Fandom

Ventura Daniel Wiki

פקיעין

7,308דפים באתר זה
Add New Page
הערות0 Share

Ad blocker interference detected!


Wikia is a free-to-use site that makes money from advertising. We have a modified experience for viewers using ad blockers

Wikia is not accessible if you’ve made further modifications. Remove the custom ad blocker rule(s) and the page will load as expected.

המפה נטענת...
המפה נטענת...

מבט מקרוב

מבט מעל


אכסנית פקיעין-005:46

אכסנית פקיעין-0

PKIIN.jpg

בכיכר המרכזית בכפר, דצמבר 2006, המקור:ויקיפדיה,צילם:מיכאל יעקובסון

פקיעין הוא ישוב בגליל העליון בו לא פסק היישוב היהודי מאז חורבן בית שני עד היום הזה. במרכז הכפר בית כנסת אשר על אחד מכתליו אבן, אשר לפי מסורת מקומית הובא מירושלים. בכפר מערה המיוחסת לרבי שמעון בר יוחאי. יצחק בן צבי, נשיאה השני של מדינת ישראל ניסה לעודד את ההתיישבות היהודית במקום - ללא הצלחה. לשם כך המוסדות הלאומיים רכשו 12 מבנים במרכז הכפר. אלו עומדים ריקים עד היום. הנסיונות להתיישבות יהודית בכפר לא עלו עד היום יפה.

בכניסה לכפר ציון קברו של רבי אושעיה איש טיריא. עליו נאמר:"וקראו עליו 'וזרח השמש ובא השמש' (מדרש רבה קהלת פרשה א'). ציון קבר נוסף הוא של רבי יוסי דמן פקיעין (ראו אתר אילן תומא מטה)


היהודיה האחרונה בפקיעין חושפת יומנים אבודיםעריכה

LaZinatti041 .jpg

מרגלית זינאצי מפקיעין - צולם בשנת 2011 על-ידי Ori~ ויקישיתוף

נחשפו יומני (בית הספר) מפקיעין היהודיתעריכה

נחשפו יומני פקיעין העתיקים02:54

נחשפו יומני פקיעין העתיקים

בשנים האחרונות ניסו עמותות שונות ליישב יהודים בפקיעין, מה שגרם להתססה בכפר ובהמשך אף למהומות קשות על רקע לאומני. כיום מנסה אחרונת היהודים, מרגלית זינאתי, לשמר את המורשת היהודית. השבוע חשפה זינאתי יומנים עתיקים משנת אלף תשע מאות שלושים ושש, שמתעדים את חיי היום יום בבית הספר היהודי.

אביב עזוז שלנו פגש אותה מחדר חדשות צפון במסגרת יומן מסע.

התלמידים שחילקו את ימיהם בין שיעור מולדת לעבודה בשדה, המורה שהציל את היישוב מפורעי "המרד הערבי" והנשיא שניסה להביא גאולה להתיישבות החקלאית: כל אלה נחשפים עכשיו לראשונה ביומני בית הספר היסודי משנות השלושים של המאה שעברה, שמצאה היהודיה האחרונה שנותרה ביישוב הגלילי העתיק. בין השאר הוא ציטט:

הפתיח - תלמידים שחילקו את ימיהם בין שיעור מולדת לעבודה בשדה, המורה שהציל את היישוב מפורעי "המרד הערבי" והנשיא שניסה להביא גאולה להתיישבות החקלאית: כל אלה נחשפים עכשיו לראשונה ביומני בית הספר היסודי משנות השלושים של המאה שעברה, שמצאה היהודיה האחרונה שנותרה ביישוב הגלילי העתיק אברהם הלך לתלוש עשבים לפרה. מלכה הלכה לעבוד בגינה בהוצאת תפוחי אדמה. שמעון שומר את החיטים על הגורן מפני התרנגולות". שורות אלה לקוחות מתוך יומן פקיעין משנת 1936, שנחשף כאן לראשונה.

קיימים גם יומנים מהשנים 1933 ו-1934, אבל הם מעניינים פחות. את שלושתם כתב המורה שלמה לוי, ובמבט ראשון הם מעוררים געגוע לחיים שמעולם לא חווית; חיים בכפר גלילי קטן אפוף הרים וחורש, שאנשיו חיים מאדמתם.

דפדוף מעמיק יותר מעלה תחושה שהנוסטלגיה מרמה: השורות מייצרות מתח בין הצורך הנואש בידיים עובדות לשאיפה להביס את הבורות; בין הניסיון העיקש להיאחז בקרקע ללימוד קריאה וכתיבה; ומהו צורך קיומי יותר: שהילד ידע לנווט בין פסוקי פרשת השבוע או שיעזור בפרנסה? עד שלוי בא לכפר התשובה הייתה מובנת.

"במלאות לנער 10 שנים ייקחהו אביו לעזר בעבודת האדמה", כתב חוקר ארץ ישראל אברהם משה לונץ. 1936, שנת היומן, הייתה ראשית עונת המאורעות שיימשכו עד 1939. הנוכחות בשדה הייתה חיונית גם מבחינה לאומית. חיטה שננטשה - נקצרה, ולא בידי זורעיה. מטע שנשכח - נקטף, ולא בידי נוטעיו. אלה, כך יתברר, יגרמו לבסוף ללוי לסגור בזעף את יומנו ולעזוב את פקיעין.


היומן יוצא כאן לאור הודות ליהודיה בודדה בפקיעין. היו שבאו והלכו ובאו, אבל מרגלית זינאתי תמיד הייתה כאן. היא גרה בבית קטן עם חללים גדולים ובהם אכסנה את הזמן: פרוכות ארון הקודש, מעילים של ספרי תורה, ספרי קודש, מחברות וכלי עבודה.

יומניו של לוי התחפרו בתוך כל אלה במשך 80 שנה. לדעת זינאתי, היומנים הם עוד אסמכתא לחיים היהודיים שהיו כאן. נותנים תוקף חדש לחיבור העתיק של משפחתה לכפר.

והכתבה מסתיימת - בדרך החוצה אני פוגש את סבתא עפיפי. "אנחנו חברים של משפחת זינאתי כל הזמן", היא אומרת כשעין אחת אליי ואחת אל מרגלית זינאתי שאורבת בצד. "לא אוהבת שאתה מדבר איתי", לוחשת לי עפיפי. "אבל אבא שלי זיכרונו לברכה, מוהאנא שריף, מוזכר בספר של רבקה אלפר 'אנשי פקיעין' שהוא עזר ליהודים, למשפחת זינאתי". המשפט הזה מזניק את זינאתי לבריקדות. "אף אחד לא עזר לנו, אנחנו. . . לא היה אף אחד. לא אתם ולא מישהו אחר".

סבתא עפיפי: "זה לא יפה, מרגלית, רבקה אלפר כתבה בספר על אבא שלי".
מרגלית זינאתי: "מי הציל את אבא שלי, מי? "
סבתא עפיפי: "לא הציל, עזר..."
מרגלית זינאתי: "אף אחד לא עזר. גם אבא שלך לא שמר אותנו. אף אחד לא שמר. אלוהים שמר".
סבתא עפיפי: "אלוהים שמר גם את אבא שלי וגם את אבא שלך. שומר על כולנו האלוהים".

בית הכנסת העתיק של פקיעיןעריכה

ערך מורחב: בית הכנסת העתיק של פקיעין

בשנת 1873 (תרל"ג) שופץ במרכז הכפר פקיעין בית כנסת ובחודש ניסן באותה שנה נחנך. את המימון להקמת בית הכנסת נתן יהודי מביירות בשם רפאל הלוי. כתובת המנציחה את תרומתו מצויה במשקוף בית הכנסת. המסורת המקומית מספרת שבית הכנסת הוקם במקום בית מדרשו של רבי יהושע בן חנניה.

חזית בית הכנסת מופיעה על צדו האחורי של שטר 100 ש"ח, מכיוון שיצחק בן צבי חקר בין היתר בספרו שאר ישוב את היישוב היהודי בפקיעין.

הישוב היהודיעריכה

Hacnasia jeudit.jpg

אכסניית "פקיעין לנצח" שעלתה באש באוקטובר 2007

כיום גרים בכפר דרוזים לצד מוסלמים, נוצרים ושני יהודים: מרגלית זינאתי - המחזיקה בידה את מפתחות בית הכנסת ואילן חי דוד תומא שכטר מצאצאי משפחת תומא הכהן.


יהודה אריאל כתב (ראו מטה): "שלשת משפחות הכהנים, תומא, עודה, זנאתי, יושבות בפקיעין מזמן בית המקדש ברציפות. ע'פ מורשת אבותינו אבי הכהנים הוא רבי יוסי דמן פקיעין. במסמך מתוך "מסעות" של בין-צבי, המסתמך על תיעוד של באסולה משנת 1522." הוא מונה בישוב 95 נפש (לא רשומה השנה)

רציפות הישוב היהודי בפקיעין נשמרה עד לשנת 1936, כאשר פרץ המרד הערבי הגדול (מאורעות תרצ"ו-תרצ"ט). אז נאלצו תושבי פקיעין לעזוב את הכפר והם התיישבו זמנית בחדרה. בשנת 1948 (תש"ח) חזרה לכפר משפחת זינאתי. ליד פקיעין הוקם מושב פקיעין החדשה.

דר רבקה שפק-ליסק במאמרה (ראו מטה) כותבת כי בזמן המנדט - מפקד 1931 - עדיין נמנו בכפר 52 יהודים. כמו כן, היא מצטטת את רשימת תושביה היהודים של פקיעין מ-1922, המצויה בארכיון הציוני. הרשימה כללה את :משפחות אברהם נקיבלי, שלמה נקיבלי, מכלוף דהן, יוסף תומא , יוסף תומא- כהן, סבו של אילן, שלמה עודי, יצחק עודי, אברהם עודי, רחל עודי (אלמנה), שאול זינאתי, סבה של מרגלית זינאתי החיה בפקיעין גם כיום, יוסף זינאתי, אליהו מזרחי ומשה מזרחי.

ב-1926 הוקם בפקיעין בי"ס יהודי. המבנה קיים עד היום.

בשנים האחרונות הצטברו עדויות למקרים רבים של התנכלויות של החברה הדרוזית בפקיעין לחלק מהיהודים המתגוררים במקום ולקבוצות המבקרות במקום[1] [2].

באוקטובר 2007, התחוללו מהומות קשות ביישוב כנגד שוטרים. המהומות גלשו גם לפגיעה קשה בבתים היהודים. בית של משפחה יהודית נשרף, אכסניית "פקיעין לנצח" ובתים נוספים בכפר הפכו לבלתי ראויים למגורים. כתוצאה מכך, נאלצו חלק מהמשפחות היהודיות שעברו להתגורר בפקיעין לעזוב את היישוב. עד היום, (יולי 2009) "משטרת ישראל" מונעת את שובם של המשפחות היהודיות בשל העדר יכולת להבטיח את ביטחונם האישי.

ראו להלן את דברי הרב שמואל אליהו על אירוע פקיעין

תמונות פקיעין היהודיתעריכה

הרב שמואל אליהו על אירועי פקיעיןעריכה

Semul eliahu pekiiin.png

מתוך עלון השבת "קוממיות"

לקריאה נוספתעריכה

הערות שוליים עריכה

  1. התלמידים הותקפו; בית הספר הסתיר
  2. ynet הסיפורים מפקיעין: שנים של התנכלויות

ראו גםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

ברחבי אתר Wikia

ויקי אקראית