הכנסייה – האפיפיור פיוס ה – 12 לא גינה אפילו פעם אחת את השמדת היהודים, אלא, הסתפק בגינוי כללי. אדישות הוותיקן בולטת במיוחד היות וצמרת הכמורה ברומא הייתה מהראשונים שקיבלה דיוחוחים על רצח יהודי אירופה. דווקא שגרירי הוותיקן במדינות שונות באירופה מחו נגד הוותיקן. אך השיקולים הפוליטיים גברו על השיקולים המוסריים.
שיא אדישותו של האפיפיור כשסרב להגיב על גירוש יהודי רומא ב – 43. כאשר יהדות רומא המתינה שלושה ימים לביצוע הגירוש, כאשר ה"משלוח" היה ערוך והמתין לפקודה הסופית, האפיפיור לא אמר מילה.
לאחר ההשמדה מיהר הוותיקן להסביר את אי מעורבותו של האפיפיור שלא רצה להרגיז את הנאצים שכן הדבר היה מוסיף לשואה, הוא קיווה להיות מתווך בין הצדדים, ולכן אסור לו לגנות את אחד הצדדים.
גישתו לנאציזם לפי ספר חדש[]
עיתון הארץ מפרסם מאמר של דר' סרג'יו מינרבי על ספר חדש, המבוסס על תעודות מספרית הוותיקן לפני השואה המבטאים את היחס ליהודים. שתיקה רועמת: יחסי הוותיקן עם גרמניה הנאצית http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1195365.html
לפני כמה שנים פתח הוותיקן סוף סוף את הארכיון ובו התיקים מהעשור שהוביל למלחמת העולם השנייה. על פי המחקר המדוקדק שערך הוברט וולף, שהיה מבין הראשונים שקיבלו גישה למסמכים, הסיבה לכך שהכנסייה הקתולית לא הביעה מחאה נגד הנאציזם נעוצה בשילוב של אהדה, אדישות ואינטרסים פוליטיים
הספר: Pope and Devil: The Vatican Archives and the Third Reich Hubert Wolf. Translatet from German by Kenneth Kronenberg. Belknap Press of Harvard University, 336 pp, $29.95
מהמאמר:מסמכים מארכיון הוותיקן משנות מלחמת העולם השנייה, בתקופת כהונתו של האפיפיור פיוס ה-12, מוסתרים מעיני חוקרים עד עצם היום הזה. עם זאת, ב-2003 איפשר הכס הקדוש לעיין ברשומות מתקופת כהונתו של פיוס ה-11, (אקילה ראטי) ששימש כאפיפיור מ-1922 ועד מותו, 17 שנים לאחר מכן, בפברואר 1939, שבעה חודשים לפני פרוץ המלחמה. האישור ניתן אחרי דרישות חוזרות ונשנות של חוקרים לקבל גישה למסמכים מתקופת השואה.
כדי לבחון את מיליוני התעודות הקשורות לשנות המלחמה עצמן, יאלצו החוקרים להמתין כמה שנים נוספות. אבל גם בחינה של המסמכים מהתקופה שלפני פרוץ המלחמה יכולה להעניק לנו מושג מצוין בנוגע להלך המחשבה של החשמן אאוג'ניו פאצ'לי, הדיפלומט המוביל מטעם הוותיקן באותה תקופה, והאיש שמונה לאפיפיור לאחר מותו של פיוס ה-11.
ולסיכום: אותם חלקים בארכיון הוותיקן שנפתחו עד כה לא צפנו הפתעות גדולות לחוקרים. אף על פי כן, למסמכים שפורסמו לאחרונה יש חשיבות בכך שהם תומכים בהשקפותינו: רצונו האיתן של אאוג'ניו פאצ'לי, פיוס ה-12, להשאיר את הכנסייה במצב של "Super Partes" (מעל למפלגות) נכשל בגלל אהדתו הרבה לגרמניה. על כן לא היה כל גינוי ברור של אנטישמיות גזענית, ולא הגדרה מפורשת של הנאציזם כ"כפירה בעליל", כפי שהוגדר בכמה מסמכים פנימיים של הוותיקן. עמדתו של פאצ'לי התחזקה לאור מלחמת האזרחים הספרדית, בה הוא ראה בעיקר את הסכנה הבולשוויקית. חשוב להדגיש כאן שרוחו של פאצ'לי לא נגוזה מן העולם ויותר מחצי מאה לאחר מותו הוא ממשיך להשפיע על מדיניות הוותיקן. אם ייפתח תהליך להכרזה על קדושתו, הכנסייה תסתור את עקרונות המוסר המוצהרים שלה עצמה. הוברט וולף מסיים את ספרו בכותבו כי "היטלר היה ונותר חבר בכנסייה הקתולית עד יום מותו. כמו האפיפיור, אפילו השטן היה יכול להיות קתולי".
הפרופ' סרג'יו מינרבי חוקר את היחסים בין הוותיקן לישראל. ספרו "The Vatican and Zionism" (Oxford University Press) ראה אור ב-1990
2009[]
רייצ'ל דונדיו מניו יורק טיימס מדווח בעיתון הארץ על האפיפיור בנדיקטוס ה-16 גינה את השואה, אך שכח להתייחס ליהודים
"באירועים שהתקיימו שלשום לציון 70 שנה לפרוץ מלחמת העולם ה-2, ציין האפיפיור בנדיקטוס ה-16 את "טרגדיית השואה". אולם דבריו עוררו ביקורת על כך שלא התייחס ישירות לקורבנות היהודים.
בדברים שנשא בתפילה בוויטרבו, שמצפון לרומא, אמר האפיפיור: "איננו יכולים לשכוח את האירועים הרי הגורל. אירועים שגרמו למותם של עשרות מיליוני בני אדם והסבו כל כך הרבה סבל לעם הפולני האהוב עלינו", אמר. "עימות זה הביא לטרגדיה של השואה ולהשמדתם של חפים מפשע אחרים רבים כל כך".
ימים ספורים אחרי טקסי זיכרון שקיימה פולין לציון פלישת הגרמנים לשטחה, השתתף האפיפיור בטקס לזכרם של קורבנות המלחמה הפולנים. אולם הוא לא התייחס במיוחד לקורבנות היהודים, מעבר למונח הרחב "שואה" שבו השתמש.
כתבנו ניר חסון מוסיף: מיכאל פרוינד, יו"ר ארגון שבי ישראל, שפועל בקרב הקהילות היהודיות בפולין, תקף את האפיפיור, "זאת לא פעם ראשונה שהוא מסתבך כך. אנחנו זוכרים איך בביקור ביד ושם הוא לא הזכיר את גרמניה ואת הנאצים. היהודים היו חלק אינטגרלי מכל הסיפור, ולדלג על מה שעמנו עבר שם זה מאוד קשה". גורמים אחרים בישראל העוסקים בחקר השואה, שסירבו להזדהות, טענו מנגד כי כשהאפיפיור אמר את המלה שואה, הכוונה בכך היא לשואת היהודים, ולכן לא ניתן לבוא בטענות לכס הקדוש.
2007 : האפיפיור מאשר שימוש נרחב יותר במיסה הלטינית, שקוראת ליהודים להתנצר
2008: זעם בעולם היהודי בשל כוונת בנדיקטוס לקדם הפיכת האפיפיור מתקופת השואה לקדוש
1/2009: סערה סביב החלטתו של האפיפיור להשיב לחיק הכנסייה בישוף מכחיש שואה
5/2009: גינויים בישראל למה שנתפש בעיני רבים כ"נאום פושר" של האפיפיור ביד ושם
הצלב האדום והוותיקאן סייעו לנאצים אחרי המלחמה[]
דליה אלברג | גרדיאן כתבה על מחקר: הצלב האדום והוותיקאן סייעו לאלפי פושעים נאצים לברוח מעונש
היא מצטטת:"הצלב האדום, שהיה מוצף באותה עת בבקשות של מיליוני פליטים, נסמך במידה רבה על נציבות הפליטים של הוותיקאן כדי להעניק אשרות נסיעה. אף על פי שנציגיו היו מודעים לכך שהנאצים נמלטים מגרמניה - כפי שמוכח מחליפת מכתבים בין שליחי הצלב האדום בגנואה, ברומא ובז'נווה - אנשי הארגון האמינו כי הם מסייעים בראש וראשונה לחפים מפשע.
ואולם, סטיינבך טוען כי "אף על פי שהצלב האדום הודה כי נוצל ככלי והתנצל על כך באופן פומבי, עזרתו הקיפה מספר רב בהרבה" של פושעים. לדבריו, מסמכים מלמדים כי הצלב האדום, במיוחד ברומא ובגנואה, הנפיק לפחות 120 אלף מסמכים של אשרות נסיעה, וכי 90% מהנאצים ברחו דרך איטליה, רובם לספרד וליבשת אמריקה, במיוחד לארגנטינה.
קציני אס-אס לשעבר נהגו להתערבב עם פליטים והציגו את עצמם כעקורים ממוצא גרמני כדי להשיג אשרות נסיעה. יהודים שניסו להגיע לפלשתינה דרך איטליה הוברחו לא פעם יחד עם נאצים נמלטים.