Fandom

Ventura Daniel Wiki

ליאו לוי

7,311דפים באתר זה
Add New Page
הערות0 Share

Ad blocker interference detected!


Wikia is a free-to-use site that makes money from advertising. We have a modified experience for viewers using ad blockers

Wikia is not accessible if you’ve made further modifications. Remove the custom ad blocker rule(s) and the page will load as expected.

ערך זה נכתב במקורו על-ידי דניאל ונטורה בויקיפדיה העברית
ראו גם את הערך:משפחת ליאו לוי

Leo levi 111.jpg

ליאו לוי

ליאו לוי 1912 - 1982, יליד קזאלה מונפראטו שבפיימונטה . למד באוניברסיטאות טורינו ובולוניה. ליאו לוי היה פעיל בתנועה הציונית האיטלקית וארגן את "מחנות קיץ" אשר תרמו לחיזוק היהדות והציונות בקרב הצעירים היהודיים. הוא פעל גם במישור הפוליטי, הן של יהודי איטליה - השתתף במפגש שהיה בליבורנו והן בישראל - השתתף במפגשים של "תנועות השלום". היה מוסיקולוג והתמחה בהקלטת "ניגונים ליתורגים" של יהודי ארצות אגן הים התיכון בכלל ויהדות איטליה בפרט וחקר את מוצאם.

תולדות המשפחהעריכה

מקור משפחתו של ליאו לוי הוא בגוריציה שבצפון מזרח איטליה, אם כי הוא עצמו נולד בקאזאלה מונפראטו שבפיימונטה. אביו היה ד"ר יוסף לוי, רב הקהילה של קאזאלה מונפרטו. בגיל 11 התייתם מאביו ואת עיקר חינוכו היהודי קיבל בטורינו מסבו, הרב ג'אקומו בולאפיו, שהיה רבה של הקהילה במשך למעלה משלושים שנה (1935-1903). טורינו הייתה בעת ההיא בירתה האינטלקטואלית והבורגנית של בית סאבויה, לימים מקום מושבו של מלך איטליה, ומרכזה של תנועת התחייה האיטלקית שהובילה לאיחוד איטליה ב-1870.

כסטודנט למד בשתי אוניברסיטאות בו זמנית, בטורינו (בלשנות מוסיקולוגיה) ובבולוניה (חקלאות). בשנים 1931 – 1933 למד בלשנות אצל פרופ' ברטולדי ותולדות המוסיקה אצל פרופ' ג'נטלי באוניברסיטת טורינו. וסיים לימודי מוזיקה בכינור. בשנת 1932 הוא נבחר לייצג את מחוז פיימונטה בתור אחד מזוכי פרס מוסוליני. לקראת עלייתו לארץ ישראל הוא למד חקלאות וקיבל תואר דוקטור (חקלאות) מאוניברסיטת בולוניה. באופן עצמאי הוא למד את השפה העברית. בשנת 1935 עלה לארץ ישראל ובהזדמנות ראשונה נשא נאום בעברית צחה בפני קהל מאזינים באוניברסיטה העברית בירושלים. עבד בחקלאות, הדריך נוער עולה מאיטליה. הורה בבתי ספר תיכוניים, והיה בשליחויות רבות מטעם הסוכנות היהודית באיטליה. בשנת 1953 חזר לאיטליה. השתלם במוסוקילוגיה בבית הספר הגבוה למוסיקה עתיקה ופליאוגרפיה מוסיקלית אצל פרופ' מונטירסו שלי מאוניברסיטת פרמה באיטליה.

בשנים 1960 – 1963 היה חבר חוקר במרכז לחקר המוסיקה העממית שליד ה"אקדמיה סנטה צ'יצ'יליה" ברומא, כיהן בתור סגן יושב ראש המרכז הבינלאומי למוסיקה מסורתית ליטורגית שליד אונסקו.

בנו, ד"ר יוסף לוי, היה הרב של יהדות פירנצה ויהדות סיינה בטוסקנה.

פעילותו הציוניתעריכה

Leo levi 123.jpg

ליאו לוי באחד ממחנות הקיץ הידועים (קאמג'י)

מתחילת שנות השלושים ואילך היה ליאו לוי אחת הפעילים בתנועה הציונית באיטליה. יש מעולי איטליה, הנמצאים בארץ, המרגישים, עד היום, שהם חווים לו את החלטתם לעלות לארץ ישראל. בכך הוא המשיך ויישם את דרכו של "אלפונסו פצ'יפיצ'י" - "הנביא של היהודים", כפי שכינה אותו מוסוליני, האיש שהשפיע על דור שלם של יהודי איטליה.

בקיץ 1931 הקים וגיבש ליאו לוי את מפעל "מחנות הקיץ"( קאמפג'י) בהרי האלפים האיטלקים. במחנות, שנערכו בפגרת הקיץ, נאספו צעירים יהודים מכל רחבי איטליה לחוות את דרך החיים היהודית, ללמוד עברית ולשמוע על הציונות. לרבים מהם, שבאו מבתים מתבוללים, הייתה זו הפעם הראשונה שבה נחשפו לרעיונות אלו וחלק גדול מהם אמנם התקרב ליהדות ועלה בעקבות המפגשים לארץ ישראל. בזכות המפגשים במחנות הקיץ, חלק מהמשתתפים, הקימו משפחה יהודית בעקבות כך שצעירים וצעירות יהודיות הכירו זה את זו. ליאו לוי היה שותף בהקמת הסתדרות המורים העבריים באיטליה, פעל לקידום לימוד השפה העברית וכתב מספר ספרים ללימוד השפה, הדקדוק וההיסטוריה של העם היהודי, ספרים שאף תורגמו ללשונות אחרות.

תמונות ממחנה קיץעריכה

(

פעילות פוליטית באיטליהעריכה

בתקופת הפאשיזם באיטליה לא הלך ליאו לוי שבי אחרי נוחות החיים שהציע המשטר ואשר סחף אחריו רבים מיהודי איטליה והיה פעיל בתנועה האנטי-פשיסטית ואף שילם על כך בישיבה בכלא יותר מפעם אחת. ליאו לוי היה מתנגדו החריף של אנצו סרני, החלוץ האיטלקי הראשון. שניהם היו ציונים נלהבים, סוציאליסטים הדוגלים בפרולטריזציה של העם היהודי, אך בעוד סרני הלך שבי אחר הרעיונות של גורדון ובורוכוב, כולל הצורך בשחרור היהודי החדש מעול תורה ומצוות, האמין ליאו לוי בדרך "הסינתזה", זו הדרך המשלבת בין ציונות ליהדות, בין דרך התורה, לצדק סוציאלי ולחזרה לציון. לאו לוי סבר כי ליהדות איטליה חייבת להיות תרומה ייחודית לחיים בארץ ישראל, זאת, על ידי יצירת שילוב בין מזרח ומערב, בין אשכנזים וספרדים (שהרי הם, האיטלקים, אינם שייכים לאלו ואף לא לאלו), כל זאת בדרך מקרבת ומפשרת ולא בדרך של הליכה לקצוות.

פעילות פוליטית בישראלעריכה

בשנות החמישים היה ליאו לוי פעיל פוליטי, והצטרף ליזמתו של פרופ' ישעיהו לייבוביץ ויחד הקימו סיעה דתית בתוך ההסתדרות "העובד הדתי". בסוף שנות השישים יזם, יחד עם אורי אבנרי ופרופ' לה פירה, ראש עיריית פירנצה בשעתו, כינוס שלום שקרא להחזרת השטחים שנכבשו במלחמת ששת הימים. על רעיונות אלו הירבה לכתוב בעיתונות האירופית והאיטלקית שהוא שימש נציגם בישראל.

חוקר ואתנו-מוסיקולוגעריכה

ליאו לוי שנים רבות באיסוף ובמחקר של מסורות מוסיקליות של קהילות ישראל, בעיקר באיטליה ובאגן הים התיכון. הוא ראה בכך מפעל שנועד להציל משכחה לחנים וניגונים מסורתיים שהולכים ונעלמים עקב חורבן הקהילות היהודיות בעקבות המלחמה. הוא נדד בין שרידי הקהילות היהודיות בכל רחבי איטליה, וכן בספרד, בתורכיה, בהולנד, בתוניס וג'רבה, בהודו, בגיאורגיה, בחבש ואף עד יפן הגיע. אוסף ההקלטות שערך מכיל יותר מ-1000 פריטים והוא מופקד באקדמיה האיטלקית למוסיקה "סנטה צ'ציליה" ברומא ובפונוטיקה הלאומית שליד בית הספרים הלאומי בירושלים. הוא היה חבר מחקר באוניברסיטה העברית בירושלים והרצה רבות על נושאים אלו באוניברסיטאות בארץ ובאיטליה. חשיבות מפעלו הוכרה ונתמכה על ידי אונס"קו, האקדמיה הלאומית של איטליה ויוון ומשרד החינוך בישראל.הוא נחשב כיום לפורץ דרך בתחום האתנו-מוסיקולוגיה שהניח תשתית למחקר השוואתי חשוב ורבים הם ממשיכי דרכו.

התקליטור של מוזיקה ליטורגית איטלקיתעריכה

ליאו לוי הפיק מוסיקה ליטורגית יהודית מקהילות יהודיות באגן הים התיכון ובראש וראשונה מאיטליה תקליטור עם מוסיקה של יהודי איטליה. המקור של המנגינות הוא מהקלטות המצויות בארכיב "אטנומוסיקולוגיה" (Etnomusicologia) ברומא וב"פונותיקה הלאומית", ליד "הספריה הלאומית" בירושלים. בתקליטור 42 קטעים, כאשר הקטעים השונים אומתו מול המקורות : ספרי תפילה מודפסים לפי הנוסחים באיטליה, כתבי יד של מקהלות וראיונות עם אלו אשר האזינו או שרו את המזמורים הליתורגיים במהלך חייהם.

המנגינות ממויינות לפי מועד שירתם:

  • מועדי ישראל: בשבת, ימים נוראים ושלושת הרגלים.

לדוגמא: לכה דודי, יגדל אלוקים, כל נידרי,ברכת כהנים, קריאה בתורה ומגילת אסתר.

  • לליל הסדר: עבדים היינו, חד גדיא (באיטלקית) ואחד מי יודע ( באיטלקית)
  • אירועים מיוחדים: לידה, ברית וחתונה.

לדוגמא: פיוטים לחתונה - קחי כינור והללויה וכאשר נולד בן זכר - יהי שלום בחילך.

  • שיר מיוחד באיטלקית בזכות ה"אמנציפציה" היהודית.

השירית מושמעים ללא לווי, בפי זמרים בודדים או מקהלה קטנה. הסגנון הוא מהמאה ה-19 עד אמצע המאה ה-20 כפי ששרו בבתי הכנסת באיטליה. אחדים משירי ליל הסדר מושמעים בניב יהודי איטלקי.

לוי זיהה קטגוריות ניגונים, הניתנות לאפיון לפי המנהג או נוסח התפילה והמקום הגאוגרפי בהתאם ךפירוט הבא:

  1. מנהג יהודי איטליה - העתיק שנוצר בימי הביניים - מצוי בקהילות צפון ומרכז איטליה: טורינו, פדואה, מנטובה, פררה, אנקונה, סיינה, פיטיליאנו ופירנצה.
  2. מנהג יהודי רומא - מיזוג של לחנים איטלקים עתיקים ושל השפעות ספרדיות.
  3. מנהג יהודי ספרד - שמקורו במהגרים מספרד ומפורטוגל - מצוי בקהילות הבאות: ליבורנו, פיזה, גנואה ורומא. המנהג נקרא גם ספאניולו
  4. מנהג שמקורו במזרח התיכון ובבלקן - מצוי בקהילות השוכנות לחוף הים האדריאתי: טריאסטה, ונציה ואנקונה. המנהג נקרא גם לוונטינו.
  5. המנהג האשכנזי שמקורו בגרמניה - נפוץ באזור ונציה, בקהלות ונציה, טריאסטה, גוריציה, ורונה, פדואה ופררה וכן באזור פיימונטה, בקהילות " קזלה מונפרטו וורצ'לי.
  6. ואחרון, מנהג מיוחד ליהודי איטליה - המנהג של אפ"ם. אפ"ם הם ראשי תיבות של שלוש קהילות בפיימונה: אוטי, פוזנו ומונקלו. בערים אלה התיישבו יהודים שגורשו מצרפת בשנת 1394 ושם השתמר המנהג האשכזי המערבי העתיק לימים הנוראים.

פרסיםעריכה

קיבל פרסי מחקר מטעם מכון "יד בן-צבי", "האוניברסיטה העברית" ו"משרד החינוך והתרבות" .

לקריאה נוספת עריכה

  • גלגולו של ניגון: מעוז צור, ספר המועדים כרך ה, עמודים 182-185, תל אביב, 1954.
  • על מפעל הקלטה של 500 מנגינות עתיקות באיטליה, ידע עם - במה לפולקלור יהודי, עמודים 58-66, ניסן תשט"ו, 1955.
  • על קיבוץ שירת גלויות, עמודים 56- 66, גשר, ירושלים, 1956 .
  • שיר העצמאות, גרי סן ניקנדרו, ספר המועדים, כרך ז' (יום העצמאות),עמוד כ"ב עם תווים, תל אביב, תשט"ז.
  • על לחנים יהודיים באיטליה תורת חיים, עלון לבעיות השעה בין יהודי איטליה,עמודים 5-8 עם תווי נהיגה, ירושלים, ראש השנה תשט"ז.
  • שירתם של יהודי קורפו , ידע עם, תל אביב, תשרי תשי"ט.
  • על הצלת שרידי נגינות ישראל ומחקרן המדעי, ידיעות הועד הישראלי לאונסקו, נובמבר 1957.
  • מוסיקה יהודית ועברית בישראל, עמודים 98-106, גשר ירושלים, 1959.
  • מוסיקה יהודית ברומניה, עמודים 102-106, גשר, ירושלים, 1960.
  • מוסיקה וחברה אצל עדות המזרח,עמודים 80 -96, שבט ועם, תל אביב, 1960.
  • הזמירות הגנוזות של יהודי באיון, תצליל - במה למחקר המוסיקה , עמודים 180- 198, חיפה , 1963.
  • עקידת יצחק במוסיקה, ידע עם, תשרי תשכ"ד.
  • גישה חדשה במחקר המוסיקה של טעמי המקרא, עמודים 134-143, בית המקרא , ירושלים , 1964.

קישורים חיצונייםעריכה

ברחבי אתר Wikia

ויקי אקראית