FANDOM


151124b

פנקס קהל קאסאלי מונפיראטו שמ"ט-תי"ח (1588-1658) הוא יומן של יהדות קאסאלי מונפיראטו. "הפנקס" הוא אחד מסדרה של מסמכים בתולדות יהדות איטליה ומתפרסמים יחד עם ביאורים והשלמות, הנערכים בין חוקרי יהדות איטליה. חיבור דומה הוא: פנקס קהילת רומא - שע"ה-תנ"ה (3 במאי 1615- 10 במאי 1695) - ההדיר והוסיף מבוא: יעקב לאטס, ירושלים: הוצאת יד-יצחק בן-צבי תשע"ב.

פנקס קהל קאסאלי מונפיראטו פורסם במסגרת איטליה - כתב עת לחקר תולדותיהם, תרבותם וספרותם של יהודי איטליה, סדרת מוספים 5 בעריכת ראובן בונפיל יצחק יודלוב : מו"ל: הוצאת ספרים ע``ש י``ל מאגנס . יצחק יודלוב הדיר את הפנקס לפי כתב היד.

מהמבואעריכה

הפנקס של קהילת קאסאלי (Casale), הקהילה הראשית במדינת מונפיראטו (Monferrato) שבאיטליה הצפונית, מתפרסם כאן לראשונה. הפנקסים ששרדו מקהילות איטליה הם מן הקדומים שהגיעו אלינו מאירופה, וכמה מהם כבר ראו אור במהדורות מדעיות משובחות. אליהם מצטרף עתה פנקס זה, השופך אור יקרות על חייה של קהילה יהודית תוססת ואגב כך פותח אשנב להשקיף ממנו על תולדות היהודים ועל זיקתם לסביבה הנוצרית באיטליה בשלהי ימי הביניים ובראשית העת החדשה.

הודים ישבו בקאסאלי עוד במחצית הראשונה של המאה החמש עשרה. כפי הנראה רובם היו מהגרים מגרמניה או צאצאיהם של מהגרים אלו. בסיס הקיום של הקהילה היו "המלווים", בעלי הבנקים. הם שקיבלו את זכות המגורים במקום. לצדם היו בקהילה גם "בלתי מלווים", ובין היתר ניתן להבחין פה ושם בפנקס במתח ששרר לעתים בין שתי הקבוצות.

בהקדמה שפורסמה באתר ההוצאה לאור נאמר, בין השאר:

  • האזור הנקרא כיום מונפיראטו (Monferrato) והמשתרע על פני כ-2,500 קמ"ר מדרום-מזרח לטורינו (Torino), אינו חופף בשום אופן את האזור שנשא שם זה בתקופה הנדונה כאן. אז כללה מדינת מונפיראטו את העיר קאסאלי מונפיראטו (Casale Monferrato) וכמה ערים ועיירות בפריפריה שלה, שהיו נתונות למרות קאסאלי ושליטיה, כגון אקואי (Acqui), מונדובי (Mondovı) ומונקאלבו (Moncalvo). במאה השש-עשרה החזיקו שליטי קאסאלי בתואר מרקיזים, שהוענק להם במאה השתים-עשרה, ושהועבר כרגיל בירושה, ובהתאם לכך הייתה המדינה בגדר מרקיזות, גבולותיה נקבעו מעת לעת בעטיים של התהליכים שנזכרו לעיל. אף שלהלכה אמורים היו המרקיזים להיות כפופים למי שהענקת התואר הייתה בסמכותו, היינו לקיסר, לא תמיד שמרו לו אמונים, וקשרו קשרים לפי מה שנראה להם כדאי מעת לעת.
  • בשנת 1536 קרל החמישי העביר את המדינה, שהייתה בתחום סמכותו בתור קיסר, לדוכס מנטובה (Mantova) פדריקו גונזאגה (Federico Gonzaga), איש צבא בעל מוניטין, שעמד לצדו בעימותים בין המעצמות שהקיסרות הייתה מעורבת בהם. לשם גושפנקה חוקית נשא פדריקו את יורשת המדינה, בת אחות אמו של ג'ובני ג'ורגיו, מרגריטה (Margherita Paleologa). בעקבות זאת קיבל פדריקו גם את התואר מרקיז מונפיראטו.
  • בימי שלטונם של פדריקו ומרגריטה קיבלו היהודים במונפיראטו יחס טוב, בדומה וכתוצאה מכך גדלה גם האוכלוסייה היהודית במדינה, ובמיוחד לזה שזכו לו במנטובה.
  • ובראשית המאה השבע-עשרה התייצבה אפוא האוכלוסייה היהודית במונפיראטו בכלל ובקאסאלי בפרט, ולאורך תקופה ממושכת לא נרשמו בה שינויים חדים.
  • היהודים התרכזו מרצונם החופשי במתחם סמוך למדי למרכז העיר, כ-300 מ' מן הקתדרלה הקדומה על שם אווסיוס הקדוש (Sant’Evasio) ומן הכיכר שלידה, אשר כיום שוכנים בה בנייני ציבור שונים, ושבעבר התקיים בה שוק שבני הכפרים באו לסחור בו. כ-200 שנה לאחר שהתיישבו במקום חויבו היהודים להתקין בפתחי שכונת מגוריהם שערי כניסה ולנעול אותם בלילות, ונאסר עליהם להימצא בלילות מחוץ לשכונתם. כך הוקם בקאסאלי גטו, כשם שהוקמו גטאות בערים אחרים באיטליה מסוף המאה השש-עשרה ואילך.
  • על פי שלמן 1574 שלטו בעיר אותם הדוכסים ששלטו במנטובה, ויחסם האישי כלפי היהודים היה מן הסתם זהה. ואכן יחס זה היה שלילי למדי כפי שמשתקף מן התקנות בענייני היהודים שפרסמו מעת לעת. אך בכל זאת לא עזבו יהודים את העיר, מפני שבמקומות אחרים לא היה המצב טוב יותר, על כל פנים לא מושך עד כדי כך שיעודד הגירה.
  • בתזכיר עוין שמחברו ותאריכו לא נתבררו בדיוק, אך מוכח מלשונו שהוכן כמה שנים אחרי 1570, הציע הכותב לדוכס מונפיראטו לסחוט מיהודי קאסאלי באמצעות איום לסגור אותם בגטו, ובין היתר הוסיף כמה ידיעות 500 'כפולות' לדבריו 'גרים בקאסאלי העיר כ-200 יהודים ומאכלסים הרבה בתים ראויות לציון. הראויים לאזרחים ואנשי מעלה של מונפיראטו, שמתגוררים מחוץ לחומות בסכנה רבה כי אינם מוצאים בתים להשכרה בעיר. היהודים הללו גרים בכל חלקי העיר, חלקם סמוך כל כך לכנסיות שהם מסוגלים לראות ולשמוע את המיסות ואת הטקסים ולאחר שפירט היכן וכיצד הקדושים, בניגוד להוראות הבולות של האפיפיורות'. לתכנן את הקמת הגטו, המשיך: 'כאשר ייוודע העניין בעיר, אין ספק שהקהילה תשלח מיד לשם אל מעלתו איזה יהודי לחפש פתרון, כגון תשלום של 500 כפולות שהיו צריכים להוציא למימון ההקמה של הגטו, ובטוחני שישלמו ברצון רב כדי ל לנהוג כך במצפון שקט.

עוד מההקדמה בקישור לעיל