מבוא לבנקאות

(הרצאה לכיתת נערות - עולות חדשות - באולפנה)
יום רביעי, כ"ד שבט, תשנ"ו

כמו כל תושב במדינה, יגיע היום בו תפגשו את סניף הבנק. באמצעותו, תקבלו את המשכורת ודרכו תשלמו עבור שכר לימוד למוסדות או תמורת השימוש בטלפון ובחשמל. היום, כל עוד אתם לא הגעתם לגיל 16, אין לכם אפשרות לפתוח חשבון בבנק וכמובן אין בידכם כרטיסי אשראי .לפי כך את התשלומים שלכם תעשו, בינתיים, במזומנים: מטבעות ממתכת ושטרות מנייר. ובארנק שלכם עדין לא יהיה פנקס שיקים והמחיצות המיועדות לכרטיסי אשראי יישארו , בינתיים, ריקות. הדגש הוא על בינתיים, שכן שני-שליש מכל העסקות המתבצעות בישראל נעשות בשיקים או בכרטיסי אשראי. רק שליש מהם - במזומנים.

ה"כסף" בלשוננו הם: מזומנים, שיקים ושוברים של כרטיסי אשראי מהווים את "אמצעי תשלום" המקובלים היום. מה המשותף להם ? קיימת הסכמה כללית בציבור לקבל את ה"אמצעי" בתמורה לסחורה או לעבודה. זהו עקרון בסיסי להגדרת דבר כ"אמצעי תשלום". לכן כאשר "כסף" מסוים מאבד את "ההסכמה הכללית" הוא מפסיק להיות "אמצעי לתשלום" ומי שנשאר איתו יחזיק פיסת נייר חסרת תועלת והיו מקרים רבים לכך בעבר.

היות ואנו מניחים כי במוקדם או במאוחר תגיעו לסניף הבנק הרי מטרת ההרצאה היא להקנות לכם מושגי יסוד בבנקאות. בנק הוא מוסד, אשר מקורו בחלפן הכספים, אשר העמיד בשוק "דלפק" ( אשר תרגומו בלטינית הוא "בנקו") והציע לסוחרים להחליף אצלו מטבעות שנמסרו להם, על ידי מי שקנה מהם סחורות, במטבעות שיכלו להשתמש לקנייה של סחורה חדשה מהארץ או מחוצה לה. ובימים האלה לא היה רק מטבע אחת בשוק ולכן הייתה חשיבות רבה לקיומו של החלפן בשוק, אך קודם נבהיר לעצמו מהו ה"כסף".

ובכן, הכסף במתכונת הנוכחית מוכר לנו כבר בספר "בראשית". כאשר אברהם אבינו רוצה לקנות אחוזת קבר לשרה אימנו הוא פונה לבעלי קרקעות ומבקש לקנות מהם מגרש לשם כך. בסופו של דבר אברהם משלם להם : "ארבע מאות שקל כסף - עובר לסוחר" הדגש הוא על כך ש"סוחרים" מוכנים לקבל את השקלים - כאמור, זהו הבסיס של הכסף: קיימת הסכמה בציבור שמוצר מסוים יהיה "אמצעי תשלום".

כיצד פעלו בטרם היות כסף - "עובר לסוחר" ?

נחזור שוב לספר "בראשית". שני בניו של האדם הראשון: קין והבל יוצאים לחיים. המקרא מספר לנו: " ויהי הבל רועה צאן וקין היה עובד אדמה" . שימו לב להבדל המהותי בין שתי הפרנסות. להבל יש הכנסה קבועה: מיידי יום - חלב ובכל עת שירצה לשחוט כבש - יהיה לו גם בשר וגם עור שיוכל להתכסות בו בלילות הקרים. בימי הקיץ יגזוז את הצמר מהכבשה ויעשה ממנו בגדים. לעומת זאת לקין יש הכנסה פעם בשנה הוא עובד את האדמה ורק כאשר התבואה בשלה, פעם בשנה או פעמיים, יהיה לו לחם .

האם במקרה כזה יוכל קין לשתות חלב, לאכול בשר והבל לאפות לו עוגות ולחם. כאן אנו מגיעים לשיטה שהייתה קיימת לפני שנוצר הכסף והיא "סחר החליפין", כלומר מסחר שבו אדם אחד מחליף סחורה עם אדם שני. אם מתבצע סחר כזה ובחבר בני אדם הוא מתבצע מימי האדם הראשון אפשר להשיג פתרון לבעיות הכלכליות הבסיסיות הקיימות בעולם, מאז ועד היום.

1. כמות הק"ג חיטה שיכול קין להציע להבל בתמורה לאספקה ליטר חלב - ליום וחמש ק"ג בשר - לשבוע, כלומר איזה חלק האדם יצרוך, ישתמש בעצמו באיזה חלק הוא יחסוך על מנת להשיג רמת חיים טובה יותר.
2. כמה ק"ג חיטה עליו לתת בתמורה לק"ג חלב, או ק"ג בשר שיקבל מהבל, כלומר מה יהיה יחס החליפין, כלומר המחירים של המוצרים.
3. האם הבל בכלל יסכים להמתין עד לקבל התמורה - קציר החיטים - ואיזה "תמורה" יבקש תמורת הסכמתו. (למשמעות הריבית).

כאמור כל אחת מהשאלות הפשוטות האלה מהוות עד היום את בעיות היסוד במשק הלאומי, אך זה לא יהיה עסקנו בהרצאה זו.

סחר חליפין בסחורות, כמו בדוגמא הקודמת מהמקרא, מקובלת עד היום בארצות אחדות בעולם. במה שמכונה "העולם השלישי" מקובלת התופעה לפיה חקלאי חוכר אדמה, אינו משלם על כך בכסף לבעל האדמה ובמקום זה הוא מבטיח לו חלק מהיבול כאשר יגיע מועד הקציר. אך גם בעולם שלנו יש מקרים כאלה:

1. נערה מבצעת עבודות בית ושומרת על מבוגרים תמורת לינה וכלכלה.
2. נער עובד בחנות אופניים תמורת אופניים חדשות.

כמובן כל השאלות שהזכרנו לעיל נשארות, אפילו מחריפות והפתרון לכך הוא בהמצאת הכסף.

איך משיגים "הסכמה כללית" לכסף

בימי קדם היה על הכסף להיות בעל "ערך עצמי". כלומר, הוא חייב היה להיות מוצר שמספק צורך בזכות עצמו. כך למשל, הכבשים משמשים למאכל ולכיסוי, שמן הזית למאכל ולהסקה, צדפים לקישוט והזהב גם קישוט וגם כמס לשליט.

בתקופות מאוחרות יותר את ה"ערך העצמי" של הכסף קבע השלטון. בכך היו הראשונים, הקיסרים הרומאים, אשר קבעו כי למטבע אשר דמות ראשם מוטבע עליהם יהיה ערך שהם קבעו. כל זה ללא כל קשר לכמות הזהב המצויה במטבע, אשר כמובן הייתה פחותה משווי הזהב. הם גם קבעו שכל מי שסירב לקבל את המטבע בערך שקבע השליט, אחד היה דינו: מוות.

כך לדוגמא, קיסר שנבחר לכהונתו יכל היה לקבוע כי המטבע שלו יכיל רק 20% זהב. זאת בזמן, שהקיסר הקודם הטביע מטבעות עם 30% זהב. השליט החדש חקק חוק כי יחליפו את המטבעות הישנות בחדשות ובשוק ישתמשו רק במטבעות החדשות. המטבעה הממלכתית קבלה את המטבעות הישנות ועשתה מטבעות חדשות. ההפרש של 10% הגיע לקופת הקיסר.

מהו כסף במדינת ישראל

העיקרון שחייבת להתקיים הסכמה כללית לקבל כסף מסוים כאמצעי תשלום מקובלת עד היום. דוגמא טובה לכך הם שטרות הנייר שאנו משתמשים בהם. שימו לב מה כתוב על השטר שאתם נושאים בארנק: "בנק ישראל - עשרה שקלים חדשים". מה זאת אומרת ?
ובכן יש חוקים הקובעים מה משמעות האמור בשטר:
"חוק מטבע השקל החדש, התשמ"ה- 1985" קובע: המטבע של ישראל יהיה שקל חדש. החלק המאה של השקל החדש יהיה אגורה. כל המטבעות שהיו "הילך חוקי" עד ליום 4 בספטמבר 1985, יפסיקו להיות כאלה בתום שנה. זו דוגמא לכך שכסף מסוים מאבד את ערכו כאשר אין "הסכמה " להשתמש בו.

נציין כי יש מקרים שהשלטון קובע תקופה קצרה יותר להחלפת המטבע ואז בתום התקופה אין ל"נייר" הישן כל תוקף. בדרך כלל, זה נעשה במקרים והשלטון רוצה לפגוע באלה, אשר הבריחו את השטרות שלו לחו"ל ללא רשות.

חוק בנק ישראל תשי"ד - 1954 קובע : " הצעת מטבע תהא הילך חוקי בישראל, כדי הסכום הנקוב במטבע" פירושו של דבר, כל השווי של המטבע נובע מהחוק. אולי נצטט עוד פיסקה:" כל מטבע היא התחייבות הבנק שלעומתו הבנק מחזיק בזכות" ניסוח די מסובך, אשר נעמוד עליו בהמשך אם נגיע להכרת מושגים בהנהלת חשבונות. אבל הכוונה היא שלכל מטבע, בשוק, יש "כיסוי" ברישום חשבונאי כל שהוא, בדרך כלל מלוות של המדינה ולא זהב, כפי שמקובל לפעמים לחשוב, כך זה בעולם ולא רק אצלנו.

תפקידים נוספים לכסף

מלבד תפקידו החשוב להיות "אמצעי תשלום", יש לכסף תפקידים נוספים:

1. לשמש יחידת חשבון. אפשר לקבוע את מחיר המוצרים בשקלים, בשקלים ואגורות או באגורות. מכל מקום, חשוב שניתן יהיה לקבוע מחיר של כל מוצר בכסף, במקרה שלנו בשקלים ובאגורות. למשל זהב לא יכול לשמש אמצעי תשלום כי היחידה הקטנה ביותר שלו היא "אונקיה" והיום היא עולה 1200 ש"ח. איך נשלם עבור סחורה ששווה פחות מ1200 ש"ח? כך נפתרה בעיה חשובה של "סחר החליפין".
2. לצבירת ערך כלכלי. כאשר מקבלים כסף בסכום העולה על הצרכים השוטפים יכול המקבל לשמור חלק ממנו לעתיד. הוא יעשה זאת על ידי החזקת מזומנים או חסכונות עד למועד שבו ירצה לקנות רכוש אחר. ב"סחר החליפין" היה חשש כי הסחורה תתקלקל. אמנם גם למזומנים יש לעתים בעיה: החשש ב"כח-הקניה" של הכסף ירד. אך זה נושא אחר.

סוגי אמצעי התשלום

כפי שהזכרנו בתחילת ההרצאה הנוער מכיר בדרך כלל רק מטבעות המתכת או שטרות הנייר. אך אלו מהווים פחות מחצי מאמצעי התשלום המצויים בשוק. נמחיש זאת בנתונים: (אוקטובר 1995 - במיליוני ש"ח)

1. מזומנים 6450
2. פיקדונות עובר ושב 8590
3. סך הכל 15040

למעשה "אמצעי תשלום" אלה מבצעים היום רק חלק מהתשלומים בשוק. ההגדרה של אמצעי התשלום בפועל היא רחבה יותר, לא רק השוברים הנחתמים על ידי לקוחות המחזיקים ב"כרטיסי אשראי" אלה גם הרישומים אצל סוחרים כמו אלה בחנויות המכולת וכן זכות למשיכת יתר בחשבון. היות וכמעט כל שכיר וכל בעל הכנסה קבועה זכאי למשיכת יתר בחשבונו גם כאשר אין לו יתרה לזכות בחשבון . לקוח בנק יכול בפועל לקנות מוצרים בסכום הכולל של ה"אמצעים" העומדים לרשותו. הסכומים אינם קטנים ולעתים גם גוררים אותו להתנהגות לא נאותה ואז חלק מ"האמצעים" נחסמים עבורו. מעניין לראות איך המושג "אמצעי תשלום" השתנה מהחלפת צמר כבשים בגרגרי חיטה עד לחתימה על שובר בכרטיס אשראי. אנו נתמקד בהמשך רק ב"אמצעי התשלום" - השיק - אשר נוצר על ידי הבנקים.

== השיק ==

כאמור, כשליש מהעסקות במשק נעשות בשיקים. אלו הם גם סוג העסקות הראשון שתעשו בהגיעכם לגיל בו תוכלו לעשות עסקים עם הבנק.

מהות שיק: השיק עצמו, בפשוטו, הוא הוראה בכתב של כותב השיק לבנק לשלם סכום מסוים של כסף לאדם אשר שמו מפורש בשיק. הסכום יצא מהפיקדונות של כותב השיק או ישולם במסגרת "משיכת היתר" שאושרה לו על ידי הבנק .

פיקדונות אלה, הניתנים למשיכה בכך עת, נקראים פיקדונות עובר ושב - (פיקדונות לפי דרישה להבדיל מפיקדונות לזמן קצוב). כאשר אדם מושך כשיק מחשבונו, מעביר הבנק את הכסף מחשבונו של נותן השיק לחשבונו של נותן השיק לחשבונו של מפקיד השיק. סכום הפיקדונות היום הוא גדול מסכום המזומנים. למרות שהשימוש במזומנים היום הוא רחב: בעסקאות עם תושבי יו"ש ובעסקאות שלא רוצים להשאיר רישומים כל שהם על ביצועם.

היתרונות של השימוש בשיק הם אלו:

1. אין צורך לחפש בארנק את הסכום המדויק הדרוש לתשלום. אתה רושם בשיק את הסכום המדויק שאתה רוצה לשלם. כמובן, אינך צריך להמתין לקבלת העודף.
2. אם אתה רושם את שם המוטב בשיק, יש לך רישום על כך שהתשלום בוצע.
3. אפשר לעקוב אחרי ההכנסות וההוצאות של המשפחה. ניתן לדעת לאן הלכו כל ההכנסות של המשפחה. כך אפשר לתכנן תקציב משפחתי. אם משפחה רוצה ל"סיים את החודש" אפשר לנסות להתארגן לכך.
4. אפשר לתת הרשאות בכתב לחיוב החשבון, כך שהחשבונות לתשלום ישולמו במועד ולא יהיה חשש להפסקת השירות ללא הודעה מראש.
5. כמובן, האפשרות לקבלת כרטיסי אשראי, לקבלת אשראי ים ושירותי בנקאיים נוספים.

השימוש בשקים מחייב זהירות רבה: שמירת פנקס השיקים במקום בטוח, כתיבה ברורה של שם המוטב והסכומים והקפדה באופן החתימה וזאת על מנת למנוע זיופים.

אשר לשימוש בשקים על ידי קטינים נקבע כי :

1. לא יימסר פנקס שיקים לקטין שטרם מלאו לו 16 שנים.
2. על גבי שיקים לקטינים ירשם: “קטין" ו"סכום המשיכה מוגבל ל400- ש"ח"
3. לקטין לא יונפקו יותר מ25- שיקים בכל הזמנה.

השיקם מוצאים על ידי הבנקים ולכן נלמד מעט על אופן פעולתם.

איך החלו לפעול הבנקים

העסק הבנקאי המודרני החל לפני 400 שנה. היה זה אצל צורפי הזהב בבריטניה, אשר היו גם חלפנים כמו קודמיהם בתקופת התלמוד או בימי הביניים. החידוש שלהם היה קבלת פיקדונות, במזומנים או במטילי זהב, מאנשים עשירים. מפקידים אלה ידעו כי לא יקבלו חזרה בדיוק את שטר הכסף שמסרו או את מטיל הזהב שהצורף קבל לידיו. המפקיד היה מקבל קבלה, באנגלית NOTE וזה גם המונח המקובל לשטרות כסף בעולם. כאשר המפקיד רצה לקבל חלק מכספו בחזרה או למסור את כספו לאדם אחר היה לו נוח יותר למסור להם חלק מה"קבלות" שהיו ברשותו, מאשר ללכת לצורף ולקחת ממנו את הזהב. כאשר ה"קבלה" הוצגה בפני הצורף הוא היה ממיר את הקבלה במזומנים או בזהב. ה"קבלות" נחשבו לאמינות, בהתאם לשם ולמוניטין של הצורף. בהתאם לכך ניתן להם תוקף בתור כסף עובר לסוחר והיו להם מהלכים בשוק. הבנק המודרני החל לקבל תנופה כאשר צורפי הזהב התחילו להלוות כסף רב ולקבל פיקדונות במטרה להלוות בריבית יותר גבוהה, מאשר שילמו למפקידים. לדוגמא: היום שיעור הריבית שהבנקים משלמים ללקוחות פרטיים על פיקדונות היא בערך 12% ואילו על הלוואות מקבלים 20%. ההפרש נועד לאפשר תשלום משכורות לעובדים, שכר דירה וכן לביטול חובות אבודים.

השגשוג של העסק הבנקאי החל כאשר צורפי הזהב עמדו על התופעה שרק חלק של "הקבלות" הוצגו לתשלום בעת ובעונה אחת, מהטעם הפשוט שהמפקידים לא נזקקים לכסף בבת אחת. וכך הם החליטו שאפשר לתת הלוואת לאנשי עסקים על ידי כך שימסרו להם "קבלות" למרות שלא הפקידו כל סכום בבנק שלהם. זאת, הייתה ההלוואה הבנקאית הראשונה. הם מצאו כי מספיק שיחזיקו בכספת חלק קטן של הזהב, שכן לא כל בעלי ה"קבלות" יבואו בבת אחת לקבל את כספם. אמנם באותם המקרים שיצא שם רע לצורף, אכן החלו כל המפקידים לבוא בבת אחת ולבקש את כספם ואז נאלצו הצורפים לסגור את העסק ולברוח. מה שנקרא היום "לפשוט את הרגל". לשם כך הוקם במרוצת השנים, הבנק המרכזי, מה שקרוי אצלנו "בנק ישראל", אשר תפקידו לשמור שהבנקים ינהלו את העסקים שלהם בזהירות ואם הם עושים טעות, בנק ישראל מסייע להם ומאפשר למפקידים לקבל את כספם בחזרה. עד היום כאשר בנק בישראל היה בקשיים כספיים ולא יכל להחזיר ללקוחות את הפיקדונות שלהם, בנק ישראל עזר לו ולא נגרם לציבור הרחב כל נזק.

מושג בהנהלת חשבונות

על מנת לראות כיצד עובד העסק הבנקאי נקדים מבוא קצר, אשר ייתן מושג במה שנקרא: הנהלת חשבונות.

כפי שכבר תארנו בהתחלת ההרצאה, האדם עובד, מקבל שכר וקונה מוצרים לצרכיו. המוצרים נקנים מסוחרים, ואלו רוכשים מבתי חרושת, אשר מעסיקים את העובדים. בקיצור מדובר ב"מעגל החליפין".

מעגל החליפין

כפי שאנו עבודת האדם בימי חייו היא רק חליפין. גם הבנק עושה עבודת חליפין: אדם רוצה להקים בנק. הוא ישכור בנין, ישים בו כספת ורהיטים ויזמין אנשים להפקיד בו את כספם. כפי שהסברנו חלק הוא ייתן כהלוואה ומההפרש בין הריבית שהוא מקבל לבין הריבית שהוא משלם יהיה לו הכנסה. מי שהקים את הבנק רוצה לדעת ביום מסוים האם היה כדאי לו לפתוח את העסק הבנקאי או רצוי כי יסגור אותו ויפתח עסק חדש. מה הוא עושה ?

1. רשימה של הנכסים של הבנק: כמה עלו לו הבניינים של הסניפים, כמה מזומנים יש בכספות, כמה שטרי חוב הוא קבל מסוחרים, מה שווי ניירות הערך אשר ברשותו. וכך יעשה סיכום כל הנכסים שלו. סכום זה מכונה בהנהלת החשבונות : אקטיב.
2. רשימה של התחייבויות: למי הוא חייב כסף וכמה הוא חייב לכל אחד ואחד. סכום זה יקרא בשם: פאסיב.
3. ההון העצמי יהיה ההפרש בין האקטיב לבין הפאסיב. זה מה שנשאר למי שהשקיע את כספו והקים בנק. והיה וסכום ההתחייבויות עולה על סכום הנכסים, הדבר אומר שאין ברשות בעל הבית כל הון עצמי - כלומר הוא הפסיד את ההשקעה שלו: יהיה עליו לחלק את הנכסים שנשארו לו בין כל המפקידים.

נסכם, מטרת הנהלת החשבונות היא לרשום באופן מסודר, יום יום, את רשימת הנכסים ואת רשימת ההתחייבויות, בהתאם לשווי שלהם ובכך אפשר לקבוע האם יש לעסק רווח או הפסד. לרשימה זו אנו קוראים מאזן. סיכום כולל שלהם יראה לבעלי הבנק אם עשו עסק טוב.

העסק הבנקאי

נציג את המאזן של הבנק שלנו הכולל רשימת נכסים והתחייבויות: נכסים

מזומנים בקופה 10.000

פיקדונות בבנק ישראל 300.000

ניירות ערך של הממשלה 30.000

הלוואות לחברות עסקיות 600.000

הלוואות לאנשים פרטיים 50.000

בנינים, ציוד ורהיטים 10.000

סך הכל הנכסים 1.000.000

התחייבויות פיקדונות לפי דרישה 100.000

פיקדונות לזמן קצוב 500.000

פיקדונות ממוסדות כספיים 300.000

סך הכל התחייבויות 900.000

נשאר הפרש של 100.000 . זהו הון העצמי של בעלי הבנק.

סיכום: תפקיד הבנקים במשק

המשק המודרני מבוסס על כך שמערכת הבנקאות עובדת בצורה תקינה. לכן, יש גם חוקים רבים המגדירים כיצד יפעל הבנק. בכל מקרה והבנק אינו פועל לפי מה שנדרש ממנו עלולים המנהלים שלו והעובדים להיתבע לדין.

בנק ישראל מקיים יחידה מיוחדת של מפקחים אשר עוברים מסניף אחד וסניף שני של הבנק ובודקים האם העובדים שומרים על הנאמנות כלפי הלקוחות. האם מגלים להם את מה שהם צריכים לדעת. בכל מקרה והם מוצאים כי זלזלו בהוראות. ההנהלה מתערבת ולפעמים גם נאלצת להתפטר.

יחד עם זאת, האחריות הראשונה על מה שקורה בחשבון של הלקוח היא שלו בלבד. מי שיש לו עסק עם הבנק חייב לבדוק בכל פעם מה נעשה בכספו: כאשר הוא מפקיד סכום מסוים, האם נרשם בדף החשבון הסכום שהופקד על ידו. אם הוא נותן הוראה לשלם כסף לאדם אחר, על ידי כתיבת שיק, מתן הרשאה או כתיבת שובר, עליו לבדוק האם שולם רק הסכום שהוא רצה לשלם. הבדיקה חייבת להיות צמודה לפעולות שעושים בבנק, אחרת הלקוח עלול למצוא את עצמו, מבלי שהתכוון לכך, שהתחייבויותיו עולות על נכסיו...

ראינו כי לבנקים תפקיד מכריע במערכת החליפין במשק: תשלום משכורות, עריכת קניות וביצוע תשלומים. כל זה על "קצה המזלג". לא תארנו בפניכם את תפקידו המכריע בסחר בין הארצות, במימון מפעלי פיתוח ועוד. לא סתם, יש המכנים את הבנקים "החמצן של המדינה". אם הבנקים אינם מתפקדים, הרי המשק עלול לסבול מקשיי נשימה.