיכֶם אֲשֶׁר יָקוּמוּ מֵאַחֲרֵיכֶם וְהַנָּכְרִי אֲשֶׁר יָבֹא מֵאֶרֶץ רְחוֹקָה וְרָאוּ אֶת מַכּוֹת הָאָרֶץ הַהִוא וְאֶת תַּחֲלֻאֶיהָ אֲשֶׁר חִלָּה יְדֹוָד בָּהּ: גָּפְרִית וָמֶלַח שְׂרֵפָה כָל אַרְצָהּ לֹא תִזָּרַע וְלֹא תַצְמִחַ וְלֹא יַעֲלֶה בָהּ כָּל עֵשֶׂב כְּמַהְפֵּכַת סְדֹם וַעֲמֹרָה אַדְמָה וּצְבוִֹים אֲשֶׁר הָפַךְ יְדֹוָד בְּאַפּוֹ וּבַחֲמָתוֹ". גם שם זה דור אחרון של גלות. ובאמת הפרק הזה בתהילים מדבר על הדור האחרון בדייקנות כל כך כואבת.

הפרק שאחריו (קג) הוא הפרק שמדבר על הדור הראשון של הגאולה. שאנחנו עם נברא. עם שנברא מחדש אחרי הגלות הממיתה. אחרי השואה שהרגה את גופנו ואת רוחנו. "הַסֹּלֵחַ לְכָל עֲוֹנֵכִי הָרֹפֵא לְכָל תַּחֲלוּאָיְכִי: הַגּוֹאֵל מִשַּׁחַת חַיָּיְכִי הַמְעַטְּרֵכִי חֶסֶד וְרַחֲמִים: הַמַּשְׂבִּיעַ בַּטּוֹב עֶדְיֵךְ תִּתְחַדֵּשׁ כַּנֶּשֶׁר נְעוּרָיְכִי". דור של התחדשות.

בקישור לעיל עןד על הנושא:"אוי למי שמקטרג על עם ישראל"

Prayer of an afflicted - תפילה לעני00:00

Prayer of an afflicted - תפילה לעני

תפילה לעני - A prayer of the afficted man05:42

תפילה לעני - A prayer of the afficted man

תפילה לעני בפי הנערות מגוש קטיף בטרם הגירוש

טובל ודם בידו עריכה

Saar-river.jpg

נחל סער בגולן הוא נחל איתן צילם:אורי מוסנזון הויקיפדיה העברית. "וְהוֹרִדוּ זִקְנֵי הָעִיר הַהִוא אֶת-הָעֶגְלָה, אֶל-נַחַל אֵיתָן, אֲשֶׁר לֹא-יֵעָבֵד בּוֹ, וְלֹא יִזָּרֵעַ; וְעָרְפוּ-שָׁם אֶת-הָעֶגְלָה, בַּנָּחַל." (דברים כ"א,ד')

(המאמר הובא ברשות המחבר)
הרב הרב ישראל רוזן כתב בגיליון ליום הכיפורים "שבת בשבתו" על הנושא :אתר צומת "משרבו הרוצחנין בטלה עגלה ערופה" (משנה סוטה פ"ט מ"ט)
"לפי שאין עגלה ערופה באה אלא על הספק, עכשיו רבו ההורגין בגלוי" (תוספ' שם פי"ד, בבלי מז,ב)

רציתי מאד לכתוב לגליון יום הכיפורים על 'טהרו של יום', על סליחה ומחילה, על זכותם וכפרתם של ישראל. רציתי לשבח בקול גדול את החסד ואת הדאגה לזולת המצויים בשפע בחברה הישראלית. רציתי, לקראת תשע"ב, להרעיף אופטימיות על ריבוי נקודות האור במחנה, בצד כתמי חושך הטעונים תיקון, כמובן. אך מה אעשה, ונקודה אחת טורדת אתה מנוחתי ולא מאפשרת לי להתנהל על מי מנוחות סלחניים ורגועים.

בוקר-בוקר, רחמנא ליצלן, אנו שומעים על רציחה לילית, אכזרית ומתוכננת, כולל בעיצומו של ראש-השנה, וכל אחת קשה מחברתה. יום-יום, רחמנא ליצלן, אנו שומעים על נספים בתאונות דרכים, לרוב באשמת זולתם, וכעבור מספר שעות שפיכות דמים נוספת, ככה סתם 'על הדרך', על אם הדרך. ודמי אנוש אלו, יהודים ושאינם יהודים, נרצחי-מזיד ונהרגי-רשלנות, זועקים אלינו מן האדמה. ו...אנו עוברים לסדר היום, סופגים את 'המנה היומית' בשלוה השלמתית ו...גולשים לידיעה הבאה באתר.

ההנחייה ההלכתית והמוסרית ליחיד היא שאין יום הכיפורים מכפר על חטא שבין אדם לחברו עד שיירצה את חברו (משנה יומא פ"ח מ"ט). ניתן להעתיק מגמה זו גם להלכות ציבור ולומר שעוון זה תלוי בקולר הציבור אם אינו עושה דיו למעט את הדם השפוך שאינו פוסק מרתיחתו. אביעה איפוא את עמדתי בקשר לענישת פושעי-מזיד, ובהזדמנות אחרת נשוב לשפך הדם ה'תאונתי'.

"השעה צריכה לכך" - אני תומך הלכתית, מוסרית וחברתית בהטלת עונש מוות על רוצחים שפלים המתכננים את זממם בקפידה, ומבצעים אותו באכזריות מתועבת, מקפיאת דם. בן הרוצח את הוריו במחושבות שטנית כדי לזכות בירושה, למשל, או שודד הרוצח את קרבנו 'על הסף', ללא אומר ודברים. אין הכוונה לחייב הטלת עונש מוות על כל רציחה, אלא לאפשר לשופטים לבער רשעי עולם לפי פרמטרים של חומרת הנסיבות, מניעים, אכזריות, תכנון וכד'. מסתבר כי כליאה, ולו ממושכת הקרויה 'מאסר עולם', אינה מרתיעה דיה. אני משער כי פושעים רבים, קרי דם ורוח, לוקחים זאת בחשבון. וגם אם יתכנסו כל סוציולוגי העולם, ועמהם הקרימינולוגים והפסיכולוגים, ויטענו שגם עונש מוות אינו מרתיע - לא אאמין להם. לפיכך, עצם האפשרות לעונש זה עשויה להרתיע ולצמצם. מה גם שלפחות נקיים "ובערת הרע מקרבך".

ואם ישאל השואל, הבקי במקורותינו, הרי שנינו (ע"ז ח,ב) כי דוקא ריבוי הרוצחים מחייב צמצום עונש מוות, ולכן "ארבעים שנה עד שלא חרב הבית גלתה סנהדרין וישבה לה בחנות... שלא דנו דיני נפשות. מאי טעמא? כיון דחזו דנפישי להו רוצחין ולא יכלי למידן (=כיון שראו שהתרבו הרוצחים ולא יכלו לדונם) אמרו: מוטב נגלה ממקום למקום כי היכי דלא ליחייבו (=כדי שלא יתחייבו מיתה)". התשובה לכך מצויה בדברי בעלי תוספות (שם): "דמכל מקום, כשהיו רואין צורך שעה היו חוזרין אל הלשכה ודנין שם (=דיני נפשות)". הרא"ש בתוספותיו (סנהדרין לז,ב) מוסיף: "כשהיו רואין צורך שעה ודבר גדול היו חוזרין ללשכת הגזית, כההוא עובדא דישו הנוצרי"...

"להפחיד ולאיים" - והוסיף המאירי (סנהדרין לז,ב) שגם בזמן הזה "חכמי הדורות ברשות המלכים דנין (=דיני נפשות) דרך הוראת שעה אפילו מאומד הברור" (כלומר, די בראיות של סבירות גבוהה). ומפורסמים דברי הרמב"ם (הל' רוצח פ"ב ה"ד): "כל אלו הרצחנים... אם רצה מלך ישראל להרגם בדין המלכות ותקנת העולם הרשות בידו. וכן אם ראו בית דין להרוג אותן בהוראת שעה, אם היתה השעה צריכה לכך הרי יש להם רשות כפי מה שיראו". ובהמשך (הל' ה): "הרי שלא הרגם המלך ולא היתה השעה צריכה לחזק הדבר, הרי בית דין חייבין מכל מקום להכותם מכה רבה הקרובה למיתה, ולאסור אותן במצור ובמצוק שנים רבות, ולצערן בכל מיני צער כדי להפחיד ולאיים על שאר הרשעים".

חושבני כי בהחלט "השעה צריכה לכך", "להפחיד ולאיים על שאר הרשעים"! ו'על הדרך' 'נרויח' (אבוי למילה זו) אפשרות מוסרית צודקת להטלת עונש מוות גם על מחבלים שפלים ומתועבים, כמו רוצחי משפחת פוגל באיתמר ודומיהם. ואחתום מעין הפתיחה בהבעת צער רב ויגון קודר על כי נזקקתי לנושא קשה זה דוקא לקראת יום הכיפורים. סליחה ומחילה ציבורית תיכון רק כאשר נדע כי החברה עשתה הכל כדי להגן על אזרחים חפצי חיים. (נכתב במוצ"ש שובה-האזינו)

מיקום משלוח השעיר לעזאזלעריכה

ראו גם:שעיר לעזאזל

MontarMount.jpg

הר מונטר - מזוהה עם מקום משלוח השעיר לעזאזל צילם:משתמש:Effib הויקיפדיה העברית

(התקבל במייל מגדעון חרל"פ)

העיר מעלה אדומים נמצאת בדיוק על ציר מזרח-מערב של בית המקדש בירושלים. במהלך השנים האחרונות ובעיקר לאחר מלחמת ששת הימים ניסו חוקרים רבים וטובים לחפש את מיקום שילוח השעיר לעזאזל .

מקום השילוח לעזאזל היה על שפת צוק במרחק 12 מיל מירושלים – כ-12 ק"מ. היו 10 קטעי הליכה וסוכה בסוף כל קטע והייתה מערכת איתות שאותתה לירושלים את זמן הגעתו של השעיר למקום השילוח לעזאזל.

כמו כן הייתה זהורית, פיסת צמר אדום, שהייתה מלבינה עם השלכת השעיר במדרון התלול של מקום העזאזל. הלבנת הזהורית בישרה את הסליחה של הקדוש ברוך הוא לעוונות של ישראל .

בכל אופן לא נצא ידי חובתנו אם לא נציין היכן היה מקום השילוח בשטח השיפוט של מעלה אדומים. בכל הגזרה ממזרח לירושלים אותרו והוצעו מספר מקומות אפשריים לשילוח השעיר:

  1. אזור מכמש
  2. אזור ואדי קלט ממערב לנופי פרת יש קטע ואדי הנקרא ואדי-אל-עזל.
  3. אזור מנזר מר סבא – על גדת נחל קדרון
  4. הר מונטר – מדרום למעלה אדומים וממזרח לישוב קידר
  5. הר הרודיון- מדרום מזרח לבית לחם

תפילה זכה לנשיםעריכה

(התקבל מצבי שביט)

ראו כאן:תפילה זכה לנשים

צבי שביט כתב:"כידוע לפני כל נדרי נוהגים לומר תפילה זכה (האשכנזים, לגבי עדות המזרח והתימנים אינני יודע אם נוהגים לומר את התפילה). נוסח התפילה כפי שמופיע במחזורים מתאים לגברים, אבל יש שם קטעים שלא שייכים לנשים. הרב אמנון בזק התאים את התפילה והכין נוסח שמיועד לנשים. את הנוסח הזה הורדתי בשנה שעברה מהאינטרנט (נדמה לי מאתר שורש, אבל אני לא בטוח), ואני מצרף אותו בזה"



צבי שביט (שטרן)
טל' בבית : 02-9942342
טל' נייד : 050-5918412
דוא"ל : zviaya@gmail.comכתובת : שילה, ת"ד 9338
ד"נ אפרים מיקוד 44830

נוסח וידויעריכה

(התקבל מצבי שביט)

ראו כאן:נוסח וידוי

בנוסף אני מצרף טבלה ובה הסברים והערות לגבי נוסח הוידוי (אשמנו בגדנו + על חטא). הטבלה הוכנה ע"י מחותני היקר, יצחק רום. הנתונים נלקחו מהאינטרנט.



פר ושעיר של יום הכפורים - כנגד חטא העגל וחטא מכירת יוסףעריכה

הרב אביגדֹר הלוי נבנצל שוחח על יום הכיפורים בשנים קודמות. השיחה השנה נערכה על בסיס השיחות הקודמות.
בתורה ובלשון חז"ל נקרא צום העשור בשם "יום הכיפורים", בלשון רבים. כך גם בתפילה - "מקדש ישראל ויום הכיפורים". לעומת זאת, בלשון בני אדם משתמשים היום בביטוי "יום כיפור". מדוע? אולי רק עצלות הלשון יש כאן, לומר תמיד "יום הכיפורים", לכן מקצרים ואומרים "יום כיפור". אבל יתכן שבזמננו באמת ראוי יותר לכנות יום זה בשם "יום כיפור" מאשר "יום הכיפורים".

בזמן המשכן והמקדש יום הכפורים היה אכן יום כפורים. היו בו הרבה דברים שנעשו לכפרה. היו קרבנות בקדש הקדשים, קרבנות מחוץ לקדש הקדשים, היה שעיר לעזאזל, ועוד. אבל היום לא נשאר לנו דבר מכל זה. אין לנו היום כפרה אלא בדבר אחד - בתשובה. עיצומו של יום יחד עם התשובה שעושים בו, זהו הכיפור היחיד שנשאר לנו, ועל כן יש מקום באמת לכנות יום זה 'יום כפור' . דוקא, ולא 'יום הכפורים' אבל כדי לדעת איך לעשות תשובה, אולי כדאי שנתבונן מעט בקרבנות של יום הכפורים. הרי אנו אומרים את סדר העבודה בתפלת מוסף של יום הכפורים כדי להזכיר את זכות הקרבנות, אם כן ראוי שנתבונן מעט בעניינם.

שלשה קרבנות מגיעים אל קדש הקדשים ביום הכפורים: דם הפר, דם השעיר והקטורת. הפר והשעיר על מה הם באים? - המשנה אומרת, שהפר והשעיר הנעשים בפנים באים לכפר על טומאת מקדש וקדשיו (שבועות ב, א-ב). ובכל זאת, בפנימיות הענין, נראה שישנו גם ענין נוסף שֶׁפר ושעיר של יום הכפורים באים לכפר עליו. אנו אומרים בתפלת יום הכפורים: "כי אתה סלחן לישראל ומחלן לשבטי ישורון". מהו כפל הלשון הזה, "סלחן לישראל" ו"מחלן לשבטי ישורון"? הסביר ה"משך חכמה" (ויקרא טז, ל ד"ה כי אתה סלחן), שב"סלחן לישראל" הכוונה היא לחטא העגל, שישראל אמרו עליו "אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל" (שמות לב, ד), [וכאילו אומרים אנו: כי אתה סלחן לאותו חטא שאמרנו בו "אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל"], וב"מחלן לשבטי ישורון" הכוונה היא לחטא השבטים, שחטאו במכירת יוסף.

מה מיוחד בשני החטאים האלו? - המיוחד בהם הוא, שחֵטא העגל, העבירה הראשונה שישראל חטאו בה לאחר מתן תורה, הוא שורש כל העברות שבין אדם למקום בישראל, והחטא הקדום של מכירת יוסף, הוא שורש כל העברות שבין אדם לחבירו בישראל. כשאנו באים לכפר את עוונותינו ביום הכפורים, אנו מתפללים אפוא לכפרה גם על שני החטאים הנושנים האלו, שהם השורש לכל שאר החטאים שלנו.

לקריאת המשך השיעור המאלף הקש כאן

יהודים מתפללים בבית הכנסת ביום הכיפוריםעריכה

Gottlieb-Jews Praying in the Synagogue on Yom Kippur.jpg

יהודים מתפללים ביום הכיפורים. לציור הזה יש סיפור ראו למטה. המקור:הויקיפדיה העברית מוצג היום ב:מוזיאון תל אביב לאמנות, תל אביב-יפו

(סיפורו של ציור - המקור:הויקיפדיה העברית)
יהודים מתפללים בבית הכנסת ביום הכיפורים הוא ציור מאת הצייר היהודי-פולני מאוריצי גוטליב. הציור התפרסם בעיתונות בפולין ובגרמניה והפך לאחד מן הייצוגים הבולטים של האמנות היהודית במאה ה-20.

ההיסטוריה של הציור - גוטליב, שנפטר בגיל צעיר, צייר יצירה זו בשנת חייו האחרונה. הציור מתאר קבוצת מתפללים יהודים בעת תפילה בבית הכנסת. רבות מן הדמויות המתארות הן פורטרט של בני משפחתו של גוטליב - החיים והמתים. בנוסף, מכיל הציור דיוקן עצמי משולש שלו - כמבוגר בשנות העשרים במרכז הציור, כנער מתבגר הקורא ביחד עם אביו בצידו הימיני של הציור, וכנער צעיר. במרכז הציור, על גבי ספר התורה, חרט גוטליב כתובת זיכרון לעצמו. גוטליב הסביר מעשה זה ברצון שלו ליצור מחדש את קרובי משפחתו על הבד, ולשלב עצמו ביניהם. ממד ביוגרפי נוסף הקים ביצירה הוא הכללת דיוקנה הכפול של לאורה הנשל-רוזנפלד, ארוסתו של גוטליב, אשר ביטלה את האירוסין עמו ונישאה לאחר.

לכאורה, המתואר בציור מתאים למתרחש בבית כנסת בכל שבת וחג. הזיהוי שלו עם יום הכיפורים טמון בראש ובראשונה בציור עצמו באמצעות כתובת זעירה - "מחזור של יום כפור" הרשומה בספר שהיהודי סמוך למרכז התמונה רכון עליו (הכתובת מופיעה בתחתית הדף הפתוח ולא בכריכה המוסתרת). עם זאת, עד למותו של גוטליב, שנת 1879, נודע הציור בעתונות הפולנית בשמות שונים כגון "Żydzi modłący się" ("יהודים בבית הכנסת") או "W dzień Sabbatu" ("ביום השבת"). בעיתונות היהודית בפולין נקשר הציור עם יום הכיפורים בתקופה שלאחר מותו של גוטליב. באחד ההספדים שנכתבו לזכרו מצוין כי הציור מתאר את תפילת יום הכיפורים, "קודם במקצת לתפילת נעילה" (בסוף תפילת נעילה תוקעים בשופר, ואכן בציור מופיע שופר - על השולחן הנמוך, בצד שמאל למטה).

תאור - הציור מתאר תפילה בתוך חלל של בית כנסת. במישור הקדמי של הציור מתואר דוכן לקריאת התורה. לפניו עומדים שלושה אנשים. מצד ימין מתוארות דמותיהם של נער צעיר ואדם מבוגר הקוראים באותו הסידור. על קיר מאחוריהם מופיעים פסוקים מתוך התורה. זהו דיוקן עצמי של גוטליב כנער. משמאלם נצבת דמות שגם היא מהווה פורטרט עצמי של גוטליב, הפעם כמבוגר בשנות העשרים לחייו. הוא מתואר כנשען על הדוכן, לבוש בבגד פסים ולמתניו אבנט רחב. על צווארו שרשרת עם תליון, עליו חקוק מגן דוד וכן ראשי התיבות של שמו בעברית - "מ. ג.".

הלכות יום הכיפוריעריכה

בערב יום הכיפורים - היום שקודם ליום הכיפורים - אין אומרים תחנון. וכן אין אומרים "למנצח מזמור לדוד יענך ה' ביום צרה". בני אשכנז נוהגים שלא לומר גם את "מזמור לתודה" בפסוקי דזמרה.

את תפילת "מנחה" בערב יום הכיפורים מתפללים בשעה מוקדמת, כדי להספיק לאכול את הסעודה המפסקת ולהתכונן לכניסתו של היום הקדוש. בתפילת מנחה, בסיום תפילת שמונה עשרה, מוסיפים את הוידוי הארוך הנאמר בתפילות יום הכיפורים.

מצוה להרבות בסעודה בערב יום הכיפורים. חז"ל אמרו ששכר מצוה זו גדול הוא מאוד, והאוכל בתשיעי בתשרי וצם בעשירי בו, כאילו צם בימים תשיעי ועשירי בתשרי, שכן נאמר: "ועיניתם את נפשותיכם... בתשעה לחודש בערב" - וכי בתשיעי בתשרי מתענים, והלא בעשירי בתשרי מתענים? "אלא לומר לך כל האוכל ושותה בתשיעי, מעלה עליו הכתוב כאילו התענה תשיעי ועשירי".

אין לאכול בערב יום הכיפורים מאכלים כבדים שיכבידו עליו את הצום, אלא יאכל מאכלים קלים לעיכול. כמו כן, אין לאכול מאכלים המחממים את הגוף.

רבים נוהגים לערוך את מנהג "כפרות" בערב יום כיפור דווקא. במנהג זה מביעים את השתוקקות הלב שה' יסלח לעוונותינו ונשאר נקיים מחטא ועוון. נהוג לקחת ל"כפרות" תרנגול. יש נוהגים לקיים מנהג זה בבעלי חיים אחרים, כגון דגים. כמו כן ניתן להשתמש בכסף למטרת כפרות, ואחרי השימוש בו נותנים אותו לצדקה. גם אלה העורכים כפרות בתרנגול, רגילים היו לתורמו, או את תמורתו, לאנשים נצרכים.

היו גדולים בישראל שהתנגדו בתוקף למנהג זה. לדעת חלק מן הראשונים, יש במנהג כפרות משום "דרכי האמורי". השולחן ערוך כותב: "מה שנוהגים לעשות כפרות בערב יום הכיפורים, לשחוט תרנגול על כל זכר ולומר פסוקים - יש למנוע המנהג". לעומתם היו כאלה שדרשו שלא לשנותו, מפני שראו בו מנהג ותיקין.

נוהגים לטבול במקוה בערב יום הכיפורים. טוב לטבול לפני תפילת המנחה, כדי שהוידוי שאומרים בתפילת המנחה יהיה לאחר הטבילה.

אוכלים את הסעודה המפסקת, שכשמה כן היא: מפסיקה וחוצצת בין הזמן המותר באכילה לזמן תחילת הצום. יש לסיים את הסעודה המפסקת זמן מה לפני שקיעת החמה, כי צריך להוסיף מן החול על הקודש, כלומר, שיש מצות עשהלהתחיל את התענית מבעוד יום.

כבוד היום עריכה

נאמר בדברי הנביאים (ישעיהו נח, יג): "לקדוש ה' מכובד", וביארו חז"ל שכוונת הפסוק היא ליום הכיפורים שאין בו אכילה ושתיה ומצוה לכבדו בכסות נקיה ובנרות המרבים את האורה. פורסים מפות על השולחנות לכבוד יום הכיפורים כמו לכבוד שבת.

ברכת הבנים עריכה

בעדות מסויימות נהוג, שלפני ההליכה לבית הכנסת האב מברך את בניו ובנותיו. הוא מניח את ידו הימנית על ראש כל אחד מהם ומברכו שייחתם לחיים טובים ולבו יהיה מלא ביראת ה', שיזכה להתעלות בלימוד התורה ושיצליח בכל.


לבוש עריכה

יש נוהגים ללבוש בגדים לבנים ביום הכיפורים, דוגמת מלאכי השרת. בני העדה האשכנזית נוהגים ללבוש קיטל - חלוק לבן- ביום הכיפורים. בתפילה בליל יום הכיפורים לובשים טלית . מתעטפים בטלית לפני שקיעת החמה ומברכים עליה.

חמישה עינויים עריכה

בליל יום הכיפורים וביומו, אנו מצווים להתענות בחמישה עינויים: אסור לאכול או לשתות, אפילו כל שהוא. אסור להתרחץ. כאשר נוטלים ידיים בשעת הקימה בבוקר או לאחר יציאה מהשירותים, שופכים את המים עד לקשרי האצבעות בלבד, כלומר, עד סוף האצבעות בלבד ולא נוטלים את כפות הידים. הסיכה אסורה ביום הכיפורים. סיכה היא, סיבון או מריחת אפילו אחד מאברי הגוף בסבון, בשמן או בתמרוקים וכדומה. גם נעילת הסנדל אסורה. אין נועלים נעלי עור או סנדלי עור ביום הכיפורים. ביום הכיפורים אסורים גם יחסי אישות. באיסור זה נכללים דיני ההרחקות החלים כאשר האשה אסורה באיסור נידה.

תפילת הלילה עריכה

ליל יום הכיפורים נקרא: "ליל כל נדרי", על שם התפילה הפותחת את תפילות היום. בנוסח " כל נדרי " אנו מתירים את נדרינו. לאחר "כל נדרי" מברכים שליח הציבור והקהל את ברכת " שהחיינו ". טוב שהציבור יסיים את הברכה לפני שליח הציבור ויענה אמן אחר ברכתו של שליח הציבור. את הפסוק: "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד" שבקריאת שמע, אומרים ביום הכיפורים בקול רם. פסוק זה הוא משירת המלאכים, שבו הם משבחים את ה', וביום הכיפורים עם ישראל דומה למלאכים.


ההמשך הערך קרא כאן

"ויש מחמירים לעשות שני ימים יום הכיפורים"עריכה

בעקבות לימוד הדף היומי, "מאורות הדף היומי - עלון שבועי ללומדי הדף היומי" - דן בנושא הקישור הוא משנת תשס"ו (המחזור הקודם של הלימוד) אך הופיע גם בכ"ח שבט תשע"ד (המחזור הנוכחי
יסודה של הבעיה הוא בקביעת מועד ראש החודש וכך כתב מנשה אלישיב בדף השבועי בהוצאת אוניברסיטת בר אילן

Cquote2.svg בעשירי לחודש תשרי חל יום כיפור, ולשליחים נותרו

רק שבעה ימים להגיע לגולה, כי הם לא רכבו ביום ראש השנה ובשבת שלאחריו. לכאורה, בני הגולה היו צריכים להחמיר ולנהוג יומיים של צום כיפור מפני ספיקא דיומא, שכן איסורי יום כיפור חמורים מאיסורי יום טוב. האוכל או העושה מלאכה ביום כיפור נענש בעונש כרת (ויק כג, כט), שלא כמו העושה מלאכה ביום טוב שנענש בעונש מלקות

Cquote1.svg

עלון מאורות מעיר כי רבים סברו ש"אין לנהוג בחומרא זו, משום דיש לחוש שיבוא לידי סכנה". ובכל זאת נהגו ביום שני לקיים כל מנהגי יום הכיפורים, כולל תפילות וקריאה בתורה.

"כנגד מנהג זה יצאו גדולים רבים, הרא"ש וגדולי הדורות מחו בתוקף נגד אלה שהתפללו ביום זה תפילות וקראו קריאת התורה של יום הכיפורים, ואסרו זאת אפילו יש מניין לעצמם."

לסיכום, כתב המחבר של העלון:"כי כבר בתקופתם (של האחרונים לפני מאות בשנים), לא ראו ולא שמעו על אדם הנוהג להתענות גם ביום שאחרי יום הכיפורים"

מנשה אלישיב הוסיף:

Cquote2.svg למרות שהאחרונים כתבו שלמעשה לא ראינו ולא שמענו

במשך מאות שנים מי שמחמיר לצום יומיים בכיפור )שו"ע או"ח תרכ"ד ובמפרשים(, עלה הנושא שוב לפני ששים שנה, אך מסיבה שונה. במאמץ להציל יהודים ממזרח אירופה בתקופת השואה, קיבלו כמה אלפי יהודים אשרות יציאה ליפן....רוב הפליטים הקדימו את יציאתם מיפן לסין לפני יום כיפור כדי שלא יסתבכו במחלוקת הפוסקים, ואלו שנשארו ביפן החמירו לעשות שני ימי כיפור: החזקים ביניהם צמו יומיים, ומי שלא יכול היה לצום יומיים, אכל "שיעורים", וכדעת הרא"ש הם התפללו ביום השני תפילה של חול וגם הניחו תפילין.

Cquote1.svg


הערות שולייםעריכה

  1. לפי שיעור שניתן במשכן בנימין ליד ישיבת קדומים - לא הבאתי את שם נותן השיעור שכן איני רוצה שיזקפו לחובתו הטעויות אם נפלו בערך - לצערי לא הספקתי למסור את הדברים לבדיקה
  2. תהילים, ט"ז, י"א
  3. מלכים א' י"ז, י"ח
  4. בראשית, י"ט, י"ט
  5. בראשית, רבה נ יא
  6. תניא רבתי ס"פ בשם ר"ת
  7. ספר בראשית, א' ה'
  8. פרשה ג' סימן ח'
  9. ספר תהילים, קל"ט, ט"ז
  10. ילקוט שמעוני , תהילים, תתפ"ח
  11. תלמוד בבלי, יומא, כ',א'
  12. ספר איי הים מאת יהודה ליב עדיל
  13. תנא אליהו רבה א'
  14. מסכת ברכות י"ז, א'

ברחבי אתר Wikia

ויקי אקראית