Fandom

Ventura Daniel Wiki

פרשת בראשית

7,306דפים באתר זה
Add New Page
הערות0 Share

Ad blocker interference detected!


Wikia is a free-to-use site that makes money from advertising. We have a modified experience for viewers using ad blockers

Wikia is not accessible if you’ve made further modifications. Remove the custom ad blocker rule(s) and the page will load as expected.

שבת בראשית. הישיבה ריקה, הבחורים טרם חזרו מחופשת 'בין הזמנים'. משה, מבוגרי הישיבה בקש לארגן קבוצת בוגרים לשבת בישיבה יחד עם משפחותיהם. למעלה מ 30 בוגרים נרשמו. כנראה שיש בהם צמא לדבר ה'.
משה ארגן את התכנית. בליל שבת אחר הסעודה יעביר שעור הרב אלי הורביץ הי”ד מרבני הישיבה. כולם מחכים. הרב אלי הורביץ הי”ד נכנס ותופס את מקומו. משה מחייך.
- משה, למה אתה מחייך כל כך ?
- תמיד הרב מדבר אתנו על תורת ישראל, עם ישראל, ארץ ישראל. חשבתי , איזה שעור יכול הרב להעביר בפרשת בראשית , כאשר תורה עדיין לא נתנה, ארץ ישראל לא מוזכרת, ועם ישראל עדיין לא קיים.
הרב היה המום קמעה , ומיד התאושש.
- משה, האם שכחת את הרש"י הראשון של התורה ?
בראשית - אמר רבי יצחק לא היה צריך להתחיל את התורה אלא מהחודש הזה לכם שהיא מצוה ראשונה שנצטוו בה ישראל ומה טעם פתח בבראשית משום (תהלים קי"א) כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים שאם יאמרו אומות העולם לישראל ליסטים אתם שכבשתם ארצות שבעה גוים הם אומרים להם כל הארץ של הקב"ה היא הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו ברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו
הנה יש לך כאן, גם תורה, גם עם ישראל וגם ארץ ישראל, במכה אחת. ואם לא די בכך, הנה הרש"י השני :
בראשית ברא - אין המקרא הזה אומר אלא דרשוני כמ"ש רז"ל (ב"ר) בשביל התורה שנקראת (משלי ח) ראשית דרכו ובשביל ישראל שנקראו (ירמי' ב) ראשית תבואתו …
משה לא התבלבל. "טוב", אמר, "אנחנו יודעים שיש פרשן לאומני בשם רש"י, שאצלו הכל סובב סביב עם ישראל, ארץ ישראל ותורת ישראל." משה, קצת בחוצפה הוסיף " בלי מפרשים, תורה נטו, הרב".
 
הרב אלי הורביץ הי”ד התישב על מקומו. לקח תנ"ך שלם, פתח והראה לבוגרים שאין בתנ"ך כלל מפרשים, ושאל:
איזה כותרת הייתם נותנים לפרשת בראשית ?
הבוגרים, כל אחד בתורו, הציע כותרת בומבאסטית לפרשה. היו שהציעו "התהוות היקום", היו שאמרו "ראשית הציליויזציה", ועוד כאלה שמות, המראים שאוירת הישיבה קצת רחקה מהם, והם נמצאים בצד המודרני של החיים.
 
הרב אלי הורביץ הי”ד פתח את שעורו. הוא שרטט לפני הבחורים את האכזבה העמוקה שנתקלים בה בפרשת בראשית. הקב"ה ברא עולם כה נפלא, הרים ונהרות, חי וצומח, עצי פרי ועצי סרק, חיות ובהמות, צפרים ודגים, הכל כה נפלא. עולם ומלואו - מלאים כל טוב. לא עובר זמן רב מבריאת האדם והוא חוטא. למרות ציווי ה' הוא לא עומד בתאוותו ואוכל מעץ הדעת.
וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה כִּי טוֹב הָעֵץ לְמַאֲכָל וְכִי תַאֲוָה הוּא לָעֵינַיִם וְנֶחְמָד הָעֵץ לְהַשְׂכִּיל וַתִּקַּח מִפִּרְיוֹ וַתֹּאכַל וַתִּתֵּן גַּם לְאִישָׁהּ עִמָּהּ וַיֹּאכַל
הדור השני – רצח. קין הורג את הבל.
וַיֹּאמֶר קַיִן אֶל הֶבֶל אָחִיו וַיְהִי בִּהְיוֹתָם בַּשָּׂדֶה וַיָּקָם קַיִן אֶל הֶבֶל אָחִיו וַיַּהַרְגֵהוּ
הדור השלישי – עבודה זרה.
וּלְשֵׁת גַּם הוּא יֻלַּד בֵּן וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ אֱנוֹשׁ אָז הוּחַל לִקְרֹא בְּשֵׁם י-ְהֹוָה. (הפשט: הקריאה בשם ה' הפכה חולין)
הדור השביעי, תאוות העריות מתגברת. ללמך שתי נשים – אחת ליופי ואחת ללדת ילדים.
וַיִּקַּח לוֹ לֶמֶךְ שְׁתֵּי נָשִׁים שֵׁם הָאַחַת עָדָה וְשֵׁם הַשֵּׁנִית צִלָּה
ושוב רצח.
וַיֹּאמֶר לֶמֶךְ לְנָשָׁיו עָדָה וְצִלָּה שְׁמַעַן קוֹלִי נְשֵׁי לֶמֶךְ הַאֲזֵנָּה אִמְרָתִי כִּי אִישׁ הָרַגְתִּי לְפִצְעִי וְיֶלֶד לְחַבֻּרָתִי
הדור העשירי – רבה רעת האדם. חמס.
וַיַּרְא יְ-הֹוָה כִּי רַבָּה רָעַת הָאָדָם בָּאָרֶץ וְכָל יֵצֶר מַחְשְׁבֹת לִבּוֹ רַק רַע כָּל הַיּוֹם
וכאן שאל הרב אלי הורביץ הי”ד "האם בשביל זה נברא העולם ? האם זו היתה כוונת הבורא ? איזה עולם זה ?" סיים הרב אלי הורביץ הי”ד את שעורו ואמר: 'ואני אומר שהכותרת של פרשת בראשית היא:
"כך נראה עולם בלי ישראל עוסקים בתורה בארץ ישראל."
לשירותכם - תמיד, בברכה וכל טוב

יעקב שני - סופר סת"ם

טל נייד 054-5611027
פאקס 153-77-4661731
אימייל: tryg613@gmail.com

תוכן הפרשהעריכה

Wga ghiberti creation of adam and eve.jpg

בריאת משפחת האדם - ציורו של Lorenzo Ghiberti - דלתות "שער גן עדן" בפירנצה - נוצרו בהשראה יהודית -מקור:ויקישיתוף Sailko

פרשת בראשית היא הפרשה הפותחת את ספר בראשית ואת התורה כולה. בה מתוארת ראשית בריאת העולם והאדם. הפרשה מקיפה תקופה של עשר דורות, מ"האדם" עד הולדת נח - בך הכל 1,056 שנה, לפי סדר עולם רבא.[1].

הפרשה מתארת את מהלך בריאת העולם בששה ימים, ההכרזה כי על ברכת שבת ותולדות האדם וחוה. נקבע עקרון הקמת המשפחה :"עַל-כֵּן, יַעֲזָב-אִישׁ, אֶת-אָבִיו, וְאֶת-אִמּוֹ; וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ, וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד" (ב',כ"ד). הנחש הערום הגיע לגן העדן ומביא לגרושם ולקללה אשר תלווה את משפחת האדם לנצח. בנם קין רוצח את הבל אחיו, נולד שת ואז:"וּלְשֵׁת גַּם-הוּא יֻלַּד-בֵּן, וַיִּקְרָא אֶת-שְׁמוֹ אֱנוֹשׁ; אָז הוּחַל, לִקְרֹא בְּשֵׁם ה'." (ד',כ"ו). בא תאור עשרת הדורות הראשונים של האנושות והפרשה מסתיימת ברמז על הצפוי בפרשת נח :" וַיִּקְרָא אֶת-שְׁמוֹ נֹחַ, לֵאמֹר: זֶה יְנַחֲמֵנוּ מִמַּעֲשֵׂנוּ, וּמֵעִצְּבוֹן יָדֵינוּ, מִן-הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר אֵרְרָהּ ה' "(ה',כ"ט).

ניתן לחלק את הפרשה לחלקים הבאים:

  1. הבריאה לכל אחד מימי השבוע -
    1. נברא הכל ונוצר האור, להבחין בין יום לבין לילה.
    2. הרקיע הבדיל בין מי הים לבין השמים.
    3. נוצרה היבשה והובדלה מהים.
    4. ניתנו המאורות: השמש והירח.
    5. מהמים נוצרו בעלי החיים והם ברכו בפריה וברביה.
    6. ביבשה נוצרו בעלי החיים, נברא האדם, אשר קבל את השליטה עליהם
    7. הקב"ה כילה מלאכתו, שבת, ברכו וקדשו.
  2. בריאת האדם "אלו תולדות השמים והארץ". ירד מטר והאדם החל במלאכתו בגן-העדן. מהגן יצאו ארבעת הנהרות החשובים בעולם. חוה נבראה שכן "לא טוב היות האדם לבדו".
  3. בגן עדן מצווה האדם לא לאכול מ"עץ הדעת". הנחש פועל לפי טבעו, הערום, מסית את האישה ואז "נפתחו עיניהם" והם גילו שהם ערומים. הקב"ה עושה להם כותנות, אך גם מגרש אותן ומודיע לכל אחד את עונשו:
    1. לנחש : "וַיֹּאמֶר ה' אֱלֹהִים אֶל-הַנָּחָשׁ, כִּי עָשִׂיתָ זֹּאת, אָרוּר אַתָּה מִכָּל-הַבְּהֵמָה, וּמִכֹּל חַיַּת הַשָּׂדֶה; עַל-גְּחֹנְךָ תֵלֵךְ, וְעָפָר תֹּאכַל כָּל-יְמֵי חַיֶּיךָ. וְאֵיבָה אָשִׁית, בֵּינְךָ וּבֵין הָאִשָּׁה, וּבֵין זַרְעֲךָ, וּבֵין זַרְעָהּ: הוּא יְשׁוּפְךָ רֹאשׁ, וְאַתָּה תְּשׁוּפֶנּוּ עָקֵב " (ג',י"ד-ט"ו).
    2. לאישה :  :"אֶל-הָאִשָּׁה אָמַר, הַרְבָּה אַרְבֶּה עִצְּבוֹנֵךְ וְהֵרֹנֵךְ--בְּעֶצֶב, תֵּלְדִי בָנִים; וְאֶל-אִישֵׁךְ, תְּשׁוּקָתֵךְ, וְהוּא, יִמְשָׁל-בָּךְ (ג', ט"ז,י"ז).
    3. ולאדם :"וּלְאָדָם אָמַר, כִּי-שָׁמַעְתָּ לְקוֹל אִשְׁתֶּךָ, וַתֹּאכַל מִן-הָעֵץ, אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ לֵאמֹר לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ--אֲרוּרָה הָאֲדָמָה, בַּעֲבוּרֶךָ, בְּעִצָּבוֹן תֹּאכְלֶנָּה, כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ. וְקוֹץ וְדַרְדַּר, תַּצְמִיחַ לָךְ; וְאָכַלְתָּ, אֶת-עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה. יט בְּזֵעַת אַפֶּיךָ, תֹּאכַל לֶחֶם, עַד שׁוּבְךָ אֶל-הָאֲדָמָה, כִּי מִמֶּנָּה לֻקָּחְתָּ: כִּי-עָפָר אַתָּה, וְאֶל-עָפָר תָּשׁוּב" (ג', י"ז,י"ט).
  4. קין, עובד האדמה, קנא בהבל, רועה צאן, לאחר ש:"וַיִּשַׁע ה', אֶל-הֶבֶל וְאֶל-מִנְחָתוֹ. ה וְאֶל-קַיִן וְאֶל-מִנְחָתוֹ, לֹא שָׁעָה"(ד', ד',ה'). וכך בא לעולם הרצח הראשון. הוא מתוודה על חטאו ויוצא לנדודים בעולם. והעולם כמנהגו מוהג, קין מקים משפחה. וכבר נולד הנכד הראשון: אנוש.
  5. עשרה דורות עוברים עד שנולד נח.
  6. מתגלת רעת האדם: "וַיַּרְא ה', כִּי רַבָּה רָעַת הָאָדָם בָּאָרֶץ, וְכָל-יֵצֶר מַחְשְׁבֹת לִבּוֹ, רַק רַע כָּל-הַיּוֹם. וַיִּנָּחֶם יְהוָה, כִּי-עָשָׂה אֶת-הָאָדָם בָּאָרֶץ; וַיִּתְעַצֵּב, אֶל-לִבּוֹ. וַיֹּאמֶר ה', אֶמְחֶה אֶת-הָאָדָם אֲשֶׁר-בָּרָאתִי מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה, מֵאָדָם עַד-בְּהֵמָה, עַד-רֶמֶשׂ וְעַד-עוֹף הַשָּׁמָיִם: כִּי נִחַמְתִּי, כִּי עֲשִׂיתִם." (ו', ה',ז'). אך עדיין לאנושות יש תקווה: " וְנֹחַ, מָצָא חֵן בְּעֵינֵי ה'"(ט)

מדוע התורה החלה באות בעריכה

בראשית-004:32

בראשית-0

מדוע התחילה התורה דווקא באות בראשית, סרטון קצרצר זה מהווה רק הבהרה לפירושו של רש"י הקדוש , מה היא ההבטחה שניתנה לנו כבר מהאות הראשונה של התורה,למה אסור למסור חלקים מארץ ישראל

Creation of Light.png

בריאת אורו של העולם - ציורו של גוסטב דורא -מקור:ויקישיתוף,Tomisti

התורה מסיימת "וּלְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה, וּלְכֹל הַמּוֹרָא הַגָּדוֹל, אֲשֶׁר עָשָׂה מֹשֶׁה, לְעֵינֵי כָּל-יִשְׂרָאֵל [2].", ופירש"י: "שנשאו לבו לשבור הלוחות לעיניהם, שנאמר [3] ואשברם לעיניכם, והסכימה דעת הקב"ה לדעתו, שנאמר [4] אשר שברת, יישר כחך ששברת.

לפיכך מתחילי מיד לקרוא "בְּרֵאשִׁית, בָּרָא אֱלֹהִים [5]" - ורש"י פירש :"בראשית ברא - אין המקרא הזה אומר אלא דרשני, כמו שדרשוהו רבותינו ז"ל בשביל התורה שנקראת [6]" ראשית דרכו, ובשביל ישראל שנקראו [7]" שנאמר: "קודש ישראל לה' ראשית תבואתו" (כתרומה שאין לה פדיון). וסימנך - הסיום "ששברת" בגימטרייה "בראשית ברא אלהים".

פרופ' מיכאל צבי נהוראי בדף שבועי של אוניברסיטת בר אילן מרחיב בנושא במאמר:פירוש נועז של רש"י לפסוק הראשון והאחרון של התורה
הוא חוזר על פירושו של רש"י לפסוק הראשון והביא מדברי פרופ' אברהם גרוסמן, אשר ביצירתו המופתית "רש"י" הוא כתב:
רש"י פתח את פירושו לתורה בעניין הזה בהביאו את המדרש מן התנחומא: שאם יאמרו האומות לישראל: ליסטים אתם שכבשתם ארצות שבע אומות וכו'. מובן שלפתיחה של ביאורו לתורה בזכות עם ישראל על ארץ ישראל הייתה משמעות רבה והיא נשאה מסר ליהודים באירופה ולסביבתם הנוכרית גם בזמנו של רש"י[8].

ועל שבירת הלוחות דרש ריש לקיש: "פעמים שביטולה של תורה זהו יסודה, דכתיב 'אֲשֶׁר שִׁבַּרְתָּ' – אמר לו הקב"ה למשה: יישר כחך ששיברת". ובנוסח אחר במקום אחר: "אֲשֶׁר שִׁבַּרְתָּ". אמר לו הקב"ה יישר כוחך ששיברת, שאלמלא לא נשתברו נתחייבו ישראל כליה ח"ו, לכך נאמר אשר שִׁברת" ref>פסיקתא זוטרתא לקח טוב</ref>. דרשה [9]: נאמר: ד"א "ויחל משה" מהו כן? אמר ר' ברכיה בשם ר' חלבו בשם ר' יצחק, שהתיר נדרו של יוצרו

מדרשת ר' יצחק בשמות רבה עולה (ראו עוד שם סימנים א-ג) שעם הפרת הנדר של הקב"ה בטל תוקף העוון של "לא יהיה לך וכו'" מהלוחות הראשונים, ועל כן מן הדין היה לשבור את הלוחות כדי להושיע את ישראל מהעונש החקוק בהם. בהיבט זה מעשה השבירה היה מקור של ישועה, שכן הוא קיים את עם ישראל ואִפשֵר לקב"ה להתחבר עמם בברית חדשה.

ולסיכום:"עתה נשוב לשאלה שבה פתחנו ונשיב, שרש"י בחר לפתוח את פירושו לתורה דווקא בדרשתו הנועזת של ר' יצחק, שכן הרעיון הבסיסי שלה תואם את הרעיון הרמוז בדרשה על אודות הפרת הנדר של הקב"ה. ואכן, רק על פי תפיסה כזאת אפשר לו לילוד אישה לדרוש ולהכריז: "לא היה צריך להתחיל את התורה אלא מהַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם" וכו', שאם לא כן, הרי לא יעלה על דעתו של אדם לחוות דעה בשאלת סדרי עריכתה של התורה. על כן בהכרח נאמר שלדעת רש"י שתי הדרשות באות להורות שלעולם הקב"ה נכון להיענות לתקנות חז"ל שהזמן גרמן, כדי לחזק את ידי ישראל אפילו בפולמוס עם האומות המבקשות להחליש את הקשר שבין עם ישראל לארצו.

הצגנו את הצד השווה שבין כוונת דבריו של רש"י לפסוק הראשון שבתורה ובין דבריו לפסוק האחרון. התברר לנו שרש"י היה מעוניין להטעים את פירושו על ידי הכלל ההלכתי הנועז שעל פיו הקב"ה נענה לצורכי העתים של ישראל עד כדי סטייה מהסדר המוחלט של התורה, כאמור: "פעמים שביטולה של תורה זהו יסודה". הדרשה לפסוק הראשון של התורה והדרשה לפסוק האחרון משלימות ומבססות את אותו רעיון עצמו: את עצמת כוחם של חז"ל בהלכה.


כוח מעשיו הגיד לעמועריכה

Dead Sea from Mt Nebo.jpg

ההבטחה מיום הראשון לבריאה עד ליום האחרון לחמשת חומשי תורה מבט מהר נבו לארץ ישראל - כפי שהובטח למשה - ראו מאמרו של הרב הרשקוביץ המקור:ויקישתוף


פירושו של רש"י לתורה בכלל ולפרשת בראשית בכלל מתחיל בדברים אלה, המהווים עד היום, תזכורת נאמנה לכל אוהבי ארץ ישראל:"אמר רבי יצחק: לא היה צריך להתחיל [את] התורה אלא שמות י"ב, ב' </ref> מהחודש הזה לכם, שהיא מצווה ראשונה שנצטוו [בה] ישראל, ומה טעם פתח בבראשית, משום [10] כוח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גויים, שאם יאמרו אומות העולם לישראל לסטים אתם, שכבשתם ארצות שבעה גויים, הם אומרים להם כל הארץ של הקב"ה היא, הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו, ברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו"

עלון מכון מאיר מסביר:"השאלה שלכאורה צריך לשאול על רש"י: אם אומות העולם באים אלינו בטענה שאנו ליסטים שכבשנו בכוח את ארצם, היה צריך לומר: כוח מעשיו הגיד לאומות הבאות אלינו בטענות. - מדוע אפוא כתוב 'כוח מעשיו הגיד לעמו'? באה התורה ללמד אותנו שטענת הגויים איננה הבעיה, הם תמיד אמרו ויאמרו שאנו ליסטים ח"ו, אלא הבעיה היא מה יטען עם ישראל. אם הוא ילמד תורה ויבין מתוכה שארץ ישראל וכל הבריאה כולה מכוחו של הקב"ה, והקב"ה ברצותו להאיר לעולם כולו בחר באברהם אבינו ובעם ישראל בניו ובארץ ישראל ככתוב: "כי בחר ד' בציון אוה למושב לו, כי יעקב בחר לו י-ה ישראל לסגולתו". אם נבין אנו שייעודו הקוסמופוליטי וההסטורי של ישראל הוא להאיר ולהיטיב לאנושות כולה, ומתוך כך הוא מצווה לכבוש את הארץ ולהקים בה מדינה לתפארת, להדליק בה את נרו של עולם, נרו של דוד המלך "שלא יכבה לעולם ועד" (ברכת ההפטרה ) - אז טענת הגויים תתפוגג. ולא עוד אלא יבקשו מאתנו סליחה על טענתם וחוצפתם שאנו ליסטים. אדרבה יכירו שארץ ישראל ניתנה על ידי השי"ת רק לעם ישראל להאיר לעולם."

ובאותו נושא כתב הרב, פרופ' דניאל הרשקוביץ, היום חבר כנסת:כח מעשיו הגיד לעמו ארץ ישראל עוברת כחוט השני מהפסוק הראשון בתורה עד הפסוק האחרון בה. כאן הבאנו את דברי רש"י על הבריאה ביום הראשון, שיכירו כי בתחילת הבריאה נקבע כי "כח מעשיו הגיד לעמו". ואשר לנחלות שאר העמים, אלה יפורטו רק אחרי המבול. הסיום הוא בפרשת וזאת הברכה כאשר משה רבינו עולה על הר נבו ושם נאמר שוב במפורש:"כִּי מִנֶּגֶד, תִּרְאֶה אֶת-הָאָרֶץ; וְשָׁמָּה, לֹא תָבוֹא אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר-אֲנִי נֹתֵן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל" [11].

משמעות המילה בראשית ופתיחת התורה בבראשיתעריכה

ע"פ התלמוד מחולקת המילה ל"ב" ו"ראשית" שמשמעם "בשביל ראשית". בשם ראשית נקראים בתנ"ך ישראל, התורה וגם השבת.
עוד מביא רש"י, בדברי הפירוש הראשונים שלו על התורה, בשם רבי יצחק שהתורה נפתחה בסיפור הבריאה כדי שיוכלו ישראל לטעון על זכותם על ארץ ישראל לו יחפוץ ה' לתתה להם, שהרי הוא ברא העולם.
הציטוט הוא מהפתיחה (ילקוט שמעוני, בראשית א, א):
אמר רבי יצחק לא היה צריך להתחיל [את] התורה אלא מ"הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם" (שמ' יב:ב), שהיא מצוה ראשונה שנצטוו [בה] ישראל, ומה טעם פתח בבראשית, משום "כֹּחַ מַעֲשָׂיו הִגִּיד לְעַמּוֹ לָתֵת לָהֶם נַחֲלַת גּוֹיִם" (תה' קיא:ו), שאם יאמרו אומות העולם לישראל לסטים אתם, שכבשתם ארצות שבעה גוים, הם אומרים להם כל הארץ של הקב"ה היא, הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו, ברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו.

הרב חיים-דב שעוועל למה רש"י בחר דווקא בציטוט זה:" ולא אמנע מלהעיר עד כמה משתקף כאן טהרת נשמתו של רבינו (רש"י, מ"נ), דהנה בחר מכל עשרות מאמרים שבמדרשים לפתוח את פירושו עם מאמר אשר בילקוט שמטרתו היא להגן על כבוד ישראל, "שמא יאמרו האומות", והנה אחרי תשע מאות שנה שנכתבו הדברים הללו עדיין אנו עומדים במדוכה זו עם אומות העולם. אין זאת אלא שרוח הקודש הדריך את רבינו "מאור הגולה"... וכל זה כדי להיות לנו לעד שנצח ישראל לא ישקר.


פרופ' אברהם גרוסמן, ביצירתו המופתית "רש"י" הוא כותב:
רש"י פתח את פירושו לתורה בעניין הזה בהביאו את המדרש מן התנחומא: שאם יאמרו האומות לישראל: ליסטים אתם שכבשתם ארצות שבע אומות וכו'. מובן שלפתיחה של ביאורו לתורה בזכות עם ישראל על ארץ ישראל הייתה משמעות רבה והיא נשאה מסר ליהודים באירופה ולסביבתם הנוכרית גם בזמנו של רש"י.

הציטוטים נלקחו ממאמרו של פרופ' מיכאל צבי נהוראי פירוש נועז של רש"י לפסוק הראשון והאחרון של התורה דף שבועי לפרשת השבוע בהוצאת אוניברסיטת בר אילן

לא להתרשם מתוהו ובוהועריכה

בשולחן שבת מעובד על–פי שיחותיו של הרבי מליובאוויטש, על–ידי צ’ לבנוני בדף שבועי של צעירי חב"ד נדון הנושא:לא להתרשם מתוהו ובוהו
התורה מתחילה בפרשת בראשית, שבה מסופר על סדר בריאת העולם. ברור שהתורה לא באה לספר סיפור, שהרי מהותה של התורה היא כשמה – 'תורה' במשמעות של הוראה. מטרת התורה להדריך את האדם בחיי היום־יום, ולהורות את הדרך הטובה בעבורנו בגשמיות וברוחניות. מכאן שאף סיפור הבריאה נושא הוראה מרכזית בחיי האדם, בכל זמן ובכל מקום.

הפסוק הראשון בתורה רומז להוראה המרכזית: "בראשית". בתחילת הכול צריך האדם לדעת ש"ברא אלוקים את השמים ואת הארץ". לאמור: הקב"ה הוא הבורא והיוצר של כל הדברים, הן הרוחניים )'שמים'( הן הגשמיים )'ארץ'(. אלא שהקב"ה רוצה שהוצאת הדברים לידי פועל תבוא על־ידי עבודת האדם, ואם־כן, האדם צריך לראות את עצמו שליח של הקב"ה להוציא את הרצון האלוקי מן הכוח אל הפועל.

החושך נהפך לאור - השלב ההתחלתי של הבריאה מתואר בפסוק: "והארץ הייתה תוהו ובוהו וחושך". לאמור: בתחילת כל עבודה והשתדלות בדבר של קדושה, נדמה שסביב שוררים תוהו ובוהו וחושך. נערמים עיכובים, מניעות והפרעות לביצוע הדברים כראוי. התשובה ניתנת מיד: "ויאמר אלוקים יהי אור". הקב"ה הופך את מקום החושך – לאור, והאור דוחה את החושך. כל המניעות והעיכובים, כל האויבים והמפריעים נהפכים לאוהבים ומסייעים. הדרך שהייתה נראית רצופת מהמורות ומכשולים – נהפכת לדרך סלולה ובטוחה, כי האור האלוקי מאיר אותה.

עלייה אחר עלייה - לאחר מכן בא סדר הבריאה, במהלך של עלייה אחר עלייה, מדרגה אחר מדרגה. תחילה נברא הצומח; אחר־כך הדרגה שלמעלה ממנו – החי; ואז נברא האדם, שהוא בחיר היצורים ותכלית הבריאה. הסדר הזה קיים בכל עבודה ובכל תנועה של קדושה. האדם צריך שיהיה בו רצון מוחלט לפעול ולעשות, ואז אפילו אם תחילה נתקלים במציאות של חושך ושל קשיים והפרעות – הרי ברגע אחד נעשֶה אור, וזו ההתחלה לפעולות מבורכות, הצומחות ועולות למעלה־מעלה, כלשון חז"ל: מעלין בקודש.

גם כשאין סיכוי - הסדר הזה של הבריאה מלמד עד כמה אין להתרשם ממצב הדברים הראשוני. כשרואים מציאות של תוהו ובוהו וחושך – לכאורה אין שום סיכוי לבנות שם עולם מתוקן ומואר. אולם כשמאירים אור, ואפילו כשהאור נעלה לאין־ערוך מהמציאות השוררת בשטח, עד שגם לאחר בריאתו אין העולם ראוי להשתמש בו )ולכן נגנז לצדיקים לעתיד לבוא( – יכולה להתפתח מזה צמיחה של עולם שלם ובנוי. מכאן יהודי נוטל כוח שלא להתרשם מהקשיים ומההפרעות, אלא להאיר את סביבתו באור אלוקי. כאשר יהיה נחוש לעשות זאת, יראה הצלחה במעשה ידיו ובכל עניין של תורה ומצוות ילך מחיל אל חיל. זו גם הדרך להשגת הטוב הגשמי והרוחני, עד הטוב המושלם בגאולה האמיתית והשלמה תיכף ומיד ממש. (אגרות־קודש כרך ז, עמ' פא)


תֹהוּ וָבֹהוּ עריכה

נכתב ע"י הרב שוקי רייך אתר artframe

AAP 5921ep-Bereshit-2011.jpg

תֹהוּ וָבֹהוּ - צילם: ישראל ויס הובא ברשותו. המקור: האתר לעיל

במסתורין של ראשית הבריאה, מתוארת הארץ שביום הראשון: "וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ וְחֹשֶׁךְ עַל פְּנֵי תְהוֹם." מה פשר התהו ובהו?

אונקלוס תרגם "צדיא וריקניא," שממון וריקנות. רמב"ן הסביר שתהו הינו החומר ההיולי, שממנו נברא העולם, ובהו הינה הצורה. הרלב"ג פירש כרמב"ן אבל הפוך ממנו. שבהו- החומר ההיולי, ותהו הינה הצורה. החזקוני מתלבט בהבנת הפסוק האם נאמר בתיאור הארץ לפני הבריאה, או שמא עם ראשית הבריאה.

בכדי לנסות להבהיר נושא זה נעיין בזוהר, [השמטות כרך א (בראשית) דף רסג' עמוד א (בשם ספר הבהיר סימן ל, דברים אלו שימשו את הרמב"ן בפירושו לראשית הבריאה)]. אמר רבי ברכיה מאי דכתיב "והארץ היתה תהו", מאי משמע "היתה"? שכבר היתה, ומאי "תהו"? דבר המתהא את בני אדם, וחזרה לבהו.ומאי "בהו"? דבר שיש בו ממש דכתיב בהו בו הוא. דבריו של רבי ברכיה יכולים להתפרש ע"י דבריו שלו, בבראשית רבה (פרשת בראשית פרשה ב):"והארץ היתה תהו ובהו" – רבי ברכיה פתח (משלי כ) גם במעלליו יתנכר נער, א"ר ברכיה עד דהיא פגה (- רכה), אפיקת כובייא (-קוצים), הוא מה שהנביא עתיד להתנבאות עליה בסוף (ירמיה ד) ראיתי את הארץ והנה תהו ובהו.

ראשיתה של יצירה, כאשר היה העולם בוסרי, נערי, והעולם התנהג בנערות, והוצאת הקוצים, ראשיתה של בריאה נבעה מחוסר בשלותו של העולם.היצירה עם ראשית דרכה, למדה כיצד להתנהג בעולם, סדרי בראשית, עדין אינם מסודרים, ןתהו ובהו כל העולם.תחילה ופתיחה, עם ההיסוסים לקראת העתיד, אינם ההמשך, הנובע מהשתכללות והעמקה

זכר ונקבה בראםעריכה

Adam-mange.jpg

אדם אוכל מעץ הדעת - Adam. Après la chute. Fresque du cloître du monastère de Cantauque (Provence). מקור התמונה:ויקישיתוף

Adam-travaille.jpg

האדם עובד את האדמה - כנ"ל - מקור התמונה:ויקישיתוף

בפרשה מתוארת בריאת הזכר והנקבה בדמות אחת - האדם: "וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת-הָאָדָם בְּצַלְמוֹ, בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ: זָכָר וּנְקֵבָה, בָּרָא אֹתָם" ‏‏[12] , ובמדרש בראשית רבה נאמר: "אמר רבי ירמיה בן אלעזר בשעה שברא הקב"ה את אדם הראשון אנדרוגינוס בראו הדא הוא דכתיב זכר ונקבה בראם א"ר שמואל בר נחמן בשעה שברא הקב"ה את אדם הראשון דו פרצופים בראו ונסרו ועשאו גביים גב לכאן וגב לכאן.", וכדברי חז"ל: "כל אדם שאין לו אשה אינו אדם שנאמר זכר ונקבה בראם ויקרא את שמם אדם." אֹתָם" ‏‏[13].

פנינה נויבירט במאמרה באתר כיפה שהן עתידות להתחדש כמותה מסבירה כי לפי פשט הכתוב היצירה המשותפת ששמה אדם - הכוללת זכר ונקבה - אינה מוצאת את שלמותה ולכן על הקב"ה לעשות מעשה : "וּלְאָדָם, לֹא-מָצָא עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ" [14]. המסקנה היא שצריך למצוא קשר חדש בין הזכר לבין הנקבה" [15].

הפרדתם הפיזית הביאה לכך כי התקשרותם יהיה על בסיס רוחני וכך ידבקו האחד בשני עד עצם היום הזה: [16]. ואז נקבעו להם שמות חדשים: זכר ונקבה, כמו לשאר ברואי-תבל - אשר להם כבר נבחרו שמות ביום הששי לבריאת העולם. השמות שניתנו להם מבטאים פוטנציאל רוחני משותף, בהכילם את צמד האותיות "אש", בצירוף אותיות שמו של הקב"ה, ומבטאים ציפייה, כי הדבקות הפיזית תישא אופי רוחני משותף מצד האשה והאיש, ובלשון חז"ל: "איש ואשה זכו שכינה ביניהם לא זכו אש אוכלתם." [17] . במובן זה, חיבורם המקורי גב אל גב (כלשון המדרש) זוכה לתיקון, בהתחברותם המחודשת פנים אל פנים.

מסכמת פנינה נויבירט את חלקו הראשון של מאמרה:" נמצא, כי הפרדתה של האשה משיבה דווקא את ההרמוניה הגופנית והרוחנית של בני הזוג, ללא הבדלי מעמדות וללא מאבקי כוחות, וכדברי ר' יצחק עראמה: "... מה שיורה אליו שם אשה כי מאיש לוקחה זאת וכמוהו תוכל להבין ולהשכיל בדברי שכל וחסידות כמו שעשו האמהות וכמה צדקניות ונביאות וכאשר יורה פשט פרשת אשת חיל מי ימצא ..." [18].

בהמשך היא מפתחת את הרעיון כי מלכתחילה נבראה האישה במעמד שווה לאיש. אך האכילה מעץ הדעת שיבשה הכל . אז נקבע כי האדם הוא שישלוט על אשתו, כאמור:"אֶל-הָאִשָּׁה אָמַר, הַרְבָּה אַרְבֶּה עִצְּבוֹנֵךְ וְהֵרֹנֵךְ--בְּעֶצֶב, תֵּלְדִי בָנִים; וְאֶל-אִישֵׁךְ, תְּשׁוּקָתֵךְ, וְהוּא, יִמְשָׁל-בָּךְ" [19] ואילו לאדם נאמר:"וּלְאָדָם אָמַר, כִּי-שָׁמַעְתָּ לְקוֹל אִשְׁתֶּךָ, וַתֹּאכַל מִן-הָעֵץ, אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ לֵאמֹר לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ--אֲרוּרָה הָאֲדָמָה, בַּעֲבוּרֶךָ, בְּעִצָּבוֹן תֹּאכְלֶנָּה, כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ. וְקוֹץ וְדַרְדַּר, תַּצְמִיחַ לָךְ; וְאָכַלְתָּ, אֶת-עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה. בְּזֵעַת אַפֶּיךָ, תֹּאכַל לֶחֶם, עַד שׁוּבְךָ אֶל-הָאֲדָמָה, כִּי מִמֶּנָּה לֻקָּחְתָּ: כִּי-עָפָר אַתָּה, וְאֶל-עָפָר תָּשׁוּב. כ וַיִּקְרָא הָאָדָם שֵׁם אִשְׁתּוֹ, חַוָּה: כִּי הִוא הָיְתָה, אֵם כָּל-חָי.(י"ז-י"ט)

זאת הפעם עצם מעצמי ובשר מבשריעריכה

כיצד להבין את האירוע המקראי המכונן הזה ביחסי גברים-נשים? הפירוש הבא שהתלמוד מצטט בשמו של האמורא רבי אלעזר בן פדת, שחי במאה השלישית, עורר גלי התנגדות, ואף פרשנות יהודית מאוחרת שהתאמצה להוציאו מפשוטו. אך עובדה היא שרבי אלעזר מסביר זאת כך: "'זאת הפעם עצם מעצמי ובשר מבשרי' - מלמד שבא אדם על כל בהמה וחיה, ולא נתקררה דעתו עד שבא על חוה".

משמעות הדברים היא פשוטה: בניסיון הראשון סבר האל שאפשר למצוא לאדם בת זוג בין נקבות בעלי החיים. לצורך כך הובאו לאדם לבדיקה, שהיתה זיווג מיני. אך ניסיון זה לא צלח משום שהאדם לא בא על סיפוקו. או אז, משנבראה האשה, וכשהאדם הזדווג עמה חש אותו סיפוק מיוחל, הביע את שמחתו בהכרזה שלעיל.

לקריאת המאמר כולו ראו : אדמיאל קוסמן אריקסון מסביר לאפיפיור את מדרש רבי אלעזר - המדרש שזיעזע את האפיפיור גריגוריוס התשיעי - על אדם שבא על כל החיות ובא על סיפוקו רק עם חוה - מתיישב יפה עם פרשנותו של אריקסון לפרויד

משמעות:"וכל צבאם"עריכה

כתב הרב שמעון גולן מאפרת:
תיאור הבריאה מופיע בתמציתיות בפרק הראשון של פרשתנו; מבראשית עד ויכולו. על הפסוק (משלי כה, ב): כְּבֹד אֱלֹקִים הַסְתֵּר דָּבָר וּכְבֹד מְלָכִים חֲקֹר דָּבָר, נאמר במדרש בראשית רבה (ט/ א):

"רבי לוי בשם רבי חמא בר חנינא אמר: מתחילת הספר ועד כאן (וַיַּרְא אֱלֹקִים אֶת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד – הפסוק לפני וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם) - כְּבֹד אֱלֹקִים הַסְתֵּר דָּבָר, מכאן ואילך - כְבֹד מְלָכִים חֲקֹר דָּבָר, כבוד דברי תורה שנמשלו במלכים, שנאמר (משלי ח): בי מלכים ימלוכו - לחקור דבר."

הפרק הראשון בתורה, הוא אפוא כְּבֹד אֱלֹקִים שיש להתייחס אליו כהַסְתֵּר דָּבָר. יתכן שזו הסיבה שפרק זה תָחוּם על ידי פתיחה וסיום דומים.
בפתיחה: בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹקִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ.
בסיום: וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וְכָל צְבָאָם.
בולטת העובדה שלפתיחה הכוללת רק אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ,נוספו בסיום כָּל צְבָאָם. לְמָה הכוונה?

רמב"ן מפרש:
"וכל צבאם; צבא הארץ - הם הנזכרים; חיה ורמש ודגים וכל הצומח, גם האדם. וצבא השמים - שני המאורות והכוכבים הנזכרים, כענין (דברים ד, יט): ופן תשא עיניך השמימה וראית את השמש ואת הירח ואת הכוכבים כל צבא השמים. גם יכלול השכלים הנבדלים, כענין (מלכים א כב, יט): ראיתי את ה' יושב על כסאו וכל צבא השמים עומדים עליו. וכן (ישעיה כד, כא): יפקוד ה' על צבא המרום במרום. והנה בכאן רמז על יצירת המלאכים במעשה בראשית. וכן נפשות האדם צבא השמים הנה."

צְבָאָם בלשון רבים כולל את בעלי החיים והאדם, גרמי השמים והמלאכים. ראויה לציון העובדה שאצל האדם יש שתי בחינות; בריאתו הגופנית היא חלק מצבא הארץ, ואילו נפשו היא חלק מצבא השמים.

חזקוני מנסח את הדברים בקיצור:

"השמים והארץ וכל צבאם - כאן כלול כל היצירות בבת אחת כגון מלאכים מעשה מרכבה וגיהנם."

בענין המלאכים מרחיב רבינו בחיי:

"ומילת צבאם כוללת המלאכים, כענין שכתוב: וכל צבא השמים. ואמר הכתוב: יפקד ה' על צבא המרום במרום, ואחר כך על מלכי האדמה באדמה, שאין אומה נופלת עד שתיפול שרה תחילה, וכוללת הנפשות גם כן, ולא נזכר בהן בריאה בכל מעשה בראשית לא במלאכים ולא בנפשות. ומה שאמר וכל צבאם בלשון יחיד ולא צבאותם, להורות כי השמים והארץ כולן כוחות מיוחדים ונקשרים זה עם זה, שהרי כל המציאות ג' חלקים: עולם המלאכים, ועולם הגלגלים, ועולם השפל, עולם המלאכים הם נפש לגלגלים, והגלגלים פועלים בשפלים, ואם כן הכל נקשר ומיוחד זה בזה, ופסוק מלא מעיד על זה, הוא שכתוב (הושע ב, כג): אענה נאם ה' אענה את השמים והם יענו את הארץ."

קבלת דפי פרשת שבוע בדואר אלקטרוני: irdavid@zahav.net.il

הערות, תגובות ותרומות ניתן להפנות לרב שמעון גולן, ת.ד. 2119 אפרת, טל' 02/9931950

איפוא נהר הפישוןעריכה

Early morning on the Ganges.jpg

השחר עולה על נהר הגנגס - אולי נהר הפישון - מקור התמונה:ויקישיתוף


לרגל יום פטירתו של דון יצחק אברבנאל, אשר זכה "לשולחנות הרבה - לגדלות בתורה, לעושר וגם לכבוד" - נפטר בכ"ט בתשרי רס"ח (לפני 502 שנה) - כותב עליו אורי דסברג במדורו על אישי ישראל בעלון שבת בשבתו שר האוצר הנודד. בין השאר, הוא מביא את פירושו לפסוק:"וְנָהָר יֹצֵא מֵעֵדֶן, לְהַשְׁקוֹת אֶת-הַגָּן; וּמִשָּׁם, יִפָּרֵד, וְהָיָה, לְאַרְבָּעָה רָאשִׁים. שֵׁם הָאֶחָד, פִּישׁוֹן הוּא הַסֹּבֵב, אֵת כָּל-אֶרֶץ הַחֲוִילָה, אֲשֶׁר-שָׁם, הַזָּהָב. וּזְהַב הָאָרֶץ הַהִוא, טוֹב; שָׁם הַבְּדֹלַח, וְאֶבֶן הַשֹּׁהַם. וְשֵׁם-הַנָּהָר הַשֵּׁנִי, גִּיחוֹן הוּא הַסּוֹבֵב, אֵת כָּל-אֶרֶץ כּוּשׁ. וְשֵׁם הַנָּהָר הַשְּׁלִישִׁי חִדֶּקֶל, הוּא הַהֹלֵךְ קִדְמַת אַשּׁוּר; וְהַנָּהָר הָרְבִיעִי, הוּא פְרָת. [20]

רבי יצחק אברבנאל מפרש: ארבעה נהרות יצאו מעדן, וכל אחד ננקב בשמו, וכן איזו ארץ הוא סובב. אולם רק לגבי הפישון נזכרים האוצרות הנמצאים בו - זהב, בדולח ואבן השוהם. במה נשתנה נהר זה? שלושה מהנהרות ידועים גם לנו - הגיחון הוא הנילוס הסובב את כל ארץ כוש ומצרים, והוא גם סמוך לירושלים (!); החידקל הוא נהר 'תיגרי', וסובב את כל ארץ ארמניה והשיריאה, ונזכר במראות דניאל; הפרת הוא בבבל, "ונכנס בים סוף", והוא גבול ארץ ישראל. אבל הפישון רחוק הוא מאיתנו, שכן זהו הנהר 'גאנקי', וארץ החוילה היא מחוז באינידיאה (הודו). כיון שזהו אזור פחות ידוע ‏‏[21] נוצר הצורך לפרט מה יש בארץ זו, ואלו צרכים הוא מספק לאדם: "בתוך החול שלו ימצא זהב".

רבי יצחק אברבנאל כתב את פירושו בערים שונות בעולם. באחדים מהפרושים הוא מתאר מה עבר עליו. בעת כתיבת פירושו לחומש דברים הוא נאלץ להפסיק את כתיבתו בשל בחירתו להיות שר האוצר על ידי המלך אלפונסו, מלך ספרד. וכך הוא כתב בפירושו לנביאים ראשונים: "שָלֵו הייתי בביתי, בית והון ונחלת אבות... בית ועד לחכמים בביתי וחומותי הון עתק וצדקה, יד ושם, תורה וגדולה".

אבל אידיליה זו לא נמשכה זמן רב, המלך אלפונסו מת, ויורשו, בנו יואן השני, חשד בכל אלו ששרתו את אביו שהם מתנכלים לו, והרג אותם אחד אחד. והנה יום אחד "המלך דיבר: רדה אלי, אל תעמוד", מתאר אברבנאל בהקדמתו לפירוש על ספר מלכים. למזלו, "בדרך במלון, והנה איש עומד לנגדי ואומר לי: המלט על נפשך... עזבתי, נטשתי את נחלתי, הילדים אשר חנן אותי אלקים וכל אשר לי... ואבוא אל מלכות קשטיליה...". יואן השני החרים את כל רכושו, ורק איפשר למשפחתו לצאת אחריו לעיר טולידו.

ראו ערך על הספר שכתב עליו בנציון נתניהו (אבא של..) דון יצחק אברבנאל - מדינאי והוגה-דעות

הספר העברי הראשון שהודפס (1475)- עם קטע רש"י על הפרשהעריכה

כנראה קיים העתק בספריה בקלבריה כאן: La copia anastatica del Pentateuco di Rabbi Salomone Jarco è visionabile presso la Biblioteca comunale "Pietro De Nava".

Pagina-del-pentateuco-di-Reggio.jpg

[http://www.calabriaonweb.it/2013/04/09/il-primo-libro-al-mondo-in-caratteri-ebraici-stampato-a-reggio-calabria/ המקור : פירוש רש"י ספר בראשית פרק ג' מפסוק ד':"לא מות תמתון דחפה עד שנגעה בו, אמר לה כשם שאין מיתה בנגיעה כך אין מיתה באכילה:]

פרטים על הספא מהאנציקלופדיה היהודית
Date of First Printing. The date at which printing in Hebrew began can not be definitely established. There is a whole series of works without date or place (12-21) which experts are inclined to assign to Rome (where Latin printing began in 1467), and any or all of these may be anterior to the first dated work, which is an edition of Rashi's commentary on the Pentateuch, published in Reggio, Calabria, by Abraham Garton, Feb. 5, 1475. It may be assumed that the actual printing of this work took some time, and that it was begun in the latter part of 1474. Even this must have been preceded by the printing of the four parts of the Ṭurim of Jacob b.Asher, finished July 3, 1475, in Piove di Sacco by Meshullam Cusi, which must have taken considerably longer to print than the Rashi. It is exceptional for Hebrew works to be dated at all before 1482, but from that time onward to 1492, during which decade two-thirds of the Hebrew incunabula were produced, most of them are dated. With the expulsion from Spain in 1492 the Hebrew printing-presses in that country were stopped, and those in Italy and Portugal produced only about a dozen works during the remainder of the century

נשיא הקהילות היהודיות התראיין בנושא:
הנשיא Gattegna מה חשוב מבחינה היסטורית לקהילה היהודית ,חמישה חומשי התורה הודפסו בשנת 1475 ברג'יו קלבריה , הספר הראשון בעולם בעברית ?

עבודה יקר זה ,הדוגמא היחידה ששרדה בבתי המשפט של האינקוויזיציה, מסמנת את תחילתו של שלב חדש של התפשטות המורשת העצומה של ערכים שנערכו על ידי יהדות. הוא נע לחשוב על עבודתם של אברהם בן גרטון בטיפוגרפיה שלה, לשביעות רצונם והגאווה שניסה פעם אחת ללחוץ על הכרך הראשון . זה פותח פרק חשוב בתורה לכל העמים שלאל אחד העובדה שזה קרה באיטליה מעידה על כמה עושר ישב היסטוריה העתיקה של היישובים היהודים השונים המאכלסים את המדינה הזאת עוד לפני הופעת הנצרות , וכי , עליות ומורדות , כולל תקופות של רדיפות ורגעים אלימים של דו קיום בשלום ,שבל יימחו סימנו את גורלו . הספר יהיה המוקד של יוזמות שונות ביריד הספרים של טורינו. זה יהיה גם הזדמנות לגלות את השורשים יהודים התרבותיים בקלבריה,אזור שבו יש דוגמא נדירה של בית כנסת מהתקופה הרומית . קלבריה היא אוצר בלום של זכרונותו עקבות חקוקים עמוק באזור שנותנים את התחושה שלנוכחות יהודית פורה ומושרש עמוקה באזור. בית המקדש של Bova מרינה, מהמאה הרביעית, הוא בית הכנסת העתיקה ביותר באירופה לאחר שנמצא באזור הארכיאולוגי של אוסטיה

מהו עץ הדעתעריכה

Adam and Eve expelled from Paradise.png

אדם וחוה מגורשים מגן עדן. תחריט מאת גוסטב דורה, מקור התמונה:ויקישיתוף

על טבעו של עץ הדעת אנו קורים בפרשה:"וַיְצַו ה' אֱלֹקים, עַל-הָאָדָם לֵאמֹר: מִכֹּל עֵץ-הַגָּן, אָכֹל תֹּאכֵל. וּמֵעֵץ, הַדַּעַת טוֹב וָרָע לֹא תֹאכַל, מִמֶּנּוּ: כִּי, בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ מוֹת תָּמוּת" (ב', ט"ז).

פרופ' זהר עמר במאמרו החיטה כעץ הדעת - הגיונו של זיהוי סבור כי עץ הדעת אינו עץ כלל, אלא מדובר בצמח החיטה. נקודת ההנחה היא שהמונח "עץ" אצל חז"ל הוא לא האילן, אלא החומר הקשה שממנו עשוי האילן. הוא הסיק, שבמקרה דנן, קנה החיטה קשה ואפשר להחשיבו כעץ. גם הקש נחשב לחומר קשה ונכלל בגדר עץ וראיה היא שגם הפשתן נחשב לעץ שנאמר:"כל היוצא מן העץ אין מדליקין בו, אלא פשתן" (משנה, שבת ב, ג).

חז"ל לא ניסו לסייע בזיהוי העץ, שכן בגינו האדם גורש מגן-עדן והוא ייחשב לגנאי. עם זאת דנו בנושא והביעו דעתם על הזיהויים השונים שהוצעו לעץ הדעת: חיטה, גפן ותאנה. ההערכות השונות הן בבואה לקשת דעות ותפיסות שונות באשר לאופיו של גן העדן, מהות החטא ועונשו וכו'.

החיטה מסמלת את המזון היסודי של האדם והיא יונקת את חיוניותה מהאדמה. החיטה בגן העדן כעץ, כצמח קשיח, רב שנתי - מסמלת את השפע האלוקי התמידי, הסדיר הקבוע והאיתן, הנמשך לאורך זמן. במצב זה החיטה היתה במצב מושלם ותמים. לעומת זאת, לאחר הגירוש של האדם מגן עדן, במצב המוכר לנו היום, החיטה היא צמח עשבוני, חד שנתי ומשקפת את המציאות הפגומה והרעועה, שנובעת מהחטא ועונשו והיא מסמלת מצב תלותי וזמני של חוסר יציבות, ויש צורך לטרוח ולחדש כל הזמן בכדי לזכות בשפע האלוקי.

לפי השקפה זו, קיים קשר בין צמד המילים "חטא - חיטה" ובין "אדם - אדמה". כלומר, קיימת זיקה ברורה בין חטאו של האדם ובין העונש שבא לידי ביטוי בגידול החיטה על האדמה.

לעתיד לבוא יחזור המצב לקדמותו כפי שהיה בגן העדן, ושוב יזכה האדם לאכול מפירות החיטה - כעץ, מבלי כל צער ויגיעה. בתלמוד נמשל הפעם עץ החיטה לתמר, שהרי הוא כמו הארז, מסמלים את הצדיק (תהילים צ"ב, י"ג). "אמרו: עתידה חיטה שתתמר כדקל ועולה בראש הרים, ושמא תאמר יש צער לקוצרה, תלמוד לומר: 'ירעש כלבנון פריו' (תהילים ע"ב, ט"ז) מביא רוח מבית גנזיו ומנשבה עליה ומשרה את סלתה ואדם יוצא לשדה ומביא מלא פיסת ידו וממנה פרנסתו ופרנסת אנשי ביתו. 'עם חלב כליות חטה' (דברים ל"ב, י"ד) אמרו: "עתידה חטה שתהא כשתי כליות של שור הגדול" (בבלי, כתובות קי"א, ב').

למה הקב"ה לא שעה לקרבנו של קיןעריכה

Cain and Abel Offering their Sacrifices.png

קין והבל מזבחים לה'- ציורו של גוסטב דורא -מקור:ויקישיתוף,Tomisti

המקרא מספר לנו:"וַיְהִי, מִקֵּץ יָמִים; וַיָּבֵא קַיִן מִפְּרִי הָאֲדָמָה, מִנְחָה--לַה'. וְהֶבֶל הֵבִיא גַם-הוּא מִבְּכֹרוֹת צֹאנוֹ, וּמֵחֶלְבֵהֶן; וַיִּשַׁע ה', אֶל-הֶבֶל וְאֶל-מִנְחָתוֹ. וְאֶל-קַיִן וְאֶל-מִנְחָתוֹ, לֹא שָׁעָה; וַיִּחַר לְקַיִן מְאֹד, וַיִּפְּלוּ פָּנָיו.(ד', ג'-ה'). מה היא הסיבה לכך שהקב"ה לא שעה לברכתו של קין ?

רש"י פרש על ד"ה:"מפרי האדמה" - מן הגרוע. הבל הביא קרבן מצאנו "לפי שנתקללה האדמה, פירש לו מעבודתה" . הרמב"ם ממשיך באותו רעיון במשנה תורה:"ומאחר שכולן כשרין למנחות, למה נמנו כדי לידע יפה שאין למעלה ממנו, והשווה, והפחות: שהרוצה לזכות עצמו יכוף יצרו הרע, וירחיב ידו, ויביא קרבנו מן היפה המשובח ביותר שבאותו המין שיביא ממנו. הרי נאמר בתורה "והבל הביא גם הוא מבכורות צאנו, ומחלביהן; ויישע ה', אל הבל ואל מנחתו" (בראשית ד,ד).(הלכות איסורי מזבח ז, יא.).

ד"ר אלכסנדר קליין מאוניברסיטת בר-אילן, דן בנושא הנ"ל וממנו נטלתי את המקורות לעיל, מביא את פירושו של רבי יצחק אברבנאל. לפיו, הוויכוח בין קין להבל נסב על טיב הפעילות האנושית. לדעת קין, מוטב לעסוק בעבודת האדמה, ואילו לפי הבל יש לבכר את הטיפול בבעלי חיים. הגשת הקרבן לה' הייתה בקשה ממנו להכריע בין שתי הגישות. והנה, לפי זה הכריע הקב"ה לטובת הבל: העיסוק ברעיית צאן עולה על העיסוק בעבודת האדמה, כיוון שעבודת האדמה מבטאת שאיפות חומריות בלבד על אף נחיצותן, ואילו רעיית צאן מבטאת שאיפה לכבוד ולשררה, כאשר הנהגת הצאן היא סימן להנהגה עתידית של בני-אדם.

גם רש"ר הירש מפתח רעיון דומה. לדעתו, יש בעבודת האדמה סכנה חמורה. אמנם היא המפתח להתפתחות הציביליזציה, 11 אולם היא יכולה להוביל להתמכרות לשאיפות חומריות בלבד. לכן הקב"ה מצא לנכון להטיל על עם ישראל מצוות רבות כמו שבת, שמיטה ומצוות התלויות בארץ, כדי לנטרל את השפעתו המזיקה של העיסוק האינטנסיבי בעבודת האדמה. אבל בעבודת הרועה אין צדדים שליליים כאלה. היות שהוא מתעסק ביצורים חיים, עבודה זו מפתחת את הרגשות, יש לו פנאי גם לעניינים רוחניים, ולא בכ די כל המנהיגים הדגולים של עם ישראל היו רועים.

מסכם דר' קליין:"שתי גישות: האחת להיאבק נגד שאיפה זו ולהיאחז בערכי העבר ועל ידי זה לוותר על יתרונות הקִדמה, והאחרת – לקדם בברכה את ההתפתחות הטכנולוגית והמדעית בזהירות מרבית מסכנות בתחום המוסרי הכרוכות בה. זאת המשמעות העמוקה של דברי ה' לקין: "הֲלוֹא אִם תֵּיטִיב שְׂאֵת וְאִם לֹא תֵיטִיב לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ וְאֵלֶיךָ תְּ שׁוּקָתוֹ וְאַתָּה תִּמְשָׁל בּוֹ" (ד:ז). מסר התורה הוא שגישה אחרונה זו עדיפה, לכן היא הטילה על האדם מצוות רבות שמטרתן לעזור לו להחזיק בגישה הנכונה למרות הניסיונות האורבים בדרכו. הקב"ה לא שעה למנחת קין מפני שקין נכשל במשימה להתקדם ולהתפתח לצד שמירה על ערכי המוסר, כפי שמעידה התנהגותו בהמשך דרכו. כמו כן, העדפת הרועה על פני עובד האדמה בתולדות עם ישראל אינה מעידה אלא על כישלון עם ישראל בשמירה על ערכיו. ברם, הקב"ה לא אסר לעבוד את האדמה ולקדם את תנאי החיים, והאתגר נשאר בעינו עד ימינו אנו: להיות שותף בהתפתחות הציביליזציה לצד שמירה קפדנית על ערכי התורה.

על המונח "אנוש"עריכה

הרב בני לאו כתב בעיתון הארץ על


מי היה חנוךעריכה

כאשר הכתוב מנה את הדורות מהאדם הראשון עד נח הוא הגיע לחנוך. התאור עליו שונה מזה שנכתב על האישים האחרים בשלשלת הדורות. וכך נאמר:"וַיְחִי חֲנוֹךְ, חָמֵשׁ וְשִׁשִּׁים שָׁנָה; וַיּוֹלֶד, אֶת-מְתוּשָׁלַח. , אַחֲרֵי הוֹלִידוֹ אֶת-מְתוּשֶׁלַח, שְׁלֹשׁ מֵאוֹת, שָׁנָה; וַיּוֹלֶד בָּנִים, וּבָנוֹת. וַיְהִי, כָּל-יְמֵי חֲנוֹךְ, חָמֵשׁ וְשִׁשִּׁים שָׁנָה, וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת שָׁנָה. כד וַיִּתְהַלֵּךְ חֲנוֹךְ, אֶת-הָאֱלֹקים; וְאֵינֶנּוּ, כִּי-לָקַח אֹתוֹ אֱלֹקים.(ה',כ"א-כ"ד).

בולטות שתי עובדות: הוא התהלך את האלוקים והאלוקים לקח אותו. רש"י פירש:"וַיִּתְהַלֵּךְ חֲנוֹךְ" - צדיק היה וקל בדעתו לשוב להרשיע, לפיכך מיהר הקב"ה וסילקו והמיתו קודם זמנו, וזהו ששינה הכתוב במיתתו לכתוב וְאֵינֶנּוּ בעולם למלאות שנותיו: "כִּי לָקַח אֹתוֹ" - לפני זמנו, כמו (יחזקאל כ"ד, ט"ז) "הִנְנִי לֹקֵחַ מִמְּךָ ושם מדובר במוות במגיפה, כלומר מות לא טבעי ←ושם מדובר במוות במגיפה, כלומר מות לא טבעי אֶת מַחְמַד עֵינֶיךָ". וכך התבאר לנו למה מת קודם זמנו.


בראשית רבה, מהווה את הבסיס לפירוש רש"י ומבאר מדוע חנוך נלקח בטרם זמנו ועל מיתתו שהיתה ממגפה ולא כמו אצל אליהו הנביא :" ר' אייבו: חנוך חנף היה, פעמים צדיק פעמים רשע. אמר הקב"ה: עד שהוא צדיק – אסלקנו. אמר ר' אייבו: בראש השנה דנו, בשעה שדן כל העולם. המינים שאלו את ר' אבהו, אמרו לו: "אין אנו מוצאים מיתה לחנוך". אמר להם: "למה?" אמרו לו: "נאמר כאן 'לקיחה', ונאמר באליהו 'לקיחה'" אמר להם: "אם 'לקיחה' אתם דורשים, נאמר כאן 'לקיחה' ונאמר ביחזקאל (כ"ד ט"ז) "הנני לוקח את מחמד עיניך במגפה". אמר ר' תנחומא: 'יפה השיבן ר' אבהו'. (כ"ה)

ספורנו, כתב לפי הפשט: "וַיִּתְהַלֵּךְ חֲנוךְ אֶת הָאֱלקים" - הִתְהַלֵּךְ בִּדְרָכָיו לְהֵיטִיב לְזוּלָתו בִּצְדָקָה וְתוכַחַת.

עמוס גאולה כתב בבטאון הישיבה "ברכת משה" על עשרה דורות מאדם עד נח : על חנוך יש לו הערה מיוחדת: "חנוך, בן הדור השביעי, הוא אחת הדמויות הבולטות ביותר ברשימה זו". וואבחין בכך תוך השוואה לקודמיו: "שת נולד בצלם א-להים, אנוש קרא בשם ה', מהללאל כבר הלל את ה', ואילו חנוך מגיע לדרגה נשגבה יותר. זהו תיאור של צדיק, כשם שמצאנו בנח "נח איש צדיק תמים היה בדורותיו, את הא-להים התהלך נח" (ו, ס). התהלכות זו את הא-להים פירושה שכל פעולותיו היו ע"פ רצון הא-להים, כדברי המדרש: "היה עוסק בעבודת א-להים ולא נתעסק בעבודה אחרת" (תורה שלמה סי' נט בשם מדרש הביאור). כל חייו נתעסק ברוחניות עד שדבק בה' ונלקח אליו. ‏‏[22]

נחמה ליבוביץ דנה במורשת של חנוך. במקרא נאמר: ""וַיֵּדַע קַיִן אֶת אִשְׁתּוֹ וַתַּהַר וַתֵּלֶד אֶת חֲנוֹךְ. וַיְהִי בֹּנֶה עִיר וַיִּקְרָא שֵׁם הָעִיר כְּשֵׁם בְּנוֹ חֲנוֹךְ" (ד',י"ז). רש"י פירש בד"ה: "ויהי בונה עיר": ויהי קין בונה עיר, ויקרא שם העיר לזכר בנו חנוך. רלב"ג כתב:"וסיפר אחר זה, שכבר הוליד קין בן, והוא חנוך, והוא המציא מלאכת הבניין, ובנה עיר, רוצה לומר: קין או חנוך, הוא המציא זאת המלאכה, וחלק כבוד לאביו שיקרא שם לעיר שבנה אותה. והפרשן המודרני משה דוד קאסוטו ,כתב על "מאדם עד נח":"כשם שבפסוק ב' אחר המלים "ותוסף ללדת את אחיו את הבל" נאמר "ויהי הבל רועה צאן" כך כאן – אחר המלים "ותהר ותלד את חנוך" נאמר בנוסחה דומה "ויהי בונה עיר". לפיכך כשם ששם נושא הפועל "ויהי" הריהו הבן הנולד, כך הדבר גם כאן: לא בקין הכתוב מדבר אלא בחנוך בנו. (בפסוק ב' מודגש שם הבן במפורש מפני ניגודו לשם קין, וכאן לא היה צורך בכך.). ובכן, לכבוד חנוך נבנתה עיר או הוא בנה אותה ויחס זאת לאביו.

מי היה חנוךעריכה

כאשר הכתוב מנה את הדורות מהאדם הראשון עד נח הוא הגיע לחנוך. התאור עליו שונה מזה שנכתב על האישים האחרים בשלשלת הדורות. וכך נאמר:"וַיְחִי חֲנוֹךְ, חָמֵשׁ וְשִׁשִּׁים שָׁנָה; וַיּוֹלֶד, אֶת-מְתוּשָׁלַח. , אַחֲרֵי הוֹלִידוֹ אֶת-מְתוּשֶׁלַח, שְׁלֹשׁ מֵאוֹת, שָׁנָה; וַיּוֹלֶד בָּנִים, וּבָנוֹת. וַיְהִי, כָּל-יְמֵי חֲנוֹךְ, חָמֵשׁ וְשִׁשִּׁים שָׁנָה, וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת שָׁנָה. כד וַיִּתְהַלֵּךְ חֲנוֹךְ, אֶת-הָאֱלֹקים; וְאֵינֶנּוּ, כִּי-לָקַח אֹתוֹ אֱלֹקים.(ה',כ"א-כ"ד).

בולטות שתי עובדות: הוא התהלך את האלוקים והאלוקים לקח אותו. רש"י פירש:"וַיִּתְהַלֵּךְ חֲנוֹךְ" - צדיק היה וקל בדעתו לשוב להרשיע, לפיכך מיהר הקב"ה וסילקו והמיתו קודם זמנו, וזהו ששינה הכתוב במיתתו לכתוב וְאֵינֶנּוּ בעולם למלאות שנותיו: "כִּי לָקַח אֹתוֹ" - לפני זמנו, כמו (יחזקאל כ"ד, ט"ז) "הִנְנִי לֹקֵחַ מִמְּךָ ושם מדובר במוות במגיפה, כלומר מות לא טבעי ←ושם מדובר במוות במגיפה, כלומר מות לא טבעי אֶת מַחְמַד עֵינֶיךָ". וכך התבאר לנו למה מת קודם זמנו.


בראשית רבה, מהווה את הבסיס לפירוש רש"י ומבאר מדוע חנוך נלקח בטרם זמנו ועל מיתתו שהיתה ממגפה ולא כמו אצל אליהו הנביא :" ר' אייבו: חנוך חנף היה, פעמים צדיק פעמים רשע. אמר הקב"ה: עד שהוא צדיק – אסלקנו. אמר ר' אייבו: בראש השנה דנו, בשעה שדן כל העולם. המינים שאלו את ר' אבהו, אמרו לו: "אין אנו מוצאים מיתה לחנוך". אמר להם: "למה?" אמרו לו: "נאמר כאן 'לקיחה', ונאמר באליהו 'לקיחה'" אמר להם: "אם 'לקיחה' אתם דורשים, נאמר כאן 'לקיחה' ונאמר ביחזקאל (כ"ד ט"ז) "הנני לוקח את מחמד עיניך במגפה". אמר ר' תנחומא: 'יפה השיבן ר' אבהו'. (כ"ה)

ספורנו, כתב לפי הפשט: "וַיִּתְהַלֵּךְ חֲנוךְ אֶת הָאֱלקים" - הִתְהַלֵּךְ בִּדְרָכָיו לְהֵיטִיב לְזוּלָתו בִּצְדָקָה וְתוכַחַת.

עמוס גאולה כתב בבטאון הישיבה "ברכת משה" על עשרה דורות מאדם עד נח : על חנוך יש לו הערה מיוחדת: "חנוך, בן הדור השביעי, הוא אחת הדמויות הבולטות ביותר ברשימה זו". וואבחין בכך תוך השוואה לקודמיו: "שת נולד בצלם א-להים, אנוש קרא בשם ה', מהללאל כבר הלל את ה', ואילו חנוך מגיע לדרגה נשגבה יותר. זהו תיאור של צדיק, כשם שמצאנו בנח "נח איש צדיק תמים היה בדורותיו, את הא-להים התהלך נח" (ו, ס). התהלכות זו את הא-להים פירושה שכל פעולותיו היו ע"פ רצון הא-להים, כדברי המדרש: "היה עוסק בעבודת א-להים ולא נתעסק בעבודה אחרת" (תורה שלמה סי' נט בשם מדרש הביאור). כל חייו נתעסק ברוחניות עד שדבק בה' ונלקח אליו. ‏‏[23]

נחמה ליבוביץ דנה במורשת של חנוך. במקרא נאמר: ""וַיֵּדַע קַיִן אֶת אִשְׁתּוֹ וַתַּהַר וַתֵּלֶד אֶת חֲנוֹךְ. וַיְהִי בֹּנֶה עִיר וַיִּקְרָא שֵׁם הָעִיר כְּשֵׁם בְּנוֹ חֲנוֹךְ" (ד',י"ז). רש"י פירש בד"ה: "ויהי בונה עיר": ויהי קין בונה עיר, ויקרא שם העיר לזכר בנו חנוך. רלב"ג כתב:"וסיפר אחר זה, שכבר הוליד קין בן, והוא חנוך, והוא המציא מלאכת הבניין, ובנה עיר, רוצה לומר: קין או חנוך, הוא המציא זאת המלאכה, וחלק כבוד לאביו שיקרא שם לעיר שבנה אותה. והפרשן המודרני משה דוד קאסוטו ,כתב על "מאדם עד נח":"כשם שבפסוק ב' אחר המלים "ותוסף ללדת את אחיו את הבל" נאמר "ויהי הבל רועה צאן" כך כאן – אחר המלים "ותהר ותלד את חנוך" נאמר בנוסחה דומה "ויהי בונה עיר". לפיכך כשם ששם נושא הפועל "ויהי" הריהו הבן הנולד, כך הדבר גם כאן: לא בקין הכתוב מדבר אלא בחנוך בנו. (בפסוק ב' מודגש שם הבן במפורש מפני ניגודו לשם קין, וכאן לא היה צורך בכך.). ובכן, לכבוד חנוך נבנתה עיר או הוא בנה אותה ויחס זאת לאביו.

האמנם השופטים הם "בני אלהים"? עריכה

דר' אביעד כהן באתר "מדינת ישראל משרד המשפטים המחלקה למשפט עברי" ו"המרכז להוראת המשפט העברי ולימודו במכללת "שערי משפט""- עורכים: אביעד הכהן, מיכאל ויגודה ועריכה לשונית: יחיאל קארה דן בנושא מי הם בני האלוקים וסבור שהכוונה היא לשופטים !
וכך הנושא הוזכר הובא כתובים:"המקרא מקצר כדרכו ועולה בתיאור המעשה ותוצאתו: ויהי כי החל האדם לרֹב על פני האדמה . ובנות יֻלדו להם. ויראו בני האלהים את בנות האדם כי טֹבֹת הנה, ויקחו להם נשים מכל אשר בחָרו. ויאמר ה' לא ידון רוחי בָאדם לְעֹלָם בְּשַׁגַּם הוא בשר, והיו ימיו מאה ועשרים שנה. הנפִלים היו בארץ בימים ההם וגם אחרי כן אשר יבֹאו בני האלהים אל בנות האדם וילדו להם, המה הגבֹּרים אשר מעולם אנשי השם.

וירא ה' כי רבה רעת האדם בארץ, וכל יצר מחשבֹת לבו רק רע כל היום. וינָּחם ה' כי עשה את האדם בארץ, ויתעצב אל לבו. ויאמר ה' אמחה את האדם אשר בראתי מעל פני האדמה מאדם עד בהמה עד רמש ועד עוף השמים, כי נחמתי כי עשיתִם. ונח מצא חן בעיני ה' (בראשית ו, א-ח). מי היו בני האלהים ומה היה חטאם הנורא? עיון בפסוקים ובדברי הפרשנים מלמד שבמעשה קצר זה יש ביטוי לסוגיות רבות המעסיקות גם את מערכות המשפט של ימינו: כבוד האדם וחירותו, החפצת האישה, עברות מין, ניצול כוח השררה לרעה ושלטון החוק. להלן נעיין בכמה מהן.

מי הם בני האלוקים - בתיאור הקצר מופיעות שתי קבוצות אנשים אנונימיות: "בני האלהים" ו"בנות האדם". מי היו אותם "בני אלהים" ומה פשר חטאם? עיון במקרא מלמד שבדרך כלל הכינוי "אלהים" מכוון כלפי מעלה, כלפי הקב"ה, אך לעתים הוא מכוון כלפי אנשי שררה ומרות בכלל והשופט היושב על מִדִּין בפרט.

מקצת מן הפרשנים הקדומים של המקרא - כגון בעל ספר חנוך האתיופי (ו, ב), בעל ספר היובלים (ה, א), יוסף בן מתתיהו (קדמוניות היהודים א, 73) וכמה מכתבי היד של תרגום השבעים - סבורים שהכוונה למלאכים ממש . פירוש זה נתמך גם מן המקרא - כגון איוב א, ו; שם ב, א; שם לח, ז; תהילים כט, א; שם פט, ז – שעולה מהם במפורש ש"בני האלהים" הם מלאכי עליון.
וכך נאמר במדרש :
רבי אומר: המלאכים שנפלו ממקום קדושתן מן השמים ראו בנות דורותיו של קין שהיו מהלכות ערומות בשר ערוה ומכחלות עיניהם כזונות, תעו אחריהן ולקחו מהן לנשים. אך התרגומים הקדומים למקרא והרבה מן הפרשנים, כגון רש"י ואבן עזרא, אולי גם בהשפעת הפולמוס היהודי-נוצרי , פירשו שאין הכוונה ל"בן אלהים" אלא לאדם שהוא "אלהים", כלומר בעל שררה ומרות או בנו של בעל שררה.

אחרים פירשו ש"בן אלוהים" אינו בן האל אלא אדם העוסק בעניינים "אלוהיים", כלומר רוחניים ונשגבים. כך, למשל, אומר ר' יעקב צבי מקלנבורג (גרמניה, המאה הי"ט), בעל "הכתב והקבלה", כי כמו ביטויים דומים - כגון "בני הנביאים","בני בליעל", "בני עוולה" ו"בני חיל" - גם "בני האלהים" הוא תואר ל"כומרי האלילים".

היו חכמים שהסתייגו ביותר מזיהוי "בני האלהים" עם בני האל ממש, עד שאמרו על רבי שמעון בר יוחאי שהיה מקלל או מקל ראש, כלומר מבזה, כל מי שמתרגם את הפסוק כפשוטו, כמכוון ל"בני האלוהים" ממש , משום שסבר שיש לתרגמו כמכוון ל"בני דייניא", היינו לבני שופטים . הכינוי "אלהים" כשם נרדף לדיינים מזדמן כמה פעמים בפרשת משפטים, כגון בפסוק הדן בעבד עברי המסרב לצאת לחופשי בשנה השביעית: "והגישו אדניו אל האלהים והגישו אל הדלת או אל המזוזה, ורצע אדוניו את אזנו במרצע ועבדו לעולם" (שמות כא, ו).

בדומה לזה נאמר על השולח יד בפיקדון: "ונקרב בעל הבית אל האלהים.... עד האלהים יבא דבר שניהם... אשר ירשיעון אלהים, ישלם שנים לרעהו" (שמות כב, ז-ח).

איסור מיוחד נאמר על קללת אלהים: "אלהים לא תקלל, ונשיא בעמך לא תאר" (שמות כב, כז). לאור ההקבלה בין "אלהים" לבין "נשיא" פירשוהו רבים כאיסור לקלל איש מאנשי הרשות השופטת, ולא רק כאיסור להשמיע דברי ביזוי כלפי מעלה.

שאלה מעניינת בפני עצמה היא: מה טעם הוצמד הכינוי, המציין בדרך כלל את האל, דווקא לשופטים, דבר שדומה שאין לו מקבילה בשפות אחרות. אפשר שגרם לזה זיהוי האל כ"שופט כל הארץ" (בראשית יח, כה).

ולסיכום - מעשה "בני האלוהים," שהשחיתו את הארץ, מלמד פעם נוספת ש"אין אפוטרופוס לעריות" ומציב לפנינו חברה שלמה של אנשים (או מלאכים) מיוחסים שסברו שהם עומדים "מעל החוק" והתירו לעצמם לעשות מעשי נבלה תוך שימוש בכוח ופגיעה בכבודן של הנשים. על אלה נשחתה הארץ, עד שהקב"ה "התעצב אל לבו" וביקש כביכול להתחרט על בריאת האדם. ראויים הדברים להישמע ולהיזכר גם בימינו, שבהם יש "בני שררה" למיניהם המורים לעצמם היתר לחרוג מהוראות הדין ולנצל את שררותם לעשיית מעשי נבלה המשחיתים את הארץ.

מבריאת העולם עד נחעריכה

מתוך תורה סדורה באדיבות המחבר הרב יאיר הס מישיבת קדומים

Eser dorot1.jpg

על עלוני השבתעריכה

> תפילת עלוני השבת / הרב ישראל רוזן - כל העולם שיווק
בראשית ברא היו עלוני בתי הכנסת מוכוונים להפצת תורתם של ארגונים תורניים מיגזריים, דוגמת דף 'שיחת השבוע' החב"די הותיק. בצל דברי תורה וחכמה ופרפראות ושיחות חולין של תלמידי חכמים התגמדו מודעות בודדות, מוסדיות בעיקרן. הללו נועדו לסייע למימון הארגון ובדר"כ נשאו מסר ציבורי-קהילתי. הן היו חסרות צבע, דלות עיצוב ודקות מראה. משפשטה תרבות החינמונים בחוצות קריה ובכיכרות השוק גילה מאן-דהו את מכרה הפרסום הממוקד בקרב באי בתי הכנסת, ואת סגולות ההפצה-ההצפה בהיכלי הקודש. גורמי פרסום החלו להפיק עלוני שבת, בהידורי צבע, פורמט ומשקל, אשר בהם התוכן משרת את הפרסום, כיאות לאפיק תקשורת מודרני. ובתקשורת כמו בתקשורת התחרות מכתיבה את כללי המשחק. התוצאה צפויה: הצפת שולחנות התפילה במיני צבעונין והפיכת עת-תפילה לעיון תקשורת. מאידך גיסא, משולחן הסנגוריה משגרים כתב-הגנה שבמרכזו הטיעון כי רבים-רבים מבאי בתי הכנסת טועמים מילות-של-תורה אך ורק באמצעות עלונים אלו, ולא עוד. כך או כך – המצב לכאורה הוא בלתי הפיך ו'אין דרך חזרה'. אני כותב שורות אלו בתחושת אין אונים, אך גם במעט טפיחת שכם עצמית על עצמאות מוחלטת בתכני עלוננו, ועל שמירת הפרופורציה הכמותית (חלוקת השטחים) בין 'עלות' (=פרסום) ל'תועלת' (=תוכן). על טיב התוכן יעידו אחרים, ולא הנחתומים.

המפתח לשיפור המצב מצוי רק ביד הגבאים. משבח אני קהילות שהנהיגו 'חלוקת שלל צבעים' (עפ"י שופטים ה,ל) רק לאחר הודעות הגבאי בסיום תפילת ליל שבת. שיטה זו מזמינה ליטול הביתה את שפעת העלונים, רבי-הגוונים מכל הבחינות. ושם, תקוותי הסמויה, אולי יחליפו את העיתונות הכללית. אני מציע בחום לאמץ שיטה זו. חסר רק גאון שימציא פתרון לוגיסטי ידידותי שיאפשר לנצור את העלונים עד לרגע זה, ולשחררם ללא רמיסה בהתנפלות המונית...

קישורים חיצונייםעריכה

 

הטקסט של הפרשהעריכה

הערות שוליים עריכה

  1. החישוב: "מהאדם עד המבול אלף ותרנ"ו" , כאשר נח בן שש מאות שנה מקור.
  2. ספר דברים, ל"ד,י"ב
  3. שם, ט', י"ז
  4. שמות ל"ד, א'
  5. ספר בראשית, א',א'
  6. משלי, ח' כ"ב
  7. ירמיה, ב', ג'
  8. בהוצאת מרכז זלמן שזר, ירושלים תשס"ו, מעמ' 170 ואילך ובעמ' 205.
  9. שמות רבה פרשה מג, ד
  10. תהילים קי"א,ו'
  11. ספר דברים, ל"ב,נ"ב
  12. בראשית א', כ"ז
  13. יבמות ס"ג, והמדרש כולו:ח',א'
  14. שם ב', כ"א
  15. בראשית ב', כ"ב-כ"ג
  16. עַל-כֵּן, יַעֲזָב-אִישׁ, אֶת-אָבִיו, וְאֶת-אִמּוֹ; וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ, וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד
  17. סוטה י"ז
  18. עקידת יצחק, בראשית, שער ט'
  19. שם,ג',ט"ז
  20. ספר בראשית, ב', י'-י"דאן‏
  21. נזכור שקולומבוס, שיצא למסעותיו בדיוק בזמן גירוש ספרד, חשב בהגיעו לאמריקה שהוא נמצא בהודו - הערת אורי דסברג
  22. והשוו במדרש את חנוך למשה ואליהו שעלו ושמשו במרום (מדרש הגדול עה"פ)
  23. והשוו במדרש את חנוך למשה ואליהו שעלו ושמשו במרום (מדרש הגדול עה"פ)


ברחבי אתר Wikia

ויקי אקראית