הערך נכתב בעקבות שיעורו של הרב יעקב זיסברג במשכן בנימין ליד ישיבת קדומים - תוכנו לא עבר בדיקה של הרב והאחריות על הכתוב היא של מחבר הערך .
כיבוש ארץ ישראל על-ידי יהושע בן-נון סוכם בספר יהושע בפרקים י"ב וי"ג. תחילה הובא תיאור תחומי ארץ ישראל שנכבשו, לאחר מכן רשימת המלכים בצורת שירה ובפרק הבא (פרק י"ג) הובא סיכום מעשה הכיבוש יחד עם תיאור המלאכה שיש עדיין לסיים.
בתחילת פרק י"ב הובא תיאור מפורט של תחומי ארץ ישראל אשר נכבשו על-ידי יהושע בן-נון:
- הקבוצה הראשונה של האזורים הגאוגרפים היא בעבר הירדן המזרחי: מנחל ארנון, נחל יבוק עד הר החרמון, מדובר בנחלות שמשה רבינו כבש ונתן לשבטי ראובן, גד וחצי שבט המנשה.
"וְאֵלֶּה מַלְכֵי הָאָרֶץ, אֲשֶׁר הִכּוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל וַיִּרְשׁוּ אֶת-אַרְצָם, בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן, מִזְרְחָה הַשָּׁמֶשׁ מִנַּחַל אַרְנוֹן עַד-הַר חֶרְמוֹן, וְכָל-הָעֲרָבָה מִזְרָחָה. סִיחוֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי, הַיּוֹשֵׁב בְּחֶשְׁבּוֹן מֹשֵׁל מֵעֲרוֹעֵר אֲשֶׁר עַל-שְׂפַת-נַחַל אַרְנוֹן וְתוֹךְ הַנַּחַל, וַחֲצִי הַגִּלְעָד, וְעַד יַבֹּק הַנַּחַל, גְּבוּל בְּנֵי עַמּוֹן. וְהָעֲרָבָה עַד-יָם כִּנְרוֹת מִזְרָחָה, וְעַד יָם הָעֲרָבָה יָם-הַמֶּלַח מִזְרָחָה, דֶּרֶךְ, בֵּית הַיְשִׁמוֹת; וּמִתֵּימָן תַּחַת, אַשְׁדּוֹת הַפִּסְגָּה. וּגְבוּל, עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן, מִיֶּתֶר, הָרְפָאִים הַיּוֹשֵׁב בְּעַשְׁתָּרוֹת, וּבְאֶדְרֶעִי. וּמֹשֵׁל בְּהַר חֶרְמוֹן וּבְסַלְכָה, וּבְכָל-הַבָּשָׁן, עַד-גְּבוּל הַגְּשׁוּרִי, וְהַמַּעֲכָתִי; וַחֲצִי, הַגִּלְעָד גְּבוּל, סִיחוֹן מֶלֶךְ-חֶשְׁבּוֹן. מֹשֶׁה עֶבֶד-ה' וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל, הִכּוּם; וַיִּתְּנָהּ מֹשֶׁה עֶבֶד-ה' יְרֻשָּׁה, לָראוּבֵנִי וְלַגָּדִי, וְלַחֲצִי, שֵׁבֶט הַמְנַשֶּׁה."
מקביל ל"שלושת הארצות": עבר הירדן, יהודה והגליל, לאמור:""שלש ארצות לנשואין: יהודה, ועבר הירדן, והגליל;" (מסכת כתובות ק"י,ב')
- הקבוצה השניה היא בעבר הירדן המערבית המחולקת לתחומים גאוגרפים ולרשימת ערים :מבקעת הלבנון עד הנגב ואינו כולל את התחומים שלא נכבשו. נכללים: ההר כולל את הרי יהודה והרי השומרון, השפלה היא תחום הגבעות הנמוכות - לא שפלת החוף שבידי הפלישתים. (מוגדר היום בתור "השפלה הפנימית" - בכביש לירושלים מרמלה עד לטרון), הערבה - תוחמת את ההר מדרום מזרח, אשדות - המורדות המזרחיים היורדים לים המלח, מדבר - במזרח, כמו מדבר יהודה והנגב. ובכתובים נאמר:
"וְאֵלֶּה מַלְכֵי הָאָרֶץ אֲשֶׁר הִכָּה יְהוֹשֻׁעַ וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל, בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן יָמָּה, מִבַּעַל גָּד בְּבִקְעַת הַלְּבָנוֹן, וְעַד-הָהָר הֶחָלָק הָעֹלֶה שֵׂעִירָה; וַיִּתְּנָהּ יְהוֹשֻׁעַ לְשִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל, יְרֻשָּׁה--כְּמַחְלְקֹתָם. בָּהָר וּבַשְּׁפֵלָה, וּבָעֲרָבָה וּבָאֲשֵׁדוֹת, וּבַמִּדְבָּר, וּבַנֶּגֶב הַחִתִּי, הָאֱמֹרִי, וְהַכְּנַעֲנִי הַפְּרִזִּי, הַחִוִּי וְהַיְבוּסִי.
לא נכללו ב"אזורים הכבושים": אזור שפלת החוף, מצידון, דור, ועזה וסביבתה (ארץ פלישתים).
בהמשך הובא רשימת המלכים במתכונת של "שירה מינורי" (להבדיל משירת הים ושירת דבורה). בשירה הוזכרו 17 מלכים (מתוך 31 מלכים) שנזכרו קודם. נוספו עוד 14 ערים, שנכבשו ללא קשיים. הסדר הוא לפי המלחמות, ובתהליך הלחימה הסדר הוא מדרום לצפון.
ראו ערך מורחב: שירת יהושע
מה נותר לכיבוש[]
בפרק י"ג הובאו האזורים שלא נכבשו. שפלת החוף, הזרוע הצפונית של הנילוס. בר-דרומא הביא את הפסוק מספר ישעיהו :"וְהֶחֱרִים ה', אֵת לְשׁוֹן יָם-מִצְרַיִם, וְהֵנִיף יָדוֹ עַל-הַנָּהָר, בַּעְיָם רוּחוֹ; וְהִכָּהוּ לְשִׁבְעָה נְחָלִים, וְהִדְרִיךְ בַּנְּעָלִים." (י"א,ט"ו) היובל השביעי הוא פלוסין - זו הזרוע הצפונית השביעית היא "נחלה מצרים".
יש פירוט של תחום ארץ פלישתים. כן הוזכרו ערי החוף של הכנענים, שכנראה היו בהם נמלים ואולי חלקם גם תחת שלטון מצרים, כמו גזר שעברה לשלטון ישראלי רק בימי דוד המלך. יהושע בן-נון התרחק מערים אלה (משיקולים איסטרטגיים).
אפקה - כנראה 75 ק"מ צפונית מצידון - כל ערי החוף לא נכבשו. יהושע בן-נון מצווה לעתיד, יש להשלים את הכיבוש, כולל "בעל גד" - כנראה בעל-בך.
יהודה אליצור הוסיף כי טעוני כיבוש היו גם: חבלי עמק יזרעאל, חבל בית שאן נשארו בידי נוכרים, ועוד מובלעות כמו ירושלים. ה"מובלעות" נכבשו בימי דוד ושלמה המלך. יחד עם זאת, עד סוף ימי בית ראשון לא נכבשו ארץ פלישתים וארץ הצידונים.
וכך הביא הכתוב:
זֹאת הָאָרֶץ, הַנִּשְׁאָרֶת: כָּל-גְּלִילוֹת הַפְּלִשְׁתִּים, וְכָל-הַגְּשׁוּרִי. מִן-הַשִּׁיחוֹר אֲשֶׁר עַל-פְּנֵי מִצְרַיִם, וְעַד גְּבוּל עֶקְרוֹן צָפוֹנָה לַכְּנַעֲנִי, תֵּחָשֵׁב; חֲמֵשֶׁת סַרְנֵי פְלִשְׁתִּים, הָעַזָּתִי וְהָאַשְׁדּוֹדִי הָאֶשְׁקְלוֹנִי הַגִּתִּי, וְהָעֶקְרוֹנִי, וְהָעַוִּים. מִתֵּימָן כָּל-אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי, וּמְעָרָה אֲשֶׁר לַצִּידֹנִים עַד אֲפֵקָה: עַד, גְּבוּל הָאֱמֹרִי. ה וְהָאָרֶץ הַגִּבְלִי, וְכָל-הַלְּבָנוֹן מִזְרַח הַשֶּׁמֶשׁ, מִבַּעַל גָּד, תַּחַת הַר-חֶרְמוֹן--עַד, לְבוֹא חֲמָת. כָּל-יֹשְׁבֵי הָהָר מִן-הַלְּבָנוֹן עַד-מִשְׂרְפֹת מַיִם, כָּל-צִידֹנִים--אָנֹכִי אוֹרִישֵׁם, מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: רַק הַפִּלֶהָ לְיִשְׂרָאֵל, בְּנַחֲלָה, כַּאֲשֶׁר, צִוִּיתִיךָ:
וַיָּבֹא יְהוֹשֻׁעַ בָּעֵת הַהִיא, וַיַּכְרֵת אֶת-הָעֲנָקִים מִן-הָהָר מִן-חֶבְרוֹן מִן-דְּבִר מִן-עֲנָב, וּמִכֹּל הַר יְהוּדָה, וּמִכֹּל הַר יִשְׂרָאֵל: עִם-עָרֵיהֶם, הֶחֱרִימָם יְהוֹשֻׁעַ. לֹא-נוֹתַר עֲנָקִים, בְּאֶרֶץ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: רַק, בְּעַזָּה בְּגַת וּבְאַשְׁדּוֹד נִשְׁאָרוּ. וַיִּקַּח יְהוֹשֻׁעַ אֶת-כָּל-הָאָרֶץ, כְּכֹל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' אֶל-מֹשֶׁה, וַיִּתְּנָהּ יְהוֹשֻׁעַ לְנַחֲלָה לְיִשְׂרָאֵל כְּמַחְלְקֹתָם, לְשִׁבְטֵיהֶם; וְהָאָרֶץ שָׁקְטָה, מִמִּלְחָמָה. (פרק י"א)
וכך סיימנו ל:"שבע שכבשו" ועתה :"שבע שחולקו" מפרק י"ד עד כ"א
כפי שהובא במסכת זבחים:
"תנו רבנן: 'ימי אהל מועד שבמדבר - ארבעים שנה חסר אחת;
ימי אהל מועד שבגלגל - ארבע עשרה: שבע שכבשו ושבע שחלקו;
ימי אהל מועד שבנוב וגבעון - חמשים ושבע;
נשתיירו לשילה [34] שלש מאות ושבעים חסר אחת.
(קי"ח, ב')