FANDOM


המפה נטענת...
המפה נטענת...

מבט מקרוב

מבט מעל


(המבוא הועתק מהויקיפדיה העברית)

Emanuel the city.jpg

לוגו הישוב

Imanuel 1990.jpg

מבט לעמנואל - 1990

עמנואל היא מועצה מקומית המצויה באזור יהודה ושומרון . עמנואל הוקמה ב-1983 והוכרזה כמועצה מקומית בשנת 1985 . משרד הפנים מינה את עודד אלון לראש המועצה הראשון. היישוב שוכן צפונית לעיר אריאל ומזרחית ל קרני שומרון , היישוב בעל צביון חרדי ומתגוררות בו כ-3,000 נפש.

תכנון היישוב נעשה על ידי משרד לייטרסדורף-גולדנברג. האדריכלית האחראית על הפרויקט הייתה רחל ולדן. היישוב הוא אחד היחידים אשר תוכנן בתור עיר בשומרון מהקמת היישוב ועד היום.

עמנואל הינה הדוגמה המובהקת ביותר לבינוי ערים מתוכננות בישראל של ראשית שנות ה-80 . דבר זה בא לידי ביטוי בבניית אִזור אורבני על ידי הפרדה בין ייעודי הקרקע השונים (מסחר, מגורים ותעשייה). יחד עם זאת תוכננו מערכות מגורים משוכללות ביותר שמתחשבות בתנאים הסביבתיים ובצרכים המיוחדים של האוכלוסייה החרדית: בנייה המתחשבת בטופוגרפיה ומשתלבת בה, בנייה המאפשרת הרחבה עתידית ללא פגיעה אסתטית במבנה, יחידות המגורים מיועדות למשפחות מרובות ילדים הצורכות חדרי מגורים רבים, וכן פארקים ציבוריים המלווים את הנוף ויוצרים טיילת היקפית.

את הקמת העיר יזמה חברת "כוכב השומרון" שייצגה עסקנים יהודים מהארץ ומהעולם ובראשם מוטי זיסר, ברוך שטרנטל וזלמן מרגוליס. על אף איכויותיה הארכיטקטוניות של עמנואל, נתקלה התפתחות היישוב בקשיים על רקע כלכלי, ובשנת 1983 מכר זיסר את חלקו בחברה לשותפיו, דבר אשר הוביל בסופו של דבר לקריסתה של החברה ולמינוי כונס נכסים. קשיים אלו מנעו את המשך פיתוחה של העיר והרחיקו ממנה אוכלוסייה חזקה.

בפיגוע שאירע סמוך להתנחלות ב-12 בדצמבר 2001 [1] שבמהלכו הותקפו רכבים ואוטובוס לא ממוגן של חברת דן שהיה בדרכו ליישוב על ידי מטען צד וירי צרורות, נהרגו עשרה אנשים ונפצעו עשרות. בפיגוע נוסף שאירע ב-16 ביולי 2002 [1] בשערי היישוב הותקפו רכבים ואוטובוס ממוגן ירי במטען צד וברימונים וירי מנשק קל נמנו 9 הרוגים ועשרות פצועים.

בחודשים שלאחר הפיגוע העתיקו[2] מקצת מתושבי עמנואל את מקום מגוריהם לישובים אחרים ובישוב עמדו תקופת מה דירות ריקות ללא דורש. המחירים הנמוכים ומלגת קיום גבוהה שהציעה 'עמותת קרן ידידי עמנואל' הביאו תושבים חדשים להגיע ליישוב.

תולדות העירעריכה

(מתוך בשבע - מובא ב[http://www.emmanuel.022.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=126768 אתר העיר)


העיר עמנואל היתה הבטחה גדולה כשנוסדה, לפני קרוב ל-25 שנה. הקרבה היחסית לשני המרכזים החרדיים הגדולים, כשעה נסיעה מירושלים וכארבעים דקות מבני ברק, מחירי דירות זולים ומרחבי הנוף של השומרון, הניעו זוגות רבים להשקיע את מיטב כספם ברכישת דירה, בתקווה שלצד ישיבות, כוללים ותלמודי תורה יהיו בה שירותים קהילתיים ואיכות חיים. למקום החלו להתקבץ כמה קהילות חסידיות, כמו סלונים, גור, חב"ד, קהילה ליטאית, חרדים ספרדים ואפילו כמה משפחות דתיות-לאומיות. מאחורי היוזמה עמדה חברת 'כוכב השומרון', שהורכבה מאנשי עסקים מהארץ ומחו"ל, ביניהם איש העסקים הדתי-לאומי מוטי זיסר, ברוך שטרנטל מקנדה והמיליונר החרדי זלמן מרגוליס. שר השיכון דאז, אריאל שרון, התקשה להאמין שהחרדים יעברו מבני ברק לשומרון, אבל כמי שראה אז את ההתיישבות בשומרון כנכס אסטרטגי, הוא עודד את החברה להמשיך. במרץ 83' התגלע סכסוך בין הצדדים, שבמהלכו מכר זיסר את חלקו לשותפיו לשעבר. בסופו של דבר, בעקבות המחלוקות וקשיי ניהול הוכרזה החברה כפושטת רגל ומונה לה כונס נכסים.

קוני דירות רבות ספגו הפסדים כספיים, והאווירה החיובית השתנתה. אוכלוסיות הנחשבות חזקות מבחינה כלכלית וקהילתית החלו לעזוב את העיר, ואל העיר הגיעו משפחות חלשות יותר, בהן גם משפחות עם בעיות רווחה. בנוסף נאלצו התושבים להתמודד עם 'שבאבניקים' מקומיים, נוער שפרק עול ונפלט מהמסגרות החרדיות.

האינתיפאדה של 87' תרמה גם היא לנסיגה במעמד העיר, ומחירי הדירות המשיכו לצנוח. צעירים רבים שהגיעו לפרקם חיפשו לבנות את ביתם החדש מחוץ לעמנואל, ומשפחות ותיקות המשיכו לעזוב. ימי בין-הזמנים שלפני חודש אלול, מועד פתיחת הלימודים בתלמודי תורה, היו ימים שבהם נראו ברחובות משאיות רבות מעמיסות ציוד ויוצאות מהעיר.



על מאבק בתי הספרעריכה

המקור: יום שני כו באייר תשע 10:15 10.05.10 יעקב ריבלין :כל האמת על עמנואל


עמנואל, עיר מקלט / יעקב ריבלין: "בדיקה לעומק של הפרשה מגלה , כמו תמיד, שהמרחק בין המציאות וצהלות השנאה הוא די רחוק. אם הבעיה היתה רק ההפרדה בבית הספר ניתן היה לפתור אותה בשקט והסכמה פנימית על הקמת בית ספר נוסף ובלי מחיצות ואפליה לכאורה". יעקב ריבלין על פרשת עמנואל

הכניסהעריכה

אם אתם פיינשמקרים אמיתים המחפשים גלאט המבורגר בטעם של סוף הדרך קומו וסעו לישוב עמנואל . במרכז הישוב ממש. ליד בניין המועצה, תמצאו שתי סטייקיות עלובות למראה המתחרות זו בזו על ליבם וכיסם של התושבים והאורחים. מבין השניים בחרו את העלובה יותר: זו השוכנת בסככה מאולתרת על המדרכה, התעלמו לחלוטין מהתנאים התת סניטריים (שבכל עיר מתוקנת היו מזעיקים למקום את האחראי על בריאות הציבור) ותנו לאיש הנחמד שמנפנף שם במנגל להכין לכם פיתה עם מיני בשרים שנשלפו משקית ניילון והונחו בשבילכם על האש הלוהטת. ואללה. טעם גן עדן. יותר טוב ממפגש האש או אל גאוצ'ו.

חוששים לחזור הביתה עם דיזנטריה או הרעלת קיבה? קחו בעניין זה את האחריות האישית על עצמיכם . כמידע לא מחייב נציין רק שהנסיון האישי שלנו עבר בהצלחה רבה. היינו. אכלנו, ועד למועד זה , בחסדו כי גבר עלינו, לא נזקקנו לבדוק את יעילות בדיקות הפתע של סגן השר ליצמן בחדרי המיון והמחלקות הפנימיות. אם בכל זאת ירשמו בקרבינו ( פשוטו כמשמעו) התפתחויות קוליפורמיות לא רצויות- אנו מתחייבים לדווח עליהם בהדגשה בעמודי החדשות.

הנסיבות המקלות לרוח השטות שאחזה בנו נעוצות בתחושת הפלנטה האחרת המרחפת באופן כללי על הישוב המרוחק. עד הקילומטר העשרים של כביש חוצה שומרון ישנה באוויר עוד תחושה של ציווליזיציה אזרחית ישראלית . הכביש הוא דו מסלולי, הרמזורים פועלים וניידות משטרת התנועה מפגינות נוכחות שבאיזור זה אפילו נוסכת שלווה. פניתם שמאלה אל הכביש התלול המוביל אל הישוב- ברוכים הבאים למערב הפרוע של מחוז שומרון. שחררו את חגורות הבטיחות המעיקות ודרכו חושים לקראת נהיגת האקסטרים הממתינה לכם בארבע עשר הקילומטרים הבאים. הפלשתינאים דוהרים שם כמו במסלול מירוצים והישראלים אמיצי הלב עוקפים אף הם משמאל ומימין.

הגעתם עד פאתי הישוב בשלום? בקשו מהמלאכים שליוו אתכם עד כה לחכות לכם גם בדרך חזרה.התושבים עצמם, וזאת נודע לנו מאוחר יותר, מעדיפים בדרך כלל את הנסיעה דרך ציר הישובים המקביל לחוצה שומרון. דרך זו עוברת ממש בתוך מספר ישובים ערביים אבל הנסיעה שם נתפסת כרגועה ובטוחה יותר. כנראה שבגלל העומס היחסי של התנועה מקשה על בני הדודים לעשות שם חארקות ולנהוג כמטורפים. מכל בחינה אחרת אין , למרבה הצער, כל הבדל מהותי. שני הפיגועים הגדולים של שנת תשס"ב היו בקטע הדרך בו מתאחדות שתי הדרכים עד לפתח הישוב. אחרי נסיעה שכזאת אין פלא שתכונות של פחד ושיקול הדעת של לקיחת אחריות מנוטרלות למספר שעות .

וטוב שכך. כי משער הכניסה והלאה ( ונא להתעלם לרגע מהגלעד לזכרם של עשרים קדושי הפיגועים ומקבוצת שלדי הבניינים העזובים שנותרו למעצבה בשכונת רבקה) הישוב הקטן לובש חזות של כפר נופש פעיל ונחמד. אין שם צימרים או מלונות בהכשר הועדה החדשה וגם לא מסלולי מים וקיאקים, אבל יש כל מה שמשפחה שוחרת מנוחה צריכה. המון שקט פסטוראלי ואוויר נטול פליטות אגזוזים. שתי בריכות שחיה נפרדות בו זמנית לגברים ונשים, תוכניות הפעלה תוססות לילדים ליד המרכז המסחרי, פינות משחקים הלוואי על ירושלים, ורכבת שעשוע דו קרונית הסובבת ברחובות המרכזיים. הזאת עמנואל ששמה עולה לכותרות רק בהקשרים לא חיוביים של אירועים בטחוניים ומלחמות בין גזעיות קשות ומרות?

זאת ולא אחרת. מתברר שלישוב הקטן וחסר המזל כמה וכמה פנים לו. יש את הפן של התנאים הטופוגרפיים והיחודים לישוב הררי נטול צפיפות אורבנית חרדית רגילה. בפן זה משתלב הייטב חזונם של ראשי העיר הקודמים ( פרנקטהל ובמיוחד ארנרייך שבא אחריו) שהשקיעו בתשתיות נופש מתוך תקווה תמימה שבכך ישפרו את התדמית וימשכו אוכלוסיה חזקה. ויש את הפן החברתי והסוציו אקונומי הנורא שמבעבע מלמטה ופורץ לעיתים כמו לבה רותחת הנורית מתוך לוע הר געש פעיל.

ההתפרצות האחרונה ארעה באמצע השבוע שעבר .מי שביקר שם השבוע יכול היה לראות עוד את סימניה מבעד לחזות הנופש הפעיל העליזה. האחראי לכך, במרכאות, הוא כבוד השופט אדמונד לוי שהחליט לפרסם את פסק הדין אודות ההפרדה בבית הספר המקומי בדיוק בעיתוי הנוכחי. אותו אדמונד לוי שהחליט לשלש את עונשו של הח"כ לשעבר שלמה בניזרי מש"ס , מצא בקעה תקשורתית נאה להתגדר בה גם בפרשה הנוכחית. בייניש כנראה יודעת למי להעביר את התיקים שנחוח של עדתיות נודף מהם . מי שהיה בעבר חבר הליכוד בבית שמש ואיש עדות המזרח בעצמו הוא הכתובת הטובה ביותר לכך. נגדו אי אפשר להשמיע טענות על הענשת יתר של נציג ציבור ספרדי מטעמים עדתיים, ומי יותר מוצלח ממנו לשאת את דגל המלחמה באשכנזיות החרדית המפלה ספרדים לרעה. אדמונד. כפרה עליך אחי . נשמה אתה.

על פניו יש בסיפור ההפרדה של בית הספר היחיד לבנות בעמנואל את כל המרכיבים לסאגה גזענית אמיתית. יום אחד קמה לה קבוצה אשכנזית אליטיסטית, נכנסת לבית הספר המקומי בו לומדות ביחד בנות מכל העדות והגזעים, מקימה מחיצה באמצע המסדרון, ומודיעה על הקמת בית ספר נפרד לבנות מיוחסות בלבד. מעברה השני של המחיצה נותרו בנות ספרדיות והורים שדמעתם על לחיים נוכח ההשפלה החמורה. גדר ההפרדה בין שני חלקי בית הספר, הפכה בשנתיים האחרונות לדגל של פעילי צדק חברתי ספרדיים שעשו עליה הרבה מאוד כותרות יפות. בפרט לאחר הפסיקה של השבוע שעבר שזרקה את מקימי בית הספר החדש מכל המדרגות. כמה מהם גם מנסים כעת לעשות עליה כסף טוב בעתירה שמונחת בפני בית המשפט לעניינים מנהליים בכפר סבא. ישלמו נא האשכנזיפטים האלה וכמה שיותר. מלחמה באפליה, כך מתברר, היא לא רק דגל אלא גם פרנסה טובה.


עיר מקלט עריכה

בדיקה לעומק של הפרשה מגלה , כמו תמיד, שהמרחק בין המציאות וצהלות השנאה הוא די רחוק. אם הבעיה היתה רק ההפרדה בבית הספר ניתן היה לפתור אותה בשקט והסכמה פנימית על הקמת בית ספר נוסף ובלי מחיצות ואפליה לכאורה. אין כמעט עיר חרדית שאין בה בתי ספר לבנים ולבנות בחלוקה לסקטורים שונים. לחרדים יותר ולחרדים פחות. לשומרי הגחלת הישנה ולאלה שפתוחים יותר לרוחות החדשות. וגם.. לאשכנזים וספרדים. במרבית הערים החלוקה האחרונה היא רק בבתי הספר לבנים, אך יש גם מקומות ( עיין ערך ביתר עילית) שהיא שוררת גם בבתי הספר לבנות. לא סיבה גדולה למסיבה אך לפעמים זה הפתרון היחיד שבנמצא. אלא שבעמנואל הרחוקה והקטנה פרשת בית הספר היא רק הפצע החיצוני שמדמם את המוגלה החוצה. כשהגוף עצמו לוקה בזיהום פנימי עמוק אין טעם לנקות פצע אחד ולחכות עד שהגוף יקיא את הדם המורעל שלו דרך פתח חיצוני אחר. אדרבה. הרופאים לפעמים מעדיפים להשאיר את הפצע פתוח כדי ללמוד בה בדיוק קורה בתוך הגוף פנימה.במקרה של עמנואל אין צורך גם בזה כי המחלה ידועה ושורשיה גלויים וידועים זה שנים רבות. כל כך ידועים עד שיש התמהים מדוע לא פרצה פרשיות כמו זו האחרונה עוד לפני חמש ועשר שנים. כנראה שהמלחמות הפנימיות על השליטה במועצה. שאין כדוגמתן למרירות ורוע אפילו באלעד, ניקזו את הרעלים בתדירות מספיקה עד להתפרצות האחרונה והחמורה יותר של המחלה.


המחלה של עמנואל היא תוצאה של עוני משווע וקיטוב חברתי ודתי קיצוני המשתלבים זה בזה כמו גידול בכבד ודלקת ריאות. מדובר אמנם בתופעות שמוכרות גם בערים אחרות ( עיין ערך אלעד וביתר עילית) אך כאן הן מוקצנות פי כמה וכמה. העוני הוא לא אותו עוני, גם בגלל הקרבה לערים גדולות שיש בהן אפשרויות תעסוקה, והקיטוב מקבל גוון מרוכך יותר בגלל שכבות האמצע שהן המיין סטרים של החברה העירונית. בעמנואל ,לעומת זאת, בין אברך זך עיניים לבעל תשובה שלא נאפה כל צרכו אין לוז חברתי חרדי מספיק גדול ויציב כדי לגשר על הפערים. אם תרצו. זאת כל תורת הישוב האומלל על רגל אחת.

הסקאלה החברתית של עמנואל מורכבת מאוכלוסיה חרדית ואיכותית ( ספרדים ואשכנזים) בעלי תשובה אמתייים שאשרי עין ראתה, בעלי תשובה שנתקעו באמצע הדרך ונשלטים על ידי הנהגה מוזרה, עבריינים משוקמים, וסתם תמהונים ומוזרים שנקלעו למקום מחוסר אפשרות כלכלית לשכור או לקנות דירות בערים אחרות. האפשרות לרכוש דירות בעשרים אלף דולר ולקבל עודף, או לשכור בכמה מאות שקלים או תמורת תשלום הארנונא בלבד, היא נקודת התורפה שבגינה נמשכו למקום אוכלוסיות שההגדרתן כחלשות היא מחמאה אמיתית עבורם.

ולמה יש דירות כל כך זולות בישוב חרדי מובהק? מגוון הסיבות לכך הוא רחב וכל אחת מזינה את חברתה. זה החל מפשיטת הרגל של החברה הבונה ( שמישהו שהפך אחר כך למליארדר עשה עליה את המיליונים הראשונים שלו) שקטעה באיבה את התפתחות הישוב. זה נמשך באינתיפאדה הראשונה שהבריחה רוכשים פוטנציאליים טובים למקומות אחרים, ונגמר בפיגועים הקטלניים של שנת תשס"ב. מי ילך לגור בישוב שאיבד שלושה אחוזים מאוכלוסיתו בתוך מספר חודשים. התוצאה היתה בריחה של מי שיכול היה לברוח. מאחור נותרו כמובן חסרי האמצעים שלא היתה להם כל אופציה אחרת.

הנתונים הכלכליים של הישוב, כפי שהם מצטיירים בדוחו"ת של משרד הפנים משקפים הייטב את המצב. שבע מאות משפחות פלוס איזור תעשיה מספקות לקופת המועצה לא יותר ממיליון שקל לשנה. עוד שבעה שמונה מיליון ₪ מגיעים ממשרדי החינוך והרווחה, ואת כל היתרה עד עשרים מיליון השקלים הנדרשים לתפעול הישוב והמועצה אמור ראש המועצה לגרד באמצעות תחנונים למשרד הפנים לקבלת מענקים מיוחדים. כשהוא מצליח יש משכורות לעובדים. כשהוא לא מצליח אין. בישוב מספרים שזה מה שקורה בחודשיים האחרונים.

היצע הדירות הזולות הנמכרות לאוכלוסיות חלשות בא לידי ביטוי בנתוני מחלקת הרווחה. תחזיקו טוב את הכסא. ארבעים אחוז מהמשפחות בעיר מטופלות ישירות על ידי המחלקה. בדיחה ששמענו במקום מספרת שהשאלה הראשונה ששואלת משפחה חדשה לאחר פריקת המשאית היא לא איפוא קופת החולים או המכולת הקרובה אלא היכן ומתי אפשר לגשת ללשכת הרווחה. במצב כזה אין כמובן מה לדבר על ועדת קבלה או מרכיב סינון איכותי כל שהוא. בישוב יש מספר מסוים של משפחות שנזרקו מישובים חרדים אחרים ומצאו את מקומם במקום בו הקריטריון היחיד הוא חבישת כיפה.

מה היחס הכמותי בין השכבות והמגזרים השונים? לשאלה זו מתקשים לענות אפילו עמנואלים ותיקים. בקוים כללים מאוד מדובר כנראה על ארבעים אחוז אוכלוסיה מבוססת מאוד מבחינה החרדית הכוללת את הקהילות החסידיות הותיקות וספרדים בני תורה מובהקים. ארבעים אחוז אוכלוסיה המוגדרת חלשה ועוד כעשרים אחוז שלא ניתנים להגדרה. מי שיעקוב אחרי תוצאות הבחירות של שלושת הקדנציות האחרונות יגלה שלשון המאזניים היא הקבוצה הלא מוגדרת שנעה מצד לצד בהתאם להתפתחויות של ערב הבחירות.


התשבנה שתיים יחדיו? עריכה

נקודת השבר והחיכוך בין האוכלוסיות היא הפרשה העצובה של גדר ההפרדה בבית הספר לבנות. לך תושיב בכיתה אחת בת אברך ,או יהודי תורני, שלא שמעה מימיה מילה גסה או קללה לצד ביתו של מי שלא השתחרר עדיין משפת הרחוב במקרה הטוב, או שפת מעשיהו תל מונד במקרה הרע. בין הקצוות האמורים יש בנות מסוגי ביניים שונים והחיבור בין כולן הוא לא ממש מתכון להצלחה חינוכית. וזו בלשון המעטה רבתית. בערים אחרות, שגם שם ישנן בעיות דומות אם כי בקנה מידה מוקטן יחסית, הבעיה נפתרה באמצעות הקמת בתי ספר המותאמים למגזרים השונים. ומדובר כמובן בבתי הספר לבנות. תלמודי התורה לבנים הוקמו מלכתחילה על בסיס עדתי ומגזרי. ספרדי. אשכנזי, ואחרים בתוך הסקטורים עצמם. לא ראי זה כראי זה. הצד השווה הוא התאמה בין הבית ובית הספר. בבתי הספר לבנות המאוחדים ברובם ברשת החינוך העצמאי הסיפור קצת שונה אך עובדה היא שמרבית הערים הוקמו לבסוף גם בתי ספר לבנות לסקטורים השונים.

גם בעמנואל הבעיה אינה קיימת בתלמודי התורה לבנים שהוקמו לשבטיהם השונים. שורש הצרות הוא שבישוב בן שבע מאות משפחות אין אפשרות כלכלית להחזיק שני בתי ספר שיזכו לתקצוב ממלכתי מלא ( התתי"ם ממילא חיים משנור ושכ"ל על כתפי ההורים) לפי הקריטריונים של משרד החינוך. מכאן ועד החיכוך והמשבר החמור שלפני שנתיים הדרך היתה קצרה. איך זה לא קרה עוד קודם? כנראה שהמגמות של בריחת המשפחות האיכותיות וכניסת האוכלוסיה החלשה תפסו תאוצה שהשפיעה על אופי בית הספר בשנים האחרונות.

בשלב מסוים החליט מי שהחליט לקחת את העניינים לידיים ולפרוש מבית הספר הקיים. אילו היה עושה זאת במבנה נפרד ולוקח את האחריות התקציבית על עצמו- ניחא. רוצה חינוך נפרד ואיכותי יותר- תשלם. אבל זה לא מה שנעשה. בית הספר נחצה לשתיים. אגף אחד של בית הספר הותיק , ואגף שני למי שהצליחה לעמוד בקריטיונים החרדיים החמורים יותר. זה כשלעצמו היה אולי עוד עובר בשתיקה, אבל בלהט הרוחות ובזעם ההורים ( הילדה חזרה כל יום הביתה עם ביטויים וגידופים שאי אפשר להעלות כלל על השפתיים- שח לנו בדמעות לא מבוימות אברך מקומי) הוחלט גם להפריד פיסית בין האגפים. באמצעיתו של המסדרון המרכזי נבנתה מחיצה , וכך גם במגרשי המשחקים. למען לא תקרב זו אל זו ותספוגנה השפעות שליליות.

לצעד זה של גדר ההפרדה היתה תהודה תקשורתית שחיסלה מראש את סיכויי ההצלחה של יזמי ההפרדה. כן צודק לא צודק, לתמונה אחת של גדר החוצה בית ספר אחד היתה השפעה כמו לתמונה של הילד מוחמד אה דורה באינתיפאדה השניה. לא משנה שהילד הוצב בעצם כמחסום אנושי ולא משנה שאחר כך הוכח שהתמונה בעצם בוימה. עצם הפרסום ברחבי העולם הפך אותו לסמל וחיסל את מערכת ההסברה הישראלית עוד בראשיתה. ( ההשוואה היא לצרכי המחשת כוחה של תמונה בלבד). וזה בערך מה שקרה ליוזמי ההפרדה בין חלקי בית הספר. מכאן ואילך לא היתה שום משמעות לאמתחת הטענות הכבדות שברשותן. לא לעובדה שתוך מספר חודשים הם עמדו על הטעות והסירו לחלוטין את המחיצה, ולא לעובדה המוכחת שאין מדובר בחלוקה עדתית בין אשכנזים וספרדים אלא בין חרדים יותר וחרדים פחות . מהרגע שגדר ההפרדה בעמנואל הפכה למותג המערכה מבחינתם הפכה לאבודה.וכשהשד העדתי יוצא מהבקבוק ( ובמיוחד כשיש מי שמנצל אותו לצרכים פוליטיים פנימיים) אלף כבאים לא יצליחו לכבות אותו.

גם לא דו"ח שפרסם לפני כשנה בודק מיוחד מטעם משרד החינוך שנשלח לעיירה למשמע קולותיהם של ההורים מוכי ההפרדה. מדובר בעו"ד מרדכי בס שהנפיק מתחת ידו דו"ח בין י"ד עמודים שהוא בעצם עבודת מאסטר על המצב החברתי והמגזרי של הישוב מוכה המחלוקת.

השורה התחתונה בדו"ח של בס היא חדה וברורה: הבדיקה העלתה כי ההפרדה בוצעה שלא כראוי ותוך פגיעה בסדרי המנהל התקין אולם פיצול זה נעשה שלא מתוך כוונה להפלות על רקע עדתי וגם בפועל אין בו אפליה . קביעתי האחרונה באה למרות שאני ער למימד הכמותי של ההתפלגות העדתית בין שני בתי הספר. דהיינו שבבתי הספר הותיק שיעור הבנות האשכנזיות הוא עשרים ושלושה אחוז בעוד שבבית הספר החדש הוא שבעים ושלושה אחוז. אולם הסבר מניח את הדעת לכך ניתן לי על ידי החינוך העצמאי וההורים עמם שוחחתי.ההסבר אליו מתכוון בס פרוש בעמודי הדו"ח ועיקרו הוא שההבדלה נעשתה על רקע דרישות חרדיות מחמירות של בית הספר החדש. הוא מציין בהדגשה שבבית ספר זה ישנם עשרים ושבעה אחוז בנות ספרדיות וקובע בהשתאות שלא הגיעה לידיעתו אף בקשה של הורי תלמידה באגף הישן לעבור לבית הספר החדש והמחמיר יותר שלא נתקבלה.

וכאן עמדה בפני בס בעיה ניסוחית לא קלה. אחרי שפירט שהחלוקה היא למגזרים מחמירים יותר ומחמירים פחות נותר לו לענות על השאלה המתבקשת מדוע אחוז האשכנזים אצל המחמירים גבוה יותר מאשר אצל המקילים. תשובה לא זהירה היתה מתייגת גם אותו כגזען ח"ו. שימו לב לפתרון הניסוחי שמצא: אין זה מן הנמנע לחשוב כי ההתפלגות העדתית הלא שווה בין שני בתי הספר מדוברת בכך שהיהדות החרדית האשכנזית היא קיצונית ומסתגרת יותר מהספרדית. בראבו .

בס לא מהסס לציין כי שמע טענות על שפת דיבור לא הולמת של בני הקהילה החדשה של " חוזרים בתשובה טריים שאורחות חייהם נראו כמסכנים את חינוכן של בנות הקהילה הותיקה. אני עצמי נאלצתי במהלך שיחותי עם המתלוננים ( בני קהילת החוזרים בתשובה החדשים. י.ר) לחזות ב" הדגמה" שהמחישה לי הייטב שהטענה אינה קלוטה מהאוויר". ובמילים יותר ישירות: שמעתי קללות מהסוג שלא מקובל בחברה תרבותית. וזה מצד ההורים. ואם זה מה שמדברים ההורים מה תעשה הבת ולא תחטא אף היא בלשונה.

אבל גם דו"ח זה לא עזר להם מול העתירות המשפטיות השונות. בפסק דינו של השופט אדמונד לוי האמור לעיל צוו יזמי בית הספר החדש לבטל כליל את כל סימני ההפרדה השונים בין בתי הספר. לוי לא התרשם מכך שסממני ההפרדה החיצוניים כבר בוטלו מזמן ומה שנותר זה חלוקה לכיתות כאשר בכל כיתה בשני האגפים יש ספרדיות ואשכנזיות אם כי ביחסי אחוזים שונים.


שיקום קהילתי או פינוי פיצוי עריכה

בשני אגפי בית הספר לומדים עדיין את פסק הדין ולא ממש מבינים אותו עד הסוף. האם אכן הורה השופט לערבב מחדש את הכיתות ולהחזיר את המצב לקדמותו כפי שהיה לפני כשנתיים, או שיש רק לבטל את כל הסממנים החיצוניים של ההפרדה המורים על אפליה.

אם אכן האפשרות השניה היא הנכונה עומדת בפני הקהילות המרכיבות את בית הספר החדש ( בפגישה שקיימנו עם נציגי הקהילות נוכחו גם שני נציגים ספרדים חרדים ותיקים) ברירה אכזרית : לגייס את המיליונים הדרושים להקמת בית ספר נפרד במבנה אחר , או לקום לעזוב את הישוב. האופציה של חזרה למצב הקיים בו לומדות יחד בנות טובים עם תחתית החבית החרדית, לא עומדת כלל עד דעתם.

במידה והאופציה השניה תמומש זאת תהיה מכת המוות האחרונה לישוב הבעייתי גם כך ( אגב. נציגי הקהילות מספרים לנו כי אלמלי בעית בית הספר המקום הוא האידאלי מבחינתם) . עזיבתה של האוכלסיה החזקה תהפוך את הישוב לשכונת ג'ואריש החרדית. דומה שגם בצידו השני של המתרס העמנואלי מתחילים להבין זאת ומדברים על פשרה שתאפשר לשני הצדדים לחיות.

אבל גם פתרון מאולתר זה או אחר לא יפתור מהשורש את הבעיה האמיתית של הישוב הנובעת מהמצב הסוציו אקונומי חברתי הסבוך. לישוב עם ארבעים אחוז מטופלי רווחה אין זכות קיום כלכלית וחברתית. אלא אם כן קוראים לא כסיפא והוא נמצא בתוך הקו הירוק. גם מבחינה פנים חרדית הסיפור הזה לא יכול להמשך עוד זמן רב.אם יש בכלל עתיד למקום זה הוא נמצא באפשרות המדוברת כיום באחת החסידיות הבינוניות לרכוש במקום כמאתיים דירות ( חלקן קיימות וחלק שיבנו על שטחים פנויים שיש בהם כבר תב"ע וכל האישורים הדרושים) ולהקים שם במקביל את כל המוסדות הדרושים. מאתיים משפחות איכותיות חדשות יחוללו מהפך חברתי שיחזיר את הישוב למפת הישובים החרדים הנורמטיביים.

האופציה האחרת , שאף היא מסתמנת באופק, היא הסדר מדיני שבמסגרתו יפונו התושבים ויקבלו פיצוי נאות שיאפשר להם לקנות דירות נאות במקומות אחרים. במסגרת הסיור שערכנו שם תשאלנו עשרות תושבים על האופציה האמורה. תשעים אחוז השיבו מיידית: ברגע שנקבל כסף לעבור למקום אחר ניקח אותו בלי לחשוב פעמיים. רק תנו לעוף מכאן וכמה שיותר מהר. עשרת האחוזים הנותרים השיבו: שלא נגיע ח"ו למצב הזה. עוצו עיצה ותופר, הם אומרים, כי עמנו א-ל. ולוואי ותפילתם תתקבל.

טורו של הפרשן יעקב ריבלין מתפרסם בעיתון "בקהילה".

הערות שולייםעריכה

Ad blocker interference detected!


Wikia is a free-to-use site that makes money from advertising. We have a modified experience for viewers using ad blockers

Wikia is not accessible if you’ve made further modifications. Remove the custom ad blocker rule(s) and the page will load as expected.

ברחבי אתר Wikia

ויקי אקראית