FANDOM


קטעים בערך הזה מבוססים על ערכים מקבילים בוויקיפדיה העברית

Kastina E3

תמונה ממעברת קסטינה 1950 - הויקיפדיה

Kastina E1

פחונים במעברת קסטינה 1953 הויקיפדיה העברית

Beit Lid Maabara 1950

מעברת "בית ליד" בשרון, 1950

Nahariya Maabara

מעברה ליד נהריה, 1952

BG letter

מכתב לבן גןריון - המקור:הויקיפדיה

Maabert amisav

שריד למעברת עמישב בשכונת הדר גנים בפתח תקווה - 2009

מעברה, מחנה עולים או יישוב קליטה, היה יישוב זמני (מחנה מעבר), במדינת ישראל ב"שנות ה-50". את הרעיון להקים מעברות העלה לוי אשכול בעת ששימש כראש המחלקה להתיישבות של הסוכנות. מעברות הוקמו לרוב בשולי יישובים ותיקים או ביישובים ערביים נטושים, זאת כדי לספק דיור לעולים שהגיעו בגל העלייה הגדול שלאחר קום המדינה. ב-23 במאי 1950 פורסמה בעיתון "דבר" הידיעה: "הוקמה "המעברה" הראשונה לעולים שיעסקו בעבודות יעור--- בהרי ירושלים, על מורדותיה של כסלון הדרומית"‏‏, תוך פחות משנתיים כבר חיו במעברות כרבע מליון בני אדם[1].

הרקע להקמת המעברותעריכה

עם קום מדינת ישראל, ביוני 1948, החלה עלייה גדולה של יהודים לארץ. שערי הארץ שעד כה היו סגורים לעלייה, נפתחו ויהודים רבים ניצלו זאת. למעלה מ- 900,000 אלף איש עלו למדינת ישראל בעשור הראשון להקמתה. אין עוד דוגמא למדינה קולטת הגירה בעולם שהתמודדה עם גידול כה רב באוכלוסייתה בפרק זמן שכזה, מבחינת מספר העולים ביחס לוותיקים. הגידול באוכלוסיית המדינה התרחש לאורך כל העשור הראשון אך היה משמעותי בעיקר בראשיתו. משנת 1948 עד לשנת 1949 גדלה אוכלוסיית המדינה ב- 28.3 אחוזים, בשנה שלאחר מכן עמד הגידול על 16.7 אחוזים ושנה אחר כך חל גידול של 15.2 אחוזים הגידול הרב במספר יושבי מחנות העולים והמצב הקשה ששרר בהן, חייבו מציאת פתרון חלופי להמוני העולים. לוי אשכול היה אז גזבר הסוכנות היהודית ומנהל מחלקת ההתיישבות שלה, הוא נדרש לטפל בזרם העולים האדיר שהגיע לארץ ובפרט בבעיית הדיור שלהם. בשלב הראשון, עוד כשהייתה העלייה מתונה יחסית, הייתה כוונה לשכן את העולים בבתים קלים (פחונים, בדונים וכדומה) שייבנו בכל חלקי הארץ, בנייתם המהירה והזולה תאפשר אכלוס עולים רבים. אלא שעם התגברות זרם העולים הבין אשכול כי יש צורך בפתרון משמעותי יותר. בתחילה, כפי שכבר ציינתי, פעל לאכלוס כפרים פלסטיניים נטושים בשיטתיות. עוד קודם להתגברות בזרם העולים, היו שאוכלסו בבתים נטושים של פלסטיניים, אשכול הפך זאת לשיטת פעולה ושיכן עשרות אלפי עולים באופן זה. יש להדגיש כי אשכול לא פעל רק לאכלוס כפרים נטושים , הוא עמל גם על הקמת עשרות נקודות יישוב חדשות לגמרי בכל שנה ליישוב חלוצים ועולים חדשים. תוך כדי אכלוס הכפרים הנטושים והקמת נקודות יישוב חדשות, ועם המשך גלי העלייה הרבים לארץ, הבין אשכול כי אין להסתפק רק בפתרונות הנ"ל. מחנות הצבא הבריטי ומחנות העולים החדשים שקמו מולאו זה מכבר בעולים ועלויות החזקת העולים הלכו ועלו. הוצאות הכלכלה לנפש במחנה כולל אדמיניסטרציה, מים ואור היו כלירה ביום. אשכול הגה תוכנית חדשה, אשר במסגרתה יוקמו ברחבי הארץ "שיכוני עולים" או "שכונות עולים". על פי רוב היו הם אמורים לקום בסמוך לישובים וותיקים. נראה שכוונת אשכול הייתה להקמת צורת ההתיישבות שכונתה מאוחר יותר "מעברות". הרעיון היה שהעולים ימצאו פרנסה בישוב הוותיק ובבוא היום אף יתמזגו הישוב הוותיק והישוב החדש. הדבר יסייע הן לשילוב העולים והן לצמצום עלויות מימון העולים. להפתעת אנשי הסוכנות, היו עולים שסירבו לעזוב את המחנות: הם העדיפו לשבת תחת חסות הסוכנות ובמימונה ולא להתמודד עם קשיי הקליטה. בתגובה פעלה הסוכנות על מנת להרע את מצב העולים כדי לאלצם להתפנות: היא הפסיקה את חלוקת המזון וסגרה את המטבחים במחנות. תוכניתו של אשכול נועדה לפתור את בעיותיהם העיקריות של העולים מחד, ומאידך לשרת את צרכי המדינה באותה עת. בעיותיהם העיקריות של העולים היו: המחסור בדיור, חוסר המעש במעברות והתלות במדינה שכלכלה אותם. בעיית הדיור נפתרה מעצם הקמתם של מקומות נוספים במהירות: המעברות. בעיות חוסר המעש והתלות במעברות תוכננו להיפתר באמצעות אופי המעברות, בהן יאלצו העולים לעבוד, בשונה מהמחנות. על פי התוכנית היה הדבר צריך להיעשות גם על ידי עבודות יזומות של הממשלה וגם על ידי השתלבות העולים ביישוב הוותיק הסמוך למעברה. כאמור, מנגד נועדה התוכנית לשרת את צרכי המדינה. על כן תוכנן כי מעברות רבות תוקמנה בפריפריה, כך ייווצר פיזור אוכלוסין והדבר יתרום לביטחון המדינה. הכוונה להקים את המעברות בסמיכות ליישובים וותיקים כדי שהעולים יוכלו להשתלב בהם ולמצוא שם עבודה, מומשה ב-98, אולם 31 מעברות נוספות הוקמו הרחק מנקודת יישוב כל שהיא, ירוחם היא דוגמא לאחת מהן. הקמת המעברות המבודדות ענתה על המטרה ליצור פיזור אוכלוסין במדינה אך כמובן לא אפשרה השתלבות בישוב ותיק. תוכנית אשכול יצאה לפועל במהירות רבה ובמאי 1950 כבר הוקמה המעברה הראשונה בהרי ירושלים. ההבדל העיקרי בין מחנה העולים לבין המעברה היה שבמחנה העולים קיבל העולה את כל מחסורו: מזון וקורת גג ללא תשלום. במעברה לעומת זאת, דאגו התושבים לפרנסתם בעצמם.

הבתים במעברות היו דלים ביותר הן מכיוון שתוכננו להיות פתרון זמני, והן בשל חוסר באמצעים. סוגי המבנים שהיו במעברות היו מגוונים: אוהלים, בדונים (מבנה דמוי צריף עשוי בד), פחונים (מבנה עשוי פח), אסבסטונים (מבנה עשוי אסבסט) וצריפונים. על אף שהעלייה ההמונית בקום המדינה (במיוחד בשלוש וחצי השנים הראשונות) הייתה מורכבת מיוצאי אסיה וצפון אפריקה ומיוצאי אירופה ואמריקה בצורה כמעט שווה, כבר בשנת 1952 מעל 80% מתושבי המעברות היו מיוצאי אסיה וצפון אפריקה (סבירסקי, 1981 : 21). יחס זה נשמר לאורך השנים. היו לכך שתי סיבות עיקריות: הראשונה, גופי המדינה המיישבים (בעיקר הסוכנות היהודית) ביצעו מדיניות מפלה, כאשר דאגו יותר ליוצאי אירופה ואמריקה לדיור קבע (בעיקר במרכז הארץ), לעתים על חשבון יוצאי אסיה וצפון אפריקה. דוגמה לכך ניתן לראות מתוך פרוטוקול של ישיבה מיוחדת של הסוכנות היהודית בהשתתפות דוד בן-גוריון, בה סקר ראש מחלקת הקליטה ברגינסקי את פריסת העולים עד 1956 (הישיבה התקיימה ב-10 בדצמבר באותה שנה)[2]:

Cquote2 ב-27 החודשים האחרונים עלו 85 אלף מצפון אפריקה ו-85% מהם הופנו לאזורי פיתוח שהם מחוץ לרצועת גדרה-נהריה, אלא הופנו למקומות כגון: באר שבע, דימונה, אילת, אופקים, עזתה, קריית גת, קריית שמונה, בצת וחצור. לגבי העלייה הפולנית הדבר שונה. בחודשיים האחרונים עלו מפולין יותר מאלפיים איש. חלקם הוכנסו למקומות ריקים שהיו בתוך הרצועה (גדרה-נהריה), משום שנשארו דירות פנויות ויכולנו להשתמש בהם, ואנו נשלח את הפולנים גם לזכרון יעקב, לבנימינה, כי את הפולנים לא נוכל לשלוח לבדונים וצריפונים, להם אנחנו צריכים שיכון המתקבל על הדעת. Cquote1

הסיבה השנייה נעוצה בטיב הקשרים בין ותיקי הארץ ובין יוצאי אירופה ואמריקה. אלה האחרונים נעזרו באוכלוסיית הוותיקים (בעיקר קרובי משפחה) כדי לצאת מהמעברות.

בין תושבי המעברות היו שהתבססו מבחינה כלכלית ועברו למגורי קבע טובים יותר, והיו שהמשיכו להתגורר בהן במשך שנים רבות.

פירוק המעברות: כבר בשנת 1953 החלו להתפרק מעברות: חלקן באופן ספונטאני, בשל עזיבת תושביהן: אוכלוסייה רבה עזבה את המעברות למקומות אחרים ועד סוף שנת 1954 נותרו בהן רק כ-90,000 נפש. חלקן פורקו על ידי פעילות מכוונת של המדינה להפיכת המעברה לצורת התיישבות שונה. מעברות רבות הפכו לערים ולעיירות חדשות, כך למשל: קריית מלאכי, שדרות, בית שאן, בית שמש, קריית שמונה ירוחם ועוד, היו שהפכו לשכונות מתוך ערים קיימות: פרדס כץ בבני ברק, כפר נחמן ברעננה, עמישב בפתח תקווה ועוד. בשנת 1959 הועברו אחרוני העולים במעברות לדיור קבע בשיכונים ובזה בא הקץ על צורת התיישבות זו. כאמור, שתי מטרות עיקריות היו בהקמת המעברות: האחת הייתה פתרון ולו זמני לבעיית הדיור הקשה של העולים הרבים. הקמת המעברות פתרה בעיה זו, היא סיפקה קורת גג לעולים, גם אם קורת בד או פח. אלא שהדבר עלה במחיר יקר, תנאי החיים הקשים במעברות ובפרט אמור הדבר במעברות מבודדות החסרות ישוב ותיק שיוכל לתמוך בהן, יצרו תחושת מירמור קשה של יושבי המעברות ותרמו לקרע חברתי בין העולים מארצות האיסלם שהיו רוב מניינם של אנשי המעברות לבין יוצאי אירופה. המטרה השנייה הייתה מימוש מדיניות פיזור האוכלוסין בישראל. הפיכתן של מעברות בפריפריה לערים מעידה על הצלחת התוכנית, הדבר אמור בקרית שמונה, שדרות, נתיבות, ירוחם ועוד.

רשימת מעברות לפי אזור גאוגרפי והיישוב אליו צורפה המעברהעריכה

Maabarot map

מפת פריסת המעברות יצר:~ori הויקיפדיה העברית

אזור הגליל ועמק יזרעאלעריכה

אזור חיפהעריכה

  • מעברת שער העלייה - במקומה נבנו שכונת מחנה דוד ששינתה את שמה ל"נווה דוד" ושכונת "שער העלייה".
  • מעברת מעיין - בין רחוב רמב"ן לרחוב חנה סנש, במקומה נבנו חלק מרחוב הבעל שם טוב, בתי מגורים ובית ספר.
  • מעברת טירה דרומית - צורפה לטירת הכרמל בשנת 1954
  • מעברת טירה צפונית - צורפה לטירת הכרמל בשנת 1954
  • מעברת כפר חסידים א' - צורפה לרכסים בשנת 1957
  • מעברת כפר חסידים ב' - צורפה לרכסים בשנת 1957
  • מעברת עירון - פורקה בשנת 1952
  • מעברת פתח עירון - פורקה בשנת 1952
  • מעברת קיסרי - צורפה לאור עקיבא בשנת 1953
  • מעברת שפרעם או מעברת גילעם - צורפה לקריית אתא בשנת 1958
  • מעברת קריית חיים - בנייניה לא פורקו עד שנות התשעים, אוכלסה בקרוואנים עם העלייה מאתיופיה בסוף שנות התשעים
  • מעברת קריית בנימין - כל קריית בנימין אוחדה עם כפר אתא ויצרו את קרית אתא.

אזור השרוןעריכה

אזור גוש דןעריכה

אזור ירושליםעריכה

אזור השפלהעריכה

אזור הנגבעריכה

"מעברות" מודרניותעריכה

בסוף שנות השמונים ובתחילת שנות התשעים הוקמו אתרי קרוונים אשר שימשו כמעברות, כדי לשמש שיכון זמני לעולים שהגיעו ממדינות ברית המועצות ומאתיופיה. לשכונות אלה היה גם תפקיד בפתרון מצוקת הדיור של תושבים מקומיים.

בשנת 2005 הוקמו שכונות קרווילות, סמוך ליישוב ניצן ליד אשקלון וסביב היישוב יד בנימין, כדי לשמש דיור זמני למפוני תוכנית ההתנתקות עד שייבנו בתי הקבע שלהם. רבים הגדירו שכונות אלו כ'מעברות', כהסתייגות מתנאי המחייה הירודים בהם.

ראו גםעריכה


הערות שוליים עריכה

  1. "המעברות", מאת מרים קצ'נסקי, מתוך האתר של מוסד יד יצחק בן צבי
  2. תום שגב, 1949 הישראלים הראשונים, דומינו, ירושלים 1984, עמ' 123-187.
  3. ‏רשימת השינויים‏ של הלמ"ס

לקריאה נוספתעריכה

  • שלמה סבירסקי, לא נחשלים אלא מנוחשלים: מזרחים ואשכנזים בישראל, ניתוח סוציולוגי ושיחות עם פעילים ופעילות, מחברות למחקר ולבקורת, 1981
  • יצחק נוי, גבעת האירוסים השחורים. ספר המתאר את היחסים שבין יישוב ותיק לבין תושבי המעברה שהוקמה בקרבת היישוב.
  • תום שגב, 1949 הישראלים הראשונים, דומינו, ירושלים 1984
  • יוסי אלפי, לובה אליאב, משני עברי המעברה, הוצאת מעריב 2006

קישורים חיצונייםעריכה

Ad blocker interference detected!


Wikia is a free-to-use site that makes money from advertising. We have a modified experience for viewers using ad blockers

Wikia is not accessible if you’ve made further modifications. Remove the custom ad blocker rule(s) and the page will load as expected.

ברחבי אתר Wikia

ויקי אקראית