Wikia

Ventura Daniel Wiki

מכות מצרים

הערות0
6,285דפים באתר זה
The Ten Plagues in Sixty Seconds01:07

The Ten Plagues in Sixty Seconds

עשרת מכות מצריים- פרויקט לפסח01:54

עשרת מכות מצריים- פרויקט לפסח

עשר מכות בששים שניות

ילדותי אבל חמוד

BExo1231Dore TheEgyptiansUrgeMosesToDepart

"וַיִּקְרָא לְמשֶׁה וּלְאַהֲרֹן לַיְלָה וַיֹּאמֶר קוּמוּ צְּאוּ מִתּוֹךְ עַמִּי גַּם-אַתֶּם גַּם-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּלְכוּ עִבְדוּ אֶת-ה' כְּדַבֶּרְכֶם) (ספר שמות, י"ב, ל"ט) - תחריט של גוסטב דורא

מכות מצרים הן "עשרת המכות" - הפגעים שנגף בהם הקב"ה את המצרים כדי להכריחם לשלח משם את בני ישראל. כאשר באה המכה, פרעה הבטיח לשלוח את ישראל מארצו. כאשר רפתה המכה ובאה הרווחה, הוא התחרט.

משכם של המכות הוא שנים עשר חודש, לפי המשנה:" אף הוא אמר חמישה דברים של שנים שנים עשר חודש. משפט דור המבול, שנים עשר חודש; משפט איוב, שנים עשר חודש; משפט המצריים, שנים עשר חודש [1]. מכת הברד נחלה בחודש אדר, המועד שבו השעורה - אביב והחיטה -אפילה.

לפי מדרש רבה, כל מכה ארכה חודש ימים. בניסן היה מעמד הסנה, משה התעקב במצרים שלושה חודשים ומכת הדם החלה בחודש תמוז. המכה התשיעית הייתה באדר ומכת הבכורות בחודש ניסן.

מדרש לקח טוב אשר חובר על ידי על ידי טוביה בר אליעזר, סבור אחרת. לדעתו, כל מכה ארכה שבוע ימים, חוץ ממכת החושך, שארכה רק שלושה ימים.המדרש לומד זאת ממכת הדם שארכה שבעה ימים, ומכאן :"אף כל אחת ואחת (מהמכות) שבעת ימים". והוא מסכם כי המכות החלו בחודש שבט, החלו המצרים ללקות , ולכן החודש נקרא "שבט" - שבו נשבטו המצריים. ראש חודש שבט עד ט"ו בניסן היו עשרה שבועות - שבוע לכל מכה.

אשמת פרעהעריכה

Moses and Aaron before Pharaoh

משה ואהרון לפני פרעה - Benjamin West - המוזיאון הבריטי - ויקישיתוף

Martin, John - The Seventh Plague - 1823

המכה השביעית: אש וברד - ציור:Martin,_John 1823 - המקור:ויקישיתוף

אפשר להבחין בין חמשת המכות הראשונות שנאמר בהן:"וְלֹא שָׁת לִבּוֹ גַּם לָזֹאת" [2] לבין חמשת המכות האחרונות שנאמר בהן:"וַיְחַזֵּק ה' אֶת-לֵב פַּרְעֹה" [3]. עד אז העקשנות הייתה של פרעה, לאחר חמש המכות הראשונות לכאורה הקב"ה תורם לעקשנות שלו. [4].

והרמב"ן מרחיב את הדיון בשאלה בעקבות מדרש רבה [5] : "גילה לו שהוא עתיד לחזק את לבו בעבור לעשות בו הדין, תחת שהעבידם בעבודה קשה." ועוד שם [6] :" כי אני הכבדתי את לבו [7]):" אמר רבי יוחנן: מכאן פתחון פה למינין לומר לא הייתה ממנו שיעשה תשובה. אמר רבי שמעון בן לקיש: ייסתם פיהם של מינין, אלא אם ללצים הוא יליץ [8] , מתרה בו פעם ראשונה ושניה ושלישית ואינו חוזר בו והוא נועל בו דלת מן התשובה כדי לפרוע ממנו מה שחטא. כך פרעה הרשע, כיון ששגר הקב"ה אצלו חמש פעמים ולא השגיח על דבריו, אמר לו הקב"ה אתה הקשית את עורפך והכבדת את לבך, הריני מוסיף לך טומאה על טומאתך"

והנה פירשו בשאלה אשר ישאלו הכל, אם השם הקשה את לבו מה פשעו? ויש בו שני טעמים ושניהם אמת.

  • האחד, כי פרעה ברשעו אשר עשה לישראל רעות גדולות חנם, נתחייב למנוע ממנו דרכי תשובה, כאשר באו בזה פסוקים רבים בתורה ובכתובים, ולפי מעשיו הראשונים נדון.
  • והטעם השני, כי היו חצי המכות עליו בפשעו, כי לא נאמר בהן רק ויחזק לב פרעה להלן [9], ויכבד פרעה את לבו [10] . הנה לא רצה לשלחם לכבוד השם, אבל כאשר גברו המכות עליו ונלאה לסבול אותם, רך לבו והיה נמלך לשלחם מכובד המכות, לא לעשות רצון בוראו. ואז הקשה השם את רוחו ואמץ את לבבו למען ספר שמו, כעניין שכתוב והתגדלתי והתקדשתי ונודעתי לעיני גויים רבים וגו' ref> >יחזקאל לח כג</ </ref . וכך נאמר בספר משלי:"פַּלְגֵי-מַיִם לֶב-מֶלֶךְ בְּיַד-ה' עַל-כָּל-אֲשֶׁר יַחְפֹּץ יַטֶּנּוּ [11] . רבינו יונה מגירונדי מפרש שאמנם למלך יש כח רב - "להמית ולהחיות להרע ולהיטיב" -אבל ץפקידו של הקב"ה "שלא יטה רע לעשות גזרת השם יתברך". ולכן הוא מטה את לב המלך כמו שהאדם יטה פלגי מים לכל מקום שיש בהם צורך". כך שאם הובד ליבו של פרעה, הרי סימן לכך שבדבר היה דרוש על מנת שיבוא את עונשו או בלשון הכתוב בראשית פרשת בא:"

וַיֹּאמֶר ה' אֶל-משֶׁה בֹּא אֶל-פַּרְעֹה כִּי-אֲנִי הִכְבַּדְתִּי אֶת-לִבּוֹ וְאֶת-לֵב עֲבָדָיו לְמַעַן שִׁתִי אֹתֹתַי אֵלֶּה בְּקִרְבּוֹ. וּלְמַעַן תְּסַפֵּר בְּאָזְנֵי בִנְךָ וּבֶן-בִּנְךָ אֵת אֲשֶׁר הִתְעַלַּלְתִּי בְּמִצְרַיִם וְאֶת-אֹתֹתַי אֲשֶׁר-שַׂמְתִּי בָם וִידַעְתֶּם כִּי-אֲנִי ה'[12]

מכות מצרים לפי המקראעריכה

המכה המקור הבקשה המכה התוצאההתגובה
דָם ז', י"ז-כ"ד "שַׁלַּח אֶת-עַמִּי וְיַעַבְדֻנִי בַּמִּדְבָּר" "הַמַּיִם אֲשֶׁר בַּיְאֹר וְנֶהֶפְכוּ לְדָם" "כִּי לֹא יָכְלוּ לִשְׁתֹּת מִמֵּימֵי הַיְאֹר""וְלֹא-שָׁת לִבּוֹ גַּם-לָזֹאת"
צְפַרְדְּעִים ז', כ"ו-כ"ט
ח', א'-י"א
"שַׁלַּח אֶת-עַמִּי וְיַעַבְדֻנִי" "נֹגֵף אֶת-כָּל-גְּבוּלְךָ בַּצְפַרְדְּעִים" "וַתִּבְאַשׁ הָאָרֶץ""וְהַכְבֵּד אֶת-לִבּוֹ
כִנִּם ח' י"ב-י"ט (אין) "וַיַּךְ אֶת-עֲפַר הָאָרֶץ וַתְּהִי הַכִּנָּם" "הָיָה כִנִּים בְּכָל-אֶרֶץ מִצְרָיִם""אֶצְבַּע אֱלֹהִים הִוא"
עָרֹב ח', ט"ז-כ"ח " שַׁלַּח עַמִּי וְיַעַבְדֻנִי" הִנְנִי מַשְׁלִיחַ בְּךָ וּבַעֲבָדֶיךָ וּבְעַמְּךָ וּבְבָתֶּיךָ אֶת-הֶעָרֹב "וַיָּבֹא עָרֹב כָּבֵד בֵּיתָה פַרְעֹה וּבֵית עֲבָדָיו וּבְכָל-אֶרֶץ מִצְרַיִם תִּשָּׁחֵת הָאָרֶץ מִפְּנֵי הֶעָרֹב
אך לא בארץ גושן
מייד:"לְכוּ זִבְחוּ לֵאלֹהֵיכֶם בָּאָרֶץ"
אך בהמשך:"וַיַּכְבֵּד פַּרְעֹה אֶת-לִבּוֹ גַּם בַּפַּעַם הַזֹּאת וְלֹא שִׁלַּח אֶת-הָעָם"
דֶּבֶר ט', א'-ז' "שַׁלַּח אֶת-עַמִּי וְיַעַבְדֻנִי" "בְּמִקְנְךָ אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה בַּסּוּסִים בַּחֲמֹרִים בַּגְּמַלִּים בַּבָּקָר וּבַצֹּאן דֶּבֶר כָּבֵד מְאֹד" "וַיָּמָת כֹּל מִקְנֵה מִצְרָיִם"
וְהִנֵּה לֹא-מֵת מִמִּקְנֵה יִשְׂרָאֵל עַד-אֶחָד
"וַיִּכְבַּד לֵב פַּרְעֹה וְלֹא שִׁלַּח אֶת-הָעָם"
שְׁחִין ט',ח'-י"ב (אין ) "וַיִּקְחוּ אֶת-פִּיחַ הַכִּבְשָׁן ...וַיִּזְרֹק אֹתוֹ משֶׁה הַשָּׁמָיְמָה "שְׁחִין אֲבַעְבֻּעֹת פֹּרֵחַ בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה"" וַיְחַזֵּק ה' אֶת-לֵב פַּרְעֹה וְלֹא שָׁמַע אֲלֵהֶם "
בָּרָד ט', י"ג-ל"ה "שַׁלַּח אֶת-עַמִּי וְיַעַבְדֻנִי"" וַיְהִי בָרָד וְאֵשׁ מִתְלַקַּחַת בְּתוֹךְ הַבָּרָד כָּבֵד מְאֹד"
"'רַק בְּאֶרֶץ גּשֶׁן אֲשֶׁר-שָׁם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא הָיָה בָּרָד"
"וְהַפִּשְׁתָּה וְהַשְּׂעֹרָה נֻכָּתָה כִּי הַשְּׂעֹרָה אָבִיב וְהַפִּשְׁתָּה גִּבְעֹל""וַיֶּחֱזַק לֵב פַּרְעֹה וְלֹא שִׁלַּח אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל "
אַרְבֶּה י',ג'-כ' "עַד-מָתַי מֵאַנְתָּ לֵעָנֹת מִפָּנָי שַׁלַּח עַמִּי וְיַעַבְדֻנִי" "וַיַּעַל הָאַרְבֶּה עַל כָּל-אֶרֶץ מִצְרַיִם "וַיֹּאכַל אֶת-כָּל-עֵשֶׂב הָאָרֶץ וְאֵת כָּל-פְּרִי הָעֵץ אֲשֶׁר הוֹתִיר הַבָּרָד וְלֹא-נוֹתַר כָּל-יֶרֶק בָּעֵץ וּבְעֵשֶׂב הַשָּׂדֶה בְּכָל-אֶרֶץ מִצְרָיִם""...ְהַעְתִּירוּ לַה' אֱלֹהֵיכֶם וְיָסֵר מֵעָלַי רַק אֶת-הַמָּוֶת הַזֶּה"
חשֶׁךְ ',,כ"א, כ"ג (אין) "וְיָמֵשׁ חשֶׁךְ" "וּלְכָל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הָיָה אוֹר בְּמוֹשְׁבֹתָם"" לְכוּ עִבְדוּ אֶת-יְהֹוָה רַק צֹאנְכֶם וּבְקַרְכֶם יֻצָּג גַּם-טַפְּכֶם יֵלֵךְ עִמָּכֶם"
וּמֵת כָּל-בְּכוֹר פרקים י"א-י"ב "כֵּן דִּבַּרְתָּ לֹא-אֹסִף עוֹד רְאוֹת פָּנֶיךָ" " וַיְהִי בַּחֲצִי הַלַּיְלָה וַיהוָֹה הִכָּה כָל-בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם " " וַיְהִי בַּחֲצִי הַלַּיְלָה וַיהוָֹה הִכָּה כָל-בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם "קוּמוּ צְּאוּ מִתּוֹךְ עַמִּי גַּם-אַתֶּם גַּם-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּלְכוּ עִבְדוּ אֶת-יְהוָֹה כְּדַבֶּרְכֶם - סוף

דְּצַ"ךְ עַדַ"שׁ בְּאַחַ"בעריכה

בהגדה של פסח נאמר:"רַבִּי יְהוּדָה הָיָה נותֵן בָּהֶם סִמָּנִים: דְּצַ"ךְ עַדַ"שׁ בְּאַחַ"ב".

מדרש רבה מסביר שהקב"ה אמר למשה רבינו:"לך והפרע ממנו" (מפרעה). שאל משה איך ? והתשובה באה: "אביא עליו עשר מכות". וכאשר נתן לו את המטה לפי רבי יהודה "המטה משקל ארבעים סאה היה ושל סנפרינון (אבן יקרה) היה ועשר מכות חקוקות עליו נוטריקון דצ"ך עד"ש באח"ב אמר לו הקדוש ברוך הוא בטכסיס הזה הבא עליו את המכות."

מדרש "לקח טוב" מסביר גם את הסימנים של רבי יהודה ואומר על ד"ה ויחזק את לב פרעה - "ודע כי מכת הכנים בלא התראה הביאה הקב"ה עליהם. וכן השחין והחשך...חשבתי בלבי לומר על אלו השלושה למה הן בלא התראה, כי על השנים היה התראה ועל השלישי לא היה מתרה בו כסימנו של ר' יהודה "דצ"ך עד"ש באח"ב".

הכלי יקר מסביר כי כל קבוצה מ"דצ"כ עד"ש באח"ב" באה למטרה שונה.

קבוצת המכות המטרה המכה כיצד מבוטא במכה
דצ"כ דם מציאות השי"ת המכה נגד היאור - אלוהי מצרים
דצ"כ צפרדע מציאות השי"ת יוצאים מהיאור - אלוהי מצרים, מקדשים את השי"ת בכניסתם לתנורים.
דצ"כ כינים מציאות השי"ת החרטומים מודים - "אצבע אלקים היא".
עד"ש ערוב השגחה פרטית הפליה - אינם נכנסים בארץ גושן
עד"ש דבר השגחה פרטית הפליה - רק במקנה המצרים ולא בישראל
עד"ש שחין השגחה פרטית קודם בחרטומים
באח"ב ברד יחוד השי"ת "למען תדע כי אין כמוני בכל הארץ", ענני הברד מסתירים את השמש - אלוהי מצרים
באח"ב ארבה יחוד השי"ת הארבה מסתיר את השמש - אלוהי מצרים
באח"ב חושך יחוד השי"ת לא רואים את השמש - אלוהי מצרים
באח"ב בכורות יחוד השי"ת בחצות הלילה, כשאין שמש - אלוהי מצרים, קרבן פסח מטלה - אלוהי מצרים.

סדר המכות המופיע בתהילים עריכה

סדר המכות בפרשתו שונה מהסדר המופיע בספר תהילים:[13]

  • וַיַּהֲפֹךְ לְדָם יְאֹרֵיהֶם וְנוֹזְלֵיהֶם בַּל-יִשְׁתָּיוּן - דם
  • יְשַׁלַּח בָּהֶם עָרֹב וַיֹּאכְלֵם וּצְפַרְדֵּעַ וַתַּשְׁחִיתֵם. - ערוב וצפרדע
  • וַיִּתֵּן לֶחָסִיל יְבוּלָם וִיגִיעָם לָאַרְבֶּה. - ארבה
  • יַהֲרֹג בַּבָּרָד גַּפְנָם וְשִׁקְמוֹתָם בַּחֲנָמַל. וַיַּסְגֵּר לַבָּרָד בְּעִירָם וּמִקְנֵיהֶם לָרְשָׁפִים. - ברד
  • יְשַׁלַּח-בָּם חֲרוֹן אַפּוֹ עֶבְרָה וָזַעַם וְצָרָה מִשְׁלַחַת מַלְאֲכֵי רָעִים.נ יְפַלֵּס נָתִיב לְאַפּוֹ לֹא-חָשַׂךְ מִמָּוֶת נַפְשָׁם וְחַיָּתָם לַדֶּבֶר הִסְגִּיר. - חשך
  • וַיַּךְ כָּל-בְּכוֹר בְּמִצְרָיִם רֵאשִׁית אוֹנִים בְּאָהֳלֵי-חָם. - מכת הבכורות

רבי אברהם אבן עזרא מסביר למה יש שינוי בסדר ולמה ההשמטות:"הזכיר ערוב תחלה כי היתה קשה ממכת הצפרדע, או פירושו וצפרדע כבר השחיתה אותם, כמו: וירם תולעים ויבאש ולא הזכיר, מכת כנים גם מכת שחין גם מכת חשך גם מכת דבר, בעבור שנמלטו בני אדם ובעבור היות מכת דם ראשונה למכות הזכירה, גם צורך גדול יש למים".

אשר לפסוק:"יְשַׁלַּח-בָּם חֲרוֹן אַפּוֹ ..." - מציין אבן עזרא את ההשפעה הרבה שהייה למכת הברד ולמעשה הפסוק מביע את ההתרשמות ממנה:"רמז לרוב פחדם ממכת הברד כאשר הזכיר כל מגפותי אל לבך והלא תראה לא הודה פרעם לעולם לאמר: אני ועמי הרשעים, רק במכה הזאת והנה דימה אלה המגפות לעברת השם, ומשלחת מלאכי רעים בעבור האש כמו עושה מלאכיו רוחות משרתיו אש לוהט "

"סדר טבעי וסדר השגחתי"עריכה

פרשן המקרא רבי יצחק אברבנאל כתב על "סדר טבעי וסדר השגחתי" במכות מצרים.

  • חמש המכות הראשונות בעלות "יסודות כבדים": דם וצפרדע שנבעו ממים וכנים, ערוב ודבר - מעפר הארץ.
  • המכות הבאות היו מ"יסודות קלים":אויר ואש - השחין שנעשה מאש מפיח הכבשן, הברד שגם הוא יסודו באש, הארבה המעופף באויר, חושך שנגרם בשל "עובי" האויר שמנע כניסת קרני השמש ומכת הבכורות - לפי גירסת הפרשן - נגרם בשל "אויר מעופש ומכלה רחם".

וכן הוא הציג את הסדר הטבעי: קודם מי היאור התעפשו מדם, עיפוש המים גרם למות הצפרדעים. עיפוש המים והחי במים הביא לכך שהתפשט לעפר הארץ וכך יתפתחו הכנים. מהם יצאו שרצים ורמשים וחיות רעות - זה הערוב. עשב השדה נפעו והבהמות מתו. העיפוש גרם לשחין - ההוא מחלת האבעבועות. מהעיפוש עלו אדים שיצרו עשן והוא הברד, אחר הברד החזק הגיעו הרוחות עם הארבה. רוח הים החזקה שהחזירה את הארבה המדברה, יצרה אדים שגרמו לחושך. האויר העכור גרם למוות הבכורות.

ה"סדר ההשגחתי" הו מידה כנגד מידה:

  1. היאור היה מלא דם ילדים יהודים ולכן הוכה בדם.
  2. צעקת הצפרדעים הזכירה את צעקת בנות ישראל על זריקת בניהם ליאור .
  3. בני ישראל עמלו בחומר ולבנים מעפר הארץ - מאותו עפר יצאו הכנים.
  4. המצרים היו נכנסים לבתי ישראליים וחומסים את הבנים - כך עשו הערוב (החיות) בבתי המצריים.
  5. המצרים גזלו את הצאן והבקר - על כך הוכו הבהמות שלהם במכת הדבר.
  6. המצרים כינו את בני ישראל טמאים - המצרים הוכו בשחין וקבלו חזות של טמאים.
  7. המצרים היכו את בני ישראל באבנים ואגרופים - הברד שנפל על המצרים הייתה לו השפעה דומה.
  8. המצרים גזלו את פרי האדמה מהיהודים - בא הארבה וגזל מהם את יבול האדמה.
  9. הגלות הייתה לבני ישראל כחושך - עכשיו החושך היה של המצרים וליהודים היה אור.
  10. ישראל היו ל"בני בכורח ישראל" - בכורות מצרים הוכו.

רבי יצחק אברבנאל הביא הסברים נוספים ל"מידה כנגד מידה" שנקט הקב"ה.

מספר המכותעריכה

מדרש "לקח טוב" מחשב את מספר המכות שקבלו המצרים לפי תחילת הפסוק וסופן:"כה אמר ה'.. עד כה" . והוא כתב " כ"ה כ"ה ב' פעמים - הרי חמישים - אלו חמישים מכות שלקו במצרים. כמה לקו באצבע: עשר מכות. אמור מעתה במצרים לקו חמישים מכות ועל הים מאתים וחמישים מכות ] לפי שכל מכה ומכה שהביא הקב"ה הייתה של חמש מכות, שנאמר:" ישלח בםחרון אפו, עברה ,וזעם ומשלחת מלאכים רעים [14]

בהגדה של פסח מוצג מניית מספר המכות על אותו מקור:

רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר: מִנַּיִן אַתָּה אוֹמֵר שֶׁלָקוּ הַמִּצְרִים בְּמִצְרַים עֶשֶׂר מַכּוֹת וְעַל הַיָם לָקוּ חֲמִשִּׁים מַכּוֹת? בְּמִצְרַים מַה הוּא אוֹמֵר? וַיֹאמְרוּ הַחַרְטֻמִּים אֶל פַּרְעֹה: אֶצְבַּע אֱלֹהִים הִוא, וְעַל הַיָּם מה הוּא אוֹמֵר? וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת הַיָד הַגְּדֹלָה אֲשֶׁר עָשָׂה יי בְּמִצְרַים, וַיִּירְאוּ הָעָם אֶת יי, וַיַּאֲמִינוּ בַּיי וּבְמשֶׁה עַבְדוֹ. כַּמָה לָקוּ בְאֶצְבַּע? עֶשֶׂר מַכּוֹת. אֱמוֹר מֵעַתָּה: בְּמִצְרַים לָקוּ עֶשֶׂר מַכּוֹת וְעַל הַיָּם לָקוּ חֲמִשִּׁים מַכּוֹת.

רַבִּי אֱלִיעֶזֲר אוֹמֵר: מִנַּיִן שֶׁכָּל מַכָּה וּמַכָּה שֶׁהֵבִיא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל הַמִּצְרִים בְּמִצְרַיִם הָיְתָה שֶׁל אַרְבַּע מַכּוֹת? שֶׁנֶּאֱמַר: יְשַׁלַּח בָּם חֲרוֹן אַפּוֹ, עֶבְרָה וָזַעַם וְצָרָה, מִשְׁלַחַת מַלְאֲכֵי רָעִים. עֶבְרָה - אַחַת, וָזַעַם - שְׁתַּיִם, וְִצָרָה - שָׁלשׁ, מִשְׁלַחַת מַלְאֲכֵי רָעִים - אַרְבַּע. אֱמוֹר מֵעַתָּה: בְּמִצְרַים לָקוּ אַרְבָּעִים מַכּוֹת וְעַל הַיָּם לָקוּ מָאתַיִם מַכּוֹת.

רַבִּי עֲקִיבֶא אוֹמֵר: מִנַּיִן שֶׁכָּל מַכָּה ומַכָּה שהֵביִא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא על הַמִּצְרִים בְּמִצְרַים הָיְתָה שֶׁל חָמֵשׁ מַכּוֹת? שֶׁנֶּאֱמַר: יְִשַׁלַּח בָּם חֲרוֹן אַפּוֹ, עֶבְרָה וָזַעַם וְצָרָה, מִשְׁלַחַת מַלְאֲכֵי רָעִים. חֲרוֹן אַפּוֹ- אַחַת, עֶבְרָה - שְׁתַּיִם, וָזַעַם - שָׁלושׁ, וְצָרָה - אַרְבַּע, מִשְׁלַחַת מַלְאֲכֵי רָעִים - חָמֵשׁ. אֱמוֹר מֵעַתָּה: בְּמִצְרַים לָקוּ חֲמִשִּׁים מַכּוֹת וְעַל הַיָּם לָקוּ חֲמִשִּׁים וּמָאתַיִם מַכּוֹת.

מידה כנגד מידהעריכה

אוצר ישראל מצטט מפרשים המצביעים על כך שמכות מצרים נבחרו בסדר שנקבע וכן במטרה להצביע על "מידה כנגד מידה". המצריים לקו תחילה בדם, היות ופרעה ומצרים עבדו ל"יאור". אמר הקב"ה:"אכה אלוהו תחילה ואחר-כך עמו, משל הדיוט הוא מחי אלהיא ויבעתון כומריא [15]. דהיינו, אם אתה רוצה לבעוט באל שלהם הכה המה שהם מעריכים בו.

ןמידה כנגד מידה, על כך נאמר במסכת סוטה [16] "דאמר רבי אלעזר: מאי דכתיב [17]: "עתה ידעתי כי גדול ה' מכל האלקים" כי בדבר אשר זדו עליהם? - בקדירה שבישלו [18] - בה נתבשלו. במה חשבו מצרים להפרע מהם, בו נפרע המקום (מכילתא).

  • פרעה ציווה להשליך את הילדים ליאור - הם נאבדו במיםף כאשר היה לדם (רש"י)
  • צפרדעים, למה בא עליהם ? אמרו לישראל צאו והביאו לנו שקצים ורמשים ונשחק בחן..[19].

תכסיס מלחמהעריכה

ר לוי בר זכריה בשם ר' ברכיה מוצא דרך מיוחדת במינה להציג את מכות מצרים בתור תכסיסי מלחמה:

  1. בתחילה סכר אמת מים שלהם דם
  2. הביא עליהם משמיעי קולות - צפרדעים
  3. ירב עליהם חיצים - כנים
  4. הביא לגיונות של חיות - ערוב
  5. הביא עליהם דורמסיות - דבר
  6. רמה בהם נפט - שחין
  7. השליל אבני בליסטראות - ברד
  8. העמיד עליהם כובשים - ארבה
  9. הבשן בפילקיות - חשך
  10. הוציא מהם כל גדול והרגו - מכת הבכורות

[20]

עדות למכות מצריםעריכה

פפירוס איפוור: מתאר את מכות מצרים? - קשה להאמין שלא

התוכן (לפי הויקיפדיה העברית):מצרים מתוארת בפפירוס במצב של אנרכיה וכאוס - אסונות טבע, הפיכת מעמדות, מרד העבדים באדוניהם, תקופה שבה הכול בוזזים, שודדים ורוצחים. העשירים נעשו עניים, העניים עשירים, ומלחמה, מגיפות, רעב ומוות נמצאים בכל מקום. הנשים הפכו לעקרות ואינן מסוגלות להרות. אנשים נקברים בנהר. המדבר מתפשט במצרים, יישובים נהרסים, פראים באים מבחוץ להתיישב במצרים, והמלך נלקח ביד עניים. סממן של ההתרסקות הוא הקינה על כך שמשרתים עוזבים את שירותם ונוהגים במרדנות. בשל כך ובשל הצהרות כגון "הנהר נעשה לדם", "אין למצוא פירות, גם לא ירק", "אבוי, בני הנסיכים הוטחו אל הקירות. אבוי בני הנסיכים הושלכו לרחובות", "בכל מקום נמצא קובר אחיו באדמה", "אנחות מלאו את הארץ, אנחות, קינה ומספד" היו שפירשו את המסמך כמתאר את מכות מצרים ויציאת מצרים המופיעות בתנ"ך, והוא מצוטט לרוב על ידי ארגונים דתיים שונים כהוכחה לתיאור התנ"כי [21][22]. לקריאת הערך במלואו הקש בקישור בשורה הראשונה

הערות שולייםעריכה

  1. מסכת עדויות ,ב',',
  2. ז',כ"ג
  3. ט',י"ב
  4. אוצר ישראל ערך:מכות מצרים
  5. שמות רבה ה',ו'
  6. י"ג, ד'
  7. להלן י' א'
  8. ספר משלי ג' ל"ד
  9. פסוק יג, כב, ח טו
  10. להלן ח כח, ט ז
  11. משלי כ"א, א'
  12. י', א,-ב,
  13. מ"ה נ"א
  14. לקח טוב שמות ז' י"ז
  15. מדרש רבה שמות מ'ח'
  16. י"א א'
  17. שמות יח,יא
  18. (לשון ויזד יעקב נזיד (בראשית כה,כט))
  19. ילקוט >שמות מ קפ"ב- מובא באוצר ישראל ערך מכות מצרים עמוד 212
  20. לפי אוצר ישראל, שם, פסיקתא רבתי פי"ז הוצאת פרידמאן פ:מ, ע"ב
  21. George Konig. "Evidence for the exodus". Christian Internet Forum (accessed 8 Nov 2005).
  22. Mordechai Becher. "The Ten Plagues - Live From Egypt". Ohr Somayach (accessed 8 Nov 2005).

הערות שוליים עריכה

ברחבי אתר Wikia

ויקי אקראית