Family Wiki
Register
Advertisement
Joseph

מכירת יוסף - חריטה:גוסטב דורא

פרשת וישב היא פרשת השבוע התשיעית בספר בראשית. היא קרויה כשם המילה הראשונה של הפרשה:" וַיֵּשֶׁב יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מְגוּרֵי אָבִיו בְּאֶרֶץ כְּנָעַן" (ל"ז,א'). תחילת הפרשה בהיות יוסף הצדיק בן 17 שנה וסיומה ביותו בן 22 שנה.[1]

מוקד הפרשה הוא חיי יוסף עד עליתו לשלטון במצרים. הוא יוצא בשליחות אביו מ"עמק חברון" אל "שכם" -"מקום מוכן לפורענות" [2] . אחיו מתנכלים לו וכמעט גורמים למותו. הוא נחלץ, הודות ליהודה בן יעקב. מורד למצרים והיה "וַיְהִי אִישׁ מַצְלִיחַ" (ל"ט,ב'). אך מגיע בסופו של דבר ל"בור" - הוא הכלא המצרי.

נושא משנה בפרשה הוא ירידתו של יהודה בן יעקב לעיר הכנענית עדולם והולדת הבן פָּרֶץ לתמר, אשר לפי הכתוב במגילת רות:"וְאֵלֶּה תּוֹלְדוֹת פָּרֶץ פֶּרֶץ ... וְיִשַׁי הוֹלִיד אֶת-דָּוִד" (ד,י"ח-כ"ב) אחרי עשר דורות נולד ממנו דוד המלך

ההפטרה של הפרשה היא בספר עמוס:"כֹּה אָמַר ה' עַל-שְׁלֹשָׁה פִּשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל וְעַל-אַרְבָּעָה לֹא אֲשִׁיבֶנּוּ עַל-מִכְרָם בַּכֶּסֶף צַדִּיק וְאֶבְיוֹן בַּעֲבוּר נַעֲלָיִם " (ב',ו'). פסוק המזכיר את "מכירת יוסף".

את פרשת וישב קוראים בדרך כלל בשבת שלפני חנוכה. בשנים שבהן יש בחנוכה שתי שבתות, קוראים את פרשת וישב בשבת הראשונה ואז ההפטרה היא :"רני ושמחי, בת-ציון כי הנני-בא ושכנתי בתוכך, נאם-ה'" (ספר זכריה, ב, י"ד).



  • ויקי קדומים - עלון אינטרנטי שבועי לנושאים אקטואליים בתחומים: מסורת ישראל, עם ישראל וארץ ישראל לשבוע פרשת וישב תשע"ג
  • ויקי קדומים - עלון אינטרנטי שבועי לנושאים אקטואליים בתחומים: מסורת ישראל, עם ישראל וארץ ישראל לשבוע פרשת וישב תשע"ב

חלוקת הפרשה[]

הפרשה מתחלקת לנושאים הבאים:

  1. יוסף בעל החלומות - בחלום הוא רואה "אלומות", גאוות עובדי האדמה. הם, כידוע רועי צאן. הרש"ר הירש רואה בכך סיבה לשנאת האחים, על "העזות שראה את העתיד הלאומי המיועד לביתו" תוך שימוש בדימוי זה. אשר להשפעת החלומות, רש"י כותב : ש"יעקב נתכוון להוציא הדבר (האימון במשמעות החלומות) מלב בניו שלא יקנאוהו, לכך אמר לו "הֲבוֹא נָבוֹא אֲנִי וְאִמְּךָ וְאַחֶיךָ לְהִשְׁתַּחֲוֹת לְךָ אָרְצָה" (ל"ז,י'), כשם שאי אפשר באמך כך השאר הוא בטל". יעקב אבינו נתכוון לדחוק בחלומות כדי שבניו לא יקנאוהו - ללא הצלחה.
  2. יוסף יצא לשכם - שם הוא פוגש "איש" - המדרש אומר כי הוא המלאך גבריאל[3]. הוא שואל:"מַה-תְּבַקֵּשׁ ?". ויוסף משיב:"אֶת-אַחַי אָנֹכִי מְבַקֵּשׁ". המדרש מוסיף כי כוונתו היתה לאחוה בין האחים כפי שהתגלתה במעשה דינה במקום הזה - בשכם. אך המלאך מעמיד אותו על המצב החדש :"נָסְעוּ מִזֶּה" - הסיעו עצמן מן האחוה ןלא רק זה :"לבקש לך נכלי דתות שימיתוך בהם" - למצוא דרך איך להביא למותך.
  3. מכירת יוסף - אחי יוסף מגבשים הצעה "לַהֲמִיתוֹ" (י"ט). ראובן מנסה להצילו ואומר:"לא נכנו נפש" ורש"י מוסיף "רוח הקודש מעידה על ראובן שלא אמר זאת אלא להציל אותו, שיבא הוא ויעלנו משם, אמר אני בכור וגדול שבכולן, לא יתלה הסרחון אלא בי". שמעון ולוי מעלים את ההצעה להרוג את יוסף (בראשית רבא צ"ז). יהודה מוצא תחבולה, לשים אותו בבור. הסוף היה שבני יעקב מוציאים את יוסף מן הבור ןמוכרים אותו לישמעאלים, הישמעאלים למדיינים, והמדיינים למצרים - וכך הוא מגיע לבית פוטיפר.
  4. אורו של מלך המשיח - באמצע הפרשה מובא סיפור ירידתו של יהודה לעדולם. מדרש רבה מסביר כיצד משתלב המעשה הצפוי של יהודה משתלב עם מכירתו של יוסף. על הפסוק ויהי בעת ההיא דורש רבי שמואל בר נחמן, לפי הפסוק מספר ירמיהו" כי אנכי ידעתי את המחשבות"(כ"ט}
    שבטים היו עסוקין במכירתו של יוסף. ויוסף היה עסוק בשקו ובתעניתו. ראובן היה עסוק בשקו ובתעניתו.ויעקב היה עסוק בשקו ובתעניתו.
    ויהודה היה עסוק ליקח לו אשה.
    והקב"ה היה עוסק, בורא אורו של מלך המשיח". ליהודה ותמר נולד בן, הוא פָּרֶץ , אשר דור עשירי שלו יהיה "יִשַׁי אֲבִי דָוִד" - דוד המלך (ספר רות, ד', י"ח- כ"ב).
  5. בבית השר המצרי - יוסף זוכה להצלחה. עד כדי כך שחז"ל מעירים שהיה מגיע לו רק בשל כך להגיע לבית הסוהר. בבית השר "וְכֹל אֲשֶׁר-הוּא עֹשֶׂה, ה' מַצְלִיחַ בְּיָדוֹ" (ל"ט,ג'). גם אשתו אינה מניחה לו:" וַתִּשָּׂא אֵשֶׁת-אֲדֹנָיו אֶת-עֵינֶיהָ אֶל-יוֹסֵף וַתֹּאמֶר שִׁכְבָה עִמִּי" (ז'). וגם כאשר הוא בבית הסוהר :"וַיִּתֵּן חִנּוֹ בְּעֵינֵי שַׂר בֵּית-הַסֹּהַר" (כ"א). והסיכום:" בַּאֲשֶׁר ה' אִתּוֹ וַאֲשֶׁר-הוּא עֹשֶׂה ה' מַצְלִיחַ" (כ"ג).
  6. חלומות השרים - הם פתח ההצלה של יוסף. הוא נודע בתור מומחה לפתרון חלומות ואכן הוא נוחל הצלחה: לשר אחד, הוא מנבא תליה ולשר השני, חזרה לתפקיד ואכן כך קורה. אבל סיום הפרשה מביא אותנו למסקנה פסימית:"וְלֹא זָכַר שַׂר-הַמַּשְׁקִים אֶת-יוֹסֵף וַיִּשְׁכָּחֵהוּ" (מ',כ"ג). רש"י מביע את דעתו על ההתנהגות, ללא כל רסן, בפרשת מקץ. כאשר שר המשקים זוכר את יוסף רש"י מבאר את דבריו לפרעה: היה איתנו בבית הסוהר נער עברי עבד - ברוגזה כתב רש"י ארורים הרשעים שאין טובתם שלמה. מזכירו בלשון בזיון: והוא ממשיך בתאור יוסץ : נער - שוטה ואין ראוי לגדולה:עברי -אפילו לשוננו אינו מכיר:עבד - וכתוב בנמוסי מצרים שאין עבד מולך ולא לובש בגדי שרים.

אדום, משל המרגליות ובני ישראל[]

השיעור_השבועי_וישב_תשעט

השיעור השבועי וישב תשעט

השיעור בירושלים, יז' כסלו תשעט

מדוע ניצוץ אחד יוצא מיוסף שמכלה ושורף את כולם, כל את זרע עשיו שנמשלו לקש שנשרף מהר: אלופי אדום (בסוף פרשת וישלח) - משל המרגליות ובני יעקב אבינו בפרשת וישב


לפרשת השבוע וישב


ביקש יעקב לישב בשלווה[]

Besod siach vaiesev

מתוך "בסוד שיח" בעריכת שאול שיף - לפרשת וישב תשע"ג

מאת: רבי יעקב פילבר

פני יוסף ופני יעקב[]

השיעור סקר גם את פרשת וישלח

פרשת_וישב_תשעד

פרשת וישב תשעד

הרב אלון לשבת פרשת וישב תשע"ד

הקנייה הראשונה של אדמה לשימוש כלכלי בארץ כנען. יעקב אבינו שולח את יוסף לשכם. כנראה היה עניין למצוא את בני יעקב ליד שכם. ההתחלה - חנייה, השמך - קנייה - הצבת מזבח - "אל אלוהי ישראל". בהמשך הפרשנות לפסוק זה.

יעקב אבינו הגיע לשכם, אחרי " כִּי עַל-כֵּן רָאִיתִי פָנֶיךָ, כִּרְאֹת פְּנֵי אֱלֹקים--וַתִּרְצֵנִי" (ל"ג,י'). ובשכם "וַיִּחַן, אֶת-פְּנֵי הָעִיר" .(שם,י"ט) - התפקיד של הצדיק הוא למצוא את הפנים של כל אחד. ואז ערב שבת "פנה שבת נקבלה" (ראו להלן). שמעון ולוי מסירים את הערלה, השיטה לא ניראת ליעקב "עכרתם אותי" למרות שהמטרה נכונה. יוסף הצדיק עושה זאת במצרים , לפי בקשת המצרים - זו הדרך הנכונה.

"חלקת השדה" ניתנת ליוסף הצדיק, שם נמכר ולשם הוא שב, אחיר יציאת מצרים. יוסף גם מומחה לראות פנים: אשת פוטיפר והשרים "פניהם רעים". והוא "יפה תואר ויפה מאד - צורת הפרצוף וחן המראה. כאשר הוא פוגש את בנימין הוא רוחץ את פניו. עם פגישתו את אביו נאמר "ראות פניך לא פיללתי".

רש"י פירש

Cquote2 ויקרא לו אל אלוהי ישראל -

לא שהמזבח קרוי אלוהי ישראל, אלא על שם שהיה הקדוש ברוך הוא עמו והצילו קרא שם המזבח על שם הנס, להיות שבחו של מקום נזכר בקריאת השם, כלומר מי שהוא אל הוא הקב"ה הוא לאלוהים לי ששמי ישראל. וכן מצינו במשה (שמות יז טו) ויקרא שמו ה' נסי, לא שהמזבח קרוי ה', אלא על שם הנס קרא שם המזבח, להזכיר שבחו של הקב"ה, ה' הוא נסי.

ורבותינו דרשוהו: שהקב"ה קראו ליעקב אל. ודברי תורה (ירמיה כג כט) כפטיש יפוצץ סלע, מתחלקים לכמה טעמים. ואני ליישב פשוטו ושמועו של מקרא באתי.

Cquote1


סיפורו של רבי שמעון בר יוחאי מפסוק זה:

Cquote2 ויחן את פני העיר

אמר רב: מטבע תיקן להם ושמואל אמר: שווקים תיקן להם תלמוד בבלי שבת לג: ...רב ושמואל עולים בקנה אחד. [ז"ק]
תיקן להם: דברי חן וחנייה ולי נראה מויקן את חלקת השדה לשון תיקון רש"י
והמהרש"א כתב על זה והוא דחוק דלא מצינו לשון תיקון רק בקהלת... ...משום שדרך לעשות על המטבע צורה ופנים של עיר...ולי נראה דיש לקיים עיקר דברי רש"י בתוספת ביאור עפ"מ דמבואר במדרש אגרה:ויקן את חלקת וגו' תיקן להם מטבע ונראה דהכונה הוא לסוף הפסוק במאה קשיטה.
...דיש מפרשים דהיינו שוה כסף וי"מ כסף ממש. ולמ"ד כסף ממש ,י"ל דבאותו מקום היו רגילים לסחור ולהחליף שוה כסף בשוה כסף ויעקב בא ושלם להם כסף ממש; והיינו תיקן להם מטבעות שהנהיג את המסחר בכסף ממש, וזהו ג"כ כונת רש"י דהדרש תיקן להם מטבע נסמך על הפסוק ויקן וי"ל דרך רמז ג"כ ויקן לשון תיקון... תורה שלימה על אתר – אות ס
בְּמֵאָה קְשִׂיטָה - א"ר אבא בר כהנא: במאה אונקיות ב"ר ע
וכן נאמר: "ויחן את פני העיר" - ערב שבת היה בשאלתות דרב אחאי בר"י - בתפילת מנחה בשבת נאמר :"יעקב ובניו ינוחו בו"

Cquote1

המלאך האחד והשתי "המלאכיות" בהווה[]

בחירת יעקב ביוסף - בדיעבד[]

בתחילת הפרשה אנו קוראים :"וְיִשְׂרָאֵל אָהַב אֶת יוֹסֵף מִכָּל-בָּנָיו כִּי בֶן-זְקֻנִים הוּא לוֹ" (ל"ז,ג'). הכתוב אומר שלא יעקב אהב את יוסף אלא ישראל, אבי האומה, הרואה למרחוק מה טוב למענה. גב' יונה בר מעוז מהמחלקה לתנ"ך באוניברסיטת בר-אילן דנה בנושא ומעריכה כי יעקב אבינו ראה בו את הבן היחיד מבניו ש אשר יוכל להנהיג את בניו. משפחת יעקב מורכבת מבנים של ארבע נשים. הבן הבכור אינו יכול להנהיג את המשפחה. הוא חושש שבשל חולשתו יתחילו הבאים אחריו להיאבק ביניהם. ולכן, יש לפעול במהירות לבחירת מנהיג שילכד את המשפחה. יוסף בן השבע עשרה סבור, וזה בא לידי ביטוי בחלומות, כי הוא יוכל להיות רֹעה את-אֶחָיו לא רק בצאן. יעקב בוחר בו להיות לידו, זה למעשה תפקידו של בן-הזקונים. יוסף חכם ונבון, הוא מלכתחילה בעל מעמד כבנה של האישה הראשית (ולמעשה הבלעדית), ואף על פי כן יש לו יחס טוב אל בני השפחות, וכך יובטח חוזק התא המשפחתי. והנה לאחר עשרים שנה מתברר גם לאחים שהראייה של יעקב ויוסף הייתה נכונה. אדם שמסוגל ברגע אחד להתעלות מעבדות ומבור בית הסוהר אל רום כס השלטון ואז מפגין גדלות רוח וגם יכולת ארגונית .

יוסף למד דווקא מניסיונו כעבד - כ-שלוש עשרה שנה - כי השלטון הוא עבדות [4], ועל השליט לשרת את הנשלט. לכן אף שבחלומותיו אלומות האחים והשמש והירח והכוכבים משתחווים לו, הוא שצריך לדאוג לאחיו יוסף [5] . זאת, מבין יוסף לאחר נפתולי הגורל שעברו עליו: "וַיִּזְכֹּר יוֹסֵף אֵת הַחֲלֹמוֹת אֲשֶׁר חָלַם לָהֶם" (מ"ב,ט') – להם ובשבילם חלם את החלומות, וכל כישרונותיו וחכמתו נועדו רק למענם. משום כך ראוי היה בסופו של דבר שכל ישראל ייקראו על שמו, ככתוב: "רֹעֵה יִשְׂרָאֵל הַאֲזִינָה נֹהֵג כַּצֹּאן יוֹסֵף יֹשֵׁב הַכְּרוּבִים הוֹפִיעָה" (ספר תהילים, פ',ב').


דעת רבי יצחק אברבנאל על סיבת העדפת יוסף[]

נשארו לי לפחות שתי שאלות מפרשת השבוע שעבר, פרשת וישב. והנה מצאתי את ההסברים של רבי יצחק אברבנאל

  1. מדוע יעקב אבינו נתן את כתונת הפסים ליוסף, הוא לא ידע שזה יביא לו רק צרות.
  2. . מה הסיבה שיעקב אבינו אהב את יוסף.

לרבי יצחק אברבנאל יש תשובות מקוריות

שאלות אברבנאל

מקורות השנאה ליוסף[]

המקרא חש בשנאה היוקדת של האחים ליוסף והוא מונה לכך סיבות אחדות:

  1. כאשר רעה את הצאן עם בני בלהה ובני זלפה, הוא הביא את דיבתם רעה אל אביהם - רק של בני לאה ולא של בני השפחות עימם היה מיודד (ל"ז, ב'). הרמב"ן כותב "דבב" מלשון "לזחול לאיטו" - כלומר הדיבור על מישהו שנעשה בלחישה, ולפי זה "דבתם רעה" פירושו - הדיבור הרע על אודותם - אל אביהם ולא אל אביו. לאביהם הוא ספר רעתם. הרב צבי יהודה הופמן מסכם:"על מנת להוכיחם ויביאם לידי תיקון מעשיהם, יש בזה מעין הצדקת מעשה יוסף. כוונתו הייתה לטובה.
  2. אביו אהב אותו יותר מיתר הבנים ואף נתן לכך ביטוי בעשיית כתונת הפסים.(שם,ג',ד') [6]. הרמב"ן טוען כי העדפתו נבעה מהיותו "בן זקונים", אשר לפי גירסתו אין הכוונה לבן הצעיר אלה למטרה מסויימת :"כי מנהג זקנים שיקחו אחד מבניהם הקטנים להיות עמו לשרתו, והוא נשען על ידו תמיד, לא יפרד ממנו, והוא נקרא לו בן זקוניו בעבור ישרתו לזקוניו"
  3. החלום ראשון, ממנו עולה הכוונה להשתלט עליהן. (שם,ה',ח')
  4. החלום שני, כאשר גם אביו ואימו משתחווים לו ומצטרפים לאחים.
  5. ה(רד"צ) הופמן מביא סיבה נוספת: בתור בני לאה אימנו לא יכלו להסכים כי בן רחל אימנו יהיה השולט עליהם. שהרי הסיבות הקודמות לא נראות מספיקות די.
  6. יש גם סיבה עיסקית לשנאה. שיוסף הראה לאחיו שאין הם יודעים לנהל את עיסקי הצאן. פרשן המקרא רבי עובדיה ספורנו מפרש את הפסוק וַיָּבֵא יוסֵף אֶת דִּבָּתָם רָעָה כך :" בְּאָמְרו לְאָבִיו שֶׁאֶחָיו הָיוּ טועִים וּמַפְסִידִים בִּבְלִי דַּעַת כָּרָאוּי בִּמְלֶאכֶת הַמִּקְנֶה, שֶׁהָיְתָה אָז עִקַּר הִשְׁתַּדְּלוּתָם בִּקְנִיַּת עשֶׁר וּנְכָסִים."

עומק השנאה מבוטאת בדברים "ולא יכלו דברו לשלום". שמואל דוד לוצטו הוא השד"ל מפרש :"ולא יכלו שאת דברו לשלום, כשהיה מדבר עמהם אםילו דברי שלום, לא היו יכולים שאתו. ולכן "ולא יכלו" פירושו שלא יכלו לשאת אותו.

הרב אביגדר נבנצל במאמרו עיון במחלוקת יוסף ואחיו סבור כי האחיו לא התכוונות להרוג את יוסף, למרות שנאמר:"ויתנכלו אתו להמיתו" (ל"ז,י"ח). השנאה והקנאה עיוותו את שיקול הדעת עש כדי שהגיעו למסקנה שיש לי דין "רודף". כל מחשבות היא למצוא בהם פגמים ולספר לאביהם. הוא חשבו כי מטרתו היא שיקלל אותם ואז הוא יישאר הבן היחידי המבורך. האחים שחחו שיקרה שוב מה שקרה עם בני אברהם:יצחק וישמעאל ועם בני יצחק:יערב ועשין - האחד יזכה לברכה והשני (או השאר) לא יהיו חלק מעם ישראל.

הרב נבנצל מחפש ראיה מדוע לא דנו אותו למיתה. הוא סבור שמי שדן למיתה אינו יכול לקחת חלק באירוע:"...וישבו לאכל לחם" (ל"ז,כ"ח). הרי גם הסנהדרין לא סכדו את ליבן ביום שדנו למיתה (מסכת מנחות, ס"ג,א"). הוא מביא נימוק נוסף, איך האחים הסכימו להצעת יהודה למכור אותו לישמעאליים אם התכוונו להרגו.


"ויבא יוסף את דבתם רעה"[]

לפרשת השבוע :"ויבא יוסף את דבתם רעה" נאמר ב"ספר היצירה": בני יעקב יצרו נשים (מלאכותיות - לפי ספר היצירה) על מנת לא לעורר את בנות כנען וכן יצרו בשר למאכל - גם לפי "ספר היצירה" וחשבו שאין צורך לשחוט אותםץ

לפי שיעורו של הרב ראובן אלבז לפרשת השבוע

והנה המקור:

12) של"ה הקדוש – פרשת וישב, אות נז (ר' ישעי' הלוי הורוביץ זצ"ל) ומקשים העולם, חלילה איך להאמין על שבטי י-ה לעשות מעשים כאלה? ואם לא עשו איך להאמין על יוסף שיוציא דבר שקר מפיו על אנשים גדולים כאלו? גם "ויבא יוסף את דבתם" משמע שהיה אמת שעשו כן, דזהו החילוק בין "מוציא" דיבה ל"מביא" דיבה, מוציא דיבה הוא המוציא דיבת שקר, והמביא ומגלה דיבה שהיא אמת, הדרן קושיא לדוכתא, איך להאמין זה על שבטי יה קדושים משרתי עליון בני אלקים כולם? ושמעתי שנמצא בקובץ ישן, הענין היה, אברהם אבינו עשה ספר יצירה ומסרו ליצחק, ויצחק ליעקב, ויעקב מסרם לבניו אשר הם היותר מיוחסים, כי אין מוסרין סתרי תורה כאלה אלא לצנועין ומיוחסי ישראל בכל דור ודור (ראה קדושין עא א לענין שם המפורש), על כן מסרו לבני הגבירה ולא לבני השפחות. והנה מצינו בגמרא (סנהדרין סה ב) דברא עגלא תלתא בכל ערב שבת על ידי עסק ספר יצירה בצירוף השמות, ובודאי זה הנברא על פי השמות ולא מצד התולדה אין צריך שחיטה, וניתר לאוכלו בעודו חי, וכך עשו השבטים. ויוסף לא ידע והיה סבור שהוא הנולד מאב ואם, הביא דבה זו אל אביו שהם אוכלים אבר מן החי, והם כנים היו וכדין עשו. עוד איתא בגמרא (שם) רבא ברא גברא שדריה לגביה דרבי זירא כו'. ופירש רש"י (ד"ה ברא גברא) על ידי שמות ספר יצירה. והנה יש שמות שמצירופם נברא זכר, ויש שנברא נקבה. ואפשר שבראו השבטים בצירוף אותיות מספר יצירה, בראו נקבה, והיו מטיילין עמה, ויוסף לא ידע מזה, והיה סובר שהיא נקבה אשה מאב ואם, ובא והודיע לאביו שהם חשודים בעריות. וכשעסקו השבטים בצירוף סודות אלו ורצו להתחבר אליהם בני השפחות, אמרו השבטים אתם בני השפחות, וכוונתם היתה לשם שמים, כי לא נמסרו אלו העניינים אלא למיוחסים שבדור הזה. ויוסף לא ידע זה, וסבר שהיו מזלזלים בכבוד אחיהם לקרוא אותם עבדים, ובא והגיד לאביו. הרי לך כי השבטים היו צדיקים, וגם יוסף הוא צדיק יסוד עולם, וצדיק בכל דרכיו אלו אשר הגיד לאביו לשם שמים, על כל זאת קראו הכתוב מביא דבה רעה, משום שהיה לו לדרוש ולחקור ולשאול את פי השבטים מה כוונתם בדברים האלה. צא ולמד מה הוא עונש של מביא דבה רעה ואין כוונתו לשם שמים רק להכעיס בר מינן כמה גדול רעתו, קל וחומר וכל שכן המוציא דבה.

החלומות[]

המקרא מספר על שני חלומות או על שלוש לפי פרשן המקרא חזקוני שפרש על המקרא וַיַּחֲלֹם יוֹסֵף חֲלוֹם וַיַּגֵּד לְאֶחָיו (ל"ז,ה'):"חלום זה לא נתקיים לפיכך לא נכתב. כאשר שני החלומות פורטו הן הדאיגו את האחים, כפי שנאמר אצל פרעה:"וְעַל הִשָּׁנוֹת הַחֲלוֹם אֶל-פַּרְעֹה פַּעֲמָיִם כִּי-נָכוֹן הַדָּבָר מֵעִם הָאֱלֹהִים וּמְמַהֵר הָאֱלֹהִים לַעֲשׂתוֹ"(מ"א,ל"ב).

  1. החלום הראשון :"וַיַּחֲלֹם יוֹסֵף חֲלוֹם וַיַּגֵּד לְאֶחָיו וַיּוֹסִפוּ עוֹד שְׂנֹא אֹתוֹ" (ל"ז,ה') ופרוטו:"וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם שִׁמְעוּ-נָא הַחֲלוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר חָלָמְתִּי: וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ מְאַלְּמִים אֲלֻמִּים בְּתוֹךְ הַשָּׂדֶה וְהִנֵּה קָמָה אֲלֻמָּתִי וְגַם-נִצָּבָה וְהִנֵּה תְסֻבֶּינָה אֲלֻמֹּתֵיכֶם וַתִּשְׁתַּחֲוֶיןָ לַאֲלֻמָּתִי. וַיֹּאמְרוּ לוֹ אֶחָיו הֲמָלֹךְ תִּמְלֹךְ עָלֵינוּ אִם-מָשׁוֹל תִּמְשֹׁל בָּנוּ וַיּוֹסִפוּ עוֹד שְׂנֹא אֹתוֹ עַל-חֲלֹמֹתָיו וְעַל-דְּבָרָיו: (שם,ו',ח').
    הרמב"ן מדגיש מה הרגיז במיוחד את אחיו, על ד"ה שִׁמְעוּ נָא הַחֲלום הַזֶּה " לא דַּי שֶׁסִּפֵּר הַחֲלום כִּי גַּם אָמַר לָהֶם "שִׁמְעוּ נָא", כְּלומַר הָבִינוּ אֶת הורָאַת הַחֲלום ! וּבָזֶה הוסִיף לְהַטִּיל אֵיבַת אֶחָיו עָלָיו, כְּמו שֶׁאָמְרוּ "הֲמָלךְ תִּמְלךְ עָלֵינוּ" (פסוק ח).
    ועוד וְגַם נִצָּבָה "הורָה שֶׁתִּהְיֶה מֶמְשַׁלְתּו קַיֶּמֶת זְמַן אָרךְ, וְכֵן הָיָה, כִּי אָמְנָם מָלַךְ שְׁמונִים שָׁנָה, לא נַעֲשָׂה כֵּן לְכָל הַמַּמְלָכות הַנִּזְכָּרות בְּכִתְבֵי הַקּדֶשׁ."
    ומגדיש את הסאה עַל חֲלמתָיו "עַל פְּרָטֵי הַחֲלום שֶׁסִּפֵּר כִּמְיַחֵל שֶׁיִּתְקַיְּמוּ בּו". ה(רד"צ) הופמן מוסיף כי נרמז כי יגיע למלכות דרך עיסקי התבואה, כפי שאכן קרה.
  2. החלוחם השני הוא כבר חלום הכולל את הוריו: "וַיַּחֲלֹם עוֹד חֲלוֹם אַחֵר וַיְסַפֵּר אֹתוֹ לְאֶחָיו וַיֹּאמֶר הִנֵּה חָלַמְתִּי חֲלוֹם עוֹד וְהִנֵּה הַשֶּׁמֶשׁ וְהַיָּרֵחַ וְאַחַד עָשָׂר כּוֹכָבִים מִשְׁתַּחֲוִים לִי. וַיְסַפֵּר אֶל-אָבִיו וְאֶל-אֶחָיו וַיִּגְעַר-בּוֹ אָבִיו וַיֹּאמֶר לוֹ מָה הַחֲלוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר חָלָמְתָּ הֲבוֹא נָבוֹא אֲנִי וְאִמְּךָ וְאַחֶיךָ לְהִשְׁתַּחֲוֹת לְךָ אָרְצָה" (שם, ט'-י'). על כך כתב הרמב"ן וְאָבִיו שָׁמַר. שֶׁחָשַׁב שֶׁיִּהְיֶה הַחֲלום אֲמִתִּי, וְהָיָה מִתְאַוֶּה וּמְצַפֶּה שֶׁיִּתְקַיֵּם, כְּאָמְרָם זִכְרונָם לִבְרָכָה: בַּכּל אָדָם מִתְקַנֵּא חוּץ מִבְּנו וְתַלְמִידו (סנהדרין קה, ב) - מסתבר שלאו דווקא בטון שלילי. והחלום.

רבי דון יצחק בן יהודה אַבְּרַבַּנְאֵל סבור כי ששני החלומות רומזים לתקופות שונות:
בחלום הראשנן האחים לבדם משתחווים לו ליוסף. והוא רומז לזמן שהם באו לבדם למצרים והשתחוו שם בפני מושל הארץ, שלא היה ידוע להם. השתחויה זו היתה מופנית אל בעל אוצרות התבואה הכל-יכול, והוא האמור כאן ,יתשחוין לאלמתי".
לעומת זו רומז החלום השני לזמן שכבר הכירוהו והתפייסו עמה כשכל בית יעקב מכיר ומודה בגדולת יסף כמוכתר שבין האחימ ומשתחווה לו .

המפרשים מעלים קושיה, בחלום השני מופיע ה"ירח" בתור אימו והרי רחל אימנו אינה בחיים. אם כך למה יירמוז החלום. לפי מדרש רבה הרי זו בלהה שפחת רחל "שגדלתו כאמו". לפי דעת הרמב"ן "והירח רמז לבני ביתו וכל נשיו שבהן היו תולדותיו". אך לפי רש"י היה זה נח ליעקב אבינו, אשר מצא בכך פתרון להשקיט את הרוחות הסוערות של בניו :"כשם שאי אפשר באמך, כך השאר הוא בטל". בקיצור, אם אלו המרכיבים של החלום סימן שאין לכם מה לדאוג. בקשר לענין החלומות ראוי לציין את פירושו של הרבי מליובאוויטש שליט"א מלך המשיח כי אצל הגוי -פרעה מתחיל החלום בפרות ומסתיים באלומות כלומר ירידה ממין ה"חי" למין "הצומח" בניגוד ליוסף שיש כאן עליה ממין הצומח-אלומות לכיוון "כוכבים". ענין נוסף הוא שיוסף הוא "צדיק עליון"-הראשון שנהיה ל"רבי" ומכאן לומדים את חשיבות ההתקשרות לאדמו"ר שכל עבודת ה"בירורים" של האחים הרמוזה באלומות נכפפת ומשתחוית לכיוון הצדיק המעלה את עבודתם אל הקב"ה בדוגמת בית-המקדש המעלה את תפילותיהם של ישראל.

האם הבנים ידעו כי יוסף נמכר[]

Bilinska-Jozef sprzedany przez braci

מכירת יוסף - ציור מאוקריאנה 1893 המקור:ויקישיתוף

כאשר מציבים את הכתובים העוסקים במכירת יוסף לא ברור האם הבנים כלל ידעו כי הוא נמכר וייתכן כי יגיע למצרים. לפי הפסוקים במקרא:

  1. "וַיִּקָּחֻהוּ וַיַּשְׁלִכוּ אֹתוֹ הַבֹּרָה" (ל"ז, כ"ד)
  2. "וַיִּרְאוּ וְהִנֵּה אֹרְחַת יִשְׁמְעֵאלִים בָּאָה" (כ"ה) - רק ראו.
  3. "לְכוּ וְנִמְכְּרֶנּוּ לַיִּשְׁמְעֵאלִים" (כ"ז) - הצעת יהודה.
  4. "וַיַּעַבְרוּ אֲנָשִׁים מִדְיָנִים סֹחֲרִים וַיִּמְשְׁכוּ וַיַּעֲלוּ אֶת-יוֹסֵף מִן-הַבּוֹר" (כ"ח) - המדינים מוציאים אותו מהבור .
  5. "וַיִּמְכְּרוּ אֶת-יוֹסֵף לַיִּשְׁמְעֵאלִים בְּעֶשְׂרִים כָּסֶף וַיָּבִיאוּ אֶת-יוֹסֵף מִצְרָיְמָה" (שם) - מהם לישמעאלים ולמצרים.
  6. "וְהַמְּדָנִים מָכְרוּ אֹתוֹ אֶל-מִצְרָיִם לְפוֹטִיפַר סְרִיס פַּרְעֹה שַׂר הַטַּבָּחִים" (ל"ו). איך המדנים מכרו אותו, הרי היה בידי הישמעלים.

פרשן המקרא אברהם חזקוני דן בכך ןמסביר:הסוחרים המדינים עברו ליד הבור, שמעו את יוסף צועק ובוכה, ןיעלו אותו מן הבור ומכרו אותו לישמעאלים. האחרונים, מסיבה כל שהיא, מסרו אותו למדינים והוא נמכר לפוטיפר והתמורה הייתה לשניהם. אמנם יןסף אומר, לאחר שנגלה אל אחיו:"אשר מכרתם אותי מצרימה" - כלומר אתם אלא שגרמתם לכך - לא בהכרח מכירה ממש. הסבר זה מתאים גם לדברי אחי יוסף כי:חיה רעה אכלתהו". הם לא שיקרו לאביהם, יוסף נעלם והפתרון היה שחיה אכלת אותו. חזקוני מוסיף שאם הם היו יודעים שהוא נמכר:" לא היה גוי וממלכה בד' פינות עולם שלא יבקשוהו עד שידעו בבירור האם נוא חי או מת". הוא מוסיף עוד שאם היה להם ספק, למה הם לא הכירו אותו במצרים במהלך המפגשים שהיה להם עימו.

גירסה אחרת יש לחזקוני. היו ארבע מכירות: בעוד האחים מדברים הגיעו הישמעאלים. הוא נמכר למדינים כאשר הוא עדין בבור, הם לא רצו כי יבכה לפניהם. בינתיים המדינים סיכמו על המכירה עם האחים ומשכו אותו מהבור. חזרו הישמעלים וקנו את יוסף. הימשעאלים מכרו למדינים והם למצרים. הסבר חלקי לתהליך ניתן על ידי הפרשן. כאשר יוסף הוצא למכירה לפוטיפר הוא שאל הייתכן כי "כושי" (הסוחרים) יימכרו "גרמני" (בעל עור לבן - יוסף הצדיק). הוא בקש ערב שיעיד שלא גנבו את ה"גרמני". הלכו המדינים והביאו את הישמעלים בתור עדים.

נחמה ליבוביץ בספרה עיונים חדשים בספר בראשית - ספרית אלינר הסוכנות היהודית מסכמת את הפרשה כך:המכירות הרבות במהירות ובהצנע מתיישבות יפה עם הווי של עסקים בסחורה גנובה

מבצע ראובן-הכל משמים[]

זאב ויטמן במוסף השבת של מקור ראשון המשיך לדון בנושא במאמר מבצע ראובן - "עיון בניסיונותיו של ראובן להציל את יוסף מביא למסקנה כי לא האחים מכרו את יוסף אלא המדיינים, ומעלה תובנות מפתיעות בנושא בחירה והשגחה"
לדעתו האחים כלל לא מכרו את יוסף. ככל הנראה, מה שקרה הוא שראובן שהיה כל הזמן יחד עם אחיו חשש שהצעת יהודה תשבש את תוכניתו להציל את יוסף ולהשיבו אל אביו, ולכן הוא רץ אל הבור כמי שנראה שהולך למכור את יוסף, כאשר בפועל מטרתו להוציאו מהבור ולשחררו מבלי שאחיו ידעו על כך. אלא שאז הוא מגיע לבור ומגלה לתדהמתו שיוסף נעלם.

ולהיכן נעלם יוסף? כנראה, אנשים אחרים שעברו ליד הבור ושמעו את זעקותיו העלו אותו מהבור ומכרו אותו לאותה אורחת ישמעאלים שהאחים ראו מרחוק, מבלי שהאחים ידעו על כך דבר. וכך מתבהר הפסוק: "וַיַּעַבְרוּ אֲנָשִׁים מִדְיָנִים סֹחֲרִים וַיִּמְשְׁכוּ וַיַּעֲלוּ אֶת יוֹסֵף מִן הַבּוֹר וַיִּמְכְּרוּ אֶת יוֹסֵף לַיִּשְׁמְעֵאלִים בְּעֶשְׂרִים כָּסֶף". דהיינו, המדינים הם שמכרו את יוסף לישמעאלים מבלי ידיעת האחים.

ואכן כך סבורים גם פרשני המקרא, וניתן לכנות את גישת בני יעקב שהכול משמים?

האברבנאל מציע גישה מקורית להסבר טענותיהם של ראובן ויהודה שהביאו לשינוי תוכניות האחים כלפי יוסף. לשיטתו, ראובן מעלה בפני אחיו את האפשרות שאולי יוסף אכן חלם את החלומות ואולי רציחתו הינה פעולה המנוגדת לרצון הקב"ה והם עתידים להיענש על כך בידי שמים. לכן הוא מציע לאחים שישליכו אותו לבור באופן שהם לא יהרגוהו בידיים אלא ימסרו את גורלו בידי הקב"ה – כך שאם אכן חלומותיו מבטאים את תוכניות הקב"ה ורצונו הרי הקב"ה יעמוד לימינו ויציל אותו.

ר' חיים בן עטר בפרושו "אור החיים" הולך בדרכו של האברבנאל ומסיק ממנה מסקנה תיאולוגית מחודשת והיא שמכיוון שהאדם הינו בעל בחירה הוא יכול להרוג גם את מי שלא נתחייב מיתה לשמים וגם את מי שהקב"ה לא החליט ולא קבע שהוא ימות. וזה מה שאומר להם ראובן – אתם אומרים "ונראה מה יהיו חלומותיו" אבל למעשה ייתכן שחלומותיו אמת ורצונו של הקב"ה היה להעלותו לגדולה ולהמליכו עלינו, אך אנו בהיותנו בעלי בחירה יכולים להרוג את יוסף למרות שהקב"ה רוצה שהוא יחיה ואף ימלוך עלינו. לכן אם אכן אתם רוצים באמת לדעת ולבדוק ולבחון מה יהיו חלומותיו – האם מדובר כאן בשקרים ודמיונות של יוסף, שמנסה להתנשא עלינו, או בחלומות אמת שמבטאים את רצון הקב"ה ותוכניותיו – אל לכם להרוג את יוסף בידיים, אלא למסור את דינו לשמים ולראות להיכן יתגלגלו הדברים. פירוש זה יוצא מתוך הנחה נועזת שלאדם יש כוח לשנות את תוכניותיו של הקב"ה ולהרוג אנשים שהקב"ה רצה בהצלחתם.

לדעת האברבנאל יהודה צועד צעד נוסף ואומר שזריקתו של יוסף לבור איננה נחשבת למעשה למסירת דינו וגורלו של יוסף לשמים, מכיוון שכדי להצילו משם נדרש נס גדול וגלוי, והקב"ה לא מנהל את עולמו בדרך כלל בניסים גלויים. לכן, אם באמת הם רוצים למסור את דינו לשמים ולראות מה יהיו חלומותיו – הדרך היא למכור אותו לישמעאלים ולראות כיצד יתגלגלו הדברים. האם יעמוד לו שם רווח והצלה ואז יתברר שמה' היה הדבר וחלומותיו אמת היו, או שהיו אלו חלומות ודמיונות שווא מלבו של יוסף ואז הוא יתגלגל לעבדות ולשפלות. מדברי האברבנאל עולה כי כאשר אדם נכנס או מוכנס לסכנה ביוזמה אנושית וקורה לו משהו לא ניתן לייחס זאת לגזרת הקב"ה, מכיוון שהקב"ה לא מנהל את עולמו באופן ניסי. אם האדם נפגע, אין לייחס זאת אלא למי שהכניסו למקום הסכנה, ובלשון האברבנאל: "הנה אחרי שהשלכנו את יוסף בבור הרי הוא כמת כי הנה ה' עושה 'ארובות בשמים' – איך יוציאוהו משם?!"

גישה זו של האברבנאל ושל אור החיים משמעותית מאוד ביחס למקרים שבהם אדם פוגע בחברו. האם אנו מייחסים פגיעה זו להחלטת הקב"ה, מברכים אותו על היותו "דיין אמת" וגם במקרה של רצח מתבטאים בסגנון של "השריפה אשר שרף ה'", או שמא אנו אומרים שאף שייתכן שלקב"ה היו תוכניות אחרות לגמרי לגבי האדם שנפגע, מכיוון שה' נתן לנו את הבחירה החופשית הרי שיש באפשרותו של כל אדם לפגוע ולהרוג את חברו, וממילא התגובה שלנו צריכה להיות "ה' ייקום דמו" ו"יוודע בגויים לעינינו נקמת דם עבדיך השפוך". ברכת 'דיין האמת' לאור זאת תהיה בגדר תפילה שהקב"ה שהוא דיין אמת ידע להיפרע ממי שפעל בניגוד לרצונו ושפך דם נקיים.

סמיכות פרשת יהודה ותמר למכירת יוסף[]

Rembrandt school Tamar

יהודה ותמר, ציור מאת אחד מתלמידיו של רמברנדט - מקור:ויקישיתוף, צילם"Seges

הקורא בפרשה מבחין כיצד תאור גורלו של יוסף נפסק לפתע, הכתוב עובר לפרשת יהודה ותמר וחוזר לפרשת יוסף, כאלו לא הייתה הפסקה. התיאור בחלק הראשון מסתיים בפסוק:"וְהַמְּדָנִים מָכְרוּ אֹתוֹ אֶל-מִצְרָיִם לְפוֹטִיפַר סְרִיס פַּרְעֹה שַׂר הַטַּבָּחִים"(ל"ז,ל"ו) וכעבור שלושים פסוקים הוא ממשיך, כאלו מהנקודה בה הוא הפסיק :"וְיוֹסֵף הוּרַד מִצְרָיְמָה וַיִּקְנֵהוּ פּוֹטִיפַר סְרִיס פַּרְעֹה שַׂר הַטַּבָּחִים אִישׁ מִצְרִי מִיַּד הַיִּשְׁמְעֵאלִים אֲשֶׁר הוֹרִדֻהוּ שָׁמָּה"(ל"ט,א').

ר' אליעזר ור' יוחנן ממדרש רבה דנים בשאלה למה הכוונה בדברים הבאים:ויהי בעת ההיא(לח,א') - "רבי אלעזר אמר: כדי לסמוך ירידה לירידה - "וירד יוסף" לעומת "וירד יהודה". רבי יוחנן אמר: כדי לסמוך הכר להכר -ביוזמת יהודה נאמר ליעקב אבינו:"הַכֶּר-נָא הַכְּתֹנֶת בִּנְךָ" (ל"ז,ל"ב) ובפרשת יהודה ותמר, בעת הוצאתה להישרף, תמר אומרת לחמיה יהודה: "הַכֶּר-נָא לְמִי הַחֹתֶמֶת וְהַפְּתִילִים וְהַמַּטֶּה הָאֵלֶּה"(ל"ח, כ"ה).

ועוד השוואה עם יהודה כעין "מידה כנגד מידה":

  1. בפרשת יהודה ותמר הוא שולח בידי רעהו את האתנן:"גְּדִי-עִזִּים מִן-הַצֹּאן"(ל"ח,י"ז) וכאשר הוא לא מוצא את האישה, שחשבה לזונה - היא תמר כלתו, הוא חש עצמו מתבזה ואומר:"וַיֹּאמֶר יְהוּדָה תִּקַּח-לָהּ פֶּן נִהְיֶה לָבוּז"

והנה, באותה הלשון, זה נגד זה, לאחר מכירת יוסף:"וַיִּשְׁחֲטוּ שְׂעִיר עִזִּים וַיִּטְבְּלוּ אֶת-הַכֻּתֹּנֶת בַּדָּם"(ל"ז, "א). על זה אומר המדרש:אמר הקד"ה ליהודה: אתה רימית באביך בגדי-עזים, חייך, שתמר מרמה בך בגדי-עזים". תורה שלמה [7] משלים "וישחטו שעיר עזים" (לז לח) - ושילם הקב"ה לבני אדם מידה כנגד מידה ואפילו לצדיקי עולם משלם מידה כנגד מידה. יעקב אבינו רימה באביו בעורות גדי עזים ) ובניו רימו בו בגדי העזים, "וישחטו שעיר עזים ויטבלו את הכתנת בדם".

  1. יהודה, למעשה אחראי להתאכזרות כלפי אביו ולכך כי הבנים מציגים את הכתונת עם כתמי הדם בפני האב ואומרים לו:"הַכֶּר-נָא הַכְּתֹנֶת בִּנְךָ הִוא אִם-לֹא"(שם, ל"ב). בפרשת תמר, בטרם ביצוע גזר הדין נגדה היא שולחת אליו לאמר:"הַכֶּר-נָא לְמִי הַחֹתֶמֶת וְהַפְּתִילִים וְהַמַּטֶּה הָאֵלֶּה"(ל"ח,כ"ה") והוא מכריז לעיני כל:"צדקה ממני".

יהודה הודה והתחרט.

הרב בנימין לאו במאמרו שוב לקדשה ואל תוסיף לגרשה בעתון "הארץ" ממשיל את מצבו של יהודה בעדולם למצבו של עם ישראל בגלות. לאחר שהודה בצדקת תמר, הוא חוזר הביתה ומקבל את מקומו כמנהיג. הוא מביא פיוט של רבי הודה הלוי [8]) : "למי זאת נרשמת / הכר נא דבר אמת / למי החותמת ולמי הפתילים? ושוב לקדשה / ואל תוסיף לגרשה / והאר אור שמשה ונסו הצללים".

מסכם הרב : "השוואת ישראל לתמר וה' ליהודה היא השוואה נועזת. התחושה של תמר המוצאת להישרף אך אינה בוגדת ואינה מפלילה, היא התחושה של יהודי המוצא עצמו בתהומות שנאה והשפלה. הוא פונה אל פטרונו ומעמיד לפניו את האפשרות להכיר בדבר האמת: למי החותמת ולמי הפתילים. יהודים עמדו בכל הזמנים, אוחזים בתגי זהות ואומרים לפני פטרונם: "הכר נא"."

והוא קושר זאת לימי החנוכה,המכניסים אותנו לזיכרון הרחוק של ימי היוונים, שביקשו לפרוק אותנו מהחותמת ומהפתילים הייחודיים שלנו. זה אחד החגים שמחזיק מעמד בכל התפוצות לאורך כל הדורות. נרות החנוכה שרדו לאחר חורבן הבית וגזירות אדריאנוס, לאחר מסעי הצלב וגירוש ספרד והצליחו להבקיע אפילו את חשכת השואה. עם הערבון הזה אפשר להתפלל שיאיר אור שמשנו וינוסו כל הצללים.

תמר היא "חוכמולוגית"[]

(התקבל במייל מיעקב שני)
ברור שחתימה היא סימן היכר, אז תמר היא "חוכמולוגית" ולא יותר...
כולם מכירים את מה שלומדים ממעשה תמר, וכך מביא רש"י בעקבות המדרש: והיא שלחה אל חמיה - לא רצתה להלבין פניו ולומר ממך אני מעוברת אלא לאיש אשר אלה לו אמרה אם יודה מעצמו יודה ואם לאו ישרפוני ואל אלבין פניו. מכאן אמרו נוח לו לאדם שיפילוהו לכבשן האש ואל ילבין פני חבירו ברבים:

באמת מדרש יפה. אבל אני טוען שתמר היתה "חוכמולוגית". כי היא שלחה לו את החותמת והפתילים של יהודה, ואמרה שלמי שאלה שלו, לו אנכי הרה. איני יודע מה זה "הפתילים" האלה, אבל ברור שעל החותמת של יהודה היה סימן היכר שכל מי שראה את זה ידע שזו החותמת של יהודה, (אחרת, הבנק יחזיר לו את הצ'קים). האם בעקיפין היא לא הלבינה את פניו ? והאם לא כדאי לנסח את המסקנה של המדרש אחרת, ולומר ש"נוח לו לאדם שיפילוהו לכבשן האש ואל ילבין ישירות פני חבירו ברבים, אלא רק בעקיפין" ?

שנים השאלה הזו הטרידה אותי, עד שהקב"ה האיר את עיני וראיתי שלא הבנתי פסוק מפורש בתורה כהלכתו. התורה אומרת :(כה) הִוא מוּצֵאת וְהִיא שָׁלְחָה אֶל חָמִיהָ לֵאמֹר לְאִישׁ אֲשֶׁר אֵלֶּה לּוֹ אָנֹכִי הָרָה וַתֹּאמֶר הַכֶּר נָא לְמִי הַחֹתֶמֶת וְהַפְּתִילִים וְהַמַּטֶּה הָאֵלֶּה:

למה כתוב בפסוק "לֵאמֹר" ואח"כ בהמשך הפסוק כתוב " וַתֹּאמֶר" ? למה פעם ראשונה לא כתוב מה היא שלחה, רק "אֲשֶׁר אֵלֶּה לּוֹ", ופעם שניה, אחרי האמירה השניה, כתוב מה היא שולחת "הַחֹתֶמֶת וְהַפְּתִילִים וְהַמַּטֶּה" ? למה פעם ראשונה מצויין בפירוש "לּוֹ אָנֹכִי הָרָה", ואילו בפעם השניה ישנה רק שאלה סתמית "הַכֶּר נָא לְמִי הַחֹתֶמֶת וְהַפְּתִילִים וְהַמַּטֶּה הָאֵלֶּה" ?

הנה הסבר שאני מקוה שיניח דעתכם על כל התמיהות האחרונות וגם יוכיח לכם שתמר באמת היתה "חוכמולוגית", אבל במובן החיובי של המילה !!!

תמר שלחה שני שליחים, לראשון היא נתנה שק אטום, ובו היה את החותמת, הפתילים והמטה של יהודה, אבל השליח לא ידע מה יש לו. היא אמרה לו למסור את מה שבשק ליהודה ולומר לו "לְאִישׁ אֲשֶׁר אֵלֶּה לּוֹ אָנֹכִי הָרָה". השליח לא קישר את מה שיש בשק עם יהודה, כי לא ידע מה יש בשק.

אחרי כן היא שלחה שליח שני ואמרה לו לומר ליהודה "הַכֶּר נָא לְמִי הַחֹתֶמֶת וְהַפְּתִילִים וְהַמַּטֶּה הָאֵלֶּה" (ששלחתי לך ע"י השליח הראשון). השליח הזה לא קישר את השאילה, לא להריון ולא לכל הפרשה. כך ההחלטה אם להודות או לא היתה בלעדית בידי יהודה, כי הוא היחידי ששמע את שתי ה"אמירות", של 2 השליחים.

"חוכמולוגית", לא ??? אבל "חוכמולוגית" חיובית !!!

ארבע כוסות הגאולה[]

הפרק האחרון בפרשה - פרק מ' - עוסק בשר האופים ובשר המשקים המוטלים לכלא. רש"י מנסה להסביר מה מקומה של הפרק בפרשה, שהרי בתחילתה נאמר: אחר הדברים האלה - (כלומר אירוע אחד בא אחרי השני) "לפי שהרגילה אותה ארורה (אשת פוטיפר) את הצדיק בפי כולם (ברשות הרבים) לדבר בו ולגנותו, הביא להם הקב"ה סורחנם של אלו(שר המשקים ושר האופים) שיפנו אליהם (מעכשיו התקשורת תעסוק בהם) ולא אליו, ועוד שתבוא הרווחה לצדיק על ידיהם (ותניח ליוסף מכל תשומת לב שנתנו לו).

הפרק, בדומה למעשה יהודה ותמר, הוא מקשר בין הפרקים אך גם יחידה בפני עצמה. יוסף הצדיק פותר את החלומות שלהם ואכן התוצאה היא כפי שהוא אמר להם: האחד, שר האופים אשר העוף מנקר בבשרו נידון למיתה והשני, שר המשקים אשר מכין יין למלך, כבימים עברו, חזר לתפקידו. שר המשקים זוכר אותו, לאחר שנתיים, ומוציא אותו לחירות.

הרב מוטי אלון בשיחה לפרשת השבוע ‏‏[9] בוחר לדון בפרק בפני עצמו ומוצא בו קשר ליציאת מצרים ולגאולת ישראל. תחילה הוא מביא את הדברים הבאים מתלמוד ירושלמי:" מניין לארבעה כוסות ? רבי יוחנן בשם ר' ר' בנייה כנגד ארבע גאולות (שמות ו) לכן אמור לבני ישראל אני ה' והוצאתי אתכם וגו' ולקחתי אתכם לי לעם וגומר והוצאתי והצלתי וגאלתי ולקחתי. רבי יהושע בן לוי אמר כנגד ארבעה כוסות של פרעה שנאמר: "(1)וְכוֹס פַּרְעֹה בְּיָדִי וָאֶקַּח אֶת-הָעֲנָבִים וָאֶשְׂחַט אֹתָם אֶל-(2)כּוֹס פַּרְעֹה וָאֶתֵּן אֶת-(3)הַכּוֹס עַל-כַּף פַּרְעֹה" (ספר בראשית, מ',י"א) "וְנָתַתָּ (4)כוֹס-פַּרְעֹה בְּיָדוֹ כַּמִּשְׁפָּט הָרִאשׁוֹן אֲשֶׁר הָיִיתָ מַשְׁקֵהוּ" (י"ג). ובסוף הפרשה, כאשר השר חוזר לתפקידו - הכוס החמישית ל"גאולה" - "וַיִּתֵּן (5)הַכּוֹס עַל-כַּף פַּרְעֹה"(כ"א).

מה הקשר בין הכוסות האלה לבין הכוסות של הגאולה ? מדוע רבי יהושע בן לוי רואה בכוסות של פרעה נושא שיש לדון בו בליל הסדד ?

משיב על כך הרב מרדכי חיים האדמו"ר מסלאנים בספרו בגדי ישע ‏‏[10] שהמקור למנהג של "ארבעת כוסות הגאולה" הוא אכן מ"ארבע לשונות הגאולה", אבל הרעיון ש"הארבע" הם דווקא במשקה יין נובע מפרשת שר המשקים ושר האופים. בנוסף לכל יש כוונה להזכיר בליל הסדר את יוסף הצדיק.

הדרך לפתרון סכסוכים[]

בפרשת וישב מובאים בשני סכסוכים. האחד, הסכסוך המר בין יוסף ואחיו שפגע באחוותם, ואפילו : "(ו)לא יכלו דברו לשלום" (ל"ז, ד'). ומסקנתם היא להפטר ממנו, להשליך אותו לבור, על מנת למכור אותו ובכך לפתור את הסכסוך. הסכסוך השני הוא בין יהודה לתמר כלתו. לאחר שנודע לו שכלתו הרה, הוא גוזר את דינה - כמקובל בזמנו - מוות בשרֵפה (ל"ח, כ"ד). רק לאחר שאילצה אותו הוא הכיר בצדקתה והסכסוך תם.

דר' אביעד כהן במאמרו 'ולא יכלו לדברו לשלום כתב: " אחת התופעות המאפיינות סכסוכים אלה, שהפתרון המוצע להם אינו דרך ההכרעה השיפוטית, אלא דרכים חלופיות: יש מהן המקובלות אף בימינו, כגון פיוס הצדדים והשכנת שלום ביניהם או הפרדה ביניהם; ויש מהן המכריעות את הסכסוך לשעה, אך תוצאתן לדורות קשה, והן אינן רצויות, כגון מלחמות או נקיטת אלימות להכרעת הצד האחר."

והוא מסכם כי יש בטעמי הגישור, הפישור ויישוב סכסוכים חשיבות בתורת המשפט העברי - המשפט הדוגל בדרכים המביאות לכך שהאדם יהיה "אוהב שלום" ו"רודף שלום", ויש בו "אהבת הבריות" ו"קירובן לתורה" כאחת

הלקח מפרשת השבוע:להתרחק מנסיונות[]

הרב אביגדֹר הלוי נבנצל בשיעורו השבועי דן בנושא הנסיונות ועומד על כך:
חז"ל הרי אמרו , "נוח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא" (עירובין יג, ב). והסיבה לזה היא, מפני שהנסיונות בעולם כ ל כך גדולים, והסיכוי להכשל הוא כל כך גדול, עד כדי כך, ש ונ ח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא . אלא שלמעשה לא שאלו אות ונו, אנו נמצאים בעולם בעל כרחנו. ךרחכל ע" אתה נוצר ךרחכל עו , אתה נולד" (אבות פ"ד מכ"ב) . ממילא, צריך להסתדר עם הנסיונות עד כמה שאפשר, אבל להגדיל את הנסיונות - ודאי שלא

והביא דוגמא לכך את התנהגות יוסץ הצדיק - "יוסף אומר לאשת פוטיפר , שמנסה לשדל אותו לעברה: "וַיְמָאֵן--וַיֹּאמֶר אֶל-אֵשֶׁת אֲדֹנָיו, הֵן אֲדֹנִי לֹא-יָדַע אִתִּי מַה-בַּבָּיִת; וְכֹל אֲשֶׁר-יֶשׁ-לוֹ, נָתַן בְּיָדִי. ט אֵינֶנּוּ גָדוֹל בַּבַּיִת הַזֶּה, מִמֶּנִּי, וְלֹא-חָשַׂךְ מִמֶּנִּי מְאוּמָה, כִּי אִם-אוֹתָךְ בַּאֲשֶׁר אַתְּ-אִשְׁתּוֹ; וְאֵיךְ אֶעֱשֶׂה הָרָעָה הַגְּדֹלָה, הַזֹּאת, וְחָטָאתִי, לֵאלֹהִים (בראשית לט, ח ט)- . מה פירוש "וְחָטָאתִי לה' - ?ים"קִ א מסביר רש"י: "בני נח נצטוו על העריות". ויש לשאול: אם יש כאן איסור עריות, לשם מה כל ההקדמה הארוכה, על טוב לבו של פוטיפר? הרי גם אם פוטיפר היה רשע , והיה מכה את יוסף שלוש פעמים ביום, גם אז היתה אשתו אסורה ליוסף באיסור אשת איש, וא"כ לשם מה מאריך יוסף לתאר את טוב לבו של פוטיפר כלפיו? - נראה שהסיבה לכך היא, כ י יוסף רוצה להקטין את הנסיון. יוסף משתדל לעורר את נפשו לכך, שגם שְׁ הַ יַּ רוּת של "בין אדם לחברו", הכרת הטוב לפוטיפר, גם היא צריכה למנוע אותו מן העבירה, חוץ ממה שיש כאן איסור אשת איש .

אותו דבר רואים גם אצל יעקב אבינו. הקב"ה אומר ליעקב , אחרי עשרים שנה ישה ה בבית לבן: "וַיֹּאמֶר ה' אֶל-יַעֲקֹב, שׁוּב אֶל-אֶרֶץ אֲבוֹתֶיךָ וּלְמוֹלַדְתֶּךָ; וְאֶהְיֶה, עִמָּךְ. שם ( לא, ג). מה עושה יעקב? " וַיַּרְא יַעֲקֹב, אֶת-פְּנֵי לָבָן; וְהִנֵּה אֵינֶנּוּ עִמּוֹ, כִּתְמוֹל שִׁלְשׁוֹם. וַיֹּאמֶר ה' אֶל-יַעֲקֹב, שׁוּב אֶל-אֶרֶץ אֲבוֹתֶיךָ וּלְמוֹלַדְתֶּךָ; וְאֶהְיֶה, עִמָּךְ. וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב, וַיִּקְרָא לְרָחֵל וּלְלֵאָה, הַשָּׂדֶה, אֶל-צֹאנוֹ. וַיֹּאמֶר לָהֶן, רֹאֶה אָנֹכִי אֶת-פְּנֵי אֲבִיכֶן, כִּי-אֵינֶנּוּ אֵלַי, כִּתְמֹל שִׁלְשֹׁם; וֵאלֹהֵי אָבִי, הָיָה עִמָּדִי. וְאַתֵּנָה, יְדַעְתֶּן: כִּי, בְּכָל-כֹּחִי, עָבַדְתִּי, אֶת-אֲבִיכֶן. וַאֲבִיכֶן הֵתֶל בִּי, וְהֶחֱלִף אֶת-מַשְׂכֻּרְתִּי עֲשֶׂרֶת מֹנִים; וְלֹא-נְתָנוֹ אֱלֹקים, לְהָרַע עִמָּדִי... וַיֹּאמֶר אֵלַי מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים, בַּחֲלוֹם--יַעֲקֹב; וָאֹמַר, הִנֵּנִי... כִּי רָאִיתִי, אֵת כָּל-אֲשֶׁר לָבָן עֹשֶׂה לָּךְ. אָנֹכִי הָאֵל, בֵּית-אֵל, אֲשֶׁר מָשַׁחְתָּ שָּׁם מַצֵּבָה, אֲשֶׁר נָדַרְתָּ לִּי שָׁם נֶדֶר; עַתָּה, קוּם צֵא מִן-הָאָרֶץ הַזֹּאת, וְשׁוּב, אֶל-אֶרֶץ מוֹלַדְתֶּךָ.". גם כאן יש לשאול: אם הקב"ה אומר ליעקב " קוּם צֵא מִן-הָאָרֶץ הַזֹּאת, וְשׁוּב, אֶל-אֶרֶץ מוֹלַדְתֶּךָ", לשם מה נחוצות כל ההקדמות? הרי גם אם לבן הארמי היה צדיק הדור, ומתייחס אל חתנו במלוא ההגינות, גם אז צריך לקיים את דבר ה' וללכת לארץ ישראל. ואם כן, מה הצורך בכל הנימוקים שאמר יעקב ל רחל ולאה?

וכן על תשובת האמהות יש לשאול. האמהות הקדושות עונות ליעקב: "הַעוֹד לָנוּ חֵלֶק וְנַחֲלָה, בְּבֵית אָבִינוּ. טו הֲלוֹא נָכְרִיּוֹת נֶחְשַׁבְנוּ לוֹ, כִּי מְכָרָנוּ; וַיֹּאכַל גַּם-אָכוֹל, אֶת-כַּסְפֵּנוּ. טז כִּי כָל-הָעֹשֶׁר, אֲשֶׁר הִצִּיל אֱלֹהִים מֵאָבִינוּ--לָנוּ הוּא, וּלְבָנֵינוּ; וְעַתָּה, כֹּל אֲשֶׁר אָמַר אֱלֹהִים אֵלֶיךָ--עֲשֵׂה. ". למה הן מאריכות כל כך? למה לא לומר בקצרה, "כֹּ ל אֲשֶׁ ר אָמַ ר אֱקִ ים אֵ לֶי עֲשֵׂ ה ? " הרי גם אם לבן היה מתייחס אליהן כאָב, במלוא האהבה וההגינות, גם אז צריך היה לקיים את דבר ה' וללכת לארץ ישראל. ואם כן, מה הצורך בכל הנימוקים שאמרו רחל ולאה?

התשובה היא, שיעקב והאמהות מדברים באופן זה, כדי למזער את הנסיון . שהנסיון לא יהיה כל כך גדול. אמנם גם אם ה' היה מצוה לעזוב בית של צדיק וללכת לארץ ישראל, אין ספק שיעקב והאמהות הקדושות היו מקיימים את דבר ה', אבל אם אפשר להקטין את קושי הנסיון, להתבונן בכך שממילא כדאי לעזוב את בֵּ ית לבן, גם בלי ציווי ה' - הרי שצריכים לעשות זאת. לא לחפש שהנסיון יהיה כמה שיותר גדול, אלא להפך, לחפש שהנסיון יהיה כמה שיותר קטן.

הקש בקישור לעיל לקריאת השיעור במלואו

יוסף במצרים[]

השיעור_השבועי_-_וישלח_תשעח-0

השיעור השבועי - וישלח תשעח-0

הדמות המרכזית של הפרשה, יוסף הצדיק. בחלק השני של הפרשה הובאו שני אירועים מהפעילות שלו במצרים: יוסף בבית פוטיפר והיותו בית הסוהר (פרקים ל"ט ו-מ').

מכל השבטים, עם ישראל נקרא על שמו של יוסף: למְנַצֵּחַ אֶל שֹׁשַׁנִּים עֵדוּת לְאָסָף מִזְמוֹר. רֹעֵה יִשְׂרָאֵל, הַאֲזִינָה נֹהֵג כַּצֹּאן יוֹסֵף (תהילים פ) ורש"י הסביר: נוהג כצאן את עמו כשם שנוהג יוסף. ובמדרש נאמר: פניה לקב"ה:"נהוג צאנך כיוסף, גמלהו רעות וגמל עמם טובות" או במדרשת רבא (בראשית מ"ב) : "כשהיה רעב בימי דוד בקש עליהם רחמים מלפני הקדוש ברוך הוא, ואמר: רבון כל העולמים! נהוג את צאנך כיוסף, שזן את העולם בשני רעבון, כיון שחזק הרעב בארץ. עוד פרוש: "וינחם אותם, וידבר על לבם": " "שתבוא לנחמני כדרך שעשה יוסף לאחיו שגמלהו רעה"(בראשת מ)


נסה להיכנס לסכם קצת את יוסף. הפסוק אומר:

           רֹעֵה יִשְׂרָאֵל הַאֲזִינָה נֹהֵג כַּצֹּאן יוֹסֵף יֹשֵׁב הַכְּרוּבִים הוֹפִיעָה. (תהילים פ' ב')

המפרשים מסבירים במקום (רש"י ומצודות) שיוסף הכוונה היא לשם כללי לעם ישראל. שרועה ישראל מקביל ל'נוהג כצאן' שהוא מנהיג כצאן את יוסף. וזה משונה כי יוסף הוא רק שבט אחד ( או אפילו שניים), לכן קשה להגיג שכולנו נקראים על שם יוסף.

כך שיוסף ממשיך את יעקב.( "והיה בית יעקב לאש, ובית יוסף להבה, ובין עשיו לקש". )

אבל המדרש בילקוט שמעוני, לומד את הפסוק אחרת:

הוי רועה ישראל האזינה נוהג כצאן יוסף, יוסף כנס משנות השובע לשנות הרעב – אף אנו כנס לנו מחיי העולם הזה לחיי העוה"ב, מה יוסף כלכל כל אחד לפי מעשיו שנאמר ויכלכל יוסף את אביו – אף אנו כלכלנו לפי מעשינו,

אמר רבי מנחם בשם רבי אבין מה יוסף גמלוהו אחיו רעה והוא גמלם טובה – אף אנו גמלנוך רעות גמול אותנו טובות. נוהג כצאן, אמר אסף רבון העולמים, אם חטאו לפניך כבני אדם, אל תפרע מהם אלא כצאן שאין להם עון ואין להם עונש. יושב הכרובים הופיעה (ברמז תשנ"ט).

המקור: הרב מוטי אלון https://haravelon.co.il/2014/12/26/%D7%A0%D7%95%D7%94%D7%92-%D7%9B%D7%A6%D7%90%D7%9F-%D7%99%D7%95%D7%A1%D7%A3/

מי הממשיך של יעקב - יהודה או יוסף, או אולי שניהם?[]

בנימין_קוסובסקי_-_יהודה_או_יוסף_או_שניהם_?_לפרשת_וישב_תשע"ד

בנימין קוסובסקי - יהודה או יוסף או שניהם ? לפרשת וישב תשע"ד

בנימין קוסובסקי - יהודה או יוסף או שניהם ? לפרשת וישב תשע"ד

מדוע לא שלח יוסף לאביו ממצרים שעודנו חי?

מדוע יורד יהודה מעם אחיו ומתחתן עם אשה כנענית?

בשיעור זה נדרש לבירור שעושים יהודה ויוסף על חלקם בבית יעקב אביהם, ועל יד ההשגחה אשר מביאה בסופו של דבר לאחדות בין בני רחל ובני לאה

פירוש עקידת יצחק
סוף שער נ"ט - השאלה ה
ותמהני ממה שכתב הרמב"ן י"ל שעשה כדי שיתקיימו חלומותיו, כי מה תועלת לו כשיתקיימו, ואף כי תהיה תועלת לו, לא היה לו לחעטוא נגד אביו. והחלומות - הנותן חלומות יגיש פתרונם. גם שתיראה סכלות עצומה שישתדל האדם לקיים חלומותיו, שהרי הם דברים אשר ייעשו שלא מדעת בעלים!

משום כך מבקש ר"י עראמה להסביר את התנהגותו של יוסף כמונעת מכוחם של שיקולים ריאליים-טקטיים. כל זמן שהיה יוסף עבד בבית אדוניו, הבין יוסף כי "לא יתנהו לפדיון ב[עד]כל ממון שבעולם". ולא זו בלבד, אלא שעצם הידיעה על מכירת יוסף הייתה גורמת "למסה ומריבה בין אביו ואחיו". לכן, לא מצא יוסף תועלת רבה בשליחת מכתב לאביו. מכתב מעין זה לא היה מקל במידה רבה מצער אביו, בידעו שבנו שבוי, ואין אפשרות לשנות את מצבו, ואף היה גורם לסכסוך פנימי במשפחת יעקב. ואף משעלה לגדולה נמנע יוסף מכך משום שידע שמעמדו בעיני המצרים רופף כל זמן שלא נתגשם הפתרון שנתן לחלומו של פרעה בעניין שנות הרעב המאיימות על האזור

סיפור הצלחתו של יוסף בעיני אברמבנאל[]

מאת: שלום קולין

המקור : פרשת השבוע - אוניברסיטת בר אילן

פעמיים הגיע יוסף לעמדה השנייה בחשיבותה בחצר השלטון במצרים. בפעם הראשונה, היה הדבר בבית השר פוטיפר, כשהתנסה יוסף בפעם הראשונה בחייו בניהול. לאחר שהייה של שנתיים בבית האסורים, חווה עלייה מטאורית מעבדות לעמדה השלטונית השנייה בחשיבותה אחר פרעה. דבר זה עתיד היה לחזור על עצמו כמה פעמים אצל אישים בהיסטוריה היהודית, שהבולט בהם הוא דון יצחק אברבנאל. בפרשת וישב, מדגיש אברבנאל את התנהגותו האמונית של יוסף כחלק מצמיחתו כמנהל. דברי יוסף בעניינים אישיים לאשת פוטיפר, "וְחָטָאתִי לֵאלֹהִים", הם לדעת אברבנאל מודל להתנהגותו הניהולית-פיננסית. וזה לשונו (בר' לט): והנה יוסף, עם היותו עבד מושלים, תמיד היתה יראת א-לקים לנגד עיניו, ובכל מעשיו שיווה ה' לנגדו תמיד... שפעמים שהסוחרים ירוויחו ויצליחו בסחורתם, אבל יהיה זה מתוך המרמות שיעשו... אבל יוסף לא יהיה כן, כי היה ה' אתו ולנגד עיניו תמיד, לא יעשה עוולה ולא ימצא בפיו לשון תרמית. דבריו אלו של האברבנאל משקפים תקופה ששימש בה כאיש צעיר יועץ פיננסי ראשי למלך פורטוגל בד בבד עם היותו יהודי מאמין וגאה. בפירושיו לפרשת מקץ ופרשת ויגש, אברבנאל מרחיב את סיפור מערכת היחסים בין פרעה ויוסף, ובוחן מניסיונו האישי את עצותיו ופעולותיו השלטוניות של יוסף. מעמדו בחצרות השלטון בשלוש המדינות שכיהן בהן כיועץ ראשי, פורטוגל וספרד ואיטליה, משוקע בפירושיו ומעניק לנו כלי מיוחד לבחינת מעשי יוסף. והנה אין איש מתאים יותר מן האברבנאל לבחון את טיב היחסים של יוסף עם אנשי בית המלוכה, לאור העובדה שפרעה 'הצניח' אותו עליהם. האברבנאל מוצא בסיפור יוסף תכנון אסטרטגי, פיננסי, טקטי, ביצוע תוך התחשבות באילוצים וגילוי אינטליגנציה רגשית ופוליטית. ראייתו האסטרטגית של יוסף מפורשת באברבנאל כבר בפסוק "וְלֹא יִוָּדַע הַשָּׂבָע בָּאָרֶץ מִפְּנֵי הָרָעָב הַהוּא אַחֲרֵי כֵן, כִּי כָבֵד הוּא מְאֹד" (בר' מא:לא). רוב המפרשים אומרים שהפסוק הזה מדגיש את מה שנאמר בקודמו על הרעב העתיד להשכיח את שנות השבע, ואילו האברבנאל אומר שדברי יוסף מכוונים לשנה שלאחר סיום שבע שנות הרעב. וזה לשונו (בר' מא, ד"ה ויאמר פרעה): גם אחרי עבור הרעב, תישאר הארץ חסרה כל כך, שלא תשוב בנקלה לאיתנה הראשון. כלומר, לא רק שנות השבע והרעב היו לנגד עיני יוסף, כי אם גם 'החזרה לשגרה', הקושי שיהיה לארץ להניב את פירותיה כבראשונה. מיד בסיימו את פתרון החלומות, יוסף משיא לפרעה עצות שלטוניות, אף על פי שפרעה לא שאל אותו עליהן. יוסף פונה לא רק לשלטון המרכזי, אלא גם לאופן ביזור הביצוע לפקידים. וכך מפרש האברבנאל את עצות יוסף לפרעה (שם): צריך אזהרה רבה בפקידים, שלא יכניסו ידם בתבואה, כי מי ומי יהיה נאמן בהיות הבר בידו בשני הרעב... צריך שתפקיד פקידים בכל ארץ מצרים, ויהיו אז בהכרח גנבים רבים בדבר. יכולה לפרנס סיפורי חיים של כמה אנשים. הוא גדל בפורטוגל והגיע לעמדת היועץ הפיננסי המשפיע על המלך, כמו שתיאר את יוסף בבית פוטיפר (בר' לט): כל בית אביו, לא הלשינו עליו אנשי דמים ומרמה.


עורך: הרב ד"ר חיים טלבי עורך לשוני: ד"ר יחיאל קארה

פניני חז"ל[]

בפרשה מופיעות אימרות העשויות ללמד לקח את הקורא - מעין "מעשה אבות סימן לבנים".

  • "אלה תולדות יעקב" - צדיקים מבקשים לישב בשלוה. אומר הקב"ה: לא דיין לצדיקים מה שמתוקן להם לעולם הבא, אלא שמבקשים לישב בשלוה בעולם הזה.(רש"י).
  • ואמר רבא בר מחסיא אמר רב חמא בר גוריא אמר רב: לעולם אל ישנה אדם בנו בין הבנים: שבשביל משקל שני סלעים מילת ('משקל שני סלעים' לאו דוקא נקט; בתלמידי רבינו יצחק הלוי מצאתי: כתונת פסים - סביב פס ידו נתן מילת, ולא כל הכתונת) שנתן יעקב ליוסף יותר משאר בניו - נתקנאו בו אחיו, ונתגלגל הדבר וירדו אבותינו למצרים.
  • "ויספר את חלומותיו" - שאין חלום בלא דברים בטלים, דהיינו בחלום יש גם מציאות שלא תתקיים.
  • והבור רק אין בו מים -ממשמע שנאמר והבור רק, איני יודע שאין בו מים, מה תלמוד לומר אין בו מים? מים אין בו אבל נחשים ועקרבים יש בו. רצוי לבדוק תמיד מה הכוונה למקום ריק - ממה ?
  • "וגמליהם נושאים נכאות - שאין דרכן של ערביים לשאת אלא נפט ועטרן שריחן רע. יש לבדוק עם מה נוסעים.
  • "וַיְמָאֵן לְהִתְנַחֵם" (ל"ז,ל"ה) - מאי טעמא, לפי שאין מקבלים תנחומין על החי, אבל המת משתכח מן הלב שנאמר בספר תהילים:"נשכחתי כמת מלב".
  • "וכל בנותיו" - שאין אדם נמנע מלקרוא לחתנו בנו ולכלתו בתו:
  • אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי: נוח לו לאדם שיפיל עצמו לתוך כבשן האש ואל ילבין פני חבירו ברבים' – מנלן? מתמר (אף זו - נוח היה לה לישרף ואל תלבין פניו, לפיכך שלחה לו: אם יהודה ויגלה הוא עצמו את הדבר – יגלה, ואם לאו - תשרף ולא תגלה היא את הדבר). (מסכת סוטהי',ב')

רמז לחג החנוכה[]

הרב ישראל רוזן, ראש מכון צומת במאמרו הללויה לחבד בעלון לפרשת השבוע שבת בשבתו מוצא בפרשה רמז למסירות של החשמונאים, המהווה את הרקע לחג החנוכה. הוא נדרש לפסוק מהפרשה :" "הלא אחיך רועים בשכם לכה ואשלחך אליהם ויאמר לו הנני... וישלחהו מעמק חברון ויבוא שכמה. וימצאו איש והנה תועה בשדה... ויאמר את אחי אנכי מבקש" (ל"ז,י"ג-ט"ז)

הוא סוקר את פעילות חב"ד, הנושאת את דגל דגל ה'שליחות' (כיוסף בפסוק המצוטט)? מי מזומן לכל הצעת שליחות ומשיב מיד: 'הנני!' (כיוסף בפסוק המצוטט)? מי מוכן להישלח ללא ניד עפעף "מעמק חברון" - מאיזור "מגורי אביו" המוכר והמוגן - אל 'שכם' המזומנת לפורענות (כיוסף בפסוק המצוטט וראו ברש"י שם)? וושאלה אחרונה הקשה מכולן: מי מוכן לקחת סיכונים קשים - נחשים ועקרבים והתנכלויות פנימיות וחיצוניות - רק כדי לדרוש "את שלום אחיו"? ולשם כך לתעות בשדה מנוכר ולהכריז באזני כל עובר אורח: "את אחי אנכי מבקש הגידה לי איפה הם רועים" (כיוסף בפסוק המצוטט)?

ומצטט מליקוטי שיחות חב"ד (כרך לה עמ' 169. מעובד):

"הסכמתו של יוסף לפגוש את אחיו, בשליחות אביו, היא הסתכנות של ממש. האם יש חיוב למסור את הנפש בציווי אבא? היש היתר לכך? ועוד: יעקב ביקש "לך ראה... והשיבני דבר". והלא אם ייהרג או יושלך לבור איך ישיבנו? ההסבר טמון בדברי הכסף-משנה על הרמב"ם (יסוה"ת ה,ד) בהלכות 'יעבור ואל יהרג': "ואם הוא אדם גדול וחסיד, ירא שמים, ורואה שהדור פרוץ בכך, רשאי לקדש את השם ולמסור עצמו אפילו על מצוה קלה". מכאן החלטתו של יוסף למסור את נפשו במצוות האב... לימים כך נהגו 'מתתיהו בן יוחנן כהן גדול חשמונאי ובניו' שמסרו נפשם על טהרת המקדש ונגד המתייונים. לפיכך זכו לשַמֵר לדורות את פך השמן בטהרתו, טבוע בחותם הכהן הגדול."

עשרת הרוגי מלכות[]

ערך מורחב: עשרת הרוגי מלכות

עשרת הרוגי המלכות הם עשרה מגדולי ישראל, בהמתלת השלטונות הרומאיים היה עליהם לכפר על חטא בני-יעקב על כך שמכרו את יוסף הצדיק. לכאורה, זו המסקנה מהציווי המקראי:"וגונב איש ומכרו".(ספר שמות, כ"א, ט"ז)


העשרה מןצגים בזוגות : רבי ישמעאל ורבן שמעון בן גמליאל, רבי עקיבא ורבי חנניה בן תרדיון, רבי אלעזר בן שמוע ורבי ישבב הסופר, רבי חנינא בן חכינאי ורבי יהודה בן בבא, רבי חוצפית המתורגמן ורבי יהודה בן דמא. , אשר הוצאו להורג באכזריות על ידי הרומאים לאחר חורבן בית שני. התיאור של מעשה מובא בקינה אלה אזכרה, הנאמרת לפי עדות המזרח בסדר הקינות לשחרית של תשעה באב ואילו לפי נוסח אשכנז בסליחות שבחזרת הש"ץ בתפילת מוסף ביום הכיפורים. הקינה מיוסד ע"פ א"ב. ואח"כ חתום שם המחבר יהודה חזק:

מדרשי חז"ל מרחיבים על כך. וכך מתחיל מדרש "אלה אזכרה" – עשרת הרוגי המלכות[11]

רבי ישמעאל מצוטט: "עד עתה לא מצא הקב"ה פריעה במכירתו אלא בנו ? המלאך גבריאל, שלפי המדרש היה מעורב בהורתו של רבי ישמעאל משיב:"שמיום שמכרו השבטים את יוסף לא מצא הקב"ה בדור אחד עשרה צדיקים וחסידים כמו השבטים, לפיכך הקב"ה פורע מכם". והדין נחרץ כאשר :" יצאה בת קול ואמרה אם אשמע קול אחר אהפוך את כל העולם לתהו ובהו."

השלכות ההפטרה[]

לכאורה הקשר בין הפרשה לבין ההפטרה הוא פשוט. שכן בהפטרה בספר עמוס נאמר :"כֹּה אָמַר ה' עַל-שְׁלֹשָׁה פִּשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל וְעַל-אַרְבָּעָה לֹא אֲשִׁיבֶנּוּ עַל-מִכְרָם בַּכֶּסֶף צַדִּיק וְאֶבְיוֹן בַּעֲבוּר נַעֲלָיִם " [(ב',ו')]. והוא מזכיר את הנושא המרכזי של הפרשה - את "מכירת יוסף".

דוד נתיב, מרצה לתנ"ך במכללת יעקב הרצוג- גוש עציון במאמרו על ההפטרה מתיחס לעוותים חברתיים-כלכליים - כדוגמת מכירת יוסף - שנוצרו בתקופת של הנביא, הפוגעים בשכבות חלשות ועלולות לגזור כלייה עליהם.

בהקשר לימי עמוס, תוכחה על התנהלות העם, בפגיעה בצדיקים וישרי דרך - החלשים בחברה, מתוך רצון להפיק רווחים מזעריים ו/או מפוקפקים.

עמוס הנביא פעל באחת מתקופות השיא של מלכות ישראל .ירבעם לבית יהוא מלך 41 שנה. הממלכה היתה יציבה, גדולה וחזקה. השפע החומרי הפך להיות מאפיין של התקופה .

. עמוס השמיע דברו במלכות ישראל והזהיר מתסמונת חברת שפע היוצרת עוותים חברתיים-כלכליים, ופוגעת אנושות בשכבות חלשות. חברה כזו גוזרת כלייה על עצמה. בהמשך הספר (לא בהפטרה) הוא ממחיש זאת:"שִׁמְעוּ הַדָּבָר הַזֶּה פָּרוֹת הַבָּשָׁן אֲשֶׁר בְּהַר שֹׁמְרוֹן הָעֹשְׁקוֹת דַּלִּים הָרֹצְצוֹת אֶבְיוֹנִים הָאֹמְרוֹת לַאֲדֹנֵיהֶם הָבִיאָה וְנִשְׁתֶּה" (ד',א')

הקד"ה משגיח על העם ואינו מסתפק רק בדאגה לסיפוק צרכיהם ודאגה לבטחונם, אלא גם בהשגחה הבוחנת את התנהלותם. כאשר תופעות של פגיעה בחלשים וישרי דרך הופכות מצויות, תבוא תגובה חריפה של ה', שאיש לא ימלט ממנה.

הנביא מציג שבע שאלות רטוריות בסיום ההפטרה . כולן מציגות קישור הכרחי בין סיבה לתוצאה. מי שלא מבין מה הקשר בין המצב בו מצוייה החברה ובין התנהלותה, לא מוכן להתבונן במציאות באומץ. ומסיים פסוק: "אריה שאג - מי לא יירא?".

דוד נתיב מוביל אותנו מימי יוסף, לתקופת מלכות ירבעם השני, שהייתה תקופת הפריחה של מלכות ישראל אל המציאות האפשרית בכל דור ודור.

תל דותן - הבור של יוסף[]

ערך מורחב: עמק דותן

תמונות שצולמו בין 1894 לבין 1946

על חמישה סוגי אלימות בפרשת השבוע[]

על חמישה סוגי אלימות בפרשת השבוע

הערות שוליים[]

  1. לפי חז"ל :" אמר רבי לוי: לעולם יצפה אדם לחלום טוב עד עשרים ושתים שנה"- (מסכת ברכות, נ"ה,ב') לפיה ,הגמרא מציינת כי חלום טוב יכול להתגשם עד 22 שנים. החישוב הוא שהוא היה בן 30 בעמדו לפני פרעה מלך מצרים ומזה יש להחסיר 2 שנות רעב ו-7 שנות שובע.
  2. לפי רש"י:" שם קלקלו השבטים, שם ענו את דינה, שם נחלקה מלכות בית דוד
  3. שנאמר (ספר דניאל ט', כ"א) "והאיש גבריאל"
  4. זאת ידע רבן גמליאל כשנתן דעתו להושיב בראש את ר' אלעזר חסמא ואת ר' יוחנן בן גודגדא, "שלח להם ולא באו, חזר ושלח ובאו. אמר להם: כמדומין אתם ששררה אני נותן לכם? עבדות אני נותן לכם!" (הוריות י, א- ב).
  5. הוא לומד מהדיבה של אשת פוטיפר לנצור את לשונו, ולכן בשום שלב אחר כך אין הוא מגלה לאביו את האמת על התנהגות אחיו כלפיו
  6. בשמואל ב',י"ג,י"ח בא הביטוי בגדי פסים לבגדי מלכות
  7. וישב (קפא) ממדרש כת"י בגנזי שכטר
  8. שמיוחד בקהילות אשכנז לברית מילה
  9. ‏הרעיון מובא בשיחתו של הרבמוטי אלון לפרשת וישב בנושא :ולא זכר שר המשקים
  10. ניתן לעיון כאן
  11. אוצר המדרשים (אייזנשטיין) עמוד תלט ד"ה כשברא הקב"ה את
Advertisement