Family Wiki
Register
Advertisement
המפה נטענת...
המפה נטענת...

מבט מקרוב

מבט מעל



ארץ_ישראל_בשנת_1913_Palestine-0

ארץ ישראל בשנת 1913 Palestine-0

על פתח תקווהסרט נדיר שצולם בארץ ישראל פלשתינה בשנת 1913. (פלשתינה, לפי הכינוי שנתנו הרומאים במאה השניה לספירה אחרי מרד בר כוכבא - "פרוביניקיה סוריה פלשתינה"). ולכל מי שמאמין שהיה כאן "עם פלשתיני", ראה את הסרטון שבקישור: http://www.youtube.com/watch?v=laSWayjKjdE&feature=channel&list=UL הסרט המקורי "חיי היהודים בארץ ישראל" הופק ע"י חב' המזרח מאודסה באפריל-מאי 1913, והוצג בקונגרס הציוני ה11 בוינה באוגוסט 1913. הסרט שוחזר ע"י יעקב גרוס (ישראל) ואריק לרואה (צרפת) בשנת 1998 בשיתוף פעולה בין המרכז הלאומי לקולנוע CNC בצרפת וסינמטק ירושלים. תחקיר ותמליל: יעקב גרוס, קריין: יהורם גאון, עיבוד מוסיקה: אלי אהרוני

The_Life_Of_The_Jews_In_Palestine_1913_Hebrew_2_7

The Life Of The Jews In Palestine 1913 Hebrew 2 7

רזרבה פתח תקווה גידול תפוזים

שיירה צבאית גרמנית 1918

שיירה של הצבא הגרמני במלחמת העולם הראשונה ברחוב יפו בפתח תקווה 1918

פתח-תקווה, המכונה "אם המושבות", היא עיר בישראל - השישית בגודלה . נוסדה כמושבה בשנת 1878 והוכרזה כעיר בשנת 1937. חברה בארגון .


מקור השם[]

מקור השם פתח תקווה לקוח מספר הושע: "וְנָתַתִּי לָהּ אֶת-כְּרָמֶיהָ מִשָּׁם, וְאֶת-עֵמֶק עָכוֹר לְפֶתַח תִּקְוָה" (ב', י"ז}}. הסיבה לבחירת השם הייתה שקבוצת המתיישבים הראשונים בפתח תקוה ניסו קודם לכם, בשנת 1872 להתיישב בסביבות העיר יריחו . הקבוצה איתרה שטח קרקע שעמד למכירה פומבית בסמוך ליריחו. הם החליטו לקרוא למושבה החדשה פתח-תקווה, המוזכרת בספר הושע בהקשר ל"עמק עכור" מפרשת עכן בספר יהושע: "וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ מֶה עֲכַרְתָּנוּ, יַעְכָּרְךָ יְהוָה בַּיּוֹם הַזֶּה; וַיִּרְגְּמוּ אֹתוֹ כָל-יִשְׂרָאֵל, אֶבֶן, וַיִּשְׂרְפוּ אֹתָם בָּאֵשׁ, וַיִּסְקְלוּ אֹתָם בָּאֲבָנִים. וַיָּקִימוּ עָלָיו גַּל-אֲבָנִים גָּדוֹל, עַד הַיּוֹם הַזֶּה, וַיָּשָׁב יְהוָה, מֵחֲרוֹן אַפּוֹ; עַל-כֵּן קָרָא שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא, עֵמֶק עָכוֹר, עַד, הַיּוֹם הַזֶּה. (ז', ה' - כ"ו). ועמק זה, לפי דברי הנביא. יהיה לפתח תקוה. היה זה ביטוי לתקוה שאפשר להפוך מקום מקולל לייושב פורח.

בסופו של דבר רכישת הקרקע שם לא התבצעה, והמתיישבים הגיעו לשפלה, ורכשו את אדמות הכפר הערבי אוּ‏מְלָבָּס וקראו למושבה החדשה בשם פתח תקווה. באופן אירוני קיבל השם משמעות גם בנקודת התיישבות זו, בשל המצב העכור בו מצאו את הירקון, וניסיונם ותקוותם להפוך אותו לפתח לעתיד, להתיישבות יהודית ברחבי הארץ ולתחייה לאומית ("פתח תקווה").

תולדות המושבה[]

אומלבס[]

הפניה לערך מורחב: אומלבס

אישים - יהושע שטמפר , דוד גוטמן , יהודה ראב וזרח ברנט-JNF014542

אישים - יהושע שטמפר , דוד גוטמן , יהודה ראב וזרח ברנט - 1920 ארכיון קרן קיימת לישראל

המתיישבים הראשונים, יהושע שטמפפר, יואל משה סלומון, זרח ברנט, דוד גוטמן ויהודה ראב הקימו את ישובם על שטח אדמה שהם קנו מבעלי הקרקע של הכפר הערבי אוּ‏מְלָבָּס , אשר גרו ביפו. הכפר עצמו היה כמעט ריק מאריסים, אשר רובם מתו או עזבו את הכפר בשל מחלת הקדחת. האדמה נרשמה על שם דוד גוטמן, נתין אוסטרי והסכם המכירה נחתם אצל הקונסול האוסטרי ביפו, וזאת על מנת להימנע ממצב של אי-מימוש העיסקה, כפי שקרה לקבוצה בניסיון הרכישה הקודם של אדמות ליד יריחו. וכך ביום ז' בחשוון ה'תרל"ט - (3 בנובמבר 1878) - יצאו לפתח תקווה לעבודה: אלעזר ראב ובנו, יהושע שטמפפר, דוד גוטמן ויואל משה סלומון.

בטרם התקבלה ההחלטה על רכישת קרקעות הכפר אומלבס על ידי קבוצת המייסדים, מסופר כיצד הם יצאו לבדוק את אדמות הכפר, יחד עם רופא מיפו בשם מזוריקה. הדוקטור, ששם לב לתופעה כי אין במקום ציפורים, חיווה דעתו כי הן נשמעות לאינסטינקט הטבעי שלהן, ולכן נמנעות מלבוא לשם. לפי הסיפור, סלומון ענה "ובכל זאת", ותגובת שטמפפר הייתה "ננסה" והקבוצה החליטה על רכישת הקרקע. מאורע זה מונצח בשירו של יורם טהרלב, "הבלדה על יואל משה סלומון".

חיים אמזלאג סגן הקונסול של בריטניה ביפו היה מעורב ברכישת אדמותיה של פתח-תקווה. מידת המעורבות שלו איננה ברורה:

  • אחיינו יוסף נבון כתב, כי בשנת 1876 פנו אליו מייסדיה העתידים של פתח-תקווה וביקשו את עזרתו בחיפושיהם אחר קרקע. אחרי נסיונותיהם הכושלים של אנשים אלה לקנות אדמה בסביבות חברון ויריחו נפגש נבון עם דודו ועדכן אותו. חיים אמר, שאפשר לרכוש קרקע בסביבות יפו. אחר-כך שלח מברק אל בעל האדמה אנטואן בישארה טיאן, בעל אחוזה נוצרי מיפו, ומישש את הדופק, והלה ענה בחיוב. חיים ויוסף ביקרו בשטח, אבל טיאן דרש יותר מדי תמורתו.
  • המתיישבים תיארו את ההתפתחות בצורה שונה. בקיץ 1878 יצאו מירושלים דוד גוטמן, יואל משה סלומון, יהושע שטמפפר, זרח ברנט ואחרים מן העדה האשננזית בירושלים במגמה לבדוק את אדמות מלבס שבסביבת יפו. בהגיעם לשם ביקשו מחיים אמזלאג לפנות אל בעל הקרקע טיאן, במגמה לארגן פגישה ביניהם ולסייר בשטח. אמזלאג נענה ברצון. אך בינתיים, ב-30 ביולי 1878, נרכש שטח אדמה קרוב בן 3,375 דונאמים תורכיים (כ-3,044 דונאמים מטריים) מאפנדי נוצרי ביפו, סלים קצאר. בשנה שלאחר-מכן הגיעו המתיישבים לידי הסכם גם עם טיאן וקנו ממנו 10,000 דונאמים תורכיים (9,193 דונאמים מטריים) מאדמתו בתשלומים לשיעורין. אחדות מקרקעות אלו נרשמו על שמו של אמזלאג". [1]


הבאר הראשונה[]

Petachtikvapost

בול הבאר הראשונה של פתח תקווה - המקור:הויקיפדיה העברית

כאשר שלושת מייסדי פתח תקווה יהושע שטמפפר, יואל משה סלומון, דוד גוטמן בדקו את אדמות הכפר הערבי אוּ‏מְלָבָּס במטרה לרכוש אותם. הם "הזדעזעו למראה הפלחים הדווים, הסמויים וצהובי הפנים וליבם נתמלא יאוש" [2]. יואל משה סלומון, שידע ערבית, נשאר במקום כדי לבדוק את טיב המקום. לאחר שלשה ימים הבין כי אין לסמוך על דבריהם. הוא הלך לכפרים השכנים ושם נמסר לו כי ליושבים על אדמת אומבלס סובלים משתי בעיות:

  • הם שותים את המים של מעיינות נחל הירקון, היום ליד ראש העין. המים היו מזוהמים שכן הרועי הצאן ורועי הבקר נהגו להשליך למים את נבלות של הבהמות למי הירקון.
  • קרבת הביצות אשר בה גדלו המוני יתושי הקדחת. אלה גרמו לתושבי המקום כי יחלו וימותו.

לפי כך החליטו מייסדי פתח תקוה כי פעולת הבנייה הראשונה תהיה חפירת באר מים. המקום שבו הייתה הבאר היה שטח ציבורי שהיה לגן. היום (2008) השטח הוא ככר ציבורית. על מקום הבאר יש "מזרקת מי שתייה ציבורית מודרנית, ברצפת האבן חקוקה כתובת לציון האתר ( התוכלו לגלות את מקום הבאר ולפענח את הכתובת ? ) " ref>מקור : רן אהרונסון עמ' 86</ref>. המלאכה הוטלה על יהודה ראב. נשכר קבלן, אשר סוכם עימו לחפור עד לעומק של 18 מטר. כאשר הגיעו לעומק זה ולא נמצאו מים, הקבלן חזר ליפו. רק לאחר תשלום נוסף נמשכה חפירת הבאר ואכן נמצאו מים בעומק 24 מטר. האירוע נודע בסביבה והתושבים הערבים של הכפרים השכנים הגיעו לפתח תקווה על מנת לשאוב מים נקיים לשימושם.

הערבים כינו את הבאר 'ביר –שוע' וייעצו שהמים הראשונים יינתנו לנשים כסגולה לפריון.[3]

המושבה ננטשה לאחר שלוש שנים. וכאשר יהודה ראב בא לראות מה נותר במקום, השומר מנע ממנו לשתות מממי הבאר. הסתבר כי הוטלה לבאר גופה והמים כבר לא היו ראויים לשתיה [4]

החריש הראשון[]

יהודה ראב מוזכר בתור "פותח תלם ראשון" באדמת פתח תקווה. האגרונום דוד רגנר, שבא מהונגריה לנהל את עבודת האדמה החליט להזמין מארץ מוצאו מחרשות, מהסוג המקובל באירופה. כמו כן, הביא שוורים מסוריה "גדולים וכבירי כח". לאחר הגשם הראשון, אליעזר ראב ובנו יצאו לעבודה בשדות, יחד עם 12 פלחים ערבים. תבואת השדות הצליחה והערבים שיבחו את העבודה ואמרו : "אל יהוד אשטר מן אל אלמאן" - כלומר - היהודים עולים בחריצותם על הגרמנים, תושבי מושבות הטמפלרים. מראה השדות הירוקים לעומת השדות היבשים מסביב גרם לכך שהשכנים התבטאו "אל ברכה ענד אל יהוד" - דהיינו הברכה שרוייה אצל היהודים.

טוביה סלומון מסביר גם את הרקע לתופעה. הכפריים, בעלי הניסיון [5] לא זורעים מייד אחרי הגשם הראשון, אם הוא הקדים שלא כרגיל. הם קוראים לו "גשם נפל", כאילו אישה הרה מפילה את ולדה. הם מחכים לגשם השני. כי תופעה מקובלת בארץ היא, שלעיתים נוצר פער זמנים בין הגשם הראשון לבין בוא שאר גשמי החורף. ואם זורעים מייד אחרי הגשם הראשון, השתילים נובלים עד שמגיעים הגשמים הנוספים. אבל כך לא קרה באותה שנה בפתח תקוה. האגרונום היהודי קבע: "לא הערבים יהיו מורינו לעבודה, כי אם בינתנו תהיה משמשת דוגמא להם".

חג הפסח הראשון[]

בתום השנה הראשונה הסתבר כי היבול עלה יפה. המתיישבים החליטו לקיים את כל המצוות התלויות בארץ: לקט, שכחה ופאה. את התרומות ומעשרות הפרישו כדין והעמיסו אותם על 30 גמלים והעלו אותם לירושלים. טוביה סלומון מספר כי "היום ההוא עשה רושם כביר על כל תושבי ירושלים". וקהל של המונים באו לראות כיצד יהודים מביאים את יבול אדמתם ומעשרותיהם לירושלים מאז חורבן הבית השני. באחד הבתים בשכונת מאה שערים התקיימה סעודת מצווה. וכל הספקות בקשר לטבל ודמאי התבטלו שכן נתקיימו הפעם כל המצוות התלויות בארץ.

בפסח תרל"ט - 8 באפריל 1878 חגגו מייסדי פתח תקוה את ליל הסדר בביתו של דוד גוטמן, כאשר הבית התרוקן מכל התבואה שנאספה בחורף. וכך מתאר אברהם יערי בספרו זכרונות ארץ ישראל מפי טוביה סלומון: "חגגו בבית שנתרוקן מכל התבואות ששמו בו בתחילת חדשי החורף. אותו הבית הגדול שבו ערכו את הסדר, היה מואר וערוך שולחנות וכסאות וכל הכלים הדרושים לכבוד החג. ר' דוד גוטמן, הזקן שבחבורה, ישב בראש המסובין עם כל בני משפחת אשתו, שהוא גדלם וחנכם, ויתר חבריו ובני משפחותיהם, האבות והבנים, הקטנים והגדולים, עוטרים לו מסביב, ודמות לו כראש-שבט מוקף המון יוצאי חלציו, שדאגת כולם עליו. פניו האציליים מביעים קורת-רוח מרובה על שקיים סוף סוף את נדרו אשר נדר לה', להיות האחד מהראשונים בישוב החקלאי בארץ הקודש. פתח ר' דוד גוטמן ואמר:

"הלילה הזה הוא ליל זכרון לישראל על הנסים ועל הנפלאות שעשה אלוקינו לאבותינו בצאתם ממצרים, מעבדות לחרות, משעבוד לגאולה, גאולת הרוח וגאולת הגוף. הלילה הזה עלינו לברך את ברכת 'שהחיינו' בכוונה כפולה: שהחיינו לכונן מושבה חקלאית ראשונה בארצנו הקדושה ולסול המסילה להבאים אחרינו. אנחנו הננו היום הצפורים הראשונות המבשרות את אור השחר, וה' הוא המאיר לנו אור תקווה והסולל לפנינו דרך הקודש. במקום הזה בקע לנו אור השחר ועוד מעט וזרחה עלינו, יראי ה', שמש צדקה ומרפא. נשמת ישראל סבא תשוב, תעל, תתלבש בקדושה ובטהרה כימי קדם קדמתה, ושוב פעם נזכה להקים לנו נביאים וקדושי עליון לגאולתנו ולגאולת העולם". (מקור= מאתר סנונית המצטט את הבטאון מחניים - גיליון פ')

התיישבות הירקונים[]

משה סמילנסקי מספר כי בשנת תר"ם , שנה לאחר ייסוד המושבה, נחלקו חלוצי פתח תקווה לשני "מעמדות" : "האמידים התיישבו על הרמה ויקרא המקום בפי הציבור "רמתים" והעניים התיישבו על שפת הירקון ויקראו "ירקונים" - והמקום נקרא "מעמקים"". לאחר גאות מי הירקון נהרסו בתי ה"ירקונים" ורובם נטשו את המקום ועזבו לירושלים.

בתחילת ימיה של פתח תקווה, השלטון הטורקי לא אישר הקמת בתים, וכל הבתים שהוקמו בשלהי המאה ה-19 הוקמו על סמך אישורים שניתנו להקמת רפתות.

חידוש הישוב 1882[]

Pinscer petach ticva

רחוב פינסקר - האחים אליהו[רחוב פינסקר, פתח תקוה, בגלויה שהודפסה בגרמניה, בהוצאת האחים אליהו. גלויה מספר 265, הוצאת האחים אליהו, יפו - תל אביב, ארץ ישראל (הודפס בגרמניה) לפי משה רימר באתר תפוז

תרמ"ג (1883) ניסו לחדש את הישוב בפתח תקווה. המתיישבים חיפשו מקום רחוק מהמקום הקודם, אותו נאלצו לעזוב בעקבות המחלות. הם חיפשו מקום גבוה, בעל אקלים נוח יותר, שאין לקדחת שליטה עליו. בני פתח-תקוה יסדו את המושבה המושבה יהודיה, דרומה מהמקום הישן, בקרבת הכפר הערבי יהודיה - -היום סביון.

בשנת1885/1886 חזרו רוב המתיישבים לפתח תקוה. במושבה שנבנתה מחדש הבניינים נבנו ביתר יסודיות: מאבני כורכר מסותתות וגגות רעפים. למרות איסור השלטונות התורכיים על היהודים לבנות בתים מחוץ לערים, הערימו החלוצים על השלטונות, אך אלה ניסו להרוס את הבניינים. הודות להתערבות הקונסול הגרמני וגורמים אחרים, ניצלו הבניינים הקיימים מהרס, אך הבנייה נפסקה.

בתרמ"ז (1884) בנה א.ל. פרומקין את הבית הראשון במושבה מאבני כורכר. את המרפסות בנה מעץ ואת החצר הקיף בחומה. בעקבותיו בנה זרח ברנט בניין אבן, ודוד גוטמן בנה בניין איתן. שאר הבניינים – של יהושע שטמפפר ויואל משה סלומון – נבנו בשיטה הבגדדית, היינו: שלד מעץ ממולא טיט ופירורי אבן מבחוץ מצופה לוחות עץ, ובפנים טיח מחימר וקש. הגגות מרעפי מרסיל. הרפתות נבנו מלבני טיט עם קש.

ריבוי הבניינים מסוג זה סיבתו בכך שלא נמצאו חוצבי אבנים בשטח פתח-תקוה, והבאת אבנים מהמחצבות הרחוקות מהמושבה עלתה כסף רב. אנשי פתח-תקוה, שרובם היו אנשי עמל, בחרו להסתפק בבניינים ארעיים שאינם עולים הרבה ובניינם אינו נמשך זמן רב. [6]

בפתח תקווה 1921[]

שומרי המושבה בראשיתה[]

הפניה לערך מורחב :השומרים הראשונים של פתח תקווה

זרח ברנט, ממייסדי פתח תקוה מספר על ההתנפלות הראשונה המאורגנת על מושבה יהודית, שהייתה ב-1 מרץ 1886. תושבי המושבה לא היו מוכנים שערביי הישובים השכנים יבואו למושבה ועוד מעט "יהיו בתיה לבז ובניה להרג ולמשיסה". התושבים התבצרו עד שבאו חיילים טורקיים, אסרו בשלשלאות 16 שייחים, הובילו אותם ליפו, שם קבלו מלקות ונידונו למאסר.

המושבה החליטה כי היא זקוקה לשומרים נאמנים. בתולדות פתח תקווה רשומים ששה שומרים, כאשר האחרון שבהם היה אברהם שפירא. הם הביאו בטחון למושבה ונתנו דוגמא לשאר המושבות כיצד להגן על עצמן, בתיהן ושדותיהן.

תכנון המושבה[]

התכנון הראשוני של המושבה היה מבוסס על השיטה לפיה תוכננה בניית מושבות הצ'רקסים בגליל. שני שורות של בתים, שהיוו חומה כלפי חוץ. כאשר המשקים בפנים החומה ובמרכז בניני הציבור.

אשר לחלוקת המגרשים, פה הייתה שיטתו של חיים משה סלור מקובלת. הוא חילק את הקרקע לעשרה חלקים שווים, כמספר שבטי ישראל (בלי אפרים ומנשה). כל חלק כזה חילק שוב לעשר חלקות ובסה"כ – 100 חלקות. כל המגרשים היו בעלי חזית שווה. כך נתקבלו חזיתות צרות ברוחב 5-15 מ' ומיגרש מלבני ארוך. בתוך המגרש פנימה צופפו כל המבנים הדרושים למשק החקלאי: דיור, רפת, מזווה, מחסן לכלי עבודה ולול. סלור, שמעולם לא למד הנדסה או תכנון, תיכנן כך את המושבה החקלאית הראשונה בארץ-ישראל.


הגעת הפועלים לפתח תקווה[]

המושבה פתח תקווה הייתה אבן שואבת לאנשי העלייה השנייה - פועלים בעיקר. האיכרים נעזרו בפועלים לצורך עיבוד השדות והמטעים, ביניהם ההדרים אשר באותה עת החלו לטעת במושבה. אבל הם העדיפו את הפועל הערבי, וכך החלה מלחמה על כיבוש העבודה.

כך, החל משנת 1905, הגיעו למושבה למעלה ממאה איש. עבורם, העבודה אינה רק אמצעי-פרנסה אלא תכלית ההגשמה הציונית. הם בקשו לבסס את "העבודה העברית". היו גם התנגשויות עם איכרי המושבה שומרי המסורת, שכן רוב הפועלים לא נהגו בהתאם להלכה היהודית .

בפורים תרס"ה (1905) הוקמה אגודת הפועלים שנקראה הפועל הצעיר. השם ניתן על ידי זלמן גיסין, מאיכרי פתח-תקוה, שהיה בין המייסדים. תוכנית האגודה נתבססה על כיבוש מקצועות העבודה "העלאת מצבו הטבעי והתרבותי של הפועל העברי בארץ-ישראל", ייסוד קופות מילווה, מטבחי פועלים, חנויות קואופרטיביות, חוות התיישבות וכן הפצת הלשון והתרבות העברית.

בשנת תרע"א (1911) נפתח בפתח תקוה מועדון הפועלים הראשון בארץ. בנשף הפתיחה השתתפו רבים מצעירי המושבה. המועדון היה למרכז הרוחני של ציבור הפועלים, אך גם האיכרים בני המושבה ביקרו בו (מבנה מועדון הפועלים עמד שנים במקום בו עומד היום בית ההסתדרות, ברחוב ההסתדרות).

בתרע"א (1911) בתקיימה בפתח-תקוה הוועידה השנייה של "פועלי יהודה", בה הונח יסוד לקופת חולים. באותה שנה נפתח חדר-חולים לעולים מתימן, שעלו ארצה שנה קודם לכן והתחלואה הרבה הפילה בהם חללים רבים. שנתיים אחר-כך, בתרע"ג, הושלם בניין השכונה הראשונה בארץ לעולי תימן – זוהי "מחנה יהודה", אחת השכונות הוותיקות בפתח-תקוה

בתרע"א (1911) הוקמה חברת ההשקאה "פלשתינה",[1] מפעל שאיבה מרכזי שספק מים לפרדסים שבסביבת המושבה. בית המשאבה מבטון ניצב על גדות הירקון , סמוך לכפר הבפטיסטים.

מלחמת העולם הראשונה[]

PetachTikwa

בתים בפתח תקווה ב-1912

שנים אלה היו קשות לפתח תקווה. לא רק שהיו קשיים בייצור החקלאי: משבר כלכלי קשה בהיעדר יכולת לייצא לאירופה את היבול, מכת ארבה שניחתה על השדות, גזירות של השלטון התורכי ורדיפה של עסקני הציבור, אלא שתושבי המושבה התבקשו לקלוט את פליטי תל-אביב ויפו שגורשו מבתיהם.


מועצה מקומית[]

ב-1921, לאחר התקפה של פורעים ערבים והתרחבות בעקבות העלייה, קיבלה פתח תקווה מהשלטון הבריטי מעמד של מועצה מקומית. ב-1937 קיבלה מעמד של עיר, כשלוש שנים לאחר תל אביב, ובכך הייתה ליישוב העברי השני שקיבל מעמד זה. משה סמילנסקי, נשיא התאחדות האיכרים, יצא נגד מהלך זה, שאותו ראה כמסכן את פתח תקווה ואת כלל המושבות. ראש העיריה הראשון היה שלמה שטמפפר, בנו של מייסד המושבה.

לפתח תקוה מקום חשוב בהיסטוריה של התפתחות היישוב היהודי בא"י, בשמשה מקום מעבר לעולים, במיוחד אלה בני העלייה השנייה, שהגיעו אליה וממנה התפזרו לכל רחבי הארץ. אנשי תנועת העבודה ראו בפתח תקווה את מרכזם, ובה נוסדו תנועות "הפועל הצעיר" ו"אחדות העבודה". במלחמת העצמאות סבלה פתח תקווה מהתקפותיהם של פורעים ערבים מכפר קאסם והשומרון.

בית ספר נצח ישראל[]

בית הספר נצח ישראל נוסד 1909 - הסביל של משפחת אברהם שפירא - מרכז אימונים של אצל בתקופת המנדט הבריטי

התפתחות העיר[]

אחרי קום המדינה התפתחה העיר במהירות שיא, בעיקר בשל סיפוחן של שכונות שצורפו לתחום השיפוט שלה (מחנה יהודה, קריית מטלון וכפר אברהם), ובשל בניית שכונות חדשות על אדמות שצורפו לשטח העיר (כמו עמישב וקרית אלון). העיר המתפתחת במהרה הפכה עצמה לעיר תעשייה ולכרך גדול, לא אחת על חשבון השטחים הפתוחים והפרדסים ההיסטוריים, שאף האחרונים שבהם נעלמים. בשנת 1984, לאחר בחירתו לקדנציה שנייה כראש העיר, החליט ראש העיר, דב תבורי, לפתוח את קולנוע היכל בלילות שבת. הדבר הביא לעימות בין דתיים לחילוניים בפתח תקווה ולהפגנות רבות מאוד של הציבור הדתי, בהנהגת רב העיר, הרב סלומון, נגד פתיחת הקולנוע בשבת, במשך כשנתיים. (המקור:הויקיפדיה העברית)

העיר כיום[]

אתרי העיר[]

בית הכנסת הגדול[]

1.8100735

בית הכנסת המשוקם בפתח תקוה בלב סביבתו המוזנחת. "זו המושבה שהכי פחות מתייחסת לגרעין שלה, אין שום התייחסות סביבתית"צילום: אבי לוי

  • המקור: נעמה ריבה בית הכנסת בפתח תקוה שנבנה ב-3,000 רובל ואורכו כ"ד מעטטער - "הארץ" - 12 בנובמבר 2019 - אחרי שנות הזנחה הסתיים לאחרונה שיפוץ של שלושה בתי כנסת במושבות הראשונות — פתח תקוה, רחובות ונס ציונה. האם זה טיפול נקודתי או התחלה של מבט חדש על שימור מרחב היסטורי, ולמה בחו"ל מבני הדת העתיקים הם במצב הרבה יותר טוב?

קטעים מכתבה

  • למעשה, גם ההקמה של בית הכנסת בן ה–120 פלוס התעכבה בזמנו בשל בעיות תקציביות ונמשכה מ–1890 עד 1898, כמסופר בתיק התיעוד שהכינה האדריכלית ליבנה רונן־שואף. "ביום א' בשבוע זה הונחה פה אבן הפינה ליסוד בנין בית הכנסת חדש", מצטטת רונן־שואף מהעיתון "חבצלת". "אחד הנדיבים באדעסא (אודסה) הניח לפני שנים אחדות למטרה הזאת שלושת אלפים רובל כסף, אשר עם פירותיהם עד כה עלו לסך 3,500 רובל כסף, וגם מבני המושבה התנדבו כיכולתם לטובת הבנין. אורך הבית כ"ד ברוחב י"ח מעטטער וגבהו שבעה מעטטער" (הכוונה ל–24 על 18 על 7 מטרים, נ"ר), "ויכיל עד מאתים וחמישים מושבות לגברים". בנוסף, תרם להקמת בית הכנסת הנדיב הידוע, הברון רוטשילד, ולכן נקרא המקום על שם אביו, "בית יעקב".
  • בית הכנסת ברחובות הוא מימי העלייה הראשונה ובנייתו הסתיימה ב–1903. שטח הרצפה הוא 20 על 14 מטרים, וקירות המבנה הסימטרי בנויים מלבני כורכר בעובי חצי מטר. עיטורי המנורות זהים לאלה בפתח תקוה. השיפוץ עלה שבעה מיליון שקלים. רונן־שואף, שטיפלה בשימור כאן, מציינת את הדמיון לבית הכנסת בפתח תקוה: שניהם מתוכננים בצורת תיבה, עם חלל מרכזי ושתי ספינות (מעברים) בצדדים — בדומה לכנסיות. "אפילו בציורי הקיר שני בתי הכנסת דומים. גם זה בראשון לציון דומה להם. הם לקחו השראה ממבנים כנסייתיים באותה תקופה".

בית הדפוס ההיסטורי בפתח תקווה[]

באדיבות: "היסטוריה על המפה"

עבודות_שימור_שיקום_ושיפוץ_בית_הדפוס_ההיסטורי_פתח_תקווה

עבודות שימור שיקום ושיפוץ בית הדפוס ההיסטורי פתח תקווה

בין שורות צפופות של בנייני מגורים בעיר פתח תקווה ניצב לו מבנה בעל גג רעפים שנחשב כמבין האחרונים מסוגו.

המבנה (המשוחזר מאז 2009) הינו בית מגורים שהוסב במהלך "חייו" למבנה בית הדפוס ההיסטורי שהדפיס בין היתר את עטיפות תפוזי ה- Jaffa הידועים. תלאות רבות עברו עליו וזהו סיפורו.

המבנה עצמו מחולק לשני חלקים עיקריים , חלק אחד בו ניצבת מכונת ההדפסה העתיקה, המכונה אגב הינה אחת מתוך שתיים אחרונות מסוגה שנותרו בעולם כולו. מכונת הדפסה זהה נמצאת כיום במוזיאון הסמיתסוניאן בוושינגטון ארצות הברית. ראו ערך מורחב:בית הדפוס ההיסטורי

תמונות היסטוריות[]

המקור:ויקישיתוף באמצעות ארכיון התצלומים הלאומי - תמונות רבות נוצרו על-ידי צלמי לשכת העתונות הממשלתי ובין השאר זולטן קלוגר

קישורים חיצוניים[]

(מהויקיפדיה העברית)


הערות שוליים[]

  1. מקור: רות קרק ויוסף גלס תרומתו של חיים אמזלאג לקהילה היהודית
  2. מקור טןביה גוטמן
  3. מקור
  4. המקור: פתח תקוה הנטושה - אתר קומונה אקטואליה לצנוניות
  5. גם בימינו נוהגים כך
  6. עד היום ניתן למצוא בתי טיט וקש בחצרות האחוריות במרכז העיר – ברחוב פינסקר, ברחוב חובבי ציון 17 (שם גר ראש העירייה הראשון יהושע שטמפפר) וברחוב גוטמן.
Advertisement