כל האומר פלוני חטא אינו אלא טועה

סמל ראובן - אבן אודם (ראו להלן), צבע דגלו אדום, ומצוירים עליו דודאים, שמסמלים את מסירותו לאימו - מתוך ויטראז מבית כנסת זיכרון משכן שילה

כל האומר פלוני חטא אינו אלא טועה הוא רעיון המבוטא בתלמוד ובמתיחס בעיקר לדוד המלך אך גם ראובן בספר בראשית ואת מעשי בני עלי, בני שמואל, דוד, שלמה ויאשיהו (פירוט הכתובים בהמשך)

האם הסלחנות בלתי נסבלת

יונה בר מעוז בדף שבועי של אוניברסיטת בר אילן הביא את הנחות היסוד הבאות:

1. כל הדמויות האנושיות במקרא, אפילו הבולטות שבהן, הן דמויות משנֶה. הדמות הראשית הבלעדית היא יוצר האדם, ורק את פעולותיו מבקש הכותב להסביר לנו;
2. רק השיפוט האלוקי ראוי לבחינה, "כִּי הָאָדָם יִרְאֶה לַעֵינַיִם וַה' יִרְאֶה לַלֵּבָב"
3. "הַצּוּר תָּמִים פָּעֳלוֹ כִּי כָל-דְּרָכָיו מִשְׁפָּט אֵ-ל אֱמוּנָה וְאֵין עָוֶל צַדִּיק וְיָשָׁר הוא" , ולכן לא תיתכן טעות בשיפוטו לא מתוך שגגה ולא מתוך הטיה מכֻוונת.

במעשיהם של : בני עלי, בני שמואל הנביא, דוד המלך ושלמה המלך יש סלחנות לא מוסברת כלפי החוטאים, אך לאור הנחות היסוד לעיל הדבר לא ייתכן, ועל כן המסקנה של חז"ל היא אחת: הניסוח החריף שנתן הכתוב לחטאים מבטא עמדה עקרונית מוסרית הנדרשת ממנהיגים גדולים, אך אין בניסוח זה יסוד לאשמה משפטית. הדוגמה המובהקת והברורה היא חטא בני עֱלי, שאביהם "שָׁמַע אֵת כָּל-אֲשֶׁר יַעֲשׂוּן בָּנָיו לְכָל-יִשְׂרָאֵל וְאֵת אֲשֶׁר-יִשְׁכְּבוּן אֶת-הַנָּשִׁים הַצֹּבְאוֹת פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד" . אמנם עֱלי הוכיח את בניו על השמועה הזאת , אולם התוכחה הנבואית שנאמרה לעלי הן מפי איש אלוקים הן מפי שמואל התעלמה במפתיע מחטא השכיבה עם הנשים והזכירה אך ורק את הזלזול של בני עלי בקרבנות. מכאן יש להבין כי חטא השכיבה עם הנשים היה רק שמועה בעלמא, שהייתה תוצאה של התנשאות בני עלי והעדפת כבוד עצמם על כבוד שמים, אך לא היה בה ממש, ולכן לא היה מקום לתגובה אלוקית עליה.

חטא שלמה

חטאי שלמה נזכרו בכתוב , ולכאורה יש אפילו גינוי אלוקי כפול ביד נביא , ואף על פי כן אין כל יחס בין חומרת החטא כפי שהוא מתואר ובין רמת הענישה, במיוחד אם נשווה אותה לענישת ירבעם או יֵהוא. ירבעם בן נבט עשה שינויים מפליגים בעבודת ה', אך בסופו של דבר לא עבד אלילים מעולם. והנה עונשו היה חמור מאוד: הכרתת כל זרעו בדור רביעי . בדרך דומה נענש גם יהוא ומלכים אחרים שהלכו בעקבותיו . אבל שלמה נאשם בעבודת אלילים נרחבת, ועונשו היה רק שמלכות בנו הצטמצמה לשישית מהיקפה עד כה. השושלת שלו נותרה איתנה, שכן כל המלכים שמלכו ביהודה במשך כארבע מאות שנה היו צאצאי שלמה.

חטא ראובן

נדגים בפרשתנו כיצד מתבטאות שלוש הנחות היסוד שנזכרו לעיל. ראובן עשה מעשה חמור לכאורה: "וַיְהִי בִּשְׁכֹּן יִשְׂרָאֵל בָּאָרֶץ הַהִוא וַיֵּלֶךְ רְאוּבֵן וַיִּשְׁכַּב אֶת-בִּלְהָה פִּילֶגֶשׁ אָבִיו" והכתוב אומר מיד "וַיִּשְׁמַע יִשְׂרָאֵל" , אך אינו אומר לנו מה הייתה תגובתו. רק כאשר היה יעקב על ערש דוויי נודע לנו מה הרגיש: "רְאוּבֵן בְּכֹרִי אַתָּה כֹּחִי וְרֵאשִׁית אוֹנִי יֶתֶר שְׂאֵת וְיֶתֶר עָז. פַּחַז כַּמַּיִם אַל-תּוֹתַר כִּי עָלִיתָ מִשְׁכְּבֵי אָבִיךָ אָז חִלַּלְתָּ יְצוּעִי עָלָה" . ועדיין איננו יודעים מתי החליט יעקב ליטול מראובן את זכויות היתר של הבכורה – סמוך למעשה או רק בסקרו לאחור את מאורעות חייו ובהשראה נבואית?

• אבל את תגובת אלוקים למעשה ראובן מספק לנו הכתוב מיד באמצעות פסקה באמצע הפסוק, שמשמשת כאן ובמקומות אחרים לציון מעבר בין מעשה אנושי ובין מענה אלוקי. ועוד, אחר המילים "וַיִּשְׁמַע יִשְׂרָאֵל", בזמן שתהה יעקב איך להגיב, כתוב "וַיִּהְיוּ בְנֵי-יַעֲקֹב שְׁנֵים עָשָׂר" . אמנם התגובה האלוקית מגיעה רק ברמז, אולם לענייננו חשוב לא פחות שאין כל גינוי אלוקי מפורש לא מיד ולא לאחר זמן. היעדר הגינוי אינו מובן מאליו, שכן ראוי היה ראובן לאחר מעשה כזה להיות מוקע ומוקא מכלל שבטי ישראל, שהרי ישמעאל ועשָׂו נדחו מכללם על מעשים פחות חמורים, לכן – אמר ר' שמואל בר נחמני אמר ר' יונתן: כל האומר "ראובן חטא" אינו אלא טועה, שנאמר "ויהיו בני יעקב שנים עשר" - מלמד שכולן שקולים כאחת. אלא מה אני מקיים "וישכב את בלהה פילגש אביו"? מלמד שבלבל מצעו של אביו ומעלה עליו הכתוב כאילו שכב עמה. תניא: ר' שמעון בן אלעזר אומר: מוצל אותו צדיק מאותו עון ולא בא מעשה זה לידו; אפשר עתיד זרעו לעמוד על הר עיבל ולומר "אָרוּר שֹׁכֵב עִם-אֵשֶׁת אָבִיו" ויבוא חטא זה לידו!? אלא מה אני מקיים "וישכב את בלהה..."? עלבון אמו תבע, אמר: אם אחות אמי היתה צרה לאמי, שפחת אחות אמי תהא צרה לאמי!? עמד ובלבל את מצעה.
• הנחת היסוד השנייה, שה' רואה ללבות החוטאים, מתבטאת בדברי חז"ל שמרחיקים מראובן את חטא תאוות הבשרים ומייחסים לו מניע אלטרואיסטי מובהק. רעיון זה מעורר שאלה, שהרי המטרה אינה יכולה לקדש את האמצעים, ואפילו בבית דין אנושי מניע חיובי למעשה שלילי אינו יכול להביא לביטול העונש. במקרה של ראובן, השיפוט האלוקי המדוקדק נוהג בו כמי שלא עשה כל מעשה שלילי בתחום העריות (!), ועובדה זו מדגישים חז"ל כשהם מסִבים את תשומת לבנו להתחייבות המפורשת בהר עיבל לאיסור גילוי ערוות אשת האב, שעליה כביכול חתום גם ראובן. מאחר שלפי הנחת היסוד השלישית כל דרכי ה' משפט וצדק, ללא עוול, עלינו לפרש כיצד ייתכן שראובן חילל את יצועי אביו ובו בזמן לא עשה שום דבר שלילי בפועל.
  
• עיון במסכת סוטה יעזור לנו להציג אחת מהאפשרויות. הסוגיה מודדת לפי כמה שיטות את פרק הזמן שבו אישה שנסתרה עם גבר אחר עלולה להיות חשודה בניאוף, ופרק זמן זה קצר באופן מפתיע בכל אחת מן השיטות. על כן, אם כוונת ראובן הייתה לפגוע בקשר של אביו עם בלהה, הרי לא היה לו אלא להצהיר על כוונתו לשכב עם בלהה, להיכנס בפרהסיה לאוהל המיוחד לה (אשר על פי נוהג הקיים עד היום בכמה חברות הוא תחום אסור בכניסה לכל גבר זר פרט לבעלה ולילדיה), לשהות שם משך זמן קצר, ובטרם יתעשתו שומעיו הנדהמים – לצאת. בלהה הייתה עשויה אף לישון באותה עת בלי לדעת על הפלישה, אך עצם כניסת ראובן לאוהלה היה בו די כדי שיעקב לא יוכל להמשיך לחיות עמה חיי אישות, וזה הוא חילול יצועיו.

מכל מקום, הפגיעה הזו בכבוד האב עלתה לראובן במחיר כבד, שכן הוא איבד את יתרון כבודו כבכור, ובכך דקדק עמו השיפוט האלוקי, כפי שמראה הסיכום ההיסטורי בדברי הימים א : "וּבְנֵי רְאוּבֵן בְּכוֹר-יִשְׂרָאֵל כִּי הוּא הַבְּכוֹר וּבְחַלְּלוֹ יְצוּעֵי אָבִיו נִתְּנָה בְּכֹרָתוֹ לִבְנֵי יוֹסֵף בֶּן-יִשְׂרָאֵל וְלֹא לְהִתְיַחֵשׂ לַבְּכֹרָה. כִּי יְהוּדָה גָּבַר בְּאֶחָיו וּלְנָגִיד מִמֶּנּוּ וְהַבְּכֹרָה לְיוֹסֵף".

המקורות

• שנאמר:"א"ר יונתן כל האומר בני שמואל חטאו אינו אלא טועה שנאמר ויהי <כי זקן שמואל ובניו לא הלכו> [כאשר זקן שמואל ולא הלכו בניו] בדרכיו בדרכיו הוא דלא הלכו מיחטא נמי לא חטאו אלא מה אני מקיים ויטו אחרי הבצע שלא עשו כמעשה אביהם שהיה שמואל הצדיק מחזר בכל מקומות ישראל ודן אותם בעריהם...והם לא עשו כן אלא ישבו בעריהם כדי להרבות שכר לחזניהן ולסופריהן ועוד...:
• א"ר שמואל בר נחמני אמר ר' יונתן כל האומר דוד חטא אינו אלא טועה שנאמר (שמואל א יח) ויהי דוד לכל דרכיו משכיל וה' עמו וגו'. אפשר חטא בא לידו ושכינה עמו. אלא, מה אני מקיים מדוע בזית את דבר ה' לעשות הרע שביקש לעשות ולא עשה. אמר רב רבי דאתי מדוד מהפך ודריש בזכותיה דדוד מדוע בזית את דבר ה' לעשות הרע. רבי אומר משונה רעה זו מכל רעות שבתורה שכל רעות שבתורה כתיב בהו ויעש וכאן כתיב לעשות שביקש לעשות ולא עשה את אוריה החתי הכית בחרב שהיה לך לדונו בסנהדרין ולא דנת ואת אשתו לקחת לך לאשה ליקוחין יש לך בה. דא"ר שמואל בר נחמני א"ר יונתן כל היוצא למלחמת בית דוד כותב גט כריתות לאשתו שנאמר ואת עשרת חריצי החלב האלה תביא לשר האלף ואת אחיך תפקוד לשלום ואת ערובתם תקח. מאי ערובתם תני רב יוסף דברים המעורבים בינו לבינה ואותו הרגת בחרב בני עמון. מה חרב בני עמון אי אתה נענש עליו אף אוריה החתי אי אתה נענש עליו. מאי טעמא מורד במלכות הוה דאמר ליה ואדוני יואב ועבדי אדוני על פני השדה חונים אמר רב כי מעיינת ביה בדוד לא משכחת ביה בר מדאוריה דכתיב רק בדבר אוריה החתי...
• אמר ר' שמואל בר נחמני א"ר יונתן כל האומר שלמה חטא אינו אלא טועה שנאמר ולא היה לבבו שלם עם ה' אלהיו כלבב דוד אביו כלבב דוד אביו הוא דלא הוה מיחטא נמי לא חטא אלא מה אני מקיים ויהי לעת זקנת שלמה נשיו הטו את לבבו ההיא כרבי נתן דר' נתן רמי כתיב ויהי לעת זקנת שלמה נשיו הטו את לבבו והכתיב כלבב דוד אביו כלבב דוד אביו הוא דלא הוה מיחטא נמי לא חטא הכי קאמר ויהי לעת זקנת שלמה נשיו הטו את לבבו ללכת אחרי אלהים אחרים ולא הלך והכתיב אז יבנה שלמה במה לכמוש שקוץ מואב שבקש לבנות ולא בנה, אלא מעתה, אז יבנה יהושע מזבח לה' שבקש לבנות ולא בנה אלא דבנה. הכא נמי דבנה אלא כדתניא רבי יוסי אומר ואת הבמות אשר על פני ירושלים אשר מימין להר המשחה אשר בנה שלמה מלך ישראל לעשתרות שקוץ צדונים וגו' אפשר בא אסא ולא ביערם יהושפט ולא ביערם עד שבא יאשיה וביערם והלא כל ע"ז שבארץ ישראל אסא ויהושפט ביערום אלא מקיש ראשונים לאחרונים מה אחרונים לא עשו ותלה בהן לשבח אף ראשונים לא עשו ותלה בהן לגנאי והכתיב ויעש שלמה הרע בעיני ה' אלא מפני שהיה לו למחות בנשיו ולא מיחה מעלה עליו הכתוב כאילו חטא אמר רב יהודה אמר שמואל נוח לו לאותו צדיק שיהא שמש לדבר אחר ואל יכתב בו ויעש הרע בעיני ה' אמר רב יהודה אמר שמואל בשעה שנשא שלמה את בת פרעה הכניסה לו אלף מיני זמר ואמרה לו כך עושין לעבודה זרה פלונית וכך עושים לע"ז פלונית ולא מיחה בה אמר רב יהודה אמר שמואל בשעה שנשא שלמה את בת פרעה ירד גבריאל ונעץ קנה בים ועלה בו שירטון ועליו נבנה כרך גדול (של רומי) במתניתא תנא אותו היום שהכניס ירבעם שני עגלי זהב אחד בבית אל ואחד בדן נבנה צריף אחד וזהו איטליאה של יון:
• א"ר שמואל בר נחמני א"ר יונתן כל האומר יאשיהו חטא אינו אלא טועה שנאמר (מלכים ב כב) ויעש הישר בעיני ה' וילך בכל דרך דוד אביו אלא מה אני מקיים וכמוהו לא היה לפניו מלך אשר שב וגו' שכל דיין שדן מבן שמנה עד שמנה עשרה החזירן להן שמא תאמר נטל מזה ונתן לזה תלמוד לומר בכל מאודו שנתן להם משלו ופליגא דרב דאמר רב אין לך גדול בבעלי תשובה יותר מיאשיהו בדורו ואחד בדורנו ומנו אבא אבוה דרבי ירמיה בר אבא ואמרי לה אחא אחוה דאבא אבוה דרב ירמיה בר אבא דאמר מר רבי אבא ואחא אחי הוו אמר רב יוסף ועוד אחד בדורנו ומנו עוקבן בר נחמיה ריש גלותא והיינו נתן דצוציתא אמר רב יוסף הוה יתיבנא בפירקא והוה קא מנמנם וחזאי בחילמא דקא פשט ידיה וקבליה: דף נו,

הערות שוליים

(שבת נה:-נו:).