Fandom

Ventura Daniel Wiki

יין

7,312דפים באתר זה
Add New Page
הערות0 Share

Ad blocker interference detected!


Wikia is a free-to-use site that makes money from advertising. We have a modified experience for viewers using ad blockers

Wikia is not accessible if you’ve made further modifications. Remove the custom ad blocker rule(s) and the page will load as expected.

Gevaot Baoptique Wine.jpg

יינות בוטיק גבעות

יין - קדושה והולללות ברשות הרב ישראל רוזן
"כל אחד ואחד בין אנשים בין נשים
חייב לשתות בלילה הזה ארבעה כוסות של יין...
שיעור כל כוס מהן - רביעית" (רמב"ם, חמץ ומצה ז,ז)

יין במסורת ישראלעריכה

המרגלים נושאים אשכולי יין.jpg

ההנאה של יין ואת מקומו בחיים היהודים הם עתיקים. במסכת פסחים נאמר ?

"ושמחת בחגך", במה משמחם? ביין. רבי יהודה אומר: אנשים בראוי להם ונשים בראוי להן. אנשים בראוי להם - ביין, ונשים במאי? תני רב יוסף: בבבל - בבגדי צבעונין, בארץ ישראל - בבגדי פשתן מגוהצין. תניא רבי יהודה בן בתירא אומר: בזמן שבית המקדש קיים אין שמחה אלא בבשר שנאמר "וזבחת שלמים ואכלת שם ושמחת לפני ה' אלהיך", ועכשיו שאין בית המקדש קיים, אין שמחה אלא ביין, שנאמר "ויין ישמח לבב אנוש".(ק"ט ע"א)

נסיכת היין הייתה חלק מבלי נפרד מעבודת בית המקדש.

ועוד קודם לכן, דוד המלך אומר בתהילים:

וְיַיִן, יְשַׂמַּח לְבַב-אֱנוֹשׁ לְהַצְהִיל פָּנִים מִשָּׁמֶן;

וְלֶחֶם, לְבַב-אֱנוֹשׁ יִסְעָד (ק"י -"ברכי נפשי)

בחיים יהודים ב יין מקדשים את יום השבת, הוא חלק מטקס האירוסין והנשואין וברית המילה ואפילו בעת אבלות מעט יין שותים בסעודת האבלים הראשונה. נהגו לקדש על היין ביום השבת בבית הכנסת וכך להוציא ידי חובה את אלה שאין ביכולתם להשיג יין, בייחוד בתפוצות ישראל. נמנעים משתיית יין בתשעת הימים הראשונים של חודש אב (לקראת אבל תשעה באב), אך חייבים בשתיית ארבע כוסות יין בליל הסדר

ארץ ישראל הייתה ידועה בענבי היין ומשה רבינו ציווה את המרגלים להביא מפי הארץ. דימוי זה הפך לאמנותי ונכלל בסמל החברה לתיירות


חג הפסח: למה מקובל לשתות בליל הסדר יין אדוםעריכה

Red Wine Glass.jpg

בוס יין אדום - הועלה על־ידי Aka - הויקיפדיה העברית

(בעקבות שיעורו של הרב מרדכי ברלין במשכן בנימין ליד ישיבת קדומים)
מקובל לשתות ארבע כוסות יין בליל הסדר. נהוג לשתות יין, לא מבושל ולא מיץ ענבים (בלית ברירה, בעיקר מסיבות בריאות, יהיה נכון גם לשתות מיץ ענבים) ובנוסף לכך מדוע יש עדיפות ליין בצבע אדום ?

מצאנו בשולחן ערוך:"מצוה לחזור אחר יין אדום (אם אין הלבן משובח ממנו) (סימן תע"ב ):

בתלמוד ירושלמי מובא(פ"י, ה"א): " אמר רבי ירמיה מצוה לצאת ביין אדום שנאמר "אַל-תֵּרֶא יַיִן, כִּי יִתְאַדָּם" (משלי,כ"ג, ל"א). מכאן מסיק הרמב"ן (בבא בתרא צז, ע"ב, והביא דבריו בשו"ת הרשב"ץ ח"א סי' פה ובכה"ח סי' תעב סקע"ט.) שיין לבן פסול בין לארבע כוסות ובין לקידוש. הרוקח (רפג, עמ' קנ"ב). מביא ראיה מהבבלי בנזיר (ל"ח, א') שם הגמרא מונה עשר רביעיות, דהיינו הלכות שבהן יש צורך בשיעור של רביעית, וביניהן היא מונה ארבע כוסות של פסח ולכן צריך יין אדום לארבע כוסות. ( המקורות נלקחו ממצות ארבע כוסות/ הרב שמואל זעפרני ראש ישיבת המאירי

וכן "יין אדום זכר לדם" (שולחן ערוך תע"ג): זכר לדם מילה ולדם פסח ולדם התינוקות, שנשחטו במצרים.

במקרים אחדים נהגו בגולה להימנע משימוש ביין אדום בשל החשש ל"עלילת דם".

על מנהג מיזוג היין ראו מאמרו של פרופ' זהר עמר
"כבכל פסח, נשב כולנו בליל הסדר סביב השולחן ונקיים את מצוות שתיית ארבע כוסות. בימינו, רבים מתקשים לשתות ארבע כוסות של יין, ובמקום זה שותים ארבע כוסות של מיץ ענבים. יש שמערבבים יין בתירוש, כל אחד לפי טעמו, הרגשתו וכושרו הבריאותי.

מנהג מזיגת היין במים נזכר רבות בספרות חז"ל, ובקרב לומדי התורה מקובלת ההנחה שהדבר נובע מכך שהיין של אבותינו היה חזק יותר מהיין שלנו. מה מקור הנחה זו, והאם הדבר נכון מבחינה מציאותית? מהו התקן ההלכתי ליין, ומה שיעור המזיגה במים שאיתו ניתן לצאת ידי חובה? לקריאת המאמר במלואו הקש כאן

למה יין? עריכה

מצוה מרכזית בליל הסדר היא שתיית ארבע כוסות. שתיית יין היא ממאפייני החגיגיות והטקסיות, כנראה בכל התרבויות. 'הסבה דרך מלכות' מחייבת יין, וממגילת אחשורוש למדנו: "ויין מלכות רב כיד המלך" (אסתר א,ז). אכן, היין מרבה שמחה ("ויין ישמח לבב אנוש"; תהלים קד,טו), אך גם מרבה הוללות, כדרכן של משתאות (וגם זה ממגילת אחשורוש למדנו).

שתיית יין הלכתית, בליל הסדר ובשאר ברכות על הכוס, מחייבת 'כדי רביעית', שהוא שיעור... שכרות. כך אמרו במסכת נזיר (לח,א): "ארבע כוסות הללו צריך שיהא בהן כדי רביעית. שתה רביעית יין אל יורה. שתה רביעית יין ונכנס למקדש - חייב מיתה" (משום שכרות). ואכן, תמיהה גדולה היא, מה עניין מצאה תורה (או חכמים) בכוס-של-שכרות לקידוש ולהבדלה של שבת, בשתיית 4 כוסות בפסח, בברכות אירוסין ונישואין על היין וכיו"ב?

מצוות קידוש על יין מקורה בדרש: "זכור את יום השבת לקדשו - זוכרהו על היין" (פסחים קו,א). תוספות (שם) פירשו: "דזכירה כתיב על היין; 'זכרו כיין לבנון' (הושע יד,ח), 'נזכירה דודיך מיין'" (שיה"ש א,ד). לפירוש זה היין מתקשר לזכירה, וכביכול מחדד את הזכרון. נרשה לעצמנו להרהר ולתמוה, שהרי היין ("רביעית כדי שכרות") דוקא מערפל את החושים ומטשטש את הזכרון? מי שרוצה לדלות זכרונות מן העבר מומלץ לו להתרחק מן היין.

וביותר יש לתמוה, שהרי הפסוק מדגיש "זכור... לקדשו". מוטיב הקדושה הוא יסוד יין ה'קידוש'. ולכאורה היאך נדבקה הקדושה דוקא ביין המשכר, המוציא את האדם מדעתו? כהנים שתויי יין נאסרו להיכנס למקדש ("יין ושכר אל תשת... בבואכם אל אהל מועד ולא תמותו; ויקרא י,ט). מאידך במקדש נסכו יין, ו"אין אומרים קידוש היום אלא על היין הראוי לינסך על גבי המזבח" (ב"ב צז,א).

תורת ההפכים עריכה

מתורת החסידות למדנו פשר דבר, הנעוץ בתורת ההפכים שמקורם אחד, "צדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם" (הושע יד,י): כך כתב ר' צדוק מלובלין (רסיסי לילה נה): "אצל אומות העולם (היין) היה מוליד פחזות ופריקות עול, והשתקעות בתאוות עולם. ואצל בני ישראל אדרבה מוליד קדושה בלב... קידוש על היין מוליד שמחה של הוללות לשוגים בה, אבל יין דמצוה אדרבה מוליד קדושה בלב".

תכונה הפכיות זו עולה כהד מדברי חז"ל (סנהדרין קג,ב): "גדולה לגימה... שמרחקת את הקרובים, ומקרבת את הרחוקים"; הכל תלוי במצבו המיקדמי של השותה וברקע הסביבתי להרמת הכוסית. המצווה סגולתה לקדש את החומר ולהעלותו ממצולת החטא וההבל למחוזות של קדושה ועבודת השם. ואין כמו יין המוכיח זאת.

כמדומה שמעולם לא פגשנו בשיכורי ליל הסדר, ולא נתקלנו באבדן דעת בסעודות ובהתוועדויות של מצוה, גם אם נמזג בהן יין לרוב, ואפילו וודקה בהכשר חב"ד. אדרבה, ההתבסמות לשם מצווה משילה מן האדם את לבושו החומרי וחושפת את פנימיותו הרוחנית, החצובה מעולם הקדושה. חריגה היא שתיית פורים, "לבסומי עד דלא ידע" ואין כאן מקומה. אכן, צאו ושמעו את דברי התורה הבוקעים משותי-שוטי-פורים בישיבות ובחבורות-קודש; במקום דברי הוללות וניבול פה תשמעו ניצוצות של אמרות קודש ורסיסי עומקא דליבא.

יין תרעלה קטלניעריכה

"צריכת היין בישראל גואה"; בשנת 2011 נמכרו 30 מיליון בקבוקי יין בישראל, פרט למיץ ענבים - מדווחת מועצת הגפן. לבושתנו עלינו על מפת השיכרות העולמית ובגדול. לפני כחודשיים נחקק בכנסת איסור פרסום משקאות אלכהוליים בראש חוצות. נמסר כי כ-60% מבני הנוער בישראל שותים אלכוהול, וישראל נמצאת במקום השני(!) באירופה באחוזי שתיית האלכוהול בקרב ילדים בני 11 (19% מילדי גיל זה!). עד היכן התדרדרנו?

האסון הגדול של השיכרות היא הנהיגה תחת השפעת אלכוהול. התופעה הפכה למגיפה קטלנית הפוגעת בדרך כלל לא במי שמאבד דעתו מדעת, אלא בעיקר בחפים מפשע, עוברי אורח או נוסעי כביש, שנזדמנו בסביבת הנהג האפוף, הנתון בליקוי שכלי זמני. ועל דרך ה'חוכמה' נאמר שלא בכדי אסרה תורה נהיגה בלילי שבת וחג. אמנם מדובר בשתיה של מצוה, אעפי"כ וליתר בטחון...

שלילת רשיון נהיגה לתקופה משמעותית הוא עונש מרתיע, ובלבד שייאכף בשני שלביו; הגברה שבעתיים של בדיקת ה'ינשוף' המשטרתי, ומצוד מסיבי אחר הנוהגים רכב בשלילה. חובת "לא תעמוד על דם רעך" מחייבת להשקיע בתחום זה משאבי עתק, שישאבו מהעלאת הבלו על 'דלק' זה.

(נכתב במוצ"ש צו)

איסור יין של הגוייםעריכה

בשירת האזינו, במסגרת התוכחה נגד עבודה זרה אומר הכתוב: "אי אלהימו…אשר...חלב זבחימו... יאכלו, ישתו יין נסיכם יקומו ויעזרכם" (דב' לב, לז-לח). מכאן לומדת הגמרא שיין של עובדי כוכבים אסורב הנאה (בבלי עבודה זרה כט, ע"ב). הרמב"ם אף מונה איסור זה במניין המצוות, וקובע שמדובר באיסור מן התורה שלוקים עליו, אלא שלדבריו יש להבחין בין יין נסך, היינו יין שהתנסך בפועל לעבודה זרה, לבין "סתם יינן", היינו יין שגוי בא במגע עמו, שאינו אסור אלא מדרבנן, בהתאם למה שמובא במסכת שבת: "גזרו על פתן ושמנן משום יינן, ועל יינן משום בנותיהן" (יז, ע"ב). כך גם משמע מהגמרא במקום אחר (שם ל, ע"ב): אמר רב אסי אמר רבי יוחנן משום רב יהודה בן בתירא, שלשה יינות הן: יין נסך - אסור בהנאה ומטמא טומאה חמורה בכזית, סתם יינם - אסור בהנאה ומטמא טומאת משקין ברביעית, המפקיד יינו אצל עובד כוכבים - אסור בשתייה ומותר בהנאה.

ד"ר אלכסנדר קליין בדף שבועי שבהוצאת אוניברסיטת בר-אין כתב:
יש אפוא להבחין בין שני איסורים שונים לחלוטין:

  • יין נסך = יין שהתנסך בפועל לעבודה זרה.
  • סתם יין = יין של גויים שקיים ספק אם התנסך לעבודה זרה, וכן יין של ישראל שנגע בו גוי.

והוא מסכם את הדיון יעקב כץ בספרו מסורת ומשבר, ירושלים תשמ"ו, עמ' 30-31, וראה שם מקורות לדבריו. ראה גם את ספרו בין יהודים לגויים, ירושלים תשכ"א .

ההסטוריון יעקב כץ היה יהודי מאמין ושומר מצוות מבהיר בספריו, שההיתר ליהנו מת " סתם יין" על פי הטעמים שנאמרו לעיל, הושפע מהתנאים הכלכליים ששררו בימי הביניים בקהילות היהודיות במערב אירופה ובמזרחה. וכך הוא כותב: יין של גוי אסור ליהודי בשתייה, ולפי ההלכה המקורית אסור אף בהנאה. בימי הביניים עדיין החזיקו באיסור המסחר בסתם יינם, ובקושי מצאו היתר למכור יין של יהודי שנאסר לשתייה במגעו של גוי, ולקחת מהם 'סתם יינם' בתורת פירעון לחוב. ואילו בתקופה זו הולך ופושט ההיתר בעיקר במקומות כגון בערי פולין הסמוכות לגבול ההונגרי ובקהילות מוראביה, שמסחר היין היה שם מקור פרנסה מובהק. מתחילה התנגדו לכך המחמירים שבין הרבנים, אבל לא יכלו להעמיד את דבריהם מפני הלחץ הכלכלי המוגבר, ובמשך הזמן הלך ונגנז גם איסור זה, והמסחר ביין היה להתעסקות ייחודית מובהקת במחוזות רבים באירופה המזרחית והמערבית. אין להבין את דברי כץ כאילו המציאות הכלכלית הכתיבה את הפסיקה ההלכתית, אלא שאין ספק שהנסיבות החברתיות השפיעו על הפסיקה - באשר מדובר באיסור דרבנן - כך שאם ניתן למצוא היתר, הסמכות ההלכתית תעשה הכל כדי לגלות אותו ולהורות לפיו. הרי ראינו לעיל שבעלי התוספות הרחיקו לכת עד כדי כך שבסופו של דבר הם הביאו את הנימוק " : והנח לישראל שיהו שוגגים ואל יהו מזידין". לפנינו א"כ דוגמה מעניינת של פסיקה הלכתית שהושפעה באופן בולט על ידי המציאות הכלכלית

לקריאת ההרצאה במלואה הקש על הקישור לעיל


עוד על היין בויקיפדיה העברית עריכה

יין קישור לויקיפדיה

ברחבי אתר Wikia

ויקי אקראית