FANDOM


Joel de malach

מגבעות טוסקנה למרחבי הנגב הוא ספרו האוטוביוגרפי של יואל דה-מלאך. יואל נולד בשנת 1924 בפירנצה שבאיטליה ועלה ארצה בגיל 15. הוא נמנה על מייסדי קיבוץ רביבים. שיטתו בבניית מערכת ההשקיה בספר המדבר הביא לגידול תבואה ומטעים באזור דל במשקעים ולהתבססות החקלאות בנגב. יש הזוקפים למפעלו תרומה נכבדה להחלטת ועדת אונסקו"פ - הוועדה המיוחדת של האו"ם לענייני ארץ ישראל בשנת 1947, לכלול את הנגב בתוך מדינת ישראל. הוועדה התרשמה כי ביכולת ההתיישבות היהודית להפוך אזור שומם לסביבה פורחת שתאפשר לקיים עליו יישובים חקלאיים פורחים. על עבודתו בחקר הנגב, הוא זכה בשנת 1986 בפרס ישראל .

תולדות חייועריכה

השורשים של משפחתו של יואל דה-מלאך ( Giulio Lazzaro Enrico de Angelis) מקורם מארבעה ערים איטלקיות. הסבא מצד האבא מוצאו מורצ'לי (Vercelli) שבפיימונטה. יתר אבות ההמשפחה היו מהמקומות הבאים: יוצאי גטו רומא, צאצאי יהדות ספרד מליבורנו ויהדות פירנצה. בפירנצה הוא בשנים הראשונות לחייו ואחר כך עבר לרומא. את ימי ילדותו הוא בילה ב"וילה פינצי טרבס" - מנזר לשעבר - בקרבת פירנצה. ממנו נשקף הנוף החקלאי של טוסקנה. אדמות הוילה עובדו על ידי חקלאיים. כך הוא עשה את ההכרה הראשונים עם עבודת האדמה, בה עסק בכל ימי חייו.

קשריו עם יהדות לא היו רבים. תופעה שהייתה מקובלת בימים האלה בקרב יהדות איטליה. לקראת הבר מצוה או "להכנס למניין" - המונח המקובל אצל יהודי איטלקי לטקס הוא עבר מבחן קצר, אצל הרב. בתום הפגישה עודד אותו, ברטי אקרט, סגן הרב (תפקיד מיוחד שקיים בקהילות היהודיות באיטליה) כי כדאי לו לשקול את הרעיון לעלות לארץ ישראל. אקרט עצמו עלה באותם הימים לארץ והתיישב בקבוצת יבנה ‏‏[1]. בוילה פינצי טרבס נהגו לקיים בליל יום שישי תפילת קבלת שבת. מפעם לפעם היה מבקר בבית הכנסת הגדול של פירנצה. שם נהנה משירת המקהלה ומהניגון בעוגב. כאשר החליט על עלייה לארץ היה עליו לבחור את ההכשרה בהתאם ליעד בו יבחור להקלט בארץ במסגרת עליית הנוער. עמדה בפניו הברירה בין הסקטור הדתי של מקווה ישראל לבין חברת הנוער בקיבוץ החילוני בגבעת ברנר. הוא קבל את עצת אביו: "עדיף להיות שומר מצוות בין ליבראלים, מאשר ליבראלי בין שומרי מצוות". הוא הוסיף כי הוא לא יבהל אפילו אם יכנס לאחד מהקיבוצים הנקראיים סוציאליסטים. בהשפעת אנצו סירני הוא בחר בגבעת ברנר.

בשנת 1933, עוד בהיותו באיטליה, הצטרף כמו שאר תלמידי בית ספרו לתנועת הנוער הפשיסטית, "אופרה נצ'יונלה באלילה" (Opera Nazionale Balilla) ולמד יחד עם בני כיתתו לשיר:
"על הדוצ'ה (בניטו מוסוליני) כל בוקר אני חושב,
וכמו לאימא, אציית מכל הלב..

ב-18 ביולי 1938, כמו כל יהודי איטליה, הוא פתח את העיתון קוריירה דלה סרה ונדהם לגלות אתכרוז מדיניות הגזע. בבת אחת פסקה האידיליה בה שהתה יהדות איטליה מאז איחוד איטליה בשנת 1870. אביו פוטר מעבודתו הממשלתית. יואל הפסיק את לימודיו ובהמשך ימי חייו למד רק באופן עצמאי. הוריו תכננו לעלות ארצה ולהתיישב בעפולה אך לא היה בידם ההון הדרוש לקבלת סרטיפיקט- 1,000 ליש"ט. בינואר 1940 ג'וליו לצרו אנריקו דה-אנגליס הגיע הגיע לנמל חיפה ומייד הוצע לו, כמו ליתר הנערים שעלו עימו לעברת את שמו והוא היה ליואל. לימים, כאשר יצא לשליחות דיפלומטית באיטליה מטעם מדינת ישראל, תרגם גם את שם משפחתו, והיה ליואל דה-מלאך.

בארץ ישראלעריכה

קבלת הפנים בארץ ישראל הייתה מורכבת: בחדרה הנערים זכו לברכות מפי נערות צבריות, בבית דג'ן, היום בית דגון הם צפו בערבים לבושי עבאיות שחורות אשר השאירו בהם "הרגשת חרדה מסויימת" ובגבעת ברנר הם נתקלו בשומר חמוש ברובה שפתח להם את השער. בגבעת ברנר הוא נתקבל בתופעה הקיבוצית המופרסמת ביותר : "חדר האוכל". באולם גדול, לא נאה במיחוד, נמצאים יחדיו מאתים איש רועשים, מדברים ושרים וגם ...אוכלים. במקום ציבורי זה הנשים לא מופיעות מאופרות. הן נראות כמו פועלות בית חרושת בהפסקה. קרן האור היחידה בקיבוץ הייתה קבלת הפנים החמה של האיטלקים שכבר היו ביישוב ואנצו סירני בראשם עם הופעה כריזמטית, פתוחה ועליזה.

חבורת הנערים נלקחה לסיור היכרות בקיבוץ ומצאה ילדים "שזופים וגם נקיים" - מחזה נדיר באיטליה. הם גילו כי העולים מאיטליה שהגיעו לגבעת ברנר עשו הסבה מקצועית: דוקטור לחקלאות והיסטוריון מפורסם עסקו בחפירת בורות לנטיעת שתילי עצי פרי, רופא ניקה שולחנות בחדר האוכל ורופא אחר עבד ברפת. יואל החל לעבוד בגן הירק. הצליח בעבודתו ומונה לאחראי על מערכות ההשקייה - כך נקבע עתידו המקצועי ל-60 שנה כמומחה לשיטות השקייה.

קבוצת הנערים מצאה זמן גם לעסוק בענינים העומדים ברומו של העולם: מהלכי מלחמת העולם השנייה, עתיד הקומוניזם וגם בנושאים השיגרתיים יותר כמו חלוקת הבגדים ובחלוקת בולי הדואר (למה יש לכתוב יותר מפעם בשבוע). בגבעת ברנר היו שתי חברות נוער: גרמנית ואיטלקית.בינהם נוצרה מתיחות לא מעטה. ההבדלים במנטליות של שתי החבורוץ הייתה מהותית: הגרמנים - קפדנים, ממושמעים וללא אמונה באלוקים לעומת האיטלקים - קלי הדעת, רעשנים וקרובים למסורת היהודית.

בשנת 1940, כאשר איטליה הכריזה מלחמה על בריטניה, הופיעו שוטרים אנגלים בגבעת ברנר. מ"נתיני ארץ האוייב", האיטלקים, הם החרימו ניירות וחפצים של האיטלקים. בעלי נתינות איטלקית הועלו למשאיות והוסעו לירושלים. בכלא הקישלה הם המתינו לחירה. שם הם פגשו את יוצאי איטליה מארץ ישראל - יהודים ונוצרים. בלילה הם נכלאו יחד עם פושעים פלילים. הפרופסורים, יוצאי איטליה, שהיו בין העצורים, החלו במתן הרצאות ובכלא הופעלה אוניברסיטה בזעיר אנפין. כעבור עשרה ימים שוחררו כולם.

יואל מספר על המשבר שעבר בנושא הדתי. יהודי איטליה ראו קשר בין הציונות לבין הדת היהודית. לא כן יהודי מזרח אירופה וגרמניה. בגבעת ברנר הוא נתקל במציאות שבה לא ניתן היה להקפיד על כשרות המינימלית לה היה מורגל מאיטליה. בית הכנסת היה לזקנים בלבד ולא ניתן היה לקיים תפילות בשבת. לאחר קריאת ספרים אחדים בנושא, כעבור מספר שבועות, הוא עשה את הצעד המכריע ועזב את הדת. לדעתו, אחד הגורמים שהשפיעו היה הקוטביות שמצא בארץ ביחס לדת: הכל, או לא כלום - "כמעט כמו היום - ללא אפשרות ביניים".

בנובמבר 1941 עברו יואל וחבריו להכשרה לאשדוד יעקב. קיבוץ מסודר ונקי. מפאת מחסור במקומות לינה הם קיבלו מחצלאות, סוכות וכילות נגד יתושים. גן הירק היה מוקד עבודתו: גידול תפוחי אדמה ועגבניות. בעמק הירדן הוא גילה שיטת השקייה חדשה: בתעלות ובערוגות. שפע מים אשר בהיותו בנגב יכל רק להתגעגע אליה.

באביב 1943 הצטרף יואל לקבוצת "רביבים" במקום ההכשרה שלה בראשון לציון, בה שהו חברי הקבוצה משנת 1938. רק באוקטובר 1944 הוא יגיע למקום הקבוע של היישוב רביבים שבנגב. אופי החבורה היה לרוחם של יואל וחבריו וכך הוא קשר עימם את גורל חייו. בראשון לציון המשיך בגידול הירקות. מפעם לפעם היה בנגב, במקום החדש, שם נציגים מהחבורה עסקו בהכנות להתיישבות במקום. כשאר הגיע לאזור ספר המדבר ברביבים החל ללמוד את טבע המקום. כמות המשקים הזעומה באזור, פחות מ-100 מ"מ לשנה, חידדה את בעיית ההשקייה. רק פתרונה היה מאפשר את ההתיישבות היהודית בנגב. בוא עמד על תופעת השטפונות "האפיקים בנגב". השאלה הייתה כיצד לתפוס את כמות המים הענקית היורדת בבת אחת ויוצרת שטפונות ענקיים הגורמים נזק לכל. כיצד להפוך את האסון לברכה. הוא למד את הנושא, מצא באזור שרידים לסכרים שהוקמו בימי קדם על הואדיות. ואכן זה היה הפתרון לשאלת ההשקיה. לימים יוקמו סכרים על הואדי ויאפשרו את גידולי החקלאות באזור. כמו כן, הוא ייצר קשר ראשוני עם ערביי הסביבה, קשר אשר יתבסס בעתיד וייאפשר לו למלא תפקידים בטחוניים בקיבוץ. בטרם יירד לרביבים עבר קורס לטיפול ביוני דואר וכך יהיה המקשר של רביבים עם שאר הישובים בארץ.

רביביםעריכה

ליישוב הוקצב שטח אדמה גדול במיוחד: 36,000 דונם. "אבו תרבוש" -בדואי מהסביבה - היה היחיד שהכיר את גבולות רביבים והוא היה אמור היה למנוע מהבדווים לחרוש ולעבד את האדמות. היות והאדמות היו ללא עיבוד אדמות מדינה הם ניסו להמשיך חעבד אותם עד אשר יגיע במתיישב היהודי. ברביבים הוקמה "טירה" למגורים ולהגנה ומערה הוכשרה למגורים. באוקטובר 1944 יואל הגיע לרביבים ומונה לעסוק בגידול ירקות.

המרכז הכפרי הקרוב לקיבוץ היה בביר עסלוג'. צומת דרכים חשובה ובה היה מרכז של משפחה בדואית חשובה, המסעודין אל-עזאזמה. במרכז היו שש בארות מים, מסגד, חנויות, משטרה ובסיס צבאי בריטי על אם הדרך למצרים. היחסים בין הבדווים, האנגלים והיהודים היו סבירים.

השנה הראשונה ברביבים הייתה שנת בצורת, ירדו רק 75 מ"מ משקעים. וכך הוחל מייד בהקמת סכר לאגירת מי השטפונות. ואכן, התקציב הושג והסכר נבנה. ב-9 בנובמבר 1944 בא שטפון גדול ולאחריו התגלה כי חלק מבריכות מים התמלאו. בינואר 1945 בא שטפון שני. המים חלחלו במהירות. אך באותו שטח התקבל יבול חיטה של 150 ק"ג לדונם, לעומת הממוצע 500 ק"ג. לאחר שהתבררה טיבה של אטימות הקרקע, נבחר מקום אחר לסכר. רק בשנת 1953 הסכר הוקם במקום הנכון.

עיסוקיו של יואל גוונו מעט. תחילה עסק בליווי אנשי מדע אשר הגיעו ליישוב הדרומי ביותר בארץ: ביולוגיים, גאולוגיים, ארכאולוגיים ועוד. בהמשך עבר קורס ל"רכזי משק" בעין חרוד כך חזר לזמן קצר לשיגרת הסביבה התרבותית והבין עד כמה ההוייה החלוצית בנגב דורשת מחבורתו הקרבה ולבסוף התגייס למשטרת היישובים העבריים והיה לקורפורל דה-אנגליס בביר עסלוג.

הוא מספר על אירוע מיוחד אשר הביא לפירסום שמו. הוא מצא בגן הירק תפוח אדמה גדול במיוחד ושמעו הגיע למרחקים. כאשר משה שרת, מנהל המחלקה המדינית של הסוכנות, בקר ברביבים הוא ביקש לארוז את תפוח האדמה הגדול באריזה מיוחדת. הוא לקח את התפוח למצרים והציג אותו לראווה בפני המתנדבים היהודים לצבא הבריטי אשר התכנסו באופן חגיגי לקבל את פניו. הוא הציג לפניהם את תפוח האדמה וטען שאם ניתן לגדל בנגב תפוחי אדמה כמוהו גם יימצא הפתרון לקליטת הפליטים היהודים בארץ ישראל. משם נדד התפוח עם משה שרתוק לרומא. גם שם הוא הוצג בפומבי. אביו של יואל זכה לכבוד בזכותו בבית הכנסת הגדול של רומא. בסופו של המסע התפוח בושל במטבח המשפחתי של "דה-אנגליס" בפירנצה.

הסייפניםעריכה

שיאו של הספר הוא תאור הביקור של ועדת אונסקו"פ - הוועדה המיוחדת של האו"ם לענייני ארץ ישראל בשנת 1947 בקיבוץ. ביקור אשר בזכותו זכתה ההתיישבות היהודית בנגב לתהודה ציבורית חזקה. הסוכנות היהודית הודיעה לקיבוץ שיש לעשות את מיטב המאמצים להוכיח לוועדה "שכדי להפריח את הנגב נחוצה אוכלוסיה" יהודית באזור מסוגה המצוי ברביבים. למזלם של המתיישבים, בעקבות השטפון, בריכת האגירה הייתה מלאה מים עד גדותיה - עובדה שיצרה רושם חזק. לגן הירק היה מראה רענן מלבלב. הסייפנים שחיכו זמן רב כדי לפרוח, פרחו בבת אחת לאחר ההשקיה. "מיגוון הצבעים בלט בין הירקות המוריקים והצבע הכחלחל של הכרובים. הירקות והפרחים בלטו על רקע הצבע החום בהיר של הישימון". חברי המשלחת התרשמו עמוקות. ראש המשלחת הביע הערכה לחלוצים על הפכם מדבר לגן פורח. הביקור זכה להבלטה בעתונות. יש הטוענים כי לביקור זה היה השפעה מכרעת בהחלטת ועדת אונסקו"פ לכלול את הנגב בתוך מדינת ישראל. יואל סבור כי דעה זו מעט מוגזמת.

מלחמת העצמאותעריכה

החלטת האו"ם מכ"ט בנובמבר 1947 על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל המנדטורית לא עוררה גלי שמחה ברביבים. כבר למחרת מסר להם הערבי שעבד איתם : "היו זהירים ! מתוכננים דברים רעים". ואכן תוך ימים אחדים נרצחו אחדים מחברי הקיבוץ ונכרה במקום בית קברות. הבריטים הציעו עזרה בפינוי המקום, או לפחות להוציא ממנו את הבנות. היישוב החל לבצר את עצמו. משאית עם חומרי ביצורים הגיע למקום. כיתת חיילים הוצבה בו. אורגן קו-החזית. ערביי הסביבה נטשו את האזור. וכך כאשר הוכרזה במדינה בה' אייר תש"ח האזור היה מוכן לקראת פלישת הצבא המצרי לארץ ישראל. חיילים מצריים בליווי רכב משוריין תקפו את יישובי הנגב. בעזרת תגבורות מהפלמ"ח ומעט סיעו אוירי אזור רביבים היה למרחב בטוח ליהודים. בחג החנוכה תש"ט הודלקו שמונה לפידים ענקיים על גג הטירה ברביבים. יצחק שדה, מפקד הפלמ"ח התכבד בהדלקה. תקופה חדשה החלה ברביבים.


בין בוטניקה לחקלאותעריכה

המלחמה הסתיימה ובקיבוץ נותרו עשרה חברים, שלשה מהם בני משפחת דה-מלאך, הוא ואחיותיו. בסדר העדיפות של ההתיישבות במדינה, שזה עתה קמה, לא היה מקום לא לקיבוץ ולא לנגב. "יואל מרביבים" נשלח לכינוס מועצת הקיבוץ המאוחד בגבעת ברנר, תאר את סיכויי המקום ובהמלצת יצחק טבנקין הוחלט לשלוח לרביבים שני גרעיני התיישבות. בשנת 1951 היו בקיבוץ 80 חברים אך בעיית המים לא נפתרה. מפעם לפעם היו שטפונות אך כמות מספקת של מים, אפילו לשתיה, לא התקבלה. המוביל הארצי הגיע לרביבים בשנת 1956.

ביקורו של הבוטנאי מיכאל זהרי ברביבים הביאו לכניסת יואל ללימוד טבע הצמחים בבתי גידול יבשים. בבאר שבע הוקמה מעבדה לגואובוטניקה ויואל עסק בה בהגדרת הצמחים שנאספו במרחבי הנגב. הוא נטל חלק בסיורים וערך מפות גיאובוניות של הנגב. הוא הוזמן לסיור מקצועי בנגב, יחד עם אנשי מדע ולמד פרק חשוב בגאולוגיה של האזור. וכך הגיע לפירסום המדעי הראשון: "רשימת צמחי הנגב".

הגיע המועד להקים משפחה. יואל נוהג בהתאם לפתגם האיטלקי המבודח: " פרות ונשים - יש לקחת רק מהמולדת". וכך הוא בא בברית נישואין עם פאולה לבית סרני מרומא. המשפחות הכירו מזמן ויואל החליט שהיא תהיה "אישה אידיאלית". בשנת 1951 ברטי אקרט מקבוצת יבנה, הרב האיטלקי, ערך את החופה והקידושין על הדשא בקבוצת גבעת ברנר. פאולה, שהייתה מורה במקצוע עברה ללמד בבאר שבע והזוג הצעיר הקים את ביתו ברביבים.

יואל החליט ללמוד בוטניקה באוניברסיטה העברית בירושלים. התעודה היחידה שהייתה ברשותו הייתה של כיתה ט' באיטליה. מיכאל זהרי, הפרופסור לבוטניקה, הציע לו ללמוד כ"תלמיד שלא מן המניין".הלימודים בירושלים ריתקו אותו. הוא הוכר על ידי המרצים כמומחה לנגב וחלק עימם את נסיונו בתחומי המחקר השונים. בשנת 1953 הוא נסע לאיטליה ובאוניברסיטה של פירנצה הוא מצא אוסף צמחים שנאספו בתחילת המאה ה-19 במדבריות המזרח התיכון. אנשי המחקר קיבלו את המומחה לבוטניקה מישראל בזרועות פתוחות. בינתיים הקיבוץ, לראשונה, אישר לו לימודים אקדמאיים על חשבונו. וכך הגיע ללימודי חקלאות ברחובות. כאשר פרופ' מיכאל אבן ארי מבקר במעבדה הגיאובוטנית בבאר שבע עולה הרעיון לערוך סקר בוטני בשבטה. קבוצת חוקרים מכל התחומים ערכה סקר באזור ונעזרה בנסיונות של יואל. החווה החקלאית שהוקמה בעבדת הייתה באחריות יואל דה-מלאך וכאן בא לידי ביטוי הנסיונות לנצל את מי השטפונות לחקלאות. ניסיון אשר הצלחתו בחווה היחה מעל המשוער. יבול החיטה הגיע ל-110 ק"ג לדונם, הישג יחסי יפה. ארבע שנות עבודה בחווה הביאו לידי נטיעת מטעים, בעיקר כרמים והוכח כי ניתן לחיות מחקלאות גם במרחבי הנגב הצחיחים. בראשית שנות השישים הקים יואל תחנה לניסויים חקלאיים, ומאז, במשך למעלה משלושים שנה, עסק בחקר החקלאות המדברית, בהתאמת גידולים שונים לאקלים המדברי ולמים המליחים שהתגלו באזור.

חזרה לאיטליהעריכה

אחרי שנולדו למשפחת יואל ופאולה : יובל, דניאל, נעמי ומרים, הוא התבקש לנסוע לרומא ולהיות מזכיר בשגרירות הישראלית. שרת החוץ גולדה מאיר, שבתה הייתה חברת קיבוץ רביבים, שכנעה את חברי הקיבוץ לאשר את הנסיעה. בשנת 1970 הוא הגיע לרומא, כאשר תפקידו המעשי היה טיפול בעלייה מברית המועצות. הצוות שעסק בנושא כלל מעט אנשים ברחבי אירופה ועסק בעיקר בפעולות הסברה. הוא עשה נסיונות לעורר את דעת הקהל האיטלקית בעת משפט לנינגרד. פעילות מיוחדת נעשתה להצלת סילביב זלמנסון. בשנת 1972 החלו העולים לצאת מברית המועצות ותפקידו ברומא הסתיים.

ההפתעותעריכה

בשובו לרביבים התגלו לפניו שורה של הפתעות. גידול הסייפנים זכה להצלחה והוחל בייצוא רחב לשווקי אירופה. ההידרולוגיים גילו כי המים המלוחים במעמקי אדמת רביבים טובים לגידולי חקלאות. בעומק של 1,000 מטר נמצא אקוויפר מים חמים, בטמפרטורה של 38 עד 40 מעלות בכמויות ניכרות. המים גם עלו בכוח ארטזי, דהיינו בכוחות עצמם , עד ל-500 מטר מתחת לפני השטח. היה זה "מהפכה של ממש". נחנך מפעל להתפלת המים ליד משאבי שדה. ההצלחה הייתה בגידול כותנה. הייתה זו פריצת דרך. לאחר שהכותנה גדלה במים מליחים, ניסו זאת על עשרות גידולים חדשים. חידושים נוספים הונהגו: השקייה בטפטפות וההשקיה כולה עברה להיות ממוכנת.

בשנת 1986 יואל דה-מלאך התבשר על הענקת פרס ישראל. הוחלט להעניק לו את "פרס ישראל לחקר המדבר". באוקטובר 1999 אוניברסיטת הנגב העניקה לו חואר ב"דוקטור לשם כבוד "כחוקר הטבע והחקלאות". בסיום הטקסים יצא יואל לכינוסים בינלאומיים על מנת להציג את הישגי המדינה בתחומי ההשקייה.

הוא מסיים את ספרו בשלושה קטעי מחשבות לסיכום: עתיד הקיבוץ, יחסנו עם הערבים ועל חיי פנסיונר. יואל נפטר בשנת 2006.

הערות שוליים עריכה

  1. ‏לימים הוא הביא את יואל ופאולה בברית נישואין‏

Ad blocker interference detected!


Wikia is a free-to-use site that makes money from advertising. We have a modified experience for viewers using ad blockers

Wikia is not accessible if you’ve made further modifications. Remove the custom ad blocker rule(s) and the page will load as expected.

ברחבי אתר Wikia

ויקי אקראית