Wikia

Ventura Daniel Wiki

כפר עציון

הערות0
6,162דפים באתר זה
המפה נטענת...
המפה נטענת...

מבט מקרוב

מבט מעל

Tree 1947abs

סמל גוש עציון - העץ שנותר משנת 1947 - אתר כפר עציון

קיבוץ כפר עציון עלה על הקרקע בכ"ב באלול תשכ"ז (1967), מיד לאחרמלחמת ששת הימים. מייסדי הקיבוץ היו בני המתיישבים והלוחמים אשר שבו אל חורבות כפר עציון שנפל בקרב במלחמת העצמאות וייסדו במקום את ביתם בבחינת "ושבו בנים לגבולם" (ירמיהו ל"א, ט"ז). הקיבוץ עלה להתיישבות באישור ממשלת ישראל ובברכתה. היה זה היישוב היהודי הראשון שהוקם ברחבי יהודה ושומרון. כפר עציון חבר בתנועת הקיבוץ הדתי, חבריו מבקשים לטפח חיי תורה - ועבודה בדומה לאלו שנגדעו בהר בתש"ח. היישוב מונה כיום כמאה משפחות חברי קיבוץ ותושבים.

במשך השנים התפתחו בקיבוץ ענפי חקלאות ותעשייה, ובהם מטע דובדבנים ותפוחים, לולי הודים לרבייה ולפיטום, מדגרת "יפה הוד", ענף גידולי שדה בחבל לכיש המשותף לשלושת הקיבוצים בגוש עציון, וכן ענפי שירות כמוסך ומסגרייה. כן הוקם ענף יזמות ייחודי – מופ"ת עציון, המשווק טכנולוגיות מיגון חדשניות ברחבי העולם. כיום פועלת בקיבוץ ישיבת "מקור חיים"-ישיבה תיכונית בעלת אופי חסידי ייחודי.

המקור:אתר המועצה האזורית גוש עציון


תולדות כפר עציוןעריכה

(עובד מתוך אתר היישוב)


Migdal Eder by the infirmary

מגדל עדר - אתר כפר עציון 1927

שלוש פעמים ניסו יהודים להתיישב בהר-חברון בעת החדשה. הסביבה הייתה טרשית, צחיחה, עוינת, סוערת ומושלגת. שלוש פעמים נעקרו מעל האדמה ושבו ברביעית.

בשנת תרפ"ז (1927) עלתה לאיזור (מה שהיום הצד המערבי של צומת גוש עציון) קבוצת יהודים חרדים מירושלים והקימה יישוב בדרך בית לחם - חברון בשם "מגדל-עדר", על פי הפסוק: "וַיַּצֵּב יַעֲקֹב מַצֵּבָה, עַל-קְבֻרָתָהּ הִוא מַצֶּבֶת קְבֻרַת-רָחֵל, עַד-הַיּוֹם. וַיִּסַּע, יִשְׂרָאֵל; וַיֵּט אָהֳלֹה, מֵהָלְאָה לְמִגְדַּל-עֵדֶר. " (בראשית ל"ה, כ'-כ"א). הוגה הרעיון, הדמות המרכזית בחברת "זיכרון-דוד" שייסדה את היישוב, היה מר יצחק גרינוולר - תלמיד חכם בעל חזון. יעקב רוזנבלום שחי במקום עם משפחתו, היה הדמות המרכזית ביישוב.

משך שנתיים פיתחו יישוב חקלאי שעתיד היה להתבסס על מטעים ומשק חלב. בשנת תרפ"ט (1929), בימי מאורעות הדמים שגרמו לחורבן קהילת חברון, חרב היישוב בידי הערבים ותושביו נאלצו להימלט לירושלים.

Shmuel Holtzman in colour

שמואל הולצמן - אתר כפר עציון

בשנת תרצ"ה (1935) חברת "אל-ההר" עלתה לכאן בשנית וחידשה את היישוב. היא רכשה שטחי קרקע ושוב מתפתח משק חקלאי. המקום נקרא כפר-עציון על שם מייסדו, מר שמואל צבי הולצמן, פרדסן חלוץ רב-השראה מרחובות. הוא ראה בחזונו איזור מטעים וקייט מפותח והשקיע בדבר את מרבית הונו. בין המתיישבים; אנשי "השומר", עולים מכורדיסטאן ופועלים מהמושבות. בשנת תרצ"ו (1936), בימי מאורעות הדמים, התנכלו הפורעים הערביים גם ליישוב הצעיר. הקהילה היהודית המשתקמת בחברון פונתה לירושלים. מתיישבי כפר-עציון נאלצו לנטוש את היישוב ולהותיר את המבנים והמשק בידי פורעים ערבים שהרסו והשחיתו כל מה שנבנה.

בשלישית חודש היישוב ביום כ"ה בניסן תש"ג (30.4.1943) על-ידי אנשי קבוצת אברהם ועמם אנשי הפלמ"ח וייסדו את הקיבוץ-הדתי כפר-עציון. משימת חידוש היישוב היהודי בעציון, הוטלה על אנשי "קבוצת אברהם" של הפועל המזרחי - וותיקי תנועת השומר-הדתי ובני-עקיבא בפולין, שעלו לארץ והקימו קבוצת הכשרה להתיישבות סמוך למושב הדתי כפר-פינס. מרבית חברי הקבוצה עלו מפולין בימי השלטון הנאצי בגרמניה. רבים מהם הגיעו באוניות מעפילים.

|- מגילת הנטיעה

בעזהי"ת, קבוצת-אברהם - כפר-עציון, כ"ו בשבט תש"ד

בעשרים ושישה בשבט, ה' אלפים תש"ד, בשנה החמישית למלחמת-העולם השנייה, בגמר שנה אחת לעלייתנו לכפר-עציון ניגשים אנו, חברי קבוצת-אברהם של הפועל-המזרחי, לנטוע עצי-פרי ועצי-יער בכפר-עציון לקיים את צו התורה:

"וכי תבואו אל הארץ ונטעתם...". "לא תהו בראה לשבת יצרה".

בזמן שנחלי-דם של אחינו המעונים נשפכים כמים והעולם מתבוסס בדמיו, הגענו הלום כדי לבנות ולנטוע ולהכות שורשים עמוקים בהרי-יהודה, כי בנטיעות אלו פתח חדש לגאולתנו ולפדות נפשנו. תלושים היינו בגולה והתלישות הייתה המחלה האיומה של עמנו בניכר. לשורשיות אנו זקוקים, לאחיזה איתנה באדמת המולדת, זאת העבודה שאנו עושים במקום הזה.

העצים האלה שאנו נוטעים היום לסמל יהיו לנו, סמל לדרכנו כחלוצי האומה, אות-ברית עם אדמת המולדת - "כי האדם עץ השדה". השורשים העמוקים של העצים יזכירו לנו את חובתנו להיות דבוקים בעולם המעשה; בבניין, בנטיעה ובעבודה. הענפים הגבוהים שיתרוממו אל-על יעוררו אותנו כלפי מעלה, לדעת את קוננו ולשאוף תמיד לשלמות מוסרית ולקדושת-חיים. זאת הדרך של אבותינו הקדמונים וזו דרכנו כחלוצי תורה-ועבודה.

מלפני אלפיים שנה היו ההרים מסביב הומים מרינת העצים ומצהלת החיים. היום הם עומדים קרחים בשממונם. עם עלייתנו לכפר-עציון נשבענו: לא ננוח ולא נשקוט עד כי נגול את חרפת השממה מעל פני ההרים, ועד כי נכסה אותם במעטה עצי-פרי ועצי-יער אשר ירונו את שירת התחייה. לקיים מה שנאמר - "ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל... ונעבדתם ונזרעתם: והרביתי עליכם אדם כל-בית ישראל כלה ונושבו הערים והחרבות תבנינה" (יחזקאל לו, ח-י).

ברוך שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה.

(שלום קרניאל הי"ד)


אט אט ובמאמץ רב התגברו אנשי כפר-עציון על ההר הטרשי ועל בעיות הפרנסה הקשות בפניהן הועמדו, עם עלותם להר. נחצבו בריכות-מים, נבנו טראסות חקלאיות, ניטעו מטעים, הוקמו ענפי חי - רפת ולול, הוכשר בית-הבראה ומרגוע, נעשו הכנות להקמת מפעל תעשייתי למכניקה-עדינה, ולהפעלת מחצבה. חיי תרבות תורנית וכללית עשירים התנהלו בבניין "נווה-עובדיה" שהיה המרכז התרבותי-דתי, שנקרא על שמו של מנהיג השומר-הדתי בפולין ד"ר אברהם עובדיה גוטסדינר.

הרצון להרחיב את ההתיישבות היהודית, לגאול את אדמות ההר מחורבנן ואת קבוצת כפר-עציון מבדידותה, והסכנה הביטחונית שבקיום יישוב יהודי בודד בלב איזור ערבי פרוע ועויין, הביאו להקמת שלושה יישובים נוספים: משואות-יצחק - כ"ח במרחשון תש"ו (1.1945 4.1), הוקם על-ידי גרעין בני-עקיבא פליטי השואה ממזרח-אירופה; עין-צורים - כ"ז בתשרי תש"ז (22.10.1946), הוקם על-ידי ילידי הארץ, חברי גרעין בני-עקיבא, שהיו מראשוני המתיישבים בביריה שבהרי הגליל-העליון - שניהם קיבוצים-דתיים. ואחרון, רבדים - כ"א בשבט תש"ז (11.2.1947), הוקם על-ידי גרעין מסלע, של השומר-הצעיר הקיבוץ-הארצי.

בעקבות כפר-עציון הלכו שאר היישובים שעסקו בפיתוח משק מטעים על-ידי הכשרת קרקע קשה ומפרכת, הקמת ענפי חי, הכשרה להקמת מפעלים תעשייתיים, ובמקביל פיתוח חיי-תרבות וחברה עשירים ותוססים. בקבוצות נקלטו ילידי הארץ ועולים-חדשים מפליטי מחנות-ההשמדה, המשקים התרחבו והתבססו ואיתם האיזור כולו. גוש-עציון היה למרחב יהודי פורח ומשגשג, צופה בתקווה ובאמונה אל פני העתיד המלבב.

בראשית שנת תש"ה (10.1947) מנה גוש-עציון כ-480 נפש. גוש-עציון השתרע על-פני שטח קרקע של כ-20 אלף דונם, מחציתם בבעלות יהודית. מרבית הקרקעות שנמצאו בידי היהודים היו קרקעות זיבוריות, שכן את הקרקעות המשובחות המעטות באיזור, לא נאותו הערבים למכור. נעשו הכנות להקמת מפעלים תעשייתיים משותפים ליישובי גוש-עציון והכנות לעליית נקודת-התיישבות חמישית באיזור.

נפילת גוש עציוןעריכה

Etzion Tal Prisoners

השבויים מגוש עציון

Alvaia gush ezion

הלווית חללי גוש עציון - ירושלים 1950

פעולות האיבה פרצו למחרת ההכרזה באו"ם על הקמת מדינה-יהודית בארץ-ישראל, אור לי"ז בכסלו תש"ח (1.47 29.1). ימים ספורים לאחר מכן התנכלו הערבים גם ליישוב היהודי המבודד בגוש-עציון. ארבעת יישובי גוש-עציון מצאו עצמם כלואים בטבעת כפרים ערביים עויינים, הדרך היחידה המקשרת בין גוש-עציון ליישוב היהודי - ירושלים, עוברת באיזור אל-חאדר ובית-לחם. הכביש היה נתון לשליטה ערבית לכל ארכו. על-פי החלטת-החלוקה, שאושרה ונתקבלה על-ידי ההנהגה היהודית, עתיד היה גוש-עציון להימצא עמוק בתוככי המדינה-הערבית שעתידה לקום. חברי הקיבוצים, בעצה אחת עם ההנהגה הלאומית, החליטו להישאר במקומם, לבצר את היישובים ולחזקם, בלא שידעו מה צופן להם העתיד.

' באייר תש"ח - 12.5.1948 החל הקרב המכריע על גוש-עציון. כוחות הלגיון-הערבי, אנשי כנופיות וערבים בלתי סדירים, בסיוע תותחים ומשורינים, רוכזו מבעוד מועד ונערכו בלילה לקראת ההתקפה. עם שחר הסתערו על משלטי גוש-עציון ועל היישובים. גלים גלים תקפו הערבים את קומץ המגינים הדל והמותש שנותר להגן על גוש-עציון בכוחותיו האחרונים.

מול כוחות אוייב עדיפים בנשק ובהיקף הלוחמים, נכבשו המשלטים החיצוניים ואנשיהם נסוגו אל היישובים עצמם. המנזר-הרוסי, אוכף-המוכתאר, חרבת-סאוויר, גבעת-העץ, הגבעה-הצהובה, שדה-התעופה הזעיר שלמרגלותיה - כל אלה נפלו בידי האוייב ביום הראשון לקרבות. גוש-עציון בותר לשני חלקים: כפר-עציון ומשואות-יצחק בדרום, עין-צורים ורבדים בצפון. בלילה נעשו הכנות אחרונות להמשך המערכה עם בוקר. הפצועים עם הצוות הרפואי הועברו בחשאי ובחסות החשיכה מכפר-עציון למשואות-יצחק, שהייתה מוגנת ומוצנעת יותר. נעשו נסיונות לחדש את הקשר בין היישובים שנותק במשך היום, אך הנסיונות כשלו. הקשר עם הפיקוד בירושלים עדיין נשמר, אך עזרה וסיוע ליישובים לא הגיעו.

לקראת יום הקרבות הבא, נותרו מגיני גוש-עציון מפוצלים לשני גושים, בלא קשר וסיוע הדדי. מפקד הגוש, מוש (משה זלברשמיט הי"ד) - נהרג בקרב על המנזר-הרוסי, ולא היה עוד פיקוד מרכזי לגוש-עציון. רוב המשלטים היו בידי הערבים. כמות הנשק והתחמושת שנותרה בידי המגינים הייתה אפסית – נגד תותחים ומשוריינים הציבו מרגמה "3 אחת ומעט נשק קל. רבים מהלוחמים נפגעו ביום הקרב הראשון.

ד' באייר תש"ח - 13.5.1948 עם שחר חודשה ההתקפה כשמגמת הכוח התוקף - כיבוש כפר-עציון. לאחר נסיונות רבים שנהדפו על ידי המגינים, פרצו בשעות הצהריים משורייני האויב את שער קיבוץ כפר-עציון וחדרו לתוכו. בתחילה ניסו המגינים להמשיך ולהילחם בתוככי הקיבוץ, אך הכוח הערבי העדיף עשרת מונים הכריע את הקרב. תשדורת אחרונה מכפר-עציון לירושלים בשרה: "מלכה נפלה" - כפר-עציון נפל בקרב!

לאחר נפילת כפר-עציון, נערך טבח אכזרי במגיניו, 127 לוחמים נפלו באותו יום בכפר-עציון, רק ארבעה נותרו בחיים. 240 מתיישבים ולוחמים נפלו בקרבות גוש-עציון. לימים קבעה הכנסת את יום נפילת כפר-עציון כיום הזיכרון הכללי לחללי צה"ל. למחרת, יום שישי, ה' באייר תש"ח, 14.5.1948 הוכרזה מדינת-ישראל.

ראו גםעריכה

כפר עציון 2009עריכה

המקור:הויקיפדיה העברית


ברחבי אתר Wikia

ויקי אקראית