קטעים בערך הזה מבוססים על ערכים מקבילים בוויקיפדיה העברית
לפופית (שם מדעי: Ipomoea) היא סוג גדול וחשוב במשפחת החבלבליים.
השם לפופית ניתן משום התכונה הבולטת של חלק ממיני הלפופית להתלפף סביב עצמים. העצם יכול להיות צמח אחר, עצם דומם או אותו צמח עצמו. הלפופית נכרכת על ידי פטוטרות העלים הארוכות, שאופיניות לסוג. רוב הצמחים המטפסים עושים זאת בעזרת קנוקנת ארוכה.
רק חלק ממיני הלפופית הם צמחים מטפסים, וחלקם צמחים משתרעים.
תחת סוג זה כלולים כ-500 מינים, מרביתם גדלים באזורים טרופי וסאב-טרופיים. שלושה מינים נמצאים כצמחי בר בארץ-ישראל, ומינים נוספים גדלים בארץ כצמחי תרבות. סוג זה הינו חובב חום מובהק, וניתן לראות זאת בעת הגעת הטמפרטורות החמות, שהצמח נראה במיטבו, ופריחת הצמח תבוא לרוב בעונת הקיץ.
לפופית כצמח נוי ומאכל[]
סוג זה מוכר בזכות פרחיו הגדולים, שלהם סימטריה רדיאלית. עלי הכותרת מאוחים לרוב. ברוב המינים, הפרח נפתח בשעות הבוקר, ונסגר עד הצהריים. תופעה זו הקנתה לצמח זה את שמו העממי באנגלית 'morning glory'- כלומר, "תהילת הבוקר".
גודל הפרחים והמראה הרענן של עלי הלפופית, שלרוב מחולקים לאונות, הפכו חלק מהמינים לצמחים פופולאריים כצמח נוי- הן כצמחים מטפסים, והן כצמחים משתרעים. החשיבות הכלכלית של גידולים אלו היא שולית לעומת החשיבות הכלכלית העצומה של הבטטה, היא הלפופית הנאכלת. מין זה מגודל בהיקף רחב, לשם שימוש בפקעות למאכל, וכן שימוש בכל חלקי הצמח למספוא.
הבטטה מהווה דוגמה טובה ו'קיצונית' יחסית לנטייה של מיני סוג זה ליצירת איברי אגירה תת-קרקעיים כדוגמת פקעות ושורשים מעובים.
מיני הלפופית[]
מינים הגדלים בר בארץ-ישראל[]
- לפופית החוף (Ipomoea imperti) עשבוני רב-שנתי זוחל בעל פרח גדול שצבעו לבן, ומרכזו צהוב. נפוץ בארץ באזורים חוליים בחוף הים.
- לפופית החצים (Ipomoea sagittata) עשבוני רב-שנתי מטפס, בעל פרח בגווני ורוד-סגול, ועלים מחודדים אופיניים. מופיע בארץ בבתי גידול לחים.
- לפופית כפנית (Ipomoea cairica) צמח מטפס רב-שנתי שביכולתו לטפס לגובה רב אף על עצמים דקים, כדוגמת חוטי חשמל. צבע הפרח סגול בהיר, עם כתם כהה במרכז. העלים כפניים אופיניים, קטנים יחסית למיני לפופית אחרים. גדל כצמח בר במקומות לחים, כמו כן משמש כמטפס כצמח נוי.
- לפופית רגל-העז (Ipomoea pes-caprae) מטפס מעוצה רב-שנתי, בעל עלים גדולים ואופיניים, שצורתם כצורת רגל העז. הצמח ממעט לפרוח יחסית למיני לפופית אחרים, וצבע הפרח בהיר. משמש כצמח מטפס בגן הנוי, ונמצא גם כפליט-תרבות בארץ.
- לפופית משולשת (Ipomoea triloba) גאופיט צמח עשבוני, מטפס, העלים צרים יחסית, צבע הפרח סגול. מהווה עשב רע בשדות.
- לפופית הקיסוס (Ipomoea hederacea)
מינים המגודלים למטרות נוי ומאכל[]
- לפופית נאכלת (Ipomoea batatas) גאופיט דו-שנתי, הפרחים בגווני סגול-ורוד, העלים בעלי גוון סגלגל. צמח משתרע ומטפס מעט, העלים משולשים. משמש כצמח מאכל ושמו הרווח בציבור הוא בטטה.
- לפופית נאה
- לפופית חלולה
- לפופית סמוקה
- לפופית לבנה
- לפופית מנוצה
- לפופית רגל-העז (Ipomoea pes-caprae) מטפס מעוצה רב-שנתי, בעל עלים גדולים ואופיניים, שצורתם כצורת רגל העז. הצמח ממעט לפרוח יחסית למיני לפופית אחרים, וצבע הפרח בהיר. משמש כצמח מטפס בגן הנוי, ונמצא גם כפליט-תרבות בארץ.
- לפופית כפנית (Ipomoea cairica) צמח מטפס רב-שנתי שביכולתו לטפס לגובה רב אף על עצמים דקים, כדוגמת חוטי חשמל. צבע הפרח סגול בהיר, עם כתם כהה במרכז. גדל כצמח בר במקומות לחים, כמו כן משמש כמטפס כצמח נוי.
Morning glory[]
תפארת בוקר
תהילת בוקר (נכתב גם כתהילת בוקר) הוא השם הנפוץ של למעלה מ-1,000 מינים של צמחים פורחים במשפחת ה-Convolvulaceae, שהטקסונומיה והשיטתיות הנוכחיות שלהם בתנופה. מיני תהילת בוקר שייכים לסוגים רבים,
כפי שהשם מרמז, רוב פרחי תהילת הבוקר נפרשים לפריחה מלאה בשעות הבוקר המוקדמות. הפרחים בדרך כלל מתחילים לדהות כמה שעות לפני שהקורולה מתחילה להראות סלסול גלוי. הם מעדיפים חשיפה סולארית מלאה לאורך כל היום, וקרקעות מזיקות. כמה מתפארות הבוקר, כמו Ipomoea muricata, Ipomoea alba ו-Ipomoea macrorhiza, הם פרחי לילה.
במקומות מסוימים, כמו בוש אוסטרלי, מינים מסוימים של תפארת בוקר מפתחים שורשים עבים ונוטים לצמוח בסבך צפוף. הם יכולים להתפשט במהירות באמצעות גבעולים ארוכים וזוחלים. על ידי צפיפות, שמיכה וחניקת צמחים אחרים, תהילת הבוקר הפכה לבעיית עשבים פולשנית חמורה.
בחלקים של ארה"ב, מינים כמו Calystegia sepium (עשב גידור), Ipomoea purpurea (תפארת בוקר שכיחה) ו-Ipomoea indica (תהילת בוקר כחול) הראו כפולשים. למעשה, נכון לשנת 2021, רוב המינים הלא מקומיים של איפומואה אינם חוקיים כיום לגידול, להחזיק ולמכור במדינת אריזונה בארה"ב, ולפני ה-4 בינואר 2020, האיסור הזה חל גם על מינים מקומיים. הסיבה לכך היא שכמה מינים של Convolvulaceae (כמו Convolvulus arvensis ו-Ipomoea × leucantha) ידועים כגורמים לבעיות בגידולים, במיוחד בשדות כותנה. Ipomoea aquatica הוא עשב מזיק פדרלי, אם כי כמה מדינות, כמו טקסס, הכירו במעמדו כירק ומאפשרות לגדל אותו.
בגידול, רובם מטופלים כצמחים רב-שנתיים באזורים ללא כפור וכצמחים שנתיים באקלים קר יותר, אך מינים מסוימים סובלים קור חורפי. חלק מהמינים הם חד-שנתיים (למשל Ipomoea nil), מייצרים זרעים רבים, וכמה מינים רב-שנתיים (למשל I. indica) מופצים על ידי ייחורים. חלק מפרחי הירח, הפורחים בלילה, הם גם במשפחת תפארת הבוקר.
בגלל צמיחתם המהירה, הרגל הפיתול, הפרחים האטרקטיביים והסבילות לקרקעות דלות ויבשות, חלק מתהילות הבוקר הן גפנים מצוינות ליצירת צל קיץ על קירות הבניין כשהם מסובכים, ובכך לשמור על המבנה קריר יותר ולהפחית את עלויות החימום והקירור.
זנים פופולריים בגידול מערבי עכשווי כוללים 'כתמי שמש', 'כחול שמימי', פרח ירח, גפן ברוש ומטפס קרדינל. גפן הברוש הוא היברידי, כשהמטפס הקרדינל הוא הורה אחד.
הרבה תפארות בוקר זרע עצמי בגן. יש להם מעטה זרע קשה, אשר מעכב את הנביטה עד סוף האביב. ניתן לשפר את הנביטה על ידי השרייה במים חמים.
תהילת הבוקר הייתה פרח אהוב ביפן במשך מאות ארוכות. הגידול החל בתקופת נארה (המאה ה-8). הבומים הגדולים של הגידול הסלקטיבי של תהילת הבוקר התרחשו בעידן אדו (המאה ה-17-19). תהילת הבוקר גדולת הפרחים טופחה באופן נרחב כפרח תחביב. נוצרה תפארת הבוקר היפנית המגוונת (変化朝顔 Henka-asagao או מוטאנטית בוקר).
Morning glory (also written as morning-glory) is the common name for over 1,000 species of flowering plants in the family Convolvulaceae, whose current taxonomy and systematics are in flux. Morning glory species belong to many genera,
As the name suggests, most morning glory flowers unfurl into full bloom in the early morning. The flowers usually start to fade a few hours before the corolla begins to display visible curling. They prefer full solar exposure throughout the day, and mesic soils. Some morning glories, such as Ipomoea muricata, Ipomoea alba, and Ipomoea macrorhiza, are night-blooming flowers.
In some places, such as Australian bushland, some species of morning glories develop thick roots and tend to grow in dense thickets. They can quickly spread by way of long, creeping stems. By crowding out, blanketing, and smothering other plants, morning glory has turned into a serious invasive weed problem.
In parts of the US, species such as Calystegia sepium (hedge bindweed), Ipomoea purpurea (common morning glory) and Ipomoea indica (blue morning glory) have shown to be invasive. In fact, as of 2021, most non-native species of Ipomoea are currently illegal to cultivate, possess, and sell in the U.S. state of Arizona, and before 4 January 2020, this ban applied to native species, too. This is because some species of Convolvulaceae (like Convolvulus arvensis and Ipomoea × leucantha) have been known to cause problems in crops, especially in cotton fields. Ipomoea aquatica is a federal noxious weed, though some states, like Texas, have acknowledged its status as a vegetable and allow it to be grown.
In cultivation, most are treated as perennial plants in frost-free areas and as annual plants in colder climates, but some species tolerate winter cold. Some species are strictly annual (e.g. Ipomoea nil), producing many seeds, and some perennial species (e.g. I. indica) are propagated by cuttings. Some moonflowers, which flower at night, are also in the morning glory family.
Because of their fast growth, twining habit, attractive flowers, and tolerance for poor, dry soils, some morning glories are excellent vines for creating summer shade on building walls when trellised, thus keeping the building cooler and reducing heating and cooling costs.
Popular varieties in contemporary western cultivation include 'Sunspots', 'Heavenly Blue', moonflower, cypress vine, and cardinal climber. The cypress vine is a hybrid, with the cardinal climber as one parent.
Many morning glories self-seed in the garden. They have a hard seed coat, which delays germination until late spring. Germination may be improved by soaking in warm water.
Morning glory has been a favorite flower in Japan for many a long century. The cultivation started in the Nara period (8th century). The big booms of the selective breeding of the morning glory happened in the Edo era(17-19th century). The large-flowered morning glory was broadly cultivated as a hobby flower. The varied Japanese morning glory (変化朝顔 Henka-asagao or mutant morning glory) was created.