FANDOM


(מקור הערך:ויקישיבה)

Wwwm9866

החלוצים הראשונים עולים לחניתה 1938 צילם:KLUGER ZOLTAN - אוסף הצילומים הלאומי

Wwwm9868

חברי טירת צבי בעבודה בשדה 1938צילם:KLUGER ZOLTAN - אוסף הצילומים הלאומי

מצוה על עם ישראל ליישב את ארץ ישראל ולשבת בה.


מקורה עריכה

כתוב בתורה (מקור:במדבר לג, נא-נו):

"דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם כִּי אַתֶּם עֹבְרִים אֶת הַיַּרְדֵּן אֶל אֶרֶץ כְּנָעַן. וְהוֹרַשְׁתֶּם אֶת כָּל יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ מִפְּנֵיכֶם וְאִבַּדְתֶּם אֵת כָּל מַשְׂכִּיֹּתָם וְאֵת כָּל צַלְמֵי מַסֵּכֹתָם תְּאַבֵּדוּ וְאֵת כָּל בָּמֹתָם תַּשְׁמִידוּ. וְהוֹרַשְׁתֶּם אֶת הָאָרֶץ וִישַׁבְתֶּם בָּהּ כִּי לָכֶם נָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ לָרֶשֶׁת אֹתָהּ. וְהִתְנַחַלְתֶּם אֶת הָאָרֶץ בְּגוֹרָל לְמִשְׁפְּחֹתֵיכֶם לָרַב תַּרְבּוּ אֶת נַחֲלָתוֹ וְלַמְעַט תַּמְעִיט אֶת נַחֲלָתוֹ אֶל אֲשֶׁר יֵצֵא לוֹ שָׁמָּה הַגּוֹרָל לוֹ יִהְיֶה לְמַטּוֹת אֲבֹתֵיכֶם תִּתְנֶחָלוּ.
וְאִם לֹא תוֹרִישׁוּ אֶת יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ מִפְּנֵיכֶם וְהָיָה אֲשֶׁר תּוֹתִירוּ מֵהֶם לְשִׂכִּים בְּעֵינֵיכֶם וְלִצְנִינִם בְּצִדֵּיכֶם וְצָרֲרוּ אֶתְכֶם עַל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם יֹשְׁבִים בָּהּ. וְהָיָה כַּאֲשֶׁר דִּמִּיתִי לַעֲשׂוֹת לָהֶם אֶעֱשֶׂה לָכֶם".

לדעת הרמב"ן [(בפירושו לתורה, שם פס' נג, וכן בהשגותיו לספר המצוות לרמב"ם)] בפסוקים אלו מפורש בתורה שיש מצוה לכבוש את הארץ ולשבת בה, ולכן זהו המקור למצות יישוב ארץ ישראל שחז"ל הפליגו בשבחה[1].

לעומת זאת, רש"י [(בפירושו עה"ת שם)] ופרשנים נוספים [(רבנו בחיי; רבי עובדיה ספורנו; אור החיים שם][2][ ; הגאון המלבי"ם שם; ועוד] מפרשים זאין ללמוד מכאן על מצוות יישוב הארץ, אלא פסוקים אלו הם בדרך הבטחה, כלומר: אם תשבו בארץ ותורישו אותה מאומות העולם העובדות עבודה זרה - אז תתצליחו להתנחל בה, אך אם לא תגרשו אותם - הם יעשו לכם צרות.

וכן בחומש דברים [דברים א ח$א, ח]:

רְאֵה נָתַתִּי לִפְנֵיכֶם אֶת הָאָרֶץ בֹּאוּ וּרְשׁוּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְקֹוָק לַאֲבֹתֵיכֶם לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב לָתֵת לָהֶם וּלְזַרְעָם אַחֲרֵיהֶם:

ואף שם לדעת הרמב"ן [שם, וכן בפירושו לבמדבר שם, וכן בהשגותיו לספר המצוות לרמב"ם] זהו מקור נוסף למצות ישוב הארץ, אך פרשנים אחרים [(רש"י, ספורנו, אור החיים והמלבי"ם)] מפרשים את הפסוק בדרך אחרת, שיש כאן בשורה טובה, שלא יצטרכו לכבוש את הארץ במלחמה, אלא יכולים לירש את הארץ כאדם שאביו נפטר, אך עם ישראל הפסיד את הזכות הזאת בחטא המרגלים.


מקורות נוספים (בחומש דברים): עריכה

(שצריכים לשבצם אח"כ במקומם)


מקומות שפרשנותם הפשוטה הבטחה (ולא ראיתי מי שמפרשם כמצוה)


מקורות שניתן לפרשם באופן אחר[5]:

חיובה עריכה

שיטת הרמב"ם עריכה

שיטת רבנו חיים כהן עריכה

תוספות מסכת כתובות דף קי עמוד ב ד"ה הוא אומר:

"והיה אומר רבינו חיים דעכשיו אינו מצוה לדור בא"י כי יש כמה מצות התלויות בארץ וכמה עונשין דאין אנו יכולין ליזהר בהם ולעמוד עליהם".

המהרי"ט (יו"ד כח) ועוד הרבה גדולי רבותינו האחרונים (עי' גליון מהרש"א כתובות שם, וחת"ס יו"ד רלד), קבעו שאיזה תלמיד טועה כתבו.

במקום הסכנה עריכה

גדריה עריכה

מצוה קיומית או חיובית עריכה

(עי' אבנ"ז) שו"ת אגרות משה (אה"ע ח"א סוף סי' קב): "ובדבר שאלתך אם יש מצוה עכשיו לדור בא"י כהרמב"ן או כהר' חיים בתוס' כתובות דף ק"י דאינה מצוה בזה"ז. הנה רוב הפוסקים סברי דהוא מצוה. אבל פשוט שאין זה בזה"ז מצוה חיובית שעל הגוף דא"כ היה ממילא נמצא שאסור לדור בחו"ל משום שעובר על עשה כמו מי שילבש בגד של ד' כנפות בלא ציצית שיש איסור ללבוש כדי שלא יעבור על עשה דציצית, ולא הוזכר איסור אלא על הדר בא"י שאסור לצאת ע"מ לשכון בחו"ל ברמב"ם פ"ה ממלכים ה"ט, וג"כ הא ודאי אינו איסור לאו ואם היה איסור גם לאנשי חו"ל הי"ל לרמב"ם לומר סתם אסור לשכון בחו"ל אא"כ חזק בא"י הרעב משמע דרק ליושבי א"י יש איסור שאסרו חכמים אבל מצד העשה אינה חיובית אלא כשדר שם מקיים מצוה. ובחדושי הארכתי הרבה בדברי ר"ח שבתוס' כתובות. וכיון שאינה מצוה חיובית יש ודאי להתחשב בהחשש של הר"ח בתוס' אם יוכל ליזהר במצות התלויות בארץ". (ואח"כ ראיתי שהסכים עמו בשו"ת ציץ אליעזר חי"ד סי' עב סק"ז).

(ועי' מנחת אברהם ח"א סי' מד ס"ק א; ועוד)

מעלתה של מצוות יישוב הארץ[6] עריכה

ובתשובת הריב"ש שפ"ז כתב, שמצוות ישוב ארץ ישראל אינה מצווה לשעתה אלא מצווה המתקיימת לעולם ומצווה ותועלת לכל ישראל. - ועי' בשיעור הרצב"י טאו שליט"א בס' כי עין בעין יראו מש"כ בזה.

עוד אפשר ללמוד על החשיבות הרבה של מצוות ישוב הארץ ממה שאמר תנא דבי אליהו [אליהו רבה פרק ט]:
"פעם אחת הייתי יושב בבית המדרש הגדול שבירושלים לפני החכמים, שאלתי להם: מפני מה נשתנה עמרי המלך, שכל המלכים שלפניו לא זכו להושיב את בניהם תחתיהם על כסא מלכותם, ואילו עמרי זכה להושיב שלושה מלכים מזרעו על כסאו? אמרו לי: לא שמענו. אמרתי להם: רבותי, עמרי זכה להושיב שלושה מלכים על כסאו, משום שבנה עיר גדולה בארץ ישראל".
כלומר למרות שעמרי המלך לא היה צדיק, זכות מצוות ישוב הארץ עמדה לו ולזרעו, ובזכותה העמיד שלושה מלכים מזרעו על כסא מלכותו, מה שלא זכו לו שאר מלכי ישראל. וכל זה למרות שלא בנה את העיר מתוך כוונות טהורות של ישוב הארץ בלבד, אלא היו לו מניעים אישיים לבצר את מעמד מלכותו. וכך אמר עמרי, כשם שירושלים למלכי יהודה כך תהא שומרון למלכי ישראל. ומכאן נלמד עד כמה גדולה מעלתה של מצוות ישוב הארץ, שלמרות שהיה פגם משמעותי במניע של עמרי בבניית העיר שומרון, מכל מקום הואיל ובפועל יישב את הארץ, זכה להעמיד שלושה מלכים מזרעו על כסאו.
  • עוד מדברי הרב אליעזר מלמד שליט"א [(שם)]: וכך כתב הרמב"ם (הלכות מלכים ה, יב): "לעולם ידור אדם בארץ ישראל, אפילו בעיר שרובה גויים, ואל ידור בחוץ לארץ ואפילו בעיר שרובה ישראל. שכל היוצא לחוצה לארץ כאילו עובד עבודה זרה".

מצות היחיד והכלל עריכה

עליית יחידים לארץ עריכה

יש הסוברים שמצוות יישוב הארץ היא רק החיוב להעמיד שלטון על ארץ ישראל, אך ישיבת יחידים בארץ ישראל איננה מצוה. ואלו דברי רבי יהושע מקוטנא [שו"ת ישועות מלכו חלק יורה דעה סימן סו]:

"...גם לפי דעת הרמב"ן... מ"מ בעיקר המצוה אינו אלא הירושה והישיבה כאדם העושה בתוך שלו לכבוש ארץ ישראל שתהיה תחת ירושתינו לא על ביאה ריקנית של עתה [(- ולא על עליית יחידים ללא העמדת שלטון)], וכבר המשילו האחרונים למצות עשה של אכילת מצה - כי עיקר המצוה היא האכילה, ולקיחת החיטים לשם מצוה והלישה והאפייה אינם גמר מצוה, ומ"מ בודאי מצוה גדולה היא, ועל זה נאמר גומל לאיש חסד כמפעלו, גם על הפעולה של מצוה מקבל שכר, ונאמר אשרי תמימי דרך גם על הדרך של עושי מצוה יש בו שלימות ואין ספק שהיא מצוה גדולה כי הקיבוץ הוא אתחלתא דגאולה..."

מבואר בדבריו, שהתיישבות יהודים יחידים בארץ הוא רק "הכשר מצוה", אף שגם על הכשר המצוה [(- הדרך לעשיית המצוה)] י בו שלימות, מ"מ אין זה קיום המצוה עצמו, אלא רק הכשר אליה [(]הרב צבי ישראל טאו [שליט"א, ארצי גליון ה][7][ ; ו]הרב שלמה אבינר [שליט"א, עטורי כהנים...)].

אולם, פשטות הדברי הרמב"ן היא שהגדרת עיקר המצוה היא כיבוש הארץ ושלטון עם ישראל עליה, כלשונו: "שנצטוינו לרשת [(- היינו לכבוש][8][)] את הארץ... ולא נעזבנה ביד זולתנו מן האומות" אלא נקים בה שלטון ממשלתי-רבוני. בהמשך מוסיף הרמב"ן שאף היחיד חייב לעלות לארץ ולדור בה[9], ומשמע מדבריו שחיוב זה מדאורייתא[10], אך אינו עיקר המצוה, אלא ענף מהמצוה לרשת ארץ הארץ הפונה לעם ישראל כולו [(סולו המסילה, הרב צבי ישראל טאו שליט"א, ירושלים תשס"ה, עמ' ט; וכן ארצי שם; הרב אבינר שם)].

וכן רבים מהאחרונים [(פתחי תשובה אה"ע סי' עה ס"ק ו; ועוד)] כתבו שמצות יישוב ארץ ישראל מחייבת גם את היחידים, ולא רק את האומה [(הרב טאו, ארצי שם; הרב אבינר, עטורי כהנים שם)].

ויש שהוסיפו ראיה לדבר, שכן התירו אמירה לנכרי בכדי לקנות בית בארץ ישראל [וכנ"ל], ודין זה נוהג גם בזמן שאין שלטון יהודי בארץ ישראל, ומוכח שמצות יישוב הארץ של היחיד נוהגת גם בזמן גלות מהתורה [(]הרצי"ה קוק [זצ"ל, לנתיבות ישראל, מהדו' תשל"ט, ח"א עמ' קכ-קכב)].

גדרי מצות יישוב הארץ הכללית עריכה

כותב הרב אליעזר מלמד שליט"א [(]בחוברת 'מצות יישוב הארץ'[)]:

"ישנם שני צדדים במצווה הכללית של יישוב הארץ. האחד שהארץ תהיה תחת שלטון ישראל ולא תחת שלטון זר. אולם בכיבוש הארץ לבד עדיין המצווה לא נשלמת, וצריך להוסיף את הצד השני, שהוא ליישב את כל הארץ בפועל, באופן שלא תשאר שממה. וברור שאין די בהתיישבות עירונית ובבניית בתים בלבד, הואיל וכך ישארו בארץ חלקים שוממים, אלא המצווה היא להפריח את כל שיממות הארץ, שלא ישאר בארץ ישראל מקום קרח ושומם. וכל זמן שישנם מקומות בארץ שנשארו שוממים, עדיין מוטלת עלינו מצווה לטעת בארץ עוד עצים ולבנות עוד בתים".


ערכו של הקמת שלטון ישראל בארץ עריכה

כפי שהובא לעיל[11], שיטת הרמב"ן שעיקר המצוה היא הקמת שלטון של עם ישראל בארץ ישראל, ולא רק עליית והתיישבות יחידים בארץ.

ניתן להבין את הדברים עפ"י דברי הראיה קוק זצ"ל [(עין אי"ה שבת פ"ג סי' ב, ח"ד עמ' 2)]:

"תכלית חיבור ישראל וארץ ישראל הוא שתהיה אומה אחת בעולם שכבוד ד' א-להי עולם חופף עליה, ע"י התגלות יד ד' בה, במאורעותיה ובכל שלשלת תולדתה, ותהיה היא המקור היחידי למין האנושי לשאוב ממנו דעת ד' ודרכיו בארץ, בתור מוסר א-להי שיוכל למלא אומה שלימה, למען יהיו דרכיה לקו, - לא רק בהליכות החיים של איש פרטי, - כ"א גם בהליכות עמים וממלכות, ויחוסם זה לזה, ע"פ עומק דרכי ד' המלאים חסד, משפט וצדקה. לזה התכלית מוכרח שחותם הא-להי הכללי יהיה מנח על האומה בכללה, שתדע שהיא מצויינת מכל העמים בהיותה עם ד' ושארצה היא ארץ ד'..."

יתירה מכך, המהרש"א [(חידושי אגדות מגילה יא. ד"ה לא מאסתים וכו')][12] שבזמן שיש שלטון יווני על עם ישראל גם בארץ ישראל, הארץ נקראית "ארץ אֹיְבֵיהֶם" [(][ויקרא כו מד$ויקרא כו, מד][ ; וע"ש בתורה תמימה הערה נט)].

לשלטון של עם ישראל בארץ ישראל ישנם גם השלכות הלכתיות רבות:


שותפות היחיד במצוה הכללית עריכה

כתב הרב אליעזר מלמד שליט"א [(שם)]:

"מדרגות מדרגות ישנם בשותפות של כל יחיד ויחיד במצוות ישוב הארץ [[- הכללית, הציבורית]]. כל יהודי שגר בארץ ישראל [[- בזמן שיש בה שלטון יהודי]] נעשה שותף במידת מה בישוב הארץ, שעל ידי ישיבתו אחיזתנו הלאומית בארץ מתחזקת. ומי שהולך לגור במקומות שוממים יחסית, כנגב וכערבה, שותף יותר במצוות ישוב הארץ, שעל ידי ישיבתו הארץ מתיישבת ואינה נעזבת לשממה. ומי שמתיישב ביהודה ושומרון, מקיים בישיבתו מצווה גדולה יותר, מפני שבישיבתו יש תרומה כפולה, ראשית, למען הגברת שלטון ישראל במקומות שהערבים רוצים לגזול מאיתנו. שנית, למען הפרחת השממה. וככל שמדובר בישוב הנמצא במקום שומם יותר מיהודים, וששונאינו מתאמצים יותר לכובשו מאיתנו, כך המצווה של הגרים בו גדולה יותר. וכבר אמרו חז"ל [בבלי:ברכות ה א$ברכות ה.]: ארץ ישראל נקנית ביסורים, ולפי גודל הצער גודל השכר [אבות ה כג$אבות ה, כג].
...אף המתגוררים בחוץ לארץ ותורמים כספים למען ההתיישבות בארץ ישראל שותפים במצוות ישוב הארץ הכללית, אלא שהם שותפים במצווה בממונם ואינם מקיימים את המצווה בגופם. וכן תושבי הארץ שתומכים בישובי יש"ע שותפים במצווה הכללית של ישוב אותם המקומות המקודשים, ולפי מידת התמיכה כך גודל המצווה".


מדינת ישראל כמימוש המצוה הכללית עריכה

הרב אליעזר מלמד (שם):

...בעת הכרזת המדינה, זכה עם ישראל אחר אלפיים שנות גלות לחזור ולקיים את מצוות ישוב הארץ. שעל ידי הכרזת המדינה והחלת הריבונות על חלקים מארץ ישראל, התחלנו לקיים את המצווה שהארץ תהיה בידינו ולא ביד אומה אחרת. שכל זמן שארץ ישראל תחת ריבונות של עם זר, אפילו אם יגורו בה יהודים רבים, אף שכל אחד ואחד מקיים בישיבתו בארץ מצווה פרטית, מכל מקום את עיקר המצווה, שהיא מצווה כללית של ישוב הארץ אין מקיימים. ורק על ידי החלת ריבונות ישראלית על ארץ ישראל זוכים אנו לקיים את מצוות ישוב הארץ.
וכן מצינו שתקנו חכמים, שכל הרואה ערי יהודה בחורבנן, יאמר: "ערי קדשך היו מדבר" ויקרע את בגדו. והכלל הוא שאפילו אם רוב תושבי אותן הערים הם יהודים, כל זמן שהשלטון ביד גויים הרי הן נחשבות חרבות, וקורעים על ראייתן. ואם היו תחת ריבונות ישראל, אפילו אם רוב תושביהם גויים, אין הן נחשבות חריבות ואין קורעים על ראייתן (בית יוסף וב"ח או"ח תקסא, מ"ב תקסא, ב).
וכך הרב צבי יהודה קוק זצ"ל היה מדגיש שביום העצמאות זכינו לקיים את מצוות ישוב הארץ. ופעם במסיבת יום העצמאות בישיבת מרכז הרב דרש אחד הרבנים הגאונים, שיש ערך גדול להקמת המדינה, שמאז הקמתה התרבו הישיבות, ויותר קל לשומרי תורה לקיים במדינת ישראל מצוות, לפיכך יש לשמוח ולהודות לה' על הקמת המדינה. ומורנו ורבנו הרב צבי יהודה לא רווה נחת מדברים אלו, וכשהגיע זמנו לדבר חזר והדגיש שעצם הקמת המדינה הוא הדבר הגדול, שהוא עצמו קיום אחת המצוות הגדולות שבתורה. ומתוך כך בודאי יתקיימו עוד מצוות, שמצווה גוררת מצווה. לסיכום, הקמת המדינה היא ערך לעצמו ולא רק אמצעי לקיום מצוות אחרות. ולא זו בלבד, אלא שהקמת המדינה והפרחת השממות היא ראשית צמיחת גאולתנו.
ויש להדגיש כי במשך דורות רבים מחמת האונס לא יכולנו לקיים המצווה, שלא היה לנו צבא וכלי נשק שיאפשרו לנו לכבוש את ארצנו ולקיים בה שלטון. נמצא כי הקמת הכח הצבאי של ישראל לפני הקמת המדינה, וביצורו וביסוסו בהקמת צה"ל, מאפשרים לנו לקיים המצווה. אם כן עצם קיומו של הצבא הוא אמצעי הכרחי לקיום מצוות ישוב הארץ, בנוסף למצווה של הצלת ישראל מיד שונאיהם. וכך יהיה עד שיגיעו ימים מתוקנים, ותתקיים נבואת ישעיהו (ב, ב-ד): והיה באחרית הימים נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים, ונישא מגבעות ונהרו אליו כל הגוים. והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר ה' אל בית א-להי יעקב ויורנו מדרכיו ונלכה באורחותיו, כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלם. ושפט בין הגוים והוכיח לעמים רבים, וכיתתו חרבותם לאיתים וחניתותיהם למזמרות, לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה.

ועי' סולו המסילה עמ' ט-י.


מצות היחיד עריכה

עלייה לארץ עריכה

שו"ת ציץ אליעזר חלק ז סימן מח - קונ' אורחות המשפטים פרק יב:

"ויש גם להאריך בבירור הלכה אם העלייה כשלעצמה מצווה, או שמשמשת רק הכשר מצווה. עיין בזה בשו"ת ריב"ש סי' ק"א וסי' שפ"ז, ובשו"ת תשב"ץ, ח"א סי' כ"א, וח"ג, סי' רפ"ח, ורשב"ש, סי' ב', ושו"ת בני יהודה סי' קכ"ד ובמג"א באו"ח סי' רמ"ח ס"ק ט"ו. והדברים ארוכים ואכמ"ל".


למי שאין פרנסה עריכה

שו"ת רשב"ש, אבנ"ז יו"ד תנד, שו"ת מהרש"ם ח"א סי' יח ד"ה הנה בגוף


עבודה בארץ ישראל עריכה

חת"ס סוכה לו:, יחו"ד ח"ג סי' עה בהערה


ביקור זמני בארץ עריכה

תשובות והנהגות ח"א סי' תתק ד"ה ובמק"א, שו"ת עטרת פז ח"א כרך א סי' י ענף ג ס"ק ה-ו;


יציאה מארץ ישראל עריכה

  • לקברות צדיקים - עי' שו"ת עטרת פז ח"א כרך א או"ח סי' י ענף ג סק"א;

במקום סכנה עריכה

ועי' שו"ת הרדב"ז ח"ג ר"ס תח, ציץ אליעזר חי"ב סי' נז סק"ב


מול מצוות אחרות עריכה

רשעים במצוה זו עריכה

ראה שו"ת ציץ אליעזר ח"י סי' א ד"ה ומצינו בשו"ת, ושם חלק ז סימן מח - קונ' אורחות המשפטים פרק יב (לגבי זמנינו)


הערות שולייםעריכה

  1. ר' להלן.
  2. וע"ש באור החיים שכן צ"ל בדעת הרמב"ם [(שלא מנה מצוות יישוב הארץ)]. ור' להלן הסברים נוספים בשיטתו.
  3. אינני יודע אם ניתן לתת הסבר אחר לפס' זה (שאיננו לומד מכאן על מצוות יישוב הארץ).
  4. ואינני יודע אם יש חולק ע"ז.
  5. ולא מצאתי מי שמסביר אותם כמצווה.
  6. כאן הובאו רק המעלות של מצוות ישיבת ארץ ישראל, אך שאר מעלותיה של הארץ מקומן בערך ארץ ישראל.
  7. חורף תשנ"א, במאמר: על ממלכתיות, ממשלה ומדינה - בעקבות אירועי המחתרת.
  8. כדברי הרמב"ן בהמשך: "נצטוינו אנחנו לבוא בארץ ולכבוש המדינות ולהושיב בה שבטינו... וממאמרם מלחמת יהושע לכבוש - תבין כי המצוה הזו היא בכבוש... התורה אמרה משתכבשו ארץ ישראל תהיו רשאין לכבוש חוצה לארץ... הרי נצטוינו בכיבוש בכל הדורות".
  9. וזה לשון הרמב"ן: "ואומר אני כי המצוה שהחכמים מפליגין בה והיא דירת ארץ ישראל, עד שאמרו שכל היוצא ממנה ודר בחוצה לארץ יהא בעיניך כעובד עבודה זרה... וזולת זה הפלגות גדולות שאמרו בה הכל הוא ממצות עשה הזה שנצטוינו לרשת הארץ ולשבת בה. אם כן היא מצות עשה לדורות מתחייב כל יחיד ממנו ואפילו בזמן גלות כידוע בתלמוד במקומות הרבה. ולשון ספרי: מעשה ברבי יהודה בן בתירה ורבי מתיה בן חרש ורבי חנניה בן אחי רבי יהושע ורבי נתן שהיו יוצאין חוצה לארץ והגיעו לפלטיה וזכרו את ארץ ישראל וזקפו את עיניהם וזלגו דמעותיהן וקרעו בגדיהם וקראו המקרא הזה: 'וירשתה וישבת בה ושמרת לעשות' - אמרו ישיבת ארץ ישראל שקולה כנגד כל המצוות שבתורה.
  10. שכן הרמב"ן [(המצוטט בהערה לעיל)] כתב: "מצות עשה לדורות מתחייב כל יחיד...", ובפרט שהביא את דברי הספרי: "שקולה מצוות יישוב ארץ יישראל כנגד כל המצוות שבתורה", ולשון זו מוזכרת רק מצוות שחיובן מן התורה [(]הרצי"ה קוק [זצ"ל, לנתיבות ישראל, מהדו' תשל"ט, ח"א עמ' קכ-קכב; הרב שלמה אבינר שליט"א, עם כלביא...)], וזה נאמר על יציאת חכמים יחידים מארץ ישראל לאחר החורבן.
  11. בכותרת: "עליית יחידים לארץ".
  12. הובא ע"י הרב אברהם חזן שליט"א.

[[קטגוריה:תרי

Ad blocker interference detected!


Wikia is a free-to-use site that makes money from advertising. We have a modified experience for viewers using ad blockers

Wikia is not accessible if you’ve made further modifications. Remove the custom ad blocker rule(s) and the page will load as expected.

ברחבי אתר Wikia

ויקי אקראית