מאי חנוכה - מועד חידוש ריבונות ישראל

הערך נכתב בעקבות שיעורו של הרב דניאל שילה מקדומים, בפני באי כולל משכן בנימין, ליד ישיבת קדומים, ערב חנוכה תשע"ד - נכתב על-ידי תלמידו והדברים המובאים אינן על אחריות הרב.

אחת השאלות המפורסמות על גמרא זו היא מדוע בחרו חז"ל להדגיש את נס פך השמן יותר מנס הניצחון. לכאורה, דווקא נס הניצחון - ששינה את פני ההיסטוריה היהודית - מתאים יותר לציון של חג. השאלה מתעצמת לאור נוסח תפילת "על הניסים", המדגיש דווקא את הניצחון על היוונים ואינו מזכיר כלל את נס פך השמן. האם אנו מציינים בחנוכה את השחרור מעול היוונים, או את נס פך השמן? לפי הרב יצחק בלאו

הרב דניאל שילה סבר כי חידוש הריבונות הישראלית, שנמשכה כ-200 שנה, היא הסיבה לחנוכה. הוא מצטט את "ספר כלבו" (המצוטט בשולחן ערוך 260 פעם) :

	יש טעם אחר בגמרא דהיכי לימרו הלל:"הללו עבדי ה'" ולא עבדי אחשורוש, אכתי עבדי אחשורוש אנן. ר"ל שאותו זמן היו בגלות עדין תחת יד אותו רשע ואין לומר הלל, כי אם על הגאולה השלמה כגון יציאת מצרים ונס חנוכהשחזרה להם המלכות הכלבו הוא מחשובי ספרי הראשונים ושם מחברו לא ידוע בבירור - סימן מ"ה

לפי מסכת שבת

בתלמוד הדגש הוא נס פח השמן וכך הובא פירוט ההלכות הקשורות בהדלקת נר חנוכה. במסכת שבת, במשנה שדנה בנושא:

	"במה מדליקין ובמה אין מדליקין..." הובא איזכור למצוות הדלקת נרות חנוכה:"ת"ר מצות חנוכה נר איש וביתו והמהדרין נר לכל אחד ואחד והמהדרין מן המהדרין ב"ש אומרים יום ראשון מדליק שמנה מכאן ואילך פוחת והולך וב"ה אומרים יום ראשון מדליק אחת מכאן ואילך מוסיף והולך ..." (כ"א.ב') ובהמשך הובא ההסבר למקורו של החג:" מאי חנוכה דתנו רבנן בכ"ה בכסליו יומי דחנוכה תמניא אינון דלא למספד בהון ודלא להתענות בהון שכשנכנסו יוונים להיכל טמאו כל השמנים שבהיכל וכשגברה מלכות בית חשמונאי ונצחום בדקו ולא מצאו אלא פך אחד של שמן שהיה מונח בחותמו של כהן גדול ולא היה בו אלא להדליק יום אחד נעשה בו נס והדליקו ממנו שמונה ימים לשנה אחרת קבעום ועשאום ימים טובים בהלל והודאה..." (שם)

אין איזכור לחידוש מלכות ישראל על-ידי המלכים לבית החשמונאים.

רבי מאיר שמחה מדווינסק ה"משך חכמה" הסביר שהיהדות נמנעת בכוונה מלציין נצחונות מלחמתיים, ומציינת רק את השחרור מעול הגויים. רעיון זה בא לידי ביטוי גם בחג הפורים, המצויין דווקא ביום המנוחה מהקרב, ולא ביום הקרב עצמו. באופן דומה, בחנוכה, הגמרא מלמדת אותנו שיש להעביר את תשומת הלב משדה הקרב אל המקדש.הרב יצחק בלאו

יחד עם זאת בפירוש "משך חכמה" לתורה, כתב רבי מאיר שמחה מדווינסק, מחשובי מפרשי הרמב"ם:

	והנה עיקר הנס היה לנצחון מלכות אנטיוכוס וישראל קבלו מלוכה מאתים שנה (רמב"ם ה' חנוכה רפ"ג) ולזכרון צריך להאיר נרות".

לעומת זאת הרמב"ם כתב

במשנה תורה, ספר הזמנים, הלכות חנוכה

	בבית שני כשמלכו יוון, גזרו גזירות על ישראל, וביטלו דתם, ולא הניחו אותם לעסוק בתורה ובמצוות; ופשטו ידם בממונם, ובבנותיהם; ונכנסו להיכל, ופרצו בו פרצות, וטימאו הטהרות. וצר להם לישראל מאוד מפניהם, ולחצום לחץ גדול, עד שריחם עליהם אלוהי אבותינו, והושיעם מידם. וגברו בני חשמונאי הכוהנים הגדולים, והרגום והושיעו ישראל מידם; והעמידו מלך מן הכוהנים, וחזרה מלכות לישראל יתר על מאתיים שנה--עד החורבן השני.

בהמשך הוא הביא גם איזכור לנס פח השמן:

	וכשגברו ישראל על אויביהם ואיבדום, בחמישה ועשרים בחודש כסליו היה. ונכנסו להיכל, ולא מצאו שמן טהור אלא פך אחד; ולא היה בו להדליק אלא יום אחד בלבד, והדליקו ממנו נרות המערכה שמונה ימים--עד שכתשו זיתים, והוציאו שמן טהור. ומפני זה התקינו חכמים שבאותו הדור, שיהיו שמונת הימים האלו שתחילתן מלילי חמישה ועשרים בכסליו, ימי שמחה והלל; ומדליקין בהן הנרות בערב על פתחי הבתים, בכל לילה ולילה משמונת הלילות. וימים אלו, הן הנקראין חנוכה. והן אסורין בספד ותענית, כימי הפורים; והדלקת הנרות בהן, מצוה מדברי סופרים כקריאת המגילה.

הלגיטימיות של מלכות החשמונאים

אם יעקב אבינו ברך את שבטי ישראל שלא יסור שבט מיהודה, כיצד המלכי החשמונאים, שהיו כהנים משבט לוי, נטלו לעצם גם את הכהונה הגדולה וגם את המלכות ? הרמב"ן מתיחס גם לבחירת שאול המלך, שהיה כידוע משבט בנימין. אשר למלכי ישראל, שנביאים אימצו אותם, הרמב"ן סבר כי היה זה רק לתקופה קצרה. תקדימים אלו לא באו להצדיק את המלכת החשמונאים.

הרמב"ן הרחיב בעניין:

	:לא יסור שבט מיהודה - אין ענינו שלא יסור לעולם, כי כתוב (דברים כח לו): יולך ה' אותך ואת מלכך אשר תקים עליך אל גוי אשר לא ידעת אתה ואבותיך, והנה הם ומלכם בגולה, אין להם עוד מלך ושרים. וימים רבים אין מלך בישראל. והנביא לא יבטיח את ישראל שלא ילכו בשבי בשום ענין בעבור שימלוך עליהם יהודה: אבל ענינו שלא יסור שבט מיהודה אל אחד מאחיו, כי מלכות ישראל המושל עליהם ממנו יהיה, ולא ימשול אחד מאחיו עליו, וכן לא יסור מחוקק מבין רגליו, שכל מחוקק בישראל אשר בידו טבעת המלך ממנו יהיה, כי הוא ימשול ויצווה בכל ישראל, ולו חותם המלכות, עד כי יבא שילה ולו יקהת כל העמים לעשות בכולם כרצונו, וזהו המשיח, כי השבט ירמוז לדוד שהוא המלך הראשון אשר לו שבט מלכות, ושילה הוא בנו אשר לו יקהת העמים:... והכתוב הזה רמז כי יעקב המליך שבט יהודה על אחיו והוריש ליהודה הממשלה על ישראל. והוא מה שאמר דוד ויבחר ה' אלהי ישראל בי מכל בית אבי להיות למלך על ישראל לעולם כי ביהודה בחר לנגיד ובבית יהודה בית אבי ובבני אבי בי רצה להמליך על כל ישראל (דהי"א כח ד). ואמר לא יסור, לרמוז כי ימלוך שבט אחר על ישראל, אבל מעת שיחל להיות ליהודה שבט מלכות לא יסור ממנו אל שבט אחר. וזהו שנאמר (שם ב יג ה): כי ה' אלהי ישראל נתן ממלכה לדוד על ישראל לעולם לו ולבניו: וענין שאול היה, כי בעבור שדבר שאלת המלכות בעת ההיא נתעב אצל הקדוש ברוך הוא, לא רצה להמליך עליהם מן השבט אשר לו המלכות שלא יסור ממנו לעולמים, ונתן להם מלכות שעה. ולזה רמז הכתוב שאמר אתן לך מלך באפי ואקח בעברתי (הושע יג יא), שנתנו לו שלא ברצונו, ולכן לקחו בעברתו, שנהרג הוא ובניו ונפסקה ממנו המלכות: והיה כל זה מפני שהיה שמואל שופט ונביא ולוחם מלחמותיהם על פי ה' ומושיע אותם, ולא היה להם לשאול מלך בימיו, כמו שאמר להם וה' אלהיכם מלככם (ש"א יב יב), והקב"ה אמר לו לא אותך מאסו כי אותי מאסו ממלוך עליהם (שם ח ז), ולפיכך לא נתן להם מלכות של קיימא... ולפי דעתי היו 'המלכים המולכים על ישראל משאר השבטים אחרי דוד עוברים על דעת אביהם ומעבירים נחלה, והם היו סומכים על דבר אחיה השילוני הנביא שמשח לירבעם ואמר ואענה את זרע דוד למען זאת אך לא כל הימים (מ"א יא לט). וכאשר האריכו ישראל להמליך עליהם משאר השבטים מלך אחר מלך ולא היו חוזרים אל מלכות יהודה עברו על צוואת הזקן ונענשו בהם, וכמו שאמר הושע (ח ד): הם המליכו ולא ממני: וזה היה עונש החשמונאים שמלכו בבית שני, כי היו חסידי עליון, ואלמלא הם נשתכחו התורה והמצות מישראל, ואף על פי כן נענשו עונש גדול, כי ארבעת בני חשמונאי הזקן החסידים המולכים זה אחר זה עם כל גבורתם והצלחתם נפלו ביד אויביהם בחרב. והגיע העונש בסוף למה שאמרו רז"ל (ב"ב ג ב): כל מאן דאמר מבית חשמונאי קאתינא עבדא הוא, שנכרתו כלם בעון הזה. ואף על פי שהיה בזרע שמעון עונש מן הצדוקים, אבל כל זרע מתתיה חשמונאי הצדיק לא עברו אלא בעבור זה שמלכו ולא היו מזרע יהודה ומבית דוד, והסירו השבט והמחוקק לגמרי, והיה עונשם מדה כנגד מדה, שהמשיל הקדוש ברוך הוא עליהם את עבדיהם והם הכריתום:

ב'תלמוד הירושלמי הוספה הבהרה, השמה דגש על אורך תקופת המלכות, כדלקמן:

	אין מושחין מלכים כהנים רבי יודה ענתודרייה על שם לא יסור שבט מיהודה א"ר חייה בר בא למען יאריך ימים על ממלכתו הוא ובניו בקרב כל ישראל מה כתיב בתריה לא יהיה לכהנים הלוים (דף טו,ב פרק ג הלכה ב גמרא) ), הנה שנו בכאן שאין מושחין מלכים מן הכהנים בני אהרן, ופירש תחלה שהוא לכבוד יהודה, שאין השררה סרה מן השבט ההוא, ולפיכך אף על פי שישראל מקימים עליהם מלך משאר השבטים כפי צורך השעה אין מושחים אותן שלא יהיה עליהם הוד מלכות, אלא כמו שופטים ושוטרים יהיו, והזכירו הכהנים שאף על פי שהן בעצמן ראויים למשיחה, אין מושחין אותן לשם מלכות, וכל שכן שאר השבטים, וכמו שאמרו בגמרא (הוריות יא:) שאין מושחין אלא מלכי בית דוד, ורבי חייא בר אבא פירש שהוא מנוע מן התורה שלא יהיה לכהנים הלוים כל שבט לוי חלק ונחלה במלכות, והוא דבר ראוי והגון: מקור זה ומהמקורות לעיל הובאו מאתרו של הרב מוטי אלון

ונסיים בדברי "שפת אמת"

המגיע בסופו של דבר, גם הוא, למסקנה של הרמב"ם

שפת אמת - בראשית - אלטר, יהודה אריה ליב בן אברהם מרדכי, 1847-1905
המקור:Hebrew books

קישורים חיצוניים

• הרב דניאל שילה, יום העצמאות הקדמון -פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', כ'ז בכסלו תשע"ב, 23.12.2011