FANDOM


(מועמד למחיקה בויקיפדיה העברית)


כיבוש, כִּבּוּש, וכן כְּבישָה, הוא שליטה או השפעה על הנפש של העצמי, או של הזולת. הכנעת היצרים של העצמי, למשל בביטוי: "הכובש את יצרו"; והשפעה על נפשו של הזולת, למשל בביטוי: "דברי כִּבּוּשִין";[1] וכן, בביטוי ל"כבוש את הלב".

שימושים ביהדותעריכה

העת העתיקה

חז"ל לימדו שיסודות הגבורה נמצאים במאבק הנפשי הפנימי של האדם עם עצמו; במסכת אבות נאמר: "איזהו גיבור הכובש את יצרו"[2]

ימי הביניים

כיבוש התאוות נחשב להכנה ראויה לקבלת מעלה רוחנית גבוהה יותר אצל האדם; כך למשל, כתב הראב"ד, רבי אברהם אבן דאוד, שחי בטולדו במאה ה-12 בספרו אמונה רמה:

"וכאשר יכבוש וכו' ימָשך לו כוסף (תשוקת אלוהים) בזה, ואותו הכוסף יביאהו אל תוספת הכבוש ותוספת הכבוש תוסיף בכוסף".[3]

העת החדשה

רבי משה חיים לוצאטו, הרמח"ל בספרו דרך ה' הציג את הכיבוש של מידות הנפש, יחד עם הפניה המתמדת אל האל (כלומר היותה של הנפש ממוקדת באופן קבוע באל) כבסיס לעבודת האל:

"והנה שורש כל עניין העבודה הוא, היות האדם פונה תמיד לבוראו. והוא שידע ויבין שהוא לא נברא אלא להיות מתדבק בבוראו, ולא הושם בזה העולם אלא להיות כובש את יצרו ומשעבד עצמו לבוראו בכוח השכל, הפך תאוות החומר ונטיעתו, ויהיה מנהיג את כל פעולותיו להשגת התכלית הזה ולא יטה ממנו".[4]

בחלק ניכר של ההגות היהודית, מאז העת החדשה, עסקו בהגדרת הגבולות של כיבוש הנפש, ואף בחסרונותיה כאשר היא מופעלת יתר על המידה.

בהגות ובספרות תנועת חסידות הבעל שם טוב לזרמיה, עסקו רבים בדרכים הנכונות ושאינן נכונות לכיבוש היצר.

מתקופת העלייה השנייה ואילך, התחדש צורף המונח הזה אל הביטוי: "כיבוש העבודה", בלשונם של חלוצים וחלוצות כחלק ממערך המושגים הציוני. כיבוש העבודה (במובנו האחד) הוא התכשרות האדם תוך כדי התגברות על תכונות מולדות ונרכשות לעבודת כפיים בארץ ישראל.[5]

במחצית השניה של המאה ה-20, הסביר הרב יוסף דב סולוביצ'יק את ערכו של הכיבוש ביחס לאמות המידה של ההלכה; הכיבוש הוא בעל ערך גדול באשר לדברים האסורים על פי ההלכה, אך הוא מיותר, ואף אסור, ביחס לדברים המותרים:

"המנחה היותר-רצויה לאלוהים היא כיבוש היצרים התאוותים התרבותיים אם מתנגדים המה לרצון האלוהים. ההלכה לא ציוותה על פרישות גמורה מן החיים או על סיגוף הגוף. אדרבא, חפצה היא שהאדם ייהנה מעולמו של הקב"ה. ברם, היא תובעת משמעת בזיקת האדם ליצריו ולתאוותיו בכל השטחים והכוחות".[6]

ראו גםעריכה

לקריאה נוספתעריכה

  • יעקב קלצקין, הערך: כִּבּוּש, אוצר המונחים הפילוספיים, א-ד, ברלין: הוצאת אשכול, תרפ"ח.
  • רפאל יהודה צבי ורבלובסקי, "נוח לו לאדם שלא נברא" : דברי-כיבושין ותוכחת-מוסר במעטה של ויכוח פילוסופי פיקטיבי, בתוך ספר היובל לשלמה פינס, (עורכים: משה אידל, זאב הרוי, אליעזר שביד), א, תשמ"ח, ירושלים: האוניברסיטה העברית, תשמ"ח, עמ' 335-340. ‬

‫‫

הערות שולייםעריכה

  1. למשל, מסכת תענית, ב, א
  2. אבות, ד, א
  3. אמונה רמה, ב, ו, ב.
  4. משה חיים לוצאטו, דרך ה', ד
  5. ראו למשל: יצחק סוכובולסקי, ראשית "הפועל הצעיר" בארץ, בתוך: ברכה חבס [עורכת], ספר העליה השניה, תל-אביב : הוצאת עם עובד, תש"ז, עמ' 635-612.
  6. יוסף דב סולוביצ'יק, רעיונות על התפילה,

Ad blocker interference detected!


Wikia is a free-to-use site that makes money from advertising. We have a modified experience for viewers using ad blockers

Wikia is not accessible if you’ve made further modifications. Remove the custom ad blocker rule(s) and the page will load as expected.

ברחבי אתר Wikia

ויקי אקראית