Fandom

Ventura Daniel Wiki

סיור קבוצת דנטה אליגיירי באומבריה 2009 - 4. ערי אומבריה - המשך

7,311דפים באתר זה
Add New Page
הערות0 Share

Ad blocker interference detected!


Wikia is a free-to-use site that makes money from advertising. We have a modified experience for viewers using ad blockers

Wikia is not accessible if you’ve made further modifications. Remove the custom ad blocker rule(s) and the page will load as expected.

4. ערי אומבריה - המשך: אגם טראסימנו - איזולה מג'יורי, אורבייטו, אסיזי ו-Gualdo Tadino

סיכום הטיול לאומבריה יוני 2009 - מאת ד"ר רפאל ירחי - ברשותו האדיבה

בסיכום זה אני מתיחס רק לדברים ולמקומות שטיילנו בהם. סיכום זה אינו מתיימר להיות מדריך טיולים באומבריה. יש מקום להעיר על טעויות ואי דיוקים. יש להתייחס לחלקי תאור הטיול כחטיבה אחת, שמפאת מגבלות טכניות הטיול מוצג כאן בחלקים אחדים בכל חלק יש להתייחס למבוא המסביר מידי פעם את הנאמר על הערים השונות של אותו חלק


ותודה לדוד פטסי ועליזה בן-עבו על הארגון המעולה של הסיור.



המפה נטענת...


מפרוג'ה לצ׳יטה די קאסטלו

המפה נטענת...

צ׳יטה די קאסטלו

Citta di Castello Palazzo del Podes.jpg

בניין העיריה בו התקבלנו - מקור התמונה:ויקישיתוף

Cita di Castello -le presentoir de .jpg

מתקן הוצאה להורג בחזית בניין העיריה -בעבר מושב שליט העיר - מקור התמונה:ויקישיתוף

Citta del Castelli gnisa italianaA.jpg

אוצרת כתבי היד Marisa Borchiellini מציגה את אחד הדפים למטרת צילום חופשי

צ׳יטה די קאסטלו (Citta di Castelo) עיר בצפון אומבריה ומהווה שער לכל הבא מאומבריה מן הצפון. העיר נחשבת לישוב עתיק של אומבריה וממוקמת בין מרקה וטוסקנה ומהווה מרכז. בימי הבינים היתה במאבק מתמיד עם ערים אחרות. העיר היתה עיר מסחרית והתפתחה בה תעשיית דפוס וטקסטיל שקיימת עד היום. תקופה מסויימת תחת שלטון אדון שהיה נציג הכנסייה אולם במאה ה- 16 היא נשלטה על ידי משפחת ויטלי, וארמונות אחדים בעיר נקראים תחת השם הזה. לנסיך ויטלי היו שטחים וארמונות שבאחד מהם בקרנו. הארמון משנת 1500 מוצב בקצה גינה גדולה ובקצה ממול לארמון עומדים מבנים שבו גרה אשתו.

בעיר היו מאבקים בין משפחות אצילות ובין השאר נכללה במדינת האפיפיור וסבלה מהתנכלויות ולכן בוצרה במגדלים רבים. בדרך פגשנו במגדל עגול נבנה ב- 1200 . המגדל עמד בשתי מלחמות העולם ונשאר שלם.

Palazzo di Viteli

בקרנו ב- Palazzo di Viteli . בכניסה לארמון גרם מדרגות כפול. המדרגות נמוכות ורחבות כי בעבר עלו בו סוסים לאולם. בקיר חיצוני הפונה אל החצר היו גילופים שבהם בין השאר סמל חצי ירח של התורכים וסמלים של אבירי מלטה. לא ניתן להרוס את הציורים כי הם חרותים בקיר. הגינה בחצר מכילה צמחי תבלין ומסוגננת בסגנון איטלקי.

Palazzo Communale

כיום בית העיריה שוכן בככר שבו נמצא גם הדואומו וגם ארמון הפודסטה. כל המבנים בככר הם ימי ביניימים. אולם העיריה הוא מהמאה ה- 14 ונבנה על יד האדריכל אנג'לו דואטו שבא מפלורנץ. ממול לבית העיריה עומד המגדל שנבנה גם הוא במאה ה- 14. הוא שימש מקום מאסר פוליטי. על אותו רחוב ממזרח נמצא בנין הפודסטה, שנבנה באותו זמן. חזית בנין הפודסטה פונה לרחבה של פיאצה מטיאוטי ועברה שינוי בסגנון ברוק. ברחבה זו הסתובבנו חופשי ובקרבתה נמצא בית הטכסטיל שהיה של משפחה יהודית במאה ה- 19 (ראה בהמשך) אנחנו התארחנו בבית העיריה ונתקבלנו על ידי גברת ראש העיר וצוות העיריה. מה שנמצא באולם על הקירות ועל הרצפה הם פרטים מימי הביניים שנמצאו בעיר.

הדואומו

לפי מראיה החיצוני עברה הקתדרלה שינויי מבנה וצורה מבנה הפעמון אוריגינאלי נבנה במאה ה- 11 ואילו הבנין עבר שתי תקופות שינויים במאות ה- 14 עד ה- 16. החזית בלתי גמורה בסגנון ברוק מ-1632. על רצפת הכנסייה יש מגן דוד גדול.

כתבי יד יהודיים

קבלנו הדרכה מד"ר מריסה בורצ'יאליני אוצרת כתבי יד יהודיים. בבנין Biblioteca Cummunale יש היום ארכיב לכתבי יד עבריים החל מהמאה ה- 11. כתבי היד התלמודיים נשרפו ב- 1560 על ידי הכנסיה. בשנה זו גורשו היהודים מהעיר בפקודת האפיפיור. בתקופה זו התחילו להדפיס ספרים וערך כתב היה ירד, כך דפים רבים מקלף נצלו משריפה ונלקחו על ידי אנשים לשימושים משניים כמו כריכת ספרים או שימוש נוטריוני. גב' מריסה הראתה לנו דפי תלמוד בכתב יד ספרדי או אשכנזי שיש עליהם או מאחוריהם חתימה נוטריונית. בתערוכה שהתקיימה לאחרונה בתל אביב הציגו חלק מדפים אלו. כמו כן ראינו ספר שנכרך בקלף של ספר קודש יהודי. באיטליה כולה כולל פרוג'ה נמצאו כ- 10,000 פרגמנטים של כתבי קודש יהודיים.


יהודים בצ׳יטה די קאסטלו

במגפת הדבר השחור מתו בעיר המונים. ראש העיר הצעיר הזמין אחרי המגפה את היהודים כדי לעסוק בהלוואות כספים ולשקם את הכלכלה. היהודים שבאו לעיר בנו שני בתי כנסת, ובית קברות וכן הורשו לאכול אוכל כשר. יש רחוב יהודים שבו היו יהודים בנקאים וחלפנים. ר' עובדיה מברטנורא היה בעיר והיה לו כאן בנק. הוא עזב את המקום מסיבות לא ברורות. יש עוד רחוב שעברנו לידו שנקרא cashere palegalo (סמטת העופות) שהיה רחוב של קצבים יהודים. יש בסיטה דה קסטלו גם מאגר ספרים יהודיים של כתבי יד עתיקים.ב- Biblioteca Cummunale שם שמענו את הרצאת ד"ר מריסה. כמו כן נמצא בעיר מפעל יהודי ליצור טכסטיל מפות ומפיות ואריגת שטיחים. בקרנו במפעל זה על שתי קומותיו. מפעל טכסטיל זה נוסד על ידי משפחת פרנקטי לפני כמאה שנים. ראשי המשפחה החליטו לשפר את החיים של התושבים הם קנו חווה גדולה ופתחו בה בית ספר למלאכות יד שאחד מהם היה טכסטיל ואריגה. הם הקימו גם גן ילדים בשיטת דקרולי.


להמשך תאור הטיול - הקש כאן - ארבע אתרים : אגם טראסימנו - איזולה מג'יורי, אורבייטו, אסיזי ו-Gualdo Tadino


ערי אומבריה (המשך)

אגם טראסימנו

Lago Trasimeno wide view.jpg

נוף האגם - מקור התמונה:ויקישיתוף

Trasimeno panorama.jpg

מעגן באגם טראסימנו - צילם:רפאל ירחי

אגם טראסימנו הוא האגם הרביעי בגודלו באיטליה 129,000 קמ"ר . האגם נראה כאזור מבוצר שעל חופו ומסביבו נצבים מגדלים ומבצרים. על גדות האגם הזה נצח חניבעל את הצבאות הרומאיים ב- 217 לפה"ס. לפני המים באגם יש גאות ושפל ולכן זמן רב לא היו ישובים סמוכים לחופיו. ברבות השנים כשהאוכלוסיה גדלה הוקמו לחופיו כפרים שאנשיהם מתפרנסים מהדגה. באגם שלושה איים שהגדול שבהם הוא איזולה מג'ורה (Isola Maggiore). הבתים באי ממוקמים על שפת האגם. יש בו 8 כנסיות ארמון שהיה לפני כן מנזר ו- 5 חברות צדקה. הדיג באגם הוא מיוחד. המים בעומק 5 מטר. כל אנשי האי משתתפים בהכנתו לקראת החורף. הם בונים בתחתית האגם פירמידות מעצים. שם נוצר חום והגנה והדגים מצטופפים שם. כך הם נתפסים ברשתות. יש כ- 1000 פירמידות כאלה במים.

הצלת היהודים

באי הזה הסתתרו יהודים במלחמת העולם השניה ונצלו על ידי דייגים מידי הגרמנים כשהוסעו בסירות בחשכת אחד הלילות לקווים של בנות הברית בדרומו של האגם. ממצילי היהודים נותר אוגוסטינו פיאצזי הקשיש שחי באי. אנו פגשנו אותו באי וזה סיפורו. הוא היה אז בן 19. מספר היהודים שהגיעו לאי ב- 1944 היה 30. והיהודים הוחבאו בארמון שהיה מוזנח בו. מרגע שהגיעו לאי יכלו לסמוך על הגנת אנשי האי, שהיו במורל אנטי גרמני. הגרמנים חנו בצפון האגם ובנות הברית חנו בדרומו. כשהחזית התקרבה לאי הגרמנים נכנסו לאי ומתוך עצבנות ירו באנשים. הדאגה לגורל היהודים גברה חששו לגורל היהודים. הכומר של האי הציע לדייגים להבריח את היהודים לדרום האגם לאיזור בנות הברית. כמה דייגים צעירים שהוא אחד מהם. השכיבו את היהודים בתחתית חמש סירות לאזור הבריטים. קבלת הפנים על ידי האנגלים היתה מרגשת. היהודים פרצו מן הסירות וצעקו לאנגלים "שיחרור" "שיחרור".

סיפור ההצלה

במפגש עם הדייג הקשיש נוכח גם סגן ראש האי וגם ההסטוריון צ'ליני ( Gianfranco Cialini) חוקר כתבי יד, (שהרצה בפנינו על כתבי יד יהודיים באוניברסיטת פרוג'ה). צליני סיפר לנו על ההוכחות לסיפור הדיג. ואלה דבריו. במשך שנים רבות לא דברו באי על הצלת היהודים והיו שלא האמינו לסיפורו של הדיג הקשיש. הוא חקר את הסיפור דרך הקהילה היהודית ובארכיון היהודי ברומא ושם לא נתגלו שום הוכחות. לבסוף הוא מצא מסמך כתוב בעברית שבו יהודיה בשם לוויה כהן שהיתה באי ונצלה העידה לטובת ראש משטרה פשיסטי שהציל יהודים במשפט שהתנהל נגדו. לפי סיפורה, שתועד במסמך, ראש המשטרה הזה שלח את היהודים שנצלו לאי כדי להצילם. לפי הפרטים שבעדותה, היהודים שהו באי עשרה ימים והסתובבו עם בואם באי בצורה חופשית. האי נשלט על ידי האיטלקים בפיקוח גרמני והגרמנים לא ידעו על היהודים ששוהים בו. בהתקרב החזית לאי ביוני 1944 האיטלקים השומרים ברחו והגרמנים השתלטו על המקום השתוללו וירו באנשים. אז הכומר של העיר, כמסופר לעיל, מגייס את הדייגים להצלה. עוד ספר צ'ליני שלפני שנה יצאו שני ספרים בנושא והייתה גם תוכנית טלוויזיה על כך. הכומר של האי קבל אות כבוד מיד ושם ועדיין מנסים להכניס את הדייג ואת הכומר לרשימת חסידי אומות העולם.


אורביאטו

אורביאטו בנויה על צוק מתנשא מעל פני השטח. שלוש החומות של אורביאטו, החומה האטרוסקית, הרומית והחומה בימי הבינים נבנו מטוף נוזלי געשי שזרם מהר געש שבאגם בולצנו ונתקשה כמלט. העמק שמסביב לחומה היה מקום מקדש יופיטר. מהחומה רואים ביום בהיר את אגם בולצנו. במאה התשיעית לפה"ס ישבה על הצוק עיר אטרוסקית בשם Velzna. זו הייתה אחת מהערים החשובות שישבה בין הארנו והטיבר והייתה אחת מפדרציה של 12 ערים אטרוסקיות. באורביאטו נפגשו מנהיגים פעם בשנה לדון בעניני הפדרציה. העיר היתה עשירה וסחרה באזור הים הטירני ולכן יש על האטרוסקים השפעה יונית. האטרוסקים אמצו את ה א-ב הפיניקי מהיונים (ראה בלוחות שבגוביו). היונים מכרו לאטרוסקים קירמיקה ואלו מכרו להם ברונזה. נמצאה קטקומבה אטרוסקית ועליה חריטה של סיפורי הומרוס מהמאה הרביעית לפה"ס. מתואר שם סיפור עקב אכילס וכן סיפור יהונתן ודוד. ב- 264 אחה"ס העיר נהרסה על ידי הרומאים ויושבה מחדש על ידיהם (ראה בדומה פרוג'ה). לפי הסיפור, הרומאים גנבו מהעיר כ- 2000 פסלים. תחייה באה לעיר רק בימי הבינים, משנעשתה עיר קומונה חופשית, שנקראה Urbs Vetus (ממנה נגזר השם אורביאטו) ובמאה ה 13 נחשבה לעיר חשובה ובעלת עוצמה. האפיפיורים שלטו בעיר הזאת ובמהלך המאה ה- 13 שלושה אפיפיורים (אורבן ה-4, מרטינוס ה- 4 ו- בוניפציוס ה- 8) אף קבעו בה את משכנם, כדי להימלט מהקרבות ברומא. ארמון האפיפיורים נמצא מימין לקתדרלה והיום הוא משמש מוזיאון. באורביאטו קבל גרגוריוס העשירי את אדוארד הראשון מלך אנגליה בחוזרו ממסע הצלב. במאה ה- 14 הכה המות השחור (1348) בתושבים והאוכלוסיה התמעטה. במאה זו אפיין את העיר מאבק מתמשך בין הגיבלנים והגוולפים. העיר התפרסמה עקב הדואומו המיוחד שבה והשתנתה מעט מאוד במשך 500 השנים האחרונות. סן בריציו הוא הקדוש של אורביאטו.

הדואומו

הדאומו נבנה על ידי האפיפיור ניקולאס הרביעי שהניח את אבן הפינה ב- 1290. הדואומו נבנה על שרידי שתי כנסיות. כדי לפנות את הרחבה ולהגדילה הרסו בתים קרובים. המבנה בתחילתו היה בזיליקה רומנסקית ובהמשכו גותי איטלקי עם חלל מרכזי ושני מעברים בין המושבים. האיטלקים אינם אוהבים את הגותי הצרפתי הגבוה המסמל אלוהים רחוק ונבדל והם מעדיפים מבנה נמוך שיהיה קרוב לארץ ולאדם. הבנין בתחילת בנייתו לא נשא את כובד משקלו וב- 1308 הובא מסיינה הארכיטקט והפסל מאיטאני (Lorenzo Maitani) כדי להציל את המבנה. מאיטני שינה את המבנה וחיזק את הקירות החיצוניים. האפסיס נהפך למלבני כדי לתמוך בקירות של הקפלות משני צדדיו. חיזוק המבנה לא הסתיים ונמשך 300 שנה. מאיטאני עיצב את החזית באורך של 52 מטר. הגילופים המדויקים בחזית הדואומו מתארים מצד שמאל תמונות מהברית הישנה ובהמשך ימינה תמונות מהברית החדשה. את הרוזטה היפהפיה עיצב אורקניה (1354-1380). המוזאיקה נוצרה במאה ה- 14 לפי עיצוב האמן נביה Nebbia) אינה אוריגינאלית כי כל פעם היו מוציאים את אבני המוזיקה כמתנה לאפיפיור ושמים אבני מוזיקה חדשים. החזית הגותית המשופעת זהב והמעוטרת בתחריטים לא הושלמה אלא רק במאה ה- 17. הארכיטקט פדרי (Federighi) המשיך בעיצוב החזית ב- 1451 בהוסיפו אלמנטים רנסנסיים. סנמיצ'לי (Sanmicheli) סיים את עיצוב הגמלון המרכזי והוסיף את המגדל המחודד הימני. סקלצה Scalza ב- 1590 לחזית את הצריח הימני. כל הארכיטקטים שמרו על סגנון אחיד של החזית. המדונה הוצבה בחזית רק לפני 15 שנים. מ- 1600 הוסיפו ציורים ותמונות מסגנונות רנסנסיים וברוק. מה שנשאר מהבניה הראשונה הוא המרחק בין שתי הקפלות. ב- 1890 הוציאו 36 פסלים ושינו את החלונות שהיו משיש כדי לתת תאורה חזקה יותר לתוך הכנסיה. החלונות בתוך הקתדרלה משיש ונעשו בין 1328-1334 על ידי בונינו (Bonino). מומחה לזכוכית מאסיזי. עיצוב החלונות יתכן ונעשה על ידי מאיטני. החלונות המצוירים מהמאה ה- 18. הבפטיסטריום (אגן הטבילה) מתומן משום האמונה הנוצרית שהנצרות נוצרה ביום השמיני. הפסים שחור (אבן בזלת כחולה-אפורה) ולבן (אבן טרוורטין) שמקיפים את הכנסיה מבחוץ הם צורה רומנסקית. בחזית בתוך המשולש המלאכים מעלים את המדונה ובתמונה שלמעלה הימנה, אלוהים שם כתר על ראש המדונה. יש הדגשה של המדונה כי בתקופה זו היתה כפירה והאמונה במדונה היתה חשובה. ברחבה שלפני המדרגות יש כמה ציורי מגן דוד על הרצפה.

המוזיאון הארכאולוגי של אורביטו

מול הקתדרלה נמצא בנין שנבנה ב- 1359 שנועד לתפקד כמשרד הקתדרלה. הוא הורחב ב- 1857 כדי להקים בקומה התחתונה מוזיאון אטרוסקי שבו אוסף חפצים שנתגלו בסביבת אורביאטו. בקרנו במוזיאון זה המוזיאון הארכאולוגי של אורבייטו

סיור בעיר

בסיור שהודרך על ידי ראש העיר לשעבר של אורביאטו Cimicchi Stepano עברנו ליד בנין ה- Palazzo del Popolo - הסיניוריה שנבנה בשנת 1254 על חורבות מקדשים. בית העיריה נמצא ב Piazza Serancia לידו מגדל. בנית בית העיריה לא נסתיימה הן מחמת הדבר השחור שהשבית את הבניה והן מחמת מדינת האפיפיור המפגרת. ראש העיר לשעבר הוביל אותנו לבית שמשמש מסעדה ומתחתיו נתגלתה עיר תחתית אטרוסקית ובה משעולים שהובילו מפינה לפינה, כולל ירידה במדרגות לעומק. לפי הסיפור, בעל הבית הוא שגילה את העתיקות שמתחת לביתו ולפי החוק של אורביאטו החפירה שמתחת לבית היא רכושו של בעל הבית. לכן בעל הבית שיפץ את העתיקות ושקמם והוא מציגם כאתר תיירות. בעל הבית הכניס למקום תאורה וישר מסלולי הליכה. הוא הפך את המקום כמרתף יינות ובכל פינה הציב בקבוקי יין וכדים. בסוף המסלול מגיעים לרחבה קטנה ובה פסלים. כן ראינו מאובנים באבן שבתקרה. הקור במחילות היה עז. זו היתה שעת צהרים ובמסעדה ארחו אותנו לסעודה. הארוחה הייתה מורכבת מטעימות של מתכונים הנהוגים באורביאטו. היו אולי כ- 15 טעימות שונות. בקרנו עוד במנזרChiesa di Andrea שבו התמחו נזירים בהכנת יין . היו במקום מרתפי יין. קבלנו שם הרצאה על slow food והגישו לנו טעימות יין.

אסיזי

אסיזי (Asissi) נוסדה על ידי האטרוסקים והיתה עיר מרכזית בתקופה הרומאית. ב- 295 השתלטו הרומאים אל העיר ופיתחו בה מוסדות אזרחיים. שרידים של התקופה הרומית נמצאו באסיזי: חומות העיר, מקדש מינרוה, פורום רומאי, תיאטרון. ב- 238 אסיזי התנצרה. ב- 545 העיר נהרסה על ידי האוסטרוגותים ועברה לשלטון הלומברדים ואח"כ עברה לשלטון הפרנקים אולם העיר קבלה את פרסומה בימי הבינים. במאה ה- 11 אסיזי נעשתה עיר קומונה גיבלנית (תומכת בקיסר) ונאבקה עם הגואלפים (תומכי האפיפיור) של פרוג'ה. בתחילת המאה ה- 13 נולד ופעל באסיזי פרנציקוס הקדוש מייסד מסדר הפרנציסקנים. רוחו הסגפנית שורה עד היום על העיר. במאה ה- 13 העיר התרחבה מעבר לחומות הרומאיות ונכנסה לחסות מדינת האפיפיור. כשאסיזי עברה לשלטון מדינת האפיפיור נבנו בה שני מבצרים. מאוחר, העיר עברה לשלטון אדונים אחדים ובמאה ה- 15 חזרה לשלטון האפיפיור. הבתים באסיזי בנויים מאבן אדומה ולכן לעיר יש צבע אדום. במשך מאות בשנים חלו בה שינויים מעטים. העיר נפגעה ברעידת האדמה ב- 1997 אולם השיקום היה מהיר ועדיין יש צורך בשיקום. נפגעו אתרים היסטוריים וביניהם הבסיליקה של סט פרנסיסקו שנפגעה קשה. כיום אסיזי מונה 28,000 תושבים

פיאצה דל קומונה

החל מהמאה ה- 13, מרכז העיר הוא פיאצה דל קומונה. בככר נמצא מקדש מינרוה הרומי מהמאה הראשונה לפה"ס. החזית של מקדש זה נשתמרה, למרות שהמבנה שנה כמה פעמים את צורתו. בתחילה בנו עליו כנסיה ואח"כ מערך חנויות אח"כ שימש מועצת העיר ולבסוף מ- 1456 שוב בנו עליו כנסיה בשם מינרוה. באותה שורה של המקדש מצד ימין נמצא ארמון הפודסטה שנבנה במאה ה- 13 ושוקם במאה העשרים. ממול נמצא בנין העיריה Palazzo dei Priori שבבניתו הוחל ב- 1275 ובנייתו נסתיימה בסוף המאה ה- 15. בקצה הככר שוכנת מזרקה שנבנתה במאה ה- 18 על בסיס שוקת מהמאה ה-13 בקצה הככר נמצא שריד החומה הרומאית. משם יש כניסה תת קרקעית למוזיאון הפורו רומנו. בפורום רואים שרידים של מה שהיה הפורום ושנשתמרו מתחת לככר. את הפורום הרומאי גילו במחצית המאה ה- 19. בפלישה הגותית במאה הששית בנו על הפורום שכבות עד שמונה מטר לגובה. באולם התת קרקעי יש תערוכה ארכיאולוגית משרידים שנתגלו באסיזי ובחפירות במקום: סרקופגים, כדי אפר, רשימות על אבן ועוד. ראינו את הטריבונל שבפורום הרומאי. זה פודיום סלע ובו רואים חורים. החורים הם המקומות שבהם תקעו את הכסאות של היושבים וקוראים לפני האזרחים את החוקים. מאחורי הפודיום יש קיר ברונזה מעוטר. בהמשך המעבר היו שתי דלתות משם היו מגיעים למקדש מינרוה. במקום יש כתובת של אלו שתרמו כסף לבניית המקדש ובו מסופר שהתורמים בקשו מהסנט לבנות את המקדש וקבלו אישור לבניה. במקום גם נמצאו בורות מים שספקו מים לתושבי העיר הרומית. מאחר ואסיזי בנויה על גבעה הרומאים בנו תירסות. במודל המוצג בתערוכה רואים את התירסות. באולם מוצג פסל של אחד מהשופטים של העיר שחסר כפות ידים וראש. ניתן היה להחליף בכל פעם את הראש ואת הידים של השופט החדש המכהן.

הבסיליקה של סט פרנציסקוס

סן. פרנציסקוס מת ב- 1226 בבסיליקה של סט אנג'לו. גרגוריוס התשיעי מכריז עליו קדוש ומצווה לבנות על שמו כנסיה. הוא נקבר בתחילה בעיר אסיזי. ולאחר ארבע שנים ב-1230 הביא פדרה אליא את גופתו של סט. פרנציסקו בסוד לקבר בבסיליקה מחשש שמא ישדדו את גופתו לרליקוויות. מקום הגופה עבר מפה לאוזן במשך הדורות. בין השנים 1228 עד ל- 1250 בונים את שתי קומות הכנסיה. הבסיליקה התחתונה נבנתה ב- 1228. והבסיליקה העליונה נבנתה ב- 1234 המבנה הושלם ב- 1253. הבסיליקות התחתונה והעליונה צוירו על ידי צימבואה וג'וטו בסביבת 1293. מקום הקבר נתגלה רק ב- 1818 אז מקבלים אישור מהאפיפיור לבדוק את שרידי הגופה ומאשרים שזו גופת סט. פרנסיסקו. אז בונים את הכנסיה השלישית למטה במקום הקבר. הבסיליקה של סט פרנסיס הוכרזה כאתר שימור עולמי. בבסיליקה התחתונה (בימי הביניים באולם הזה תלו אנשים), בתחילה לא היו הקפלות הצדדיות שנראות היום. משני צדי הבסיליקה הקיר היה במקורו ישר. מאחר כמה קרדינלים בקשו להיקבר במקום פרצו לכבודם את הקירות ובנו להם את הקפלות הצדדיות. באחד הקפלות קבור ג'וטו. כתוצאה מכך, חלק מהפרסקות של צ'ימבואה ושל ג'וטו נהרסו, זה קרה לא לפני 1293 שאז ג'וטו צייר את הפרסקות. בפרסקות, הדמות של פרנסיצקוס מקבילה לדמות של ישו. בצד ימין של האולם התחתון מצויירת ההסטוריה של ישו ומצד שמאל הסיפור של פרנציסקוס. במשך שנים הדליקו נרות והעשן כסה את הפרסקות. ב- 1974 הוזמן רסטורטור כדי להסיר את העשן מעל הציורים ומאז אסרו להדליק נרות שעוה. בבסיליקה התחתונה - פרסקות של ג'וטו משנת 1309. רואים פינה מצויירת לא גמורה. עוד רואים בפינה חורים בקיר, כדי שהפרסקו ייתפס. בתקרה מצויירים סיפורי הברית החדשה. בציורים ארבע דוגמאות של צליבה. התקרה מחולקת לארבעה משולשים (וולות) המסמלות שבועת הנזירים: עוני, טוהר, צייתנות. הרביעית סט.פרנציס כשהבגד שלו עשוי מזהב טהור. ג'וטו נחשב לצייר חשוב כי בציוריו מופיעות פרספקטיבות, שצימבואה לא הכיר. המזבח אופקי לקבר שבקומה שמתחתיו. הקלויסטר הורחב ב- 1470. שטח הכנסיה הוא אכס טריטוריאלי ושייך למדינת הותיקן, כאחד מארבעת המקומות הקדושים לנצרות. לאפיפיור יש בכנסיה משכן ללון בו כשהוא מתארח במקום. הבסיליקה העליונה - הצייר הראשון מצייר משהו ונעלם ולא מוצאים עוד ציורים שלו. ואז מופיע צ'ימבואה. הציורים מסביב כולם של צ'ימבואה. הם נראים כמו נגטיב של תמונה. זו טכניקה של ציור, כשהצבע הלבן מעורב בעופרת ולכן במשך הזמן העופרת מתחמצנת והצבע הלבן נעשה שחור. בציור הצליבה של צ'ימבואה רואים שחור במקום לבן. הטכנאים הצליחו להפוך את השחור לצבע לבן בפעולה כימית אבל הציור נשאר עם קצת שחור. היו באסיזי 23 רעידות אדמה שפגעו באולם ובציורים . ב- 1997 היתה רעידת אדמה חזקה וחלקים של התקרה נפלו. היום רואים וולות (משולשים) ריקות בתקרה. אורך הרסטורציה של הציורים באולם הוא 1200 מטר. הרסטורציה כוללת נזקים של רעידות אדמה קודמות שלא הספיקו לשחזר וגם עתה לא מצליחים לשחזר את הכל. אצל צימבואה, למשל, הציור בהיר ולכן קשה לשחזר. השחור בציוריו מופיע בהרבה מקומות והרסטורטים לא ידעו לאן משתייכים החלקים. את השרידים הלא משוחזרים שמרו, לאחר שעברו ומוינו בסריקת מחשב. יש במחסן 80,000 פרגמנטים ממוחשבים. מנזק רעידות האדמה היו סדקים רבים בקירות ומהמזבח נשאר רק חלק. ממול המזבח הכס של האפיפיור. הויטרג'ים באולם הכי ותיקים בעולם והם לא ניזוקו ברעידת האדמה כי יש בתוכם עופרת והיא גמישה. הרוזטה בקוטר 6 מטר ו 20 ס"מ. בכניסה מתחת לרוזטה ציור של ג'וטו ששחזרו ממנו 80%.

המבצר Rocca Maggiore

המבצר מוצב בראש הגבעה בפינה המזרחית של העיר. המקום שימש כמבצר צבאי להגנה ולשליטה. המבצר נבנה במאה ה- 12 ושימש דוכס ששלט על העיר. ב- 1189 המבצר נבזז ונהרס על ידי התושבים, כדי שלא יהיה קשור לאדון ואנשי העיר קבלו הבטחה שלא יבנה מחדש. המבצר ונבנה מחדש על ידי הקרדינל אלבורנוז ב- 1367 כמבצר האפיפיור אינוצנטיוס התשיעי כחלק ממבצרים שבנו באומבריה במדינת האפיפיור (ראה עו על המבצר בספולטו שנבנה על ידו). ב- 1458 הוסיפו לו מגדל רב צלעות וב- 1553 הוסיפו לו את המגדל העגול שבכניסה. עד 1550 בערך היה המבצר בפעילות ומאז הוזנח וחלק מהאבנים ממנו נלקחו לבניה בעיר. ב- 1972 זפירלי הסריט במקום את סרטו. היום יש חברה הדואגת לתחזק את המבצר ולקיים תערוכה של חלק מהממצאים בו. יש בו חדר תצוגה של כלי הנשק שהיו באותה התקופה וחדר אחר מוצג כאולם נשף שבו מוצב שולחן ומסביבו יושבות ועומדות דמויות עם התלבושת הססגוניות של אותם ימים באותו חדר בצדו הימני יש מעין יציע ועליו מספר דמויות מנגנות בכלי נגינה. חלק מהמבצר שימש כמגורי חיילים. בחצר על הקיר הפנימי רואים בליטות שהיו ארוכות יותר ושמשו את החיילים למעבר דרכם לחלקים אחרים של המבצר. מהמבצר רואים את כל עמק אסיזי ורואים יפה את כל העיר ואת הכנסיה של סט. פרנציס. זה מסביר את חשיבות האיסטרטגית של המבצר.

בנין העיריה - Palazzo dei Prior

ארחו אותנו בבנין העיריה. האולם הקטן מקושט על התקרה ומסביב לה בסמלים של ציורי כל גדולי אסיזי וכן תמונות כל הערים מסביב לאסיזי והסמלים של כל עיר ועיר. כל הציורים צוירו בתקופת הפודסטה. ספרו לנו שאחרי רעידת האדמה האחרונה נעשו 1100 פעולות רסטורציה בעיר ועוד 1300 פעולות תרבות לקהל. קבלו את פנינו מנהלת מחלקת התרבות וכן ראש העיר של אסיזי. ראש העיר ספר לנו על ההסטוריה של העיר. האולם שבו התכנסנו הוא חלק מקומפלקס מאוחר שבו הרסו כמה בתים מסביב כדי להרחיב את בנין העיריה. גם הכניסה לבנין היוצאת לככר פיאצה די קומונה אינה הכניסה המקורית אלא זו כניסה חדשה. באולם שלפני הכניסה מוצג שטיח מהמאה ה- 11 שנתגלה לאחרונה.


Gualdo Tadino

GualdoTadino DSC05274.jpg

מבט על העיר- מקור התמונה:ויקישיתוף


גואלדו טדינו היא עיר אומברית ורומאית ביסודה וסבלה מהיסטוריה של כשלונות, הרס והגירה עד המאה ה- 12 . מאז יושבה מחדש במקום הנוכחי שלה. השם Gualdo Tadino מורכב מהשם הרומאי Tadinum ומהשם הלומברדי wald, שפירושו 'יער'. צורת העיר עוצבה בימי הבינים אבל עברה שינויים במשך המאות. בניני ה- communale וה- podesta ניזוקו קשה ברעידת האדמה ב- 1751. היום יש בה מעט עקבות מימי הבינים. העיר סבלה מרעידת האדמה ב- 1997 אבל שוקמה. יש רק שער אחד מהחומה שנותר מהתקופה העתיקה. יש בה כמה כנסיות מהמאות ה- 12 וה- 13. כנסיית סן פרנצ'סקו נבנתה על ידי הפרנציסקנים במאה ה- 13 וה- 14. בקרנו בכנסיה זו שאינה פעילה אלא לטכסים מיוחדים. השער שלה הוא גותי והפרסקות של הצייר) Matteo da Gualdo 1435-1507). כיום יש באולם הכנסיה תערוכת קירמיקה של אומנים שונים בטכניקת בוהק הכלים. אומן הקירמיקה המקומי Mauruzio Ribboli קבל את פנינו והדריך אותנו. הוא הראה לנו את הפמוטות שהוא מיצר. הוא משתמש בדוגמאות פמוטות מתחילת המאה הקודמת ונותן להם גלזורה בוהקת בטכניקה מיוחדת. האמן ריבולי הוא נצר למשפחה שגרה זה שלושה דורות בגואל טדינו. סבו הקים במקום סדנא ליצור קירמיקה. ראינו את התנור הישן של סבו ואת התנור המודרני של רובולי האמן. רובולי הראה לנו שתי צלחות שצייר סבו שיש בהן סמלים של המקום בתקופת איחוד איטליה (1870) האומנים אז ראו את התחיה של האומה האיטלקית לא רק בטכניקה חדשה אלא גם בשימור הסמלים הלאומיים. לאומני הקירמיקה בגואלדו טדינו לא היתה מסורת של יצור קירמיקה. היה ספר אומנות של ג'ורג'יו מהמאה ה- 15 (ראה פרטים עליו בגוביו) שמשם העתיקו דוגמאות. זה אקט המבטא את גיבוש הזהות העכשוית על סמך זהות העבר. הטכניקה של היום מורכבת יותר מהטכניקה של הדור של סבו, כי יש בה שלב של שריפה שלישית הנותנת צבע נחושת (rubino) וגם עיטורי זהב. האמן הראה לנו את ביתו ואת גינתו. בטיולנו במקום ראינו רחובות צרים ומשופעים שחופרים אותם כדי להכניס בהם אלמנטים של חשמל וביוב. כמו ערים רבות באומבריה לגואלדו טדינו יש מבצר Rocca Plea שיסודו במאה ה- 10. פרידריך השני שיפר את המבצר במאה ה- 13. לפי מה שספר האמן רובולי המבצר נבנה במאות ה- 14 עד ה- 15 ב- 1980 נעשתה רסטורציה של המבצר. היום משמש המבצר כמקום תערוכה של כלים קירמיים ואוסף של ממצאים ארכיאולוגיים. בקרנו במבצר וישבנו בחדר שהיו בו שתי מנורות קיר קירמיות. בתקרה ראינו מעין רצפת אבן ובה מרצפות קירמיקה סמלים של שני קרדינלים ששלטו פה.

המשך תאור הסיור : 5. שאר הערים

ברחבי אתר Wikia

ויקי אקראית