יום העיון הרביעי של מכון מגלי"ם בעיר דוד

ביום חמישי ד' באב, 04/08/2011, נערך יום העיון הרביעי של מכון מגלי"ם בעיר דוד. הכנס התקיים במלון רמת רחל, בכנס הרצו אנשי רוח ואנשי אקדמיה מהשורה הראשונה, והוא הפך לכנס ייחודי ומוביל בתחומו. הכנס מיועד לקהל הרחב, לאנשים שאוהבים את ירושלים וחפצים ללמוד אודותיה, והוא מקיף נושאים רחבים ומגוונים כגון: ירושלים בהיסטוריה ובארכיאולוגיה, ירושלים בתנ"ך, ירושלים בספרות ובאומנות, אדריכלות בירושלים וגם סיפורים אישיים של אנשי ירושלים.

תוכנית יום העיון

תוכנית יום העיון והסיורים

תוכנית יום העיון והסיורים

עיר דוד - תעלת הניקוז הגדולה בדרך עולי הרגל

ראו ערך מורחב:עיר דוד - תעלת הניקוז הגדולה בדרך עולי הרגל

העלייה להר הבית מבריכת השילוח דרך עיר דוד של היום

פתוח למבקרים בסיורים מאורגנים (אוגוסט 2011) הסיור בבריכת השילוח והרחובות ההרודיאניים שנחשפו לאחרונה בעיר דוד מחזירים אותנו לימיה המפוארים של תקופת הבית השני, נפסע בדרך הקדומה שבה עלו עולי רגל בשלוש הרגלים לפני למעלה מ- 2000 שנה. כמו כן, נבקר בתעלת הניקוז הראשית של ירושלים מימי הבית השני שנפתחה לאחרונה לקהל הרחב.

מסלול חדש בעקבות עולי הרגל אל רחבת הכותל: סיור זה מתחיל בבריכת השילוח, שבקצה הדרומי של עיר דוד עד ל"קשת רבינזון" ליד הכותל המערבי. הדרך עדיין משובשת, בהמתנה לסיום ההכשרה ומיועדת רק למטיבה לכת. 700 מטר אורכה. הסיור המתוא בוצע בהדרכת אהרון הורביץ במסגרת סיורי מגל"ן אב תשס"א.

מערכת הגשר הגדול

דר' אבי סלומון הרצה על "מערכת הגשר הגדול לתולדותיה". בהרצאה נדונו השינויים שנעשו בה במשך הדורות וזאת על בסיס הפרשנות של המימצא הארכיאולוגי ומידע ממקורות היסטוריים הלכתיים.

שלב א': התקופה החשמונאית - נבנתה בשנים 167 עד 63 לפנה"ס - בתקופה שלחשמונאים היתה ברית צבאית עם רומא. בחפירות התגלו ארבע מקוואות בנויים, שקיבלו את אספקת המים שלהם מהאמה התחתונה, ממי עין עיטם,(להלן) אשר שימשו למי שרצה לעלות להר עלה דרך המקוואות האלו. נוצרת בעיה, "האמה התחתונה" המובילה את המים עוברת דרך מערות קבורה. במשנה הוזכר הנושא פעמים אחדות:

• במסכת שמחות (אבל רבתי) נאמר:"אין מוציאין אמת המים בין הקברות, ולא יעשה שם שביל, ולא ירעה שם בהמתו, ולא יטייל שם, ולא ילקט משם עצים ועשבים, ואם ליקטן אסורין בהנאה, ואם השביל הנאת בית קברות עצמו ליקטן, שןרפן במקומם.(פרק י"ד, הלכה א')
• במשנה נאמר:"באר אחאב, ומערת פנייס--כשרה. המים שנשתנו שינויין מחמת עצמן, כשרין. אמת המים הבאה מרחוק, כשרה--ובלבד, שישמרנה שלא יפסיקנה אדם; רבי יהודה אומר, הרי היא בחזקת מותרת. באר שנפל לתוכה חרסית, או אדמה--ימתין לה, עד שתיצל, דברי רבי ישמעאל; רבי עקיבה אומר, אינו צריך להמתין.(מסכת פרה, ח', י"א).
• על כך התעורר פולמוס בין הצדוקים לבים הפרושים במשנה :"אומרין צדוקיין, קובלין אנו עליכם פרושים: שאתם מטהרין את הניצוק. אומרין פרושין, קובלין אנו עליכם צדוקיין: שאתם מטהרין את אמת המים הבאה מבית הקברות.(מסכת ידים,ד',ז)
• ואף הדיו באו לידי ביטוי גם במגילות קומראן (מגילת מקצת מעשי תורה).

המרצה משער כי הבנייה הייתה בימי יהונתן בן מתתיהו (152-159) המכונה בכתבים "הרשע".

הגשר נהרס בעת מצור פומפיוס על ירושלים בזמן מלחמת האחים בין יוחנן הורקנוס השני ליהודה אריסטובולוס השני (יוסף בן מתתיהו, מלחמות היהודים ספר ראשון פרק שביעי 143)

ציורים:שלום קוולר - באדיבות הקרן למורשת הכותל המערבי - משיקופיות בהרצאה

הבעיה ההלכתית

מסלולי אמת המים - תמר הירדני

כאמור, תוואי האמה עורר בעיה הלכתית שכן היא עברה בשדה של קברות. קודם נראה את המסלול:מבריכות שלמה זרמו המים אל האמה התחתונה בתעלה פתוחה בתוואי מפותל. תשתית התעלה הייתה קיר בעובי של כמטר וחצי, עשוי אבנים קטנות שעורבבו במילוי מלט. האמה חלפה על פני בית לחם ממזרח, ומשם המשיכה לאורך קווי ההרים דרומה, דרך אזור בית סחור של ימינו ועד לרכס ארמון הנציב (שכונת תלפיות מזרח). מצדו הצפוני של רכס ארמון הנציב המשיכה האמה לאורך הגדה הדרומית של גיא בן הינום. סמוך לבריכת הסולטאן חצתה האמה את העמק הרדוד על גבי גשר קשתות, והמשיכה לאורך הגדה המזרחית של הגיא. האמה הקיפה את הר ציון, המשיכה לאזור בו נבנו לימים בתי מחסה; משם ירדה באזור מדרגות הכותל המערבי ונכנסה להר הבית דרך גשר עץ, שעבר בתוואי גשר וילסון מן התקופה הרומית. נראה כי גשר העץ הוקם לראשונה על ידי החשמונאים מעל נחל הטירופיאון, כדי לאפשר את כניסת המים ישירות מהאמה לבית המקדש הוא הגשר הגדול. במקדש עצמו הוזרמו המים למאגרים ולמתקנים שונים, ובהם ל'ים' - מתקן טבילה לטהרה ששימש את הכהנים, כמובא בתלמוד הירושלמי, מסכת יומא פרק ג דף מ"א: "וְהַיָּם לְרָחְצָה לַכֹּהֲנִים בּוֹ" (דברי הימים ב', פרק ד') - ולא כלי הוא? (כלומר, האין המים בו שאובים, ולכן אסור לטבול בו? אלא ש-) אמת המים מושכת לו מעיטם".

האמה עברה בשדה קברות, אחד מהם ניתן לזיהוי גם היום דרומית לשער יפו.

חלקי הגשר

(חלקי)

גשר הקשתות הנדון במאמר זה כונה בעבר במחקר במגוון שמות. מ' אבי-יונה כינה את הגשר בשם גשר וילסון. אורכו של הגשר הגדול המתוח בין רחוב הגיא במערב, לבין הכותל המערבי של הר הבית במזרח הוא כ-100 מ', רוחבו הכולל 10.8–11.0 מ' והוא חולף מעל אפיקו של גיא הטירופיאון, סמוך למקום מפגשו עם הנחל הצולב (נחל הערב). כיום נושא הגשר על ראשו את רחוב השלשלת המוביל לשערי הכניסה להר הבית. הגשר הגדול הוא מעשה מרכבה של יחידות אחדות שנבנו בפרקי זמן אחדים ולהלן הן יכונו באותיות:

• ראשיתו של הגשר במזרח, בקשת וילסון המונומנטלית הנסמכת לכותל המערבי של הר הבית. לכל אורכו שממערב לקשת וילסון מורכב הגשר הגדול משני טורי קשתות (או קמרונות) צרים יותר, שהושתתו על מבנים מתקופת הבית השני
• בחלקו המזרחי של הגשר הגדול הושתתו קשתותיו על מבנה מפואר בן שלושה אולמות מימי הבית השני
• בחלקיו המערביים הושתתו קשתות הגשר הגדול על קיר מסד איתן, גם הוא ככל הידוע כעת מימי הבית השני מתחת לקשת המערבית ביותר של הגשר הגדול (המוכרת לעת עתה) נחשפו שרידי רחוב הקרדו המזרחי הרומי שכיוונו הכללי צפון–דרום.

• פרטים נוספים באתר רשות העתיקות]

בתי המגדל של ירושלים

שי לביא הרצה על מבנים חקלאיים ובתי קייט בסביבות ירושלים שנבנו החל מתחית המאה ה-18. הבונים היו משלושה חוגים:

1. אישים מהמערב אשר בקשו להקים בית מורווח או לקיץ מחוף לעיר העתיקה - כמו בית פיין.
2. אישי דת נוצריים שהקימו מעין חוות חקלאיות וכללו מטעי זית לשמן וסבון, מטעי תות לגידול תולעי משי וטחנות קמח.
3. אמידים מוסלמים,שבנוסף למטרות לעיל היה להן גם מטרה לתפוס אחיזה בקרקע שהייתה בבעלות הווקף. המבנים של האחרונים נקראו קוצ'ר, אלו היו רבים ובעלי חשיבות יחסית להתפתחות האורבנית של העיר.

דוגמאות לכל אחד מהמבנים:

• על בית פיין - אחוזת משפחת הקונסול הבריטי פין בשכונת טלביה בירושלים - נכתב כבר ב כי "היה אחד מן המבנים הראשונים שנבנו לצורך מגורים מחוץ לחומת ירושלים במאה הי"ט, וכנראה המבנה הראשון שנבנה על-ידי נתין זר אירופאי מחוץ לחומות ירושלים העות'מאנית. ניתן לראותו בהקשרים כלליים רבים וחשובים של אמצע המאה הי'ט כגון: תפקוד הממשל העות'מאני, מעמד ותפקוד של קונסולים זרים, ארצות המערב וארץ הקודש, פעילות דתית ומיסיונרית, רכישת קרקעות על-ידי זרים באימפריה העות'מאנית, הקשר בין אוכלוסיות עירוניות, כפריות ונוודיות והשלכתו על מצב הביטחון מחוץ לחומת ירושלים, הנוף שמחוץ לחומת העיר ותהליך היציאה מן החומה, טכנולוגיה של בניה, היסטוריה של האדריכלות בירושלים, משפחה ואורחות חיים ועוד.
• טחנת הרוח ברחוב רמב"ן נבנתה באמצע המאה ה-19 על ידי הכנסייה היוונית-אורתודוקסית בירושלים, בלב שטח חקלאי בן אלפי דונמים. הטחנה שימשה להפקת קמח משדות החיטה שבאזור, כדי לכלכל צליינים נוצרים-אורתודוקסים (בעיקר רוסים אורתודוקסים) שהגיעו באלפיהם לקראת חג הפסחא.
• כרם השיח - האתר נבחר להקמת מוזיאון רוקפלר והיה ידוע בתקופה העות'מאנית בשם קצר אל-שיח' (כרם השיח'), על שמו של שייח' מוחמד אל-ח'לילי החברוני, שהיה המופתי של ירושלים במאה ה-17. בשנת 1711 בנה באתר זה, על גבעה מול הפינה הצפון מזרחית של חומות ירושלים, את מעון הקיץ שלו - העומד במקום גם כיום.

מראות בתים נבחרים

תמונות הקוצ'ר וטחנת הרוח מתוך שיקופיות בהרצאה

טחנת הרוח - היום מרכז קניות ברחוב רמבן

קצ'ר אל-שיח - מבנה שעדיין קיים בחצר מוזיאון רוקפלד

הסבר: Elizabeth Anne Finn 1873 Sunrise Over Jerusalem and other pen and pencil sketches