Fandom

Ventura Daniel Wiki

ספר שמואל

7,306דפים באתר זה
Add New Page
הערות0 Share

Ad blocker interference detected!


Wikia is a free-to-use site that makes money from advertising. We have a modified experience for viewers using ad blockers

Wikia is not accessible if you’ve made further modifications. Remove the custom ad blocker rule(s) and the page will load as expected.

קטעים בערך הזה מבוססים על ערכים מקבילים בוויקיפדיה העברית
סֵפֶר שְׁמוּאֵל הוא השלישי בספרי נביאים שבתנ"ך. הספר מתאר את ההתרחשויות משלהי ימי השופטים עד שלהי ימי דוד המלך. הוא מגולל את פועלם של שני השופטים האחרונים, עלי הכהן ושמואל הנביא, את עליית מוסד המלוכה בראשות מלך ישראל הראשון שאול המלך, ואת עלייתו ותקופת מלוכתו של דוד המלך.


ראו גם- דמויות בספר שמואל - סדרת הרצאות לציבור של אוניברסיטת בר אילן

פרקי חנהעריכה

Elkanah and wives illuminated letter.jpg

אלקנה ושתי נשותיו, איור משנת 1430 לערך. ציור באוטרכט שבהולנד.

ראו ערך מורחב:פרקי חנה

הערך נכתב בעקבות שיעורו של הרב יעקב זיסברג במשכן בנימין ליד ישיבת קדומים - תוכנו לא עבר בדיקה של הרב.

תחילתו של ספר שמואל הציג את המפגשים בין :

  1. חנה, אלקנה ופנינה.
  2. חנה ועלי הכהן
  3. חנה ועלי הכהן ואלקנה בתור דמות מישנית.

מכלול פרקי חנה כולל את פרק א' בספר שמואל ופרק ב' , עד פסוק י'. נוהגים לקרוא פרקים אלה בתור ההפטרה של ראש השנה ועל כך נעמוד בהמשך.

הפסוקים הראשונים של פרקי חנה הם:

Cquote2.svg וַיְהִי אִישׁ אֶחָד מִן-הָרָמָתַיִם, צוֹפִים--מֵהַר אֶפְרָיִם; וּשְׁמוֹ אֶלְקָנָה בֶּן-יְרֹחָם בֶּן-אֱלִיהוּא, בֶּן-תֹּחוּ בֶן-צוּף--אֶפְרָתִי. וְלוֹ, שְׁתֵּי נָשִׁים--שֵׁם אַחַת חַנָּה, וְשֵׁם הַשֵּׁנִית פְּנִנָּה; וַיְהִי לִפְנִנָּה יְלָדִים, וּלְחַנָּה אֵין יְלָדִים. וְעָלָה הָאִישׁ הַהוּא מֵעִירוֹ מִיָּמִים יָמִימָה, לְהִשְׁתַּחֲו‍ֹת וְלִזְבֹּחַ לַיהוָה צְבָאוֹת בְּשִׁלֹה; וְשָׁם שְׁנֵי בְנֵי-עֵלִי, חָפְנִי וּפִנְחָס, כֹּהֲנִים, לַה'. Cquote1.svg


והתפילה עצמה:

Cquote2.svg וַתִּתְפַּלֵּל חַנָּה, וַתֹּאמַר, עָלַץ לִבִּי בַּה', רָמָה קַרְנִי בַּה'; רָחַב פִּי עַל-אוֹיְבַי, כִּי שָׂמַחְתִּי בִּישׁוּעָתֶךָ. אֵין-קָדוֹשׁ כַּה', כִּי אֵין בִּלְתֶּךָ; וְאֵין צוּר, כֵּאלֹהֵינוּ. אַל-תַּרְבּוּ תְדַבְּרוּ גְּבֹהָה גְבֹהָה, יֵצֵא עָתָק מִפִּיכֶם: כִּי אֵל דֵּעוֹת ה', ולא (וְלוֹ) נִתְכְּנוּ עֲלִלוֹת. קֶשֶׁת גִּבֹּרִים, חַתִּים; וְנִכְשָׁלִים, אָזְרוּ חָיִל. שְׂבֵעִים בַּלֶּחֶם נִשְׂכָּרוּ, וּרְעֵבִים חָדֵלּוּ, עַד-עֲקָרָה יָלְדָה שִׁבְעָה, וְרַבַּת בָּנִים אֻמְלָלָה. ה', מֵמִית וּמְחַיֶּה; מוֹרִיד שְׁאוֹל, וַיָּעַל. ה', מוֹרִישׁ וּמַעֲשִׁיר; מַשְׁפִּיל, אַף-מְרוֹמֵם. מֵקִים מֵעָפָר דָּל, מֵאַשְׁפֹּת יָרִים אֶבְיוֹן, לְהוֹשִׁיב עִם-נְדִיבִים, וְכִסֵּא כָבוֹד יַנְחִלֵם: כִּי לַה' מְצֻקֵי אֶרֶץ, וַיָּשֶׁת עֲלֵיהֶם תֵּבֵל. ט רַגְלֵי חֲסִידָו יִשְׁמֹר, וּרְשָׁעִים בַּחֹשֶׁךְ יִדָּמּוּ: כִּי-לֹא בְכֹחַ, יִגְבַּר-אִישׁ. ה' יֵחַתּוּ מְרִיבָו, עָלָו בַּשָּׁמַיִם יַרְעֵם ה', יָדִין אַפְסֵי-אָרֶץ; וְיִתֶּן-עֹז לְמַלְכּוֹ, וְיָרֵם קֶרֶן מְשִׁיחוֹ Cquote1.svg

יש הרואים בתפילה עקבות לתפילת העמידה כמו "ה', מֵמִית וּמְחַיֶּה;" - ברכת תחיית המתים

רקעעריכה

ראו ערך מורחב: ספר שופטים

לאחר כיבוש הארץ בידי יהושע בן נון כל שבט התנחל בנחלתו ללא מנהיג אחד לכל העם. בדורות שלפני התקופה המתוארת בספר שמואל, רווחה בשבטי ישראל ההנהגה של שופט. מנהיגים אלו עיקרי השיטה כפי המתואר בספר שופטים:

  • כל שבט נלחם על נחלתו לבדו.
  • בעת צורך, בדרך כלל צורך ביטחוני, קם מהשבט המותקף "מושיע", מנהיג המוביל את העם לעימות עם הגורם המסכן.
  • לעתים מתאגדים כמה שבטים כדי להלחם יחד.
  • המנהיג ממשיך להנהיג את העם גם אחרי תום העימות המזוין.

כתוצאה משיטת משילה זו, התפתחה מחזוריות היסטורית: אחד השבטים או יותר היו נכבשים בידי גורם זר, בדרך כלל ממלכה זרה, נושעים מהשעבוד על ידי שופט, ושוב משועבדים וחוזר חלילה. המצב הביטחוני היה כל כך קשה שלמשך תקופות ארוכות שבטים איבדו חלקים גדולים מנחלתם לעמים אחרים, ושבט דן אפילו גלה לאזור רמת הגולן.

התקופה אופיינה באנרכיה בעם ישראל וחוסר אחדות. כך למשל התנהלה מלחמת אחים נגד שבט בנימין. כמו כן היו מקרים ששבטים לא באו לעזרת אחיהם במלחמה.

ברמה הערכית-דתית-פולחנית-רוחנית, פשה בעם באותה תקופה פולחן האלילים. בספר שופטים מתואר הפולחן כסיבה לשעבודים החוזרים והנשנים. כמו כן מתוארים מעשים המעידים על הדרדרות ערכית (לפחות מנקודת מבטו של בעל ספר שופטים), כמו למשל סיפור האונס של פילגש בגבעה.

תוכן הספרעריכה

משופטים למלוכהעריכה

ראשית הספר (מפרק א עד פרק ח) מציגה תמונה עגומה בקרב עם ישראל:

  • שחיתות פושה בחוגי הכהונה הבכירים.
  • שבטי ישראל נוחלים מפלה בקרב כנגד הפלשתים, וארון הברית נופל בשבי.
  • מקום הפולחן המרכזי, משכן שילה, חרב.

בתקופה הזו דורך כוכבו של שמואל הנביא. לידתו של שמואל, בן למשפחת לויים המתגוררת בהר אפרים, אפופה דרמה בדומה לגיבורים אחרים בתנ"ך. חנה, עקרה המתפללת ללידתו, אחת משתי נשותיו של אלקנה, נודרת להשאיל אותו לה' - כלומר להעביר אותו כילד למשכן שילה, שם ישרת בקודש. שמו של שמואל נגזר מנדר זה.

שמואל גדל בשילה ככוהן, אינו נוטה לשחיתות כחפני ופנחס בניו של עלי הכהן, ואף מתחיל להינבא. לאחר מפלת ישראל בקרב מול הפלשתים ומות עלי, שמואל הופך למנהיג העם ועושה חיל:

  • תחת הנהגתו הרוחנית נוחלים שבטי ישראל ניצחון בקרב כנגד הפלשתים.
  • הפלשתים משיבים את ארון הברית לישראל.
  • הוא מסיר את האלילים מהארץ, ומקיים שגרת שיפוט ופולחן במסעו בין ערים חשובות.

עם הזדקנותו של שמואל מתמנים בניו כשופטים, ושוב חלה התדרדרות:

  • שחיתות פושה בקרב בניו.
  • ההישג מול הפלשתים נשחק ונציב פלשתים יושב בלב ארץ בנימין.
  • נחש מלך בני-עמון לוחץ את שבטי עבר הירדן המזרחי.

התופעות הללו מהוות את הרקע לדרישת העם משמואל להקים מלוכה בישראל. לאחר דין ודברים מפורט בין שמואל למשלחת זקני העם, ולאחר מסר מהאל לפיו דרישת העם אמנם מגונה אך יש לקיימה, שמואל מסכים להמליך מלך על ישראל על פי דיני המלך הכתובים בתורה.

עלייתו ונפילתו של המלך שאולעריכה

שאול, בן למשפחת אצולה משבט בנימין, נמשח בתחילה למלך על ידי שמואל בסתר, ואחר כך עולה בגורל לעיני כל העם - אך חוזר לביתו לעבודתו הרגילה(ספר שמואל א, פרק ט-י). רק לאחר שהעמונים מאיימים בכיבוש יבש גלעד הוא נוקט בפעולתו הראשונה כמלך: הוא בונה לראשונה צבא המורכב מכלל העם ויוצא להושיע את יבש גלעד, פעולה המוכתרת בהצלחה[1]. בין הישגיו של שאול:

  • הקמת צבא מקצועי, בניגוד לנוהג הקודם של גיוס מיליציה עממית בהיקף מוגבל ובעת הצורך בלבד.
  • מלחמה בפלשתים: שאול לא הביס את הפלשתים אבל מתואר כי המלחמה הייתה "חזקה" עליהם כל ימיו. במהלך אחד הקרבות עם הפלשתים מסתכסכים שמואל ושאול סביב ניהול הטקס הפולחני קודם הקרב[2].
  • הכאת העמלק, שאול הכה את העמלקים מכה ניצחת. שמואל מנבא לשושלתו חורבן במעמד זה, משום שלא הרג גם את מלך העמלק אגג, אלא שם אותו בשבי, ומשום שלא השמיד גם את רכוש העמלקים[3].
  • הסרת עבודת האלילים: שאול גירש את המכשפים האליליים ("אבות וידעונים") מן הארץ[4].

שאול פיתח מערכת יחסים מורכבת ביותר עם דוד. הספר מתאר אפיזודות רבות של מפגשים בין השניים. מתואר כי דוד שימש כנגן עבור שאול, במטרה להקל על התקפי הדיכאון שמהם סבל האחרון מדי פעם. עוד מתואר כי דוד התנדב להתמודד לקרב יחידים מול גולית הפלשתי, ובעקבות ניצחונו החל כוכבו לדרוך. שאול השיא לו את בתו לדוד, אשר הלך וצבר פופולריות בקרב העם. היחסים בין השניים הלכו והידרדו, עד כדי נסיונות רצח מצד שאול, שבעקבותיהם הפך דוד לפליט - ולאחר מכן המליך עצמו בחברון על חלק מצומצם של העם.

שאול נהרג בקרב נגד הפלשתים על הר הגלבוע[5], לאחר שהעלה באוב את רוחו של שמואל ערב הקרב[6]. שאול בחר לצאת לקרב על אף בשורת שמואל לפיה ימות יחד עם בנו יהונתן למחרת.

עלייתו ומלוכתו של המלך דודעריכה

דוד, בן למשפחת רועים מבית לחם יהודה, נמשח למלך על ידי שמואל על רקע אכזבתו של האחרון משאול. דוד יצר רשת של קשרים עם בית המלך שאול (שימש כנגן המלך, שר בצבאו, בן ברית של הנסיך יהונתן בן שאול). הוא התפרסם בעקבות הקרב נגד הענק גולית הפלשתי, וכפרס על תפקודו בקרב זה נשא את מיכל בת המלך שאול לאישה - לא לפני ששילם את המוהר שנקב לו שאול, מאה עורלות פלשתים, אך למרות זאת , דוד הביא לשאול מאתיים עורלות. עם הזמן הסתכסך עם שאול והפך מבוקש בידי המלך. דוד וחבורת לוחמיו ברחו ומצאו מקומות מקלט שונים ברחבי הארץ - בין היתר מצא דוד מקלט בגת הפלשתית. שבע שנים לפני מותו של שאול, מלך דוד בחברון - ומסתבר שהיו עימותים מזוינים ממושכים בין הצדדים עם נפילת שאול ויהונתן בקרב, קונן דוד את קינתו המפורסמת וכרת ברית עם העם בה התמנה למלך.
בין הישגיו של דוד:

  • הבסת הפלשתים: דוד הכה את הפלשתים מכה ניצחת ואחרי ימיו הם חדלו מלהוות איום על ישראל.
  • הכרעת הקרב על ירושת הארץ: דוד ביסס את הנוכחות העברית בישראל מול הכנענים.
  • ארגון הממלכה: לראשונה מופיעים סופרי מלך, עיר בירה שסביבה נבנים ביצורים, שרי מיסים ושאר פונקציות ממלכתיות.
  • בניית ירושלים: דוד כבש את יבוס מידי היבוסים והקים בה את בירתו.
  • הכנת התשתית לבניית המקדש: דוד קנה את גורן ארונה היבוסי, הוא הר הבית שעליו בנה בנו שלמה את בית המקדש. לפי המתואר בספר, דוד רצה לבנות את בית המקדש בעצמו, אך האל לא איפשר זאת בשל הדם הרב שדוד שפך.

אירועים אחרים בימי דוד:

  • בעומדו בראש חבורתו ניסה לגבות דמי חסות מנבל הכרמלי, שסירב לשתף פעולה. לאחר שדוד בא בדברים עם אשת נבל אביגיל, נבל מוצא את מותו ודוד נושא את אביגיל לאשה.
  • שתי מרידות התרחשו בימיו: מרד שבע בן בכרי, ומרד אבשלום, בנו של דוד.
  • הסתבך בפרשת כבשת הרש: שכב עם בת שבע בעודה נשואה והכניס אותה להריון. נסיונו הכושל להסתיר את הפרשה הסתיים במתן פקודה לחיסול בעלה, אוריה החיתי, ובנישואים עם בת שבע. הפרשה מוצגת בספר כחטא חמור, עליו נענש דוד במותו של הרך הנולד. הבן השני של דוד ובת שבע הוא המלך שלמה.
  • בארמונו אנס הנסיך אמנון את הנסיכה תמר, בעקבות כך אבשלום רצח את אמנון.
  • הוציא להורג את הצאצאים הנותרים לבית שאול.
  • ערך מפקד בישראל, דבר המוצג כחטא.

האירוע האחרון המתואר בספר הוא הקרבת קורבנות מצד דוד על המזבח בגורן ארונה היבוסי, דבר שהביא לעצירת המגפה שפשתה בעם.

חלוקת הספר לשנייםעריכה

בגמר עריכת הנוסח העברי לא היה הספר מחולק לשניים. גם בלשונו, רעיונותיו ואמצעיו הספרותיים מדובר בספר אחיד (יחסית לספרים אחרים בתנ"ך)[7]. החלוקה לשני ספרים היא מאוחרת (בכתבי היד העבריים מימי הביניים עדיין נשתמרה החלוקה המקורית בה הספר מופיע כיחידה אחת), ונולדה כתוצאה מגידול בנפח הטקסט עם תרגום התנ"ך ליוונית. בתרגום זה נתפסו ספרי שמואל ומלכים כספר אחד (בשם "מלכויות"), והם חולקו לארבעה עקב גודלם: מלכויות א,ב,ג,ד. עם אימוץ חלוקת הפרקים בתנ"ך מן הנוצרים בתנ"כים העבריים, אומצה גם החלוקה בספרי שמואל ומלכים.

הירונימוס מטעים בהקדמתו המפורסמת לספר שמואל כי עשרים ושניים ספרי המקרא שקולים לעשרים ושתיים אותיות האלפבית העברי, וכמו שבאלפבית העברי ישנן חמש אותיות כפולות (מנצפ"ך) כך גם חמשה מספרי המקרא הם "כפולים" (שמואל, מלכים, דברי הימים, עזרא-נחמיה, ירמיהו-איכה).

חיבורו של ספר שמואל בראי המסורתעריכה

על פי חז"ל[8], המתבססים על הנאמר בדברי הימים[9], שמואל כתב את ספר שמואל עד מותו ואז החליפו אותו נביאי התקופה, גד ונתן.

שיטתו של דון יצחק אברבנאלעריכה

דון יצחק אברבנאל בחן את ספר שמואל ואת ספר דברי הימים, והצביע על מספר פסוקים שלדעתו לא ייתכן כי נכתבו בידי אחד משלושת הנביאים הנ"ל. למשל[10]"לְפָנִים בְּיִשְׂרָאֵל כֹּה אָמַר הָאִישׁ בְּלֶכְתּוֹ לִדְרוֹשׁ אֱלֹהִים לְכוּ וְנֵלְכָה עַד הָרֹאֶה כִּי לַנָּבִיא הַיּוֹם יִקָּרֵא לְפָנִים הָרֹאֶה" השימוש במילה "לפנים", יחד עם הקביעה שמאז האירועים ועד לכתיבת הספר השתנתה המילה שמשמעותה "נביא" יש בהם כדי להצביע על זמן רב שחלף בין האירועים לכתיבתם. כמו כן מהפסוק"לָכֵן הָיְתָה צִקְלַג לְמַלְכֵי יְהוּדָה עַד הַיּוֹם הַזֶּה"[11], עולה שכבר מלכו מספר מלכים בממלכת יהודה לאחר פילוג ממלכת ישראל המאוחדת.

הוא מסיק כי הסיפור נכתב כהידור של שלושת חיבורי הנביאים הללו, וכי המהדיר - לדעתו הנביא ירמיהו - הוסיף הערות ופרשנויות. הוא אף מצביע על פסוקים שלדעתו נוספו על ידי עזרא הסופר[12]

חיבורו של ספר שמואל בראי המחקר עריכה

החוקרים נחלקו בשאלת עיתוי ואופן חיבורו של הספר; חלקם מקדימים אותו לימי דוד, אחרים מייחסים אותו לימי שלמה, ויש אף המאחרים אותו עד התקופה הפרסית[13]. הפרופסור לחקר המקרא משה גרסיאל סוקר את הגישות השונות ומזהה מגמה של הקדמת מועד חיבור הספר בידי חוקרים ישראלים בני זמננו: הללו נוטים לייחסו לימי הממלכה המאוחדת[14].



לקריאה נוספתעריכה

ספר_שמואל קישור לויקיפדיה


הערות שולייםעריכה

  1. ספר שמואל א, פרק יא
  2. ספר שמואל א, פרק יג
  3. ספר שמואל א, פרק טו
  4. ספר שמואל א, פרק כח, פסוק ג
  5. ספר שמואל א, פרק לא
  6. ספר שמואל א, פרק כח
  7. משה גרסיאל, ראשית המלוכה בישראל: עיונים בספר שמואל, כרך 1, עמוד 34
  8. תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף יד, עמוד ב
  9. "וְדִבְרֵי דָּוִיד הַמֶּלֶךְ, הָרִאשֹׁנִים וְהָאַחֲרֹנִים--הִנָּם כְּתוּבִים, עַל-דִּבְרֵי שְׁמוּאֵל הָרֹאֶה, וְעַל-דִּבְרֵי נָתָן הַנָּבִיא, וְעַל-דִּבְרֵי גָּד הַחֹזֶה"ספר דברי הימים א, פרק כט, פסוק כט
  10. ספר שמואל א, פרק ט, פסוק ט
  11. ספר שמואל א, פרק כז, פסוק ו
  12. משה גרסיאל, ראשית המלוכה בישראל: עיונים בספר שמואל, כרך 1, עמוד 24
  13. למשל John Van Seters בספרו The Biblical Saga of King David מתארך את הספר לתקופתו של אחשוורוש או דרוויש
  14. משה גרסיאל, ראשית המלוכה בישראל: עיונים בספר שמואל, כרך 1, עד עמוד 34

ברחבי אתר Wikia

ויקי אקראית