מצבת מישע

(הועתק מהויקיפדיה העברית)

מצבת מישע כפי שצולמה בערך ב-1891

מצבת מישע היא מצבה שהוקמה על ידי מישע מלך מואב בעיר דיבון, במאה ה-9 לפני הספירה, לציון ניצחונותיו על ממלכת ישראל, בתקופת שלטונם של מלכי שושלת בית עמרי. המצבה התגלתה בשנת 1868, והיא מהווה את אחד הגילויים החשובים בארכאולוגיה של תקופת המקרא בשל היותה העדות החוץ-מקראית הראשונה לסיפורי התנ"ך. המצבה נמצאת כיום במוזיאון הלובר שבפריז.

תיאור המצבה

מישע הקים מצבת זיכרון לאלוהיו, כמוש, בעיר הבירה של ממלכתו- דיבון (כיום בירדן), ובה הנציח את ניצחונותיו במלחמתו נגד ישראל. המצבה עשויה אבן בזלת ומסותתת באופן מעולה. גובהה כמטר ורוחבה כ-60 ס"מ. בכתובת נשתמרו 34 שורות מתוך 36 השורות שכנראה היו קיימות בה. היא כתובה בכתב האלפבית הפיניקי-עברי והלשון היא מואבית, שהיא שפה הקרובה לעברית המקראית. בין מילה למילה מפרידה נקודה, ובין משפט למשפט מפריד קו.

בימי עמרי ואחאב היה מישע כפוף לישראל, ולאחר שמת אחאב נאמר: "וּמֵישַׁע מֶלֶךְ מוֹאָב הָיָה נֹקֵד וְהֵשִׁיב לְמֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל מֵאָה אֶלֶף כָּרִים וּמֵאָה אֶלֶף אֵילִים צָמֶר. וַיְהִי כְּמוֹת אַחְאָב וַיִּפְשַׁע מֶלֶךְ מוֹאָב בְּמֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל" (מלכים ב ג,ד-ה). ואכן, בכתובת מספר מישע על התקופה בה מואב הייתה משועבדת לישראל, על ההשתחררות ממנה, על כיבושים שעשה מישע בישראל ועל מפעלי הבניה הכבירים שביצע בארצו.

גילוי המצבה

המצבה התגלתה בשנת 1868 על ידי כומר מיסיונר גרמני בשם פ. א. קליין. הוא גילה ליד הכפר דיבאן שבעבר הירדן המזרחי (30 ק"מ מזרחית לים המלח מול עין גדי) מצבה מאבן בזלת מלוטשת בגודל של מטר על שבעים סנטימטר. כשקליין ניסה לרכוש את האבן, נפצו הבדואים המקומיים את האבן בנסיון להרויח יותר כסף ממכירת חלקיה. לבסוף נרכשה האבן על ידי הקונסול הצרפתי בירושלים. בסיועו של הארכאולוג הצרפתי שארל קלרמון-גנו הורכבו השברים מחדש והאבן הועברה למוזיאון הלובר הפריזאי.

גילוי המצבה ופיענוח הטקסט נחשב לאבן דרך בהתיחסות המדעית לתנ"ך. זוהי העדות החוץ תנ"כית הראשונה לסיפור המופיע בתנ"ך. לא רק זאת, אלא שמופיעים במצבת מישע שמות מדויקים מהתקופה, לרבות השם "אריאל-דודה", המיוחס לדוד המלך. גילוי זה שינה את ההנחה הנפוצה בחוגים מדעיים רבים שסיפורי התנ"ך הם לא יותר ממיתוס ואינם מתארים אמת היסטורית. גילוי זה עודד ניסיונות נוספים למציאת הוכחות ארכאולוגיות לסיפורים המקראיים.

הכתובת

1. אנכ. משע. בנ. כמש.. . מלכ. מאב. הד 2. יבני | אבי. מלכ. על. מאב. שלשנ. שת. ואנכ. מלכ 3. תי. אחר. אבי | ואעש. הבמת. זאת. לכמש. בקרחה | במ[ת. י] 4. שע. כי. השעני. מכל. המלכנ. וכי. הראני. בכל. שנאי | עמר 5. י. מלכ. ישראל. ויענו. את. מאב. ימנ. רבנ. כי. יאנפ. כמש. באר 6. צה | ויחלפה. בנה. ויאמר. גמ. הא. אענו. את. מאב | בימי. אמר. כ[...] 7. וארא. בה. ובבתה | וישראל. אבד. אבד. עלמ. וירש. עמרי. את א[ר] 8. צ. מהדבא | וישב. בה. ימה. וחצי. ימי. בנה. ארבענ. שת. ויש 9. בה. כמש. בימי | ואבנ. את. בעלמענ. ואעש. בה. האשוח. ואבנ 10. את. קרייתנ | ואש. גד. ישב. בארצ. עטרת. מעלמ. ויבנ. לה. מלכ. י 11. שראל. את. עטרת | ואלתחמ. בקר. ואחזה | ואהרג. את. כל. העמ. 12. הקר. רית. לכמש. ולמאב | ואשב. משמ. את. אראל. דודה. ואס 13. חבה. לפני. כמש. בקרית | ואשב. בה. את. אש. שרנ. ואת. אש 14. מחרת | ויאמר. לי. כמש. לכ. אחז. את. נבה. על. ישראל | וא 15. הלכ. הללה. ואלתחמ. בה. מבקע. השחרת. עד. הצהרמ | ואח 16. זה. ואהרג. כלה. שבעת. אלפנ. גברנ. ו[גר]נ | וגברת. וגר 17. ת. ורחמת | כי. לעשתר. כמש. החרמתה | ואקח. משמ. א[ת. כ] 18. לי. יהוה. ואסחב. המ. לפני. כמש | ומלכ. ישראל. בנה. את 19. יהצ. וישב. בה. בהלתחמה. בי | ויגרשה. כמש. מפני | ו 20. אקח. ממאב. מאתנ. אש. כל. רשה | ואשאה. ביהצ. ואחזה. 21. לספת. על. דיבנ | אנכ. בנתי. קרחה. חמת. היערנ. וחמת 22. העפל | ואנכ. בנתי. שעריה. ואנכ. בנתי. מגדלתה | וא 23. נכ. בנתי. בת. מלכ. ואנכ. עשתי. כלאי. האש[וח למי]נ. בקרב 24. הקר | ובר. אנ. בקרב. הקר. בקרחה. ואמר. לכל. העמ. עשו. ל 25. כמ. אש. בר. בביתה | ואנכ. כרתי. המכרתת. לקרחה. באסר 26. [י]. ישראל | אנכ. בנתי. ערער. ואנכ. עשתי. המסלת. בארננ. 27. אנכ. בנתי. בת. במת. כי. הרס. הא | אנכ. בנתי. בצר. כי. עינ 28. ----- ש. דיבנ. חמשנ. כי. כל. דיבנ. משמעת | ואנכ. מלכ 29. ת[י] ----- מאת. בקרנ. אשר. יספתי. על. הארצ | ואנכ. בנת 30. [י. את. מה]דבא. ובת. דבלתנ | ובת. בעלמענ. ואשא. שמ. את. [...] 31. --------- צאנ. הארצ | וחורננ. ישב. בה. ב 32. --------- אמר. לי. כמש. רד. הלתחמ. בחורננ | וארד 33. ---------[ויש]בה. כמש. בימי. ועל[...]. משמ. עש 34. -------------- שת. שדק | וא

תעתיק הכתובת

השלמות המפענחים באות בסוגריים מרובעים: [ ], ואילו פירושי מילים לקורא העברי בסוגריים עגולים: ( ).

	אָנֹךִ (=אנוכי) מֵשַע בֶּן כּמֹשִ[ית] מֶלֶך מֹאָב הַדִ יבֹנִי. אָבִי מָלַך עַל מֹאָב שְלֹשִן שָת (=שלושים שנה) וְאָנֹךִ מָלַכְ תִי אַחַר אָבִי. וָאַעַש אֶת הַבָּמָת(הבמה) זֹאת לִכְמֹש בַּקִרְחֹה (מצודת העיר) בָּמַ[ת יֵ שַע כִּי הֹשִעַנִי מִכָּל הַמְלָכִן וְכִי הֶרְאַנִי בְּכָל שׂנְאַי (במפלת שונאי). עָמְרִ י מֶלֶך יִשְרָאֵל, וַיְעַנוּ אֶת מֹאָב יָמִן רַבִּן (=ימים רבים), כִּי יֶאֱנַף כּמֹש בְּאַרְ צֹה. וַיַחֲלִיפֹה בּנֹה (הוא אחאב) וַיֹאמֶר גַם הֻא: אֲעַנֵו אֶת מֹאָב. בְּיָמַי אָמַר כֵּ[ן]. וַאֵרֶא בֹּה (=במפלתו) וֻבְּבֵתֹה. וְיִשְרָאֵל אָבֹד אָבַד עֹלָם (=לְעולמים). וַיִרַש עֹמְרִי אֶת אֶרֶ ץ מְהֵדְבָא, וַיֵשֶב בָּה יָמֵהֻ וַחֲצִי יְמֵי בּנֹה אַרְבָּעִן שָת, וַיְשִ בֶהָ כּמֹש בְּיָמַי. וָאֵבֶן אֶת בָּעַלְמְעֹן וַאַעַש בָּה הָאָשוּח (=מאגר מים). וַאֵבֶן אֶת קִרְיָתֵן. וְאִש גָד יָשַב בְּאֶרֶץ עֲטָרֹת מֵעֹלָם. וַיִבֶן לֹה מֶלֶך יִ שְרָאֵל אֶת עֲטָרֹת. וַאֶלְתָחֵם (ואלחם) בַּקִר (=בעיר) וַאֹחֲזֶהָ (ואחזתי בה), וַאֶהֱרֹג אֶת כָּל הָעָם [..מ הַקִרְיָת לִכְמֹש וּלְמֹאָב. וָאֵשְבְּ (=שביתי) מִשָם אֶת אֲרִאֵל (גיבור במואבית, ראה שמואל-ב כג כ) דָוִדֹה (אולי גבור מלכות יהודה מבית דוד שבא לסייע לישראלים), וַאֶסְ חֲבֵהֻ לִפְנֵי כּמֹש בַּקִריָת. וָאֹשִב בָּה אֶת אִש שָרֹן וְאֶת אִש מָחֳרָת (שם מקום). וַיֹאמֶר לִי כְּמֹש: לֵךְ אֱחֹז אֶת נְבֹה (נבו, משבט ראובן) עַל יִשְרָאֵל. וַאֶ הֱלֹך בַּלֵּלָה וַאֶלְתָחֵם בָּה מִבְּקֹעַ הַשַחֲרִת עַד הַצָהֳרָם וַאֹחֲ זֶהָ, וַאֶהֱרֹג כֻּלָה, שִבְעַת אֲלָפִן גְבָרִן וְגֻרִן (=גורים, ילדים) וּגְבָרֹת וְגֻרֹ ת (=גורות, ילדות) וּרְחָמֹת (=עלמות בתולות), כִּי לְעַשְתָר כְּמֹש (כמוש מופיע כאל זוגי) הֶחֱרַמְתִהָ. וַאֶקַח מִשָם אֶ[ת כְּ לֵי יהוה וַאֶסְחַבהֵם לִפְנֵי כְּמֹש. וּמֶלֶךְ יִשְרָאֵל בָּנָה אֶת יַהַץ וַיֵשֶב בָּה בְּהִלְתָחֲמֹה (בהלחמו) בִּי, וַיְגַרְשֵהֻ כְּמֹש מִפָּנַי. וָ אֶקַח מִמֹאָב מָאתֵן (מאתיים) אִש כָּל רָשֵהֻ (=ראשיה או העניים שלה-רשיה) וָאֶשָאֵהֻ בְּיַהַץ וַאֹחֲזֶ הָ לָסֶפֶת (בנוסף) עַל דִיבֹן. אָנֹךִ בָּנִתִי (את) קִרְחֹה (=העיר), (את) חֹמַת הַיַעֲרֵן (מביצורי העיר), וְחֹמַת הָעֹפֶל (=המצודה). וְאָנֹךִ בָּנִתִי (את) שְעָרֵיהָ וְאָנֹךִ בָּנִתִי (את) מִגְדְלֹתֶהָ (המגדלים שלה), וְאָ נֹךִ בָּנִתִי בֵּת מֶלֶךְ (בית המלך), וְאָנֹךִ עָשִתִי (את) כִּלֵאי הָאָש[וּחַ לְמַ]יִן (סכר למאגר מים) בְּקֶרֶב הַקִר (העיר). וּבֹר אֵן בְּקֶרֶב הַקִר בּקִרְחֹה. וַאֹמַר לְכָל הָעָם: עֲשוּ לָ כֶם אִש בֹּר בְּבֵתֹה. וְאָנֹךִ כָּרִתִי הַמִכְרְתָת (מפעל מים) לַקִרְחֹה (לעיר) בְּ(עזרת) אַסִרֵ י יִשְרָאֵל. אָנֹךִ בָּנִתִי (את) עֲרֹעֵר, וְאָנֹךִ עַשִתִי (את) הַמְסִלָת (הדרך) בְּאַרְנֹן. אָנֹךִ בָּנִתִי בֵּת בָּמֹת (בית במות) כִּי הָרֻס הֻא. אָנֹךִ בָּנִתִי (את) בֶּצֶר כִּי עִיִן (עיים=הרוסים) [הִא בְּאִ]ש דִיבֹן חֲמִשִן (הושיב בדיבון חמשים משפחות), כִּי כָל דִיבֹן מִשְמַעַת (נשמעת לי). וְאָנֹךִ מָלַכְ תִ[י ..] מְאַת בַּקִרִן אֲשֶר יָסַפְתִי (=סיפחתי) עַל הָאָרֶץ. וְאָנֹךִ בָּנִתִ [י (את) מְהֵ]דְבָא, וְדִבְלָתֵן (דבלתיים) וּבֵת בַּעַלְמְעֹן, וָאֶשָא שָם אֶת ...] צֹאן הָאָרֶץ. וְחוֹרֹנֵן (חורֹנים) יָשַב בָּה ב[... ...וַיֹ]אמֶר לִי כְּמֹש: רֵד הִלְתָחֵם בְחוֹרֹנֵן. וַאֵרֵד [וַאֶלְתָחֵ ם בַּקִר וַאֹחֲזֶהָ וַיְשִבֶ]הָ כְּמֹש בְּיָמַי. ועל [ ] משם עש[ ...]שת שדק וא[

פירוש הכתובת

מהכתובת ניתן ללמוד כי עצמאותה של מואב באה לקיצה בימי עמרי, שיצא למסע כיבושים בארץ המישור של מואב ("מהדבא"). לא נאמר בכתובת שעמרי כבש גם את חבל הדיבון בו ישבו מלכי מואב, מישע ואביו. מישע גם לא מספר על כיבוש דיבון וערוער על ידו מאוחר יותר כאשר מרד בישראל. מסתבר, שעמרי הסתפק בהטלת מרות על מלך מואב שישב בדיבון. השעבוד נמשך כל ימי עמרי ו"מחצית" ימי אחאב. יש להניח, שמרד מישע בא בשעה שגבר לחץ הארמים על ישראל. תחילה הבטיח מישע את הקשר בין חבל מואב אשר מדרום לארנון ובין חבל דיבון, על ידי ביצור ערוער ובניית המסילות בארנון. הוא חיזק את עיר מושבו ("קרחה", היא האקרופוליס) והכשיר את העיר לעמידה ממושכת במצור.

אחאב לא התפנה לתקוף את מואב והסתפק בביצור יריחו: "בְּיָמָיו בָּנָה חִיאֵל בֵּית הָאֱלִי אֶת-יְרִיחֹה בַּאֲבִירָם בְּכֹרוֹ יִסְּדָהּ וּבִשְׂגוּב צְעִירוֹ הִצִּיב דְּלָתֶיהָ כִּדְבַר יְהוָה אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּיַד יְהוֹשֻׁעַ בִּן-נוּן" (מל"א טז,לד), החולשת על המעבר אל ערבות מואב וארץ המישור. בקרב קרקר נגד שלמנאסר ג', לא נזכר מישע בין בעלי הברית לצדו של אחאב. עם מות אחאב ברמות גלעד פרץ מישע צפונה והשתלט על ארץ עטרות, בית דבלתיים ויהץ. משם התקדם אל ארץ מידבא וכבש אותה, את בצר ואת נבו, היושבת על הדרך ממידבא אל ערבות מואב. מישע גם דאג ליישב באוכלוסייה מואבית יישובים שכבש.

בסופה של הכתובת מזכיר מישע מסע שערך לחורנים, בדרום מואב. אף על פי שהשורות האחרונות מקוטעות, ניתן להבין מהן שמישע הצליח להשיב את חורנים למואב (אולי מיד אדום), וכך החזיר מישע למואב כמעט את כל היקף הממלכה כפי שהייתה בעבר, מקצה ים המלח בדרום ועד ערבות מואב בצפון.

ראו גם

• כתובת מלכותית מואבית - כתובת מלכותית נוספת שהתגלתה במואב
• מצבת ישראל - אצטלת הניצחון של פרעה מרנפתח ובה אזכור לעם ישראל
• ארכאולוגיה מקראית

לקריאה נוספת

• שמואל אחיטוב, אסופת כתובות עבריות, מוסד ביאליק, 1992.
• שלמה מורג, "מישע — עיונים בתכונות לשון של להגים עבריים קדומים", בתוך: ארץ ישראל ה' (תשי"ט), עמ' 144-138.
• חיים רוזן, העברית שלנו: דמותה באור שיטות הבלשנות. עם עובד, תל אביב תשט"ז (1945-6), עמ' 7- [ניתוח לשוני של מצבת מישע והשוואה למבנה הלשונות השכנות].
• חיים רבין, "כתובת מישע-הלשון", אנציקלופדיה מקראית ד, ירושלים תשכ"ג, עמ' 929-926.
• חיים רבין, שפות שמיות: פרקי מבוא. ספריית האנציקלופדיה המקראית, מוסד ביאליק, ירושלים תשנ"א (1991: ISBN 965-342-575-7), עמ' 75-71 [תיאור הלשון המואבית ופקסימיליה של מצבת מישע].

• Joshua Blau, "Short Philological Notes on the Inscription of Mesha", in: Ma`rav 2/2 (1979-80), pp. 143-157.
• John Andrew Dearman, Studies in the Mesha inscription and Moab. Atlanta, Ga.: Scholars Press 1989. ISBN 1555403565.
• J.C.L. Gibson, "Inscriptions in Moabite", in: Textbook of Syrian Semitic Inscriptions, vol 1, Oxford 1975, pp. 71-84
• Franz Praetorius, "Zur Inschrift des Meša`", in: Zeitschrift der Deutschen Morgenländischen Gesellschaft 59 (1905), pp. 33-35; 60 (1906), p. 402.

קישורים חיצוניים

• יוסף ניצן; יהושפט נבו, ‏כתובות ארכאולוגיות מתקופת המקרא : כתובת מישע, באתר הספרייה הווירטואלית של המרכז לטכנולוגיה חינוכית
• אורי קציר, סנסציית מואב, "אפלטון"