Fandom

Ventura Daniel Wiki

מחוז אמיליה-רומאניה

7,311דפים באתר זה
Add New Page
הערות0 Share

Ad blocker interference detected!


Wikia is a free-to-use site that makes money from advertising. We have a modified experience for viewers using ad blockers

Wikia is not accessible if you’ve made further modifications. Remove the custom ad blocker rule(s) and the page will load as expected.

המפה נטענת...
המפה נטענת...

מבט מקרוב

מבט מעל


אמיליה-רומאניה הוא מחוז בצפון איטליה, בו הייתה בשנת 2008 אוכלוסייה של 4.293.219 נפש. בירתה היא בולוניה ועריה החשובות הן: פרמה, מודנה, רג'יו אמיליה, רוונה, רימיני, פררה ו-Forlì-Cesena.

המחוז נושק במזרח לחוף הים האדריאטי, בצפון המחוזות :לומברדיה וונטו, במערב עם מחוז פיימונטה וליגוריה ובדרום המחוזות: טוסקנה ומארקה והרפובליקה הקטנה סן מרינו. אמיליה-רומאניה כוללת שני מחוזות היסטוריים: אמיליה ורומאניה. חלקים קטנים מרומאניה נכללים היון במארקה ובטוסקנה.

המחוז היא מאוכלס כבר בעבר העתיק. המימצאים החשובים המעידים על כך נמצאו ב-Monte Poggiolo ליד העיר פורלי, מלפני 800,000 שנים - העידן ה-Palaeolithic.


מהאנציקלופדיה העבריתעריכה

חבל טבעי ואדמיניסטראטיבי באיטליה הצפונית. נקרא כך מתקופת אוגוסטוס קיסר על שם דרך-אמיליה, העוברת בו. השם הרשמי כיום הוא אמיליה-רומניה. החבל כולל את המחוזות פורלי, רונה, פררה, בולוניה, מודנה, רג'ו נל אמיליה, פרמה ופיצ'נצ'ה. שטחו בערך 22 קמ"ר, מהם כ 55% בשפלה שמדרום לנהר פו ו 45% בהרי האפנינים. גבולו של החבל בצפון זולת לאורך 60 ק"מ, הוא הפו, במזרח הגבול הוא הים האדריאטי, בדרום ובדרום מערב: עפ"ר פרשת-המים הראשית שבאפנינים. רק בצפון מערב אין לאמיליה גבול טבעי

האפנינים שבתחום אמיליה מתרוממים רק בנקודות מועטות למעלה מ 2000 מטר. השיא הוא מונטה צ'ימונה: 2163 מטר, מדרום למודנה. עמקי-נחלים מרובים שיורדים לפו או לרנו, נהר שיוצא מן האפנינים ופונה בשפלה מזרחה, מרחיבים את שטח הישוב לתוך ההר. בכמה מהם יש מעברים לעבר האפנינים. החשוב שבהם הוא המעבר בעמק-הרנו, שבו עוברת מסילת הברזל בולוניה-פירנצה, קו התחבורה העיקרי בין איטליה הצפונית והתיכונית. מציאותן של שש מערי-הבירה של מחוזות אמיליה לרגלי ההר מעידה על החשיבות הכלכלית והצבאית של המעברים בהרים ושל הקשר בין השפלה להר

רוב התושבים באמיליה מתפרנסים מחקלאות. התעשיה מעבדת את התוצרת החקלאית ואת תנובת-הרפת לצרכי החבל והמדינה. לגבינות אמיליה, שהן ידועות בשוק בשם גבינות פארמה, שם טוב גם מחוץ לאיטליה. כן יש באמיליה תעשיות של משי, לכה, זכוכית, מכונות חקלאיות ומכוניות

הסטוריה

בחלוקת איטליה ע"י אוגוסטוס נקבעה אמיליה כאזור השמיני. בקיסרות המאוחרת, מן המאה ה 2 ואילך, היתה אמיליה אחד מארבעת המחוזות המשפטיים של איטליה. עד 395 לסה"נ היוותה אמיליה עם ליגוריה פרובינציה קונסולארית אחת. מאז ואילך היתה מחוז עצמאי. בזמנו של דיוקלטיינוס, ואפשר עוד בזמנו של מארקוס אורליוס, ניטלה ממנה רוונה, שחזרה אליה בסוף המאה ה 4 ונעשתה עיר-הבירה שלה. עם פלישת הלאנגובארדים בשנת 568, נחרבה מודנה, אך שינויים מכריעים בהקפו של החבל לא באו עד המאה ה 13, כשבולוניה וחבליה הרומאניה ניתנו לאפיפיור ע"י אוטו הרביעי בשנת 1201, ופרידריך השני בשנת 1213. בימי ממשלת הלאנגובארדים פרחו התרבות וההשכלה במנזרים של אמיליה, אך השלטון היה בידי רוזנים חולונים. רק במאה ה 10 העניקו המלכים האיטלקיים את שלטון הערים לאפיסקופים, שהיה להם חלק ניכר בפילוג הכנסיה במאה ה 11. כתוצאה מנצחון האפיפיור של רומי נתפתח באמיליה שלטון בורגני, שבראשו עמדו קונסולים. ערי אמיליה השתתפו במאות ה 12 וה 13 בליגה הלומבארדית. ידה של מפלגת הגולפים היתה על העליונה בכל הערים משנת 1266, אך ריב-משפחות פילג את המנצחים והביא לידי התהוותן של הסיניוריות; לסוף השתלטו שתי סיניוריות: משפחת ויסקונטי, ששלטה בפארמה ובפיאצ'נצה, ומשפחת ד'אסטה, ששלטה במודנה וברג'ו. בעקבות המלחמות בין צרפת וספרד, שנערכו באיטליה במאה ה 16, השתלט האפיפיור בחבל אמיליה, ולחשיבות עלו משפחות דוכסים אחרות. תולדות החבל היו מאז, עוד יותר משהיו קודם לכן, תולדות הערים שבו

מקור: [חבל טבעי ואדמיניסטראטיבי באיטליה הצפונית. נקרא כך מתקופת אוגוסטוס קיסר על שם דרך-אמיליה, העוברת בו. השם הרשמי כיום הוא אמיליה-רומניה. החבל כולל את המחוזות פורלי, רונה, פררה, בולוניה, מודנה, רג'ו נל אמיליה, פרמה ופיצ'נצ'ה. שטחו בערך 22 קמ"ר, מהם כ 55% בשפלה שמדרום לנהר פו ו 45% בהרי האפנינים. גבולו של החבל בצפון זולת לאורך 60 ק"מ, הוא הפו, במזרח הגבול הוא הים האדריאטי, בדרום ובדרום מערב: עפ"ר פרשת-המים הראשית שבאפנינים. רק בצפון מערב אין לאמיליה גבול טבעי

האפנינים שבתחום אמיליה מתרוממים רק בנקודות מועטות למעלה מ 2000 מטר. השיא הוא מונטה צ'ימונה: 2163 מטר, מדרום למודנה. עמקי-נחלים מרובים שיורדים לפו או לרנו, נהר שיוצא מן האפנינים ופונה בשפלה מזרחה, מרחיבים את שטח הישוב לתוך ההר. בכמה מהם יש מעברים לעבר האפנינים. החשוב שבהם הוא המעבר בעמק-הרנו, שבו עוברת מסילת הברזל בולוניה-פירנצה, קו התחבורה העיקרי בין איטליה הצפונית והתיכונית. מציאותן של שש מערי-הבירה של מחוזות אמיליה לרגלי ההר מעידה על החשיבות הכלכלית והצבאית של המעברים בהרים ושל הקשר בין השפלה להר

רוב התושבים באמיליה מתפרנסים מחקלאות. התעשיה מעבדת את התוצרת החקלאית ואת תנובת-הרפת לצרכי החבל והמדינה. לגבינות אמיליה, שהן ידועות בשוק בשם גבינות פארמה, שם טוב גם מחוץ לאיטליה. כן יש באמיליה תעשיות של משי, לכה, זכוכית, מכונות חקלאיות ומכוניות

הסטוריה

בחלוקת איטליה ע"י אוגוסטוס נקבעה אמיליה כאזור השמיני. בקיסרות המאוחרת, מן המאה ה 2 ואילך, היתה אמיליה אחד מארבעת המחוזות המשפטיים של איטליה. עד 395 לסה"נ היוותה אמיליה עם ליגוריה פרובינציה קונסולארית אחת. מאז ואילך היתה מחוז עצמאי. בזמנו של דיוקלטיינוס, ואפשר עוד בזמנו של מארקוס אורליוס, ניטלה ממנה רוונה, שחזרה אליה בסוף המאה ה 4 ונעשתה עיר-הבירה שלה. עם פלישת הלאנגובארדים בשנת 568, נחרבה מודנה, אך שינויים מכריעים בהקפו של החבל לא באו עד המאה ה 13, כשבולוניה וחבליה הרומאניה ניתנו לאפיפיור ע"י אוטו הרביעי בשנת 1201, ופרידריך השני בשנת 1213. בימי ממשלת הלאנגובארדים פרחו התרבות וההשכלה במנזרים של אמיליה, אך השלטון היה בידי רוזנים חולונים. רק במאה ה 10 העניקו המלכים האיטלקיים את שלטון הערים לאפיסקופים, שהיה להם חלק ניכר בפילוג הכנסיה במאה ה 11. כתוצאה מנצחון האפיפיור של רומי נתפתח באמיליה שלטון בורגני, שבראשו עמדו קונסולים. ערי אמיליה השתתפו במאות ה 12 וה 13 בליגה הלומבארדית. ידה של מפלגת הגולפים היתה על העליונה בכל הערים משנת 1266, אך ריב-משפחות פילג את המנצחים והביא לידי התהוותן של הסיניוריות; לסוף השתלטו שתי סיניוריות: משפחת ויסקונטי, ששלטה בפארמה ובפיאצ'נצה, ומשפחת ד'אסטה, ששלטה במודנה וברג'ו. בעקבות המלחמות בין צרפת וספרד, שנערכו באיטליה במאה ה 16, השתלט האפיפיור בחבל אמיליה, ולחשיבות עלו משפחות דוכסים אחרות. תולדות החבל היו מאז, עוד יותר משהיו קודם לכן, תולדות הערים שבו

מקור: האנציקלופדיה העברית, כרך ג', עמודים 962-963


טיול אגודת דנטה אליגיירי בירושלים עריכה

ראו ערך מורחב: אמיליה-רומאניה טיול אגודת דנטה אליגיירי בירושלים 2012

יום שלישי, ו' תמוז תשע"ב (26 ביוני 2012) -יום חמישי, ט"ו תמוז תשע"ב 5 ביולי 2012

מחוז זה מצוי במרכז איטליה והוא מורכב משני אזורים עשירים מאד בהסטוריה ובאמנות. בולטים בו ערים מפורסמות כ- Bologna, Ravenna, Ferrara, Parma ,Modena, Reggio Emilia, Rimini בהן נותרה, בין היתר, מורשת יהודית מפוארת וכן שלוש קהילות שעדיין פעילות.


יהדות בולוניהעריכה

מחנה הריכוז פוסוליעריכה

רוונה - זכרון לבריגדה היהודיתעריכה

2. ליד רוונה:

המוזיאון של המערכה על נהר סניו - יש שם חומר רב על הבריגדה היהודית

ליד זה ברוונה - בית הקברות לחללי הבריגדה היהודית

פרמהעריכה

3.פרמה - האוצר הגדול של כתבי יד יהודים עתיקים באוניברסיטה

רג'יו אמיליהעריכה

פרמיג'נו כשרעריכה

Soragnaעריכה

פררהעריכה

5. סיור בפררה (עצום) היכן שצילמו את פינצי-קונטיני

מדינת סן מדינועריכה

San marino map-he.png

מפת המדינה צייר:רוליג הויקיפדיה העברית

יהדות רג'ו אמיליהעריכה

יהודים בסן מרינועריכה

"IL VIALE DELLE ROSE" STORIE DI EBREI RIFUGIATI A SAN MARINO-001:41

"IL VIALE DELLE ROSE" STORIE DI EBREI RIFUGIATI A SAN MARINO-0

The avenue of roses", stories of Jewish refugees in San Marino, 26/01/2012 - 13:42


על הסרטון
"Il viale delle rose", storie di ebrei rifugiati a San Marino 26/01/2012 - 13.42 Presentato ai Capitani Reggenti il libro di Giuseppe Marzi, "Il viale delle Rose -- storie di ebrei rifugiati nella Repubblica di San Marino durante la Seconda Guerra Mondiale". Una pagina, quella dell'ospitalità offerta da San Marino agli ebrei, mai approfondita prima, che ancora attesta la solidarietà di un popolo e delle sue istituzioni, nonostante il rischio che si correva" in uno stato, sì neutrale, ma circondato da un'Italia fascista e in guerra. E' il segretario Antonella Mularoni a presentare alla Reggenza "Il viale delle rose" di Giuseppe Marzi, ricordando anche il valore del testo alla vigilia della giornata della memoria, per non dimenticare tutti i genocidi. "San Marino, unico paese controllato dall'asse che ebbe il coraggio di proteggere gli ebrei": è l'autore Giuseppe Marzi a citare il memoriale di Celio Gozi, nel ricostruire le fasi che hanno guidato la sua ricerca: 12 i paesi toccati, 11 anni a raccogliere documenti e testimonianze della volontà collettiva di un popolo nel nascondere e proteggere gli ebrei. Gratitudine a San Marino nelle parole del Rav Luciano Caro, rabbino capo di Ferrara e delle Romagne. "Tenere sveglia la coscienza degli uomini, perché non accada più -- l'auspicio dei capi di stato, per i quali "Il viale delle Rose" rappresenta "un omaggio a tutti quei sammarinesi che non sono rimasti passivi davanti alla tragedia dell'Olocausto e che con il loro esempio insegnano che la libertà del nostro simile dipende anche dal nostro impegno e dalle nostre scelte".

Annamaria Sirotti

קישורים חיצונייםעריכה




ברחבי אתר Wikia

ויקי אקראית