Fandom

Ventura Daniel Wiki

מחצית השקל

7,435דפים באתר זה
Add New Page
הערות0 Share

חלק מן הערך מקורו מויקישיבה

JUDAEA Half Sheke.jpg

חצי שקל מימי המרד הגדול שנת 67/68. כיתוב: - מצד אחד (ימין) "ירושלים הקדושה". מצד שני - האותיות "שב" שפירושם "השנה השנייה למרד", ומסביב -"חצי השקל" - ויקישיתוף תרם:cng

חובת נתינת מחצית השקל למקדש בכל שנה בחודש אדר לצורך קרבנות ציבור. חייב כל אדם מישראל, בזמן שבית המקדש קיים, ליתן מחצית השקל בכל שנה לצורך קרבנות ציבור: תמידים, מוספים, עומר, שתי הלחם, לחם הפנים ועוד. מגבית השקלים התחילה בכל שנה בראש חודש אדר, שכן בראש חודש ניסן כבר היו מתחילים להביא את קרבנות הציבור מן השקלים החדשים.

הנוהג היוםעריכה

כיום, תורמים כסף זכר למחצית השקל ולאחר מכן מחלקים אותו לעניים וכדומה. את הכסף תורמים בבית הכנסת בתענית אסתר לאחר תפילת מנחה או בליל פורים לפני קריאת המגילה. נהוג שאב תורם "מחצית השקל" עבור בניו הקטנים, וכל מי שהתחיל לתרום עבור בניו לא יפסיק, אלא יתרום בכל שנה ושנה (להלן הרמב"ם).

חישוב מחצית השקל - הנתינה כזכר למחצית השקל היא במטבע היוצא במדינה הנושא את השם 'חצי' (למשל: חצי שקל, חצי לירה, חצי דולר). למעשה נוהגים לתת שלשה חצאי מטבע, משום שבפרשת מחצית השקל (שמות ל, יג-טו) נאמרה שלש פעמים המלה 'תרומה' או 'מחצית'. לפיכך נותנים דווקא במטבעות שנקראים חצי (ודאי לא בשטרות נייר). יש המקפידים לתת שלשה חצאי מטבעות העשויים ממתכת של כסף, דוגמת מחצית השקל של תורה, שהיה של כסף. נהוג כי בבתי הכנסת יהיו שלשה מטבעות של כסף הנושאים את השם 'חצי'. (שוע אוח תרצד, א באור הלכה). בכף החיים (שם אות כ) מובא המנהג לחשב לפי שווי חצי שקל כסף אמיתי. מדובר בין 7 ל-8 גרם כסף.

בעדות המזרח יש שנהגו לתת שווי משקלו של מטבע מחצית השקל של תורה, שהוא קרוב ל-10 גרם כסף. נחלקו בחובת מחצית השקל אם היא מגיל עשרים או מגיל שלש-עשרה, וכיוצא בזה לגבי נתינה לזכר למחצית השקל. אך נהגו לתת גם בעבור קטנים ונשים, ומי שנתנו בעבורו פעם אחת, אין פוסקים לתת בעבורו עד שיגדל ויתן בעצמו.

זהירות רבה יש לנהוג בנתינה - כי היא רק זכר למחצית השקל. אין לומר כי היא למחצית השקל, שכן המקדיש לבית המקדש בזמן הזה הקדשו הקדש והוא אסור בהנאה אפילו לצרכי מצוה וצדקה.

מחיר מחצית השקל – חישוב כמה שווה היום מחצית השקל?

זכר למחצית השקל - צריך לתת ג´ חצאי מטבעות הנהוגות במדינה (שולחן ערוך אוח תרצד א´ באהל). בכף החיים (שם אות כ´) מובא המנהג לחשב לפי שווי חצי שקל כסף אמיתי. נמדד במשקל שעורה. מחצית השקל = 160 שעורות (ראו בהלכות שקלים א הלכה ה). הגאונים העריכו המשקל ב-0.044 גרם. הגרח נאה הביא בשם החזון איש שזה 0.05 גרם. כשנכפיל את המשקל ב-160 שעורות נמצא, לפי דעת הגאונים שמחצית השקל יוצא 7.04 גרם (160X0.044). ולפי החזון איש 8 גרם (160X0.05). לחישוב: את הכסף סופרים באונקיות שזה שווה ל-31.1 גרם. מחיר אונקיה ליום כתיבת המאמר 13.2.12 = 33.80 דולר. שווי שקלי הדולר ליום זה = 3.71 ₪. שווי אונקית כסף = 125.40 ₪. בתוספת מעמ (16%) = כ- 145 ₪. לפי זה: 1 גרם כסף = 4.68 ₪.

על פי חישוב זה, נכון ליום 13.2.12 שווי מחצית השקל, לפי שיטת הגאונים (7.04 X 4.68) = כ-33 ₪. ולפי שיטת החזון איש (4.68 X 8) = כ-37 ₪. יש לחלק מהספרדים שיטה אחרת שמחצית השקל שווה ל-3 דרהאם = ל-183 שעורות. לשיטת הגאונים יוצא מכך 8.05 גרם (183X0.044), ולשיטת החזון איש 9.15 גרם (183X0.05). ויש לחשב בהתאם. הערה: יש לחשב שווי אונקית כסף ושווי הדולר ליום יג באדר, כדי לדעת בדיוק השווי הנכון ליום מתן מחצית השקל.

המקור: עלון השבת ענג שבת מופיע באתר מורשת


הזיהוי של הרמב"ןעריכה

עמוד 272 אבן חן:"במכתביו לבניו , תאר את הרגע הגדול בעלותו לחופה של עכו..בשבת היה דורש לפני זקני עכו. זקני הארץ הביאו לו דברי עתיקות שנמצאו בחפירות ..התרגש כשהביאו לפניו מטבע של זהב, וכתב עברי עליו, התברר מפיהם כי מן הצד האחד של המטבע כתוב שקל השקלים , ומן הצד השני ירושלים הקדושה מן הצד האחד מקלו של אהרון, שקדיה ופרחיה ,ומן הצד השני: צנצנת המן ...משקלה חצי אוקיה...הכריז בכך נסתייעו דברי רבינו שלמה שהשקל משקלו 4 זהובים שהוא חצי אוקיה אין לפקפק בדברי רש"י . סבור היה כי יש מקום להעביר לעכו ישיבות מן הגולה להפכה למרכז ללימוד תורה , שכן המקום התאים בכל מקום שהלך, הלכו אחריו אנשי עכו ...אף שהוא עצמו ביקש להיות לבד,...רבינו משה בן נחמן היה מהלך בשווקיה של עכו, מביא עמו כתבי אשראי מסוחרי ברצלונה, מפרש לפלוני פסוק..משיב לאלמוני בשאלות דין, ועוסק גם בעניני רפואה".


זיהוי השקלעריכה

הרמב"ם בהלכות שקלים מפרט מה היה ערכו של השקל בזמנו: שֶׁקֶל הַנֶּאֱמָר בְּכָל מָקוֹם בַּתּוֹרָה; וּמִשְׁקָלוֹ, שְׁלוֹשׁ מֵאוֹת וְעֶשְׂרִים שְׂעוֹרָה. וּכְבָר הוֹסִיפוּ חֲכָמִים עָלָיו, וְעָשׂוּ מִשְׁקָלוֹ כְּמִשְׁקַל הַמַּטְבֵּעַ הַנִּקְרָא סֶלַע בִּזְמָן בַּיִת שֵׁנִי; וְכַמָּה הוּא מִשְׁקַל הַסֶּלַע, שְׁלוֹשׁ מֵאוֹת וְאַרְבַּע וּשְׁמוֹנִים שְׂעוֹרָה בֵּינוֹנִיּוֹת.(סעיף ב'). ובסעיף ה' הוא משלים:"מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל, זוֹ מִצְוָתָהּ--שֶׁיִּתֵּן מַחֲצִית מַטְבֵּעַ שֶׁלְּאוֹתוֹ הַזְּמָן, אַפִלּוּ הָיָה אוֹתוֹ מַטְבֵּעַ גָּדוֹל מִשֶּׁקֶל הַקֹּדֶשׁ; וּלְעוֹלָם אֵינוּ שׁוֹקֵל פָּחוּת מֵחֲצִי הַשֶּׁקֶל שֶׁהָיָה בִּימֵי מֹשֶׁה רַבֵּנוּ, שֶׁהָיָה מִשְׁקָלוֹ מֵאָה וְשִׁשִּׁים שְׂעוֹרָה.

והוא מוסיף פרטים בתורת המטבע: " סֶלַע הָיָה אַרְבָעָה דֵּינָרִין, וְהַדֵּינָר שֵׁשׁ מָעִין; וּמְעָה, הִיא הַנִּקְרֵאת בִּימֵי מֹשֶׁה רַבֵּנוּ גֵּרָה, וּמְעָה הָיְתָה שְׁנֵי פֻּנְדְּיוֹנִין; וּפֻנְדְּיוֹן שְׁנֵי אֵיסָרִין, וּפְרוּטָה אַחַת מִשְּׁמוֹנָה בְּאֵיסָר. נִמְצָא מִשְׁקַל הַמְּעָה, וְהִיא הַגֵּרָה, שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה שְׂעוֹרוֹת; וּמִשְׁקַל הָאֵיסָר אַרְבַּע שְׂעוֹרוֹת, וּמִשְׁקַל הַפְּרוּטָה חֲצִי שְׂעוֹרָה.

וְעוֹד מַטְבֵּעַ אַחֵר הָיָה שָׁם, שֶׁהָיָה מִשְׁקָלוֹ שְׁתֵּי סְלָעִים, וְהוּא הַנִּקְרָא דַּרְכּוֹן. וְאֵלּוּ הַמַּטְבֵּעוֹת כֻּלָּן שֶׁאָמַרְנוּ וּבֵאַרְנוּ מִשְׁקַל כָּל אֶחָד מֵהֶן, הֶן שֶׁמְּשַׁעֲרִין בָּהֶן בְּכָל מָקוֹם; וּכְבָר בֵּאַרְנוּם, כְּדֵי שֶׁלֹּא אֶהְיֶה צָרִיךְ לְפָרַשׁ מִשְׁקָלָם בְּכָל מָקוֹם.

ומסיים:"בִּזְמָן שֶׁהָיָה הַמַּטְבֵּעַ שֶׁלַּזְּמָן דַּרְכּוֹנוֹת, הָיָה כָּל אֶחָד וְאֶחָד נוֹתֵן בְּמַחֲצִית הַשֶּׁקֶל שֶׁלּוֹ סֶלַע; וּבִזְמָן שֶׁהָיָה הַמַּטְבֵּעַ סְלָעִים, הָיָה כָּל אִישׁ נוֹתֵן בְּמַחֲצִית הַשֶּׁקֶל שֶׁלּוֹ חֲצִי הַסֶּלַע, שְׁהוּא שְׁנֵי דֵּינָרִין; וּבִזְמָן שֶׁהָיָה הַמַּטְבֵּעַ חֲצִי הַסֶּלַע, הָיָה כָּל אֶחָד וְאֶחָד נוֹתֵן בְּמַחֲצִית הַשֶּׁקֶל אוֹתוֹ חֲצִי הַסֶּלַע. וּמֵעוֹלָם לֹא שָׁקְלוּ יִשְׂרָאֵל בְּמַחֲצִית הַשֶּׁקֶל, פָּחוּת מֵחֲצִי שֶׁקֶל שֶׁלַּתּוֹרָה."

חובת המצווהעריכה

הרמב"ם גם דן מי חייב במצווה:כּוֹהֲנִים לְוִיִּים וְיִשְׂרְאֵלִיִּים וְגֵרִים וַעֲבָדִים מְשֻׁחְרָרִים.. פטורים מהתשלום:נשים, עבדים וקטנים, " וְאִם נָתְנוּ - מְקַבְּלִין מֵהֶם." קָטָן שֶׁהִתְחִיל אָבִיו לִתֵּן עָלָיו מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל, שׁוּב אֵינוּ פּוֹסֵק, אֵלָא נוֹתֵן עָלָיו בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה, עַד שֶׁיַּגְדִּיל וְיִתֵּן עַל עַצְמוֹ. אֲבָל הַגּוֹיִים שֶׁנָּתְנוּ מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל, אֵין מְקַבְּלִין מֵהֶם.

המצווה בתוקפה רק " וּבִזְמָן שֶׁהַמִּקְדָּשׁ קַיָּם, נוֹתְנִין אֶת הַשְּׁקָלִים, בֵּין בָּאָרֶץ, בֵּין בְּחוּצָה לָאָרֶץ; וּבִזְמָן שְׁהוּא חָרֵב, אַפִלּוּ בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אֵינָן נוֹהֲגִין."

המועד להכרזה היה בְּאֶחָד בַּאֲדָר, מְשַׁמְּעִין עַל הַשְּׁקָלִים, כְּדֵי שֶׁיָּכִין כָּל אֶחָד וְאֶחָד מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל שֶׁלּוֹ, וְיִהְיֶה עֲתִיד לִתֵּן.

ואפילו נקבעו סדרי הגביה:

  • בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר בּוֹ, יֵשְׁבוּ הַשֻּׁלְחָנִיִּין בְּכָל מְדִינָה וּמְדִינָה, וְתוֹבְעִין בְּנַחַת; כָּל מִי שֶׁיִּתֵּן לָהֶם, יְקַבְּלוּ מִמֶּנּוּ, וּמִי שֶׁלֹּא נָתַן, אֵין כּוֹפִין אוֹתוֹ לִתֵּן.
  • בַּחֲמִשָּׁה וְעֶשְׂרִים בּוֹ, יֵשְׁבוּ בַּמִּקְדָּשׁ לִגְבּוֹת,
  • וּמִכָּאן וְאִלַּךְ, כּוֹפִין אֶת מִי שֶׁלֹּא נָתַן עַד שֶׁיִּתֵּן; וְכָל מִי שֶׁלֹּא יִתֵּן--מְמַשְׁכְּנִין אוֹתוֹ, וְלוֹקְחִין עֲבוֹטוֹ בְּעַל כָּרְחוֹ, וְאַפִלּוּ כְּסוּתוֹ.

אבל יש גם יוצאים מהכלל:" כָּל מִי שְׁאֵינוּ חַיָּב בַּשְּׁקָלִים--אַף עַל פִּי שֶׁדַּרְכּוֹ לִתֵּן, אוֹ הוּא עֲתִיד לִתֵּן--אֵין מְמַשְׁכְּנִין אוֹתוֹ. וְאֵין מְמַשְׁכְּנִין אֶת הַכּוֹהֲנִים לְעוֹלָם, מִפְּנֵי דַּרְכֵי שָׁלוֹם; אֵלָא כְּשֶׁיִּתְּנוּ, מְקַבְּלִין מֵהֶן, וְתוֹבְעִין אוֹתָן, עַד שֶׁיִּתְּנוּ."

זיהוי מחצית השקל נעשה לפי מטבעות עתיקים שנמצאו. על בסיסן גם מדינת ישראל הטביעה מטבעות.


מחצית השקל - כופר נפש על חטא העגל עריכה

הרב אביגדֹר הלוי נבנצל בשיעורו לפרשת השבוע פרשת משפטים כתב על מחצית השקל - לכפר על נפשותיכם על הרעיון הבא:
יש עוד כופר שאנו קוראים עליו השבוע בתורה, לא בספר הראשון (שקוראים בו את פרשת השבוע - פרשת משפטים) , אלא בספר השני: "כִּי תִשָּׂא אֶת רֹאשׁ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לִפְקֻדֵיהֶם, וְנָתְנוּ אִישׁ כֹּפֶר נַפְשׁוֹ לַה' בִּפְקֹד אֹתָם... מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ" (שמות ל, יב-יג). כופר זה, בזמן הבית, היה חייב בו כל אדם מישראל בכל שנה ושנה (עי' רמב"ם הלכ' שקלים פ"א ה"א), ומכסף זה היו קונים את קרבנות הציבור (עי' שם פ"ד ה"א). למה מכנה התורה תשלום זה בשם "כופר"? על מה הוא בא לכפר?

לפי אחד הפירושים בחז"ל, מחצית השקל באה לכפר על חטא העגל. בחז"ל מובא באמת, שגם כאן הכופר בא במקום משהו הרבה יותר גדול, שאין ביכולת האדם לעמוד בו. חז"ל אומרים: "כיון שאמר לו [הקב"ה למשה] 'וְנָתְנוּ אִישׁ כֹּפֶר נַפְשׁוֹ', אמר משה: מי יוכל ליתן כופר נפשו? עוֹר בְּעַד עוֹר וְכֹל אֲשֶׁר לָאִישׁ יִתֵּן בְּעַד נַפְשׁוֹ (איוב ב), ועדיין אינו מגיע... אמר לו הקב"ה: איני מבקש לפי כחי, אלא לפי כחן... נטל כמין מטבע של אש מתחת כסא הכבוד, והראה לו למשה: זֶה יִתְּנוּ - כזה יתנו" (במד"ר יב, ג). כלומר, הכופר היה צריך להיות באמת כל הון שבעולם, אלא שהקב"ה בחסדו אינו דורש זאת מאתנו, ומצוה עלינו לתת מחצית השקל בלבד, ולא יותר.

נשים פטורות מלתת מחצית השקל (רמב"ם הלכ' שקלים פ"א ה"ז). אם מחצית השקל באה בגלל חטא העגל, יתכן שהנשים פטורות ממצוה זו מפני שלא חטאו בחטא העגל (תנחומא, כי תשא יט - הובא במשנ"ב סי' תי"ז סק"ג). חשבתי עוד לומר, מדוע נקטה התורה לשון ארוכה, "זֶה יִתְּנוּ כָּל הָעֹבֵר עַל הַפְּקֻדִים, מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ, עֶשְׂרִים גֵּרָה הַשֶּׁקֶל, מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל תְּרוּמָה לה'"? אם השקל הוא עשרים גֵּרָה, היה אפשר לומר בקיצור: "זֶה יִתְּנוּ כָּל הָעֹבֵר עַל הַפְּקֻדִים, עֶשֶׂר גֵּרוֹת תְּרוּמָה לה'"! חשבתי, אולי מפני שאיש ואשה נחשבים לגוף אחד שלם. ממילא, היות והנשים לא חטאו בעגל, ורק הגברים חטאו בו, לכן כל בּ ית בישראל נותן רק מחצית השקל ולא שקל שלם, כי הנשים לא חטאו.

גם הפוסקים שכתבו לתת בזמן הזה זכר למחצית השקל, לא כתבו לתת עשר גּרוֹת, אלא מטבע של מחצית. הספרדים נותנים את השווי של מחצית השקל, אבל האשכנזים נותנים "מחצית מן המטבע הקבוע באותו מקום ובאותו זמן" (הגה' הרמ"א לשו"ע או"ח סי' תרצ"ד ס"א). אם המטבע הוא רובל, נותנים חצי רובל, ואם המטבע הוא דולר, נותנים חצי דולר. ההדגשה היא על המחצית, להרגיש שאדם הוא רק חצי מתוך השלם. צלם אלקים שלם הוא רק איש ואשה ביחד. עכ"פ, גם כאן אנו חייבים בכופר. מפני שאם על פגיעה בבשר ודם, שהוא רק צלם אלקים, התורה חייבה כופר (שור שהרג, וחובל לר"א), הרי על פגיעה בקב"ה בעצמו כביכול, כל שכן שצריך לתת כופר. אם אין סוף לפגיעה בצלם אלקים, כל שכן שאין סוף לפגיעה בקב"ה בעצמו, לכן התורה נתנה כופר על הפגיעה בקב"ה בחטא העגל.

ס"דבר מלכות" לשבוע פרשת משפטים ופרשת שקלים מובא:
בפרשת שקלים נאמר "זה יתנו גו' מחצית השקל גו' לכפר על נפשותיכם", ש"נתנו כל אחד מחצית השקל והן לקנות מהן קרבנות צבור של כל שנה ושנה" , ועל זֿה נאמר "לכפר על נפשותיכם", דהיינו , הכפרה על חטא העגל, כדאיתא בירושלמי ובמדרש .

חטא העגל היה חטא כללי, שפגע לא רק באותם אנשים שהשתתפו בכך, אלא גם שבט לוי, שלא השתתפו בחטא זה , ואפילו משה רבינו, שבשעת מעשה לא היה כלל באותן ד' אמות, והיינו, שלא היה אפילו בגדר ד"מי שיש בידו למחות כו'", מכל מֿקום, גם בו פגע החטא, כמו שכתוב 9 "לך רד", ואמרו רבותינו ז"ל  :"רד מגדולתך".

וכשם שחטא העגל היה ענין שבו נכשל כלל ישראל בתור שלימות של כלל , והיינו, שהיה זה קלקול כללי – לכן גם התיקון והכפרה על זֿה הוצרכו להיות על יֿדי ענין כללי, שכולם היו שוים בו , כיון שהיה זה ענין של כלל ישראל.

והביאור בזה בפרטיות יותר:
ידוע שחטא העגל היה באותו סוג כמו חטא עץ הדעת. על יֿדי חטא עץ הדעת ירדה זוהמא לעולם, ובשעת מתן תֿורה פסקה זוהמתן, ועל יֿדי חטא העגל חזרה . ומזה מובן, שיכולים להבין בבירור יותר את ענינו של חטא העגל, על יֿדי ההתבוננות במה התבטא חטא עץ הֿדעת, ובענינו של מתן תורה: בתחילת הבריאה – "עולם על מילואו נברא" , ו"עיקר שכינה בתחתונים היתה" . על יֿדי חטא עץ הֿדעת ירדה זוהמא לעולם, ובגלל זה לא היה העולם כלי לאלקות בגילוי. וכידוע, שהגם שקיימו האבות כל התורה עד שלא ניתנה , מכל מֿקום, לא היה קיום התורה קשור עם גשם העולם באופן פנימי, כיון שרוחניות וגשמיות היו רחוקים זה מזה – רוחניות לא היתה יכולה לבוא בגשמיות בפנימיות ובאופן של קליטה .

והחידוש דמתן תֿורה הוא – שבטלה הזוהמא, היינו, שנעשה זיכוך בעולם, ולכן יכולים תורה ומצוות להיות בדברים גשמיים בפנימיות, לעשות מהגשמיות כלי לאלקות. ואילו חטא העגל שב ועורר את הזוהמא של חטא עץ הֿדעת בכללות העולם.בוודאי נשאר החידוש דמתן תֿורה גם לאחרי חטא העגל , שהרי גם עכשיו ישנו חילוק בין בני ישראללאומות העולם, להבדיל. אצל בני ישראל, הרי גם עכשיו נשארו תורה ומצוות בגשמיות, שענינם הוא לחבר ולאחד גשמיות עם אלקות. אבל אף עֿל פֿי כֿן, חזרה מידה מסויימת של זוהמא, וזוהמא זו היא לא רק באנשים פרטיים וענינים פרטיים, אלא גם בכללות העולם.

על פֿי זֿה יובנו כמה דינים שהיו במחצית השקל  :

  1. הממון שנתן כל יחיד נעשה ממון ציבור. כל אחד נתן מממונו, אבל היה צריך ליתן באופן שיתבטל מתורת ממון יחיד, וגם לא שותפות של כמה יחידים, אלא ממון ציבור.
  2. בממון של מחצית השקל קנו קרבנות ציבור דוקא. הרמב"ם בהקדמתו לפירוש המשניות (סדר קדשים) מבאר, שישנם ארבעה סוגים של קרבנות:
    1. קרבנות ציבור - קרבנות שיש להם זמן קבוע, ומקריבים אותם בתור ציבור, כמו תמידין ומוספין.
    2. קרבן יחיד - קרבנות שאין להם זמן קבוע, וכל אחד מקריב אותם בתור יחיד.
    3. קרבן ציבור דומה לקרבן יחיד - קרבנות

שמקריבים אותם בתור ציבור, אבל אין להם זמן קבוע, כמו פר העלם דבר.

    1. קרבן יחיד דומה לקרבן ציבור - קרבנות שמקריבים אותם בתור יחיד, אבל יש להם זמן קבוע, כמו קרבן פסח.

קרבן יחיד, גם קרבן יחיד שדומה לקרבן ציבור – לא קנו מממון מחצית השקל. אודות קרבן ציבור שדומה לקרבן יחיד – יש פלוגתא , וההלכה היא שגם עבורם לא לקחו ממחצית השקל. אלא דוקא עבור קרבן ציבור ממש לקחו ממחצית השקל. והטעם הפנימי על שני הדינים: כיון שמחצית השקל היה ענין כללי – הוצרך להיות ממון ציבור, ושימש עבור קרבנות ציבור ממש. ומחצית השקל הוא התיקון על חטא העגל:
במחצית השקל נאמר "זה יתנו" – "זה" לשון גילוי, כמאמר רבותינו ז"ל : "כל אחד ואחד מראה באצבעו ואומר זה א לֿי".והיינו, שעל יֿדי מחצית השקל ועבודת הקרבנות - ובזמן הזה, על יֿדי עבודת התפילה שבמקום קרבנות תקנום – מבטלים את הזוהמא, וחוזרים וממשיכים גילוי אלקות בעולם 24 , כמו שהיה לפני החטא, ובאופן נעלה יותר, בביאת משיח צדקנו, במהרה בימינו.

המקור

מחצית השקל - לביטול גזרת המן הרשעעריכה

JUDAEA Half Sheke.jpg

חצי שקל מימי "המרד הגדול" שנת 67/68. כיתוב: - מצד אחד (ימין) "ירושלים הקדושה". מצד שני - האותיות "שב" שפירושם "השנה השנייה למרד", ומסביב -"חצי השקל" - ויקישיתוף תרם:cng

לפני שבוע, בשבת פרשת משפטים, קראנו את פרשת שקלים, בו מצווה כל אדם מישראל לתת מחצית השקל. הרב אביגדֹר הלוי נבנצל בשיעורו לפרשת השבוע פרשת משפטים כתב על מחצית השקל - לכפר על נפשותיכם ומלמד את הקשר בין מחצית השקל לבין חג הפורים:

הגמרא מביאה, למה ציותה התורה על מחצית השקל דווקא לקראת ר"ח אדר? אומרת הגמרא: "גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם, שעתיד המן לשקול שקלים על ישראל, ולומר: "וַעֲשֶׂרֶת אֲלָפִים כִּכַּר כֶּסֶף אֶשְׁקוֹל עַל יְדֵי עֹשֵׂי הַמְּלָאכָה לְהָבִיא אֶל גִּנְ זי הַמֶּלֶךְ " (אסתר ג, ט). לפיכך הקדים שקליהן לשקליו. והיינו דתנן: באחד באדר משמיעין על השקלים" (מגילה יג, ב). צריך את זכות מצות מחצית השקל שתגן עלינו מפני גזרת המן הרשע, לכן ציותה התורה על דבר זה דוקא בתקופה זו.

יש באחד הספרים, שכאשר אמר אחשורוש להמן "הַ כּסֶף נָתוּן לָ ך" (אסתר ג, יא), מה עשה המן עם הכסף? - נתן אותו לצדקה 6! למה? - כי גם הוא הבין, שבשביל להצליח במזימתו הוא זקוק לזכויות, כדי "לשחד" בהן את הקב"ה. הרי חז"ל אומרים, "כל מקום שנאמר (במגילה) 'לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ' - במלך אחשורוש הכתוב מדבר. וכל מקום שנאמר 'לַמֶּלֶךְ ' סתם - מְ שׁ מּשׁ קודש וחול" (אסת"ר ג, סוף י); ["חול", כתואר לַמלך אחשורוש, ו"קודש", לרמז למלך מלכי המלכים הקב"ה 7]. א"כ, כשהמן אומר "וַעֲשֶׂרֶת אֲלָפִים כִּכַּר כֶּסֶף אֶשְׁקוֹל... לְהָבִיא אֶל גִּנְזֵי הַמֶּלֶ ך" (אסתר ג, ט), כונתו היא גם לקב"ה. אם יתן לקב"ה עשרת אלפים ככר כסף, גם הקב"ה יתן לו ח"ו להשמיד את ישראל. לכן היה צורך להקדים את שקליהם של ישראל לשקלים של המן, כדי שלא יצליח במזימתו.

הגמרא אומרת, "אין לך אדם בישראל שאינו מחוייב [קרבן בכל רגע נתון, לכפר על עבירת] ע שׂה" שבידו (זבחים ז, א). אדם חייב כל רגע ורגע באהבת ה', ביראת ה', בדבקות בה', בתלמוד תורה, בעשית חסד, מי מאיתנו יכול לומר שלא ביטל מעולם את המצוות האלה? אין אדם שיכול לומר זאת. לכן, כל אחד מאיתנו חייב כופר לה', גם בימי המן וכן בכל שנה ושנה, בגלל עבירות שונות שיש בידו.

מטמון עוספיהעריכה

ראו ערך מורחב:מטמון עוספיה

מטמון עוספיה – נמצא בשנת 1960 על הר הכרמל. המטמון כולל 4,560 מטבעות שנטבעו בין השנים 126 לפנה"ס ושנת 66 לספירה. המטמון כולל שקלים צוריים ודינרים רומיים.

גדליה קדמון מחיספין דן על מהותו של המטמון בדף שבועי של אוניברסיטת בר אילן מחצית השקל - פענוח אפשרי של מטמון חוסייפה.

בשנת תש"ך (1960) נתגלו בעוספייה, היא חוסייפה העתיקה, שני כדים מלאים מטבעות כסף עתיקות, בהרכב הבא:[1]

  • כ- 3,400 שקלים צוריים
  • כ- 1,000 חצאי שקלים צוריים
  • 160 דינרים רומיים (מימי הקיסרים אוגוסטוס וטיבריוס)

התאריכים שעל המטבעות הם מן התקופה שבין שנת 40 לפנה"ס לשנת 53 לספירה, דהיינו מעט לפני חורבן בית שני


מחצית השקל לפי המטבעותעריכה


המטבעות שהיו נפוצות היו בעלי תבליטים שונים. אחד הטיפוסים :

  • מצד אחד - כתובת שקל ישראל - עם צנצנת ה"מן" (משוער).
  • מצד שני - אותיות ברורות - המובן פחות -"מטה אהרון הפורח"

תמחיר מחצית השקלעריכה

זכר למחצית השקל.jpg

קישורים חיצונייםעריכה

סיפורו של הרמב"ןעריכה

הרמב"ן כתב כי כאשר עלה לארץ ישראל, שומרוני הראה לו בעכו מטבע שאמור להיות "מחצית השקל". "שדה חמד" כתב ב: כללי הפוסקים סימן ה ו "ושיש אומרים שהרמב״ן מצאו בארן ישראל" המקור

לקריאה נוספתעריכה

  • זאב ח' ארליך (ז'אבו), "צנצנת המן" ב"שקלי גרליץ", מקור ראשון, 6 פברואר 2009

הערות שולייםעריכה

  1. הראשון (וכנראה גם היחיד עד כה) שפרסם את ממצאי המטמון וגם הציע כיוון לפתרון שאומץ במאמר זה, היה ליאו קדמן, במאמרו "מס בית המקדש ומטבעות המחזור בארץ ישראל לאור מטמונים שנתגלו לאחרונה", ידיעות נומיסמטיות לישראל , א (1962), עמ' 9 -11.

Ad blocker interference detected!


Wikia is a free-to-use site that makes money from advertising. We have a modified experience for viewers using ad blockers

Wikia is not accessible if you’ve made further modifications. Remove the custom ad blocker rule(s) and the page will load as expected.

ברחבי אתר Wikia

ויקי אקראית