הכתובת הארמית
ציון עוזיה מלך יהודה היא כתובת בשפה הארמית משלהי ימי הבית השני (המאה ה-1). הכתובת חקוקה בתוך מסגרת מעוצבת על גבי טבלת אבן רבועה שמידותיה 35 על 35 ס"מ. הכתובת לא נחשפה בחפירה ארכאולוגית, אלא נמצאה על ידי אלעזר ליפא סוקניק ועוזרו באותם ימים נחמן אביגד, בביקורם בשנת 1931 באוסף המנזר הרוסי שבהר הזיתים, לשם הובאה על ידי הארכימנדריט הרוסי אנטונין במחצית השנייה של המאה ה-19. לימים נרכשה האבן על ידי מוזיאון ישראל ושם היא מוצגת כיום.
לוח האבן היה ודאי נתון במקורו במגרעת מעל לפתח הכניסה לחדר הקבורה.
- הנוסח הארמי:
- הנוסח הארמי:
- לכה התית
- טמי עוזיה
- מלך יהודה
- ולאלמפתח
- לכה התית
- תרגום לעברית:
- תרגום לעברית:
- לכאן הובאו
- עצמות עוזיה
- מלך יהודה
- ואין לפתוח (לנוסח אחר "ולאל מפתח")[1]
- לכאן הובאו
הכתובת חקוקה בכתב עברי של ימי הבית השני (שהחוקרים מכנים בשם כתב יהודי), המשמש גם את השפה הארמית שהייתה נהוגה בקרב יהודים באותה תקופה. האותיות כתובות בצורה נאה באופן לפידארי (כלומר כנהוג בחקיקה באבן). יש מעין תגים משולשים בראשי אותיות, סממן המצוי גם בכתובות על גלוסקמאות, והוא ודאי נלקח מכתב הסופרים שהיה נהוג במסמכים שנכתבו בדיו על גבי קלף (כמו במגילות הגנוזות).
למרות ההידור המרמז על ממלכתיות מסוימת, כותב הכתובת ערבב בין אותיות רגילות לאותיות סופיות. הכתובת נכתבה אפוא לפני שהתייצב השימוש באותיות הסופיות מנצפ"ך, וזה מאפיין את שלהי ימי הבית השני.
יש לציין כי תופעה זו מצויה גם בנוסח המסורה של המקרא, כמו בישעיהו ט' 6:" ..לםרבה המשרה ולשלום אין קץ.."; ובנחמיה ג' 13: "..ואהי שובר בחומת ירושלים אשר המ פרוצים ושעריה אוכלו באש..", דבר שעשוי להעיד מתי הועתקו המגילות של ספרים אלה שמהם התגלגל נוסח המסורה עד לימינו.
הכתובת מספרת כי בזמנה (שלהי ימי הבית השני) הועברו עצמותיו של עוזיהו מלך יהודה, מקבר אחד (אל נכון הקבר שבו נקבר לאחר מותו) אל קבר אחר במקום אחר. מקום הקבר המקורי כמו מקום הקבר ה"חדש" אינו ידוע. הועלתה הצעה לזהות את הקבר החדש עם קבר זכריה.[2]
בתוספתא (בבא בתרא א, יא) נאמר שניתן לפנות קברים הסמוכים מדי לעיר, כשהעיר התרחבה לכיוון הקברים, פרט לשני יוצאים מן הכלל: "קבר בית דוד וקבר חולדה הנביאה היו בירושלים, ולא נגע בהן אדם מעולם". משערים שקבר עוזיה פונה, למרות היותו מבית דוד, מפני שמלכתחילה נקבר במקום מיוחד: "וישכב עוזיהו עם אבותיו ויקברו אותו עם אבותיו בשדה הקבורה אשר למלכים, כי אמרו: מצורע הוא" (דברי הימים ב כו, כג, ראו דעת מקרא מלכים-ב טו, ז).
מותו ןקבורתו של המלך עוזיהו[]
זאב חנוך (ז'אבו) ארליך במדורו "ארץ מקרא" במוסף "שבת" - לתורה, הגות ספרות ואמנות בשבועון מקור ראשון כתב בי"ח שבט בשבט תשס"ח על מותו ןקבורתו של המלך עוזיהו
ראו גם: מותו וקבורתו של המלך עוזיהו
לקריאה נוספת[]
- אליעזר ליפא סוקניק, "ציון עוזיהו מלך יהודה", תרביץ ב' (תרצ"א), עמ' 288-292. הודפס מחדש בתוך: יוסף נוה (עורך), מיקראה על כתובות יהודיות, ליקוטי "תרביץ", הוצאת י"ל מאגנס, האוניברסיטה העברית, ירושלים, תשמ"א, עמ' 20-27.
- יעקב נחום אפשטיין, "לציון עוזיהו", תרביץ ז' (תרצ"ו), עמ' 388. הודפס מחדש בתוך: יוסף נוה (עורך), מיקראה על כתובות יהודיות, ליקוטי "תרביץ", הוצאת י"ל מאגנס, האוניברסיטה העברית, ירושלים, תשמ"א, עמ' 27.
- בן-ציון לוריא, "זמנו של "ציון עוזיה"", בית מקרא יג, א (תשכח), עמ' 4-13.
- עדיאל שרמר, "עוד על 'ציון עוזיהו'", קתדרה 46 (תשמ"ח), עמ' 188-190. (גרסה מקוונת באתר יד יצחק בן צבי
)
הערות שוליים[]
- ↑ כלומר כתבו אמנה לאל העולם שיחזיר נשמת הנקבר בעת תחיית המתים
- ↑ עדיאל שרמר, עוד על ציון עוזיהו, קתדרה 46 (תשמ"ח), עמ' 188-190.