Wikia

Ventura Daniel Wiki

מרד בר כוכבא

הערות0
6,061דפים באתר זה


Arch of Hadrianus TS

שחזור סכמטי של קשת הניצחון מhe:תל שלם שהקדיש הסנט והעם הרומאי לקיסר he:אדריאנוס לכבוד ניצחונו ודיכוי he:מרד בר כוכבא המקור:הויקיפדיה העברית

מרד בר כוכבא הוא מרד שערכו יהודים בארץ ישראל כנגד שלטון האימפריה הרומית בימי הקיסר אדריאנוס, בין השנים 132 ו-136 לספירה.‏‏ בראש המרד עמד שמעון בר כוכבא, אשר זכה לתמיכת חכמי דורו ובראשם רבי עקיבא. המרד נחל הצלחה בתחילתו, אך לאחר מכן דוכא ביד ברזל. מאות אלפי יהודים נהרגו, והיישוב היהודי בארץ ישראל חרב. תקופת שלוש השנים שבהן שלט בר כוכבא בממלכת יהודה, הייתה לתקופת העצמאות האחרונה של עם ישראל בארצו, וזאת עד להקמת מדינת ישראל בשנת 1948.


הפתיח לערך בויקיפדיה העברית

ראו כאן את הערך במלואו - מתוך חשש כי יהיה חשוף לתיקונים רבים מדימרד בר כוכבא - הויקיפדיה העברית

ידיו הארוכות של בר-כוכבא עריכה

ידיו הארוכות של בר-כוכבא תגליות חדשות על מרד בר כוכבא ממערות בארץ יהודה - פרופ' בועז זיסו28:21

ידיו הארוכות של בר-כוכבא תגליות חדשות על מרד בר כוכבא ממערות בארץ יהודה - פרופ' בועז זיסו

ידיו הארוכות של בר-כוכבא: תגליות חדשות על מרד בר כוכבא ממערות בארץ יהודה, הרצאתו של פרופ' בועז זיסו מהמחלקה ללימודי ארץ ישראל ואריכאולוגיה באוניברסיטת בר אילן.

האם המרד ארך 13 שנה ?עריכה

לפי המשנה במסכת תענית הדבר החמישי שקרה בתשעה באב הוא חרישת ירושלים על ידי טורנוסרופוס. עמרם קהתי כתב ב"זרועם לבקרים" - "בהתאם למסורת זאת, נמשכה מלחמת בר - כוכבא למעלה משלוש עשרה שנים, משנת 122 עד שנת 135 (ושלוש וחצי שנות מצור ביתר) מהוות אך את שלבו הסופי של המרד. כאן עלי לציין גם מסורתו של הר' אברהם בן דוד (הראב"ד) הראשון ב"סדר הקבלה" שלו, לפיה שלטו שלושה מלכים מורדים מבית כוזיבא. הראשון מרד בשלטון רומא עוד בימי הקיסר דומיטיאנוס. בנו, רופוש, מלך אחרי אביו המורד בביתר. אחריו מלך בנו רומולוש בימי הדריאנוס ונהרג עם מפלת ביתר.

עם שחרור ירושלים, בראשית המרד, מיהר בר - כוכבא לטהר את מקום המקדש, הקים היכל ארעי והציב בו מזבח לשם חידוש עבודת הקורבנות, כבניין - על לחירות המדינית שאך זה הושגה.(ומשנכבשה ירושלים מחדש ע"י הדריאנוס הרשע, מיהר הוא להרוס שוב את מקדשו הארעי של בר - כוכבא - על מה שכבר מעיד רבי שמעון בר - יוחאי במדרש תנחומא פרשת פקודי ג, ושם:"אמר רבי שמעון בר - יוחאי: כשנכנס אנדריאנוס לבית המקדש היה מחרף ומגדף...". וראה גם,דברים רבה פרשת עקב י"ג). ככהן גדול מונה, כאמור, רבי אלעזר בן חרסום. הוא, כמסתבר, "אלעזר הכהן" שעל מטבעות "שנה ראשונה לגאולת ישראל", שטבע בר - כוכבא.

ההיסטוריונים חלוקים בדעותיהם באשר לשאלה: האם ייסודה של עיר רומית - אלילית על של הקיסר הדריאנוס ועל שם AELIUS חורבות ירושלים בשם אליה - קפיטולינה - על שם משפחתו קדם למרד בר - כוכבא, והוא פרץ כתגובה על כך; או שייסודה של - JUPITER CAPITOLINUS יראתו עיר אלילית, כקולוניה רומית, על חורבות ירושלים בא כתגובה מצד הקיסר הרומי על מרד היהודים בו ולאחר דיכויו?

כבר ההיסטוריון הרומי דיו קסיוס ( 150-235 לספירה), בחיבורו הגדול על תולדות רומא, מודיענו, שהמרד הגדול של היהודים בהנהגת בר - כוכבא פרץ כתגובה על ״סודה של עיר אלילית - רומית במקומה של הבירה היהודית ירושלים והקמת היכל ליופיטר על מקום בית - המקדש על הר הבית.

לעומתו, אווסביוס, בישוף קיסרי ( 260-340 לספירה), בספרו על תולדות הכנסיה טוען, שהקיסר הדריאנוס גמר אומר לייסד קולוניה רומית על מקומה של ירושלים היהודית כתגובה למרידת היהודים, בהנהגת בר - כוכבא, נגד שלטונו.

לאחרונה נתווספה עדות נומיסמאטית חשובה (ראה, י. משורר,מטבעות היהודים, עמודים 60-61 ) לחיזוקה של הדעה המדגישה, כי הרמת נס המרד ע"י בר - כוכבא באה כתגובה על חילול קודשי האומה עם ייסודה של עיר אלילית על חורבות ירושלים, והרס תקוות העם להתחדשות לאומית - כאשר במטמון מטבעות בר - כוכבא, שהוטמן, כמסתבר, בעת פרוץ המרד ובמהלכו, נכלל גם מטבע של הדריאנוס הנושא השם אליה - קפיטולינה. דבר זה מעיד, שהקולוניה "אליה" נוסדה עוד בטרם פרצה המרד.


על בר כוכבאעריכה

ראו ערך מורחב:שמעון בר כוכבא

אסף מלאך כתב במקור ראשון על הקרב האחרון של בר-כוכבא - "מפתח שיטתי להבנת מגמתו של התלמוד הבבלי בסוגיות אלו ובסוגיות רבות אחרות מצוי במאמרו של פרופ' יהושע אפרון על מלחמת בר-כוכבא (בתוך: מרד בר-כוכבא – מחקרים חדשים, תשמ"ח). כחלק משיטתו הכללית גם בחיבוריו האחרים (בעיקר: חקרי התקופה החשמונאית, תש"ם), מראה אפרון את מגמתו האנטי-מדינית של התלמוד הבבלי לעומת המקורות החז"ליים הארצישראליים. באחרונים, שהיו קרובים בזמן ובמקום אל ההתרחשויות ניתן למצוא הדים אותנטיים וטעונים של המאורעות ההיסטוריים בעוד התלמוד הבבלי מקדם מתוך עומק הגלות גישה של פסיוויות פוליטית שהתאימה לזמן ומקום אחרים, ימים רבים לאחר החורבן. ולא היה יכול לכן להיות תגובה רומית למרד.

אכן, כבר הקטע בתלמוד בבלי מסכת תענית (כ"ט, א) המזכיר, אגב סיפור המאורע של חרישת העיר ירושלים (חרישת תחומי העיר בצמד בקר מונהג ע"י הקיסר המייסד או ע"י נציגו, היוותה טקס רומי מסורתי - סמלי לייסוד קולוניה חדשה) את שמו של רבן גמליאל השני (דיבנה) - שכידוע לא האריך ימים עד לפרוץ המרד - מוכיח, שייסוד העיר "אליה" התרחש שנים ספורות לפני פרוץ מרד בר - כוכבא. כי כך נאמר שם: "תניא: כשחרש טורנוסרופוס הרשע את ההיכל, נגזרה גזירה על רבן גמליאל להריגה...". (מלשון המשנה, שם: "בתשעה באב...חרב הבית בראשונה ובשנייה ונלכדה ביתר ונחרשה העיר", אין ראיה לכך, שחרישת העיר ירושלים ארעה אחרי דיכוי המרד וכיבוש ביתר. כי על כן, סדר המשנה כאן אינו בהכרח כרונולוגי, אלא ענייני. לראשונה מפרטת המשנה את שורת החורבנות שארעו, בהתאם למסורת, ביום ט' באב, דהיינו: חורבן בית ראשון, חורבן בית שני, לכידתה של ביתר וחורבן הארץ בשלישית, ורק לאחר מכן בא זכר חרישת העיר ירושלים, אשר גם היא מן האסונות הלאומיים שארעו, בהתאם למסורת, באותו תאריך).

על תלמידי רבי עקיבהעריכה

גדעון ישראלי כתב במוסף לשבת של מקור ראשון ביום 20 מאי 2011 על הנושא [http://musaf-shabbat.com/2011/05/19/%d7%9c%d7%90-%d7%97%d7%95%d7%a1%d7%a8-%d7%9b%d7%91%d7%95%d7%93-%d7%90%d7%9c%d7%90-%d7%90%d7%97%d7%95%d7%95%d7%aa-%d7%9c%d7%95%d7%97%d7%9e%d7%99%d7%9d-%d7%92%d7%93%d7%a2%d7%95%d7%9f-%d7%99%d7%a9/ לא חוסר כבוד אלא אחוות לוחמים וכך הוא סיכם את דעתו:"האמנם העם כולו מתאבל דורות רבים על תלמידים שלא הלכו בדרכי רבם, ר' עקיבא, ולא נהגו כבוד זה בזה? או שמא כל זה אינו אלא סיפור כיסוי?"

תחילה הוא הציג את הרקע:
למרות אווירת השמחה, הנהיגו חז"ל בימי אביב אלה מנהגי אבלות. צריכה להיות סיבה טראומתית במיוחד להנהגה זו, שכן מנהגי האבלות לא נקבעו ליום אחד אלא לשלושים ושלושה ימים. "בימי הספירה מתו תלמידי רבי עקיבא בשלושים ושלושה יום. לכן נוהגין בימים אלו קצת אבלות שאין נושאין נשים ואין מסתפרים" (קיצור שולחן ערוך סימן קכ סעיף ו).

חז"ל מנמקים זאת בסיפור הבא:

רבי עקיבא אומר: למד תורה בילדותו – ילמוד תורה בזקנותו, היו לו תלמידים בילדותו – יהיו לו תלמידים בזקנותו, שנאמר: "בבקר זרע את זרעך …(קהלת יא ו).

אמרו: שנים עשר אלף זוגים תלמידים היו לו לרבי עקיבא, מגבת עד אנטיפרס, וכולן מתו בפרק אחד מפני שלא נהגו כבוד זה לזה, והיה העולם שמם.

עד שבא רבי עקיבא אצל רבותינו שבדרום, ושנאה להם – רבי מאיר ורבי יהודה ורבי יוסי ורבי שמעון ורבי אלעזר בן שמוע, והם הם העמידו תורה אותה שעה.

תנא: כולם מתו מפסח ועד עצרת. אמר רב חמא בר אבא, ואיתימא (ואם תאמר) רבי חייא בר אבין: כולם מתו מיתה רעה. מאי היא? אמר רב נחמן: אסכרה (דיפתריה) [יבמות ס"ב:].

וכאן הוא מעורר את השאלה:עיון בנימוקי חז"ל מעורר שאלות:

  1. מתי מתו תלמידי רבי עקיבא ובאילו מקומות? האם בשנה אחת או במספר שנים?
  2. רבי עקיבא קבע: "ואהבת לרעך כמוך, זה כלל גדול בתורה". איך ייתכן שתלמידיו לא נהגו כבוד זה בזה?

ובעיקר: אם תלמידי רבי עקיבא מתו בגלל שלא נהגו כבוד זה בזה, למה אנחנו נוהגים מנהגי אבלות לזכרם? לכאורה צריכים היינו להוקיע אותם ולא להתאבל עליהם. איך קובעים חז"ל אבל כה גדול על אירוע אנטי חינוכי כזה?

ובפועל מה קרה
אחרי החורבן, הצטרף רבי עקיבא לרבן יוחנן בן זכאי ביבנה. הוא המשיך ללמד עד שהיו לו עשרים וארבעה אלף תלמידים אחרים. סביר להניח שרוב תלמידיו אלה השתתפו במרד בר-כוכבא, שרבי עקיבא היה מנהיגו הרוחני. במרד זה היה העם מלוכד, להוציא אופוזיציה קטנה של רבי יוחנן בן תורתא ופפוס בן יהודה.

לאחר דיכוי מרד בר-כוכבא, נקם אדריאנוס ביהודים. מלבד עשרת הרוגי מלכות, חללי המלחמה והרעב, טבחו הרומים כ-580 אלף איש מראש העין עד באר שבע, והרסו 50 מבצרים ו-985 יישובים (כך כותב ההיסטוריון קסיוס דיו). מאות אלפי שבויים יהודים נמכרו לעבדות, עד שביריד העבדים בחברון נמכר שבוי יהודי בפחות ממחיר מנה יומית של מספוא לסוס. אדריאנוס עקר את כל עצי הזית והגפן, שעליהם הייתה פרנסת התושבים, והפקיע את בעלותם על האדמה. כן גזר גזירות קשות על מלמדי תורה ועל מקיימי מצוות כמו הנחת תפילין, ברית מילה, שמירת שבת ועוד. כך הושמד למעשה כל היישוב היהודי בדרום ארץ ישראל – כשני מיליון יהודים, כמחצית העם היהודי באותה תקופה. בתודעה הלאומית נחשבת תוצאת המרד לאחד האסונות הלאומיים הגדולים של העם היהודי.

מנהגי האבלות של ספירת העומר נועדו להנציח את לוחמי מרד בר-כוכבא.

נקרא שוב:

אמרו: שנים עשר אלף זוגים תלמידים היו לו לרבי עקיבא, מגבת עד אנטיפרס, וכולן מתו בפרק אחד מפני שלא נהגו כבוד זה לזה, והיה העולם שמם, עד שבא רבי עקיבא אצל רבותינו שבדרום, ושנאה להם – רבי מאיר ורבי יהודה ורבי יוסי ורבי שמעון ורבי אלעזר בן שמוע, והם הם העמידו תורה אותה שעה. תנא: כולם מתו מפסח ועד עצרת.

'תלמידי רבי עקיבא' – הם לוחמי בר כוכבא שרבי עקיבא היה מנהיגם הרוחני. 'לא נהגו כבוד זה לזה' – לשון סגי נהור. חז"ל משתמשים במונח זוגות כדי לציין את אהבת תלמידי רבי עקיבא זה לזה, אהבה שהפכה לאחוות לוחמים. 'שנים עשר אלף' – שימוש במספר 12 מתייחס לכלל ישראל. המספר 1,000 מדגיש את מספרם הרב של הנופלים, כמו "והיה הקטון לאלף". בדומה לכך, יצא פינחס למלחמה במדיין עם "שנים עשר אלף איש, אלף לשבט". 'זוגות תלמידים' – מרמז לשירות בצבא: "יצא מנחם לעבודת המלך, ויצאו עמו שמונים זוגות תלמידים לבושים סיריקין" (חגיגה טז ע"א). ועוד: "שמונים אלף זוג של תוקעי קרנות היו מקיפים את ביתר" (ירושלמי תענית פ"ד ה"ה).

והמסקנה:
לאחר המרד ביקשו חז"ל להנציח את זכר הנופלים במנהגי אבלות, אך לא יכלו לעשות זאת בגלוי בגלל השלטון הרומי. לכן תלו את הסיבה לאבל בהתנהגות לא נאותה של תלמידי רבי עקיבא. במדרשי חז"ל בבבל, שלא נשלטה על ידי הרומים, נזכרים תלמידי רבי עקיבא לשבח כשהם מזוהים כלוחמי בר כוכבא:

אליהו הנביא בא עם שמשו של רבי עקיבא, רבי יהושע הגרסי, וראה את נשמות תלמידי רבי עקיבא שהן מתקבצות לנר תמיד על מיטתו של רבם. אמר אליהו: "אשריכם צדיקים, אשריכם עמלי תורה ואשריכם יראי א-לוהים, שגנוז וטמון לכם ומשומר לכם מקום בגן עדן לעתיד לבוא" (מדרש משלי ט).

ועל פתחינו כל מגדים, דבית רבי שילא אמרין: [משל] לאישה כשרה שהניח לה בעלה מעט חפצים ומעט יציאות, כיוון שבא בעלה אמרה לו ראה מה הנחת לי ומה סיגלתי לך וגם הוספתי לך עליהם. ורבנן אמרי: למלך שהיה לו פרדס ונתנו לאריס, מה עשה אותו האריס מלא כלכלות של תאנים מפרותיו של פרדס ונתנן על פתח הפרדס, כשהיה המלך עובר רואה כל השבח הזה, אמר כל השבח הזה בפתח הפרדס, בפרדס כולו על אחת כמה וכמה. כך בדורות הראשונים אנשי כנסת הגדולה הלל ושמאי ורבן גמליאל הזקן, בדורות האחרונים רבי יוחנן בן זכאי ורבי אליעזר ורבי יהושע ורבי מאיר ורבי עקיבא ותלמידיהון על אחת כמה וכמה, ועליהם הוא אומר חדשים גם ישנים דודי צפנתי לך (שיר השירים רבה פרשה ז).

לדעת חז"ל היו תלמידי רבי עקיבא צדיקים ולא נתלו בהם עברות של שנאה זה לזה. דבר זה נכתב בלשון פשוטה רק במקום שבו לא שלטה הצנזורה הרומית, בבבל.

מנהגי האבל על מות לוחמי מרד בר כוכבא הם חלק חשוב של המסורת ושל לכידות העם. קביעתם בתקופת האביב באה להנציח את מסירות נפשם של תלמידי רבי עקיבא ואת עמידתם בפרץ להגנת ערכי היהדות. תוצאות מרד בר כוכבא היו קשות מאוד לעם ישראל, אך במבט לאחור היה למרד תפקיד חשוב בעיצוב דמותו של העם, בהבטחת שרידותו בתפוצות לאורך ההיסטוריה, ובהתעוררות הלאומית לאחר 1,800 שנות גלות להקמת מדינה יהודית בארץ ישראל, היא מדינת ישראל.

ברחבי אתר Wikia

ויקי אקראית