Family Wiki
Register
Advertisement

קורות משפחה אחת (ועוד אחת) של יהודים בגוריציה במחצית המאה העשרים
מאת: בת המשפחה, יוחנה לוי מירושלים
פורסם באישור המשפחה, המבקשת לא להעתיק את התוכן ללא רשותה

גוריציה, שם לא ידוע ולא מפורסם על מפת התיירות של איטליה, עיר קטנה בצפון מזרח איטליה על גבול סלובניה היושבת על גדות נהר האיזונצו, הייתה במשך שנים רבות תחת שלטון האימפריה האוסטרו-הונגרית ורק לאחר מלחמת העולם הראשונה עברה לשלטון איטליה אך תושביה חשו עצמם תמיד איטלקים בשפתם וגם בתרבותם. הסלובנים שחיו בה היו במיעוט.[1]

ביהכנ"ס של גוריציה ,רחוב אסכולי ושער הגן ע"ש ברונו פרבר

.

גוריציה נקראה בפי יהודיה גם בשם "ירושלים הקטנה", ורציפות היהודים בה לא פסקה בכל התקופות.

תולדות הקהילה היהודית[]

בשנת 949 (המאה העשירית) מוזכר אדם בשם דניאל דוד. יהודי אחר בשם יצחק בונבנטורה מוזכר בסוף המאה ה-12, ובשנת 1624 מופיע שמו של יוסף פינקרלה, בכינויו: "ofjude", בשנת 1648 התאחדו היהודים למגורים מתחת לגבעת הארמון ונהלו שם את חייהם באין מפריע. על בן-יצחק מסופר שגר לרגלי המבצר, מוזכרת "המזרקה של היהודים" מתחת לגבעת הארמון. עקב מחלת הדֶבֶר שפרצה פעמים רבות בעיר ולא פגע במקום מגוריהם הירוק, הועברו היהודים בשנת 1969 בצו ליאופולד הראשון, לגור בצפון העיר לרחוב אסכולי, בו ממוקם הגטו עד היום. בשנת 1812 נהרס שער הגטו ובוטלה ההגבלה על מגורים בגטו בלבד. בשנת 1856 מנתה קהילת גוריציה 314 נפש שהתפרנסו ממסחר זעיר, עיסקי ביטוח וכן מייצור משי.

בחיי משפחתנו הדהד השם גוריציה בגעגועים ובערגה שנים רבות, במאכלים מיוחדים או במנגינות התפילה בבית הכנסת וגם קריאה בתורה נוסח גוריציה ובמנגינות מיוחדות לטקס החתונה,

בשקט וללא קול היו גם דיבורים על העבר ומה שקרה שם.....

אבי: ליאו לוי[]

ראו ערך מורחב: ליאו לוי

אבי ליאו לוי הגיע לגוריציה בשנת 1918 בהיותו בן 6, כשאביו אך סיים כהונת רבנות בקהילת קאזאלה מונפרטו, עם הוריו שרה בולפיו והרב יוסף לוי, שם נולד בשנת 1912. חמש שנים משנות ילדותו עברו עליו במקום זה, שנים מכריעות בחייו שהשפיעו על פעילותו בחייו הבוגרים. הוא היה קשור לגוריציה בכל נימי נפשו, כאן ספג את ראשית חינוכו הציוני מידי המחנך אנג‘לו דה פאנו.

View of sinagoga

מבט מעל של ביהכנ"ס ורחוב אסכולי (הגיטו)

בגוריציה נולד ב-1857 הרב גאקומו בולפיו סבו של אבי, שהיה תלמיד חכם ומורה לדת. את חינוכו והשכלתו התורנית-מסורתית שאב מהאסכולה של יצחק שמואל ריג‘ו (יש"ר) בנו של אברהם ריג‘ו שחיו ופעלו בעיר במחצית המאה ה-18 ועד מחצית המאה ה-19, וכיהן כרב בעיר בשנים 1897-1903, ואז קיבל מנוי לרבנות בטורינו וכיהן בה במשך שלושים ושלוש שנים 1903-1936.

הוא היה רב נערץ ומכובד ולזכרו מוצבת אבן זיכרון בבנין הקהילה שבה נכתב:

לזכר עולם יהיה צדיק הלוא הוא החכם השלם מוהר"ר יעקוב אבולפיו אשר ישב שלושים ושלוש שנה על כסא הרבנות של ק"ק טורינו יע"א זכר צדיקותיו וחסדיו וקנאתו לאלוהיו מלב צאן מרעיתו לא ימוש לנצח

מתחתיה מופיעה כתובת זו גם באיטלקית

יהודים מפורסמים מהקהילה[]

קהילת גוריציה הזעירה נהנתה מחסות השלטון האוסטרי ולא נפגעה מחוק הגלות בשנת 1670. השלטון ראה בנוכחות יהודיה תרומה חשובה לכלכלת המחוז, ולמרות גודלה הזעיר חשיבותה כמרכז לימודים היה רב, ויכלה להתפאר ביהודים המפורסמים והמכובדים שחיו ופעלו בה בתחומי היהדות הרבנות ופרשנות התורה, החל מאברהם חיים ריג‘ו (1755-1841) אשר כיהן כרב העיר במשך 43 שנים, ובנו יצחק שמואל ריג‘ו(יש"ר) 1784-1855 פרשן ידוע ומכובד שתירגם את התורה לאיטלקית, והקים בעיר בית מדרש לרבנים. בראשו מינה את בן העיר שמואל דוד לוצאטו, שד"ל ( 1800-1865) שהיה פרשן וחוקר המקרא המדעי של היהדות והשקפותיו הדתיות והלאומיות היהודיות היו שילוב של רציונליזם ורומנטיקה. בן עיר נוסף ונערץ גרציאדו ישעיה אסכולי שנחשב לאחד ממיסדי הבלשנות האיטלקית המודרנית חי ופעל בגוריציה ב-1829- 1861, ורק בשנת 1940 הוסב על שמו הרחוב שבו גרו היהודים. גם הפילוסוף האיטלקי החשוב קרלו מיקלשטלטר היה מתושבי העיר. כולם ביחד וכל אחד לחוד תרמו לעיר את צביונה היהודי מסורתי החשוב במאות 18 וה-19, לעבר למאה ה-20.

באווירה זו של תלמידי חכמים ,פרשני התורה חוקרי הלשון העברית, חיה ופועלת משפחתו של אבי-ליאו לוי שתרומתו האישית להחייאת הציונות עם השיבה למקורות באיטליה בשנות השלושים של המאה ה-20 לא תסולא בפז. תמר אקרט כתבה בספרה: הציונות באיטליה בין שתי מלחמות העולם: "אין להבין את התנופה והתחיה היהודית של צעירים רבים בלעדיו".

הרב ג‘אקומו בולפיו[]

הרב ג‘אקומו בולפיו, נשא לאישה בשנת 1880 את פרוספרה ספרנצה ויטלה משפחת סצ‘רדוטי מאלסנדרייה שבמערב איטליה, הם גרו ב-ויא אסכולי מקום בו עומד לתפארת ביהכנ"ס משנת 1756 שנהרס במלחמת העולם השניה. בעזרת הקונגרס היהודי העולמי ובשיתוף השלטונות המקומיים שוחזר בשנת 1984, אך למרבה הצער משנת 1970 קהילת גוריציה הנה חלק מקהילת טריאסטה, וביהכנ"ס משמש כמוזיאון ומרכז תרבות יהודי. הוא מתוחזק ע"י אגודת ידידי ישראל-איטליה כמו קהילות נוספות באיטליה שלא חזרו להיות כשהיו לאחר השואה.

השם בולפיו תמוה ולא נשמע איטלקי יש אומרים כי מקור השם מקורדובה שבספרד מהמאה ה-13, אברהם בן שמואל אבולעפיה חכם קבלה ומומחה לכתבי הרמב"ם לאחר שגילה את הסוד המשותף ליהדות נצרות ולאסלם בא לאיטליה ... לגייר את האפיפיור, ולאחר מותו הפתאומי של האפיפיור עבר למלטה. אבולעפיה ובצורתה האיטלקית בולפיו, (שם משפחה ידוע ומצוי בקהילת גוריציה) ויש אומרים כי מקור השם הוא של משפחה מסלובניה במאה ה-18 שעברה לגוריציה כדי לתת לילדיה חינוך איטלקי.

היה צורך דחוף להילחם בהתבוללות, ובחיזוק הקשר עם היהדות, שיבה למקורות ולקיום המצוות מבלי לאבד ולרופף את הנאמנות לאיטליה שכ"כ היטיבה עם היהודים עד כה. ועל כך שקד הרב בולפיו בדרשות הרבות שנתן בתוקף תפקידו כרב בגוריציה וגם בטורינו.

Abulafia

מצבת הזיכרון בטורינו לזכרו של הרב ג‘אקומו בולפיו

במאה ה-20[]

סבתי שרה בולפיו(1886), השניה מבין שלושת ילדיהם של פרוספרה וג‘אקומו בולפיו שנולדו בגוריציה, נישאה בטורינו בשנת תרע"א (1911) לרב יוסף לוי (1884) לבית דלה-פרגולה שנולד במודינה, את השכלתו התורנית רכש בבית המדרש לרבנים המפואר שהיה בפירנצה , עבר לקאזאלה מונפרטו שבפיאמונטה ב-1910, שם כיהן ברבנות עד 1918. הוא סיים את תפקידו ברבנות, עבר לגוריציה בתפקיד מורה ללטינית בביה"ס הגבוה למסחר שאיפתו להיות במרכז הפעילות הציונית מצאה כאן כר נרחב והזדמנות נאותה לכך.

מבחינה פוליטית, הצהרת בלפור זה מקרוב ניתנה וזרם הפליטים ממזרח אירופה ששרדו את השואה הציף את נמל טריאסט בדרכם לארה"ב ולפלסטינה, במסירות רבה נרתם לעזור לפליטים ובעודו עוסק בפעילות ציונית זו נספה לפתע יוסף לוי בשנת 1923 מתאונת דרכים וניתוח שני שלא צלח להצלת רגלו הפגועה עלה לו בחייו והוא בן 39 מותיר אחריו את אשתו האהובה שרה בת 37 בלבד, עם בנה –ליאו לוי בן 11 ואחיו יאיר שזה עתה נולד והוא בן 3 חדשים.

לאחר מותו של יוסף לוי, אלמנתו הצעירה שרה, מקבלת אישור ללמד גרמנית שהיתה בשליטתה כשפת-אם,(בנה ליאו עוזר לה בהכנה למבחנים הממשלתיים) וגם איטלקית לפרנסתה. יחד עם שני ילדיה הם נודדים למודינה לליוורנו ובשנת 1930 מגיעים לטורינו, לחיות לצד בני משפחתה, כשהסב ג‘אקומו בולפיו משמש עדין ברבנות עד 1936. בשנה זו הוא מחליט לסים את תפקידו ולחזור לגוריציה עם אשתו.

הוא נפטר בשנת 1937 כשהוא לא משער מה יהיה גורלה המר של אשתו פרוספרה....בשנים בהם חי אבי בטורינו לצד סבו הנערץ, פעל וקידם בהתלהבות את הפעילות של "עונג שבת". היו אלה מפגשים של צעירים ממשפחות מתבוללים, במטרה לחזק את הקשר שלהם עם היהדות והציונות.

טורינו בעת ההיא הייתה בירתה האינטלקטואלית של ממלכת סבויה, מקום מושבו של המלך ומרכזה של תנועת הרסורג‘ימנטו האיטלקי שהובילה לאיחודה של איטליה בשנת 1860 או למען הדיוק בשנת 1870 אחרי שגם טיראסטה וגוריציה הצטרפו לאיטליה. היהודים היו תומכים נלהבים של תנועת התחיה והפכו במהירה לחלק מהעילית האינטלקטואלית האיטלקית. ואף שימשו בתפקידי מפתח בחיים הפוליטיים והתרבותיים של איטליה.

חינוכו של ליאו לוי[]

Leo levy

ליאו לוי כאמור קבל את עיקר חינוכו היהודי מסבו ג‘אקומו בולפיו , בזמן שהותו בטורינו. כסטודנט מבריק שלמד בשתי אוניברסיטאות בעת ובעונה אחת, בטורינו (בלשנות ומוסיקולוגיה), ובבולוניה (חקלאות), התבלט ברעיונותיו המקוריים, ונבחר לייצג את מחוז פיאמונט בין 20 זוכי פרס מוסוליני בשנת 1933, הוא היה אוטודידקט ועברית למד בעצמו. כאשר ביקר לראשונה בארץ בשנת 1932 נשא נאום בעברית צחה על אופיה של הציונות באיטליה, בפני קהל שמנה 200 סטודנטים ופרופסורים באוניברסיטה העברית בירושלים.

כך כותב עליו ישראל דה בנדטי: מקיבוץ רוחמה בספרו האוטוביוגרפי:"חלומות לא עוברים בירושה", ( הוא השתתף בהכשרה ב"תל ברושים" שהתקימה בשנים 1946 ועד 1954) "ליאו לוי הוא אדם מיוחד במינו : נמוך קומה לבוש תמיד בצורה מרושלת ומוזרה,אנרגיה חשמלית פורצת מכל חלקי גופו והוא תמיד בתנועה ....גופו הצנום מסתתר בתוך מעיל צבאי...אבל כשהוא פותח את הפה, הוא מפתיע את כולם בכוח השכנוע שלו ובהשכלתו הרחבה...המאבק איתו קשה...הוא מכריח את האנשים מולו לחשוב, אינו כבול במוסכמות אידיאולוגיות חברתיות או אחדות,הוא נון קונפורמיסט שמסור לדרכו ללא פשרות"

אנג‘לו דה פאנו[]

Atikva

ילדי קבוצת "התקוה" בגוריציה בשנת 1923 (בשורה ראשונה ,ראשון מימין- אבי-ליאו לוי) בשורה שניה שלישי מימין אנג‘לו דה-פאנו

כאן המקום להזכיר אישיות בעלת השפעה בתולדות הציונות באיטליה של המאה העשרים השפעתה על נפשו של אבי ועל חייו בבגרותו הייתה רבה, אנג‘לו דה פאנו יליד גוריציה משנת 1886 [2] קיבל את חינוכו והשכלתו התורנית-מסורתית מבית מדרשו של הרב בולפיו (אבי- סבתי), למד מתימטיקה וגיאומטריה באוסטריה, והיה מורה בטריסטה עד 1915 שם היה פעיל נמרץ יותר מכל למען ילדי הפליטים ממזרח אירופה כנציג "המזרחי", בעת ובעונה אחת עם סבי ג‘וזפה לוי. חזר לגוריציה ב-1922 בתפקיד של מורה פרטי למתמטיקה, הקהילה מנתה בשנה זו כ-200 נפש.

דה פאנו שכבר היה למוד נסיון בהדרכת נוער בציריך ריכז את ילדי הקהילה בגוריציה לפי מודל של עבודתו עם הנוער בציריך, בחוג שקרא לו "התקוה", ובאהבה רבה זרע אצלם את הזרעים הראשונים של ציונות שהיתה טבועה בנשמתו, דרך לימוד א-ב לימוד התורה תפילות, פרקי אבות, ושירים בעברית שאותם שילב עם ספורט וטיולים. הוא אף קיבל חלקת אדמה ובעזרתו גידלו הילדים ירקות שהביאו להוריהם בשמחה , את אירגון עניני הקרן הקיימת נתן בידי הילדים כחלק מעשי בחינוך לציונות למען א"י. למותר לציין כי בניגוד לפירנצה שיתף דה פאנו בגוריציה גם את ילדי הקהילה שלא היו ממוצא איטלקי ושחלקם באו מקורפו ודיברו איטלקית שלקחו עימם כאשר גורשו מדרום איטליה, פוליה בארי ואוטרנטו או ממזרח אירופה, ונתן להם להבין שאין הבדל ביניהם לבין ילדי המקום.

ההכשרה חלוצית זו הייתה פריצת דרך בקרב קהילות יהודי איטליה והשפיעה על המגמה החלוצית ציונית של העליה מאיטליה בשנים הבאות, גוריציה הייתה אמנם תחת שלטון אוסטרו הונגרי אך כאמור האיטלקים ראו עצמם תמיד איטלקים בשפתם ובתרבותם.

חינוך הילדים למרוד בהוריהם המתבוללים ולשוב ליהדות (כמו שמספרת פרנקה מוג‘ה) הייתה למורת רוחם של הוריהם הם אף הביעו את התנגדותם ואי שביעות רצונם מהפיכת הילדים לציוניים ודתיים, בחוסר נכונות לספק חומר הדרכה מתאים, דה פאנו שכבר הייתה לו הצלחה רבה בקרב הנער בציריך לא נסוג מפעילותו הציונית וראה בזאת את משאת חייו, כתב בעצמו את חומר ההדרכה, וגם סיפורים ומחזות לילדים.

במשך שנתיים בהדרכתו מרחוק, כשהוא שולח להם קטעי לימוד בתוספת הסבר של הפסוקים המשיכו חלק מהילדים ונפגשו פעמיים בשבוע ללמוד בכוחות עצמם. הבוגרים המשיכו להדריך את הצעירים בדרך של קיום מצוות ושיבה ליהדות באותה התלהבות שספגו ממנו.כאשר עזב ב- 1925 היה שבע רצון מפעלו בגוריציה ואמר בסיפוק רב "כשבאתי הנה לא היה אף ילד שומר מצוות והיום יש כ-15 ילדים כאלה" אבי ליאו לוי שהשתתף בפעילויתיו בעיר היה אחד מהם.


פעילותו הציונית של דה פאנו עם ילדי הקהילה בגוריציה נמשכה 3 שנים בלבד, אך נחרטה עמוק בנפשו של אבי ונתנה את אותותיה על פעילותו הבלתי נלאית בחיי היהודים ברוח הציונות בשנות ה-30 של המאה העשרים, אפשר לומר עליו כי הוא היה מה שנקרא בפי העם "מורה לחיים" עבור הילדים.

התנועה הציונית באיטליה[]

מבחינה פוליטית חשוב להזכיר כי אנו בשנת 1922 שנה מכרעת בחיי המדינה הצעירה התנועה הפאשיסטית עולה לשלטון באיטליה, יש לציין כי הפאשיסטים נטו להפריז במספר היהודים,. בכוחם הכלכלי ובחשיבותה של התנועה הציונית, ולא היו עוינים את היהודים בתחילת דרכם. אדרבא, מוסוליני ראה בהם כוח חשוב ביצירת האומה החדשה.

בקונגרס הציוני בשנה זו הוחלט שכל אחד חייב להפריש מעשר מרכושו "שקל" בשביל התנועה הציונית, נושא זה גרם לסערה וויכוחים רבים בחוג היהודים של פירנצה.

חיים וויצמן בקר באיטליה ונפגש עם המלך וגם עם פציפיצי (שיפורט עליו בהמשך) בניסיונו להסביר לוויצמן את מהות הציונות האיטלקית, אמר לו כי "ההתעוררות הציונית לא יכלה לפנות אל ההמונים כי הייתה מיסודה אינטלקטואלית". וויצמן שהתרשם מאוד מדבריו כינה אותה "יהדות מיניאטורית".

הקמפג‘ו[]

Leo levi 123

ליאו לוי באחד ממחנות הקיץ הידועים (קאמג'י)

בגוריציה פגש כאמור-ליאו לוי את אנג‘לו דה פאנו כשהיה בן 10, השתתף בפעילויותיו עם שאר הילדים, וממנו שאב את רוח הציונות. הוא זכר בערגה את הפעילות של ימי ילדותו וכשהוא בן 19 בלבד בקיץ של שנת 1931, בדרכו המקורית, יזם והקים את הקמפג‘ו -מחנה הקיץ המיתולוגי בקרב יהודי איטליה לצעירים, שהתקיים אל מול היופי וההוד שבהרי האלפים. נערכו בו טיולים ארוכים, בשאיפה לקיום מצוות והקנית השפה העברית, במגמה ציונית חלוצית יהודית .

למחנות באו צעירים מכל רחבי איטליה לחוות באופן מעשי יהדות ולספוג ציונות. רבים מהאיטלקים העולים בשנות השלושים והארבעים של המאה העשרים חבים לאבי את היותם יהודים שומרי מצוות בארץ, מודים ומעריכים את פעלו זה, וזוכרים את ליאו לוי בתודה. כשהגיעו ימים קשים בשנת 1938 עם החלת חוקי הגזע באיטליה, רבים מהם בחרו לעלות לישראל. וכך אמר אבי "לולא דה פאנו לא הייתי מגיע לרעיון של קמפג‘ו,בתנועה שצמחה ממנו היה הרבה מהכשרתו וחינוכו של מורנו זה.

אלפונסו פצ‘יפיצ‘י[]

ראו ערך מורחב:PACIFICI, ALFONSO

Sinagoga di firenze

בית הכנסת בפירנצה משנת 1860

ומה קורה באותה העת במחוזות אחרים באיטליה ממבט יהודי ציוני?
לצד הפעילות הציונית של דה-פאנו בגוריציה פועל בפירנצה ובליוורנו בשנות העשרים בית-מדרש לרבנים [3] שהקו המנחה שלהם היה שיבה לארץ ולערכי היהדות כאחד. אלפונסו צ‘יפיצ‘י שהיה דור חמישי להתבוללות, בהיותו עו"ד צעיר התבלט כהוגה דעות , כתב מאמרים רבים על יהדות ומחשבת ישראל, בספרו ישראל סגולה הוא מסביר את רעיונותיו המקוריים בנושא יהדות אינטגרלית שדגל בהם, שפתו העשירה והמשכנעת הלהיבה וסחפה אחריה שני דורות של אינטלקטואלים שעלו לארץ בשנות השלושים והארבעים של המאה ה-20 .הושפע מן האווירה שלוותה את בית המדרש, אם בי לא למד בו והיה בקשר עם תלמידיו, שוחח עימם בעברית גם עם הפרופ‘מ.ד. קאסוטו והווה מופת לרעיונותיו כי השיבה ליהדות מתחילה בלימוד השפה העברית. בין השאר כתב כי שאיפתו הגדולה הייתה לתת לצעירים דוגמא של חיים שיש בהם אורח חיים יהודי עם שיבה ליהדות- אינטגרלית.

כאמור, בשנות ה-30 היה ליאו לוי אחת הדמויות המובילות בתנועת ההתעוררות הציונית באיטליה, "המפגש השנתי הזה בהרים הוא שהחזיר אותם ליהדות וגרם לעליתם לארץ" כך אמר.

הוא היה למעשה מוציא לפועל וממשיך דרכו של רעיון השיבה ליהדות לפי דרכו של אלפונסו פציפיצי - האיש שהשפיע על דור שלם של יהודים ,וכמו שנקרא בפי מוסוליני: "הנביא של היהודים"

כך כותב אליו ד‘אנג‘לי [4] במכתב לזכרו של אבי : "לכל המחנות הייתה הצלחה רבה והם עזרו לחזק את קשרי הידידות והסולידריות בין הצעירים היהודיים מכל רחבי איטליה ואף ליצור קשרים חדשים, התנועה אותה הניע ליאו לוי המשיכה לפעול, ולדור שלנו וגם לדודות הבאים אחרינו יש חוב של הוקרה לגבי המנחה הזה, פעיל מאוד, צנוע, ענו, תמיד נוכח עשיר עצות אידיאליזם ומסורת...הערצתי וכיבדתי אותו כמורה ואהבתי אותו כאח".

הקמפג‘י הראשונים[]

Pedregis

פדרצ‘ס-מקום הקמפג‘ו הראשון בשנת 1931

הקמפג‘י הראשונים בשנות השלושים התקיימו בבתים גדולים של איכרים כולם גרו יחד ואכלו במשותף. את כל הפעילות בקמפגו ביצעו באי הקמפג‘ו ללא אנשים מבחוץ. מספר הבאים לקמפג‘ו גדל מידי שנה. לקמפג‘ו הראשון היגיע כ-15-20 איש במחנה השני והשלישי גדל מאוד מספרם עם פרסומו בקרב הצעירים והוא המשיך לפעול באופן עצמאי ללא תמיכה, בבסיסו התקימו בו טיולים בהרים לצד לימוד עברית, יהדות, והתקרבות לציונות .הבאים בשעריו שהיו ממשפחות מתבוללות נחשפו לראשונה לרעיונות אלו והתקרבו דרך חוויות הקמפג‘ו ליהדות .אכלו כשר, התפללו ,תפילה קצרה אמנם ,למדו תורה ותנ"ך ,שמרו שבת כהלכתה גם אם בבית הוריהם לא עשו כן. לפי עדויות רבות בכתב ובע"פ. היה ליאו לוי הרוח החיה של הקמפג‘ו- פרי יצירתו, שהתקיים במסירות ובהתלהבות שנה אחר שנה. לקמפגו הראשון חיבר ליאו לוי המנון מיוחד ואת עיתון המחנה שנקרא כחול לבן, עיטר בסמל של מכוש ומגן דוד,אחרי הקמפג‘ו כתב בעיתון כך: "רק אז אפשר יהיה לחזור ליהדות בריאה כשבמגרשי הטניס ובשדות הסקי ימצא אחוז גבוה לא רק של בני דת יהודים מתבוללים אלא של יהודים בעלי הכרה, ובמקום להחרים את ענפי הספורט הניתנים לפעילות מבלי לחלל את השבת ידעו להופיע מול המתבוללים הלועגים להם...הם יוכיחו במעשיהם ששומר המצוות אינו מחוץ לזמנו... והתורה היא נצחית....דרך חיים קדושה לכל מעשי האדם"

אלפונסו פצ‘יפיצ‘י שהשתתף בקמפג‘ו הראשון בשנת 1931 ראה בסיפוק רב איך רעיונותיו לובשים עור וגידים ובאים לידי ביצוע. לאחר הקמפגו השני אמר פצ‘יפיצ‘י כי הוא נחל הצלחה מליאה כזאת שלא היה מן הנמנע לקוות ליותר,הייתה נוכחות של ספר תורה, והיתה כמות מסוימת של כללי חיים ע"פ התורה.

הקמפג‘ו התקיים מידי שנה עד 1939 והתחדש בשנת 1946 כשהוא סוחף עימו צעירים רבים, בשנה זו נקלטו 150 צעירים וצעירות רבים שניצלו בשואה. פגישתם היתה מעורבת בהתרגשות רבה ומיוחדת. הקמפג‘ו שחיוניותו נשאבה מנוף בראשית של האלפים היה גם כר נרחב ופורה לויכוחים אידיאולוגים, שנמשכו מעל דפי העיתונות היהודית, ובמשך השנים בין מחנה אחד למשנהו התקימו חוגים ללימוד והעמקת הידע ביהדות בקהילות שמספרם היה רב:כמו מילאנו, פירנצה, רומא. השהות בקמפג‘ו בתנאים השונים מחיי הבורגנות של היהודים בביתם יצרה גם קשרים חברתיים וכדברי ליאו לוי ”כל הפעילות סביב הקמפג‘ו יצרה מעין תנועת נוער שבה המעבר מחיים דתיים ללא דתיים ולהיפך הוא מעבר דו-סתרי הווה אומר בניגוד לעזיבת המצוות של הדור הצעיר היה גם מעבר מהתבוללות ליהדות".

מפלגות ציוניות[]

בנושא הציונות היה ליאו לוי מתנגדו החריף של אנצו סירני, החלוץ האיטלקי הראשון שעלה לארץ כבר בשנת 1927 שניהם דגלו בפרוליטריזציה של העם היהודי, אך בעוד סירני הלך שבי אחרי הרעיונות של גורדון ובורוכוב, הדוגלים בשחרור היהודים מעול תורה ומצוות האמין ליאו לוי בדרך"הסינטזה",-"דרך המשלבת בין ציונות ויהדות בין דרך התורה, צדק סוציאלי לצד שיבה לציון. תרומת היהודים לחיים בארץ ישראל חייבת להיות על ידי יצירת שילוב בין מזרח ומערב, בין אשכנזים וספרדים בדרך מקרבת ומפשרת ולא ללכת לקצוות שהרי הם לא שייכים לא לאלו וגם לא לאלו," דברים אלו כתב ליאו לוי במכתב ליהודים שהיו עדיין באיטליה בשנת 1944 כדי לזרזם לעזוב את איטליה ולעלות לארץ ישראל.

יוחנן די קסטרו חבר שדה אליהו כותב ומספר "המאמר של ליאו לוי שינה את חיי... כשאיטליה בגדה בנו היהודים, ופרסמה את חוקי הגזע בשנת 1938,היינו אבודים אנו שמזה דורות ראינו באיטליה ארץ מולדת, שאת יהדותנו הכרנו בצורה עמומה באמצעות כמה ריטואלים שאת משמעותם לא לגמרי הבנו, אנו שהיינו מתבוללים וטוב היה לנו בכך....חרב עלינו עולמנו ...לא ידענו לאן לפנות ואז היגיע לידי במקרה מאמר של ליאו לוי ....עדין לא הכרתי אותו אישית...ולפתע כמו מבעד לאלומת אור אדיר,נפרשה בפנינו הדרך... דרך חדשה ...ידענו מה עלינו לעשות...לעלות לארץ ישראל"

בתקופת הפשיזם לא הלך ליאו לוי שבי אחרי מנעמי החיים שסחפו רבים מיהודי איטליה הוא היה פעיל בתנועה האנטי פשיסטית ואף נאסר וישב בכלא יותר מפעם אחת, בשנת 1934 כאשר נעצרו בטורינו 15 אנטיפשיסטים, הוא היה ביניהם, ובשנת 1935 נעצר ברומא עקב פעילותו כאנטי פשיסט, גם בארץ בשנת 1940, מהיותו נתין ארץ אויב ישב בכלא עכו לצד איטלקים נוספים.

בארץ ישראל[]

נאמן לדרכו הציונית עלה אבי ליאו לוי לארץ בשנת 1935 יחד עם אהבת חייו,לינדה לבית וולאברגה, יפהפיה ילידת טורינו ממשפחה מתבוללת, אינטלקטואלית ובעלת השכלה בתרבות קלאסית. הם נישאו ע"י הרב קוק בירושלים. יחד הקימו משפחה וגידלו חמישה ילדים. בנו יוסף לוי מכהן מזה שנים אחדות כרב ראשי של קהילות פירנצה וסיינה.

בשנת 1937 נפתח ערוץ חדש של חיפוש דרך לעליה לארץ. ששה מפעילי הקמפגו נשלחו לארץ לבדוק אפשרות לעליה וליאו הדריך אותם בסיור בארץ. את רשמיהם מהביקור מסרו בועידה שנערכה בפייאזולה.

רבים מהצעירים שעלו לארץ זכרו ופקדו את ביתנו. הורי נהגו לארחם ליעץ להם ולעזור בהיקלטותם בארץ, ביקורים רבים אלה בביתנו בירושלים הינם חלק נכבד מזכרונות ילדותי. עד היום ויותר מפעם אחת שמעתי מפי משתתפי הקמפג‘ו השונים דברי הערצה רבה למפעל וליוצרו.

גם בשנות החמישים בהיותו בארץ לא זנח אבי את מפעל הקמפג‘ו המשיך לסייע ולהניע את קיומו מידי שנה. חשיבותו הייתה רבה לאין ערוך להמשך הנעת החיים היהודיים של הצעירים באיטליה כדי להביאם להכרה בציונות והעלאתם לארץ. לפי תיאורו של ישראל דה-בנדטי בספרו "משנת 1945 מפליג אבי בין איטליה לישראל במאבק מתמיד להעברת כמה שיותר צעירים וצעירות למחנה דתי ולעליה לארץ" "השליח הנצחי" לדבריו.

כך כותב סבלדי על ליאו לוי "היה בעל הכרה ציונית ולמד חקלאות מוכשר מאוד ובעל השכלה רחבה ויסודית בשטחים שונים, כתב מאמרים ופרסומים שונים להפצת המידע, ביחוד בנושאים יהודיים...גם אחרי מלחה"ע השניה המשיך לקחת חלק פעיל בחיי הנוער היהודי באיטליה,כשהוא יוזם מפעלים שונים, בעל כשרון דיבור וכתיבה,השפיע על צעירים של דורות אחדים".

בנוסף לקמפג‘ו וכפועל יוצא ממנו היה צורך בלימוד עברית ובארגון המורים באיטליה אי לכך הקים ליאו לוי בשנות החמישים את הסתדרות המורים העבריים באיטליה ועמד בראשה שנים רבות כדי לקדם את ידיעת העברית שהיתה קרובה לליבו, כתב ספרי דקדוק, ספרים ללימוד הקריאה וההיסטוריה של עם ישראל עבור ילדי הגולה שתורגמו לשפות אחרות ושמשו את הילדים באיטליה ובגולת אירופה.

איסוף ומחקר של הליטורגיקה היהודית[]

לצד כל אלה ובמסירות רבה עסק ליאו לוי בשנות החמישים של המאה ה-20 במפעל נוסף פרי יוזמתו: איסוף ומחקר של הליטורגיקה היהודית בקהילות ישראל בגולה, שחרבו ולא שרדו לאחר השואה,מתוך מחשבה ותובנה כי יש להציל משכחה ולשמר לחנים מסורתיים ומסורות תפילה שונות שעשויים להעלם עקב חורבן קהילות יהודיות רבות בעקבות המלחמה. הוא נסע, מקהילה אחת למשנה, והקליט את הזקנים שעדין נותרו. ראשית באיטליה שהיתה קרובה לליבו אבל הוא לא הסתפק בכך והרחיק נדוד לכל אגן הים התיכון, ספרד תורכיה הולנד, תוניס, לקהילת יואנינה שביוון ארמניה, פרס, קורפו, ג‘רבה ועד קוצ‘ין רוסיה ויפן היגיע. האוסף החשוב נמצא כיום באוניברסיטה העברית ובמרכז המוזיקה סנטה צ‘צ‘יליה שברומא ומכיל כ-1000 הקלטות נדירות ויקרות ערך.הוא היה חבר מחקר באוניברסיטה העברית בירושלים והרצה על נושאים אלו בכל הזדמנות שנקרתה בדרכו הן בארץ ובאיטליה.

מפעלו זה נתמך והוכר בחשיבותו ע"י אונס"קו , והוא נחשב היום לפורץ דרך בתחום האתנו-מוזיקולוגיה, והניח תשתית למחקר השוואתי חשוב, רבים הם ממשיכי דרכו.

לא הזכרתי עדין את מריו לוי חבר שדה אליהו. כאשר באנו לראיין אותו על זיכרונותיו מ-ליאו לוי. אמר בהתרגשות רבה: "איך אפשר לעשות סרט על ליאו לוי...ליאו לוי הוא סיפור..ליאו הוא אגדה ...ואגדה לא כותבים...הוא השפיע על מהלך חייהם של כל כך הרבה אנשים..."

אחרית דבר[]

ביוני 1967, לאחר מלחמת ששת הימים כאשר אך נפתחה הדרך ליריחו, יצא ליאו בסקרנות ובהתלהבות אין קץ עם אשתו האהובה לדרך ממנה היא לא שבה. ליאו לוי לא התאושש מן האסון כל שארית חייו והמשיך לנוע בין ישראל, שהיתה משאת חייו וחמשת ילדיו ונכדיו חיים בה, לבין איטליה שלא נפרד ממנה ונשאר קשור בכל נפשו.

מה קרה לשותפים האחרים של דרכו, ומה עבר עליהם?

חבר ילדות של אבי מגוריציה, הצעיר ממנו בשנים אחדות, ברטי למשפחת אקרט שהיה הבן הקטן במשפחה בת 4 ילדים שהיגיע לגוריציה עם משפחתו מגליציה ב-1908, והשתתף יחד איתו בקבוצת "התקוה" של דה פאנו בגוריציה, עלה לארץ ב 1939 הגשים את חלומו והתישב בקיבוץ "יבנה", בעוד אבי-חברו מילדות המשיך ללא לאות להלהיב את יהודי איטליה לחזור ליהדות ולחיות בארץ כיהודים גאים, בעת ובעונה אחת לא להניח לקיום מפעל הקמפג‘ו באיטליה.

יחד עם זאת ולמרות הכרה בצדקת הדרך הציונית תמיד התגעגעו הורי וחבריהם שעלו איתם בשנות ה-30 וה-40 כל חייהם למולדתם ולתרבות שעזבו מאחוריהם למרות שהיא בגדה בהם בזהותם כיהודים.

דה פאנו עלה לארץ עם פרסום חוקי הגזע בשנת 1938 וחזר לאיטליה ב-1948, נפטר ב-1959. הכשרה זו הייתה לה השפעה מכרעת בשנים הבאות על העליה לארץ בקרב יהודי איטליה .ובדברי הפרידה של חניכיו שעלו לארץ הספיד אותו -ליאו לוי וכתב על כך בעיתון "ישראל" :...".זו הייתה התכנסות אינטימית בביתה של שרה בולפיו, בת גילו.....שממנה יצאו רבים עם עינים לחות ...ליאו התפלל תפילת ערבית בנוסח גוריציה וברטי קרא ופירש משניות אותן למדו לפני 35 שנים (בגולה...) הרגשנו כולנו תחושה של "אחוות אחים" בזכרון של מורה בלתי נשכח שבמילותיו המתוקות, באמת היהודית ובהומניות שלו שימש לנו אב רוחני. יהי זכרו ברוך לנו ולילדינו!!"

אלפונסו פציפיצי, שנקרא בפי הדוצ‘ה "הנביא של היהודים" הטיף ללימוד עברית, שיבה לציון וליהדות בשנות העשרים של המאה העשרים בפירנצה, הוא עצמו עלה לארץ בשנת 1934 עם משפחתו, הקים בירושלים את ביה"ס מרגליות. אך לימים התחבר ליהדות החרדית והתנתק מפעילותו הציונית.

לסיום : ליאו לוי,הקדים מעט את זמנו, היה בעל חזון וראה למרחוק, ובכוח אישיותו הסוערת והיוצאת דופן סחף אחריו רבים. הן כאשר קרא ליהודי איטליה לעלות לישראל וצפה בעוד מועד את תוצאות הפשיזם, הן כשקרא לחזור ליהדות מתונה נוסח איטליה, והן בחלוציות מחקרו האתנו- מוסיקולוגי של קהילות ישראל באגן הים התיכון .

תודה על ההקשבה![]

תודה על ההקשבה!. מקווה שהסיפור הקצר של שתי המשפחות נתן לכם מושג ולו במעט על חייה היהודיים של גוריציה ותרומתה הגדולה לציונות באיטליה במחצית המאה ה-20.

בתכניתנו לערוך סרט וגם ספר להנצחת זכרם של הורי ואתם מוזמנים לקרא ולראות בבוא העת את פרי עמלנו.

כתבה: יוחנה לוי ,ירושלים
יוני 2010 י"ב תמוז תש"ע
לקראת ביקור משלחת של "דנטה אליגיירי" בגוריציה, באיטליה.

תודה לאחותי יעלה לוי- צימרמן שאספה וריכזה את החומר הרב
וביחד נסענו ושמענו את מירב העדויות.

נספחים א‘[]

שיר חתונה[]

עלעול במסמכים לחקר תולדות משפחתי חשף להפתעתי שיר חתונה שנכתב בעברית לחתונתם של סבי וסבתי, הרב יוסף לוי ושרה בולפיו שהתקימה בעשרה בשבט שנת תרע"א. (לפני 99 שנים.) כתיבת שיר חתונה בעברית היה מקובל מאוד באיטליה במשך דורות רבים ,כפי שמעיד על כך רבי יהודה אריה ממודינה שהיה רב בונציה במאה ה-16, והתפרנס גם מכתיבת שירי חתונה. השיר נכתב בידי ניסים בנימין בשם "חברת אוהבי התורה" בטורינו שהיו כנראה, מתלמידיו של הרב בולפיו האהוב.

    והרי לפניכם שיר מיוחד זה.
 
            שישו וגילו אוהבי התורה מי הוא לנו זה יעקוב
            בעת שמחה לאהובה מורנו ורבנו יעקוב
            כי בת יעקוב ושמה שרה מלא דיעה ולב טוב
            עוטרת ראשה בעטרה ויקרא שמו רעה טוב
      
           הריעו לאלוקים בעת שמחה
           כי מאלוקים הברכה
           
           שרה שושנת העמקים ולשרה בתו יעקוב אמר
           הייתה חמדה לבחורים תהי מבורכת כתמר
           והיא בחרה בחיים כי מלך עולמים בה בחר
           קדושת ביתה להקים להיות אם לזרע שר

          יעקוב ראה אהבת זאת שישו וגילו והודו לי‘ה
          ויחשבה מתן מ-ה‘ צבאות כל קהל כל כנסי‘ה
          והוא הודה ל-ה‘ על האותות של שמחות הרב נברך י‘ה
          שעשה לביתו בגלל אבות מעתה ועד עולם הללוי‘ה

         ויברך יעקוב את יוסף הריעו לאלוקים בעת שמחה
         ויאמר ידידי אתה יוסף כי מה‘ הברכה.
         בך ובביתך ייאסף
         ששון והצלחה כבבת יוסף

לחתונה של בתי שהיתה בחודש שבט תש"ע (לפני כשנה וחצי) שיניתי את השמות ומילים ספורות התאמתי את השיר למקום ולזמן בכוונה לגשר על ארבעה דורות ולקשור אותם בחוט דק.

יהדות גוריציה בשואה[]

במסע חיפוש אחר שורשי משפחתי והנצחת זכרם נסענו לגוריציה אחותי ואני, השם גוריציה. היה קרוב לליבנו, רצינו לראות את המקום שכ"כ השפיע על מהלך חייו של אבי ובאנו במיוחד ביום ה- 23 בנובמבר יום בו עורכים תושבי המקום ,ידידי ישראל איטליה, טקס לזכר 91 יהודי העיר שנלקחו באישון לילה של 23 בנובמבר 1943, ומלבד איש אחד שחזר מהתופת כולם נרצחו באכזריות באושוויץ ובמחנות השמדה אחרים.

את הטקס הדתי ערך הרב מטריסטה (כיום אין יהודים בגוריציה והיא סופחה לקהילת טריאסט). כל שמות הנספים הרשומים על אבן הזכרון בכניסה לבית הכנסת נקראים בלב רוטט.... ראש העיר וראש המחוז שנכחו בטקס מניחים בזה אחר זה זרים לרגלי המצבה שבה חקוקים שמות הנרצחים.

בטקס נכחו כ-100 אנשים נוצרים ופרוטסטנטים בטמפרטורה מקפיאה של אפס מעלות כדי לכבד את זכר יהודי העיר שנלקחו ולא חזרו, מרגש עד דמעות ......עמדנו עמם תמהים נרגשים ושותפים לזכרון האישי שלנו....

בין אנשי הקהילה שנרצחו היתה גם הסבתא של אבי פרוספרה בולפיו שהתאלמנה בשנת 1936 ומיאנה לברוח לאודינה למרות הפצרותיה של בני משפחתה. בתום ליבה אמרה "מה יעשו עם אשה זקנה כמוני" והיא נלקחה ללא רחמים עם כל הקהילה, עברה דרך מחנה ההשמדה ריזיירה די סאן סבא שבטריאסט ובהגיעה לאושויץ ב-11/12/43 נורתה עוד בטרם נרשם על זרועה מספר,והיא בת 81!!

עבורנו היה זה מעמד של כבוד גדול לזכרה! כל הנוכחים שלא חוו עד היום השתתפות מי מבני משפחות הנספים שהיגיע מהארץ!!הביעו את התרגשותם לנוכחותינו בטקס וניגשו ללחוץ את ידינו.

בין שאר היהודים שנלקחו באותו לילה מר ונמהר הייתה אישה נוספת מבוגרת יותר, בת 89!! אימו של פילוסוף יהודי ידוע נערץ ומכובד בקהילה,קרלו מיכלשטלדטר עם שתי בנותיה, ותינוק בן 3 חדשים ברונו פרבר. גן מטופח הנמצא בסמוך לביהכנ"ס הוקדש לזכרו!

סבתי,אמה של אמי-לינה וולאברגה ,נלקחה אף היא לאושוויץ מטורינו בגלל הלשנה. לפי עדותה, עברה במחנה המעבר פוסולי שבטוסקנה, שם איבדה את שלושת אחיה, שהתה באושוויץ, השתחררה לאחר תשעה חדשים. את הדרך חזרה היא עושה עם פרימו לוי (שאינו בן משפחה) דרך פולין ויערות אוקראינה במשך שנתיים. על דרכם חזרה ותלאותיהם כותב פרימו לוי בספרו "ההפוגה" ובעדות המצמררת שהשאירה כאשר חזרה לטורינו ב-1947, מטבלת סבתי את דבריה בציטוטים מתוך "פרדיסו" של דנטה כוחותיה עמדו לה לשנתיים בלבד ואז נפרדה שוב מאמי כשהיא בת 55!

יהי זכרם ברוך!

נספחים ב‘: תמונות[]

ראו גם[]

הערות שוליים[]

  1. מעברו השני של הגבול במדינת סלובניה, שוכנת העיר התאומה נובה גוריצה (Nova Gorica - "גוריציה החדשה"), ובין שתי הערים מתקיים שיתוף פעולה כמעט בכל התחומים.
  2. [ http://www.yavnet.org.il/viewpage.asp?pagesCatID=587&MemorialPage=1&Personkey=9847v98475v9457v44912070743bv743vb684bq4n88&siteName=kvYavne מוזכר בדף הנצחה לברטי אקרט - אף הוא בן העיר גרוציה]
  3. "גלגולו הנוכחי של בית המדרש לרבנים הוא ברומא Collegio rabbinico italiano
  4. אליו ד אנגלי חי היום בחיפה אשתו היא בת של הרב מרומא
Advertisement