FANDOM


ערך זה נכתב במקורו על-ידי דניאל ונטורה בויקיפדיה העברית

Miguel Strogoff, el Correo del Zar (1956)00:56

Miguel Strogoff, el Correo del Zar (1956)

Michel Strogoff(Nadia, la rencontre)05:47

Michel Strogoff(Nadia, la rencontre)

Michael srtogof02:00

Michael srtogof

Http www.youtube00:46

Http www.youtube.com watch?v=47Y1iiLKCe8

Michael strigoff 111

עטיפת הספר - תרגום לעברית - גיבורי הספר על גבע העטיפה

Michels001

עטיפת הספר - סטרוגוב יוצא לדרך

מִיכָ‏אֵל סְטְרוֹ‏גוֹ‏בצרפתית: Michel Strogoff) הוא שמו של רומן אשר חיבר ז'ול ורן בשנת 1876. הספר נחשב לאחד הספרים הטובים שלו. שלא בדומה לספרים אחרים, הספר אינו עוסק במדע בדיוני, אלה באירועים שיש להם בסיס היסטורי.

הרומן מתאר את מסעו של מיכאל סטרוגוב בשליחות הצאר אלכסנדר השני קיסר רוסיה (1818-1881) לאחיו "הדוכס הגדול" הנמצא בסכנה, 5.500 ק"מ מהבירה מוסקבה, בעיר אִירקוּ‏טְסְק עיר מרכזית בסיביר. השליחות בוצע בתקופה שבה החאן פֵאוֹ‏פָּ‏‏ר (Feofar) מלך הטטרים ניתק את הקשר בין רוסיה האירופאית לבין סיביר. מטרת השליחות של סטרוגוב הייתה להזהיר את אחיו של הצאר, הנמצא באירקוטסק - בירת מזרח סיביר - מפני בוגד, בשם אִיבָ‏ן אוֹ‏גַ‏רְיֶ‏ב. איבן, קולונל לשעבר בצבא הרוסי, עומד להגיע אליו, לכאורה כדי לסייע לו אך מטרתו האמיתית תהיה להסגירו לידי המורדים הטטרים. בדרך הוא פוגש את נַ‏דְיָ‏ה פדור, נערה מליטא בדרכה אל אביה הנמצא בגלות בבאירקוטסק. הוא מלווה בדרכו בשני עיתונאים כתבי שטח , שבאו לסקר את האירועים ברוסיה עבור ציבור הקוראים שלהם בצרפת ובאנגליה .

בדרך לסיביר - סטרוגוב, נדיה ואימו של סטרוגוב, הגרה באומסק שבדרך - נלקחים בשבי על ידי הטטרים. הם מגלים כי אחד ממנהיגי המורדים הוא איבן אוגריב. איבן, אשר מגלה את מטרת שליחותו של סטרוגוב מעמיד אותו למשפט בתור בוגד ולפי החוק האיסלמי הוא נידון להתעוור. פסק הדין מוצא לפועל וסטרוגוב מוצא עצמו חסר אונים בידי נדיה, המחליטה להמשיך ולטפל בו. הם מצליחים לברוח מהשבי ומגיעים אחרי תלאות רבות לאירקוטסק. אוגריב מגיע לעיר, מתחזה בתור סטרוגוב ומתכנן את הסגרת העיר לטטרים. ברגע האחרון, 2:00 בלילה, מגיעים סטרוגוב ונדיה לעיר. הם חושפים את הבוגד המתחזה, אוגריב, ושניהם הורגים אותו. במהלך המאבק מסתבר כי למעשה סטרוגוב לא עיוור. קרתה תופעה מיוחדת במינה.

נדיה מגלה כי אביה קבל חנינה, ארגן חיל מצב מקרב הגולים ונטל חלק חשוב בהגנת העיר. סטרוגוב ונדיה נישאים. בדרכם חזרה לרוסיה האירופאית הם עוברים ב[[אומסק] ומקבלים את ברכת אימו של סטרוגוב.

מסלול השליחות של סטרוגובעריכה

נסיעתו של סטרוגוב בוצעה בשלבים הבאים:

  • חציית הרי אורל עם מרכבת ה"טַ‏רַ‏נְטָ‏ס" עד יקטרינבורג במורדות המזרחיים של ההרים. משם לנוֹ‏בוֹ‏-זֶ‏מְסְק המשך בערבות סיביר לאִישִים (Ichim) ובואכה אומסק שהוא כבר בתחום השליטה של המורדים הטטרים. בקוֹ‏לִיבָּ‏‏ן הוא נופל בשבי -סה"כ 1,900 ק"מ.
Michels002

רוסיה האירופאית עד הרי אורל

Michels003

בסיביר

העלילהעריכה

Michels004

הצאר, במדי חיל הפרשים, מקבל את ההודעה על ניתוק הקשר הטלגרפי עם אחיו

Michels008

סטרוגוב מוצג בפני הצאר

Michels012

נדיה ברכבת

פרטי עלילה ("ספוילרים") מופיעים בהמשך

תחילת העלילה בנשף בארמון הצאר. אלכסנדר השני מופיע במדי קצין של פרשי חיל המשמר, האהובים עליו, נהנה מהנשף הזוהר, המסנוור, מלא הוד, תפארת והדר (Ce fut un éblouissement). במהלכו הוא מקבל הודעה כי נותק הקשר הטלגרפי עם אחיו, "הדוכס הגדול" בבירת סיביר . המורדים הטטרים הרסו את עמודי הטלגרף שבדרך. לצאר נמסר כי סרן לשעבר בצבא הרוסי, איבן אוגריב, מתכנן להגיע לאחיו, להציע לו את שרותו וכאשר יזכה באימונו יסגירו לידי הטטרים. הדוכס ואנשיו בבירת סיביר אינם מכירים את אוגריב. בהעדר טלגרף, הצאר מחליט לבחור בשליח שיודיע לאחיו על הסכנה הצפויה לו. עליו יהיה לעבור את המרחק של 5,500 ק"מ בין מוסקבה במהירות האפשרית, כדי שיקדים את בואו של המתחזה לאירקוטסק. וכל זה מבלי שתחשף זהותו, של השליח הנבחר מיכאל סטרוגוב, אחרת, הטטרים שכבר שולטים על חלק מהדרך עלולים לפגוע בו ואז לא יוכל למסור לדוכס את אגרת ההזהרה מפני הבוגד המתחזה. סרן סטרוגוב הוא יליד סיביר, נמנה על יחידה מובחרת של שליחי הצאר, מכיר היטב את הדרך לסיביר - אימו עדין גרה שם - ויודע את שפות העמים השוכנים בדרך ואת מנהגיהם,

המסלול לסיביר ארך בדרך כלל בארבע עד חמישה שבועות, שליח מהיר היה מצליח לעשות אותו ב-18 יום. הוא יעשה את הדרך ב-79 יום. סטרוגוב צוייד בתעודת מסע רגילה, על שמו של סוחר באירקוטסק. התעודה הקנתה לו רשות לקחת סוסי דואר ובשעת הצורך גם לצרף בני לוויה. תוספת אחת הייתה ךתעודה שהוענקה לו: תוקפה לא יפוג גם יוטלו הגבלות על נסיעת נתינים רוסיים.

חלק ראשון: ברוסיה האירופיתעריכה

ב-16 ביולי הגיע סטרוגוב לתחנת הרכבת במוסקבה והחל בנסיעתו. נוסעי הרכבת היו ברובם סוחרים בדרכם אל היריד בניז'ני נובגורוד. המלחמה לא הדאיגה אותם, אלה רק עד כמה שעיסקיהם ייפגעו ממנה. באחת התחנות עלתה לרכבת נערה בת שש-עשרה בעלת ראש נחמד, חזותה סלבית בכל טהרתו, יפה מאד, שערה צהבהב-זהוב גלש שופע , מבטה רך כקטיפה ותמירה [2] - היא נדיה - גבורת הספר. סטרוגוב יושב מולה בקרון הרכבת ומייד נחלץ להגן עליה מפני נוסע טרדן. בהמשך הדרך הוא ישמע ממנה שהוא נוסעת, גם לאירקוטסק, אל אביה הרופא, שהוגלה לעיר זו. ביעד הרכבת, בעיר ניז'ני נובגורוד הם נתקלים בגזירה חדשה של מושל העיר: תושבי רוסיה, הנמצאים בעיר, לא רשאיים לצאת אותה אם דרכם הוא לסיביר. בידו סטרוגוב רשיון מיוחד לנסיעה - בכל מקרה ועם בני לוויה. הוא מחליט להציג את נדיה בתור אחותו ואז היא ממשיכה בדרכה לאביה. החשד ששליחותו של סטרוגוב תחשף פוחת, שכן עתה "אח" ו"אחות" נוסעים ל"אבא".

ביריד שהיה בעיר סטרוגוב נפגש עם ה"אוייב" (עדין אינו יודע שזה הוא). הוא מתישב על ספסל ונגש אליו אחד: "מאותם הצוענים שפוגשים בכל הירידים ולא נעים להיות בקרבתם". אשתו של הצועני קוראת לו בלשון מונגולית - סיבירית להכנס הביתה. סטרוגוב זוכר את הקולות למחרת על אוניית הקיטור הוא יזהה את קולם של בני הזוג, שיהיה מצויים במקום נסתר ממנו, האומרים זה לזה: "השליח יצא ממוסקבה לאירקוטסק". עכשיו הוא יודע שדבר שליחותו נודע ועליו להיות יותר זהיר. כאשר הוא יורד הוא מבחין כי בני הזוג נמנים על להקת צוענים. להקה, אשר קל לה לנוע בדרך ולשמש מרגלים לאוייבי הצאר. הגבר, אובריב, "משתדל להתחמק ממבטים" - תופעה שאינה אופיינית לבני הלוויה שלו הצוענים. במקביל נדמה היה לסטרוגוב כי בת זוגתו הצליחה "לקלוט" אותו במבטה.

חלק שני: חציית הרי אורלעריכה

Michels020

אוגריב, סנגר - הצועניה היפה, להקת הצועניות וסטרוגוב צופה בהם - על האונייה - בדרך ליעד

Michels037

האימא מזהה את סטרוגוב באומסק - הוא לא מגיב להתפרצותה, כדי שלא יזהו אותו - אך זה לא עוזר - יש מי שמלשין

Michels046

סטרוגוב נופל בשבי הטטרים

סטרוגוב סיים מסע של 1,493 ק"מ בטריטוריה ידידותית ותרבותית. ב-18 ביולי, יומיים אחרי צאתו ממוסקבה, החל החלק הקשה במסעו חציית הרי אורל. עמו "אחותו" נדיה וצמודים אליו "כתבי-השטח" - ז'וליבה ובלאנוט - אשר לכאורה הסכימו על שיתוף פעולה. ובאותו מסלול נוסעים גם ה"צועני" הוא אוגריב וזוגתו סֵנְגָ‏ר, בת שלושים, שחומת עור, תמירה, זקופת קומה, בעלת עיניים נהדרות ושיער זהבהב ובעלת עמידה גאה ומרשימה [3] ולהקת צוענים. בעיר פרם עמדו לרשותו האפשרותיות להשתמש ב"טֶ‏לֶ‏גה" (telga) (קרון פתוח על ארבע אופנים, לא נֹ‏ח לנסיעה אך קל לתיקון) או - ב"טַ‏רַ‏נְטָ‏ס" (Tarantass )(בעלת יותר שיווי משקל, עם גגון ולא מתפרקת בקלות). לנוחיות נדיה הוא בוחר בטרנטס ואילו הצמד הצרפתי עולה על טלגה. הטלגה תתפרק בדרך לשנים: החצי הקידמי של הטלגה יימשיך עם הרָ‏כַ‏ב בנסיעה . הוא לא יחוש כי החלק האחורי נותק ממנו ונשאר בערבות הקרח. סטרוגוב אשר ישמע את זעקותיהם, מבין השלגים, יציל אותם. לאחר שהם אוספים את העיתונאים שנשכחו בשטח. סטרוגוב נתקל בדב רעב, משסע אותו באומנות סיבירית, כך שהפרווה נשארה ללא פגע. הם מגיעים ליעדם. העיתונאים נדהמים מחוצפתו של הרַ‏כָ‏ב הרוסי הוא דורש מהם את דמי הכיס המגיעים לו. העובדה שהם נותרו בדרך, לא הייתה מענינו.

סטרוגוב ונדיה ממשיכים בדרכם, נוסעים יומם ולילה ללא הפסקה ומגיעים לעיר יֶ‏קַ‏טֶ‏רִינְבּ‏וּ‏רְג (Ekaterenburg)[4], מהעבר השני של הרי אורל, מרחק של 350 ק"מ בהרים תחת מטר שלג וסופה חזקה. הם ממשיכים בדרכם בערבה שוממה. שרותי הדואר והמברקה עדיין עובדים. הם מצליחים להחליף סוסים ורכב בכל תחנה.
אחרי העיירה נוֹ‏בוֹ‏ זֶ‏מְסְק (Novo-Zaimskoë) מתחילה הערבה הסיבירית - מדבר רחב ידים מכוסה עשב. באִישִים (Ichim) הם מגיעים לתחנת דואר שבה יש רק שלושה סוסים. בין שני הנוסעים שהגיעו לתחנה מתפתח ריב על הזכות להחליף את הסוסים. סטוגרוב נסוג מפני הנוסע השני, "זקן לחיים אדמוני", המחזיק בידו שוט ([5]. הוא החליט כי עדיף לסגת מאשר לשלוף את הנשר שברשותו ולגלות את זהותו.

ממתין ליום המחרת ומקבל סוסים רעננים. הוא יצא לדרך ונודע לו כי הטטרים כבר בשטח. הם עוברים את נהר במעבורת. בנהר הם נתקלים בסירה עם חיילים טטרים, המטביעים את המעבורת בנהר. הכל במטרה להקשות על התגבורת הרוסית שבדרך את ההתקדמות לפנים סיביר. סטרוגוב ונדיה ניצלים מטביעה ומגיעים לעירו של סטרוגוב אומסק [6], הכבושה בידי הטטרים, בו נמצאת אימו של סטרוגוב, מרתה. היא מזהה את בנה במקום פומבי, היכן שהוא הסתובב. הוא לא הגיב לחיבוקיה וטוען כי היא החליפה את זהותו וכל זאת במטרה למנוע את חשיפתו. אך המידע על הפגישה הגיע לאוגריב ואימו נאסרת עד אשר תמסור פרטים על בנה.(אוגריב יודע את שמו של השליח אך לא יודע איך הוא נראה).

סטרוגוב מצליח לעזוב את אומסק ב-29 ביולי. הוא כבר עשה את מחצית הדרך ממוסקבה עד לאירקוטסק. נותרו לו עוד עשרה ימים להגיע ליעדו . עדין יכול להקדים את אוגריב בדרכו לסיביר המזרחית ולמסור את האגרת לאחי הצאר. אבל הוא לא יודע כי אימו שבויה בידי אוגריב.הוא ממשיך את דרכו עם סוסו. הוא דואג לשמור עליו מכל משמר, כולל מהיתושים הרבים בשטח. הוא עובר את ביצות בַּ‏‏רַ‏בָּ‏‏ה, הקשות למעבר גם לטטרים. ובכל זאת הם גילה כי הצליחו לפגוע ביישובים שבדרך. תמרות עשן עולות מכל כפר וכפר וגוויות של בני אדם פזורים לאורך כל הדרך. הוא מבחין בנכונות האימרה: "במקום שעובר טורקי לא צומח העשב מחדש". עברו כבר 21 יום מצאתו ממוסקבה ועדין נותרו לו 1,600 ק"מ לעבור.

לפי פקודת אוגריב, פלוגת טטרים שבאה מאומסק עוקבת אחריו. בחניית הלילה הוא מאזין לשיחתם ושומע כי אימו נפלה בשבי ותפקידם לתפוס אותו בטרם יתקדם למטרתו, עיר הדוכס הגדול, אירקוטסק . הוא גם שומע את פרטי תוכנית הלחימה של הטטרים. סטרוגוב מחליט להחיש את צעדיו. הוא מגיע לנהר הַ‏אוֹ‏ב. הוא עוקף את העיר טומסק הכבושה. מגיע למבנה של תחנת טלגרף בקוֹ‏לִיבָּ‏‏ן שעדין פועל ונופל בשבי הטטרים, יחד עם שני העיתונאיים הנמצאים במהלך משלוח מברקים למערכות שלהן. ( סוף החלק הראשון של הספר)

חלק שלישי: בשבי הטטריםעריכה

Michels055

אוגריב מענה את אימו של סטרוגוב כדי שתגלה את זהותו - סטרוגוב צופה באימו ועדין מתאפק מלהגיב

Michels064

כולם בקִיבִּ‏יטְקָ‏ה


סטרוגוב, אימו ונדיה שבויים במחנה הטטרים. נדיה תומכת באימא הזקנה ומסייעת לה. הם לא יודעים כי סטרוגוב נמצא אף הוא במחנה. הוא עדין לא נחשף ונותר שבוי אלמוני. אוגריב והחאן פיאופר מתכננים להמשיך בדרכם ולכבוש את אירקוטסק - בירת מחוזות המזרח של סיביר - שהיא כעת מבודדת מכל קשר עם אירופה. אחיו של הצאר אירקוטסק, הדוכס הגדול, עומד להיות בן ערובה שלהם באמצעותו הם יסחטו את הצאר ואת רוסיה כולה .


השבויים יחד עם הצבא מובלים לעיר טומסק. בדרך הם חונים ליד הנהר. במקרה, סטרוגוב, אימו ונדיה, נפגשים. סנגר הצועניה מבחינה במפגש אבל היא לא מצליחה לזהות את סטרוגוב. היא מוסרת על כך לאוגריב, היודע כי בידי סטרוגוב אגרת חשובה לדוכס הגדול. אוגריב מחליט לענות את אימו עד שהיא תגלה מי הוא מבין השבויים הוא בנה. אימו מוכת, ואז סטרוגוב מזנק על מנת להגן עליה, בכך הוא גוזר את גורלו. אוגריב מוציא ממנו את האגרת מהצאר. סטרוגוב עומד למשפט האמיר הבוכרי באשמת "בגידה". הוא נשפט לפי חוקי הקוראן : " ועיניו לא תוספנה לראות את הדברים שעל פני האדמה". התליין מוציא חרב מלובנת מגחלי אש, והלהב המלובנת, האדומה, עוברת לפני העיניים של סטרוגוב. נדיה מחליטה כי מעתה היא תהיה "כלבו הנאמן של העיוור". היא מבטיחה לו כי לא תעזוב אותו לעולם. הם נמלטים ממחנה הטטרים ויוצאים בדרכם ליעד, לאירקוטסק. המטרה להגיע אל ה"דוכס הגדול" לפני אוגרוב. את המידע החשוב ניתן למסור לו גם ללא האגרת ביד.


אוגרוב מתעקב ימים אחדים, עקב המערכה עם כוחות חדשים שהגיעו מרוסיה. רק אחרי שיגבור עליהם הוא יימשיך ליעדו, אירקוטסק. מתקיים מרוץ, כאשר אוגרוב המחזיק בכיסו את האגרת של הצאר ואינו חושש מתוצאות המרוץ. סטרוגוב ונדיה חוששים כי לא יספיקו להגיע לפניו. בלית ברירה, הם צועדים רגלית. מתמזל מזלם, סטרוגוב שומע כי מאחוריו מתקרבת עגלה - קִיבִּ‏יטְקָ‏ה - ואיש צעיר נוהג בה וכך היה. הוא אוסף אותם וכולם ממשיכים לדרכם ברכב.


הם מגיעים לעיר קְרסַ‏נוֹ‏יֵרְסְק, הנטושה לחלוטין מתושביה. זו הייתה פקודתו של הצאר במטרה להשאיר "אדמה חרוכה" למורדים הטטרים שיגיעו לעיר. המכשול הבא שעמד בפניהם היה המעבר על נהר היֶ‏נִיסֵיי. הרוסים במנוסתם לקחו עימם את הסירות המשמשות למעבר בנהר. סטרוגוב בתושייתו בונה רפסודה מנאדות חלב שמצא. הנאדות משתמשים כמצופים והם עוברים את הנהר יחד עם הקיביטקה. הם מקווים כי הטטרים שבעקבותם לא יצליחו לעבור את הנהר. עוד 500 ק"מ ליעד.


ארנב חוצה לפני העגלה וזה סימן לא טוב. ואכן, הם רואים מרחוק עשן עולה מכל ישוב. מסתבר כי הטטרים כבר לפניהם. הם נופלים בשבי חיל חלוץ טטרי הלוקח אותם לנִיזְ'נִי אוּ‏דִינְסְק (Ulan-Ude). סטרוגוב מגלה שחיל החלוץ הוא אחד משלושת הכוחות שבדרך לאירקוטסק. בלילה סטרוגוב ונדיה חופשיים וממשיכים בדרכם. נהג רכבם הצעיר נדון למוות, בטביעה בבוץ - כמנהג הטטרים - לאחר שניסה להגן על כבודה של נדיה. הם מגיעים לימת באיקל, עולים על רפסודה בה פליטים רוסים וגם שני העיתונאיים. בלילה הם שטים בנהר האנגרה, המלא בקרחונים מבינהם הם צופים בדמויות שחורות מתקרבות, מסתבר כי להקות זאבים המחפשת טרף אורבת להם בין הקרחונים . סטרוגוב עם סכינו הצליח למנוע מהם להתקרב. הם קרבים לעיר אירקוטסק, עולים על קרחון צף ונכנסים העיירה, תמו 5,500 ק"מ של מסע ב-79 יום.

חלק רביעי: הנצחוןעריכה

Michels081

המתחזה בפני הדוכס

Michels086

אוגריב מת

Michels088

סטרוגוב ונדיה נישאים


יותר מחודשיים וחצי עברו מאז שמיכאל סטרוגוב יצא ממוסקבה עד ש"השליח של הצאר" התייצב בפני "הדוכס הגדול" בארמונו באירקוטסק. המשימה הושלמה. אבל השליח שהופיעה בארמון הדוכס היה, איבן אוגריב, המתחזה. הוא הגיש לדוכס את המגילה מהצאר ובה כתוב כי שם השליח הוא מיכאל סטרוגוב, מבין הרצים המיוחדים של הצאר, וזה האדם העומד בפניו. עומד להגיע לדוכס מתחזה סטרוגוב ששמו האמיתי הוא איבן אוגריב. היות ובעיר לא הכירו את שניהם הרי לאוגריב לא הייתה בעיה להתחזות בתור סטרוגוב. הוא מסר לדוכס דיווח מלא על מהלך השיחה עם הצאר, תאר לפניו את שדות הקרב שעבר בדרך, הגזים בכוחם של הטטרים 400,000 חיילים ומיעט בכוחה של התגבורת הרוסית שבדרך 50,000 חיילים והציע לדוכס את שירותיו. אוגריב השתכן בחצר הדוכס ומייד יצא לבחון את עמדות הצבא. הוא כבר החליט כי השער המרכזי יפתח בפני הטטרים ושלח פתק לסנגר ובה המועד בו יוכלו לחדור לעיר ולכובשה: בלילה שבין ה-5 וה-6 באוקטובר בשעה 2:00 לפנות בוקר.


אוגריב פוגש את וסילי פידור, אביה של נדיה השואל בשלום בתו שאמורה הייתה לעבור את אותה הדרך. אוגריב מספר את האמת , הוא אינו זוכר אותה. פידור, ו-500 הגולים לסיביר, אשר עימו, משכנעים את הדוכס בנאמנותם. הוא מעניק להם חנינה והם מקימים חיל מיוחד בהנהגתו שיהיה ראשון בהגנת העיר. בינתיים גם מגיע לאירקוטסק בשורה טובה: הצבא הרוסי מתקרב. הנהר בין העיר לבין הצבא הטטרי עדין מלא קרחונים ומונע את צליחת הטטרים. חלק מהנהר מוצף בנפט וברגע המתאים הטטרין יעלו אותו באש ויגרמו לשריפת העיר. המורדים יכנסו לעיר דרך היבשה ויעברו את השער המרכזי שישאר ללא הגנה, אחרי פעולות הסחה שיגרמו לרוסים להעביר את כחותיהם לאזורים אחרים של העיר.

שעה 2:00 בלילה הגיעה. אוגריב משליך מחלון חדרו בארמון הדוכס מטלית דלוקה באש והנהר כולו עולה בלהבות. וזה האות לטטרים להתחיל בהתקפת הסחה משני צידי העיר. בסיומה הוא אמור הכוח המרכזי להכנס העיירה דרך השער המרכזי. לחדרו בארמון נכנסת במרוצה אישה פרועת שער. אוגריב קורא לה בשם סנגר אך אדמונית השער משיבה לו שהיא נדיה. היא חושפת את זהותו האמיתית והוא עומד להרגה. מהדלת מופיע סטרוגוב, מציל את נדיה, נאבק עם אוגריב, המכריז: "הוא רואה", "הוא רואה". סטרוגוב מכריע את אוגריב והדטכס נכנס לחדר מוצא כי המתחזה מת. סטרוגוב ונדיה מספרים לו על ההתחזות ועל המזימה. מסתבר שכאשר הנהר עלה באש, סטרוגוב ונדיה עדין היו בנהר, אך כבר בשערי העיר. הם מיהרו לבית הדוכס וסגרו את החשבון עם איבן אוגריב.


הדוכס מפגיש את נדיה עם אביה, וסילי פידור, מפקד כוחות הגולים שנשאר להגן על שער העיר ובכך לא איפשר לאוייב להכנס לעיר. הצבא הרוסי הגיע לאירקוטסק והעיר שוחררה. סטרוגוב ביקש מפידור את ידה של בתו, נדיה. טקס הנישואין התקיים בכנסיה של העיר. בחתונה היו גם העיתונאיים שדיוחו על האירוע ועל הנס הרפואי: ברזל מלובן לא הרס את רישתית של עין. הזוג הנשוי נסע לאירופה דרך אומסק, שם פגשו את אימו של סטרוגוב. וסילי פידור השתקע ב סנט פטרסבורג ומיכאל סטרוגוב עלה למישרה בכירה בקיסרות הרוסית.

מלאכת הקורספונדנטעריכה

Michels032

סטרוגוב מוכה, נדיה תומכת בו, אוגריב מכה בשוט - ו"כתבי-השטח" ומנהל הדואר צופים במחזה

Michels051

ז'וליבה ובלאונט מציגים את תעודותיהם בפני אוגריב במחנה השבויים ומשתחררים

ז'ול ורן מקדיש בספר תשומת לב רבה לתאור מלאכתו של כתב שטח (Correspondent) בעיתון.כבר בתחילת הספר מוצגים ההכתבים שילוו את סטרוגוב במהלך מסעו. ז'ול ורן מפליא בתאור מלאכתם. הוא מציג אותם כבר בתחילת הספר, בנשף בארמון הצאר: הראשון, אַ‏לְסִיד ז'וֹ‏לֶ‏יבֶ‏ה, נהג לספר לסובביו כי הוא מתכתב עם "דודניתו מדְלֶ‏ן", כך שאף אחד לא יזהה את שמות העיתונים אותם הוא משרת. והשני, אנגלי - גנטלמן אדמוני,‏ שמו הַ‏רִי בְּ‏לַ‏אוּ‏נְט, בשרות הדיילי טלגרף. שניהם בעלי "חוש ריח מיוחד לגילוי החדשות הסודיות ביותר". [7]

הסופר שואל את עצמו: "כיצד, באיזה דרך מתוחכמת ידעו שני האנשים אלה מה שאישים אחרים חשובים לא שיערו אפילו ? הוא מגיע למסקנה שיש להם "חוש נוסף": הצרפתי הוא בעל מנגנון ראייה משוכלל מאוד עם רשתית רגישה ואילו האנגלי ערוך להקשיב ולשמוע. "כאשר פגעו צלילי קולו של אדם מסויים במנגון השמיעה שלו שוב לא שכח את הקול".

ז'ול ורן ממחיש גם את שיטת הדיווח שלהם. הם נוסעים ברכבת ולמעשה אין הם נתקבלים באירוע חדש. אבל בכל זאת עליהם לספק מידע לקוראים והם כותבים בפנקסיהם:
ז'וליבה הצרפתי כתב: "הנוסעים זהירים ושומרים על שתיקה. בענין מדיניות קשה לדובבם". הסופר מעט לועג לו, שכן הסיבה להתנהגות הנוסעים הייתה שהוא פנה אליהם בשאלות רבות. הם שתקו כי סברו שהוא מרגל.
בלאטונט הבריטי, הממעיט לדבר והרבה להקשיב, בנוכחותו הנוסעים דווקא הרבו לדבר ולכן הוא כותב: "הנוסעים מודאגים מאוד, מדברים אך ורק על המלחמה. והם מדברים בחופשיות - תופעה מדהימה בין הוולגה והויסלה".
שני קורספונדנט נמצאים באותו קרון רכבת, עם אותם נוסעים, באותו זמן והדיווחים שונים מקצה לקצה.
הבריטי שראה רק את החלק השמאלי של מסלול הנסיעה מסכם בהחלטיות: "ארץ הררית בין מוסקבה לוולדמיר". ז'ול ורן מביא לתשומת לב הקורא כי העיתונאי לא הבחין כי :"צד הימין של המסילה הוא כולו מישורים ארוכים! "

והתחרות בינהם נמשכת . הם יורדים לחוף וחוזרים לאוניה: הצרפתי אומר הברקתי את הידיעה על צו המושל בשעה 10:17, השני משיב לו אני עעיתי זאת כבר בשעה 10:12. וכך הלאה כל הדרך.

חוש ההומור לא נעדר מהצמד. כאשר הרָ‏כַ‏ב הרוסי נוטש אותם בהרי אורל לאחר שעגלתם נשברה לשניים, מחליט ז'וליבה להוסיף למילון הרוסי: טלנה - עגלה רוסית בעלת ארבע אופנים בצאתה ושנים בהגיעה".

הם מגיעים למוקד הקרבות בין הטטרים לבין הרוסים. מגלים מבנה של תחנת טלגרף (בקוֹ‏לִיבָּ‏‏ן] שעדין פועל. בלאונט הזריז מכתיב מייד מברק המתאר את הנעשה בשדה המערכה. מסיים את הדיווח המלחמתי, אך לא נותן לכתב הבריטי לשלוח מברק. הוא מתחיל לשדר פסוקים מספר בראשית. העיקר שהמתחרה לא יצליח להעביר ידיעות למערכת שלו. בינתיים הוא ממתין לידיעות נוספות מהשטח. בין כה וכה, הטטרים נכנסים למבנה ולוקחים בשבי שני העיתונאיים.

והנה הדיווחים האחרונים שלהם מהמקום: ז'וליבה: "פגז פגע בתחנה, מצפים לעוד".[8]

הוא מחליט לעשות טובה לחברו ושולח מברק נוסף:" הרי בלאונט, כתב הדיילי טלגרף" נפצע מרסיס ונפל לידי" [9]

אבל הסקופ כבר לא עובר. פקיד המברקה מודיע: "אדונים, הקו נותק" (Monsieur, le fil est brisé)

היבטים מדעייםעריכה

כמו בכל ספריו, גם בספר זה עוסק ז'ול ורן בסוגיות מדעיות. בספר זה הוא דן בתחומי ההישרדות, מדעי ההתנהגות, גאוגרפיה, ביולוגיה ואפילו רפואה. חלק מהתצפיות או מהחידושים הם, עד היום, בגדר פרי דמיונו של מחבר הספר. בספר זה האספקים המדעיים הם:

  • הבקיאים בחכמת הפרצוף - פיזיוננומיה - Physiognomist - "שנים או שלושה מן הפוליטיקאיים הממולחים הללו - שנעשו בשל מקצועם, בקיעים בחכמת הפרצוף - יכלו להבחין אמנם באי אלה סימני דאגה על פני מארחם, דאגה שסיבתה נעלמה מהם" (פרק ראשון).
  • האם לעיתונאיים יש "חוש נוסף" - מנגנון ראייה משוכלל מאוד עם רשתית רגישה ומנגנון שמיעה כזה שכאשר פוגעים בו צלילי קולו של אדם מסויים הוא לא שוכח את הקול (פרק ראשון).
  • המים הם משכך הכאבים היעיל ביותר לטיפול בפצעים- קובע ז'וליבה. לרופאים נדרשו ששת אלפי שנה להגיע למסקנה זו. (חלק שני, פרק ראשון)
  • היה עיוור או לא - ז'ול ורן קובע כי מדובר בתופעה אנושית פשוטה. "נהר" של דמעות מעיניו של סטרוגוב התאדה בשל הלהב המלובן שהועבר מול עיניו. שכבת האדים שנוצרה חצצה בין החרב המלובנת לבין האישונים והיה בה לבטל את השפעת החום. והוא מוסיף, גם פועל יציקה אחרי שהוא מעביר ידו במים יכול להעבירה דרך קילוח של מתכת רותחת. ( חלק שני, פרק 15)

הערות שוליים עריכה

  1. בגוגל ארת(Google Earth) אפשר לראות כי זה המרחק המשוער
  2. התאור של הסופר בצרפתית:
    Cette jeune fille devait avoir de seize à dix-sept ans. Sa tête, véritablement charmante, présentait le type slave dans toute sa pureté, – type un peu sévère, qui la destinait à devenir plutôt belle que jolie, lorsque quelques années de plus auraient fixé définitivement ses traits. D’une sorte de fanchon qui la coiffait s’échappaient à profusion des cheveux d’un blond doré. Ses yeux étaient bruns avec un regard velouté d’une douceur infinie. Son nez droit se rattachait à ses joues, un peu maigres et pâles, par des ailes légèrement mobiles. Sa bouche était finement dessinée, mais il semblait qu’elle eût, depuis longtemps, désappris de sourire
    .
  3. ובצרפתית: Près de lui, la tsigane Sangarre, femme de trente ans, brune de peau, grande, bien campée, les yeux magnifiques, les cheveux dorés, se tenait dans une pose superbe.
  4. העיר נמצאת באורל המרכזית במורדות המזרחיים על גדות הנהר איסט, יובלו של הנהר טובול, שהוא יובלו של אירטיש
  5. בהמשך יתברר לנו כי הוא לא אחר מאשר אוגריב
  6. באימפריה הרוסית היא הייתה מקום מושבו של מושל מערב סיביר, ומאוחר יותר של מושל ערבת סיביר
  7. כבר במהלך הנשף הם הספיקו לדווח לקוראיהם את תוכן המידע הסודי שנמסר לצאר
  8. Obus de six a lait sauter la muraille du poste télégraphique. En attendons quelques autres du même calibre

  9. Harry Blount, correspondant du Daily Telegraph, tombe à mon côté, frappé d’un éclat de mitraille

    .

תרגומים לעברית עריכה

  • מיכאל סטרוגוב , יצחק ליב ברוך, אמנות, תל אביב, 1930.
  • מיכאל סטרוגוף , רפאל אלגד, יהושע צ׳צ׳יק, תל אביב, 1957.
  • מיכאל סטרוגוב , עדינה בסון, כתר, ירושלים, 1981.
  • מיכאיל סטרוגוב, אביטל ענבר, מועדון קוראי מעריב, תל אביב, 1987.

קישורים חיצוניים עריכה

האתר: אוסף צבי הראל הודות ז'ול ורן, לזכרו של בנו "גלעד הראל"

Ad blocker interference detected!


Wikia is a free-to-use site that makes money from advertising. We have a modified experience for viewers using ad blockers

Wikia is not accessible if you’ve made further modifications. Remove the custom ad blocker rule(s) and the page will load as expected.

ברחבי אתר Wikia

ויקי אקראית