Wikia

Ventura Daniel Wiki

פרשת נח

הערות0
6,177דפים באתר זה
המפה נטענת...
המפה נטענת...

מבט מקרוב

מבט מעל

מקום משוער של נחיתת תיבת נח - הר אררט

MountArarat

ההר היום - המקור:ויקישיתוף

ראו ערך מורחב:תיבת נח


Noahs Ark

בעלי החיים נכנסים לתיבת נח, ציור של אדוארד היקס - המקור :ויקישיתוף

Gustave The Holy Bible The Deluge

המבול, תחריט גוסט דורה - מקור:ויקישיתוף

Noah Flood

המבול, Uriel Vidal - מקור:ויקישיתוף

Noah Cursing Canaan

קללת כנען, תחריט גוסט דורה - מקור:ויקישיתוף

פרשת נח היא הפרשה השנייה בספר בראשית. שמה של הפרשה נקרא על שם נח, הדמות המרכזית בפרשה.

תוכן הפרשהעריכה

הפרשה נחלקת לשבעה חלקים:

  1. ההכנות למבול - בניית התיבה: " שְׁלֹשׁ מֵאוֹת אַמָּה, אֹרֶךְ הַתֵּבָה, חֲמִשִּׁים אַמָּה רָחְבָּהּ, וּשְׁלֹשִׁים אַמָּה קוֹמָתָהּ. צֹהַר תַּעֲשֶׂה לַתֵּבָה, וְאֶל-אַמָּה תְּכַלֶּנָּה מִלְמַעְלָה, וּפֶתַח הַתֵּבָה, בְּצִדָּהּ תָּשִׂים; תַּחְתִּיִּם שְׁנִיִּם וּשְׁלִשִׁים, תַּעֲשֶׂהָ. (שם,ו', ט"ו-ט"ז). לפי רש"י נח בנה את התיבה במשך 120 שנה. הוצג פירוט האוכלוסייה אשר תהיה בתיבה. וכן יש התראה על הצפוי: יהיה גשם ארבעים יום. עם זאת, אין נח מקבל מידע על אורך הזמן שיהיה עליו לשהות בתיבה.
  2. המבול - הוא החל בי"ז לחודש השני בפריצת המים ממעמקי האדמה ומירידת מי הגשמים :" נִבְקְעוּ כָּל-מַעְיְנֹת תְּהוֹם רַבָּה, וַאֲרֻבֹּת הַשָּׁמַיִם, נִפְתָּחוּ.(שם,ז', י"א). המבול התרחש בשנתו ה-600 של נח, שנת 1656 לבריאת העולם. לאחר 150 יום "כֹּל אֲשֶׁר נִשְׁמַת-רוּחַ חַיִּים בְּאַפָּיו, מִכֹּל אֲשֶׁר בֶּחָרָבָה מֵתוּ".(שם,שם,כ"ב). בי"ז לחודש השביעי התיבה של נח נוחתת על הר אררט (ראו תמונה לעיל). הוא יצא מהתיבה רק בכ"ב לחודש השני - פרק הזמן שהיה בתיבה - עם משפחתו ובעלי החיים - היה יותר משנה.
  3. היציאה מהתיבה - נח מקריב קרבן. ה' מגיב על מעשיו: "וַיָּרַח ה', אֶת-רֵיחַ הַנִּיחֹחַ, וַיֹּאמֶר ה' אֶל-לִבּוֹ לֹא אֹסִף לְקַלֵּל עוֹד אֶת-הָאֲדָמָה בַּעֲבוּר הָאָדָם, כִּי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו; וְלֹא אֹסִף עוֹד לְהַכּוֹת אֶת-כָּל-חַי, כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי. .(שם,ח', כ"א).
  4. מעשי נח ובניו - היו נטיעת כרם גפנים ויצירת יין. נח משתכר ומתחלל כבודו. נח מקלל את חם ואת בנו הקטן כנען ומברך את יפת ןאת שם: "וַיֹּאמֶר, אָרוּר כְּנָעַן: עֶבֶד עֲבָדִים, יִהְיֶה לְאֶחָיו. וַיֹּאמֶר, בָּרוּךְ ה' אֱלֹהֵי שֵׁם; וִיהִי כְנַעַן, עֶבֶד לָמוֹ. יַפְתְּ אֱלֹקים לְיֶפֶת, וְיִשְׁכֹּן בְּאָהֳלֵי-שֵׁם; וִיהִי כְנַעַן, עֶבֶד לָמוֹ.(שם,כ"ה-כ"ז).
  5. תולדות בני נח - הצאצאים - אשר מהם :"וּמֵאֵלֶּה נִפְרְדוּ הַגּוֹיִם, בָּאָרֶץ--אַחַר הַמַּבּוּל." (שם,י', ל"ב). שבעים צאצאי נח הם כנגד שבעים אומות העולם. הפרשה מציינת גבולות של עם אחד בלבד - הכנעני:"וַיְהִי גְּבוּל הַכְּנַעֲנִי, מִצִּידֹן בֹּאֲכָה גְרָרָה, עַד-עַזָּה: בֹּאֲכָה סְדֹמָה וַעֲמֹרָה, וְאַדְמָה וּצְבֹיִם--עַד-לָשַׁע. (שם, י',י"ט)). הרמב"ן כותב:"אבל (את ארץ כנען) נתנה הקב"ה בעת הפלגה לכנען, מפני היותו עבד לשמור אותה לישראל, כאדם שמפקיד נכסי בן האדון לעבדו עד שיגדל ויזכה בנכסים וגם בעבד."
  6. מגדל בבל ודור ההפלגה - הקב"ה מפיץ את אומות העולם לרחבי תבל.
  7. עשרת הדורות מנח עד אברהם: משנת 1558 לבריאת העולם עד אברם שנולד בשנת 1948 לבריאת העולם.


חומש נח- צדיק פרטי או צדיק כללי? עריכה

בפרשתנו, בעקבות חטאי האנושות, מביא הקב"ה מבול על הארץ המכלה את כל האנושות והחי על פני האדמה, מלבד נח ומשפחתו ומבחר מבעלי החיים. אכן, בתחילת הפרשה מגלה התורה את הסיבה בגינה שורד דווקא נח את המבול: "אֵלֶּה תּוֹלְדֹת נֹחַ נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה בְּדֹרֹתָיו, אֶת הָאֱלֹהִים הִתְהַלֶּךְ נֹחַ ". אולם נחלקו חז"ל במידת צדקותו של נח. יש מרבותינו שדורשים אותו לשבח, אך יש שדורשים אותו לגנאי- "לפי דורו היה צדיק, ואילו היה בדורו של אברהם לא היה נחשב לכלום.

ובכן, איזה פגם מצאו חכמינו במידת צדקותו של נח?
נראה כי אמנם היה נח טוב לשמים ולבריות, עשה את שנדרש ממנו ודאג היטב להגנת משפחתו, אך צדקותו זו נשארה בחלקתו הפרטית בלבד.כאשר אומר הקב"ה לנח:קֵץ כָּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ חָמָס מִפְּנֵיהֶם וְהִנְנִי מַשְׁחִיתָם אֶת הָאָרֶץ " – אין אנו שומעים התייחסות כלשהי ממנו. הוא משלים עם הגזירה ואין בו כל שאיפה ורצון להניא את הדור מדרכו הרעה ולהציל בכך את העולם כולו מהשחתה. בעולם החסידות קוראים לצדיק שכזה –"צדיק בפרווה ", כלומר- שצדקותו נותרת בד' אמותיו בלבד, ואיננו חש את אחריותו להשפיע ולהטיב לעולם כולו. לעומת נח, בפרשה הבאה פוגשים אנו את אברהם אבינו-אבי האומה הישראלית, שביסוד פעולותיו הרבות למען הכלל עומד הרצון להטיב לכל ולהאיר את אור האמת לעולם כולו. לדוגמא, כשמודיע לו הקב"ה על רצונו לכלות את אנשי סדום, הוא טוען לטובתם כלפי בורא העולם: הַאַף תִּסְפֶּה, צַדִּיק עִם-רָשָׁע?!.. חָלִלָה לָּךְ, הֲשֹׁפֵט כָּל-הָאָרֶץ, לֹא יַעֲשֶׂה מִשְׁפָּט ?!"

ואנו, תלמידי אברהם אבינו,ירשנו תכונה כללית זו ומחויבים להביאה לידי ביטוי בחיינו, שתהיה בהם אכפתיות גם לנעשה במעגלי החיים הרחבים יותר מד' אמותינו.

הרב אביחי רונצקי - ראש הישיבה הגבוהה איתמר

נח - צדיק גמור, או רק ביחס לדורו? עריכה

מאת: הרב שמואל ששון

"רבי יהודה אומר: בדורותיו היה צדיק, ואילו היה בדורו של משה לא היה צדיק. רבי נחמיה אומר: אם בדורותיו היה צדיק, קל וחומר בדורו של משה". מדוע ממעיט רבי יהודה מצדקותו של נח? וכי דבר קל הוא להוכיח דור שלם ולעמוד בצדקתך מול הרשעה?

מובא בסה"ק שצדיק המוכיח רשע אם הצליח בתוכחתו, שכרו ברור לכול, שכן זיכה את הרשע; ואם לא הצליח - זכיותיו של הרשע נזקפות לזכות הצדיק. כך דרשו על הפסוק בתהילים "יגמור נא רשעים ותכונן צדיק". נח לא הצליח בשליחותו להוכיח את בני דורו, ולכן ירש את זכויותיהם המעטות. לפיכך מעלתו של נח מתבארת כך:

רבי יהודה אומר: עיקר צדקת נח הייתה בעמלו להוכיח את הרשעים, ולכן אילו היה בדור צדיק לא היו נזקפות לזכותו כ"כ הרבה זכויות. רבי נחמיה אומר: עיקר צדקת נח הייתה מעלתו העצמית, ולכן אילו היה חי בדור צדיק היה מתעלה למעלות גבוהות יותר.

עפ"י 'נתיבות שלום' לרבי שלום אביצרור זצ"ל

איסור גזלעריכה

בפרשת נח נאמר כי בעוון גזל בא המבול:"וַיֹּאמֶר אֱלֹקים לְנֹחַ, קֵץ כָּל-בָּשָׂר בָּא לְפָנַי כִּי-מָלְאָה הָאָרֶץ חָמָס, מִפְּנֵיהֶם; וְהִנְנִי מַשְׁחִיתָם, אֶת-הָאָרֶץ"(שם,ו', י"ג). חז"ל אמרו במסכת סנהדרין:"א"ר יוחנן: בא וראה כמה גדול כחה של חמס, שהרי דור המבול עברו על הכל ולא נחתם עליהם גזר דינם עד שפשטו ידיהם בגזל, שנאמר: כי מלאה הארץ חמס מפניהם והנני משחיתם את הארץ (ק"ח,א). ובבראשית רבה נאמר:"ולפי שהיו שטופים בגזל נימוחו מן העולם".

עד נשאלת השאלה מדוע ענשם היה בדרך של השמדה באמצעות המבול. על כך משיב הכלי יקר:" מבאר שכל גוזל, נכנס לתוך תחום חבירו, על כן דין הוא, להביא עליהם שטף מים רבים, כי אז כל טפה נוגעת בחבירתה ונכנסת אל תוך גבולה, לפי שבגשמי ברכה נאמר (איוב לח כה) מי פלג לשטף תעלה. מכאן למידין (ב"ב טז.) שלכל טיפה יש דפוס בפני עצמה. וכמלא נימא יש בין כל טיפה וטיפה, כדי שלא תכנס אחת בגבול חברתה. וזה הגוזל ונכנס בתחום חבירו דין הוא שיהפכו עליו גשמי ברכה למבול כי אז כל הטיפות מתערבין.

וזהו שמובא כאן שבעוון גזל גשם נעצר, לפי שבלשון גשמים סתם, מדבר בגשמי ברכה . וקרוב בעיני לומר, שרבי אמי, בדור המבול ידבר, וראייתו תוכיח, כי יש לדקדק בפסוק, על כפים כסה אור, למה קרא הגזל כפים, ולמה קרא הגשמים אור, אלא ודאי, שדרש מקרא זה, לדסמיך ליה, שנאמר כי בם ידין עמים. ש"מ, שבדור המבול הוא מדבר, שנדונו במים ואמר על הגזל שבכפים, כי ברא הקב"ה, כל אצבע ואצבע לתשמישו, כדאיתא בגמרא (כתובות ז ע"ב), ורצה הקב"ה, שלא יכנס שום אצבע בגבול חבירו, וזה הגוזל, מחלל קדושת ידיו, על כן נדונו במבול, כי אז כסו העננים אור השמש, שכל כך היו העננים גסים ועבים, עד שלא יכלו ניצוצי אור השמש, לעבור דרך העננים, כי המאורות לא שמשו כל ימות המבול, ולסבת גסות העננים הורידו מי המבול בקצף שצף, והיו הגשמים גשמי ברכה נעצרים, וירד עליהם המבול, זה שאמר הכתוב על כפים כסה אור, וענין זה יקר מאד.(בראשית, י', י"ז).

ותמלא הארץ חמסעריכה

מדרש רבה נותן לפסוק שני פירושים:
|וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים לְנֹחַ, קֵץ כָּל-בָּשָׂר בָּא לְפָנַי--כִּי-מָלְאָה הָאָרֶץ חָמָס, מִפְּנֵיהֶם; וְהִנְנִי מַשְׁחִיתָם, אֶת-הָאָרֶץ."[1] הגיע זמנם להקצץ, הגיע זמנן לעשות בתה ,הגיע קטיגורים שלהן לפני. כל כך למה. כי מלאה הארץ חמס מפניהם.

איזהו חמס ואיזה היא גזל א"ר חנינא חמס אינו שוה פרוטה וגזל ששוה פרוטה וכך היו אנשי המבול עושים היה אחד מהם מוציא קופתו מליאה תורמוסים והיה זה בא ונוטל פחות משוה פרוטה וזה בא ונוטל פחות משוה פרוטה עד מקום שאינו יכול להוציאו ממנו בדין א"ל הקדוש ברוך הוא אתם עשיתם שלא כשורה אף אני אעשה עמכם שלא כשורה הה"ד (שם ד) הלא נסע יתרם בם ימותו ולא בחכמה בלא חכמת התורה (שם) מבקר לערב יכתו מבלי משים לנצח יאבדו ואין משים אלא דיין היך מה דאת אמר ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם:

דבר אחר כי מלאה הארץ חמס אמר רבי לוי חמס זה עבודת כוכבים חמס זה גילוי עריות חמס זה שפיכות דמים חמס זה עבודת כוכבים שנאמר כי מלאה הארץ חמס חמס זה גילוי עריות שנאמר (ירמיה נא) חמסי ושארי על בבל חמס זה שפיכות דמים שנאמר (יואל ד) מחמס בני יהודה אשר שפכו דם נקי חמס כמשמעו:

המשפטן דר' אבי נוב התיחס למציאות של היום במדינה וכתב : עונש המבול, המתואר בפרשת נח, נגזר על בני האדם בגין עבירות שונות, ובראשן שחיתות וגזל. הפרשן חזקוני טען: איסור הגזל ושמירה על הרכוש הם בין הכללים הטבעיים והאוניברסליים שאנו חייבים לשמור עליהם

פרשת שבוע כלכלית: רכושנות זה בטבע שלנו הקש וקרא את כל המאמר - אקטואלי ביותר וכדאי לדעת בין השאר נכתב במאמר:

  • בפרשת השבוע נח, מסופר על עונש המבול שנגזר על בני האדם בגין עבירות שונות, ובראשן גזל. הסיפור על החטא והעונש של אנשי דור המבול מדגים את היישום של "המשפט הטבעי" או "החוק הטבעי" - מערכת נורמטיבית, נצחית ורציונלית. אחד המרכיבים המרכזיים במשפט הטבעי הוא "זכות הקניין", אשר משמעה הזכות לצבור רכוש, להחזיק ולעשות בו שימוש מבלי שהרכוש ייפגע או יילקח על ידי אנשים אחרים.
  • בטור על פרשת האזינו עמדתי על כך שישנם שני כללי יסוד אוניברסליים, נצחיים וטבעיים, שלא נקבעו על ידי אף אחד, המהווים את הבסיס לקפיטליזם. הכלל הראשון קובע כי כל אדם הוא בעל סמכות מוחלטת על גופו ורכושו. הכלל השני קובע כי כל אדם יכול להיות הבעלים של משאבים כלשהם, שלא היו בבעלות אחר. מכך נובע כי לכל אדם יש "זכות קניין" ו"חופש חוזי", שהם זכויות טבעיות ואשר בלעדיהן לא תיתכן כלכלת שוק.

ולסיכום - "האם אפשר לסמוך על השלטון?
לוק ונוזיק(הוגי דעות במדע המדינה} בוטחים במדינה שתאכוף זכויות קניין, אך מתעלמים מהשאלה היסודית - האם אפשר לסמוך על המדינה ומוסדותיה שיאכפו ביעילות וללא משוא פנים את זכויות הפרט בנכסיו? הבעיה בעמדה של לוק ונוזיק היא שאם סומכים על אנשי השלטון במדינה שיבצעו תפקיד מסוים (אכיפת זכויות קניין), מדוע שלא נסמוך עליהם בביצוע מטלות נוספות? בעיה יסודית יותר עם הגישה שלהם היא שאין שום דרך להבטיח שאנשי השלטון במדינה יבצעו את התפקיד שלהם ביעילות, או שלא יעשו שימוש לרעה בסמכויות

אקטואליה - אונקלוס תרגם :"וַאֲמַר יְיָ לְנוֹחַ, קִצָּא דְּכָל בִּסְרָא עָאל לִקְדָמַי--אֲרֵי אִתְמְלִיאַת אַרְעָא חָטוֹפִין, מִן קֳדָם עוֹבָדֵיהוֹן בִּישַׁיָּא; וְהָאֲנָא מְחַבֵּילְהוֹן, עִם אַרְעָא. " - בקיצור, גם אז היו "חטופין" ו"מחבלים" ותודה לנילי רוקח

היונה כמשל לכנסת ישראלעריכה

בדבר מלכות מובא ציטוט מתוך ילקוט גאולה ומשיח לפרשת נח, על הקשר הין התנהגות נח ליונה לבין התנהגות הקדוש ברוך הוא לכנסת ישראל. והמסקנה:

Vauslach jona

המקור: ר' אברהם סבע ז"ל ממגורשי ספרד

גורל דור ההפלגהעריכה

Brueghel-tower-of-babel

מגדל בבל מאת פיטר ברויגל האב - מקור:ויקישיתוף

Choghazanbil2

שרידי הזיגוראט - אולי מגדל בבל - ליד העיר שושן שבעיראק המקור:הויקפדיה

בפרשת נח מצאנו כתוב פעמיים: " וַיָּפֶץ ה' אֹתָם מִשָּׁם, עַל-פְּנֵי כָל-הָאָרֶץ; וַיַּחְדְּלוּ, לִבְנֹת הָעִיר. עַל-כֵּן קָרָא שְׁמָהּ, בָּבֶל, כִּי-שָׁם בָּלַל ה', שְׂפַת כָּל-הָאָרֶץ; וּמִשָּׁם הֱפִיצָם ה, עַל-פְּנֵי כָּל-הָאָרֶץ.(י"א,ח'-ט').

רש"י מפרש :

  • ויפץ ה' אותם משם - בעולם הזה. מה שאמרו פן נפוץ, נתקיים עליהם, הוא שאמר שלמה (משלי י כד) מגורת רשע היא תבואנו:
  • ומשם הפיצם - למד שאין להם חלק לעולם הבא.

וכי אי זו קשה, של דור המבול או של דור הפלגה?
אלו לא פשטו יד בעיקר, ואלו פשטו יד בעיקר כביכול להלחם בו, ואלו נשטפו, ואלו לא נאבדו מן העולם?! אלא שדור המבול היו גזלנים והייתה מריבה ביניהם לכך נאבדו, ואלו היו נוהגים אהבה וריעות ביניהם, שנאמר שפה אחת ודברים אחדים. למדת ששנוי המחלוקת וגדול השלום:

שמואל פנחס גלברד בספרו "לפשוטו של רש"י" מביא פירוט המאפשר לקורא להבין את פירוש רש"י. וכך הוא מביא את המקור לדעה שהכוונה היא לעולם הזה ולעולם הבא, כפי שמובא במסכת סנהדרין:" דור הפלגה אין להם חלק לעולם הבא שנאמר (בראשית יא) ויפץ ה' אותם משם על פני כל הארץ <וכתיב ומשם הפיצם> ויפץ ה' אותם בעוה"ז ומשם הפיצם ה' לעולם הבא (ק"ז,ב',משנה).

ואשר לחלק השני של הפירוש הוא מצטט את מדרש תנחומא: " אמר להם אתם אומרים פן נפוץ תהיו נפוצים על פני כל הארץ (סימן י"ח) המביא את הפסוק מספר משלי:" מְגוֹרַת רָשָׁע, הִיא תְבוֹאֶנּוּ; וְתַאֲוַת צַדִּיקִים יִתֵּן.(י',כ"ד) וגם שם הוא מביא מפירוש רש"י: "מנורת רשע - מה שהוא ירא - יבוא לו".

הבאור של גלברד ממשיך בהביאו ממדרש רבה את ההסבר לשאלה הקשה: במה עדיף היה דור ההפלגה מדור במבול ואנו מקבלים רמז אקטואלי לימים לאחר חורבן בית שני עד ימינו אלו:
" אותן של דור המבול לא נשתיירה מהן פליטה ואלו של דור הפלגה נשתיירה מהם פליטה אלא דור המבול על ידי שהיו שטופים בגזל שנא' (שם כד) גבולות ישיגו עדר גזלו וירעו לפיכך לא נשתייר מהן פליטה אבל אלוע"ישהיו אוהבים זה את זה שנאמר ויהי כל הארץ שפה אחת לפיכך נשתיירה מהן פליטה רבי אומר גדול השלום שאפילו ישראל עובדים עבודת כוכבים ושלום ביניהם אמר המקום כביכול איני יכול לשלוט בהן כיון ששלום ביניהם שנאמר (הושע ד) חבור עצבים אפרים הנח לו אבל משנחלקו מה הוא אומר (שם) חלק לבם עתה יאשמו הא למדת גדול השלום ושנואה המחלוקת .

והוא מסכם: שתי תשובות לשאלה מדוע נאמר על דור ההפלגה כי הופץ: האחת, לפי מסכת סנהדרין - הכולל גם את העולם הבא בעונש והשנייה, לפי מדרש רבה, המדגיש שהיה להם שפה אחת "ואהבה ורעות בינהם".

שרידי מגדל בבלעריכה

Esagila berlin

תרשים העיר - מוזיאון בברלין [1]

הרב בראון דסברג גיליון שבת בשבתו כתב: המחקר הארכיאולוגי בבבל מצא שרידים רבים לערים ובתוכם מגדלים עצומים שיועדו לעבודה זרה. בין השאר, ישנו מגדל עצום שכזה בבבל, שבנייתו נגדעה באמצע (é-sag-ila). האם חז"ל הכירו את הממצאים הללו, או שמסקנותיהם נובעות רק מניתוח הפסוקים? בין כך ובין כך, גם בפרשייה זו אפשר לראות שמקורותיהם של חז"ל היו עשירים יותר ממה שנראה לעיני הפשטנים.

על העיר é-sag-ila זיגוראט בויקיפדיה העברית

רגישותו של נחעריכה

הרב בנימין לאו מסיים את מאמרו ‏‏[2] אמר רבי יוחנן: בא וראה מה בין הצדיקים שהיו לישראל אח"כ ובין נח. נח לא הגין על דורו ולא התפלל עליו כאברהם. שכיון שאמר הקב"ה לאברהם "זעקת סדום ועמורה כי רבה" מיד "ויגש אברהם ויאמר". והירבה דברים כנגד הקב"ה. בא משה והגן על כל הדור. כיון שאמר הקב"ה למשה "ישראל חטאו סרו מהר מן הדרך" מה כתוב בו: "ויחל משה". מהו "ויחל"? מלמד שהתפלל עד שאחזתו חלחלה. וכן כל הצדיקים הגינו על דורם ולא הניחו מדת הדין לשלוט בהם. ונח התעכב עמו הקב"ה ואמר לו ריבוי דברים שמא יבקש עליהם רחמים ולא השגיח ולא ביקש עליהם רחמים ועשה התיבה ונאבד כל העולם.

רגישותו של נח באה מאוחר מדי. רועה נאמן צריך לשמור על העדר לפני המבול ולא אחריו. לכן הדגם שנבחר כמודל לחיקוי הוא של אברהם ומשה ואילו נח נשאר צדיק בפרוותו, בתיבתו ובכאבו.

סיפורה האמיתי של נינווהעריכה

בפרשת השבוע תובא סיפור בנייתה של העיר נינווה. העיר נוסדה בגלל הרצון להפרד מנמרד, אשר, לפי רש"י ניסה "להמריד כל העולם על הקב"ה בעצת דור הפלגה". ובנוסף לכך היה גם גבור ציד - פרושו של דבר, שוב לפי רש"י :"צד דעתן של בריות בפיו ומטען למרוד במקום" עד כדי כך שהיו אומרים:"על כל אדם מרשיע בעזות פנים, יודע ריבונו ומתכוון למרוד בו, יאמר זה כנמרוד גיבור ציד"

ואז, אשור הגיע למסקנה להפרד מנמרד:"מִן-הָאָרֶץ הַהִוא, יָצָא אַשּׁוּר; וַיִּבֶן, אֶת-נִינְוֵה...הִוא, הָעִיר הַגְּדֹלָה.(בראשית,י',י'-י"א) או בלשונו של רש"י:"כיון שראה אשור את בניו שומעין לנמרוד ומורדין במקום לבנות המגדל, יצא מתוכם"

מרן הראשון לציון הרה"ג מרדכי אליהו שליט"א כתב בעלון לפרשת השבוע קישר בין האמור בפרשה לבין המתואר בספר יונה וכתב:"כולנו מכירים את סיפורו של יונה הנביא שנשלח להתרות באנשי נינווה. "קוּם לֵךְ אֶל נִינְוהֵ הָעִיר הַגְּדוֹלָה וּקְרָא עָלֶיהָ כִּי עָלְתָה רָעָתָם לְפָנָי". בסופו של דבר חוזרים אנשי נינווה מרעתם, האדם והבהמה, והעיר ניצלת. המעיין בספר יונה יראה שנינווה נקראת כמה וכמה פעמים "העיר הגדולה". גם בפסוק האחרון של ספר יונה מסביר אלוקים ליונה למה הוא סולח לאנשי נינווה. הוא אומר לו שהיא עיר גדולה במיוחד: "וַאֲנִי לֹא אָחוּס עַל נִינְוהֵ הָעִיר הַגְּדוֹלָה אֲשֶׁר ישֶׁ בָּהּ הַרְבֵּה מִשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה רִבּוֹ אָדָם אֲשֶׁר לֹא ידַָע בֵּין ימְִינוֹ לִשְׂמֹאלוֹ וּבְהֵמָה רַבָּה". ובאמת, למה העובדה שנינווה עיר גדולה אמורה לכסות על פשעיה? אם היא עיר גדולה - גם רעתם גדולה?"

והוא קשר בין האירועים ומסכם את פירושו:"מכאן נבין מדוע הקב"ה כל כך חס על נינוה. למרות שעברו מאז מאות ואולי אלפי שנים. זכורה לטובה הכוונה שלו גם כשנינווה יורדת וחוטאת. ללמדך כללמדך כמה חשובה כוונה טובה שלא נשכחת לדורי דורות."

על "מעליות" בתיבת נחעריכה

הרב ישראל רוזן בגליון שבת בשבתו לפרשה דן בנושא:"מירוץ החומרות ה'ליטאי' ומתיחס גם לקיומם של "מעליות" בתיבת נח. לפי הפסוק: "תחתיים שניים ושלישיים תעשה" (ו',ט"ז) וכך הוא כתב: דיון מפורט באתר צומת

תהליך קבלת הלכות

אני משער כי חלק מן הקוראים שמעו על ה'פצצה' שנחתה בתחום השיפוט החרדי; 'פסק הלכה' בחתימת 4 רבנים מן השורה ה'ליטאית' העליונה (הרבנים קרליץ, קנייבסקי, וואזנר ואלישיב שליט"א) האוסר מעליות שבת "כאשר לפי התפתחות המדע הטכנולוגי משתנים כסדר דברים, והנה הובא לפנינו חוו"ד טכנית בכתב ובע"פ...". מכיון שמכון 'צומת' בראשותי עוסק בבדיקת מעליות-שבת ואישורן, ובעקבות הצפת-פניות מכל החוגים, אני מוצא לנכון להתייחס לנושא גם מעל במה זו. ואדגיש בדגש חזק: אין בפי בקורת כלפי גדולי התורה החתומים. חיצי מכוונים כלפי אנשי החצר, מושכי החוטים ומכווני-מסנני המידע.

למותר(?) לציין כי ה'פסק' איננו מנומק ולו במשפט אחד. למותר(?) לציין כי איש מבין העוסקים והמתמחים בסוגיא זו (ראשי שני מכונים ומהנדסיהם) לא נתבקשו להבהיר או להסביר לפני או אחרי הטלת ה'פסק' לחלל עולמם של המצייתים למודעה, למרות שבעקבותיה שבתם תיהפך לצער פיסי ורוחני ולמעלה מזה. גם גישושי מגע, לאחר ה'פסק', שערכתי עם אנשי שלש חצרות, העלו חרס ואי נכונות לשמוע מה יש לבעל-דבר-לכאורה לומר. ה'מרצע יצא מן השק' בדמות הבהרה שעלתה מכמה כיוונים בנוסח: "מה הרעש? ממילא הרבנים החתומים (הכוונה לשלשה מתוכם) תמיד התנגדו למעלית-שבת, בעיקר בשל ה'אוירה' ו'זילותא'". אם אכן מדובר במיחזור-החמרה מסוג זה למה ליצור מצג של משהו דרמטי שנתחדש? קשיא! ולמשמשי החצרות פתרונים...

לגופו של נושא אציין בקצירת האומר: החידושים הטכנולוגיים שנתחדשו ברבות השנים אין בהם מהפך עקרוני הגורם שאותן סיבות אשר שימשו כיסוד ההיתר לפני 40-50 שנה יפוג תוקפן. להסבר מפורט בנושא אפנה לאתר מכון 'צומת' (zomet.org.il), שם תמצאו בצד ההבהרות גם את ה'פסק' ואת 'חוות הדעת המקצועית' החדשה, העמומה והמגמתית בעליל.

עונג שבת דוחה חומרות

אכן, אין זה סוד שמעלית-שבת היא מן הנושאים אשר מעולם נפלגו בה פוסקי הציבור, כמו בשאלות הלכ-טכניות נוספות הקשורות לשבת: חוט העירוב, שימוש בחשמל, פתיחת מקרר, סיר לבישול איטי ועוד. נימוקי האוסרים - מהם הלכתיים 'טהורים', מהם מדיניות של 'אוירת השבת', מהם התנגדות לכל חידוש מחשש לכרסומים ו'מדרון חלקלק'. ההגונים בקרב מחברי ספרי הלכה עכשווית מציינים בליקוטיהם כי נחלקו הפוסקים זה בכה וזה בכה, תוך הפנייה לתשובות מפורטות ומנומקות. פוסקי הלכה לציבור, ההגונים שבהם, משיבים לשואליהם כי בנושא הנשאל נחלקו הדעות והמקיל "יש לו על מה ועל מי שיסמוך".

המשתמש במעלית-שבת שאיננה על הירח משפיע בכובד משקלו. השאלה היא האם יש בכך סרך איסור? הרב שלמה-זלמן אוירבך זצ"ל, זה שבזכותו (כמעט) כולנו פותחים מקרר בשבת, הוא שהורה היתר במעלית השבת מסיבות די דומות. הוא אשר מפיו שמעתי לא אחת אמירה הלכתית-חינוכית מאד משמעותית: "עונג שבת הוא חיוב מדברי נביאים ודוחה חומרות"! מסר זה הפך לאסכולה הלכתית מלאה וכמדומה שמרבית הציבור שומר המצוות אמון עליה, כמאמין ב'תורת חיים'.

כנגדה מוצבת האסכולה ה'ליטאית', המוצאת סיפוק ומרגוע-עצבי בריבוי חומרות. יתר על כן, חסידי אסכולה זו, ובפרט אנשי חצר הסובבים וסוככים על גדולי התורה, חדורים לעתים בלהט לזכות את הרבים ב'חומרות' חדשות לבקרים. לדידי, אסכולת 'נתגלתה חומרה חדשה' לגיטימית, ובלבד שתשרור שקיפות והבהרת 'מהיכן דנתוני?', ולא הנחתת פסקי-מודעות כבת קול המפוצצת בראשי ההרים.

אני סמוך ובטוח כי הציבור החרדי הנזקק למעליות שבת ימשיך לנהוג כך, כל עוד פסקי החצר לא יעוגנו כדרכה של הלכה, ומעלית השבת אף-על-פי-כן נוע תנוע. ההחמרה הכוללנית מצד 'זילותא דשבת' הופכת לבומרנג - ל'זילותא' דפסיקת הלכה ול'זילותא' של חצרות מרנן ורבנן.


מעלות-מעליות בתיבת נח

כידוע, נח נצטווה על תיבה בת שלש קומות, כמצוטט בפסוק בראש המדור. האם פעלה בה מעלית בשבת? בחול? ובכלל איך התנהלו בה החיים היומיומיים במשך מחצית השנה?

להפתעתנו מצינו התייחסות חז"לית סותרת ומגוונת באשר לחלוקת הקומות בין שוכני התיבה. רש"י (עפ"י סנהדרין קח,ב) נשמע סביר והגיוני לטעמנו הלוגיסטי: "תחתיים לזבל, אמצעיים לבהמה, עליונים לאדם". אך מה נעשה עם מדרש בראשית רבה (פל"א) התמוה באזני אמרגן מקצועי: "תחתיים לזבלים, שניים לו ולבניו ולטהורים, והעליונים לטמאים. ויש מחליפין: תחתיים לטמאים, שניים לו ולבניו ולטהורים והעליונים לזבלים". התמיהה גובהת לשחקים למקרא פרקי דרבי-אליעזר (כג) המשייך ומשדך את נח ומשפחתו עם ה...שקצים והרמשים: "מדור כל בהמה וחיה ביציע התחתון, מדור לכל העופות ביציע השניה, מדור שקצים ורמשים ובני אדם ביציע השלישית".

מה הפשר? על כרחך עלינו לפרש כמו את כל סיפורי התנ"ך, שלא בדרך הריאליה. "תחתיים שניים ושלישיים" עוטים בספרי ההגות, החסידות והסוד מחלצות של 'מדרגות' ו'בחינות', ולא נוחות לוגיסטית וריאליה יבשושית. יש אפילו מי ששייך את הקומות לבנים: שם, חם ויפת...

היכן נולד אברהם אבינועריכה

בסוף הפרשה מסופר על הולדת אברם באור כשדים וכך נאמר: "וַיִּקַּח תֶּרַח אֶת-אַבְרָם בְּנוֹ, וְאֶת-לוֹט בֶּן הָרָן בֶּן-בְּנוֹ, וְאֵת שָׂרַי כַּלָּתוֹ, אֵשֶׁת אַבְרָם בְּנוֹ; וַיֵּצְאוּ אִתָּם מֵאוּר כַּשְׂדִּים, לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן, וַיָּבֹאוּ עַד-חָרָן, וַיֵּשְׁבוּ שָׁם(שם, י"א, ל"א). הרמב"ן סבור אחרת :"והעניין שקבלו רבותינו בזה הוא האמת, ואני מבאר אותו. אברהם אבינו לא נולד בארץ כשדים, כי אבותיו בני שם היו, וכשדים וכל ארץ שנער ארצות בני חם.

ד"ר שמעון-אליעזר הלוי (שוברט) ספירו במאמרו האם אברהם אכן נולד באור כשדים? דן בשאלה זאת. וכך הוא כותב: "עוד עובדה מחזקת את הטענה שמקום מוצאו של אברהם הוא חרן. היה קיים שוני בתרבות העממית בין זו שבאור כשדים ובין זו שבחרן. באור כשדים הייתה חברה עירונית הנתונה לשלטון רודני עם כמורה רבת עָצמה, וכל החיים הכלכליים היו מאורגנים ברמה גבוהה. לכן הערכים המוסריים הרוֹוחים של הפָּגָניוּת היו נפוצים בין פשוטי עם. אך באזור חרן, בין השֵמיים הצפוניים-מערביים, לא היה שלטון מרכזי, והכלכלה הייתה עדיין מבוססת על רועי צאן ועל בעלי בתים עצמאיים, והיה חופש מחשבה. לכן התעקש אברהם ואחריו יצחק לקחת לבניהם נשים רק מבנות "ארץ מולדתם", משום שידעו שיש גמישות חיובית כלשהי בתרבות הדתית-מוסרית של האזור".

והסיכום: לפי הרמב"ן, תרח הוליד את בניו הגדולים – אברהם ונחור, בעבר הנהר פרת, בעיר חרן. פעם אחת לקח תרח את בנו אברהם ונסע עִמו לאור כשדים למטרה לא ידועה. כנראה שאברהם, בגלל אמונתו התקיפה בא-ל אחד, הסתבך בצרות עם השלטונות ונאסר אך בדרך כלשהי נמלט. נעבור לספר נחמיה, בו נחמיה רומז להצלתו ממצב קשה באור כשדים על ידי נס מה'. וכך נאמר:"אַתָּה-הוּא ה' הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר בָּחַרְתָּ בְּאַבְרָם וְהוֹצֵאתוֹ מֵאוּר כַּשְׂדִּים". הרמב"ן מפרש כי המונח "הוצאתיך" יש שפירושו "לחלץ ממקום מסוכן" או "לשחרר ממצב קשה", כמו " אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים " (שמ' כ:ב).

מתי "אין מוקדם ומאוחר בתורהעריכה

בראשית י"א נכתב וַיְחִי-תֶרַח, שִׁבְעִים שָׁנָה; וַיּוֹלֶד, אֶת-אַבְרָם, אֶת-נָחוֹר, וְאֶת-הָרָן. כז וְאֵלֶּה, תּוֹלְדֹת תֶּרַח--תֶּרַח הוֹלִיד אֶת-אַבְרָם, אֶת-נָחוֹר וְאֶת-הָרָן; וְהָרָן, הוֹלִיד אֶת-לוֹט. כח וַיָּמָת הָרָן, עַל-פְּנֵי תֶּרַח אָבִיו, בְּאֶרֶץ מוֹלַדְתּוֹ, בְּאוּר כַּשְׂדִּים. כט וַיִּקַּח אַבְרָם וְנָחוֹר לָהֶם, נָשִׁים: שֵׁם אֵשֶׁת-אַבְרָם, שָׂרָי, וְשֵׁם אֵשֶׁת-נָחוֹר מִלְכָּה, בַּת-הָרָן אֲבִי-מִלְכָּה וַאֲבִי יִסְכָּה. ל וַתְּהִי שָׂרַי, עֲקָרָה: אֵין לָהּ, וָלָד. לא וַיִּקַּח תֶּרַח אֶת-אַבְרָם בְּנוֹ, וְאֶת-לוֹט בֶּן-הָרָן בֶּן-בְּנוֹ, וְאֵת שָׂרַי כַּלָּתוֹ, אֵשֶׁת אַבְרָם בְּנוֹ; וַיֵּצְאוּ אִתָּם מֵאוּר כַּשְׂדִּים, לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן, וַיָּבֹאוּ עַד-חָרָן, וַיֵּשְׁבוּ שָׁם. לב וַיִּהְיוּ יְמֵי-תֶרַח, חָמֵשׁ שָׁנִים וּמָאתַיִם שָׁנָה; וַיָּמָת תֶּרַח, בְּחָרָן. {פ}

למה מסופר על מות תרח לפי יציאת אברם לארץ כנען, הרי הוא חי עוד 60 שנה בחרן, לאחר שאברם יצא לארץ כנען

שאל הרמב"ן:וימת תרח בחרן - כשיצא אברם נשארו משנות תרח הרבה, ולמה הקדים הכתוב מיתתו של תרח ליציאתו של אברם, שלא יהא הדבר מפורסם לכל ויאמרו לא קיים אברם כבוד אב ואם שהניחו זקן והלך לו, לפיכך קראו מת, ועוד שאף הרשעים בחייהם קרואים מתים. לשון רש"י, ובבראשית רבה (לט ז): הוא.

ואני תמה על דבריהם, שזה מנהג כל הכתוב לספר חיי האב והולידו הבן ומיתתו, ואחר כך מתחיל בעניין הבן, בכל הדורות כך נהגו הכתובים. ונח עצמו הנה בימיו של אברם עודנו חי, ושם בנו כל ימי אברהם היה חי: ויתכן שבאו למדרש הזה מפני ששינה הכתוב בתרח סדר הפרשה כולה, כי בשם ותולדותיו כולם לא הזכיר הכתוב מיתה, ולא חזר וכלל השנים, ובכאן חזר ותפש הסדר הראשון שבבעלי השנים הרבים מאדם ועד נח, וכלל ויהיו כל ימי תרח וימת, והוסיף להזכיר עוד מקום המיתה שהיה בחרן, המקום שהזכיר לאברהם. ולכך דרשו שכל זה כדי שיראה מבלי עיון שהיה אברהם שם עמו.

ועוד כי מפני שכבר התחיל בעניין אברהם וספר שיצא עם אביו מאור כשדים ללכת ארצה כנען, יקשה בעיניהם כשלא סדר חייו ומיתתו על הסדר ויכתוב אותה בזמנה:

ורבי יצחק אברבנאל כתב:"אין הכוונה בסיפור הזה להגיד קורות תרח ובניו, אבל להגיד סבת יציאתם מאור כשדים ולכן לא נזכרו העניינים כפי הסדר והזמן שקרו כי הקדים מיתת הרן לנשואי אברם ועקרות שרה לפי שהייתה מיתתו רעה גדולה לאביו מבלי תיקון וזכר הדברים כפי מה שהעירו את לב תרח לצאת משם...ואח"כ אמר "ויהיו ימי תרח חמש שנים ומאתים שנה וימת בחרן" ולא נכתב כך בכל תולדות בני שם. אברם נולד שהיה בן 70 מזה ויצא לארץ כנען שהיה בן 75 שנה, יוצא שתרח היה בחרן 60 שנה לאחר שיצא משם אברם וזה מוכיח כי התרשל לצאת לארץ כנען ולכן בא הציווי לאברם "לך לך" ונשאר תרח עם נחור בנו בחרן.

לסיכום, אברבנאל כנראה הושפע מתפיסת ההיסטוריה, הכל לפי הסדר, לפעמים יש להפריד לעלילות כדי להבין את העלילה.

המקור: יאיר האס מספר על יחסו של דון יצחק אברבנאל לסדר הכרונולוגי בתורה] במסגרת כנס שנערך לציון 500 שנה למותו ביוני 2008

כי (י)מי נחעריכה

הרד"ק בפרושו להפטרה מתיחס לפסוק הקושר אותה עם פרשת השבוע:"כִּי-מֵי נֹחַ, זֹאת לִי, אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי מֵעֲבֹר מֵי-נֹחַ עוֹד, עַל-הָאָרֶץ כֵּן נִשְׁבַּעְתִּי מִקְּצֹף עָלַיִךְ, וּמִגְּעָר-בָּךְ. כִּי הֶהָרִים יָמוּשׁוּ, הַגְּבָעוֹת תְּמוּטֶינָה וְחַסְדִּי מֵאִתֵּךְ לֹא-יָמוּשׁ, וּבְרִית שְׁלוֹמִי לֹא תָמוּט, אָמַר מְרַחֲמֵךְ, ה'. (ספר ישעיהו, נ"ד, ט'-י').

וכך הוא אומר:"יש מחלוקת בספרים במלה הזאת ברוב הספרים הם שתי מלות (מי נח) . ופי' מנחם, מי המבול וסמכה לנח שבאו בימיו ונצל מהם. ויש ספרים שהיא מלה אחת כמו כימי נדת דותה, וכן תרגם יונתן כיומי נח . מכל מקום הענין אחד, אמר כמו דבר מי המבול שהיו בימי נח שנשבעתי שלא יעברו עוד על הארץ והיא גזרה שלא תבטל כן נשבעתי אחרי צאתך מהגלות מקצוף עליך ומגער בך, ופי' זאת הגלות והשביה היא לך כמו מי נח כמו שהם לא יהיו עוד כן לא יהיה לך גלות עוד, ושבועת מי נח הוא שאמר שני פעמים ולא יכרת כל בשר עוד ממי המבול ולא יהיה עוד מבול לשחת כל בשר, כך פירשו רבותינו ולמדו מזה כי לאו לאו שבועה ומדלאו לאו שבועה הן הן נמי שבועה, ויש לפרש כי הברית היא השבועה כמו שאמר והקמותי את בריתי אתכם והברית הוא קיום הדבר וכן שבועה היא קיום הדבר".

זאב ח.ארליך (ז'אבו) מביא פירוש זה במאמרו:על יונים, דואר ומבול [3]. הוא מסכם: אם מדובר במילה אחד כימי נח, אז הכוונה היא לימיו (שנותיו) של נח, כתרגום יונתן: "כְּיוֹמֵי נחַ דָא קֳדָמַי דְקַיְמֵית בְּמֵימְרִי דְלָא יֶעְדוּן מֵי טוּפָנָא דַהֲווֹ בְּיוֹמֵי נחַ עוֹד עַל אַרְעָא כֵּן קַיְמִית בְּמֵימְרִי דְלָא יֵחוֹל רוּגְזִי עֲלָךְ וְלָא אֶזוֹף בִּיךְ:". ואז הפסוק אינו דן במבול אלה הוא מסמל הבטחה לעתיד, המזכירה את החסד שעשה הקב"ה לבריות.

ראו גםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ו',ג'
  2. איך אפשר לחזור לשיגרה בעולם חרב?, הארץ, 30/10/08
  3. מקור ראשון, מדור ארץ מקרא, ב חשוון תשס"ט

ברחבי אתר Wikia

ויקי אקראית