בנימין בן יעקב

"בין כתפיו שכן" - בית המקדש - בית הכנסת זיכרון משכן שילה

בנימין בן יעקב הוא הבן השתים-עשרה של יעקב אבינו, הבן האחרון שלו. הוא בנה של רחל אימנו'אשר מתה, כאשר ילדה אותו "בדרך אפשרה" ונקברה בבית לחם. וכך מובא במקרא:וַיִּסְעוּ מִבֵּית אֵל וַיְהִי-עוֹד כִּבְרַת-הָאָרֶץ לָבוֹא אֶפְרָתָה וַתֵּלֶד רָחֵל וַתְּקַשׁ בְּלִדְתָּהּ. וַיְהִי בְהַקְשֹׁתָהּ בְּלִדְתָּהּ וַתֹּאמֶר לָהּ הַמְיַלֶּדֶת אַל תִּירְאִי כִּי גַם זֶה לָךְ בֵּן. וַיְהִי בְּצֵאת נַפְשָׁהּ כִּי מֵתָה וַתִּקְרָא שְׁמוֹ בֶּן-אוֹנִי וְאָבִיו קָרָא לוֹ בִנְיָמִין. וַתָּמָת רָחֵל וַתִּקָּבֵר בְּדֶרֶךְ אֶפְרָתָה הִוא בֵּית לָחֶם. וַיַּצֵּב יַעֲקֹב מַצֵּבָה עַל-קְבֻרָתָהּ הִוא מַצֶּבֶת קְבֻרַת-רָחֵל עַד-הַיּוֹם. (ספר בראשית ל"ה, ט"ז-כ')

בנימין הוא היחידי מבני יעקב שנולד בארץ ישראל. לפי המסורת הוא נולד בי"א חשון, בשנת ב' ר"ז (2,207) לבריאת העולם, בשנה הראשונה של יעקב אבינו בארץ, לאחר שובו מחרן. הוא מת בן מאה ותשע שנים

מקורו של השם

לפי המקרא (לעיל), אימו קרא לו:" בֶּן-אוֹנִי" - מדרש רבה מבאר  :"בר צערי - בלשון ארמי" ואביו:"בִנְיָמִין" - "בלשון הקודש". הוא הבן היחידי ששמו ניתו לו על ידי אביו.

הרמב"ן מרחיב בסיבה לבחירת השם על ידי רחל אימנו:"והנכון בעיני כי אמו קראתו בן אוני ורצתה לומר בן אבלי, מלחם אונים , לא אכלתי באוני ספר דברים כ"ו, י"ד. ואביו עשה מן "אוני" - "כחי", מלשון ראשית אוני , ולאין אונים . לכן קרא אותו בנימין, בן הכח או בן החוזק, כי הימין בו הגבורה וההצלחה, כענין שכתוב לב חכם לימינו, ימינך תמצא לכל שונאיך , ימין ה' רוממה ." בכך הפך את השם שנתנה לו אימא , כמו שעשו שאר האימהות עשו והוא "תרגם אותו לטובה ולגבורה".

רבי דוד צבי הופמן מבאר:" בן -אוני - כלומר בן הכאב, האבל ובנימין - צד ימין נחשב בימי קדם כצד המזל הטוב ופירושו של השם איפוא בן המז"ל הטוב". הרשב"ם מבאר:"בן הימים" - כלומר בן הזקונים.

סמלו של השבט

"פנינה" -המקור:ויקישיתוף, Pudding4brains

יששכר היה מְפֻתָּ‏‏‏ח על יָשְׁפֵה בחשן משפט. רבינו בחיי קורא אותה ישפי"ז והיא כלולה מגוונים הרבה: אדמה, שחורה וירוקה. לפי ויקיפדיה העברית קיימות גירסאות לגבי טיבה של האבן:

• תרגום ירושלמי קורא לישפה "מרגלא" וגם ב"שמות רבא" היא נקראת "מרגליטוס". על פי מקורות אלה בעצם מדובר במרגלית, דהיינו "פנינה" שמקורה ב צדפות מן הים.
• ב"מלחמת היהודים" מתורגמת אבן הישפה ל-Chrisolitos "אוליבין" .

סגולת האבן הזאת לעצור הדם.

ממשיך רבינו בחיי "ונתנה האבן לבנימין לפי שנשתנה לבו לגונים הרבה. וחשב מחשבות במכירתו של יוסף אם יגלה הדבר לאביו אם לא. ואף על פי כן נתגבר על יצרו, והיה מעצר לרוחו ולא גלה הדבר לאביו. ונקראת ישפה, שתי מלות יש פה, וזה יורה מעלתו שאף על פי שהיה לו פה, והיה לו לגלות הדבר שתק ולא גלה."

על אבן ישפה בויקיפדיה העברית

ברכות השבט

יעקב אבינו בברכתו צופה כי יצא ממנו: שופט - אהוד בן גרא, מלל - שאול המלך ומרדכי היהודי. וכך הוא מברך אותו: ""בִּנְיָמִין זְאֵב יִטְרָף, בַּבֹּקֶר יֹאכַל עַד; וְלָעֶרֶב, יְחַלֵּק שָׁלָל" (ספר בראשית,מ"ט, כ"ז).

ילקוט שמעוני נותן לבני השבט תפקיד היסטורי. שאול המלך החל בשלטון , דניאל חנניה מישאל ועזריה ויוסף שהיו משבט יהודה עמדו כנגד מלכות בבל, שבט לוי - החשמונאים - עמדו כנגד מלכות יוון הרי שבט בנימין עמד נגד מלכות פרס. וכך כתוב במדרש: " דבר אחר בבקר יאכל עד זה שאול דכתיב ושאול לכד (את) המלוכה. ולערב יחלק שלל הנה בית המן נתתי לאסתר. ד"א בבקר יאכל עד את הכבש אחד תעשה בבקר. ולערב יחלק שלל ואת הכבש השני תעשה בין הערבים. ולישרים סודו כל מה שהצדיקים עושין ברוח הקודש הן עושין. יעקב כשברך שבטי יהודה ברכו באריה ומזווגו כנגד מלכות בבל דכתיב קדמיתא כאריה. ביד מי מלכות בבל נופלת ביד דניאל חנניה מישאל ועזריה ויוסף מזווגו כנגד מלכות הרביעית. מסורת היא בידינו שאין עשו נופל אלא ביד בניה של רחל שבטו של לוי כנגד מלכות יון ובני חשמונים היו משבט לוי. ובנימין כנגד מלכות מדי שמרדכי פורע ממנו שהוא משבט בנימין"

משה רבינו מברך את שבט בנימין, לפני הכניסה לארץ ישראל:"לְבִנְיָמִן אָמַר יְדִיד ה', יִשְׁכֹּן לָבֶטַח עָלָיו; חֹפֵף עָלָיו כָּל-הַיּוֹם, וּבֵין כְּתֵפָיו שָׁכֵן"(ל"ג,י"ב) ואכן בית המקדש שכן בתחום נחלת שבט בנימין.

מספר בני בנימין

כאשר יצאו שבטי ישראל ממצרים היה מספר בני שבט בנימין, הנמוך ביותר מבין שבטי ישראל. מספרם היה 54,300 יוצאי צבא. והם שכנו מערבה מאוהל מועד ,יחד עם שבטי בית יוסף: שבט אפרים ושבט מנשה- כולם היו במחנה אפרים, כפי שנאמר:"דֶּגֶל מַחֲנֵה אֶפְרַיִם לְצִבְאֹתָם, יָמָּה"ספר במדבר, ב',י"ח)).

במפקד השני במדבר סיני, לפני הכניסה לארץ ישראל, השבט נפקד לבית אבותיו, לקראת חלוקת הארץ לנחלות שבטי ישראל וכך נאמר: " בְּנֵי בִנְיָמִן, לְמִשְׁפְּחֹתָם לְבֶלַע מִשְׁפַּחַת הַבַּלְעִי, לְאַשְׁבֵּל מִשְׁפַּחַת הָאַשְׁבֵּלִי; לַאֲחִירָם, מִשְׁפַּחַת הָאֲחִירָמִי. לִשְׁפוּפָם, מִשְׁפַּחַת הַשּׁוּפָמִי; לְחוּפָם, מִשְׁפַּחַת הַחוּפָמִי. וַיִּהְיוּ בְנֵי-בֶלַע, אַרְדְּ וְנַעֲמָן--מִשְׁפַּחַת, הָאַרְדִּי, לְנַעֲמָן, מִשְׁפַּחַת הַנַּעֲמִי. אֵלֶּה בְנֵי-בִנְיָמִן, לְמִשְׁפְּחֹתָם; וּפְקֻדֵיהֶם, חֲמִשָּׁה וְאַרְבָּעִים אֶלֶף וְשֵׁשׁ מֵאוֹת.(כ"ו, ל"ח-מ"א) - מספרם נשאר ללא שינוי.

בני השבט הנכבדים

מדרש רבה על פרשת ויחי מביא את הבנים הבאים של השבט: השופט אהוד בן גרא, שאול המלךואסתר המלכה. כמו כן התאור נסב על הנחלה שבבקעת יריחו עולים ביכורים ובבית אל מעלים היו קרבנות. וכך כתוב במדרש: " בנימין זאב יטרף מדבר בשופטיו, מה הזאב הזה חוטף ? כך חטף אהוד לבו של עגלון הה"ד (שופטים ד). ואהוד בא אליו והוא יושב בעיליתא קרירתא ויאמר דבר סתר וגו' א"ל כן א"ל מריה דעלמא נסיב חד חרבא וניתננה בגו מעיך (שם ) ויצא הפרשדונה פרתיה ויצא אהוד המסדרונה ר' יודן אמר ערפלא טורא אמר רבי ברכיה ששם ישבו מלאכי השרת מסודרין

ד"א מדבר במלכותו מה הזאב הזה חוטף כך חטף שאול את המלוכה שנאמר (שמואל א יד) ושאול לכד את המלוכה על ישראל בבקר יאכל עד (שם) וילחם סביב בכל אויביו ולערב יחלק שלל (ד"ה א י) וימת שאול במעלו אשר מעל מדבר במלכותו

מה זאב חוטף כך אסתר חוטפת המלוכה הה"ד (אסתר ב) ותלקח אסתר וגו' בבקר יאכל עד (שם ח) ביום ההוא נתן המלך אחשורוש לאסתר המלכה את בית המן ולערב יחלק שלל ותשם אסתר את מרדכי על בית המן

סגולות נחלתו

מדבר בארצו מה הזאב הזה חוטף כך היתה ארצו של בנימין חוטפת את פירותיה בבקר יאכל עד זו יריחו שהיתה מבכרת ולערב יחלק שלל זו. בית אל שהיא מאפלת ר' פנחס פתר קריא במזבח מה הזאב הזה חוטף כך היה המזבח חוטף את הקרבנות בבקר יאכל עד (במדבר כח) את הכבש אחד תעשה בבקר ולערב יחלק שלל (שם) ואת הכבש השני תעשה בין הערבים:"

ילקוט שמעוני מתאר את סגולות נחלתו: "דבר אחר בבקר יאכל עד זו יריחו שהיא מתבכרת בפירותיה ולערב יחלק שלל זובית אל שהיא מלקשת בפירותיה"

אסון השבט

פרשת פילגש בגבעה הביא כמעט להשמדת השבט ^{[[[ויקיפדיה:ביבליוגרפיה|(ספר שופטיםפרקים י"ט- כ"א)]]]}. לפי סדר עולם רבא האירוע התרחש בתחילת תקופת השופטים. כך שלקראת תום התקופה, השבט כבר התאושש.

שאול המלך, מלך ישראל הראשון, היה בן שבט בנימין. בזמן שלטון דוד המלך נכרתה ברית בין שבט בנימין ושבט יהודה, שהמשיכה גם לאחר מותו. לאחר גלות בבל יצרו שני שבטים אלו את האומה היהודית ושאר עשרת השבטים אבדו.

על פי הפירוש, האבן שמייצגת אותו היא הישפה שאותה נשא אהרון הכהן עם שאר האבנים הטובות שנשא על ליבו.

קלעי הקשת

ארמונו המשוער של המלך שאול בראש תרשים הקשת - מתוך מאמרו של זאב ארליך

שבט בנימין היה מפורסם בקשתיו וקלעיו. בלשון צבאית עכשיוית "שיוכם החיילי", הם הוכשרו לירי תלול-מסלול, ארטילריה - תותחנים.

זאב ח. ארליך (ז'אבו) מקדיש מאמר מיוחד ב["לך מצא את החיצים", ארץ מקרא, מוסף השבת, מקור ראשון] להנחה כי הקשתים המקוריים הם מבני בנימין. כבר במעשה פילגש בגבעה מובאות תכונות הלחימה של בני בנימין : " וַיִּתְפָּקְדוּ בְנֵי בִנְיָמִן בַּיּוֹם הַהוּא, מֵהֶעָרִים, עֶשְׂרִים וְשִׁשָּׁה אֶלֶף אִישׁ, שֹׁלֵף חָרֶב, לְבַד מִיֹּשְׁבֵי הַגִּבְעָה, הִתְפָּקְדוּ, שְׁבַע מֵאוֹת, אִישׁ בָּחוּר. מִכֹּל הָעָם הַזֶּה, שְׁבַע מֵאוֹת אִישׁ בָּחוּר, אִטֵּר, יַד-יְמִינוֹ. כָּל-זֶה, קֹלֵעַ בָּאֶבֶן אֶל-הַשַּׂעֲרָה וְלֹא יַחֲטִא.(שופטים כ' ט"ו-ט"ז)

משפחתו של שאול המלך הייתה משבט בנימין ולכן גם בנו יהונתן היה נחון בתכונה זו. דוד מציין בהספדו על יהונתן:" קשת יהונתן לא נשוג אחור" (שמואל ב' א' כ"ב). על השימוש בכישוריו בירי הקשת אנו לומדים מהפרשה שאנו קוראים בשבת אשר למחרתו ראש חודש, הפטרה המכונה "מחר חודש" : וַיֹּאמֶר-לוֹ יְהוֹנָתָן, מָחָר חֹדֶשׁ; וְנִפְקַדְתָּ, כִּי יִפָּקֵד מוֹשָׁבֶךָ. וְשִׁלַּשְׁתָּ, תֵּרֵד מְאֹד, וּבָאתָ אֶל-הַמָּקוֹם, אֲשֶׁר-נִסְתַּרְתָּ שָּׁם בְּיוֹם הַמַּעֲשֶׂה; וְיָשַׁבְתָּ, אֵצֶל הָאֶבֶן הָאָזֶל. וַאֲנִי, שְׁלֹשֶׁת הַחִצִּים צִדָּה אוֹרֶה , לְשַׁלַּח-לִי, לְמַטָּרָה. (שמואל א י"ח - כ'). האימונים של יהונתן בקשת לא יוכלו לעורר חשד בלב נאמני שאול וכך יכלו דוד ויהונתן להעביר מסרים האחד לשני.

מקור נוסף המיחס למשפחת שאול התמחות בירי מקשת:"וְאֵלֶּה, הַבָּאִים אֶל-דָּוִיד לְצִיקְלַג, עוֹד עָצוּר, מִפְּנֵי שָׁאוּל בֶּן-קִישׁ. וְהֵמָּה, בַּגִּבּוֹרִים, עֹזְרֵי, הַמִּלְחָמָה. נֹשְׁקֵי קֶשֶׁת , מַיְמִינִים וּמַשְׂמִאלִים בָּאֲבָנִים, וּבַחִצִּים, בַּקָּשֶׁת מֵאֲחֵי שָׁאוּל, מִבִּנְיָמִן. (דברי הימים א י"ב א'-ב')

כאשר שאול ובנו נהרגים בהר הגלבוע לדוד אין מסקנה אחרת אלה: "וַיְקֹנֵן דָּוִד, אֶת-הַקִּינָה הַזֹּאת, עַל-שָׁאוּל, וְעַל-יְהוֹנָתָן בְּנוֹ. יח וַיֹּאמֶר, לְלַמֵּד בְּנֵי-יְהוּדָה קָשֶׁת, הִנֵּה כְתוּבָה, עַל-סֵפֶר הַיָּשָׁר. ^{[(שמואל ב' א', י"ז -י"ח)]} הרד"ק מפרש שם "מכאן והילך צריך ךךמד לבני יהודה קשת, כיוון שמתו בו שאול ויהונתן.

ובימי ממלכת יהודה מוצגות התכונות האופייניות לחיילים משבט בנימין:"וַיְהִי לְאָסָא, חַיִל נֹשֵׂא צִנָּה וָרֹמַח, מִיהוּדָה שְׁלֹשׁ מֵאוֹת אֶלֶף. וּמִבִּנְיָמִן נֹשְׂאֵי מָגֵן וְדֹרְכֵי קֶשֶׁת מָאתַיִם וּשְׁמוֹנִים אָלֶף. כָּל-אֵלֶּה, גִּבּוֹרֵי חָיִל.^{[(דברי הימים ב', י"ד, ז')]}.

ובסוף ימי בית ראשון, לפי חישובו של זאב ארליך, בשנת 600 לפנה"ס מובא בדברי הימים א' :" וַיִּהְיוּ בְנֵי-אוּלָם אֲנָשִׁים גִּבּוֹרֵי-חַיִל דֹּרְכֵי קֶשֶׁת, וּמַרְבִּים בָּנִים וּבְנֵי בָנִים--מֵאָה, וַחֲמִשִּׁים; כָּל-אֵלֶּה, מִבְּנֵי בִנְיָמִן. (ח', מ')

במאמרו דרכי קשת מונה זאב ארליך את מספר הפעמים שירמיהו הנביא מצטט מונחים מתחום מקצוע הקשת. כידוע ירמיהו היה "מן הכהנים אשר בענתות בארץ בנימין", כלומר בן שבט לוי שהתגורר בנחלת בנימין. אנו מונים את המונחים : "קשת", "אשפה", "חיצים" ו"קלע" - 16 פעם בספר ירמיהו ועוד 4 פעמים בספר איכה המיוחס אף הוא לו.

במאמרו מביא זאב ארליך צילום עם תרשים מתוך דף הסקר של רשות העתיקות משנת 2002 המראה כיצד המבנה של "תל א-פול", אשר לפי המשוער היה ארמון המלך שאול נותן מעין תרשים של קשת (ראו תמונה משמאל).

• המאמר של זאב ארליך במלואו

נחלת השבט

אתרי הגבול: בכחול, הערים: בסגול

יהודה אליצור ויהודה קיל באטלס דעת מקרא מציינים כי גבול שבט בנימין מותחמת מעל עבריה במורדות הרים, מתאים ברכת משה " לְבִנְיָמִן אָמַר יְדִיד ה', יִשְׁכֹּן לָבֶטַח עָלָיו; חֹפֵף עָלָיו כָּל-הַיּוֹם, וּבֵין כְּתֵפָיו שָׁכֵן" ^{[(דברים, ל"ג, י"ב)]}. בתאור הגבולות מוזכרים: כתף בית חגלה, כתף מול הערבה, כתף יריחו ועוד.

לנחלה יש כעין צורת "אליפסה" ולכם די להגדיר את הגבול הצפוני ואת הגבול הדרומי, אשר שניהם מתחברים במסלול האליפסי.

בנימין זאב יטרף

סמל שבט בנימין בחלונות שאגל בבית חולים הדסה ירושלים - צילם: גד 1

בברכת יעקב לשבט בנימין נאמר:"בִּנְימִָין זְאֵב יִטְרָף, בַּבֹּקֶר יֹאכַל עַד; וְלָעֶרֶב יְחַלֵּק שָׁלָל" גבולו של שבט בנימין גובל באזור מדברי - מדבר יהודה. האזור משופע בחיות מדבריות ולעיתים הן חודרות לוואדיות ולערוצים שיורדים ממזרח הר בנימין לאזור ערבות יריחו.

שגב רמון מבית ספר שדה עפרה כתב על כך בעלון "יש""ע שלנו" לפרשת ויחי. הוא מוצא קשר הין דמותו של הזאב לבין דמות בנימין:

• כמו הזאב אשר "בַּבֹּקֶר יֹאכַל עַד, וְלָעֶרֶב יְחַלֵּק שָׁלָל" כך גם נחלתו, ובלשון המדרש: "זו יריחו שמבכרת פירותיה ולערב יחלק שלל זו בית אל שמאפלת פירותיה". נחלת שבט בנימין מכילה את שלושת האזורים הגיאוגרפיים החשובים בארץ ישראל - מדבר שבו מבשילים הפירות מוקדם, הר שבו הפירות מבשילים מאוחר ושפלת הר.
• שבט בנימין ידוע לנו כשבט שעובר תהפוכות גדולות שעיקרה המעשה הנורא של פילגש בגבעה ומלבד זאת

הוא מוציא מתוכו מנהיגים ושופטים גדולים שעמדו בראש העם והנהיגו אותו באיתנות ובעוז, כמו אהוד בן גרא, שמגר בן ענת, שאול המלך וירמיהו.

• הזאב הוא חית טרף מעניינת. יש לו יכולת ריצה לטווחים ארוכים מאוד, והוא ידוע בנשיאה של טרפו

על גבו. מכאן על התנהגות השבט. רש"י מפרש על המילים בנימין זאב יטרף - "ניבא על שיהיו עתידין להיות חטפנין ורומז על מעשה פילגש בגבעה שלאחריו אנשי שבט בנימין "חטפו" להם נשים במהלך השלמתם עם שאר השבטים .

בנימין זאב יטרץ: התחזית לאחרית הימים

המקור: ויקישיתוף

בנימין זאב יטרף - על שאול שהיה מלך ראשון נתנבא שפשט בכל סביבותיו בכל האומות וכתב שם: בכל אשר יפנה ירשיע. שחבל בכל האומות. וגם בנימין היה עם מלכי יהודה הצדיקים אשר גברו על האומות, כדכתיב באסא וביהושפט וביחזקיהו. (הרשב"ם) לפרשת השבוע ויחי

סָבִיב, שֶׁנֶּאֱמַר, וְשָׁאוּל לָכַד הַמְּלוּכָה וַיִּלָּחֶם בְּמוֹאָב וְגוֹ' וּבֶאֱדוֹם וְגוֹ' וּבְכֹל אֲשֶׁר יִפְנֶה יַרְשִׁיעַ (שמואל א י"ד): ב בבקר יאכל עד לְשׁוֹן בִּזָּה וְשָׁלָל, הַמְּתוֹרְגָּם עֲדָאָה וְעוֹד יֵשׁ לוֹ דּוֹמֶה בִּלְשׁוֹן עִבְרִית אָז חֻלַּק עַד שָׁלָל (ישעיהו ל"ג), וְעַל שָׁאוּל הוּא אוֹמֵר שֶׁעָמַד בִּתְחִלַת פְּרִיחָתָן וּזְרִיחָתָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל: ג ולערב יחלק שלל אַף מִשֶׁתִּשְׁקַע שִׁמְשָׁן שֶׁל יִשְׂרָאֵל עַל יְדֵי נְבוּכַדְנֶצַּר, שֶׁיַּגְלֵם לְבָבֶל, יחלק שלל, מָרְדְכַי וְאֶסְתֵּר שֶׁהֵם מִבִּנְיָמִין יְחַלְּקוּ אֶת שְׁלַל הָמָן, שֶׁנֶּאֱמַר הִנֵּה בֵּית הָמָן נָתַתִּי לְאֶסְתֵּר וְאוּנְקְלוּס תִּרְגֵּם עַל שְׁלַל הַכֹּהֲנִים בְּקָדְשֵׁי הַמִּקְדָּשׁ: (בראשית רבה)

• מראה מקומות מאתר ספריא

בנימין, ושלא תדע צער

מצבת קבר רחל 1910 - Fr Vester & Co, Jerusalem, Palestine - המקור:ויקישיתוף, Chesdovi

הכניסה למבנה שעל המצבה - בשני השערים היו מקווה מי שתיה - 2008

שלט שהוצב על ידי צה"ל לציון חידוש התפילות בקבר אחרי מלחמת ששת הימים

מאת: ד"ר גילי זיוון, חברת קיבוץ סעד, היא מרצה במרכז יעקב הרצוג
"וַיְהִי בְּצֵאת נַפְשָׁהּ כִּי מֵתָה, וַתִּקְרָא שְׁמוֹ בֶּן-אוֹנִי, וְאָבִיו קָרָא לוֹ בִנְיָמִין" (בראשית לה, יח).

כבר ציינתי באחד הפרקים הראשונים כי שמות לא ניתנים כלאחר יד בתנך. ההורים המקראיים (וגם אלוהים בכבודו ובעצמו בכמה מקרים ספציפיים) מייחסים חשיבות רבה לשם הרך הנולד ומטביעים בו את תשוקותיהם, את פחדיהם, את תקוותם ואת אמונתם. כמו שכתבה זלדה בשירה הנפלא "לכל איש יש שם שנתן לו אלוהים ונתנו לו אביו ואִמו".

בסיפור הולדת בנימין בן הזקונים של יעקב, מסתבר שהאימא והאבא לא נתנו לילד את אותו השם.

אמו קראה לו בֶּן-אוֹנִי ואביו קרא לו בִּנְיָמִין. אמו המיוסרת המרגישה שקִצה קרב מסכמת בשמו של הבן הנולד את תמצית חייה הרצופים אכזבות. היא, שכה רצתה ילדים זכתה לשני בנים במאמץ אדיר ואת בנה השני היא אפילו לא תזכה להניק ולא להכיר, כדברי רש"י: "בן אוני – בן צערי". הרמב"ן מפרש: "כי אמו קראתו בן אוני ורצתה לומר בן אבלי".

אם כך מדוע שינה יעקב לבנימין? ומה פירוש השם 'בנימין'?

יעקב, שלא רצה שהבן הקטן יישא על גבו כל חייו את מורשת הסבל ואת רגשות האשמה על הולדתו שעלתה במותה של אמו, מחליט לשמור על הצליל אך לשנות לחלוטין את המשמעות. הוא קורא לו: בן ימין, כלומר הבן שייתן לי חוזק. כדברי הרמב"ן: "ואביו עשה מן אונים – כוחי, מלשון ראשית אוני... ולכן קרא אותו בנימין – בן הרוח או החוזק. כי הימין, בו הגבורה וההצלחה".

אם כך הרי שאמו קראה לו בן-סבלי, ואביו קרא לו בן-כוחי. הצליל אולי דומה אך המשמעות הפוכה.

ילד הנושא שם רווי אשמה שנחקק באותו רגע מלא ייסורים של אמו על ערש דווי אינו יכול להגיע למחוזות של שמחה וצמיחה. הוא נדון כל חייו לשאת על גבו את כל צעקותיה של אמו.

עם כל הכאב על אשתו האהובה, מחמד ליבו, לא יכול יעקב לאמלל את התינוק על לא עוול בכפו.

• אתר 929

קבר בנימין

הפרק הועתק ועובד מתוך ערך מהויקיפדיה העברית עקב חשיבות תוכנו

ישנן כמה מסורות באשר למיקום קברו של בנימין. ב"ספר הישר" (פרשת שמות, עמ' רכז) מצויה מסורת כי בנימין נקבר באזור ירושלים בנחלת שבטו: "...וישימו אותו בארון ויותן ביד בניו... ואת בנימין קברו בירושלים נגד היבוסי אשר ניתן לבני בנימין". כיום לא ידוע על קבר בנימין באזור זה. מסורת נוספת ממקמת את קברו במבנה נבי ימין השוכן במושב נווה ימין הנקרא על שמו והוא חלק ממתחם ציבורי מעת השלטון הממלוכי שנבנה בהוראת המושל הצבאי של ארץ ישראל באותה תקופה (המאה ה-14), האמיר תנכז אלחוסאמי. מסורת נוספת ממקמת את קברו ב"רומי זעירתא", היא ח'רבת א-רומה, בשולי בקעת בית נטופה שבגליל התחתון.

לקריאה נוספת

• זאב ח. ארליך, דרכי הקשת - מבני בנימין, שומרון ובנימין - כרך שני, עורך: זאב ח. ארליך, הוצאת ראובן מס, ירושלים, 1991

• זאב ח. ארליך (ז'אבו), לך מצא את החצים, מקור ראשון - שבת מוסף לתורה, הגות, ספרות ואומנות, 9 נובמבר 2007.

בני יעקב

ראובן, שמעון, לוי, יהודה

יששכר, זבולון, דן, נפתלי

גד, אשר, יוסף, בנימין