Fandom

Ventura Daniel Wiki

מכרות נחושת תמנע

7,344דפים באתר זה
Add New Page
הערות0 Share

קטעים בערך הזה מבוססים על ערכים מקבילים בוויקיפדיה העברית

The old mine a Timna.jpg

מפעל הנחושת שהיה בתמנע בשנת 1980 - צילם:דניאל ונטורה

1Timna the mine.jpg

"המכרה הפתוח" בתמנע בשנת 1980 - צילם:דניאל ונטורה

רבקה מתמנע.jpg

המשאית להובלת העפרת הנחושת מהמכרות - 1980


חברת מכרות נחושת תמנע בע"מ הוקמה בשנת 1954 כחברת בת של החברה הממשלתית "מחצבי ישראל", לשם כריית נחושת בבקעת תמנע.

כריית נחושת התקיימה בבקעת תמנע כבר בעת העתיקה (ראו הרחבה בערך בקעת תמנע).

פעילות כריית הנחושת התחדשה לאחר קום המדינה, וב-1951 הוקמו מכרות חדשים על בסיס כלכלי. בשנת 1959 החלה כרייה מסחרית של הנחושת, בעשרה מכרות פתוחים ותת-קרקעיים, באמצעות ציוד מכני כבד.

בבסיס המכרות הפתוחים נחשפו סלעים של תצורת תמנע. במכרות נחפרו יותר מ-50 ק"מ של מנהרות תת-קרקעיות, במספר מפלסים המסתעפים מאחד המכרות הפתוחים. הקצה הדרומי של המכרה חובר לפיר שירות אנכי דרכו הועלתה העפרה ממעבה האדמה. המנהרות היו רחבות דיין לתנועת כלי רכב. כיום, בעקבות סגירת המפעל והפסקת שאיבת המים, מוצף המכרה התת-קרקעי ברובו במי תהום.

המכרות סיפקו בזמן הפעלתם 1.1 מיליון טון עפרה לשנה. היקף היצוא הגיע ל-16,000 טון בשנה. בשנות השישים והשבעים עבדו במכרות תמנע כ-1,000 איש. בתקופה זו שימש המפעל מקור פרנסה חשוב לתושבי אילת ומנוף לפיתוח העיר. ב-1976 נסגרו מכרות הנחושת לראשונה, עקב הפסדים תפעוליים שנבעו מירידת מחירי הנחושת בעולם. ב-1980 נעשה ניסיון לחדש את הפקת הנחושת, ולהוסיף לכך גם את הפקת המנגן. הניסיון לא עלה יפה ופעילות הכרייה נפסקה סופית ב-1984.

באמצע שנות השמונים ענף הנחושת היה מצוי בקשיים. וב-1983 נפסקה כריית הנחושת בתמנע. שאול אייזנברג רכש את המכרות באמצעות חברת כור ומכר אותם ל"חברה לישראל" שבבעלות האחים עופר. המכרות נוהלו על ידי "כימיקלים לישראל שהיא חברת בת של החברה לישראל.

בשנת 1997 מכרה חברת כימיקלים לישראל את המפעל לדי.או. אחזקות הישראלית שווייצרית, שבבעלות משותפת של מרבית עובדי מכרות נחושת תמנע ושל שותף אסטרטגי חברת אולשק ושות' מיחזור בע"מ. החברה הקימה בשטח המכרות מפעל קטן שעוסק במיחזור נחושת לשם הפקה של התרכובת נחושת גופרתית שמשמשת לחיטוי בחקלאות ולהעשרת מזון לבקר ובמיחזור אלומיניום לאבקת אלומיניום.

מאז ינואר 2002 עלה מחיר הנחושת ביותר מפי 3. ובשנת 2004 שכרה חברת אהמסה פלדות ישראל, השייכת לחברת אהמסה המקסיקנית, חלק משטח המכרות ומבנים במקום, לשם חידוש כריית הנחושת במכרה התת-קרקעי, באמצעות חברת הבת ערבה מיינס. תוך כוונה לחכור בהמשך את השטח ממינהל מקרקעי ישראל. באמצע 2009 הוקם מפעל ניסיוני לייצור נחושת והחלה כרייה על מנת לספק למפעל את העפרות לתהליך הייצור.

תהליך הפקת הנחושת עריכה

ראו פרטים באתר הויקיפדיה:מכרות_הנחושת_בתמנע קישור לויקיפדיה


אקטואליהעריכה

(מייל שהתקבל ביום 12 באוגוסט 2012) כיום ההליך הינו רק ניסיוני, לאחר הקמת המפעל אשר יחל ב-2013 תחל הפקה מסחרית. יוסי וירצבורגר - מנהל מינהל אוצרות טבע

פעילות כריית הנחושת התחדשה לאחר קום המדינה, וב-1951 הוקמו מכרות חדשים על בסיס כלכלי. בשנת 1954 הוקמה חברת מכרות נחושת תמנע כחברת בת של החברה הממשלתית "מחצבי ישראל", ובשנת 1959 היא החלה בכרייה מסחרית של הנחושת, בעשרה מכרות פתוחים ותת-קרקעיים, באמצעות ציוד מכני כבד. בבסיס המכרות הפתוחים נחשפו סלעים של תצורת תמנע. במכרות נחפרו יותר מ-50 ק"מ של מנהרות תת-קרקעיות, במספר מפלסים המסתעפים מאחד המכרות הפתוחים. הקצה הדרומי של המכרה חובר לפיר שירות אנכי דרכו הועלתה העפרה ממעבה האדמה. המנהרות היו רחבות דיין לתנועת כלי רכב. כיום, בעקבות סגירת המפעל והפסקת שאיבת המים, מוצף המכרה התת-קרקעי ברובו במי תהום. המכרות ספקו בזמן הפעלתם 1.1 מיליון טון עפרה לשנה. בשנות השישים והשבעים עבדו במכרות תמנע כ-1,000 איש . בתקופה זו שימש המפעל מקור פרנסה חשוב לתושבי אילת ומנוף לפיתוח העיר. ב-1976 נסגרו מכרות הנחושת לראשונה עקב הפסדים תפעוליים שנבעו מירידת מחירי הנחושת בעולם. ב- 1980 נעשה ניסיון לחדש את הפקת הנחושת, ולהוסיף לכך גם את הפקת המנגן. הניסיון לא עלה יפה ופעילות הכרייה נפסקה סופית ב- 1984.

הפקת הנחושת נעשתה באמצעים כימיים וכללה כמה שלבים: כריית עפרת הנחושת והובלתה למתקני גריסה ותקינה, ערבוב העפרה והמסתה בחומצה גופרתית. בתהליך זה נוצרה גופרת נחושת. השקעת יתרת שחק הסלע הסיליקטי בשבע בריכות שיקוע ולאחר מכן הובלתו כפסולת לערבה. העברת גופרת נחושת לשקתות שבהן שוקעו גרוטאות ברזל שקשרו אליהן את הגופרית. הנחושת שהופרדה שקעה והצטברה כצמנט, בריכוז של 77-83%. לאחר ייבוש הבריכות בשמש נותרה בקרקעית הנחושת, שנאספה ונשלחה לחו"ל להפרדה באמצעות תהליך אלקטרוליטי. היקף היצוא הגיע ל-16,000 טון בשנה.

כיום מייצרים במפעל גופרת נחושת: ממרכז הארץ מביאים חוטי חשמל ישנים ומחו"ל - חומצה גופרתית. משרים אותם ביחד בדוודים גדולים שהטמפרטורה בהם מעל 100 מעלות ומתקבלת אבקה כחולה של גופרת הנחושת המשמשת בתעשיית הצילום, הדשנים, טיפול בבריכות וכדומה. לאחרונה קיבלה חברה מקסיקנית בשם אהמסה זיכיון לחקירה וכרייה באזור. החברה התחילה בהפקה נסיונית בתהליכי כרייה מתקדמים ותתחיל בהפקה מסחרית לקראת סוף 2008 תחילת 2009

אתר החברה בעלת המכרות (מתוך האתר)

מכרות נחושת תמנע מייצרת ומשווקת את מוצריה בארץ ובכל רחבי העולם. רשימת המוצרים של תמנע כוללת תרכובות נחושת כגון גופרת נחושת ופחמת נחושת בסיסית, גרגירי אלומיניום, ותמיסות צורב אמוניאקאלי המשמשות את תעשיית המעגלים המודפסים של מדינת ישראל כולה.

המוצרים: גופרת נחושת, פחמת נחושת בסיסית ו גרגרי אלומיניום

תולדות מקוםעריכה

ראו גם:ארכיאולוגיה שקופה ואינטרפרטציות מוטות בשחזור תקופת הממלכה המאוחדת: תובנות מתודולוגיות ממחקר מפעל הנחושת בערבה

ארז בן יוסף - מכרות הנחושת בתמנע - מתקופת דוד ושלמה המלך22:24

ארז בן יוסף - מכרות הנחושת בתמנע - מתקופת דוד ושלמה המלך

ארז בן יוסף - מכרות הנחושת בתמנע - מתקופת דוד ושלמה המלך

ארכיאולוגיה שקופה ואינטרפרטציות מוטות בשחזור תקופת הממלכה המאוחדת : תובנות מתודולוגיות ממחקר מפעל הנחשות בתמנע
מאת: דר' ארז בן יוסף, אוניברסיטת תל-אביב
Shlomo.jpg

החפירות ב"גבעת העבדים" בתמנע - מקור התמונה: אתר אוניברסיטת תל אביב

משלחת של אוניברסיטת תל אביב בראשות ד"ר ארז בן יוסף הפריכה קונצנזוס מדעי בן כמעט 50 שנה, שייחס את מכרות המלך שלמה לממלכת מצרים. תיארוך בפחמן 14 של ממצאים חדשים שהמשלחת חפרה בבקעת תמנע מוכיח שהפעילות במכרות הנחושת הגיעה לשיאה במאה ה-10 לפנה"ס, כלומר בימי ממלכת ישראל המאוחדת של דוד ושלמה. בכך החזירה המשלחת של ד"ר בן יוסף עטרה ליושנה – ואת מכרות המלך שלמה חזרה למלך שלמה.

עוד נאמר בכתבה:"11 הזרעים שנחפרו מגבעת העבדים (אתר החפירות בתמנע) נשלחו למעבדת התיארוך הרדיומטרי של אוניברסיטת אוקספורד, שם נקבע כי עיקר הפעילות באתר התרחשה במאה ה-10 לפנה"ס – ללא כל עדות לפעילות בימי הממלכה החדשה במצרים. תגלית זו מצטרפת לתגלית קודמת של בן יוסף וצוותו, שהראו כי אתר 30 – אחד ממחנות התכת הנחושת הגדולים בבקעת תמנע – לא היה מיושב לפני שלהי המאה ה-12 לפנה"ס, וכי שיא הפעילות במחנה היה במאות ה-10 וה-9 לפנה"ס, ובמיוחד בעשורים החופפים לימי ממלכת ירושלים המאוחדת.

"כמובן, אין כל עדות לכך שדוד או שלמה נכחו באתר", מבהיר ד"ר בן יוסף. "גם לא מצאנו כלי חרס מירושלים באתר, וגם זה בסדר. הלוא גם אם מקבלים את הסיפור המקראי כלשונו, הישראלים הם לא אלה שמפעילים את המכרות. במקרה הזה הסיפור המקראי עולה בקנה אחד עם התרבות החומרית שנמצאה בגבעת העבדים, תרבות שמצביעה על חברה מקומית – ככל הנראה גרעין קדום של הממלכה האדומית – שהיתה כפופה לירושלים אחרי מסע הכיבושים של המלך דוד. אני מעריך שישב שם חיל משמר מטעם ירושלים שפיקח, הגן וגבה מס מהאדומים".

ד"ר בן יוסף מספר שרוב האתרים בבקעת תמנע הפסיקו לפעול לקראת סוף המאה ה-10 לפנה"ס, כלומר בעת מסעו הצבאי של שושנק הראשון מלך מצרים, המזוהה עם פרעה שישק המקראי. "חמש שנים אחרי מות שלמה יוצא שישק לירושלים ומטיל עליה מס, ופתאום אנחנו רואים שינוי דרמטי במכרות שלמה. בשעה שאתרים רבים ננטשים, אלה שהוסיפו לעבוד החלו לעבוד בטכנולוגיה חדשה, מתקדמת ויעילה בהרבה. נראה אם כן שהפרעונים לא רצו בהרס תעשיית הנחושת בערבה, אלא להפך – בניצול יעיל של המחצבים המקומיים ובהפיכתה של מצרים ליעד מסחר מועדף".

סידורי בטיחותעריכה

על סידורי הבטיחות במכרה

קישורים חיצוניים עריכה

Ad blocker interference detected!


Wikia is a free-to-use site that makes money from advertising. We have a modified experience for viewers using ad blockers

Wikia is not accessible if you’ve made further modifications. Remove the custom ad blocker rule(s) and the page will load as expected.

ברחבי אתר Wikia

ויקי אקראית