Fandom

Ventura Daniel Wiki

מרורים

7,414דפים באתר זה
Add New Page
הערות0 Share

(נכתב במקור על ידי דניאל ונטורה בויקיפדיה העברית גירסת 26 בספטמבר 2008)

1344327093037576929.jpg

שדה של חסה - ה"חזרת" המקובלת צולם בכפר דרום 2005 טרם הגירוש


מרורים הוא‏ המונח המקראי למיני הירקות שניתן לצאת בהם ידי חובת מצוות מרור בליל הסדר בחג הפסח. וכך נאמר בספר שמות: "וְאָכְלוּ אֶת-הַבָּשָׂר, בַּלַּיְלָה הַזֶּה: צְלִי אֵשׁ וּמַצּוֹת, עַל-מְרֹרִים יֹאכְלֻהוּ". ‏‏[1] .

השאלה מהם סוגי הירקות ה"מרורים" התקיים מאז תקופת חז"ל ועד ימינו אלה. במרוצת השנים נשכחו חלק מהמסורות אשר עסקו בזיהוי הירקות בתור כאלא הראויות להקרא מרורים. זהר עמר מאוניברסיטת בר-אילן סקר את הזיהויים השונים כפי שהובאו בפרשנות היהודית לדורותיה בתפוצות ישראל ופירסם על כך חוברת, אשר בסיומה מובאים עשרות מקורות מהעבר.

לדעתו, חשיבות זיהוי מיני המרור בימינו אינה מצטמצת לגבולות המחקר הלמדני והאקדמי, אלא עשויה להיות לו גם השלכה מעשית; ניתן לבחור את סוג המרור לפי שיטת הפסיקה המקובלת על המאמין, להתחשב בזמינות הירק ואפילו להעדיף מין מרור אחד על מישנהו מטעמי בריאות או כשרות.

מצוות אכילת מרורעריכה

לפי רוב הדעות ‏‏[2] אכילת מרור, בפני עצמה, אינה מצווה מן התורה. היא תלויה באכילת קרבן הפסח . את המרור היה צריך לאכול יחד עם בשר קרבן הפסח. בימינו, כאשר בית המקדש חרב, ולא נהוג להקריב את קרבן הפסח, אכילת המרור הוא חיוב מדרבנן.

מיני המרורעריכה

המונח "מְרֹרִים" הוא מלשון רבים. הכוונה היא למיני ירקות אחדים. פרשן המקרא רש"י באר :"כל עשב מר נקרא מרור". ‏‏[3] מדברי המשנה נראה לכאורה שמיני הירק שהאדם יוצא בהן ידי חובת מרור הם חמישה בלבד, כולל במצבי בישול שונים: " ואלו ירקות שאדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח בחזרת, ובעולשין, ובתמכה, ובחרחבינה, ובמרור. יוצאין בהן, בין לחים בין יבשים; אבל לא כבושין, ולא שלוקים, ולא מבושלים. וכולם מצטרפין בכזית. ‏‏[4]. ממקורות נוספי בתלמוד מתקבל כי מספרם רב יותר.

זיהוי סוגי המרורעריכה

כבר בתקופת האמוראים, בימי המשנה, נקבעו הנחות יסוד באשר למאפיינים המשותפים לכל מיני מרור:

  1. חייב להיות מגידולי קרקע.
  2. המרורים יהיו ירקות הנחשבים ל"זרעים" - כלומר חד-שנתיים, דו- שנתיים או רב-שנתיים - בתנאי שלא יהיו מעוצים.

החזרתעריכה

החזרת היא ה"חסה" ועל כך קיימת תמימות דעות בין הפרשנים הקדומים, מימי האמוראים עד הראשונים. החסה מכונה בארמית - חסין, באירופה - ליטוגא ובקרב יוצאי ספרד - סאלאטא. היום, הכוונה היא לחסה התרבותית (Lactuca sativa). אמנם העלים של החסה מתוקים - כאשר הם צעירים אך בשלב מאוחר הם הופכים למרים. תופעה התואמת את דברי חז"ל:" ר' חיי' בשם ר' הושעי' כל עצמן אין הדבר תלוי אלא בחזרת מה חזרת תחילתה מתוק וסופה מר כך עשו המצריים לאבותינו במצרים בתחילה (בראשית מ"ז) במיטב הארץ הושב את אביך ואת אחיך ואח"כ וימררו את חייהם בעבודה קשה בחומר ובלבנים" ‏‏[5].

מקובל כי ביותה של החסה התרבותית היא ממין בר ידוע בשם "חסת המצפן" (Lactuca serriola) והיא "חזרת הגלים" המוזכרת במקורות. ‏‏[6]

היתרון של החסה היה בכך שברוב קהילות ישראל ניתן היה להשיג חסה בימי חודש ניסן ‏‏[7]. באיורי רוב ההגדות לפסח ה"חסה" שולטת באיור ה"מרור".

סוגי החסהעריכה

מבחינים בין שני מיני חסות בר: "חסת המצפן" ו"חסת רתמית". לפי איורי קיר והממצא הבוטנו-ארכיאולוגי, הזן המכונה בשם "חסה ערבית" היה נפוץ במצרים וגם בארץ ישראל

גלריהעריכה

עולשיןעריכה

מין הירק השני קרוי במשנה בשם "עולשין". בתלמוד הבבלי הוא מכונה:"הינדבי" וכן בערבית עד ימינו: "הנדבא". זהר עמר סבור כי הכוונה היא חעולש התרבותי (cichorium intybus). מדובר בצמח דו-שנתי, ממוצא אירופאי, בעל עלים ארוכים דמויי אזמל החובקים במקצת את הגבעול ותפרחתו תכולה. העלים הצעירים משמשים מרכיב בסלט וטעמם מריר.

בתלמוד הירושלמי תרגמו העולשין בשם היווני "טרוקסימון", שפרושו: "ירק טרי". השם ניתן לו בגלל שאינו משתמש יותר מיום אחד.

רש"י תרגם עולשין בתור "קרישפילא" והכוונה ,כנראה, למרור הגינות (Sonchus oleraceus).

חכמי אשכנז מזהים עולשין עם עשב בר ממשפחת הסוככים, כעין פטרזילית בר (Anthriscus sylvestris). הוא צמח מרעה הנפוץ מאוד באירופה. הוא נזכר בספרות הקדומה כירק מאכל היות וטעמו חריף ומריר.

המהר"ל דחה את האפשרות להשתמש בצמח זה כמרור. זאת, על סמך העובדה כי בסידורים ראשונים נכתב שיש להשתמש בו לטיבול ראשוני - ירק בחרוסת.

רוב החוקרים זיהו את העולשים עם מיני ה-cichorium . עם זאת, ראוי לציין כי שבמקומות אחדים באשכנז לא שררה מסורת זיהוי של העולש.

סוגי עולשיןעריכה

תמכהעריכה

הזיהוי של ה"תמכה" אינו מוחלט. סביר להניח שמדובר בצמח ממשפחת הסוככיים - משפחה הידועה בצמחים שרובם בעלי ניחוח וגבעוליהם חלולים. במשפחה זו מצויים הגזר (גזר קיפח), הפטרוזיליה, עשבי תיבול ותבלינים נוספים. ה"תמכה" הוא קרוב לסוג הגזר (Daucus). הוא מוגדר כך אצל "דיוסקורידס" היווני ‏‏[8].

רש"י ומפרשים נוספים זיהוי אותו עם הצמח "מרוביי"א" הנקרא בימינו מרוביון מצוי (Marrubium vulgare) . הוא צמח רב-שנתי בעל עלים מעוגלים ושעירים המעניקים לו גוון לבן-אפרפר. צמח הגדל בצידי הדרכים ומעזבות, מר בטעמו ושימש בעת העתיקה כצמח מרפא. הוראת שמו היווני והלטיני הוא "מר" אפשר שמקורו בשם העברי מרור.

הרמב"ם מזהה את "התמכה" עם צמח הנקרא בערבית "סריס". הצמח נזכר, בין השאר, אצל פליניוס הזקן, בתור צמח הדומה לחסה, מר ומועיל לפעילויות הקיבה. ייתכן שממנו הכינו את "מי סורס" המוזכרים בתלמוד הירושלמי :"רבנין דהכא אמרין מליי מי סורס וקדחין ושתיין ומחזירין" ‏‏[9]. בתרגום לערבית מזוהה הצמח בתור עולש האינדביה (Cichorium intybus). בניגוד לעולש התרבותי הוא מפתח בצעירותו שושנת עלים ששפתם שסועה, עורקי העלים בהירים. הוא דומה לחסה ונאכל כמוהו - אם כי הוא יותר מר. בהגדה לפסח מימי הביניים, נמצא איור המראה צמח זה בתור מרור ‏‏[10].

הרמב"ם מתאר את ה"סיריס" בתור צמח מר מאוד. ממנו מרכיבים רפאי המע'רב (צפון אפריקה) משקה ידוע היטב. זהר עמר מניח כי הרמב"ם הכיר היטב את עולש האינדביה מספרד, מצפון אפריקה וממצרים. והוא תואם את התאור המובא בפירוש הרמב"ם:"תמכא - מין מיני עולשין, אלא שהוא גדל בגינות".

סוגי התמכהעריכה

מבחינים בין סוגים אפשריים לתמכה. בתלמוד הירושלמי זוהה עם "גנגידין" , אשר לפי האיור דומה לגזר הבר. רש"י נוטה לצמח את שצלילו ניכר השם "מר". הרמב"ם נוטה לצמח מרפא מוכר ה"סיריס".

חרחבינהעריכה

חרחבינה או "חרחבינין" או "חרבינין" - הוא הירק הרביעי שניתן לצאת על ידי אכילתו מחובת מרור בפסח. הזיהוי אינו קל. וכך נוגדר בתלמוד ירושלמי, מסכת פסחים: "בחרחבינה רבי יוסי בר' בון אמר רבי יסי חלי‏‏[11] . ובתלמוד בבלי, מסכת פסחים, אומררבי שמעון בן לקיש:" חרחבינא אמר רשב"ל אצוותא דדיקלא" ‏‏[12]. בשני המקרים קשה לזהות את השמות וכן לא ברור האם הכוונה לשם אחד או שניים.

רש"י מבאר:"אצוותא דדיקלא" - "סיב הגדל ונכרך סביב לדקל שקורין ווידיל"א (בצרפתית עתיקה:קנוקנת). מתאור זה וצמח דומה בשם " אצוותא חרוזיאתא" עולה מדטבר בצמח מטפס, הגדל בארץ ובצרפת, בבתי גידול לחים ונכרך בעזרת גבעוליו הדקים דמויי החבל על צמחים שונים או על עצמים אחרים ושמו חבלבלן המשוכות (Calystegia sepium).

אבו אלעבאס אלנבאתי, רופא ועשבונאי אנדולסי שבקר בארץ בשנת 1215. זיהה אותו עם צמח הגדל עד היום בהרי ירושלים חרחבינה מכחילה ( Eryngium creticum) - חידוש אשר אומץ גם על ידי מחדשי הלשון העברית. הרב יוסף קאפח סבור כי הוא הצמח אליו התכוון הרמב"ם בכותבו:"מאכל ידוע בן פלחי ארץ ישראל". עם זאת הוא מסתייג מזיהוי הצמח עם "קוצים" . הוא טוען שיש ירק מסורתי עם שם דומה.

זהר עמר סבור שמדובר באותו הצמח, אלא שהוא עובר התפתחות בזמן גידולו. בתחילת החורף עולים עלים ראשונים, גדולים יחסית, הם רכים, טעמם מרור - ניתן לאכלם חיים או לאחר שליקה במים. בשלב זה הם לא קוצניים. יש לנו עוד צמח מהסוג שחז"ל כינו :"תחילתו מתוק וסופו מר". ההסתיגויות מצמח זה נעות סביב העובדה כי צמח קוצני לא יכול להיות צמח אשר יוגדר למאכל בתור מרור.

רופא ספרדי מהמאה ה-13 מכנה אותו "שוויכת אבראהים" , דהיינו : קוץ אברהם במקום אחר הוא מכנה את החרחבינה הכחולה בשם: "אלקרצענה אל זרקא" בשם "הקוץ היהודי" , דהיינו: אלשוכה אליהודיה.

רבי יצחק אלפסי בפירושו למשנה מעלה את האפשרות כי החרחבינה היא אולי התלתן.


מרורעריכה

ראו ערך מורחב:מרור

החסה - היבטים היסטוריים ואקולוגייםעריכה

ראו בחוברת מטה

חזרת:מחסה לכרייןעריכה

משמעות "התולעים" בחסה בימינועריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ‏מקור: י"ב,ח'‏
  2. ‏למשל הרמב"ם לא מנאה בספר המצוות‏
  3. ‏מקור, שם‏
  4. ‏מקור: מסכת פסחים, ב',ו'‏
  5. ‏מקור:תלמוד ירושלמי, מסכת פסחיםדף יח,א פרק ב הלכה ה גמרא ‏
  6. ‏משנה, מסכת כלאים,א',ב'‏
  7. ‏היום הגידול הוא בחממות ולא משנה העונה‏
  8. ‏בתרגום לאנגלית: R.T. Gunther The Greek Herbal of Dioscorides New-York 1959‏
  9. ‏מסכת נדרים, דף יד,ב פרק ד הלכה ד גמרא
  10. ‏המקור: M.Metzger, La Haggada enluminee I.Leiden 1973‏‏‏ עמוד 205 איור 265‏‏
  11. ‏(דף יח,א פרק ב הלכה ה גמרא)‏
  12. ‏(דף לט,א גמרא)‏

לקריאה נוספתעריכה

  • זהר עמר, מררים, הוצאת המחבר, נוה-צוף, תשס"ח מסת"ב: 965-90818-3-9

ביביליוגרפיה מקיפה בסוף הספר.

Ad blocker interference detected!


Wikia is a free-to-use site that makes money from advertising. We have a modified experience for viewers using ad blockers

Wikia is not accessible if you’ve made further modifications. Remove the custom ad blocker rule(s) and the page will load as expected.

ברחבי אתר Wikia

ויקי אקראית