FANDOM


04Casa caldeea-canaan 9 perioada patriarhi transparent

מודל בית כנעני מתקופת המקרא - המקור:ויקישיתוף Dorindavidaurel

בפרשתנו נאמר:" כִּי תָבֹאוּ אֶל-אֶרֶץ כְּנַעַן, אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם לַאֲחֻזָּה; וְנָתַתִּי נֶגַע צָרַעַת, בְּבֵית אֶרֶץ אֲחֻזַּתְכֶם" (י"ד,ל"ג). הרב עוזיהו שרבף מחברון ישנם שני הסברים בעניין זה, המלמדים את ערכה של ארץ ישראל.
  1. הסבר אחד על פי רש”י: “בשורה (טובה) היא להם שהנגעים באים עליהם לפי שהטמינו אמוריים מטמוניות של זהב בקירות הבית... ועל ידי הנגע נותץ הבית ומוצאן”. מכאן אפשר ללמוד שלייסורי ארץ ישראל יש תכלית ברורה, והיא להיטיב לאדם.
  2. הסבר שני, על פי מדרש אחר: “אמר רבי לוי: אין בעל הרחמים נוגע בנפשות תחילה”. מכאן שבארץ ישראל הקב”ה נוהג בישראל תמיד במידת הרחמים תחילה, ורק אם האדם מתעקש ללכת אחר שרירות לבו, אז הנגע מתפשט לבגדיו, ואם עדיין הוא מתעקש - אז הנגע מתפשט גם לעורו.

עוד יש לומר שסדר הנגעים הבאים על האדם, שבתחילה ביתו לוקה ורק אחר כך בגדיו וגופו לוקים - כל זה מלמד שבגלל קדושתה של ארץ ישראל היא מרגישה ראשונה אם יש קלקול, ומיד הדבר בא לידי ביטוי בבתים הבנויים בה, וכך האדם נזהר וחוזר בתשובה שלמה. נמצא שבזכות קדושת ארץ ישראל, האדם שם לב על דרכיו ומתקנן. על זה אמרו חז”ל במדרש על הפסוק “רצית ה’ ארצך”: מי נושא עוונותיהם של ישראל? הארץ אשר הם יושבים עליה, שנאמר: “העם היושב בה נשוא עוון”. אשריהם יושבי ארץ ישראל שאין להם לא חטא ולא עוון!

מתוך ארץ ישראל שלנו.

נושאי הפרשהעריכה

הפרשה עוסקת בנושא נגעים, בהמשך לפרשה הקודמת פרשת תזריע :

  1. תורת המצוצע ביום טהרתו - פרשן המקרא ספורנו כתב :" וְהוּבָא אֶל הַכּהֵן, אֶל מָקום קָרוב חוּץ לַמַּחֲנֶה, שֶׁיּוּכַל הַכּהֵן בְּכָבוד וּבְלִי רַב טרַח לָלֶכֶת לִרְאותו"
  2. קרבנות המצורע - קיימת הבחנה בין קרבן העשיר - שני כבשים, כבשה ומנחה לבין קרבן עני - שדי לו בכבש אחד ומנחה קלה. רש"י מפרט א5ת הרכב קרבן העשיר: וכבשה אחת" - לחטאת ; "ושלשה עשרונים" - לנסכי שלשה כבשים הללו שחטאתו ואשמו של מצורע טעונין נסכים (מנחות צא); "ולוג אחד שמן" - להזות עליו שבע וליתן ממנו על תנוך אזנו ומתן בהונות.

$ נגעי בתים - רש"י מדייק מהפסוק:"כנגע נראה לי בבית" - (נגעים פי"ב ת"כ) אפי' תלמיד חכם שיודע שהוא נגע ודאי לא יפסוק דבר ברור לומר נגע נראה לי אלא כנגע נראה לי

  1. טומאת הזב - הרמב"ן באר:"וטעם טומאת הזוב באיש, מפני היותו חולי כבד מן החולאים הנדבקים. וצריך קורבן לתת הודאה לשם שריפא אותו וטהרו, וצריך חטאת לכפר על חטאו שלא יגרום לו עוד חולי.
  2. טומאת נידה וזבה - אלו הן טומאות המתיחסות לנשים.

עד כאן קוראים בשבת הגדולעריכה

הרב מוטי אלון לפרשת מצורע


על שבעה דברים נגעים באיןעריכה

במסכת ערכים למדנו:"א"ר שמואל בר נחמני א"ר יוחנן על שבעה דברים נגעים באין על לשון הרע ועל שפיכות דמים ועל שבועת שוא ועל גילוי עריות ועל גסות הרוח ועל הגזל ועל צרות העין.

  1. על לשון הרע דכתיב (תהילים קא) מלשני בסתר רעהו אותו אצמית
  2. על שפיכות דמים דכתיב (שמואל ב ג) ואל יכרת מבית יואב זב ומצורע וגו'
  3. ועל "שבועת שוא" דכתיב (מלכים ב ה) ויאמר נעמן הואל קח ככרים וכתי' (מלכים ב ה) וצרעת נעמן תדבק בך וגו'
  4. ועל גילוי עריות דכתיב (בראשית יב) וינגע ה' את פרעה נגעים וגו'
  5. ועל גסות הרוח דכתיב (דברי הימים ב כז) ובחזקתו גבה לבו עד להשחית וימעול בה' אלהיו (דברי הימים ב כז) והצרעת זרחה במצחו
  6. ועל הגזל דכתיב (ויקרא יד) וצוה הכהן ופנו את הבית תנא הוא כונס ממון שאינו שלו יבא הכהן ויפזר ממונו
  7. ועל צרות העין דכתיב (ויקרא יד) ובא אשר לו הבית [וגו']

... בעא מיניה רבי שמואל בר נדב מרבי חנינא ואמרי לה רבי שמואל בר נדב חתניה דרבי חנינא מרבי חנינא ואמרי לה מרבי יהושע בן לוי מה נשתנה מצורע שאמרה תורה (ויקרא יג) בדד ישב מחוץ למחנה מושבו הוא הבדיל בין איש לאשתו בין איש לרעהו לפיכך אמרה תורה בדד ישב וגו' אמר רבי יהודה בן לוי מה נשתנה מצורע שאמרה תורה יביא (ויקרא יד) שתי ציפרים לטהרתו אמר הקב"ה הוא עושה מעשה פטיט לפיכך אמרה תורה יביא קרבן פטיט (ט"ז,א'-ב')


סודות טומאת הנדה עריכה

בנימין קוסובסקי סודות טומאת הנדה - לפרשת מצורע45:22

בנימין קוסובסקי סודות טומאת הנדה - לפרשת מצורע

בנימין קוסובסקי סודות טומאת הנדה - לפרשת מצורע

למה דוקא האשה נטמאת פעם בחודש, ואילו האיש פטור מכל הענין? לא נכחיש שלפעמים עוברות לנו בראש מחשבות טורדניות בסוגיה זו. בשיעורנו נגיע למקומות מפתיעים ועמוקים בנושא חשוב זה.

אנחנו מכירים שטומאה גורמת לכך שאי אפשר לבוא למקדש, לאכול קורבנות ועוד, אבל למה טומאותיה של האשה גורמות לה להאסר על בעלה?

ברקע לכל השיעור יעמדו דברי חכמים שאין עוסקים בעריות בשלושה, כלומר שאין לעסוק בעניינים אלו ברבים. באופן פשוט מתפרש כעיסוק בהבנת הסודות של איסור עריות (שלא כמו שמבארת הגמרא). ניתן את דעתנו גם לנקודה זה.

אחרי השיעור תוכלו לקרוא את פרשיות תזריע-מצורע ולהרגיש שגם חלק זה בתורה קשור לחיינו, אולי אפילו יותר מאשר חלקים אחרים.


ערך הדיבורעריכה

דיבור נקי דבר הרב רונצקי לפרשת מצורע04:58

דיבור נקי דבר הרב רונצקי לפרשת מצורע

דבר הרב רונצקי לפרשת מצורע

הרב אביחי רונצקי, ראש הישיבה הגבוהה באיתמר כתב: מלמדים אותנו חז"ל שנגעי הצרעת באים בעקבות בעיות בנקיות הלשון. מצורע – נוטריקון של מוציא שם רע. שיתרון האדם על בעלי החיים הוא בדעת ובדיבור שבו. "ויהי האדם לנפש חיה", אומר התרגום – רוח ממללא, רוח מדברת, ללמדנו שהאדם ניכר בדיבורו, שמעיד על התוך הפנימי שבו. כשהדיבור איננו נקי, זאת אומרת שהאדם נושא בקרבו קלקול ורוע. מכך מובן מאמר חז"ל: "כל הפוסל – במומו פוסל", אם ראית מי שמדבר רע על האחר, כנראה שהרע הזה בעצמו, נמצא גם בו. על חג הפסח שלפנינו, יחד עם היותו בעל משמעות לאומית וכללית, נאמר: פסח – פה סח, ללמדנו שגם כשעוסקים בעניין הכללי, אל לנו לשכוח את נקיות לשוננו.

תפקיד הארזעריכה

Libanonzeder

ארז הלבנון צילם: MPF - ויקישיתוף

המצורע נדרש להביא קרבן הכולל :" וְצִוָּה, הַכֹּהֵן, וְלָקַח לַמִּטַּהֵר שְׁתֵּי-צִפֳּרִים חַיּוֹת, טְהֹרוֹת; וְעֵץ אֶרֶז, וּשְׁנִי תוֹלַעַת וְאֵזֹב. (י"ד,ד'}. על פי מדרש תנחומא, גובהו הניכר של הארז ותפארתו מסמלים את תופעת "גסות רוח" הראויה לעונש נגע הצרעת (פרשת מצורע, פסקה ג'): ועץ הארז אין גבוה ממנו לפי שהגביה עצמו כארז באה עליו הצרעת. דבר אחר אמר רבי שמעון בן אלעזר על גסות הרוח הצרעת באה

ד"ר עמיחי נחשון כתב בדף שבועי לפרשת השבוע של אוניברסיטת בר-אילן על המשמעות הסימלית של הארז]:

תפארת הארז המסמלת מלוכה מופיעה גם בספרות חז"ל, למשל דברי ר' ישמעאל: "וכשהוא מושל את המלכויות אינו מושל אותם אלא בארזים" (מכילתא דרבי ישמעאל, מסכתא שירה פסקה ו), ובפסיקתא רבתי: "ארז בלבנון מלך בעולם".

מן האמור לעיל עולה שתפארתו של הארז מכשירה אותו למלוך בזכות חוסנו. ואולם עיון בנבואות המדמות את המלכים לארזים מעלה עוד רעיון: המלך הנראה מפואר בראשית ימיו ומראהו מרשים כשאוּל שהיה ראוי למלוך: "בחור וטוב ואין איש מבני ישראל טוב ממנו משכמו ומעלה גבֹה מכל העם" (שמ"א ט:ב), עלול ליפול ממעמדו על אף "מראהו ו.. גְבֹהַּ קומתו" (שם טז:ז). וכך גם בפרשתנו, בעניין נגע הצרעת: גם גס הרוח עלול לספוג נגע, "כי לא לעולם חֹסן ואם נזר לדור דור" (משלי כז:כד).

מידה כנגד מידה עריכה

(מפי הרב בראון דסברג בעלון שבת בשבתו)

מסיפור "צרעת מרים", למדנו שצרעת היא עונש על חטא לשון הרע. מה הקשר בין החטא לעונשו?

ר' יהודה הלוי מחלק את כל המציאות לארבע מדרגות: דומם, צומח, חי ומְדַבֵּר (ודרגה חמישית - יהודי, שלא נעסוק בה כעת). ע"פ ריה"ל, "מוֹתר האדם מן הבהמה" בא לידי ביטוי ביכולת הדיבור.

בעקבותיו, ניתן לחלק גם את המחלות והנגעים שישנם במציאות לאותן ארבע דרגות: מחלות של מְדַבֵּר, שפוגעות בשכל או בכושר הדיבור, כגון: פיגור או גמגום, יכולות לפגוע רק במְדַבֵּר, כי שאר הדרגות אין להן שכל, ולכן הן לא יכולות להגיע אפילו לרמה של מחלה כזו. נמצא שאלו מחלות "ברמה גבוהה". מחלות של חי, שפוגעות בחושים, כגון: עיוורון, חירשות או כאב, לא פוגעות בצומח או בדומם, כי אין להם חושים. מחלות של צומח, שפוגעות בחיותו של הצמח, כגון: התייבשות, שלא פוגעות בדומם שאין לו חיוּת. "מחלות" של דומם פוגעות במראֶה שלו.

הצרעת הינה מחלה של דוממים. התורה אינה מתארת כאב וכד' שבמחלת הצרעת, אלא מפרטת את מראה הצרעת. גם אבחון המחלה הינו ע"י ראיה בלבד. יתרה מזאת, גם דוממים יכולים לחלות בצרעת: בית ובגד.

הצרעת מאותתת לאדם: אם את מעלת הדיבור אתה מנצל בשביל לדבר לשון הרע, אתה יורד, כביכול, לדרגת דומם. כל מעלה היא פוטנציאל, אך היא טומנת בחובה אחריות להשתמש בה לחיוב בלבד.

ר' טרפון היה כהן שחי בדור שאחרי חורבן בית המקדש, אולם הוא שימר הלכות מתקופת בית המקדש, הוא אכל תרומה וטיהר מצורעים. כך פוסק גם רמב"ם (טומאת צרעת יא,ו): "טהרת מצורע נוהגת בארץ ובחו"ל, בפני הבית ושלא בפני הבית". גם כשאין בית מקדש ושלושה מחנות, עדיין ישנן הלכות הנוגעות למצורע: חיוב פריעה ופרימה, איסור תשמיש המיטה וכד'.

אם כן, מדוע אין היום הלכות צרעת? פוסק רדב"ז: "אפילו שנראו בו סימני הֶחלֵט, הרי הוא טהור עד שיטמאנו כהן מיוחס". בימינו כל הכהנים הם רק "בחזקת כהנים" (רמב"ם איסורי ביאה כ,א), עד שהמשיח יְיַחס אותם (רמב"ם מלכים יב,ג).

האם אנו מייחלים לכך שתחזור הצרעת, ושיהיו כהנים מיוחסים שיוכלו להחליט (=לטמא) מצורעים? ייתכן שכן, שהרי הברייתא (מסכת ברכות ה:) אומרת: "כל מי שיש בו אחד מארבעה מראות נגעים הללו, אינן אלא מזבח כפרה".

למה לילדים יש עור יפהעריכה

הרבנית ימימה מזרחי הירצתה וגב' יקרת פרידמן כתבה וערכה במאמר לפרשת השבוע ודנו בנושא:אידיאולוגיה של לשון הרע.

אפילו קישרו אותו עם חודש אייר:"החודש הזה הוא חודש של יופי. "אייר" – ירח זיו. "זיו איקונין" פירושו פנים יפות, עור יפה ומאיר. כמה נשים נלחמות על יְפי העור שלהן. הולכות לטיפולים מטיפולים שונים, קולגן ואסטרוגן ובוטוקסים. ואומר הרמב"ן: זה טוב. תדאגי ליפי-עורך. יופי הוא חלק אינטגרלי מהאור של יהודי. בהיות ישראל שלמים לה', יהיה רוח ה' עליהם תמיד, להעמיד גופם ובגדיהם ובתיהם במראה טוב . יהודי - נראה טוב.

איך שומרים על עור יפה, עור רענן כמו של ילד קטן?

אומרים חז"ל בפרשת "מצורע": האנטי אייגי'ניג הכי נפלא שיש הוא לא להוציא רע מהפה. מצורע - מיד רואים את זה על העור שלו. כולו פצעים ומוגלות, שלא נדע. מה גרם לו להצטרע? "מצורע" – מוציא רע. הוא דיבר לשון הרע, הוציא מהפה דיבורים רעים. כשם שמי שמוציא רע זה מייד ניכר על עורו, מי שמוציאה טוב מפיה, גם את זה רואים על עורה. וכמובן, על מנת להוציא טוב יש גם לראות טוב.

ההפטרה של "תזריע" עוסקת בנעמן המצורע. העור שלו מגעיל. הוא נכנס לתוך מי הירדן ויוצא משם ללא צרעת, ומה כתוב? ויָּשָׁב בְּשָׂרוֹ כִּבְשַׂר נַעַר קָטֹן .

למה לילדים קטנים יש עור יפה? כי הם לא מדברים לשון הרע

ברשות yikrat.friedman@gmail.com

"על מים חיים"עריכה

כתב הפרשן חזקוני - "על מים חיים" - לומר שהמת, הוא המצורע שחשוב כמת, מתערב עכשיו עם החיים לבוא במחנה ולהיות כשאר בני האדם.

"ושילח את הציפור" - סימן טהרה הוא להפריח ממנו הצרעת, טלעשות לו דוגמא, שכהא ישב כציפור בודד על גג ונקשר ואסור מלבוא עם שאר בני אדם, ועכשיו משולחת ורשויה ללכת עם חברותיה

"יגלח את שערו" - מצורעים, אילו אפשר להפשיט עורם מעליהם ולהיותם חיים, היה כתוב מזקיקים לכך בשביל הצרעת שזרחה על עורם.

"ומיתר השמן...על דם האשם" - כלומר שנהפך לו מדם וממיתה לשמן.

וכתב: המלבי"ם::""מים חיים"-- ולא מים מלוחים, ולא מים פושרים, ולא מים מכזבים, ולא מים מנטפים.
ר' אליעזר אומר, מה מים שלא נעשה בהם מלאכה אף כלי שלא נעשה בו מלאכה. ר' שמעון אומר, מה מים הברורים שבמינם אף צפור הברורה שבמינה זו קיפל.

כיצד הוא עושה? נוטל ארז ואזוב ושני תולעת וכורכן בשירי לשון ומקיף להם ראשי גפיים וראש הזנב משל שנייה וטובל ומזה.

"בדם"-- יכול בדם ודאי?... ת"ל "ובמים חיים". אי מים חיים יכול עד שיהיה כולם מים חיים?... ת"ל "בדם". הא באיזה צד? מים חיים שדם צפור ניכר בהם, שיערו חכמים רביעית.

"החכמה הנפלאה"עריכה

הכוזרי כתב במאמר שני (נ"ח): "אמר החבר: העדה אשר השכינה בתוכה צופה מעשיה וגומלתה שכר וענש לרגעים ! הלא תראה את הדברים אשר אמר יהושע לבני ישראל "לא תוכלו לעבד את ה' כי אלהים קדשים הוא וגו' " _יהושע כ"ד). ודברים אלה נאמרו לעדה שהיתה כל כך נאמנה בשמירת המצוות עד אשר בחרם יריחו לא נמצא בה בקבוץ אשר מנה למעלה משש מאות אלף איש כי אם חוטא אחד והוא עכן ובחטאו נענשה אז כל העדה.

וכן אתה רואה בענש מרים אשר נגעה בצרעת ובענש נדב ואביהוא ובענש עזא ובענש אנשי בית שמש כי ראו בארון ה' ואף זה היה ממופתי השכינה על עבירות קלות אחדות היה הקצף נגלה לעתים בצורת נגע בקירות הבתים ובבגדים ואם קשתה העברה נראה הנגע במדרגות חזק שונות גם בגופים והכהנים היו ממונים על החכמה הדקה הזאת להבחין מה בחלי הזה הוא עונש אלהי ויש לאסף את החולה לשבועים כמו שעשו למרים ומה מזה תלוי במזג הגוף בין נתן לרפואה בין אינו ניתן לרפואה וזאת חכמה נפלאה עד כי הזהיר עליה האלוה השמר בנגע הצרעת לשמור מאד ולעשות ככל אשר יורו אתכם הכהנים הלוים וגו':

והוא ממשיך (ס) :"כבר אמרתי לך כי אין כל יחס בין שכלנו לענין האלוהי וראוי הדבר כי לא נשתדל כלל למצא סבה לנשגבות האלה ולכל הדומה להן אולם אחר בקשת הסליחה מאת האלוה ומתוך המנעות מההכרעה אני אומר יתכן כי הצרעת והזיבות תלויות בטמאת המת כי המות הוא ההפסד הכללי לגוף והאבר המצרע דומה למת וכן הזרע הנפסד כי יש בו רוח חיים טבעי ובו ההכנה להיות לטפת ממנה דם ממנה יתהוה האדם הפסדו של זרע זה הוא אם כן נגוד לתכונת החיות ורוח החיים והנה מפאת דקותו של הפסד זה אין מרגישים בו .

המקור:אתר צל הרים "בשערי שכם"

מאן דאמר – בֹּאוּ חֶשְׁבּוֹןעריכה

“זֹאת תִּהְיֶה תּוֹרַת הַמְּצֹרָע בְּיוֹם טָהֳרָתוֹ וְהוּבָא אֶל הַכֹּהֵן” (ויקרא יד, ב).

בפרשת המצורע מתארת לנו התורה מיני נגע צרעת וסימנים בעור האדם בצבע צהוב, לבן, ירוק ואדום, ועל פיהם מחליט הכהן להסגיר את המצורע ולטהרו או לטמאו. ובדרך רמז אפשר להסביר שעניינם של סימנים אלו כתמרור אזהרה לאדם, שיעצור ויעשה חשבון נפש על דרכיו ומעשיו.

כדי להסביר זאת יותר ישנו משל נפלא על בן עיר שהיה רגיל לסחור עם בן כפר שעבד רק בשדות ופרדסים ולא הכיר מעולם את העיר הגדולה ואת התפתחות הטכנולוגיה. יום אחד החליט סוחר בן העיר לקחת את חברו במכוניתו ולהציג בפניו את התפתחות הטכנולוגיה, במהלך הנסיעה הגיעו השניים לצומת דרכים המתפצלת לארבעה כיוונים, לפתע נעצרה המכונית והתפלא בן הכפר לראות מכוניות עוברות מהצד השני בסדר מופתי בעוד שהמכוניות בצד האחר אינם זזות, לאחר מכן הבחין שהמכוניות שנעצרו לפני זמן קט החלו לנסוע אף הן בסדר מופתי, בו בזמן שהמכוניות שבצד השני נעצרות.

נדהם בן הכפר מהסדר והנסיעה המופתית ושאל את חברו: “כיצד הם מצליחים לשמור על הסדר הזה?”, “רִיקַה” (ריק מתוכן, טיפש), השיב בן העיר, “מדוע אתה מסתכל על המכוניות, עליך להסתכל מעליהם, יש למעלה תמרורים, רמזור אדום צהוב וירוק ולפיהם נוסעות המכוניות, אם הרמזורים לא היו נמצאים כאן הייתה ערבוביה גדולה, הרמזורים הם המורים אימתי צריך לעצור ואימתי אפשר להמשיך ולנסוע”.

זהו המשל, והנמשל, בנגעי הגוף ישנם צבעים שונים, צהוב, לבן ירוק ואדום, והצבעים הללו מהווים כרמזורים שמורים לאדם את הדרך אשר ילך בה והמעשה אשר יעשה (שמות יח, כ).

♦ ♦ ♦ ♦

דע מה למעלה ממך

עיקר שימת הלב וכוונת האדם צריכה להיות בדבר אחד, לדעת ולהבין שאין דבר שבא משמים בלא סיבה, כל מאורע שמגיע משמים מטרתו לעורר את האדם שיתבונן במעשיו ויחקור בנבכי נפשו אלו דברים עליו לתקן שבעקבותם בא עליו היזק זה או אחר.

הגאון רבי איסר זלמן מלצר זצ”ל, בעל סדרת הספרים “אבן האזל” על הרמב”ם, וראש ישיבת “עץ חיים” שבירושלים, היה פוסק וגאון גדול ודבוק בתורה יומם ולילה. אחד מתלמידיו הצעירים, ר’ דוד אוייערבך (אחיו של הגאון רבי שלמה זלמן אוייערבך זצ”ל) ביקש לשרת את רבו, רבי איסר זלמן מלצר, ללוותו ולהיות לו לעזר וסעד בכל צרכי וענייני הבית והישיבה.

והנה, יום אחד לאחר שסיים הרב את תפילת שחרית נכנס לביתו ובינתיים ר’ דוד אוייערבך הלך גם כן לביתו לאכול ארוחת בוקר, הרבנית כהרגלה בכל יום הכינה לרב דייסת חלב עזים כדי לחזק את ליבו וליתן לו כח וחוזק ללימוד התורה והרבצתה לתלמידים, באותו יום מיהרה הרבנית לצאת לקנות מספר מצרכים לבית, הניחה את סיר הדייסא על הפתיליה הדולקת וביקשה מהרב שישגיח על החלב שלא יגלוש ויכבה את הפתיליה עוד מספר דקות. הרב שקע בינתיים באיזו סוגיה בגמרא ונשכח ממנו לגמרי החלב שרתח וגלש על הפתיליה.

בדיוק באותו זמן נכנס תלמידו רבי דוד אוייערבך והרב התעורר מלימודו ונזכר בחלב ומיהר לכבות את הפתיליה, אך לצערו נוכח הוא לראות שכבר חצי מהחלב גלש ונשפך על הפתיליה.

הרב היה בצער גדול (בזמנם, לפני כשמונים שנה האוכל היה בצמצום רב, וכמות האוכל הייתה מדויקת ומדוקדקת), והרהר בליבו מדוע הקב”ה זימן לו מאורע זה, איזו עבירה הוא עבר שצריך הוא לתקנה, וכך ישב הרב מספר דקות והתאמץ לחשוב ולזכור איזה דבר עשה שלא כהוגן במהלך היום.

לאחר כמה דקות קם הרב בשמחה ואמר לתלמידו: “כעת הבנתי מדוע פרוטת החלב שנשפכה נלקחה ממני היום. בכל יום יושב עני מסכן בכניסה לשער ומחכה שאתן לו פרוטה לצדקה ומשתדל אני לתת לו, אך היום הייתי טרוד ולא שמתי לב אליו ולכן לא נתתי לו את הפרוטה, ומשמים השיבו לי כנגד, אני לא נתתי את הפרוטה לעני ולכן הפסדתי את אותה פרוטה בגלישת החלב!”

ביקש הרב מתלמידו שיחפש את העני ויתן לו את הפרוטה, ולאחר שביצע התלמיד את המשימה נרגע הרב ושמח שמחה גדולה על שהבין את המסר ששלחו לו משמים, והיה סמוך ובטוח שמכאן ואילך לא יארע לו דבר הפסד באותו היום.

עַל כֵּן יֹאמְרוּ הַמֹּשְׁלִים בֹּאוּ חֶשְׁבּוֹן (במדבר כא, כז), אלו המושלים ביצרם האומרים: בואו ונחשב חשבונו של עולם, הפסד מצוה כנגד שכרה ושכר עבירה כנגד הפסדה (בבא בתרא עח ע”ב), כך היו הצדיקים במשך כל הדורות, שמים לב ובודקים כל פרט ופרט שקורה להם, אך אדם שחס ושלום אֲשֶׁר לֹא שָׂם לִבּוֹ (מושאל משמות ט, כא), לא מתבונן בדרכיו ומעשיו, באים עליו כל מיני צרות ה’ ירחם.

כל אדם צריך לערוך חשבון נפש על הדברים שקורים לו, אם היה צריך לעלות על אוטובוס בשעה פלונית ולפתע הקדים האוטובוס והוצרך לחכות לאוטובוס הבא, זהו סימן שה’ יתברך מורה ומאותת לו שעליו לשים לב על מעשיו. וכן אם קרה חלילה לאדם היזק או הפסד עליו להתבונן מדוע קרה דבר זה, שהרי בלא צל של ספק שהקב”ה לא עביד דינא בלא דינא (ברכות ה ע”ב), קֵל אֱמוּנָה וְאֵין עָוֶל צַדִּיק וְיָשָׁר הוּא (דברים לב, ד), הקב”ה שופט בצדק וכל מעשיו מדוקדקים, ולכן צריך כל אדם לשים לב ולהתבונן במעשיו.

♦ ♦ ♦ ♦

מ’עשיך י‘קרבוך ומ’עשיך י‘רחקוך

שנו רבותינו במסכת אבות (פ”ב מ”א) דע מה למעלה ממך עין רואה ואוזן שומעת וכל מעשיך בספר נכתבין. הגמרא אומרת (נידה ל ע”ב) שהתינוק במעי אמו דומה לפנקס שמקופל ומונח, שנים רבות הוקשה לי, מה הקשר של תינוק לפנקס, ומהו הדמיון שמדמה הגמרא ביניהם?

אך על פי דברי התנא באבות יתיישבו הדברים היטב, וכל מעשיך בספר נכתבים (אבות פ”ב מ”א), כל דרכיו ומעשיו של האדם נכתבים, כמה תורה למד, כמה מצוות ומעשים טובים עשה, וחלילה להיפך, כמה לשון הרע ורכילות דיבר, הכל נכתב, זֶה סֵפֶר תּוֹלְדֹת אָדָם (בראשית ה, א), לעתיד לבוא כולם ידעו את התורה בעל פה, ואיזה ספרים יהיו? ספרי תולדות אדם, לכל אדם יהיה ספר שבו כתוב כל הדברים שעשה, בין טוב ובין למוטב חלילה, ואיזו בושה תהיה לאדם אם יהיה כתוב בספרו את הדברים הלא טובים שעשה, ביום פלוני גזל את אלמוני, וביום פלוני דיבר לשון הרע וכדו’, אוי ואבוי..

מסופר על תלמיד חכם שלאחר שלמד בישיבתו מספר שנים הוצרך לעבור לעיר אחרת, ניגש הבחור אל ראש הישיבה וביקש ממנו מכתב המלצה כדי שיוכל לעשות רושם בפני בני העיר שאליו הולך ויצליח להגדיל תורה ולהאדירה.

“בשמחה רבה”, השיב ראש הישיבה, הוציא פנקס של דפים, כתב בראש הדף “מי” ובתחתית הדף עוד פעם כתב את המילה “מי” ונתן זאת לאברך החשוב. לאחר שיצא מחדרו של הרב, פתח את דף ההסכמה ומה הוא רואה לנגד עיניו? “מי” למעלה ו”מי” למטה, מִי וָמִי הַהֹלְכִים (שמות י, ח), מִי יַעֲלֶה בְהַר ה’ וּמִי יָקוּם בִּמְקוֹם קָדְשׁוֹ (תהילים כד, ג).

לא הבין האברך מה קרה, כנראה ראש השיביה התבלבל ונתן לו פתק אחר, דפק בדלתו של הרב נכנס לפניו ושאלו בגמגום, “ימחל לי כבוד הרב, אולי הרב התבלבל ולא נתן לי את ההסכמה הנכונה?”

“חלילה”, השיב ראש הישיבה ואמר, “נתתי לך את ההסכמה הנכונה, כתבתי לך את ההסכמה הכי טובה בעולם!”, והסביר כתבתי לך בראש הדף “מי” ובתחתית הדף “מי” והתכוונתי בכך למאמר רבותינו (עדויות ה, ז) מ’עשיך י‘קרבוך ומ’עשיך י‘רחקוך, זו ההסכמה המעולה ביותר, לפי מעשיך הטובים כך יקבלו אותך ויתרשמו ממך בעיר בא אתה הולך, הכל תלוי במעשים שלך, אתה הוא זה שמחליט מה לכתוב בפנקס.. וכל מעשיך בספר נכתבים!

יהי רצון שנזכה לצבור עוד ועוד לימוד תורה, מצוות ומעשים טובים שירשמו בספרנו לעתיד לבוא, ונזרז בכך את גאולתנו ופדות נפשנו בעולם הזה, בקבלת פני משיח צדקנו ובגאולת ישראל השלימה בקרוב בקרוב, אמן.


בתים ונגיעהםעריכה

בתים ונגעיהם ארליך

Ad blocker interference detected!


Wikia is a free-to-use site that makes money from advertising. We have a modified experience for viewers using ad blockers

Wikia is not accessible if you’ve made further modifications. Remove the custom ad blocker rule(s) and the page will load as expected.

ברחבי אתר Wikia

ויקי אקראית