Fandom

Ventura Daniel Wiki

סרדיניה

7,386דפים באתר זה
Add New Page
הערות0 Share
Mediterranean Relief.jpg

חופי ים התיכון ובמרכז האי סרדיניה

קטעים בערך הזה מבוססים על ערכים מקבילים בוויקיפדיה העברית

Torre di San Pancrazo AAA.jpg

מגדל שנבנה על ידי הפיזאים בשנת 1305 במקום הגבוה ביותר בעיר קליארי

סרדיניה (בסרדו (שפה קדומה של עמי האי) : Sardigna או Sardinna, באיטלקית: Sardegna) הוא אי בים התיכון ומחוז אוטונומי בעל מעמד מיוחד באיטליה. יש המשערים כי האי נקרא על שם השרדנה, עם שחי בעת העתיקה על השרדנה בארץ-ישראל.

האי הוא השני בגודלו בים התיכון, (אחרי סיציליה), והוא נמצא 12 ק"מ דרומית לקורסיקה (חלק מצרפת), במזרח: במרחק של כ-200 ק"מ מחופי חצי האי האיטלקי, ומדרום: ומחוף תוניסיה שבאפריקה.

העיר החשובה באי היא קליארי, שהיא גם בירת הפרובינציה הקרויה בשמה. העיר השנייה בחשיבותה היא סאסארי.

סרדיניה היא מחוז אוטונומי בעל מעמד מיוחד ברפובליקה האיטלקית לפי החוקה משנת 1948, בשל התרבות בעלת המאפיינים האתניים והלשוניים הייחודיים. הביטוי המעשי של האוטונומיה הוא בהצגה והבלטה של האופי המיוחד של האזור בתחומי המינהל, החינוך והתרבות.

השפות המדוברות באי הן איטלקית וסרדית - שפה שמקורה בלטינית עם השפעות של שפות נוספות. בצפונו של האי השפה המדוברת היא קורסיקאית. כ-40% מתושבי העיר אלגרו שבצפון האי מדברים בניב מקומי של קטלאנית - עקב שלטון ספרד באי.

באי קיימים מספר מכרות זהב וכסף, אולם עיקר כלכלת האי מתבססת על תיירות וייצור יין ומוצרי שעם.

Sardinia topo1.png

המבנה הטופוגרפי של האי - ויקישיתוף

גאוגרפיה עריכה

סרדיניה הוא האי השני בגודלו בים התיכון ושטחו 23,821 קמ"ר. אורכו 270 ק"מ ורוחבו 145 ק"מ. האי ביחד עם האיים הקטנים שסביבו, מהווים את מחוז סרדיניה אשר שטחו הכולל כ-24,821 קמ"ר.

האי שוכן 200 ק"מ מערבית לחצי האי האפניני, והים הטירני מפריד ביניהם. כ-200 ק"מ מפרידים גם בין סרדיניה לבין תוניסיה שמדרום. מצפון לאי שוכנת קורסיקה, הצרפתית, ובין האיים מפריד מצר בוניפאצ'יו, שרוחבו 12 ק"מ. האי משתרע בין קווי הרוחב 41°-38°, וקו האורך 40° חוצה אותו במרכזו.

מבנה פיזי עריכה

סרדיניה היא אי הררי, ולמעלה מ-80% משטחה הוא הרים או גבעות. בסמוך לחופי הים אזורים מישוריים מועטים. הפסגה הגבוהה באי היא פונטה לה מרמורה, וגובהה 1,834 מעל פני הים.

מצפון לדרום מצויים רכסי ההרים הבאים:

  • לימבארה (Limbara)- גובה 1,362 מטר.
  • אלא די סרדי (Alà dei Sardi) - גובה 1,090 מטר.
  • ראזו (Monte Rasu) - גובה 1,259 מטר.
  • אלבו (Monte Albo) - גובה 1,127 מטר.
  • סופרמונטה (Supramonte), שבו הר קורסי (Monte Corràsi) והר אוליאנה (Oliena) - גובה 1,463 מטר.
  • לינס (Linas) - בגובה 1,236 מטר.
  • איגלינסטבה (Monti dell'Iglesiente), שבו הר מרגנאי (Marganai).

המים הזורמים בנהרות נחסמים בדרכם על ידי סכרים, היוצרים אגמים מלאכותיים, מהם שואבים מים להשקיה. ישנו רק אגם טבעי אחד, מצפון לעיר אלגרו, אגם באראץ. הנהר הגדול ביותר באי הוא הטירזו, אשר אורכו 151 ק"מ. שאר נהרות האי הם פלומנדוסה, אל קוז'ינס, ואל סרדינו אל טמו.

לאורך החוף ישנם מעט מפרצים המשמשים לעגינה ולנופש. רוב החופים מסולעים ואינם נוחים כחופי רחצה. בחופים בדרום ובמערב האי יש משטחי סלעים נמוכים, שאותם הים מכסה והם בעלי חשיבות אקולוגית עקב היותם בתי גידול לחי ולצומח.

תושבי האי מעבדים 18.5% משטחו. מישורי הגידול החקלאי מצויים באזור קאמפיאנו, בין הרי הצפון לבין הרי איגלינסטבה. עוד אזור מישורי חקלאי נמצא בפרובינציית נאורה, בצפון מערב האי, בקרבת העיר סאסארי.

מסביב לאי סרדיניה איים קטנים נוספים, הבולטים שבהם: אסינרה, סנט פטר, סנט'אנטיוכו, טבולרה, והארכיפלג של מדאללנה, הכולל את האי קאפררה.

גאולוגיה עריכה

12280563084 136d10eb98 k.jpg

חוף אבני הגרניט האדומות בArbatax

נסיבות היווצרותו של האי, בהתאם לתאוריה הגאולוגית זהים לזו של האי השכן, קורסיקה. תהליך היווצרות האיים החל בתקופת הקרטיקון התחתון, לפני זמן משוער של 100 מיליון שנה, כאשר התנגשו היבשות לאוראסיה וגונדוואנה. בין שתי היבשות נוצר ים טתיס, לימים הים התיכון.

בתקופת האוליגוקן, לפני 13 עד 35 מיליון שנה, נוצר שקע, שמיקומו הנוכחי הוא ברצועה מחופי קטלוניה שבספרד במערב, עד חופי ליגוריה שבאיטליה במזרח. סלעי הגרניט שמקורם באירוע גאולוגי זה חשופים כיום בספרד, בצורה מאסיבית בחוף הצרפתי שבין קאן לבין פר'גוס, בחוף הדרומי-מערבי של האי קורסיקה ובצפון וצפון-מערב האי סרדיניה.

בעקבות יצירת שקע זה נוצרו האיים קורסיקה וסרדיניה וכן האיים הבלאריים. תנועה סיבובית של הפלטה של האיים סרדיניה וקורסיקה הביאה לידי התרוממות הקרקע בדרום אירופה אשר גרמה ליצירת הרי האפנינים והאלפי אפואנה בצפון איטליה והתרחקות האי מחצי האי האיטלקי. המשכו של תהליך היפרדות זה הביא ליצירת הים הטירני.

סלעי יסוד כגון גרניט נפוצים בסרדיניה, כתוצאה מנסיבות היווצרות האיים. יחד עמם מצויים סלעים מותמרים מסוג צפחה, ומבני העיר ודרכיה בנויים מאבן זו. כן מצויים באי גם סלעים וולקניים. בדרום מזרח האי יש ריכוז של סלעי שיסט. גם סלעי משקע נוצרו באי והודות להם מרבצים של פחם התגלו בדרומו, באזור העיר קרבונה. מלבד מרבצי הפחם התגלו באי גם מרבצי עופרת וכסף, שנוצלו עוד בתקופת רומא העתיקה.

Basamento ercinico della Sardegna.svg

Struttura del basamento metamorfico-granitico della Sardegna nel Paleozoico המקור: Cuchillo - Opera propria. Ricostruzione approssimata da pubblicazioni di Carmignani et al. e carte geologiche della Sardegna

האקלים עריכה

באי שורר אקלים ים-תיכוני עם קיץ חם ולח וחורף המאופיין ברוחות חזקות. האקלים בהרים קריר יותר, והשלג שכיח.

תולדות האי עריכה

להיסטוריה של סרדיניה קשר הדוק למיקומה האסטרטגי במרכז מערבו של הים התיכון והיותה בסיס לקשרים בין הארצות השוכנות סביבה, שהשפיעו על תרבותה. האי היה מיושב עוד מהתקופה הפרה-היסטורית, ובין העמים שחיו בו בהמשך היו השרדנה, הפיניקים, היוונים, הרומאיים, הספרדים ולבסוף האיטלקים.

התקופות העיקריות הנסקרות במוזיאונים של האי: המוזיאון הארכאולוגי הלאומי של קליארי ו- המוזיאון הלאומי "ג'יובני אנטוניו סאנה" מסאסארי. האחרון הציג 14 תקופות בתולדות האי: ארבע - פריהיסטוריות (בלי ממצאים כתובים) ועשר היסטוריות. לפי התרשימים להלן.


העידן הפרהיסטורי עריכה

Four stage pre-history a sardinia.jpg

האתרים המייצגים 4 תקופות פרי-היסטוריות חשובות

לפי הלוח לעיל, הנמצא במוזיאון בסאסרי, מבחינים בין ארבע תקופות פריהיסטוריות:

  • D - התקופה 4800 לפני הספירה - מקדש על מסילת עלייה במדרגות.
  • C - התקופה 5300 לפני הספירה - מקדש בצבע אדום
  • B - התקופה 5500 לפני הספירה - כפר עם בקתות מלבניות ומקדש המגליתית
  • A - התקופה 6200 לפני נספירה - כפר עם בקתות עגולות.

להלן דוגמאות:

תושביו הראשונים של האי, שהגיעו בסירות מהיבשה, היו ציידים-לקטים. באי נמצאו שרידים פלאוליתיים מועטים מאוד ושנויים במחלוקת. לפיכך, מקובל להניח שיישוב האי החל רק תקופה המזוליתית, לפני כ-11,000-10,000 שנה.

Nuraghe Losa.JPG

הנוראגה בלוסה

במערת קורבדו שבאולאנה נמצאו שרידים של האדם הקדמון מהתקופה שבין שנת 6,000 לפנה"ס לבין שנת 2,700 לפנה"ס. עד אותה העת בני האדם באי גרו במערות פתוחות, גידלו בעלי חיים, השתמשו בכלי צור, צדו עופות ודגו דגים. נמצאה קרמיקה מסוג "קארדיום אדיול", מהתרבות המכונה "ציווילטה קרדיאל" שהתפתחה עד שנת 4,500 לפנה"ס. כן התגלו כלים מברונזה המתוארכים לסביבות 1,600 לפנה"ס (סוף התקופה הנאוליתית).

באי נמצאו מבני אבן ייחודיים אשר נקראים נוראגה. הנוראגה הגדול והידוע ביותר הוא סו נוראז'י די ברומיני שאף הוכרז כאתר מורשת עולמית בשנת 1997. מבנים אלו ידועים בתור התרבות הנוראגנית. הנוראגים הוקמו בעיקר במהלך תקופת הברונזה, בין שנת 1500 ל-1100 לפנה"ס.

ראו גם':אל-אחוואט

הארכאולוג אדם זרטל מאוניברסיטת חיפה סבור כי מדובר באתר מקראי: מיקומו של חרושת הגויים, מקום מושבו של סיסרא, שר הצבא של יבין מלך חצור. הסימוכין להשערה זו הם, שמבנה האתר הוא ייחודי במינו. ייתכן שנבנה על ידי השרדנה אחד משבטי "גויי הים". המועד המשוער לבנייתו 1150 -1160 לפנה"ס תואם את מועד הגעת גויי הים לארץ ישראל וכן את מועד מלחמת ברק בן אבינועם בסיסרא בנחל הקישון, המרוחק 14 ק"מ מהמקום. לפי הערכתו, מוצאו של סיסרא הוא גם מגויי הים - כנראה מהאי סרדיניה שבאיטלי

העת העתיקה עריכה

Cagliari Roman Amphitheatre 2003.jpg

אמפיתיאטרון שעדיין בשימוש

במאה ה-8 לפנה"ס הגיעו לסרדיניה יורדי ים פיניקים מצור, שהקימו נמלים לאורך חופי האי. הם הקימו עיר בשם "קארליס", כיום העיר קליארי, וכן שלוש ערים נוספות: סולסיס, נורה, וטארוס. במאה ה-5 לפנה"ס עברה השליטה במושבות לידי קרתגו, בעקבות מלחמה בין הפיניקים לבין תושביו הילידים של האי.

מיקומה האסטרטגי של קליארי, בין אפריקה לרומא, ביחד עם הנמל המוגן שלה, הביא את הרומאים להתיישב בה בשנת 238 לפנה"ס.

במלחמה הפונית השנייה (218 - 201 לפנה"ס), שהתרחשה בין הרפובליקה הרומית לקרתגו, הייתה העיר מושבו של הפְּרָאיְטוֹר ט. מאנליוס, וממנה ניהל את המערכות נגד התושבים המקומיים, שקיימו קשרים עם קרתגו, וכן נגד קרתגו עצמה. העיר שימשה בסיס ימי בעת המלחמה. ההיסטוריון הרומאי פלורוס כינה את העיר בשם "urbs urbinum" - בירת סרדיניה. בתקופה זו קרליס, שמה החדש של קליארי, הייתה לבירת הפרובינקיה החדשה. מתקופה זו נותרו מבנים כמו האמפיתיאטרון ב"וילה די טיגליו". תושבי העיר הוכרו כאזרחיה של רומא עצמה. עם זאת, עדיין נותרו באי קיני התנגדות לשלטון הרומי, והקיסר טיבריוס גירש אליו כ-4,000 צעירים יהודים במטרה להילחם במורדים ובשודדים, ולהיטמע באוכלוסייה המקומית.

בשנת 456, לאחר מפלתה של רומא, נפלה קליארי, ביחד עם שאר האי, לידי הוונדלים, והם שלטו בו עד לשנת 534, עת נכבש על ידי האימפריה הביזנטית. השלטון הביזנטי באי לא היה אפקטיבי במיוחד, ובין המאה השישית למאה התשיעית התקיימו באי ממלכות עצמאיות של מקומיים תחת השלטון הביזנטי. החל מהמאה השמינית החלו להגיע לאי ערבים וברברים, בעיקר לאחר הכיבוש הערבי של סיציליה ב-832. הביזנטים התקשו מאוד להגן על הפרובינציה הנידחת שבבעלותם. הנציב הביזנטי הכריז על הקמת שלטון עצמאי לחלוטין באי ונמלט חזרה לקונסטנטינופול.

ימי הביניים עריכה

Town hall CAGLIARI.jpg

בניין העירייה - הסמל לסגנון החדש

בין 900 ל-1410 חולק האי לארבעה אזורים, ובכל אזור מונו רשויות שיפוטיות עצמאיות (Giudicati sardi). עקב המלחמות בין המעצמות הימיות ששלטו בים הטירני, ג'נובה ופיזה, לא היה באי שלטון אחיד.

במאה ה-10 ננטשה קליארי עקב התקפות של שודדי ים מורים שהגיעו מצפון אפריקה. הרפובליקה של פיזה השתלטה על העיר אשר חשיבותה הייתה בשליטה על דרכי המסחר בים התיכון. לפיזה, בתור מעצמה ימית הייתה חשיבות לכך שתהיה לה נקודת אחיזה בעורקי הסחר הבינלאומי, בין איטליה לצפון אפריקה.

במאה ה-14, כבשה ממלכת אראגון הספרדית את קליארי מידי הרפובליקה של פיזה. לאחר כיבוש קליארי השתלטה אראגון על שאר חלקי האי. קליארי, אשר שמה שונה ל "קאלאר", הייתה למושב המנהלי של תת-ממלכת סרדיניה, שהייתה לאחר מכן לחלק מהאימפריה הספרדית.

העת החדשה עריכה

בשנת 1718 הפכה סרדיניה למחוז ממלכתי עצמאי של בית סבויה, ששלט גם בפיימונטה שבאיטליה. הממלכה המאוחדת כונתה "ממלכת סרדיניה" (ולעתים - "סרדיניה - פיימונטה"). ב-1793 דרש העם הסרדי עצמאות בתמורה להשתתפותם בהגנת פיימונטה מפני צבאו של נפוליאון. ממלכת סרדיניה-פיימונטה הבטיחה להם אוטונומיה אבל לאחר שהוסר האיום הצרפתי, ההבטחה לא קוימה.

VictorEm.jpg

ויטוריו אמנואלה השני - מלך סרדיניה ומלך איטליה

בשנת 1860 ויטוריו אמנואלה השני, מלך סרדיניה, פיימונטה וסבויה הכריז על עצמו כמלך "איטליה המאוחדת".

מאז איחוד איטליה ב-1870, מצוי האי בתנופת צמיחה יחסית. הבנייה באי בתקופה זו התאפיינה בשילוב של סגנון "אר נובו" עם הנוהג הסרדי לקישוט בפרחים. בניין העירייה בקליארי, העשוי שיש לבן, הוא דוגמה טובה לכך. (ראו תמונה למעלה משמאל)

במהלך מלחמת העולם השנייה, נמל קליארי ואלגרו הופצצו קשות על ידי בעלות הברית. תושבי הערים פונו לערים וכפרים קטנים בסביבה. תנועה זו כונתה בשם "ספולמנטו" בסרדית: נטישה. גם צפונה של האי נפגע קשות. המעבר הימי בין סרדיניה וקורסיקה, מצר בוניפאצ'יו, היה מעבר חשוב לציים בים התיכון. הנמל של לה מדלנה היה בסיס חשוב של הצי הגרמני, והוא נהרס בהפצצות כבדות. לאחר הסכם שביתת הנשק עם איטליה, הצבא הגרמני השתלט על האי אך במהרה נטש אותו ועבר לתגבר את כוחותיו באיטליה עצמה.

צבא ארצות הברית השתלט על בירת האי, עקב חשיבותה הצבאית בים התיכון ובאזור קליארי ובאיי מדלנה נבנו בסיסים צבאיים רבים. בסיסים אלה עברו לאחר מכן לנאט"ו. כיום חלקם בתהליך סגירה, אך עדיין הנוכחות הצבאית של הצי האיטלקי מורגשת היטב בסרדיניה.

בשנת 1948 הוקמה הרפובליקה האיטלקית אשר החליטה להעניק למחוז מעמד אוטונומי ומיוחד. ברפורמה משנת 2001, הוכפל מספר הנפות באי מארבע לשמונה. באי מתרחש תהליך פיתוח כלכלי נרחב המבוסס בעיקר על עידוד התיירות.

מינהל ופוליטיקה עריכה

Provinces sardes.png

נפות סרדיניה

סרדיניה היא אחת מחמשת האזורים האוטונומיים באיטליה. עד 2006 היו בה ארבע נפות: נפת אוריסטנו, נפת נואורו, נפת סאסארי ונפת קליארי. באותה שנה הן פוצלו, והוקמו ארבע נפות חדשות: נפת אוגליאסטרה, נפת אולביה-טמפיו, נפת מדיו קאמפידנו ונפת קרבוניה איגלסיס.

כמה מהמפלגות הפועלות בסרדיניה הן בעלות נטייה בדלנית, והן קוראות לעצמאות מלאה. עם מפלגות אלה נמנות אינדיפינדנציה רפובליקה דה סרדיניה ("הרפובליקה העצמאית של סרדיניה") וסרדיניה נציונה ("אומת סרדיניה").

יהדות סרדיניה עריכה

Moseon sasaari jews candela.jpg

מנורת שמן יהודיות מסאסארי בסרדיניה - המאה ה-6

הפניה לערך מורחב:יהדות סרדיניה

נוכחותם של יהודים באי החלה בשנת 19 לפנה"ס כאשר הקיסר טיבריוס החליט להגלות לאי 4,000 צעירים מרומא. הם הובאו לעיר במטרה לדכא מרידות ולעבוד במכרות להפקת עפרות כסף ונטמעו באוכלוסייה המקומית.

עדויות ארכאולוגיות לנוכחות יהודים באי, בתקופות מאוחרות יותר, נמצאו בקטקומבות בסנט'אנטיוכו. במוזיאונים לארכאולוגיה בקליארי ובסאסרי. באחרון יש אוסף של מנורות שמן עם סמלים יהודיים - ראו תמונה משמאל.

לאחר הכיבוש הספרדי של האי במאה ה-12 גדלה הקהילה בקליארי והוקמה קהילה באלגרו. בשתי הערים ישנם רחובות בשם "רחוב היהודים" המעידים על קהילות אלה. בשנת 1492, עם גירוש ספרד גורשו היהודים גם מסרדיניה, ומאז מתגוררים בעיר יהודים בודדים, המסונפים לקהילה היהודית ברומא

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שולייםעריכה


Ad blocker interference detected!


Wikia is a free-to-use site that makes money from advertising. We have a modified experience for viewers using ad blockers

Wikia is not accessible if you’ve made further modifications. Remove the custom ad blocker rule(s) and the page will load as expected.

ברחבי אתר Wikia

ויקי אקראית