Fandom

Ventura Daniel Wiki

סקר הר מנשה

7,306דפים באתר זה
Add New Page
הערות0 Share

Ad blocker interference detected!


Wikia is a free-to-use site that makes money from advertising. We have a modified experience for viewers using ad blockers

Wikia is not accessible if you’ve made further modifications. Remove the custom ad blocker rule(s) and the page will load as expected.

ערך זה נכתב במקורו על-ידי דניאל ונטורה בויקיפדיה העברית

Har menashe.jpg

כריכת הספר "סקר הר מנשה"

סקר הר מנשה ("סקר השומרון") הוא סקר ארכאולוגי שנערך על ידי הארכאולוג פרופסור אדם זרטל מאוניברסיטת חיפה בנחלת שבט מנשה[1].

הסקר כולל שישה כרכים בעברית (לפי אזורי משנה), מתוכם פורסמו ארבעה, וכן שני כרכים באנגלית.

במשך שלושים שנות הסקר נסקרו למעשה רוב השטחים שתוכננו להבדק מבחינה ארכאולוגית. במהלכו נתגלו כ-1530 אתרים מכל התקופות, וכ-450 מהם תוארכו לתקופת הברזל א' 1000 לפנה"ס - 1250 לפנה"ס, היא תקופת ההתנחלות וגיבוש עם ישראל במולדתו. אחוז האתרים שנתגלו בסקר ולא היו ידועים קודם , דהיינו אתרים חדשים, הוא קרוב ל-90%. בסקר התקבלה מפה ארכאולוגית והיסטורית חדשה של ארץ ישראל התנכית. מכאן מעלה עורך הסקר את הסברה כי יש צורך בכתיבה מחודשת של תהליכים היסטוריים שהתרחשו בארץ: התנחלות, כיבוש, נטישות וכו' ‏‏[2].

בסקר נמצאו אתרים בולטים הקשורים לתקופת ההתנחלות של שבטי ישראל בארץ כנען.

  1. אתר המזבח בהר עיבל שהמקרא מציין ששם התרחש טקס הברכה והקללה בעת כניסת "שבטי ישראל" לארץ כנען (ספר דברים פרק כ"ז, ספר יהושע פרק ח')
  2. מערכת של שלוש אתרי פולחן מסוג הגילגלים בבקעת הירדן ובנחל תרצה.
  3. נרבתא - עיר מחוז של אחד מנציבי שלמה המלך ועיר מימי בית שני עם מערכת מצור רומית.
  4. אל-אחוואט - שרידי עיר מבוצרת ליד נחל עירון, ששויכה על ידי הסקר לשבט השרדנה מגויי הים שמוצאה הוא מסרדיניה. האתר מזוהה עם חרושת הגויים משירת דבורה הנביאה.

זרטל מייחס חשיבות מיוחדת לחקר נחלת שבט מנשה. הוא מציין כי שלפי המקרא החלה בתחום שבט זה התיישבות של שבטי ישראל בארץ כנען. מחבל ארץ זה עברו שבטי ישראל לנחלת שבט אפרים והגיעו לנחלת שבט יהודה. לדעתו האזור כולל את האתרים העתיקים ביותר של ההנחלות הישראלית בארץ כנען.

על היקפו של הסקר ניתן ללמוד מהפרטים המובאים בציטוטים הנבחרים בתאור יחידות הנוף החלקי הסקר.

ראו גם: הקרמיקה המנוקבת והאתנוס הישראלי הקדום

החידוש בסקרעריכה

באזור נחלת שבט מנשה נערכו לפני עבודה זו שני סקרים חלקיים ביותר: הסקר הבריטי שנערך במערבה של ארץ ישראל על ידי Conder and Kitchener בשנים 1870 – 1880, וסקר ארכאולוגי שכונה "סקר חרום" שלושה חודשים לאחר תום מלחמת ששת הימים.

בתאור ההתפתחות היישובית של אתרי האזור, הסקר עושה שימוש במקורות היסטוריים ומקראיים. יתרון גדול היה לעורכי סקר זה בעובדה כי רוב השטח אינו מיושב ונשמרו בו עתיקות מתקופות קודמות. יעידו על כך הנתונים על מספר התושבים המובא ברבים מן האתרים. אמנם הנתונים שעמדו לרשותם לא היו מעודכנים, אך גם הם מעידים על גודלה המצומצם של האוכלוסייה ביישובי האזור‏‏[3].

בנימין מזר [4] מתאר בדברי ההקדמה את החידוש שבסקר זה. מלבד החידושים בתחום המחקר הארכאולוגי, הסקר נערך לראשונה בהתאם ליחידות נוף ולא שטחים שהוגדרו בצורה מלאכותית, כמו למשל בסקר ישראל. חידוש נוסף היה בהתייחסות לנתונים האקולוגיים, התופסים מקום חשוב במחקר המודרני, כמו: רישום מקורות המים, פירוט המסלע והקרקע, המתקנים החקלאיים, איסוף מבוקר של הקדרות וכן נתונים על טיבה של האוכלוסייה המקומית.

אדם זרטל, עורך הסקר, כתב כי לדעתו סקר הר מנשה הוא הסקר הארכאולוגי הגדול בעולם כיום – מבחינת גודל השטח, משך הביצוע (30 שנה) והרזולוציה המדויקת. הסקר כלל מעבר רגלי על פני כל השטח באופק מדויק ואיסוף כל המידע הקיים על האתרים, כולל שיחות עם תושבי האתרים.

ההחלטה לבחור את נחלת שבט מנשה לנושא הסקר נבעה מהסיבות הבאות:

  • זה שטח גדול מאוד שלא נסקר ולא היה ידוע קודם לכן, וכך נוצר סיכוי לתגליות חשובות.
  • . בשומרון ובבקעת הירדן נשתמרו אורחות חיים קדומים – בדוים, רועים, פלחים, חקלאות מסורתית, שלא נשתנו הרבה במשך אלפי שנים. מהם ניתן ללמוד על ימי קדם, מה שכבר אינו קיים בישראל המודרנית.
  • רוב המסורות בתנ"ך על ראשית עם ישראל קשורות בשומרון (ירושלים באה יותר מאוחר). ואלה הן:
    • חציית הירדן והגילגלים.
    • התנועה ממזרח למערב - מהירדן לגב ההר.
    • טקס הגיבוש ויצירת העם בהר עיבל.
    • ההתנחלות והמאבק הראשון עם הכנענים.
    • הדו קיום עם הכנענים.
    • השופטים.
    • הקרב בין ברק לסיסרא ושירת דבורה.
    • מסורות שכם כפי שמובאות בספר שופטים ט'.
    • היציאה מנחלת מנשה של שבעה שבטים – צפונה ודרומה, והתנועה לאורך ההר המרכזי משכם לירושלים.
  • גם אבות האומה הסתובבו הרבה בשומרון (אברהם ויעקב), אך לגביהם אין לנו חומר מדעי.
  • בשומרון קיימות תצורות נוף מעניינות וייחודיות: בקעת נהר, הר, עמקים פנימיים וכו'.

היקף הסקרעריכה

במסגרת סקר הר מנשה, נסקרו ברכב, באוויר וברגל, 3,000 קמ"ר - כרבע משטח ארץ ישראל בלי הנגב. הסקר הארכאולוגי, ביסודו, הוא מיפוי של כל האתרים ההיסטוריים. עורכי הסקר מודדים אותם, רושמים את הממצאים ומצלמים את עיקרם. לבסוף, מנסים לתארך את תולדות האתר באמצעות איסוף מדוקדק של החרסים על פני השטח. לעתים, באתרי מפתח, עורכים גם חפירות.

לאחר המיפוי נאספים נתונים על גורמי הטבע: המסלע, הקרקע, המים, הטופוגרפיה, תנאי המעבר - התחבורה; וכן גורמי אנוש: חברה, שבט, דת, פולחן ולאום.

אחד מחידושי הסקר היא ההתיחסות לכל אתר ואתר לפי 24 איפיונים קבועים, ובהם:

וכן תיאור כללי של האתר, ממצאים מיוחדים ואזכורים היסטוריים. הנתונים נקלטו במאגר נתונים ואיפשרו את ניתוח האפיונים. גם זה אחד מהחידושים של הסקר.

ייחודו של הסקרעריכה

סקירת הממצאים של הסקר לפי האתרים, כפי שתיעשה בהמשך, מצביעה על השימוש שנעשה בהתיחסות לכל אתר ואתר לפי 24 אפיונים שונים. לאור האפיונים ניתן היה להגיע להערכות לגבי המועדים שבהם חלו התפתחויות של היישוב, הן מבחינת שטחי העיבוד והן מבחינת היקף האוכלוסיות שהתגוררו בהם. אינדיקטור חשוב התגלה בסקירת מקורות המים של האתר: מרחקם ממקור טבעי ומספרם של בורות המים בו. איתור מימצאי העיבוד החקלאי והשוואה לשיטות העיבוד הנוכחיות, שאמנם השתנו מאז, אך עדין נשאר דמיון ביניהם. המסקנה הסופית אליה הגיעו עורכי הסקר הייתה לגבי זיהוי אפשרי של האתר, זיהוי התואם מקורות מחקריים והיסטוריים. הזיהוי שנמצא בעבר הושווה עם הזיהוי אליו הגיעו עורכי הסקר - לעתים הוא אומת ולעתים הוא נדחה.

לאור הסקר בוצעו סקרי משנה: על סוגי המטבעות שהתגלו בכל אזור, על הממצאים הפריהיסטוריים - כלי הצור, על סוגי המתקנים החקלאיים ועוד.

הר המנשהעריכה

12 staemme israels heb.svg

נחלות שבטי ישראל

אדם זרטל בחר את תחומי הסקר לפי נחלות שבטי ישראל המיקראיים. בחירה זו מתבססת מתבססת על הערכה כי אלו יחידות גיאומורפולוגיות. החלוקה של ארץ ישראל ליחידות שבטיות הינה קדומה וטבעית. היא נמשכה גם בתקופות אחרות ויש לה הדים גם בימינו. [4].

חלק א: קער שכםעריכה

התחום המרכזי בנחלת שבט מנשה מוגדר במחקר כ קער שכם ואותו סוקר חלק א'. ב"קער שכם" נסקרו 282 אתרים ארכאולוגיים אשר סווגו ל- 11 יחידות נוף. בתחום הנסקר התגלו אתרים עירוניים בתקופה הרומית: ניאפוליס, סבסטיה, קיסרי והטופארכיה של נרבתא. להלן יחידות נוף בקער שכם:

  1. עמק דותן ושוליו - העיר הגדולה באזור היא יעבד. בצפון האזור נמצא הכפר הערבי "בורקין". לרגלי הכפר, מצפון, עברה הדרך העתיקה שבין עמק דותן לבין עמק יזרעאל - זהו הסעיף הדרומי של דרך הים. במרכז הכפר מצודה מתקופת ימי הביניים וכנסייה יוונית. ביחידה זו מצוי גם האתר התנכי תל דותן שנחפר בין השנים 1954 - 1962 ונמצאו בו שרידים מתקופת הברונזה - תקופת ההתנחלות של שבטי ישראל. בימי ממלכת ישראל הייתה דותן עיר מבוצרת. על הגבעה מבנה גדול מתקופת ימי הביניים. לרגלי התל באר מים עתיקה בשם "ביר אל חפירה" , אולי הבור אליו הושלך יוסף.
  2. מישורי קבטיה - הכולל את העיר הערבית קבטיה, אשר יסודותיה מתקופת ימי הביניים.
  3. גבעות זאוויה, עם מתחמים אחדים, כולל מתחם "אום אל-האוא", המוקף חומת אבני גוויל מתקופת הברונזה הקדומה, שהיה מתחם מרכזי באזור.
  4. עמק סנור - בו הכפר הערבי "מסליה", אשר זוהה בעבר עם העיר "בתוליה" שבספר יהודית - בסקר לא נמצא בסיס לזיהוי. האתר המרכזי הוא הכפר הערבי סנור המופיע במפת הקרן הבריטית. באתר 35 בורות מים - מספר גדול לעומת כפרים אחרים. גרעין הכפר מוקף חומת אבן. החומה היא חלק ממבצר, שנבנה בהמאה ה-18 בעת המלחמה בין תקיפי שכם לבין השלטון העות'מאני. באזור הכפר שתי עמדות תותחים ממלחמות בהמאה ה-19. מידע מתושבי הכפר שנמסר לעורכי הסקר מעלה כי המצודה נבנתה בשנת 1764 על יד משפחת ג'ראר מעבר הירדן. עבדאללה פחה שליט עכו צר על העיר בשנת 1830. המרד דוכא שנה לאחר מכן בעזרת האמיר שהאב הלבנוני שהגיע לאזור עם חיילים [[יהודי] מחצביה שבלבנון המבצר נחרב ולימים נבנה מחדש. אתר מעניין במיוחד נמצא ליד סאנור והוא ח'רבת ח'ייבר. ייתכן כי מקור השם במסורת של עליית יהודי ח'ייבר מחצי האי ערב לארץ ישראל בהמאה ה-7.
  5. בקעת א-רמה, בה הכפר הערבי "אל-עטארה". החרסים באתר התחלקים כך : 20% מהתקופה הרומאית - 30% מהתקופה הביזנטית ו-30% - וימי הביניים - כך ניתן ךהתרשם משלבי התפתחות הכפר לאורך השנים. האתר נשרף בשנת 1830 על ידי מושל האזור. הזיהוי האפשרי לפי אונומסטיקון עתיק - רשימה אלפביתית של שמות מקומות - : "עטרת, ישוב בגבול אפרים, ארבעה מילים מסבסטיה".
  6. ההר הגבוה, ובו הכפר הערבי "ג'בע", אשר בשמו ניתן למצוא תמיכה להיותו היישוב "גבע" המוזכר ב"חרסי שומרון העתיקה" ובגמרא בתור "גבע של כותים". במרכז הכפר מבצר עם חרכי ירי מימי הביניים ומהתקופה העות'מאנית. משפחת ג'ארר עברה לכפר אחרי חורבן מבצרה בסאנור. כפר גדול באזור הוא סילת א-ד'אהר . במקום מבנה מבוצר. אולי ניתן לזהות אותו עם Sileta אשר בשנת 1178 הוענק על ידי בולדווין להוספיטלרים. לידו כפר נוסף שנמסר למסדר הנוצרי - אל-פנדקומיה. לידו כפר נוסף "בזאריה" - אולי העיר "אביעזר" בנחלת שבט מנשה.
  7. ראס אל-אקרע, בשיא של הגוש ההררי שבין "עמק סאנור" לבין "עמק זבבדא". סמוך לראס אל-אקרע הייתה היאחזות נח"ל בשם עירית. באזור מתחמים מבוצרים אחדים להגנה על הדרך הראשית צפונה משכם.
  8. נחל שכם, כולל שורה של כפרים ערביים עם שטחי עיבוד חקלאי נרחבים: כפר רומאן - עם ריכוז מטעי זיתים, יסודו הנוכחי מהתקופה העות'מאנית; ענבתא - עיר ערבית גדולה בין שכם לבין טול כרם, במרכזה מבנה מבוצר ובו חרכי ירי מהתקופה העותמא'נית; "ראמין" - כפר ערבי גדול שיסודו מהתקופה הפרסית.
  9. חבל סבסטיה - ובו התל העתיק של שומרון הקדומה. בסקר נמצא כי שטחו של האתר מגיע ל-300 דונם , אחד מגדולי האתרים של הערים המיקראיות. באתר נמצאו שרידי ארמון מלכי ישראל 721 לפנה"ס - 880 לפנה"ס, מקדשים רומאיים וכנסיות ביזנטיות, שדרת עמודים מימי הורדוס, שער רומאי עתיק והיפודרום. האתר נחפר בתחילת המאה ה-20 על ידי משלחת מאוניברסיטת הארווארד ובשנות השלושים על ידי משלחת בריטית. ליד סבסטיה נמצא הכפר הערבי "א-נקורה" ובו מקור מים, ממנו יוצאת אמת מים עם צינור חרס, שהובילה מים לעיר סבסטיה. יוסף ברסלבי תיאר את הנקרה החצובה למעיין, באורך 84.5 מטר, אשר בסופה קפלה בעלת אפסיס.
  10. רמות יציד - ובו הכפר יציד מזוהה עם יצת המוזכר בחרסי שומרון. כפר גדול באזור הוא "טלוזה". מספר בורות המים בו - 50. החרסים שנמצאו בו הם מתקופת הברזל ב' - תקופת התנחלות שבטי ישראל. ממנו תצפית טובה על הר עיבל. ויליאם פוקסוול אולברייט מזהה את היישוב עם השם הארמי: "טור טלוזה" שפרושו "הר השקדים".
  11. הר עיבל, הכולל כפר ערבי גדול "עצירה א-שמאליה", ליד מעיינות שכם. האתר כולל שרידים מתקופת התנחלות שבטי ישראל. בשנת 1166 הייתה במקום אחוזה צלבנית. ייתכן כי ניתן לזהות את היישוב עם "חצרת" מחרסי שומרון. באתר אל-בורנאט על ההר זוהה מתחם פולחני ובו מזבח. מקום המשוער של מזבח יהושע בן נון ‏‏[5].

לפרקים שלושה נספחים: החוקר אנדרה למייר סוקר את רשימת הכתובות שנמצאו, יעקב ינאי - את אוסף המטבעות ומלכה מוסברג - את צלמיות הנשים. במוספים נכללים רשימת מקורות המים בהר מנשה, רשימת השמות הגאוגרפיים לכל התקופות, רשימת מתקנים חקלאיים ורשימה מפורטת של הכפרים הערביים ונתונים על האוכלוסייה שלהם.

חלק ב: העמקים המזרחיים וספר המדברעריכה

בכרך השני של הסקר, על חלקו המזרחי-צפוני של השומרון, נוספו עדכונים כלליים שלא הופיעו בחלקו הראשון של הסקר . בין השאר:

  • מבוא גאולוגי מאת יעקב מימרן.
  • נספח על אתרים פרי -היסטוריים מאת חיים וינטר.
  • נספח מיוחד על כלים חקלאיים מאת דוד עיטם.
  • וכמו בכרך הקודם, נספחעל המטבעות שנמצאו מאת יעקבינאי.

מלבד זאת, נבכרך זה 115 צילומי אויר ( לעומת 15 - בכרך הראשון). במקרים אחדים, כמו במבניהגלגלים , רק בצילומי אויר הביאו לחשיפתם.

על היקף הסקר תעיד העובדה כי נסקרו בו 261 אתרים, מתוכם 191 או 73% אתרים חדשים. השוואת סקר זה עם סקרים קודמים שנעשן בשומרון מצביעה על יתרונו : בסקר הבריטי התגלו 48 אתרים, בסקר החרום משנת 1966 - עוד 24 אתרים ובסקר 1972 - 36 אתרים.

כמו סקר הקודם האזור חולק ליחידות נוף, עשרה במספר:

  1. עמק זבאבדה - עם הכפר הערבי הגדול במרכזו א- זבבדה - נספרו בו 35 בורות מים. היישוב נוצרי שהוקם בו חדש למדי, לדברי זקני הכפר , נוסד רק בהמאה ה-18 . במרכז הכפר ממבחינים במבנים מימי הביניים אשר נוטשו ביניהם כנסיות מהתקופה העות'מאנית. יש שימוש רב באבנים עתיקות. הכפר שוכן על הדרך המזרחית מג'נין לשכם.
  2. ראס א-סאלמה - הכולל שורה של אתרים של חוות חקלאיות מהתקופה הביזנטית, כולם בעמק נחל בזק. בין המתקנים החקלאים בתי בד וגתות. נמצא גם אתר הרודיאני - "אל-קולה" - מצודה על כפה גבוהה, שנועד לשמור על הדרך הרומאית משכם לבית שאן. "חרבת אבזיק" - אתר שופע בורות מים - 45 במספר - זוהה עם בזק על ידי אשתורי הפרחי ויהוסף שווארץ בתבואות הארץ אך לא נמצאה תמיכה לכך בממצאים הארכאולוגיים.
  3. עמק טובאס - כולל כפר ערבי גדול "תיאסיר", בו מבנים עתיקים ומבוצרים מימי הביניים. הכפר חולש על הדרך מהשומרון לבקעת הירדן. סמוך לכפר אחוזת קבר רומאית. בשולי העמק עיר המחוז טובאס. זרטל מציין כי "מפאת מצב הביטחון לא ניתן לערוך סקר מלא בכפר ונסקרו רק שוליו" יש המזהים את הכפר עם תבץ המקראית אך עורכי הסקר מעדיפים לראות בשני אתרים קרובים את העיר המקראית.
  4. ואדי מליח - עם מבני טיח ופתחים ייחודיים מהמאה ה-19 כמו ב"כרדלה (עילית). שרידי עיירה ביזנטית גדולה ב"ח'רבת אל-חמה". "ח'ירבת ג'באריס" עם מבנים בעלי אבנים גדולות ומסותתות, מבנה בסיליקה ומבנה קבורה. נחקר בסקר הבריטי ובסקר החרום 1972 והוצע לזיהוי בתור בזק הקדומה. ברג' אל-מלח - מצודה שיסודה הוא בתקופת הצלבנית אך שרידי המצודה הנרים היום הם בסגנון ממלוכי, 100 מטר מעל פני נשטח, בנויה בצורת ספינה 95מטר X 50 מטר.בנייה אכותית. השרידים כולם מימי הביניים. ב"ח'רבת אל מאליח", מכלול מבנים ומרחצאות, לפחות מהתקופה הרומאית.
  5. ראס ג'דיר - באזור ספר המדבר. ח'רבת ירזה, בה 40 בורות מים, שרידי כנסייה ביזנטית, אל האתר מגיעה שרידי דרך רומאית, מוזכרת באונומאסטיקון בתור "אשר" - עיר בנחלת שבט מנשה ספר יהושע (י"ז, י')- וכך כתוב שם : " היום יש שם כפר ברדתך מנאפוליס לבית שאן במיל החמשה עשר אצל דרך המלך".
  6. הבוקייעה - בה העיירה הערבית הגדולה טמון - מספר בורות המים - 80. במרחק 4 ק"מ מעים "עין אל-פארעה. שרידים כבר מתקופת הברזל. בספרות ימי הביניים 1260 מכונה המקום "ארץ תפוח" (Terra Tampne). באזור נמצאו סכרים, מגדלי אבןף, מכלאות צאן ומתקנים חקלאיים. מימצא מיוחד התגלה ב "ח'ירבת עטוף" - שטח חקלי גדול ובו 70-90 ערוגות מפולסות, הנראות כבריכות לצורך גידול חקלאי מיוחד. זרטל מציין כי "לתופעה יוצאת דופן זו אין מקבילה בהר מנשה".
  7. ג'בל טמון - אף כאן מכלול שלם של חווה חקלאית.
  8. נחל תרצה (ואדי פרעה) - בתחילתו מבנה מבוצר, בולט בשטח, להגנה על המעיינות "בורג' אל-פארעה", מיושב מתקופת הברזל ולא מוזכר במקורות צלבניים או מוסלמים. האתר המרכזי הוא "תל אל-פארעה" המזוהה עם העיר תרצה המקראית - בירת ממלכת ישראל. נעשו בה חפירות בשנים 1948 - 1963 על ידי משלחת צרפתית בהנהלת דה-וו, אשר חשפה בו ביצורים גדולים. הזיהוי הוצע בזנו על ידי אולברייט ומקובל. אתר מיוחד עם 110 פריטים מהתקופה הנאוליטית נמצא ב"ג'למת אל-אחמר". כן נמצאו במקון מאות מערות קבורה. זרטל מעיר כי "נחל תרצה והעמק שלו שימשו בתקופות אלה כאזור קבורה מרכזי".אתר נוסף קדום מתקופת הברונזה הקדומה הוא "א-רג'ום". האזור היה מיושב בצפיפות בתקותה העתיקה.
  9. ראס חומצה - אזור חקלאי ברובו.
  10. ספר המדבר - בתקופה הביזנטית היו כאן חוות חקלאיות ומצודות קטנות לשמירה על הדרכים. הבסיס הכלכלי היו שטחי המרעה וגדרות האבנים יעידו על כך. מיוחד הוא אתר "ח'ירבת א-סווידה" בו נמצאו 50 בורות מים. היה זה מחנה צבאי רומאי גדול שכלל: מחחם מרכזי, תוספות של מבני מגורים, מערכת אספקת מים - כולל בריכה היכולה להכיל 1000 עד 1200 מטר מעוקב, דרך בנוי מאבנים גדלות ובית קברות. מיממא המטבעות מתקופות אלכסנדר ינאי, הדריאנוס (אליה קפיטותינה וקיסריה) וביזנטי. כן נסקרו באזור אתרים ישראליים בהווה: מחנה פלס והיישוב חמדת.

מסםר עמודי הכרך עולה על 800 לעומת 580 הכרך הראשון. סקר זה הוא מקור מידע חשוב היותר על אזור גאוגרפי זה של ארץ ישראל

ממצא הצור בעמקים המזרחייםעריכה

הכרך השני כולל נספח מיוחד שנערך ביוני 1994 על הודות ממצאי אבן הצור שנאספו באזור הסקר. לדעת החוקר, חיים וינט, : "ניתוח העשוי להאיר את תולדותיהן ואופיין של החברות האנושיות הקדומות באזור, שכמעט לא היו ידועות עד לתחילת הסקר". בעקבות סקר הר מנשה, נערך סקר מפורט בשנים 1993/1994 בארבעה אתרים: "ח'ירבת אל-מליח", "ג'למת אל-אחמר", "עיראק אל-חמרה" וחלק מאתרי "ראס אל ח'רובה".

באזור ראס ח'רובה, נמצאו פריטים רבים מתקופת האבן הקדומה או התקופה הפלאוליתית - תיכונה - החוקרים הגיעו למקור אבן הצור בשכבות התחתונות של הגיר מתקופת איאוקן - תצורת צרעה. שם הוא מופיע כעדשות אקראיות בתוך שכבות אבן גיר. צבעו חום בהיר עד חום אפרפר. בתקופה הנאוליתית ובהתקופה הכלקוליתית רוב כלי הצור נעשו מצור בהיר יותר, חלקו גירני, בגוונים של חום ובז. הלהבים הכנענים עשויים מצור בהיר. החוקר מוסיף כי ייתכן שלהבי המגל ומגרדי המניפה הגיעו לאתרים בדרכי מסחר.

הכלים והטכנולוגיות ששימשו לזיהוי בתקופות השונות היו:

  • תקופה הפאליאוליתית התחתונה - אבן היד, אבן היכולה להיות צמודה לחתיכת עף בתור גרזן.
  • תקופת הפאליאוליתית התיכונה - שימוש בטכניקת הלוולואה ‏‏[6] , קיום משטח נקישה ו"כובע הז'נדארם" לריסוק גרעינים, ריבוי מקרצפים וכמות יחסית גדולה של כלים. * מתקופת הפאליאוליתית העליונה נמצאו ממצאים רקבשלי האזו ול נכללו בעבודה.
  • התקופה הניאוליתית - כלים דו-פניים : הגרזן, הכילף והאיזמל,ראשי חץ ולהבי מגל.
  • התקופה הכאלוליתית - כלים, להבים, דיסקוס מנוקב ומגרד המניפה.
  • תקופת הברונזה התיכונה עד תקופת הברזל הוגדרו על ידי החמצאות להב המגל הגאומטרי.

מתקופת הפאליאוליתית התיכונה אתרים וריכוזי צור רבים בתחום : בדרום : בכביש 57 מ"צומת אדם" במזרח עד "צומת מכורה" במערב - כביש הגישה לישוב חמרה ובצפון: הואדיות: א-ג'ופה, אום ח'רז ואבו סדרה. "מספר האתרים מצביע על נוכחות אנושית ניכרת בתקופה הזאת". עוד תופעה מעניינת, האתרים נמצאו במקומות גבוהים מעל פני השטח ואינם קרובים למקורות מים.

מספר הממצאים יכול להעיד את היקף העבודה: באתר "ח'ירבת אל-מיתה" התגלו 903 כלים ופסולת תעשיית אבן הצור - ביניהם להבים כנעניים מגוונים. ב"ח'ירבת אל- מליח" נמצאו למעלה מ- 1,000 פריטים מהם 498 ללא כל שבר. נערכה השוואה עם ממצאים מאתרים בנגב ובהר סיני

עורך הסקר מציין כי באזור זה יש עוד 50 אתים עם כלי צו שאינם כלולים בסקר ה מנשה

חלק ג: מנחל עירון לנחל שכםעריכה

הכרך השלישי של הסקר מקיף את השטח שבין נחל עירון - הגבול הצפוני של נחלת שבט מנשה - לבין "נחל שכם" בדרום. הוא משלים מבחינה ארכאלוגית והיסטורית את החלק הצפוני-מערבי של הנחלה, אחרי שהחלק המרכזי - קער שכם - נסקר בחלק הראשון והחלק המזרחי - העמקים המזרחיים וספר המדבר - נסקר בחלק השני של הסקר. שותף לחלק השלישי של הסקר גם ניבי מרקוס.

החלק השלישי של הסקר נכתב בשנת 2000, כאשר רובו של האזור עבר לשליטה פלסטינית ונמנעה כניסה לאתרים בשומרון. 400 הקמ"ר של השוליים הצפוניים-מערביים הוא חבל ארץ הררי, הנושק לשפלת החוף. לכן ניתן להגדיר אותו בתור "מבצר השומרון". אל נרבתא נסו יהודי קיסריה בתקופה הרומאית, אל אתר אל-אחוואט הגיעו גויי הים ואולי גם עלילת ספר יהודית התרחשה בה. מעטים היו המבקרים שעברו באזור בעבר הרחוק. הוא היה מחוץ להתעניניות של תיירים, צליינים, נוסעים וחוקרים. אין באזור מקומות קדושים. גם הגישה למקומות אינה קלה. רק החלקים הסמוכים לעמק דותן ונחל עירון זכו לביקור החוקר המודרני.

דרכים ותוואי-מעבר עברו בהר מנשה שהיה צומת דרכים טבעי למעבר בין שפלת החוף לבין עמק יזרעאל, בין דרום הארץ והנגב לבין צפון ההר ועמק יזרעאל ובין עבר הירדן המזרחי לחוף הים התיכון. שלוש דרכים ראשיות חצו את האזור:

  1. דרכים רומאיות בין נחל עירון לבין נחל שכם: קיסריה - מגידו, קיסריה "גיניי" ‏‏[7] - קטעים ממנה נמצאו ליד עמק דותן וחשיבותה עלתה אולי על מעבר עירון, דרך נרבתא, הדרך העוברת ליד "אום ריחאן" ושתי דרכים נוספות.
  2. דרכים כלליות:
    1. דרכים בינלאומיות - כמו סעיפי דרך הים: "ח' ימה" - מגידו, ואדי מילק, ג'נין - תענך ומגידו - ההמשך של דרך האבות שעלתה מחברון צפונה.
    2. דרכים ארציות - רק שני קטעים קצרים ליד ג'נין ובנחל שכם.
    3. דרכים מקומיות - נמנו עשר דרכים כאלה בסקר.

באזור הסקר נימנו יחידות הנוף הבאות :

  • נחל עירון - תחומי היחידה נקבעו בהתאם למהלכו של נחל עירון. במרכזה הר אמיר הבנוי חומרים וולקניים - אפר וטוף - שאבן גיר שקעה עליהם. האזור עשיר במעיינות יותר מכל יחידת נוף אחרת, ולמרות זאת נמצא כי הוא עני יחסית בישוב קדום: נמצאו בו 37 אתרים מהם רק 3 של תילים: "סאלם", "ערונה" ו"אסאוויר". הנחל מתואר בתעודות מהעת העתיקה כמו באלב של תחותמס השלישי: "2,000 אמה עומקו, צוקים וסלעים קירותיו ... מסוכן הערוץ". באזור הייתה התיישבות בתקופת הברזל השנייה, כמו בכל הר שומרון, עליה בתופה הרומאית ביזנטית - 22 יישובים ועם הכיבוש הערבי במטרה לחזק את השליטה על המעבר. בעת החדשה רק מאמר בודד, של זאב וילנאי נכתב על האזור.
  • שולי יזרעאל וגבעות תענך - רצועה רחבה בין עמק דותן לבין נחל עירון. זהו אזור גבעות נמוך, בחלקו טרשי ותלול ולכן לא עברו בו דרכים אך גם עיבוד חקלאי רב לא היה בו. נמצאו בו 47 אתרים. החלק הקרוב לעמק יזרעאל הוא פורה ועשיר במים - לפחות 15 מעיינות. כאן מצויה תענך, "ח' ינון" ותל גדות "אל-באטן".
  • גבעות יעבד - אופיה של היחידה הומוגני, בנויה גבעות מתונות, פרי סחיפה מהרכסים הסמוכים וכן יש בה מאגר של קרקע פוריה - טרה רוסה. עם זאת האזור סובל מהעדר מקווי מים ומזמינות קרקע פוריה. נמצאו בו 47 אתרים באזורים הקרובים לשרון - היום "ג'ת", ח' ימה". בגבעות הפנימיות יש כיסוי חורש כמו בשמורת יער ריחן. נמצאו שני אתרים גדולים מתקופת הברונזה התיכונה, ששימשו כנראה כ"מבצר נוכחות".
  • חבל נרבתא - הגדולה ביחידות הנוף אך גם "הנידחת והפחות נחקרת ביניהן". היא כוללת נוף פראי של הרים, נחלים עמוקים וחורש ים תיכוני והתוצאה היא שהיא מיושבת בדלילות - 57 אתרים בשטח של 112 קמ"ר. מעיינות קטנים יש ליד "פחמה". אדמה לעיבוד נמצאת רק בכיסים בין הסלעים והמבנה הטופוגרפי קשה והיקשה על יצירת דרכים באזור. מתקופת הברונזה יש שני תילים בולטים: "תל ואדי אל-ביר" ו"בטאן אום נארי". בתקופה הרומאית יש התפשטות יישובית קבועה על כל האזור.
  • רכס בלעא - הפחות מיושב, קרוב לנחל שכם. נמצאו בו 16 אתרים ליד "שוויכה"

כרם חצובעריכה

בסקר התגלה ממצא מעניין ויחודי: כרם חצוב בשיטה חקלאית בלתי ידועה מהתקופה הרומית-ביזאנטית. סוקרי הר מנשה נתקלו מפעם לפעם "בריכוזי פירים ריבועים ועמוקים, חצובים בסלע". הם התפרסו על שטחים רחבים בצפון השומרון והסברה הייתה כי אלו קברים. אדם זרטל הגיע למסקנה כי הפירים נועדו לגידול גפנים על גבי משטחי סלע שאינם ראויים לעיבוד אחר. הפירים נתגלו בין העמקים הפנימיים סאנור וא-ראמה בדרום לבין הרכס הגבוה של אום אל פחם, עד למישור החוף במערב ועד לספר המדבר במזרח. כאן בא לידי ביטוי הניצול של הסדקים והחללים המבתרים את הסלעים לאורך ולרוחב. החללים נוצרו כתוצאה מ\[סחיפה]] והתמלאו בחלקם בקרקע. השיטה היתה: החללים בסלע נוצלו כמצע לשרשי הגפן, החללים התמלאו בקרקע סחף והפכו בסיס למצע גידול. כך הפכו בעלי הכרם החצוב את חללי הסלע לשיטת גידול מבוקרת. גם היום, במקומות שאינם מעובדים, צומחים מחללים אחה עצי תאנה, זית ושיחים ועצים של החורש הים תיכוני. זרטל סבור כי הייתה שיטה בבניה הכרמים החצובים: עשרות ומאות פירים עמוקים נמצאו. החציבות מרוכזות בקבוצות על משטחי הסלע. הכרם החצוב כולל ארבעה מרכיבים:

  1. הפירים - מידה ממוצעת 50 ס"מ על 50 ס"מ ועומק מטר. המרחק בין פיר למישנהו 2-3 מטר.
  2. הספלולים - הם גומות חרוטות, חצובות בסלע, שקטרן 10 ס"מ ועומקן 5 ס"מ. הם שימשו בסיס לתומכות (קורדונים) שהגפן מטפסת עליהן.
  3. החריצים - על הסלע חרוטים חריצים או תעלות רדודות באורך של מטר עד שלשה מטרים. מטרתן לרכז את מי הגשם ולהובילם לפיר. מכאן הקשר בין החריצים לבין הפירים.
  4. הגתות - כמעט בכל הריכוזים נמצאו גתות חצובות להפקת יין. כל גת כוללת: משטח דריכה, בור תירוש ומרכיבים נוספים כמקבל בתקופה הרומית-ביזנטית.

ההנחה היא שבעפר שהוטמן בפיר היה גם זבל, החלל הספיק להתפתחות שתיל הגפן, אשר המשיך לבקע את הסלע ולהרחיב את החלל. מטרת ההדליה על הספלולים הייתה להרחיק אשכולות הגפנים המתפתחות מהמגע עם הסלע הלוהט בקיץ. לפי ההערכה, ההשקעה בהקמת הפירים הייתה רבה אך התחזוקה הייתה קלה. צוות שניסה את השיטה הגיע למסקנה כי חציבת פיר והכנתו לנטיעה דורשת 3 עד 6 שעות. זרטל מצא סימוכין לשיטה במקורות וכך כתוב במשנה מסכת כלאיים: "גפן שהיא נטועה בגת או בנקע, נותנין לה עבודתה וזורע את המוצר. רבי יוסי אומר: אם אין שם ארבע אמות לא יביא זרע לשם. והבית שבכרם, זורעים בתוכו" (ה' ,ד'). כלומר, מדובר בגפן שאינה נטועה בקרקע אלא בגת או בנקע. במקר נוסף כתוב: "הגת שבכרם עמוקה עשר ורחבה ארבעה; רבי אחיעזר אומר זורעים בתוכה:" (ה',ג'). הוא גם סיוע לדעתו כי ה"גת" הוא כל מתקן מלבני חצוב בסלע. בסקר משנת 1978 ‏‏[8] נמצאו באזור תענך 117 גתות, המייצגות 8,000 דונם. לפי מחקרים אחרים היחס הוא בין 45 - 80 דונם גפנים לגת אחת.

חלק ד: מנחל בזק עד הסרטבהעריכה

הכרך הרביעי של הסקר הוא הגדול ביותר, יותר מ-800 עמודים. הוא נכתב בשנת 2005 והוקדש לזכרו של הארכאולוג ניבי מרקוס שהיה שותף לסקר. בסקר נחקר שטח של 250 קמ"ר, שבו אותרו למעלה מ-200 אתרים. תחומו הוא בקעת הירדן הצרה בין נחל בזק בצפון לסרטבה בדרום, הכוללת בבקעת הירדן את הרצועות המכונות בערבית: "ע'ור" - החלק העליון המערבי והרחב של הבקעה ו"זור" - הרצועה התחתונה הסמוכה לנהר הירדן, המשטחים של חוואר הלשון ליד נהר הירדן, צוקי ראס ח'רובה והרמה הנישאת של הסרטבה. מכלול השטחים אינו יחידה אורגנית אחת אלא ארבע יחידות נוף המשלימות את הכרך השני. שלוש יחידות הנוף הראשונות:

  1. מערב בקעת הירדן הצפונית, החלק הדרומי של עמק בית שאן בתחום יהודה ושומרון. האזור מצטיין במקורות מים שהפכו אותו לאחד האזורים הפוריים בארץ.
  2. מרכז בקעת הירדן - רצועה צרה ללא מקורות מים. חשיבותה בדרכים העוברות בה.
  3. פשת ההצפה הדלתה של נחל תרצה - אזור שופע מים ומיושב בצפיפות.

היחידות קשורות לשבר הסורי-אפריקני ולנהר הירדן. היחידה הרביעית בסקר - "רכס הסרטבה" שונה באופיה משלוש האחרות, אך נכללת בכרך זה.

אחד החוקרים הראשונים של האזור היה החוקר הצרפתי ויקטור גרן (Victor Guerin). הוא מצא עניין בנהר הירדן, בקעת הירדן ועלה להר סרטבה. על נהר הירדן הוא כותב: "דומה שאין עוד נהר מתפתל כמו הירדן...מעבר לסבך ...משתרע עמק צר בדרך כלל ופורה מאוד שאת אדמתו הבוצית מציף הירדן בעיתות שיא גאותו". אנשי "הסקר הבריטי" נתקלו בבעיה הקיימת עד ימינו: "רק לעתים רחוקות מאפשר הנהר שירטוט אמין של מהלכו בתוך הזרם הבלתי- ממוקד. הוא מתפתל ומתעוות לצפון, לדרום, מזרח ומערב ופונה תוך חצי שעה לכל פינות המצפן.

רצועת החיבור בין עבר הירדן המזרחי לארץ ישראל המערבית, נושא חלק זה של הסקר, קשורה במסורות מיקראיות חשובות:

בכרך זה נסקרו 204 אתרים מהם רק 24 היו ידועים מסקרים קודמים.

האתרים הבולטים שנחקרו בסקר:

  • תל קעון - מצודה ששמרה על המעיינות בסביבה. ממצאי התל הם מתקופת הברונזה, כולל בית קברות אזורי עם 200 קברות חצובים בצורת "פיר". באתר קרוב "חירבת קעון" נמצאו 20-25 אגני אבן. היה בו כפר ערבי בשם קָ‏עוּ‏ן שנעזב אחרי 1967. אולי היה כאן היישוב Kaina ברשימות תחותמס השלישי. צבי אילן ‏‏[9] כותב שהיה כאן "כפר דל, שיושביו נטשוהו בגלל מכת פרעושים והקרבה לגבול ישראל)" ותושביו עברו לברדלה.
  • תל מלקוח - תל קטן, אשר כביש הבקעה, בעת עיקולו, חותך את חלקו הצפוני בגובה של 100 מטר. בראש התל קבר שי'ח קטן וקברים ערבים מודרניים. בעת חפירת "תעלות-קשר" בראש התל על ידי מקימי המוצב ירדני נחשפו אבני בניה, חלקי בזלת וחרסים רבים - 50% מהם מתקופת הברזל. הנוסע רובינסון שהיה בתל משנת 1852 מציין את שפע המים ואת השדות הפורחים והאנשים "האדיבים ומכניסי האורחים". האתר נראה כתחנת דרכים או מצודה קטנה.
  • מחנה שלם - מחנה צבאי רומי שהתגלה בשנת 1970 על ידי ר. לייטר מקיבוץ שלוחות. הוא מצא סמוך לתל שלם כתובת של הליגיון הרומי השישי (ferrata). בשנת 1975 התגלה באקראי במקום פסל ברונזה מפואר של הקיסר אדריאנוס. בעקבות התגלית נערכו במקום חפירות בשנת 1978.
  • תל שלם - היה בו מוצב צבאי ישראלי עד מלחמת ששת הימים. בחלקו העליון של התל הייתה העיר העליונה אקרופוליס ומערבית לו העיר התחתונה. רובינסון מספר על מעיין טוב - היום "עין אברהם" - וקבר שיח' בשם "שייח' סלים". בשנת 1987 נערכו בו חפירות הצלה. לפי ממצאי החרסית התל היה מיושב בעיקר בתקופות הערבית הקדומה והממלוכית.
  • תל אל-חמה - תל מבוצר ק"מ אחד צפונית ממחולה. נמצה בו ידית קנקן עליה חרות "לאחאב" - שהיה מלך במלכות ישראל. החרסים - 60% מתקופת הברזל.
  • ח'רבת א-סאכות - תל גדול, 40 דונם, מערבית לנהר הירדן, שנים וחצי ק"מ ממחולה. הוצע לזיהוי בתורהאתר המקראי סוכות (שופטים, ח' ה-ט"ז ועוד). אך מקובלת יותר הצעת הזיהוי של האתר עם האתר המקראי "בית מחולה".
  • תל אבו צוץ - תל גדול, על גבעה גבוהה בשטח "גאון הירדן" (ב"זור"). התל ממוקש ובראשו מוצב צבאי. נמצאו בתל שרידי מבנים רבים. כתוצאה מפעולות ביצור שבוצעו במקום נתגלו שרידים של ארבע עד חמש שכבות, החל מתקופת הברזל. זיהוי אפשרי של התל הוא עם "אבל מחולה" המקראית.
  • ביד'ת א-שעב הוא אחד האתרים החשובים שנמצאו בסקר: זוהה בתור אתר פולחני מתקופת הברזל הקדומה המאה ה-13, אולי קשור לכניסת בני ישראל לארץ כנען בימי יהושע בן נון. הוא נמצא דרומית-מערבית למושב ארגמן. גודלו 12 דונם והוא מוקף בקירות אבן. המתחם בנוי בצורת "סנדל" אשר מסביבו "מסלול" - כנראה לתהלוכה דתית ובמרכזו מבנה עגול - במה. זרטל מניח כי ייתכן כי זה אחד ממבני ה"גלגל" - הגלגלים מתקופת התנחלות בני ישראל. המיקום הוא מול מעבר הירדן גשר אדם, אזור בו עברו שבטי ישראל בעת כניסתם לארץ כנען.
  • חוזוק מוסא - אתר של מערות ומתקנים, מערבית לכביש בית שאן - יריחו וכשני ק"מ צפונית-צפונית-מערבית למושב ארגמן. הוא כולל שתי קבוצות של מערות רדודות במצוקים נמוכים, 25 אגנים חצובים עם סימני שחיקה (כלומר היו בשימוש לאגירת מים), שרידי מבנים וחרוזים, חרסים ותליונים. הארכאולוגים רון בארי ואורן כהן, שבדקו את האתר, הגיעו למסקנה כי לאור הממצאים ממוצא קפריסאי ומצרי שהתגלו בו ואי-הדמיון של אתר הקבורה לשאר אתרי הקבורה באזור, שבמקום קבורים סוחרים שנפטרו במסעם בתקופת הבדונזה המאוחרת ובתקופת הברזל II.


ראו גםעריכה

לקריאה נוספתעריכה

  • אדם זרטל, סקר הר מנשה, כרך ראשון – קער שכם, הוצאת אוניברסיטת חיפה ומשרד הביטחון, 1992
  • אדם זרטל, סקר הר מנשה, כרך שני – העמקים המזרחיים , וספר המדבר, הוצאת אוניברסיטת חיפה ומשרד הביטחון, 1996
  • אדם זרטל וניבי מרקם, סקר הר מנשה, כרך שלישי – מנחל עירון לנחל שכם, הוצאת אוניברסיטת חיפה ומשרד הביטחון, 2000
  • אדם זרטל, סקר הר מנשה, כרך רביעי – מנחל בזק עד הסרטבה, הוצאת אוניברסיטת חיפה ומשרד הביטחון, 2005

בהכנה:

Zertal, A., 2004. The Survey of the

Manasseh * Hill-Country, vol. 1 – The Shechem Syncline, .Brill, Leiden Zertal, A., 2007. The Survey of the * Manasseh Hill-Country, vol. 2 – The Eastern Valleys and the Fringes of the Desert, Brill, .Leiden

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שוליים עריכה

  1. סקרים אחרים כמו הסקר הארכאולוגי של ישראל ערוכים לפי מפות בקנה מידה של 1:20,000. שטחה של מפה אחת (10‏X‏10 ק"מ) מהווה יחידת סקר בסיסית. מקור: סקר ארכאולוגי ישראל
  2. ‏את ספרו , המתאר את תהליך הכרתו לחקירתו של האזור הוא כינה :עם נולד - מזבח הר עיבל וראשית ישראל, הוצאת ידיעות אחרונות, 2000‏
  3. ‏ נתוני אוכלוסייה באזור מצביעים על דלילותה. כך לדוגמה, שלושת היישובים הגדולים באזור במפקד 1931 כוללים את מספר התושבים הבאים: המפקד הישראלי בוצע לאחר תקופת הסקר ולכן אינו נכלל בסקר.‏
  4. 4.0 4.1 אדם זרטל - כרך ראשון
  5. ‏ראו ערך הר עיבל
  6. ‏האבן אחוזה בתוך כלי אחר‏
  7. ‏"מכל מקום, ברור ש'עמק גינה' מתייחס לשטח צר ומצומצם סמוך למגידו" מקור : י' אפעל, בקעת מגידו, א"מ, ירושלים תשכ"ג, ד, עמ' .631-630 .‏
  8. סקר אלשטרום‏ AHLSTROM 1978 45 -46 1978
  9. בקעת הירדן ומדבר שומרון עמוד 345‏

ברחבי אתר Wikia

ויקי אקראית