Fandom

Ventura Daniel Wiki

כפר בתיה

7,306דפים באתר זה
Add New Page
הערות0 Share

Ad blocker interference detected!


Wikia is a free-to-use site that makes money from advertising. We have a modified experience for viewers using ad blockers

Wikia is not accessible if you’ve made further modifications. Remove the custom ad blocker rule(s) and the page will load as expected.

המפה נטענת...
המפה נטענת...

החץ על "חדר האוכל" במרכז הכפר

Kfar Batya 1947 195414:40

Kfar Batya 1947 1954

צולם בשנת 2011 לשחזור מראה הכפר בשנים 1947-1954

ראו עוד ארבע ערכים על כפר בתיה :קטגוריה:כפר בתיה

כפר הנוער אמי"ת כפר-בתיה הוא כפר נוער הממוקם במערב העיר רעננה, מצפון לפארק רעננה. הכפר נוסד אחרי מלחמת העולם השנייה ככפר לילדים ניצולי שואה. הוא קרוי על שם בתיה גוטספלד, לשעבר נשיאת הסתדרות נשי המזרחי בארצות הברית, אשר יזמה את הקמת כפר הנוער בשנת 1945.

לימים נוסף לשם הכפר גם השם "אמי"ת" על שם הארגון החינוכי המפעיל את רשת מוסדות החינוך הדתיים.

הקמת הכפרעריכה

Kfar batya 1945A.jpg
1095746688037576929.jpg

בקדמת התמונה חריש בפרדה באדמות החמרה של השרון מהם נעקרו הפרדסים שהיו במקום לפני הקמת הכפר

הנחת אבן הפינה לכפר הילדים הייתה כבר בנובמבר 1945. לאחר מכן כונתה התוכנית כהקמת "משק הילדים" במושבה רעננה בשרון. מכל מקום, הציפייה כי בעקבות פרסום ה"ספר הלבן" החדש, על ידי ועדת החקירה הבריטית, שהיתה אז בארץ, יורשו להיכנס לארץ ישראל 100,000 פליטים ולפי החשבון 30,000 מהם יהיו ילדים. הסתדרות נשי מזרחי באמריקה נרתמה למאמץ והחלה לאסוף כספים לבניית כפר הילדים החדש. לפי התוכנית אמורים להיות בו 300 ילדים וכך יחד עם שאר המוסדות יגיע מספר הנקלטים במוסדות נשי המזרחי ל-800 . עיתון "הצופה" מיום 26 דצמבר 1946 כותב כי בקרוב יגמרו הסידורים הטכניים בכפר הילדים ברעננה ובחודש הקרוב יגמרו שלושה בנינים שבו יהיו מאה ילדים. "בדרך כלל משתדלת הסתדרות נשי מזרחי להקים את בתי היתומים בצורה כזאת (נוחיות ומרחבים פתוחים) שהיתומים ישכחו מהר מה שעבר עליהם בארצות הגולה תחת הכיבוש הנאצי"

המוסד החדש ברעננה אוכלס על-ידי חניכי המוסד משק ילדים מוצא שהוקם עבור ילדי טהרן ופעל בין השנים 1943 ו-1947. בסוף החופש הגדול של שנת תש"ז, הגיעו לכפר בתיה 54 חניכים הראשונים. בחודשים הראשונים היו התלמידים שותפים לעבודות הבנייה, שכן רק שני מבנים הושלמה בניניתם. הנערים עזרו לבנאים, לטייחים ולסיידים.

כתבה מעיתון "דבר" על חנוכת הכפר ביום 14 נובמבר 1947

מגמת המייסדים עריכה

דוד אליאך מהצוות הניהולי של הכפר מספר בזכרונותיו (טרם פורסמו):

" כפר בתיה היה ה"מודל" לחינוך נוער עולה. הוא היה הדגם איך ליצור אוירה ביתית, משמעתית , חינוכית והכנה למציאות החיים. היו בכפר בתים נוחים, גנים, אולמות לימוד, ספריה, בית ספר מסודר ודרך "עצמאות". "היות וילדי "משק ילדים מוצא" ליד ירושלים כבר קבלו חינוך מסויים, חשבו נשי מזרחי – שהדגם של המוסד במוצא שהוקם עבור ילדי טהרן בשנים 1943-1947 יהיה הדגם הרצוי עבור המוסד החדש ברעננה, וכך היה."

חיים צבי אנוךעריכה

למנהלו הראשון של הכפר, אשר קבע את המתכונת החינוכית והלימודים, נבחר על ידי נשי מזרחי ח.צ.אנוך, מבכירי החינוך הדתי באותם הימים. שיטת החינוך הייתה מבוססת על נאו-אורתודוקסיה. קודם לבואו לכפר בתיה אנוך לימד במכללה דתית למורים ע"ש רא"מ ליפשיץ ובבסמינר למדריכי עליית הנוער בבית וגן. גב' בתיה גוטספלד הזמינה אותו ליישם את רעיונותיו ואת דרך החינוך שלו בכפר החדש. הוא דגל במתן עצמאות לחניכים: בכפר הייתה "אסיפה כללית" של החניכים, ונבחרו ועדה כללית וועדות לתחומי פעילויות שונים: כספים, תרבות, דתות ועוד; מונו גם נשיא, מזכיר וגזבר, אשר קבל כל חודש תקציב למימון פעולות קטנות באישור הוועד. תקציב הבידור הוגדל או הוקטן בהתאם לנזקים שהחניכים גרמו לנכסי הכפר. על פי המימרה - "פחות חלונות שבורים = יותר סרטים לצפייה", התוצאה הייתה שמירה למופת של הרכוש הציבורי דבר שלא היו רגילים לו בתקופה זו.

חיים צבי אנוך פרש מתפקידו בשנת 1954 והצטרף לצוות המרצים לחינוך של אוניברסיטת תל אביב. יהי זכרו ברוך.

הדגש לאסטטיקהעריכה

מדיניות הכפר היתה ליצור עבור התלמידים סביבה אירופאית תרבותית, בדומה למה שהיה נהוג בכפר הנוער בן שמן. הילדים האזינו למוסיקה קלאסית, עשו התעמלות בוקר ולמדו גם את מכמניה של התרבות האירופאית, כמו היצירה "וילהלם טל" מאת פרידריך שילר. הדגש היה להטמיע ביוצאי הגלויות איכויות אירופאיות: אסתטיקה, נוי, הערכה ליופי. הם אפילו הנהיגו בכפר ריקודי עם מעורבים מדי שבוע.

הייתה הקפדה על מראהו הטבעי של הכפר: מרבדי דשא, עצים ופרחים נשתלו לכל רוחבו; הייתה הקפדה על נקיון הכפר, כך למשל מי שלא שם לב לפיסת נייר בדרך, הפסיד את הצפייה בסרט השבועי במוצאי שבת. הרב פרופ' א"ש רוזנטל,ידידו הקרוב של חיים צבי אנוך, סיכם את מפעל חייו בדברים הבאים: "מי שלא ראה את כפר בתיה בתקומתו - לא פינה יקרה לחינוך יהודי מתקדם מימיו ( על משקל אימרא תלמודית ) בכפר הוקפד על שמירת סדר ונקיון, על דיוק ודקדוק במצוות, לחינוך מקצועי - חקלאי ואחר ולפיתוח השכלה כללית ויהודית . העולם הסתכל והתפעל והיה מלא שבח ושבחי שבחים."

קליטת גלי העליהעריכה

מייד עם פירסום החלטת האו"ם על הקמת המדינה, הכפר התכונן לקליטת העולים. תחילה הגיעו שאר הילדים פליטי שואה מהונגריה, אשר נשלחו לאי קפריסין, על ידי הבריטיים מנמל חיפה, אליו הגיעו "לא לגליים" . לאחר מכן הגיעו קבוצות עולים מרומניה. אחרי הכרזת המדינה הגיעו ילדי תימן, צפון אפריקה, אירן ובסוף גם אתיופיה.

לחיים צבי אנוך היתה שיטת קליטה, אשר גרמה שזמן הקליטה של הנערים תהיה מינימלית. הילדים פוזרו לכל חדרי המגורים, כל שבכל חדר היה הונגרי אחד, תימני אחד ועוד. תוך זמן קצר כולם למדו את השפה. ומי שניסה לדבר ברשות הרבים בשפת האם, איך אמרנו כבר " את הסרט במוצאי שבת הוא לא ראה"

הקליטה של ילדי אירן היתה קשה מיוחד. היות ולא היה ניתן להבין את שפתם והם לא יכלו להבין את השפה העברית. הם היו קשורים מיט למסורת העברית ולכן לא נמצאה שפה משופת עימם. עם זאת, לאחר חודשים אחדים הם דברו עברית כמו כל חבריהם.

במסגרת הארגון מחדש של מוסדות "עליית הנוער הדתי" בשנת 1949, נסגר מוסד "בני עקיבא" "התחיה" שבפתח תקווה והילדים הועברו לכפר בתיה. כן נסגרו מוסדות נוספים של עלית הנוער הדתי כמו תל רענן בבני ברק ומוסד נערים בשכונת אבו-כביר בתל-אביב.

העליה מאתיופיהעריכה

קבוצת העולים הראשונה מאתיופיה נקלטה בכפר בתיה ב-18 ינואר 1955. הייתה זו חבורת של 12 נערים, אשר נועדו לחזור לאתיופיה בתום לימודיהם בישראל ולרענן את צוות המורים בבתי הספר העבריים. עיתון "עליית הנוער" תיאר את בואם:

" ברדתם מהמטוס כרעו ונשקו לאדמת הארץ. אחד הנערים קרא את הדברים הבאים: הנני מביא לכם ברכת אחי ואחיותיי ממדינת חבש. ברכת שלום וברכה..הנה באה הקבוצה הראשונה מהשבט הישראלי הכי נדח על אדמתהו ונהיה לעם אחד הבוטח באלוקים אחד. שלום שלום לקרוב ולרחוק. אמן!"

במלאות 52 שנה לעלייה של קבוצת הנערים נערך ב"ארכיון הציוני המרכזי" המרכזי מפגש בוגרים בו הוצגו בפני הנערים תיקי הקליטה שלהם. על המפגש פורסם "מעת לעט" עלון הארכיון הציוני המרכזי, גליון מס' 17.

בין התלמידים היה יעקב אליאס, היום (2007), עובד סוציאלי חינוכי ומנחה קבוצות הורים ברחובות. אליאס הוא אחד מתלמידיו הרבים של יונה בוגלה, ממנהיגי יהדות אתיופיה, הקבור בחלקת גדולי האומה בהר הרצל. לאחר סיום לימודיו בכפר בתיה, בשנת 1964, יעקב אליאס שב לאתיופיה כדי לשמש מורה. יחד עם יונה בוגלה , הוא החל להקים בתי ספר ליהודים בכפרים הנידחים באתיופיה. "הלכנו יום שלם ברגל כדי להגיע לכפרים היהודיים מכיוון שליהודים לא הייתה אדמה, יונה פתח במשא ומתן עם בעלי אדמות להקמת בתי ספר".

"הילדים באו לארץ, והישר מנמל התעופה נלקחו לפנימיית כפר בתיה. שם למד ברוך עברית ורכש מקצוע בתחום החקלאות. כחמישים שנה מאוחר יותר, ב-2006, בנאום שנשא לפני סטודנטים באוניברסיטת מק-גיל שבקנדה, שיחזר את חוויותיו הקשות מאז: "בהתחלה היה קשה מאוד, אנשים שאלו אותי כל הזמן איך ייתכן שחור יהודי. בעבורי, זה היה קשה וזו שאלה שקשה להשיב עליה, ולכן נהגתי להפנות אליהם את אותה שאלה, אני בטוח כי גם להם לא היתה תשובה. אבל אני ידעתי דבר אחד, אני שחור, אני יהודי".

מתי אליאס נזכר בחברו: "ברוך ואני למדנו יחד בכפר בתיה, הוא פעל רבות בישראל ומחוצה לה כדי להגביר את ההכרה ביהדות אתיופיה". וחבר נוסף, יעקב אליאס, מספר: "ברוך היה תלמיד חכם. היה לו כוח השפעה גדול על אנשים, הוא נלחם לביטול הגזרה הרבנית, אשר דרשה גיור לחומרה מיהודי אתיופיה בשנות השמונים"." המקור: סיפור חייו של ברוך טגניה, ראשון החולמים על העלאת יהודי אתיופיה לארץ

סדר היום ומגמות הלימודעריכה

המוסד "כפר בתיה" שהתחנכו בו מאות ילדים בעת ובעונה אחת נוהל על ידי צוות מדריכים מצומצם שפיקח על סדר יום. כמקובל בכפרי נוער קלסיים, לא הייתה קיימת הפרדה לשכבות גיל, והתלמידים הבוגרים היו החונכים לצעירים יותר. הם גרו יחד והיו מחוייבים לדוגמה אישית בפנימיה בכל שעות היממה. בין המדריכים הוותיקים שחיים צבי אנוך נעזר בהם בראשית היווסדו של הכפר ניתן למנות את דוד אליאך, שלמה וזהבה מלכיאל, חיים ציגלר, חיים מנחם כהן (לימים פרופסור ודיקן למדעי היהדות באוניברסיטת בר-אילן וכיום עורך את מפעל הכתר מקראות גדולות), ויונה פרנקל (פרופסור לתלמוד בבר-אילן וחתן פרס ישראל לתלמוד).

סדר היום של התלמידים כלל השקמה בחמש וחצי בבוקר לקול מוסיקה קלסית שהדהדה בכל שטח הכפר, התעמלות בוקר, רחצה, תפילה, וארוחת בוקר. כל חניך עבד ארבע שעות ולמד ארבע שעות במהלך שעות הבוקר ואחר הצהריים. לאחר ארוחת הצהריים נדרשו החניכים לנוח. לפנות ערב התקימה תפילת מנחה ומעריב. הזמן לאחר ארוחת הערב הוקדש להכנת שעורים וקריאה עד לשעת כיבוי האורות בעשר בלילה.

"כפר בתיה" מלכתחילה היה מוסד עלית הנוער שנועד לתת הכשרה מקצועית לחניכים. הנערים קיבלו הכשרה במקצועות שונים: חקלאות, נגרות, מסגרות, סנדלרות ואריגה. השכלה תיכונית לא ניתנה לחניכים במוסדות עלית הנוער עם קום המדינה. "כפר בתיה" היה חריג בכך שבשנת 1951 הוקם בו לראשונה בית ספר תיכון שבוגריו סיימו ארבע שנים ולאחר מבחן הבגרות התגיסו לצה"ל.

עקרונות כפר הנוערעריכה

בכפר בתיה, בשנים הראשונות להקמתו, היה נסיון ליישם את את רעיון "כפר הנוער" הלכה למעשה, בהתאם לעקרונות הבאים:

  1. המדריכים היו ברובן בני הגילאיים הבוגרים : כיתות י"א וי"ב. הם קיבלו תמורה על עבודתם: לימודי בית הספר התיכון, אשר לא היו לימודי חינם וחובה בשנים הראשונות לקיום המדינה. [1]
  2. המגורים היו משותפים לכל הגילאיים. בכל חדר מגורים בכפר היו תלמידים בני גילים שונים - כמו במשפחה.
  3. המבוגר מבין התלמידים בחדר פעל כדוגמת האח הגדול במשפחה הדואג לסידורים בחדר.
  4. באסיפה כללית שנתית נבחר ועד התלמידים ויושב ראש. הועד בחר בבעלי תפקידים, כמו גזבר ואת ראשי הועדות.
  5. לועד היה תקציב נכבד לפעולות תרבות: טיולים, סרטים וכיוצא בזה. גובה התקציב השתנה בהתאם לרמת העצמאות של הנערים בכפר.
  6. לועד היה אחריות וסמכויות בתחומים רבים ביישוב, להוציא את בית ספר ותהליך הקליטה של התלמידים.
  7. הגברת התודעה של הניהול העצמי על ידי צפיה בסרטים על כפרי נוער בעולם.

כמובן שלשם הפעלה של כפר נוער נדרש צוות מצומצם ובעל הכשרה מיוחדת. החסכון מהפעלת צוות המבוגרים שימש לשיפור רמת ההכנה של הנוער לחיי היום יום, בבוא היום, כאשר יתגייס לצבא ויצא לעולם המבוגרים, בין השאר עם תעודת בגרות.

המצב בשנת 1949עריכה

כתבה במעריב, לרגל הנחת אבן הפינה למבנה בית הספר, מתארת את המצב בכפר בשנת 1949

Beth sefer kfar batia 1947.jpg


תמונות מהשנים הראשונותעריכה

באדיבות: רחל ריינשטיין, מנהלת המרכז ללימודי תולדות רעננה, וארכיון העיר
התמונות נרכשו מ"הצלמניה"- צלמנית פרי- אור"אלנבי 30 ת"א.הצלם היה רודי ויסנשטין השימוש בתמונות רק לצרכי לימוד ומחקר

בית הכנסת מהולנדעריכה

לאחר שבית הכנסת בכפר נבנה ע"י החניכים בשנת 1950 - 1951, .הוא נותר שנים אחדות ללא ארון קודש וריהוט מתאים. נתן דסברג, היה מנהל הכפר במחצית השניה של שנות החמישים הצליח להביא לכפר בתיה את ריהוט בית הכנסת של קהילת ליוורדן בהולנד, בית כנסת בו כיהן אחיו הרב שמעון דסברג. לבית-הכנסת ההולנדי, על ספרי-התורה שלו, ארון הקודש ושאר תשמיש הקדושה, סיפור היסטורי מפואר. תחילתו לפני כ 300 שנה, כאשר יהודים אשכנזים הגיעו לגור בעיר ליוורדן וכוננו במקום קהילה מגובשת שומרת מצוות.

לאחר השואה לא נשאר כמעט אף יהודי בעיירה, אך אנשי העיר, שאינם יהודים, ביקשו לשמור על בית-הכנסת. הם הפכו אותו למחסן. הורידו את הנברשות המרשימות, כיסו את הפרוכת בגרוטאות ומילאו את החלל בחפצים ישנים. במימון ההולנדים הועבר בית הכנסת לכפר בתיה. בית הכנסת עצמו נבנה ע"י החניכים בשנת 1950 - 1951.

בית הכנסת נחנך ביום י' באב תשי"ד בנוכחות הרבנים הראשיים לישראל.

מסגרות החינוך היוםעריכה

כיום נמצאים בכפר מוסדות חינוך שונים, וכן פנימיה ובתי כנסת. (בעבר היה בו גם בית ספר חקלאי).

  • בי"ס ממ"ד "נועם אמית" – כפר בתיה
  • התיכון הדתי אמי"ת כפר-בתיה
  • ישיבה תיכונית ניסויית "חברותא" ע"ש ביננפלד כפר בתיה
  • בית הספר המדעי-ישיבתי אמי"ת

כינוסי בוגריםעריכה

לקריאה נוספתעריכה

  • ילדי כפר בתיה - מילדי שואה לבוני המדינה, בעריכת צבי ומתוקה אלפר, פתח-תקוה. הוצאת המחברים בסיוע יד ושם - רשות הזיכרון לשואה ולגבורה, תשס"א 2001, 142 עמ'.

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. בהעדר המימון מסגרת הלימודים הייתה של בית ספר חקלאי, אשר כמובן שם את הדגש ללימודי חקלאות. העצמאות של הכפר איפשרה לימודים תיכוניים לקראת קבלת תעודת בגרות ובהמשך הוכר כבית ספר תיכון.

ברחבי אתר Wikia

ויקי אקראית