FANDOM


100 2389
100 2390
קדומים - פארק הכלניות

קדומים - פארק הכלניות.AVI-0

סיור בפארק הכלניות של קדומים בעת הפריחה עם היזם מנחם גופר

פארק הכלניות בקדומים נמצא ליד הדרך העתיקה המובילה לכפר קדום - היום מערבית להית הקברות של הישוב. במקום מצבור של סלעי צור גדולים וכן נמצאו שרידים של כלי צור עתיקים - אולי שרידים לישוב עתיק.

היוזמה להקמת הפארק היית של מנחם גופר, הגנן של הישוב. הוא ליקט מהמגרשים המיועדים לבנייה פקעות של כלניות והעביר אותם לפארק. אלו גדלו, צמחו והתרבו ללא חשש לפגיעה והיום מרבי כלניות מצויים במקום.

היות והפארק נמצא מחוץ לתחום בתי הישוב יש לנהוג זהירות בביקור במקום. הדרך בין הכפרים הערביים עוברת בקרבת מקום ממערב לפארק.

סיור באזורעריכה

את הכלנית המצויה נוכל לפגוש בשטחים פתוחים ומוארים. הריכוז הגדול בקדומים נמצא כאן. בכלניות פורחים בצבעים שונים. היא מנוהלת על-ידי גנני הישוב, המבאים לכאן פקעות מן מגרשי הבנייה, בטרם ייפגעו. נוהגים לבצע באתר שריפות, המסייעות לצמיחה וריבוי הכלניות.

בין כביש הגישה לבית הקברות לבין הבסיס הצבאי נוכל להבחין בפריחה של מרווה ריחנית - שיח גדול, לו עלים לבידים וריחניים ופריחה לבנה.

קרוב לאדמה במקומות חשופים נמצא גם את פרח מלקולמייה חרוקה - צמח נמוך ממשפחת המצליבים בעל ארבעה עלי כותרת סגולים.

פרח סגול נוסף הוא מקור-חסידה גדול ממשפחת הגרניים. פריו מזכיר מקור של חסידה.

באזור זה פורחים פרטים רבים של כלמינתה אפורה, צמח תה משובח בעל עלים שרועים שעליו עגולים וריחניים ופרחיו השפתניים וורדים.

(נעם שגב - קדומים)

מעט על הכלניתעריכה

כלנית מצויה (שם מדעי: Anemone coronaria), מין פרח ממשפחת הנוריתיים, אחד מכ-120 המינים של הסוג כלנית.

הכלנית היא גאופיט רב-שנתי (ראו להלן). בעולם היא נפוצה בעיקר באזורים בעלי אקלים מתון או קריר בחצי הכדור הצפוני, ואילו בישראל היא נפוצה מצפון הארץ עד הר הנגב. צבעה אדום, לבן או גווני סגול (הנעים מסגול-כחול לסגול-ורוד), כשהצבע הנפוץ הוא אדום. פורחת בחודשים ינואר - מרץ. הכלנית היא "צמח מוגן" לפי חוק. מקור שמה של הכלנית הוא יפי פרחיה, שבזכותם היא נראית כ"כלה" ביום חתונתה.

בפארק בקדומים יש כלניות בצבעים אלה.

עוד על הכלנית ראו כאן :כלנית מצויה
וכן מראות מרהיבי עין :כלניות ביער שוקדה (ליד כפר מימון) פברואר 2012

גאופיט (Geophyte) הוא צמח שבתקופה מסוימת מתים בו כל החלקים העל קרקעיים ונשאר רק איבר אגירה תת-קרקעי, פקעת מהתעבות של גבעול, בצל מהתעבות של עלים או קנה שורש מעובה.

מקור שמו של המונח ביוונית: גאה (Gea) אדמה פיט -צמח - פירושו "צמח אדמה". הגאופיטים נפוצים בסביבות עם עונות משתנות. לדוגמה, לחצב המצוי, שפורח בישראל, יש איבר אגירה תת-קרקעי, והצמח יוצא מעל פני האדמה רק עם תחילת הסתיו. גאופיטים רבים בישראל יוצאים מעל פני האדמה בסתיו ובתחילת החורף, משום שמבחינה אבולוציונית, לא משתלם להם לספק אנרגיה לחלקי הצמח העל קרקעיים בקיץ בגלל חוסר המשקעים. צמחים אלה מכונים גם מבשרי חורף. גם במדבר קיימים גאופיטים שיוצאים מעל פני האדמה רק בזמן של גשמים, בהתאמה אבולוציונית לנדירות המשקעים במדבר. חומר תשמורת נפוץ באברי האגירה הוא העמילן. ישנן גאופיטים שמרוקנים את איבר האגירה וממלאים אותו מחדש וישנם כאלה שמרוקנים אותו לחלוטין ויוצרים איבר אגירה אחד או יותר חדשים במקומו. רועי דיין, שחקר את צמח הכדן, גילה שבזמן התפתחות הפרח יורדת כמות העמילן גם לאחר שנוצרים בצמח חלקים על קרקעיים ירוקים, ובכדן הירידה נמשכת עד שאיבר האגירה מתרוקן לחלוטין עם הפריחה. כאמור, אבר האגירה מכיל חמרי תשמורת ולכן מכרסמים שונים ניזונים ממנו. כאמצעי הגנה, מכילה פקעת הרקפת רעל מסוג ציקלאמינין וכך נשמרת הפקעת מפני המכרסמים (למעט דרבנים שעמידים לרעל זה).
(מהויקיפדיה העברית)

על אבן הצורעריכה

צוֹר – סוג של "סלע משקע" (שוקע באגם או ים שהיה קיים בעבר) כימי וביוכימי המושקע מתוך סביבה מימית שאינה אוופוריטית (מתאדה}. הצור הוא סלע קשה בעל מראה זגוגי הבנוי מ"סיליקה" (תחמוצת צורן) (SiO2) טהורה עם מעט מאוד "זיהומים" כימיים. הוא בנוי מגבישים זעירים (קריפטוקריסטלים – דהיינו גבישים נסתרים) של המינרל כלקדון ומקוורץ בעל גבישים גדולים, ולעתים מכיל מאובנים זעירים. הצור מצוי כגושים בתוך סלעי קירטון (כמו בקדומים), אבן גיר או דולומיט.

סלעי הצור מופיעים בטבע בצורות מגוונות.

  • צור (Flint) - במובן המצומצם נוהגים לקרוא בשם צור לסוג בעל הצבע הכהה, בדרך כלל אפור־כהה, כחול, שחור או חום עמוק.
  • חלמיש (Chert) - סוג בהיר יותר, בצבעי לבן, אפור, חום, חום אפרפר וירוק בהיר עד אדום חלודה. הבדלי הצבע הם תולדה של יסודות הקורט המצויים בסלע, כשהצבע האדום והירוק שייכים להופעת [יונים של ברזל. (כמו בקדומים)

הצור היה אחד החומרים השימושיים ביותר ליצור כלים ב"תקופת האבן", כדוגמת "אבן יד", שכן הוא מתפצל לשברים דקים חדים הקרויים נתזים או להבים (תלוי בצורה) כשמכים עליו בחפץ קשה אחר (כדוגמת פטיש יד עשוי מחומר אחר).

כשמכים עם אבן צור כנגד מתכת נוצר ניצוץ, ולכן הצור היה מקור עיקרי ליצירת אש (כולל המצת ברובים שבו הצית הניצוץ שנגרם מאבן הצור את אבק השריפה) עד סוף המאה ה-18. כמו כן נעשה שימוש נרחב בצור מהמאה ה-13 עד ימינו כאבן בניין בייחוד באנגליה.

עוד על אבן הצור בויקיפדיה העברית

תמונות נוספותעריכה