נקודה

בטאון נקודה נסגר אחרי 30 שנות הופעה עורכו הראשון מסכם כך את סיבות סגירתו:

ישי פרידמן כתב באתר סרוגים - "ישראל הראל: "לרוב הציבור המתנחלי אין סקרנות אינטלקטואלית"; "ההתחפרות באיים נפרדים מנכרת את כלל תושבי המדינה, לרבות אנשי הציונות הדתית שבערים"; "הרבנים המפורסמים ביותר, לא יודעים לכתוב ושוטחים את דבריהם בעלוני שבת בתבנית של שו"ת"; "מועצת יש"ע מוציאה מיליונים על הפגנות אך אין לה כסף ל'נקודה'

והנה הכתבה כמן שהובאה באתר סרוגים: ישראל הראל, ממייסדי מועצת יש"ע עורך ביטאון 'נקודה' בעבר ומי שעומד היום בראש המכון לאסטרטגיה ציונית, יוצא בהתקפה חריפה נגד מה שהוא מכנה "חוסר הסקרנות האינטלקטואלית" של חלק ניכר מציבור המתנחלים. הוא אף מבקר את רבני הציונות הדתית שאינם יודעים לכתוב מאמרים לטענתו, ואת מועצת יש"ע, שלדבריו, מבזבזת כסף על הפגנות חסרות תועלת ולא משקיעה בכוחות אינטלקטואליים ורעיוניים היוצאים מתוך ציבור המתנחלים.

הראל אמר את דבריו בראיון לעיתון 'נקודה', עליו השלום, שהשבוע נסגר אחרי שלושים שנה של פעילות עיתונאית.

הראל, שהיה עורך העיתון במשך 15 שנה, אמר לכתבת מאירה דולב כי עיתון 'נקודה' שיצא מתוך הציבור הדתי לאומי לא עניין את המתנחלים שהלכו והסתגרו מבחינה חברתית ודתית .

"עד מהרה התברר שבחוץ יש תשומת לב רבה יותר למה ש'נקודה' מעלה מבחינה תרבותית ואידיאולוגית מאשר בתוך היישובים", אמר הראל לדולב, "למעלה מחמישים אחוז מהמנויים היו אינטלקטואלים ואנשי מדעי המדינה, סוציולוגיה והיסטוריה של הציונות – גם מאוניברסיטאות מחו"ל – שלא יכלו להרשות לעצמם שלא לקרוא את העיתון הזה, המבטא מחנה חדש, רב משמעות מבחינת השפעתו, בחברה הישראלית. לרוב הציבור המתנחלי, לעומת זאת, לא היה צורך בכתב עת תרבותי ואינטלקטואלי ברמה שאליה רציתי להביא את 'נקודה', משום שהווייתם הייתה אחרת, בעיקר דתית, ולא הייתה קיימת סקרנות אינטלקטואלית. הם לא נצרכו לוויכוחים אידיאולוגיים על מהות הציונות וההתיישבות, ולא עסקו בשאלה איך פותרים את הדיכוטומיה של מתנחלים מול מי שלא גרים ביישובים, לרבות הציבור הדתי לאומי שפרח וגדל בפתח תקווה, בגבעת שמואל, ברעננה ועוד."

הרל אמר כי הישובים האמוניים שנוצרו בהתנחלויות הפכו להיות איים סגורים ובכך הם ממאיסים את עצמם על החברה החילונית לרבות את אנשי הציונית הדתית שבערים:

"אחרי הגל הראשון החלוצי אמוני של ההתיישבות קמו יישובים שמטרתם לפתור בעיות של איכות חיים ולאפשר הסתגרות כיתתית, בעיקר על רקע דתי. את אלה 'נקודה' לא עניין, ולכן הוא לא הצליח לפתח אידיאולוגיה שליחותית משימתית חלופית לאידיאולוגיה ההתיישבותית החלוצית המכוננת. במקום חזון של חלוציות ומשימתיות בנוסח תורה ועבודה ומחויבות אמיתית לכלל האומה – לא רק באמצעות סיסמאות על כלל ישראליות – אימצו רוב היישובים האמוניים אורח חיים של איים נפרדים, שעיקר דאגתם של אנשיהם היה שמירה על אורח החיים הפנימי, המוכתב בדרך כלל על ידי המרא דאתרא או ראש הישיבה, שבמקרים לא מעטים חד הם. ההתחפרות בתוך האיים הנפרדים הללו מנכרת את כלל תושבי המדינה – לרבות רוב אנשי הציונות הדתית שבערים – מקשר נפשי עם ההתיישבות. למזלנו הקשר האידיאולוגי עדיין קיים."

הראל לא חסך את שבטו כנגד רבני הציונות הדתית, שלדבריו אינם יודעים לכתוב מאמרים כהלכה. "את שארית השעות של לילותיי הייתי מוציא בעריכת דבריהם של אנשים מכובדים ומלומדים שהיה להם מה לומר אבל לא ידעו איך לבטא את עצמם, כי בבתי הספר הדתיים, ובמיוחד בישיבות, הזניחו מאוד את נושא הכתיבה", מספר הראל. "היו כאלה שהבינו שטובה אני עושה עמם שאני עורך את דבריהם, מתווך נאמן בינם לבין הקורא כדי שיבין מה הם רוצים לומר. היו כאלה שלא ידעו לכתוב ובמקום להודות לי כעסו ונפגעו. אחדים מהם, ומהרבנים המפורסמים ביותר, לא יודעים לכתוב עד היום, ושוטחים את דבריהם בעלוני השבת רק בתבנית של שאלה ותשובה".

הראל שהיה מייסד מועצת יש"ע בעבר מצא לנכון לתקוף את אנשי מועצת יש"ע בהווה על ביזבוז המשאבים בהפגנות ומחאות והזנחת הכוחות האינטלקטואליים שבתוך הציבור המתנחלי:

"איני אומר שאנחנו כבר נמצאים במקום שהתנועות הקיבוציות נמצאות בו לאחר כמאה שנות קיום", אומר הראל לכתבת מאירה דולב, "אנחנו גם לא נמצאים במקום שבו נמצאו מפלגות השמאל ההיסטוריות בשעה שביטאוניהן נסגרו, אבל זה כן מראה אולי משהו על מועצת יש"ע. כש'נקודה' נמכר לשלמה בן צבי, חובותיו היו כמאתיים אלף שקלים – סכום מגוחך לגוף כמו מועצת יש"ע – ואיש שם לא נחלץ להצלתו ולשימורו ברשות מפעל ההתיישבות. וגם עתה, לאחר שהוציאה מיליוני שקלים על פריסת שלטי חוצות שהיום מונפים ומחר נעלמים, היא אינה נחלצת למצוא כמה מאות אלפי שקלים במטרה לקיים ביטאון תרבותי, אידאולוגי וחברתי. התנועה שמועצת יש"ע מייצגת היא אפוא תנועה בבעיה. תנועה שמאבדת את העיתון שלה, על כל המוניטין שצבר, מוכיחה היכן היא נמצאת. עדיין הרחק מהמקום שבו נמצאות התנועות הקיבוציות, אך המרחק הולך ומצטמצם. ומסביב יש מועצות עשירות, שאין להן הבנה איזה אוצר של מוניטין יכול להימצא בידיהן. אחרי כל כך הרבה שנים, כשמוציאים מיליונים על הפגנות שכמעט שלא משאירות חותם, 'אין כסף' להציל את 'נקודה'. ואני חש, מה לעשות, שזה גם כישלון שלי".

לסרוגים נודע שיש דיבורים רציניים בקרב ישראל הראל ועמיתיו לנסות להקים מחדש את עיתון 'נקודה'.

על הבטאון בויקיפדיה

נקודה היה ירחון בעל אוריינטציה ימנית, שיצא לאור בידי תנועת אמנה ולאחר מכן בידי קבוצת "הירש מדיה". "נקודה" יצא לאור לראשונה בשנת 1980 ביישוב עפרה שבבנימין. ב-2010 נסגר הירחון ומוזג עם "מקור ראשון", גם הוא מקבוצת הירש מדיה.

בראשיתו יצא כתב העת פעם בחודשיים כבטאון תנועת אמנה. עורכו המייסד היה ישראל הראל. במשך שנים היה הירחון חממה לעיתונאים דתיים, בהם אורי אורבך, חגי סגל, חיותה דויטש, אורי אליצור, שי צ'רקה, אלישיב רייכנר, חנוך דאום ועוד. העיתון שימש במה גם להוגי דעות חשובים, כמו פרופ' שלום רוזנברג, דניאל שליט ואחרים. באמצע שנות התשעים נוסף בעמודיו האחרונים של כתב העת המוסף הסאטירי "הלחי השנייה", שפסק מלהופיע לקראת סוף שנות התשעים, וסיסמתו הייתה: "יש סאטירה בימין".

בשנת 2004 נרכש כתב העת על ידי קבוצת התקשורת הירש מדיה בבעלות שלמה בן צבי. בעקבות הרכישה הוחלף עורך כתב העת אורי אליצור במוטי קרפל, הימני יותר בהשקפותיו.

בכתב העת הובאו לאורך השנים מאמרים הנוגעים בנושאים החשובים ביותר לציבור הדתי לאומי לגווניו, בנושאי הגות, חברה, פוליטיקה וביטחון לאומי. כמה מהמאמרים המכוננים ביותר של הציבור הדתי לאומי נתפרסמו בו, ביניהם המאמר "התנחלו בלבבות" של הרב יואל בן נון שהביא לשינוי חלקי בתפיסת ההשפעה ההתיישבותית בתנועת ההתנחלות, המאמר "הטובים לתקשורת" בו קרא אורי אורבך לציבור הדתי להשתלב בתקשורת והמאמר "דור הכיפות הגרוזיניות" מאת חנוך דאום, מאמר שעסק בתופעת נוער הגבעות כבר בשנותיה הראשונות.